סתירה בילקוט יוסף?

[בן שלום]

כתוב בילקוט יוסף הלכות ביקור חולים סימן מב הערות סקכ"א: אולם לאחר שנים יצא לאור שו"ת יביע אומר חלק ט', ושם (חיו"ד סימן מז) חזר וכתב בענין ביתר הרחבה, והביא דברי החיד"א הנ"ל, וכתב, דבאמת אין לנו הכרח מדברי מרן השלחן ערוך דסבירא ליה שאינו עולה למנין שלשים, ואדרבה כיון שמרן השמיט דברי הגמ"י מהשלחן ערוך, יש לומר דסבירא ליה שאין הלכה כן. וכמו שכתב מרן החיד"א בברכי יוסף (אורח חיים סימן שב סק"ד) דמרגלא בפומייהו דרבנן בתראי למימר דמדלא הביאו בשלחן ערוך שמע מינה דלא סבירא ליה הכי להלכה, וכמה ענינים מוכיחים שהשמיטם בכוונה, משום דלא ברירא ליה מילתא לפסוק כן הלכה למעשה. ועל כל פנים לא מצאנו כלל ברור בזה בדעת מרן השלחן ערוך בהשמטת הדינים שבבית יוסף.

ותימה שהוא עצמו בילקוט יוסף הלכות ציצית ותפילין סימן לג בהערות סקט"ז כותב: מצינו פעמים רבות שמרן הב"י כותב דין בב"י, ולא מביא דין זה בש"ע, ואעפ"כ ס"ל כדין זה להלכה. וכמ"ש בברכי יוסף (או"ח סי' שב סק"ד), דמה שלא הביא מרן הש"ע דין זה, אין מזה הכרע דלא ס"ל הכי, כי מצינו כמה דברים שמביא הב"י בשם כמה גדולים, ואינו מביאם בש"ע, והם הלכה. וכ"כ וכו' וכ"כ וכו' וכ"כ וכו'

וחוץ מזה שהילקו"י סותר דברי עצמו, גם מה שהביא מהברכי יוסף סי' שב נראה כסותר דבריו וצריך לבדוק בתוך הספר

[כדכד]

מהסתירה בדברי עצמו אין כל כך קושיה כי בשני המקומות לא כתב הכלל שזה תמיד כך או להיפך אלא שפעמים רבות כך ופעמים רבות כך ויש לראות בכל פעם היכן עומדים הדברים. לגבי הברכי יוסף נראה לי שעדיף לבדוק לפני שכותבים שיש סתירה בדבריו

[שטיינער]

מהסתירה בדברי עצמו אין כל כך קושיה כי בשני המקומות לא כתב הכלל שזה תמיד כך או להיפך אלא שפעמים רבות כך ופעמים רבות כך ויש לראות בכל פעם היכן עומדים הדברים. לגבי הברכי יוסף נראה לי שעדיף לבדוק לפני שכותבים שיש סתירה בדבריו

אדרבא ילמדנו רבינו מתי פעמים רבות כך ומתי פעמים רבות כך, ומדוע לא נהפך הדברים ולמה שכתב בהלכות תפילין נצמיד מ"ש בהלכות ביקור חולים וכן איפכא.

ותו ראה זה פלא שדברי הברכי יוסף שם כך הם: וזה חזיתי בספר יד אהרן שכתב וז"ל, וכ"כ רי"ו וכו' וכ"כ הרב המפה משמו. והקשה עליו הב"ח דאיך נמשך אחר מ"ש ב"י, דהלא ב"י עצמו לא סמך על דבריו להקל בנעלו. ולא הבנתי כונת דבריו דהא מ"ש מור"ם הם דברי רי"ו אות באות, שהם דברי הגמ' בההיא דרבא, ומה שלא הביאו רבינו המחבר אינו הכרע, דכמה דברים מייתי מרן בב"י מכמה גדולים ואינו מביאם \{ב\}ספר הקצר לפסק הלכה, עכ"ל.

ומה שסיים דכמה מילי מייתי בב"י ואינו מביאם בש"ע והם הלכה, אנכי הרואה דמרגלא בפומייהו דרבנן בתראי דמדלא הביאו בש"ע שמעינן דלא סבר ליה להלכה, וכמה עניינים הדברים מוכיחים דהשמיטם בכוונה דלא ברירא ליה מילתא לפסוק הלכה למעשה בש"ע.

איברא דראיתי בתשובה ב"י להרב מהר"ש הלוי אב"ד איזמיר שרצה להוכיח בדין אחד דמדהשמיטו בש"ע מורה דאין דעתו לפסוק כן. והרב הגדול מהר"ר גבריאל איספיראנסה בתשובה כ"י שהשיב על תשובת הרב הנז' כתב עליו דאין הכרע בזה, דכמה דינין מוסכמין אשכחן דאין הרב כותבם וסמיך ליה במה שכתבם בב"י, עכ"ל. והוא חידוש גדול אבל הלב מהסס הרבה לומר דסמיך על הב"י, ומה זו סמיכה בדינים ההם טפי מכל הדינים שכתבם בש"ע. וכעת לא מצאתי כלל ברור בזה בדעת מרן בשלחן ערוך בהשמטת דינים שהם מוסכמים:

הרי שבילקו"י הלכות תפילין ציטט חלק מדברי הברכי יוסף מה שראה לנכון לסייע לענינו, ובהלכות ביקור חולים הביא מה שרצה לענינו וצ"ע

ובכללות הענין הדברים צריכים ביאור ובירור רב וראה בשד"ח כללי הפוסקים.

