קמצן_קדוש כתב:לענין כתב:שאע"פ שמן התורה אפשר לטבול כלי טמא ברביעית מים, וארבעים סאה זה רק מדרבנן, מ"מ בטבילת כלים חדשים גזה"כ היא דבעי' ארבעים סאה דוקא דומיא דגר [ואני הקטן למדתי מכאן דגם להראשונים שלטבילת אדם סגי במעין כל שהוא, מדאו', מ"מ בטבילת גר גם במעין בעי' ארבעים סאה].
אני לא חושב כך.
למיטב זכרוני למדים ממלות הפסוק "כָּל דָּבָר אֲשֶׁר יָבֹא בָאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בָאֵשׁ וְטָהֵר אַךְ
בְּמֵי נִדָּה יִתְחַטָּא וְכֹל אֲשֶׁר לֹא יָבֹא בָּאֵשׁ תַּעֲבִירוּ בַמָּיִם" -
"מי נדה" ללמד שצריך ארבעים סאה כנדה. וכ"כ רש"י עהפ"ס "ומי נדה הכתובין כאן דרשו מים הראוים לטבול בהם נדה וכמה הם מ' סאה".
אבאר דברי.
למה באמת בכל הטבילות הנצרכות לכלים סגי לן מדאו' ברביעית, ודוקא כאן גזרה התורה שיצטרכו ארבעים סאה?
על זה התירוץ שחלוקה טבילת טהרה מטומאה, לטבילת גרות. בטבילה שהיא להטהר צריך שכל הדבר יכלל בתוך המים כדי להטהר ולצאת מטומאתו, ולכן כלי סגי ליה ברביעית, כלי גדול לפי מה שהוא, ואדם בארבעים סאה כיון שגופו עולה בהם. משא"כ טבילת גרות, היא להחיל קדושה, ומה שמחיל קדושה הוא דוקא שיעור של ארבעים סאה, בין על אדם ובין על כלים [וכיון שהראשונים ז"ל באו לומר שלטבילת כלים לא סגי במעין כל שהוא, אלא גם במעין צריכים ארבעים סאה, וכמ"ש הסמ"ק שהביא הטור (יו"ד סי' ק"כ), מזה באתי לומר שגם גר הטובל במעין יצטרך ארבעים סאה].