[תם מה הוא אומר]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=46115 וצרף לכאן ודוק היטב.

[הפצת המעיינות]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=46115 וצרף לכאן ודוק היטב.

מה כוונתך ודוק היטב?

[תם מה הוא אומר]

https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=46115 וצרף לכאן ודוק היטב.

מה כוונתך ודוק היטב?

כוונתי שיש לשנות את הכותרת מסימן שאלה "סתירה בילקוט יוסף?" לסימן קריאה "סתירה בילקוט יוסף!"

וכמבואר באשכול שציינתי שזה דבר הווה ומצוי מאד בספר ילקוט"י.

[הפצת המעיינות]

הקדשת חייך לחפש מומיו?

[תם מה הוא אומר]

הקדשת חייך לחפש מומיו?

אם הייתי מקדיש אפילו כמה דקות בודדות ביום לספר ילקוט"י, הייתי ממלא כאן אשכולות ענקיים. רק שביטול תורה כנגד כולם.

הקדשת חייך להגן בעדו?

[קראקובער]

בנו הראשון לציון הוציא סדרת ספרים על כללי פסיקה אולי תחפש שם מה הדין שכיש סתירה בילקוט יוסף.

[הפצת המעיינות]

הקדשת חייך להגן בעדו?

כן.
אין מה להתבייש מלהגן על ת"ח משא"כ להיפך
עוד לא שכחנו את הכינוי "איציק" שהדביק לו א' מחבורת השונאים כאן

[תם מה הוא אומר]

בנו הראשון לציון הוציא סדרת ספרים על כללי פסיקה אולי תחפש שם מה הדין שכיש סתירה בילקוט יוסף.

האם התבלבלת, הרי זה אותו מחבר!
(או שכוונתך..).

[תם מה הוא אומר]

הקדשת חייך להגן בעדו?

כן.
אין מה להתבייש מלהגן על ת"ח משא"כ להיפך
[/size]

אשריך!

מצפים שתפתח פיך בדברי תורה ולא רק בדברי קינטור (כמו שהעיר לך כאן: viewtopic.php?f=17&t=44815&p=530475#p530481)

בכבוד תענה תשובה על שאלה אחת ששאלו על כבוד מרן הראשון לציון בעל הילקוט יוסף שליט"א

ובכללות,
כבר העירו לך באשכול זה, (viewtopic.php?f=17&t=44815&p=530475#p530627)

זה פלא, שספרי בעל הילקו"י נמצאים באוצה"ח, על כל ההשמצות והזלזולים הכלולים בהם.
ועדיין לא ראינו שמישהו ביקש להסירם ולסלקם מהר ככל האפשר.
אך כאשר ישנם שבאים להשיב חורפיהם דבר, הרודף נהפך לנרדף.

[הפצת המעיינות]

חבורת תלמידי הגרי"ח סופר שליט"א שהקדישו מלחמה נגד הראשל"צ שליט"א בפורום במסוה של תמימות

[פרנקל תאומים]

הקדשת חייך לחפש מומיו?

אם הייתי מקדיש אפילו כמה דקות בודדות ביום לספר ילקוט"י, הייתי ממלא כאן אשכולות ענקיים. רק שביטול תורה כנגד כולם.

הנהלה??!!!

[ס''ט]

אם כבר סתירה בילקו"י.

בספר ילקו"י, חופה וקידושין - מהדורא מורחבת עם הוספות רבות של הספר ילקוט יוסף 'שובע שמחות', חלק ראשון, שנת תשס"ה, עמ' רמח-רמט, כתב את האיסור המפורסם לספרדים לעשות חדר יחוד "שכבר כתבו גדולי האחרונים שמנהג מכוער הוא להתייחד מיד לאחר החופה" (אגב, מישהו יודע ספר אחד שכתב דבר כזה?!).

ובנימוקים שם, אחר שהזכיר שדעת הרמב"ם והשו"ע ועוד שחופה היינו יחוד, כתב להסביר למה בכל זאת לא עושים חדר יחוד, ובעמ' רנ אות ד, כתב:

מפני שאנו מצרפים שיטה הסוברת שחופה אינה יחוד, וכן כתב בספר משפט וצדקה ביעקב חלק ב' סי' קפז, ע"ש. והיינו דפשט המנהג דלא כהרמב"ם ומרן דסבירא להו דחופה היינו יחוד, אלא החופה היא פריסת יריעה על גבי הכלונסאות על החתן והכלה בשעת השבע ברכות תחת היריעה. ועל כרחנו לומר כן, דאם לא כן היאך אנו מברכים שבע ברכות אחר הסעודה קודם הייחוד, ואמאי מברכים ז' ברכות פעמיים, גם תחת החופה וגם אחר הסעודה, ועל כרחך דסומכים על הסוברים דחופה היינו פריסת הכילה, וממילא הויא כנשואה, ולכן בסעודה הראשונה מברכים שבע ברכות.

והנה, שלושה עמודים לאחר מכן, עמ' רנג, כתב:

אין הכלה חייבת לכסות את ראשה מיד לאחר שבע ברכות שאחר החופה, מפני שעדיין דינה כארוסה עד אחר הייחוד, לפי מנהגנו שאין מתייחדים אלא לאחר הסעודה.

ובנימוקים שם כתב:

וכלה אחר שבע הברכות שתחת החופה עדיין אינה צריכה כיסוי הראש, שהחופה אינה הטלית שפורשים בעת שבע הברכות, אלא החופה היא היחוד שמתייחדים החתן והכלה, ורק אז היא נחשבת כנשואה לכל דבר, וחייבת לכסות את ראשה... וכן פסקו הרמב"ם ומרן השו"ע. אמנם הרמ"א בהג"ה שם פסק שהחופה היא הסודר שפורסין מעל לראשיהם של החתן והכלה בעת השבע ברכות, אבל לדידן העיקר להלכה כדעת הרמב"ם ומרן השו"ע, ולכן רק לאחר היחוד הכלה צריכה לכסות את ראשה כדת וכדין.

אם כן, לדעת הילקו"י, כלה כיום לאחר מעמד החופה נשואה או ארוסה?

[פרנקל תאומים]

הקדשת חייך להגן בעדו?

כן.
אין מה להתבייש מלהגן על ת"ח משא"כ להיפך
[/size]

אשריך!

מצפים שתפתח פיך בדברי תורה ולא רק בדברי קינטור (כמו שהעיר לך כאן: viewtopic.php?f=17&t=44815&p=530475#p530481)

בכבוד תענה תשובה על שאלה אחת ששאלו על כבוד מרן הראשון לציון בעל הילקוט יוסף שליט"א

ובכללות,
כבר העירו לך באשכול זה, (viewtopic.php?f=17&t=44815&p=530475#p530627)

זה פלא, שספרי בעל הילקו"י נמצאים באוצה"ח, על כל ההשמצות והזלזולים הכלולים בהם.
ועדיין לא ראינו שמישהו ביקש להסירם ולסלקם מהר ככל האפשר.
אך כאשר ישנם שבאים להשיב חורפיהם דבר, הרודף נהפך לנרדף.

לא העירו שם לר' הפצת המעיינות, כ''א להיפך, מחו שם בחריפות על בזיון ת''ח גדול הראשל''צ שליט''א.

[אישצפת]

אם כבר סתירה בילקו"י.

בספר ילקו"י, חופה וקידושין - מהדורא מורחבת עם הוספות רבות של הספר ילקוט יוסף 'שובע שמחות', חלק ראשון, שנת תשס"ה, עמ' רמח-רמט, כתב את האיסור המפורסם לספרדים לעשות חדר יחוד "שכבר כתבו גדולי האחרונים שמנהג מכוער הוא להתייחד מיד לאחר החופה" (אגב, מישהו יודע ספר אחד שכתב דבר כזה?!).

ובנימוקים שם, אחר שהזכיר שדעת הרמב"ם והשו"ע ועוד שחופה היינו יחוד, כתב להסביר למה בכל זאת לא עושים חדר יחוד, ובעמ' רנ אות ד, כתב:

מפני שאנו מצרפים שיטה הסוברת שחופה אינה יחוד, וכן כתב בספר משפט וצדקה ביעקב חלק ב' סי' קפז, ע"ש. והיינו דפשט המנהג דלא כהרמב"ם ומרן דסבירא להו דחופה היינו יחוד, אלא החופה היא פריסת יריעה על גבי הכלונסאות על החתן והכלה בשעת השבע ברכות תחת היריעה. ועל כרחנו לומר כן, דאם לא כן היאך אנו מברכים שבע ברכות אחר הסעודה קודם הייחוד, ואמאי מברכים ז' ברכות פעמיים, גם תחת החופה וגם אחר הסעודה, ועל כרחך דסומכים על הסוברים דחופה היינו פריסת הכילה, וממילא הויא כנשואה, ולכן בסעודה הראשונה מברכים שבע ברכות.

והנה, שלושה עמודים לאחר מכן, עמ' רנג, כתב:

אין הכלה חייבת לכסות את ראשה מיד לאחר שבע ברכות שאחר החופה, מפני שעדיין דינה כארוסה עד אחר הייחוד, לפי מנהגנו שאין מתייחדים אלא לאחר הסעודה.

ובנימוקים שם כתב:

וכלה אחר שבע הברכות שתחת החופה עדיין אינה צריכה כיסוי הראש, שהחופה אינה הטלית שפורשים בעת שבע הברכות, אלא החופה היא היחוד שמתייחדים החתן והכלה, ורק אז היא נחשבת כנשואה לכל דבר, וחייבת לכסות את ראשה... וכן פסקו הרמב"ם ומרן השו"ע. אמנם הרמ"א בהג"ה שם פסק שהחופה היא הסודר שפורסין מעל לראשיהם של החתן והכלה בעת השבע ברכות, אבל לדידן העיקר להלכה כדעת הרמב"ם ומרן השו"ע, ולכן רק לאחר היחוד הכלה צריכה לכסות את ראשה כדת וכדין.

אם כן, לדעת הילקו"י, כלה כיום לאחר מעמד החופה נשואה או ארוסה?

במחילה לא הבנתי מה הסתירה.
בענייני ברכות הולכים אחר המנהג ובמיוחד שיש לו סימוכין ולכן מברכים הברכות, אולם לענין חיוב כסוי הראש אין בכוחנו לחייבה עד אחר שתתייחד אחר הסעודה דלדעת השו"ע כל עוד לא נתייחדה דינה כארוסה.

[ישראל אליהו]

לא הבנתי התשובה.
לפי המנהג, היא ארוסה או נשואה?

[אישצפת]

לא הבנתי התשובה.
לפי המנהג, היא ארוסה או נשואה?

לא מחייבים בכיסוי ראש על פי מנהג החופה רק על פי ההלכה.

[ישראל אליהו]

ואגב, ראיתי פעם [ואיני מוצאו כרגע] שבעל הילקו"י מסביר למה הוא מקדיש מלחמת חרמה לכל מי שחולק על אביו, והביא שם מהחזו"א כמדומני שצריך לעשות מלחמה על ענייני השקפה. "ואם הענייני השקפה כך, כ"ש בענייני הלכה".
ובשם זה, התיר לעצמו לרדת על כל גדולי הדור.

ומה התלונה כעת על מי שמקדש מלחמה להיפך, להגן על הדרך הנכונה לדעתו? ורק מביא קושיות וסתירות. [ובלי להוסיף: "אין זו הדרך הנכונה לפסוק הלכה כמו שרב פלוני פוסק ויש להביא לזה ראיות עד לאין סוף", או "אין זו דרכה של תורה למי שמחפש אחר האמת", ודוגמאות רבות].

ושוב, מדוע הרודף נהפך לנרדף?

[ישראל אליהו]

לא הבנתי התשובה.
לפי המנהג, היא ארוסה או נשואה?

לא מחייבים בכיסוי ראש על פי מנהג החופה רק על פי ההלכה.

בברכות שחוששים לסב"ל נגד השו"ע.
וכאן מברכים נגד השו"ע! כי היא נשואה.
אבל לענין כיסוי ראש, הולכים אחר השו"ע?
ועושים תרתי דסתרי.
חוכא ואיטלולא

[ס''ט]

השתא אתי שפיר!
לעניין ברכות נשואה, לעניין כיסוי ראש ארוסה.
חציו עבד וחציו בן חורין.

[הפצת המעיינות]

ומה התלונה כעת על מי שמקדש מלחמה להיפך, להגן על הדרך הנכונה לדעתו? ורק מביא קושיות וסתירות.

למה משפחתו ותלמידי הגרי"ח שליט"א מקדשים מלחמה? כולם נתקלו בקושיות וסתירות? או ששונאים אותו בגלל ענין אחר... והחליטו לפתוח הספרים ולחפש בעיות?

[קראקובער]

בנו הראשון לציון הוציא סדרת ספרים על כללי פסיקה אולי תחפש שם מה הדין שכיש סתירה בילקוט יוסף.

האם התבלבלת, הרי זה אותו מחבר!
(או שכוונתך..).

תפוס לשון אחרון.

[ישראל אליהו]

ומה התלונה כעת על מי שמקדש מלחמה להיפך, להגן על הדרך הנכונה לדעתו? ורק מביא קושיות וסתירות.

למה משפחתו ותלמידי הגרי"ח שליט"א מקדשים מלחמה? כולם נתקלו בקושיות וסתירות? או ששונאים אותו בגלל ענין אחר... והחליטו לפתוח הספרים ולחפש בעיות?

התבלבלת, הקושיא שלך צריכה להיות בדיוק ההיפך.
זה ממש פלא איך שהרודף נהפך לנרדף...

[הפצת המעיינות]

יהיה מי שיהיה הרודף יהיה מי שיהיה הנרדף למה הפורום הוכנס באמצע ומשמש כלי בידי א' מהנ"ל לבזות?!
מוכן שיבואו תלמידי הראש"ל ויפרסמו בעיות בספרי הגרי"ח בפורום?

[ישראל אליהו]

הם כבר עושים את זה. אולי לא בפורום [כי כאן יהיה מי שיענה להם אחד על אחד], אבל בכלים יותר חזקים.

מי שכבר הדפיס ופרסם דברים מכפישים על כל גדולי הדור, ועדיין ממשיך לפרסם,
הרי שכל מי שחושב שהוא טועה ומטעה, וששיטת לימודו אינה כדרך רבותינו, עליו לפרסם בכל דרך שבידו, שהדברים הם טעות, ולהוכיח למה הם טעות.

אמנם לענ"ד צורת התשובה צריכה להיות תקיפה ועומדת על האמת, ולהשיב על דבר קטן כגדול. אך מבלי לפרסם דברי גנאי ברבים, כי ע"י כך האנשים ננעלים ולא מוכנים לשמוע.
אבל אם מישהו לא עמד בזה, וכתב איזה גנאי, לא נ"ל לענין ששייך לתקוף אותו בעוד שהצד השני כותב פי כמה וכמה. שהרי טול קורה וכו'.

[אוצר החכמה]

מספיק עם ההתכתשות.
אפשר להביא כאן דברי תורה ותו לא בעניין הזה. כך שאם מישהו רוצה להקשות בדרך כבוד על ספר הדבר אפשרי. מעבר לזה לא.

[נהר שלום]

א. עדיין לא היה אשכול אחד בפורום על הילקו"י שנכתב בדרך כבוד
ב. באשכולות הללו תמיד אותם ניקים כותבים ויש גם את האחד שכותב רק בהם

לגופו של עניין, הסיתרה הראשונה שהובאה תלויה בסברא היכן לומר כך והיכן כך וכמצוי בספרי האחרונים. הסיתרה השניה כבר השיב הרב דיין.
ובאמת שאין זה גופו של עניין כי למחפשי הסתירות (ויש סתירות) יש עניין אחר בזה.

[תם מה הוא אומר]

ומה התלונה כעת על מי שמקדש מלחמה להיפך, להגן על הדרך הנכונה לדעתו? ורק מביא קושיות וסתירות.

למה משפחתו ותלמידי הגרי"ח שליט"א מקדשים מלחמה? כולם נתקלו בקושיות וסתירות? או ששונאים אותו בגלל ענין אחר... והחליטו לפתוח הספרים ולחפש בעיות?

למי שבאמת לא מבין מה הולך כאן, מומלץ לקרוא את החוברת שצורפה באשכול שלונקק כאן בשם "מקדשים מלחמה" ולהבין על מה מדובר, מי הרודף, ומי הנרדף.

שימו לב, כל אשכול שנפתח על עניינים אלו, מיד הוא מוסט בכוונה תחילה למקום הזה, על מנת, ובכוונה תחילה, שיסגר וכך לא תפורסם ההשגה או ההערה, דוק ותשכח בכל האשכולות הללו.

לא תמצא מאותם מגיבים שום תגובה עניינית.

[נחלי אפרסמון]

חבורת תלמידי הגרי"ח סופר שליט"א שהקדישו מלחמה נגד הראשל"צ שליט"א בפורום במסוה של תמימות

מו"ר הגרי"ח סופר מיחידי הדור בעמלות וידיעת התורה וטהרת המדות.
לשון מרן הגרע"י זצ"ל בשולחן שבת מכ"ר "אם יש מישהו בדומה לי בדור. זה ר' יעקב סופר"
[כמובן שזה ימחק כי אני תמיד לא צודק אני מקוה שלפחות בנו יגן עליו מהפצת הזלזול]

[נחלי אפרסמון]

ומה התלונה כעת על מי שמקדש מלחמה להיפך, להגן על הדרך הנכונה לדעתו? ורק מביא קושיות וסתירות.

למה משפחתו ותלמידי הגרי"ח שליט"א מקדשים מלחמה? כולם נתקלו בקושיות וסתירות? או ששונאים אותו בגלל ענין אחר... והחליטו לפתוח הספרים ולחפש בעיות?

היזהר בכב' מו"ר עט"ר.

[אישצפת]

לא הבנתי התשובה.
לפי המנהג, היא ארוסה או נשואה?

לא מחייבים בכיסוי ראש על פי מנהג החופה רק על פי ההלכה.

בברכות שחוששים לסב"ל נגד השו"ע.
וכאן מברכים נגד השו"ע! כי היא נשואה.
אבל לענין כיסוי ראש, הולכים אחר השו"ע?
ועושים תרתי דסתרי.
חוכא ואיטלולא

מה חוכא ואיטלולא????
יש כללי פסיקה בענין ברכות ואחד הוא שלא אומרים סב"ל במקום מנהג שיש לו סימוכין. ומה הקשר כעת שחוששים לסב"ל נגד השו"ע. למה כבודו מערבב שני כללים?.
וסתם שאלה לי לכבודו האם אבות אבותיך (ספרדים) עשו יחוד באולם? וכיצד נהגה הכלה בכיסוי הראש?.
עד שאתה מקשה צא ויישב מנהגם של ישראל ומי גדול ממו"ר הגאון היח"ס שעומד ליישב בכל כחו מנהגים וכאן משום מה בוחרים לחפש קושיות במקום ליישב מנהגם של ישראל.

[ישראל אליהו]

לא הבנתי התשובה.
לפי המנהג, היא ארוסה או נשואה?

לא מחייבים בכיסוי ראש על פי מנהג החופה רק על פי ההלכה.

בברכות שחוששים לסב"ל נגד השו"ע.
וכאן מברכים נגד השו"ע! כי היא נשואה.
אבל לענין כיסוי ראש, הולכים אחר השו"ע?
ועושים תרתי דסתרי.
חוכא ואיטלולא

מה חוכא ואיטלולא????
יש כללי פסיקה בענין ברכות ואחד הוא שלא אומרים סב"ל במקום מנהג שיש לו סימוכין. ומה הקשר כעת שחוששים לסב"ל נגד השו"ע. למה כבודו מערבב שני כללים?.
וסתם שאלה לי לכבודו האם אבות אבותיך (ספרדים) עשו יחוד באולם? וכיצד נהגה הכלה בכיסוי הראש?.
עד שאתה מקשה צא ויישב מנהגם של ישראל ומי גדול ממו"ר הגאון היח"ס שעומד ליישב בכל כחו מנהגים וכאן משום מה בוחרים לחפש קושיות במקום ליישב מנהגם של ישראל.

בדרך כלל בענייני ברכות מנהג הספרדים לחוש לכל שיטה בראשונים אף נגד השו"ע, ופתאום כאן מברכים בקום ועשה כי יש שיטות שהיא נשואה. אז כנראה חכמי הדורות החליטו שכאן לא מתאים לעשות סב"ל, אלא שיטת הרמ"א שהכלונסאות הם החופה היא העיקר. ולכן לא חששו לסב"ל, וסב"ל לא אמרינן במקום מנהג. אבל א"כ היא צריכה לכסות ראשה כדין נשואה. אי אפשר לומר לענין זה יש מנהג ולענין זה אין מנהג - כאשר היסוד של שניהם הוא משותף. זה נקרא שמנהג סותר את עצמו.

איני יודע מה היה בדורות הקודמים. הרי לא היה אולם, ואולי היו עם כיסוי ראש כבר בחופה. אבל לא יכול להיות שמנהג יסתור את עצמו. וזה דבר בסיסי. לכן אם מברכים, על הכלה לכסות ראשה. בין אם עושה יחוד ובין אם לא. ובפרט שהפוסקים לא כתבו (עד כמה שאני יודע) שנהגו להיות בחופה בלי כיסוי ראש [וכבר כתב בעין יצחק שמנהג שלא הובא בפוסקים אינו בגדר מנהג המחייב].
ובפרט שידוע מ"ש הילקו"י שרשאין חכמי וזקני הדור לשנות מנהגים, אם הם רואים שיש בהם שמץ של איסור [כגון שינוי המנהג להדליק ואח"כ לברך. ולכנות את מי שממשיכים במנהג: "מתעקשים"]. וכי כאן אין במנהג זה שמץ של איסור? לברך ברכות לבטלה לדעת מרן השו"ע ולדעת הרמב"ם? ולצאת בלי כיסוי ראש לדעת מרן שקיבלנו הוראותיו? אז מדוע כאן "מתעקשים" ומנופפים במנהג, ואילו בשאר מקומות מבטלים מנהגים בגלל השו"ע והרמב"ם?
גם בענין ר"ת במוצ"ש. דורשים בפרהסיא שראוי וטוב להחמיר, ואמנם המנהג כהגאונים אבל בתור חומרא למה לא להחמיר את השו"ע ועוד הרבה ראשונים, [ותוקפים את המורים כהמנהג]. ומאידך כאן ביחוד, אסור להחמיר את השו"ע. ומי שמחמיר הוא מוציא לעז על אבותיו. מה הבעיה? בתור חומרא למה לא נחמיר? האם הכל תלוי בסברתו, שכאן ראוי וכאן אסור? אם כן, ראה להלן.

בקשר למה שכתבו לתרץ לעיל [לגבי השמטות השו"ע], שהדבר תלוי בסברא, תמיד זה יגיע לשם, שמ"מ בכהאי גוונא לי נראה שהדין שונה. ובזה יוצאים י"ח. אז לשם מה כותבים כללים? אם בסוף זה תלוי בסברא שכאן זה יוצא מן הכלל? ישנה שאלה יסודית, מתי השו"ע משמיט דברים משום שלא מסכים עימם ומתי משום טעמים אחרים. והחיד"א נתן כללים בזה, או שזה כבר כלול בדברי השו"ע או שזה דין פשוט או שזה מקרה רחוק. אבל בשאר הדברים אם לא הזכיר בשו"ע משמע שחולק. עכשיו לא שייך שיבוא מישהו ויאמר "כאן נראה לי שלא חזר בו" מבלי לשכנע את הקורא, אלא זה סברא שלי שכאן לא חזר בו. וזהו. בשום פוסק מהדורות הקודמים לא ראינו כך. ובפרט שבשם זה עוד תוקפים אחרים ומזלזלים בהם, שהרי לפי סברתי כאן הדין כך וכך, למה אתה לא מתיישר?!?
למשל בעין יצחק [ערך 'גוזרים גזירות מדעתינו'] הוא תוקף את הסוברים (בעיקר הנאמ"ן) שגם בדורינו אפשר לגזור גזירות בדבר שמסתבר שיכשלו בו. אך מיד הוא מסיים, שמ"מ זקני הדור יכולים לגזור גזירות, ואין זה בכלל מה שאנו אומרים שאין גוזרים גזירות. סיומת זו באה ליישב מדוע בספריו כתובים כמה וכמה גזירות [כגון שכלה לא תקנה פאה לחתונתה, שמא תמשיך ללובשה אחר כך]. אבל אם כך, היכן בדיוק ההשגה על החולקים? האם רק הוא מזקני הדור שיכול לגזור גזירות? ישנם אחרים שחושבים שאף הם יכולים.
כמו כן בענין סב"ל, כמה וכמה פעמים הוא מצרף צירופים בשביל לברך [כגון לברך המוציא על מצה בער"פ שחל בשבת], ובמקומות אחרים אינו מסכים בשום אופן לעשות צירופים ולברך [כגון ברכת המוציא על לחמניות מתוקות. יעויין בברכ"ה ומאידך בילקו"י]. ולא ברור מתי עושים צירופים ומתי לא. הכל מתחיל ונגמר בסברא של מישהו שכאן נראה לו כך וכאן נראה הפוך? מבלי לשכנע את הלומד?

[אישצפת]

זאת אומרת שלפי דבריך הרב עובדיה יוסף ובנו מחליטים לפי מה שבא להם מתי לומר סב"ל ומתי לא. ולא דנים כל ענין לגופו לפי הפוסקים ולפי המנהגים.
אם כבודו יוצא מתוך חשיבה/ אג'נדה כזאת כאן נגמר הויכוח.
לעניות דעתי יש לדון בכל ענין לגופו כיצד התייחסו אליו הפוסקים ומה הם כתבו בנידון ההוא.
ועל סמך השערות שהמנהג לא יסתור את עצמו בעוד שכת"ר לא יודע מה היה המנהג לבא ולגבב קושיות. אין מקומי בויכוח זה.
אני מויכוחים מעין אלו בורח כמטחוי קשת וגם כאשר נתבקשתי על ידי אחד מרבותי להשיב על איזה קונטרס כדרכה של תורה והיה לי בו די השב. מכיון שידעתי מטרת הקונטרס התחמקתי ממנו בטענות שונות כי איני רוצה להכניס ראשי למקומות אלו.

[ישראל אליהו]

זאת אומרת שלפי דבריך הרב עובדיה יוסף ובנו מחליטים לפי מה שבא להם מתי לומר סב"ל ומתי לא. ולא דנים כל ענין לגופו לפי הפוסקים ולפי המנהגים.
אם כבודו יוצא מתוך חשיבה/ אג'נדה כזאת כאן נגמר הויכוח.
לעניות דעתי יש לדון בכל ענין לגופו כיצד התייחסו אליו הפוסקים ומה הם כתבו בנידון ההוא.
ועל סמך השערות שהמנהג לא יסתור את עצמו בעוד שכת"ר לא יודע מה היה המנהג לבא ולגבב קושיות. אין מקומי בויכוח זה.
אני מויכוחים מעין אלו בורח כמטחוי קשת וגם כאשר נתבקשתי על ידי אחד מרבותי להשיב על איזה קונטרס כדרכה של תורה והיה לי בו די השב. מכיון שידעתי מטרת הקונטרס התחמקתי ממנו בטענות שונות כי איני רוצה להכניס ראשי למקומות אלו.

ישנם ת"ח הסוברים שלא כמותם, ובאמת חולקים על שיקול דעתם. ומבינים שישנם בעיות קשות [מאוד] בסגנון הפסיקה הזה.

לא גיבבתי קושיות, רק לא יתכן שמנהג יסתור את עצמו, ואם יש מנהג כזה, זה לא מנהג. [והוספתי אפשרות ליישב המנהג שאולי היו שמות כיסוי ראש. אבל נתפסת להוספה זו, מבלי לענות על עיקר הטענה].

רצוי שנענה לגופן של טענות. או שלפחות נבין את החולקים, ולא נכנה אותם בכינויי גנאי.

[אישצפת]

ראשית אני לא כיניתי בכינויי גנאי. ואם כבר כוונתך זה לרבנים עצמם שמשתלחים בלשונם, וזה אינו דבר חדש וכבר היה לעולמים ודוגמאות לרוב תמצא ברבותינו אם רק תחפש, אבל אותי זה לעולם לא יגרור לקרא בכינויי גנאי לאותו רב שדיבר על הרב שלי בגנאי.
וכעת לעצם האשכול, האם המטרה לשדל את הראשון לציון שיחזור בו ממילות הגנאי? לא נראה לי שהוא משוטט באתרא הדין ולא בכל אתר ואתר, ואם המטרה להראות גנותו כבר מילתי אמורה שאין מקומי בויכוחים מעין אלו. ואם המטרה היא באמת לברר ההלכה אפשר לפתוח אשכול לנושא אותה הלכה בעייתית ולדון בה כדרכה של תורה ללא התנגחויות אישיות. וכבר כתב בעל מאור ושמש מדוע נאמר איזוהי מחלוקת שהיא לשם שמים זו מחלוקת הלל ושמאי ולא בית שמאי ובית הלל, מכיון שכשהתלמידים חולקים לא יבצר שלא יהיה בדבריהם נגיעות אישיות לכבוד רבם... עכת"ד. ואם כבודו ראה תלמידים שוטים שהתירו חרצובות לשונם מאיזה צד שיהא האם ינהג בדרכם. [לפני כמה זמן היה מישהו בפורום שכינה את הראשון לציון בשם 'איציק' אותי זה קומם לא בגלל שאני תלמידו אלא גם אם חס וחלילה היו קוראים להגאון הגדול היח"ס או להגאון הגדול הגריח"ק וכדו' קובי או חיימק'ה וכדומה הייתי מתקומם כך.]
ואכן שיפתחו עשרות או מאות או אלפי אשכולות (כדברי אחד הכותבים לעיל ראש אמי'ר) בענייני הלכות בעייתיות לגופה של הלכה ולא לגופו של כותב. וגם לי הצעיר יש קושי בהבנת דברי כמה מהפוסקים שדבריהם סותרים זה לזה אך אינני חושב שזו הבמה וזו הצורה לדון בהם.

[אליעזר בלוי]

.

[רצון]

[quote="אישצפת"]זאת אומרת שלפי דבריך הרב עובדיה יוסף ובנו מחליטים לפי מה שבא להם מתי לומר סב"ל ומתי לא. ולא דנים כל ענין לגופו לפי הפוסקים ולפי המנהגים.
אם כבודו יוצא מתוך חשיבה/ אג'נדה כזאת כאן נגמר הויכוח. לעניות דעתי יש לדון בכל ענין לגופו כיצד התייחסו אליו הפוסקים ומה הם כתבו בנידון ההוא. עכ"ל אישצפת.

איתא בשו"ת יביע אומר ח"ח אהע"ז סימן יב אות ו: ומשמע שבדין שיש בו מחלוקת שפיר י"ל שהשמיטו מהש"ע מפני שאין דעתו לפסוק כמ"ש בב"י. וכן ראיתי להגאון רבי משה פארדו בתשובה שהובאה בשו"ת שערי רחמים ח"א (חאה"ע סי' יג, דף כב ע"ד) שכתב, שכל זה בדבר שאין בו מחלוקת, אבל בדבר שנחלקו בו פוסקים, שפיר יש לנו לומר בפשיטות שחזר בו מרן ממ"ש בב"י, ולכן השמיט הדין ההוא מהש"ע. ע"ש. וכן כתב הרב כנסת הגדולה יורה דעה (סימן קיג הגב"י אות עט). וכן כתב בשו"ת זכור ליצחק הררי (סי' פו). ע"ש. וכיו"ב כתב הגאון רבי אפרים לניאדו בשו"ת רועי ישראל (סי' ג דף יד ע"ב) וז"ל: ואודיעך קושט דברי אמת, וכלל גדול זה נקוט בידיך, שבכל מקום שאנו יכולים למצוא איזו סיבה כל שהיא, וקצת עילה, לתת טעם להשמטת מרן הש"ע איזה דין שכתב בבית יוסף, ולומר משום שהוא שלא כהלכה, אז בודאי דאמרינן הכי בפה מלא, שמשום שראה אח"כ שאין דין זה עולה להלכה, השמיטו מספר פסקי הלכותיו הוא הש"ע. ע"כ. גם בשו"ת ויוסף אברהם (סי' כג, דף קלט ע"ב), כתב, שאם השמיט מרן השלחן ערוך דין המובא בבית יוסף בשם איזה פוסקים, ומצאנו ראינו פוסקים אחרים שחולקים על כך, ולא הובאו בבית יוסף, אמרינן שמרן שוב ראה אח"כ דברי הפוסקים החולקים ע"ז, ולכן חזר בו ממ"ש בב"י, ומשום כך השמיטו מהש"ע. עכ"ד.

וכאן ביביע אומר מרן הגרע"י ז'ל לימדנו דבר וכלל יסודי שאם מרן בבית יוסף הביא דעה, אבל בשלחן ערוך לא הביאה, ומצאנו בדין זה מחלוקת, יש לנו לומר דמטעם זה מרן השמיט הלכה זו בשלחן ערוך ולא קיימא לן כדעה שהובאה בבית יוסף בשתיקה.

ולעומת זה ביביע אומר ח"י אהע"ז סימן יב כתב: מלבד כל זה הרי האב השתתף בהכנסת הבן בבריתו של אברהם אבינו, מבלי לטעון שום דבר על בנו, והחזיקו כבנו, שוב אינו יכול לפטור עצמו ממזונות בנו, בגלל טענה שאינו בנו, וכמ"ש מרן הב"י (סי' ד) בשם רבינו ירוחם (ח"ד נכ"ג), שכתב בשם הרמ"ה וז"ל: הא דנאמן האב לומר שאינו בנו היינו דוקא היכא דלא הוה ליה חזקת כשרות על פי האב. אבל אם היה לו חזקה דכשרות על פי האב אינו נאמן לפוסלו אלא בעדים. ע"כ. וכדאמרינן (ב"ב קכז ב) אמר בני וחזר ואמר עבדי הוא אינו נאמן וכו' וכו' ורבינו ישעיה מטראני בפסקיו לקידושין (עח ב) כתב, וז"ל, ורבינו יצחק כתב, ואפסיקא הלכתא כר' יהודה, והני מילי בדלא אתחזק בכשרות, אבל אי לא אמר האב בשעת הלידה כלום, ונפק עליה קלא דבריה הוא, ולא קא מערער, ובתר הכי קא פסיל ליה, לא מהימן. דייקא נמי מדקתני על העובר שבמעיה. וה"נ בני זה דקתני דומיא דעובר הוא דלא אתחזק בכשרות. ולי נראה דאפילו אית ליה חזקה דכשרות נאמן לפוסלו. ע"כ. מכל מקום לא נפקא מפלוגתא דרבוותא. ורוב הפוסקים מכשירים הולד. וכאמור וכו' וכן פסק הרמ"א בהגה.

ואף על פי שמרן השמיטו מהש"ע, כבר כתב מרן החיד"א בברכי יוסף א"ח (סי' שב סק"ד) בשם הגאון ר' גבריאל איספרנסא, שאין מזה להוכיח דמרן לא ס"ל הכי, שהרי כמה דינים מוסכמים מצינו שאינו כותבם בש"ע וסמך על מה שכבר כתבם בב"י. ע"ש.
עכ"ל היבי"א.

והרי כאן גם גבי הממזר יש מחלוקת בין רבינו ירוחם לתוספות רי"ד, וכנז' לעיל, ולפי האמור יש לומר דמה שהמחבר השמיט בש"ע הוא מפני המחלוקת ואינו סובר כדעה שהביא בב"י כמו שהביא הוא עצמו ביב"יא ח"ח כנז', ואיך כותב "שאין מזה להוכיח דמרן לא ס"ל הכי, שהרי כמה דינים מוסכמים מצינו שאינו כותבם בש"ע וסמך על מה שכבר כתבם בב"י", ולפו"ר צע"ג.

אישצפת נ"י לפי דבריך כאן בבקשה להסביר "כל ענין לגופו".

[נהר שלום]

עין יצחק ח"ג עמ' תקמד