האם ניתן לאכוף פשרה על הבעלי דינים?

[אוהב עמו]

בדידי הוי עובדא שביקשני אדם ממשפחתי לנסח לו מכתב עבור הבי"ד של הגר"נ קרליץ ישלח ה' דברו וירפאהו, בו הוא מביע את רצונו לבוא לפניהם רק אם ידונו אותו על פי דין תורה, מזכירות בית הדין איימה שיהיה אפשר להוציא על הנתבע כתב סירוב, אולם חזרתי בדבריי על טענה, ונשתקע הדבר, ומאז לא נשמע מהם דבר.

אני חוכך בדעתי שאולי אין מגלין דבר זה אלא לצנועין

האם הסכמתם לחתום על שטר בוררות בהשמטת ההסכמה לפשרה או שלא הסכמתם לחתום כלל?

בכלל לא...

[מתהלך]

בדידי הוי עובדא שביקשני אדם ממשפחתי לנסח לו מכתב עבור הבי"ד של הגר"נ קרליץ ישלח ה' דברו וירפאהו, בו הוא מביע את רצונו לבוא לפניהם רק אם ידונו אותו על פי דין תורה, מזכירות בית הדין איימה שיהיה אפשר להוציא על הנתבע כתב סירוב, אולם חזרתי בדבריי על טענה, ונשתקע הדבר, ומאז לא נשמע מהם דבר.

אני חוכך בדעתי שאולי אין מגלין דבר זה אלא לצנועין

האם הסכמתם לחתום על שטר בוררות בהשמטת ההסכמה לפשרה או שלא הסכמתם לחתום כלל?

בכלל לא...

מקובל היום בכל בתי הדין שמי שלא מסכים לחתום בוררות כלל - מתירים ללכת לערכאות נגדו, כיון שאין היום דרך לאכוף פס"ד ללא שטר בוררות.

[אוהב עמו]

בדידי הוי עובדא שביקשני אדם ממשפחתי לנסח לו מכתב עבור הבי"ד של הגר"נ קרליץ ישלח ה' דברו וירפאהו, בו הוא מביע את רצונו לבוא לפניהם רק אם ידונו אותו על פי דין תורה, מזכירות בית הדין איימה שיהיה אפשר להוציא על הנתבע כתב סירוב, אולם חזרתי בדבריי על טענה, ונשתקע הדבר, ומאז לא נשמע מהם דבר.

אני חוכך בדעתי שאולי אין מגלין דבר זה אלא לצנועין

האם הסכמתם לחתום על שטר בוררות בהשמטת ההסכמה לפשרה או שלא הסכמתם לחתום כלל?

בכלל לא...

מקובל היום בכל בתי הדין שמי שלא מסכים לחתום בוררות כלל - מתירים ללכת לערכאות נגדו, כיון שאין היום דרך לאכוף פס"ד ללא שטר בוררות.

באותו מקרה היה משתלם מאד לנתבע להגיע לערכאות, מאשר פשרה בבית דין

[מלבב]

א. גם אם זה לא דעת יחיד איך אפשר להוציא ממון במקום שלא הוכרע הדין.
ב מי שחייב ולא רוצה לקיים חיובו יכולים לכופו, אבל איך אפשר לכוף מישהו שעדיין לא ברור שחייב, למה הדבר דומה לחייב כל בני העיר שישבעו שאם יגיעו מצב שבי"ד יחייבו אותם שיקיימו הפסק.
וגם הרי בשטר כותבים כל הפשרות ואפילו טעות.
ג. מי כתב כן חוץ מהנתיבות, ואיך זה יכול להיות בלא המחום, וגם יכול הבע"ד לטעון קים לי כהחזו"א והאגרות משה שלא מקרי בי"ד קבוע רק כשקיבלו עליהם כל בני העיר.

א. לא הבנתי. הרי בית הדין מצווים שלא יישאר הדין חלוק (תשובת הרא"ש). ואחרת כמעט בטלה האפשרות להוציא ממון בכלל, ובטלה תורה מישראל וילכו לערכאות רח"ל.
ב. גם את זה לא הבנתי. כל אדם חייב לציית לבית הדין, וכל אדם חייב לאפשר שניתן יהיה לאכוף את פסק הדין, לכשיינתן. אחרת, אין הרבה משמעות לפסק הדין. (ומה שכותבים בחלק משטרי הבוררות "ואפילו טעות" הוא למנוע כל טענה נגד פסק הדין).
ג. יעויין במאמרו של הרה"ג נתן חי שליט"א על גדרי בית דין קבוע (למיטב זכרוני הובא באחד מהאשכולות)

א. לא עלי תלונתך רק על הסוברים שאפשר לטעון קים לי, ועוד וכי בכל דבר יש מחלוקת.
ב. מניין שכל אדם חייב לפני שנתחייב להשתדל שבי"ד יכלו לאכוף את הפסק דין לכשיתחייב? ויש משמעות לפס"ד כמו שבי"ד יכול לאלץ את הבע"ד לבא לבי"ד לפני שחתם על שטר בוררת.

ועיקר טענתי על שכופים לכל מיני פשרות שעל זה אין שום הסבר, ובפרט לטעות לזה וודאי אין להם רשות, ולא בגלל שהם רוצים למנוע טענות על הפסק מותר להם לכוף מה שלא ניתן להם ע"פ דין, הרי מין הדין בי"ד שטעה בדבר משנה אין הבע"ד חייב לשמוע להם, גם אם הבי"ד חושבים שלא טעו, רק יש להם רשות לכוף לפי דעתם שלא טעו, אבל אין להם רשות לחייב מראש לקבל גם טעות.

א. אין כאן תלונה. יש כאן תיאור מציאות.
ב. כי כל יהודי מצווה שיתקיים דין תורה בעולם.

ולגבי טעות או פשרה תמוהה, אינני מכיר אף בית דין הנוהג כן.

מה יעשו הבי"ד אם מישהו יטען שהוא מוכן לחתום רק על פשרה במקום שיש פוסקים שאין לטעון קים לי?
ואם לא ירצה לחתום על טעות?

לא הבנתי את השאלה הראשונה.
אם לא יסכים לחתום על טעות, אני מכיר בתי דינים שיסכימו להוריד את זה משטר הבוררות.

אם בע״ד לא יסכים לשום פשרה רק במקום שבאמת אין הדין יכול להתברר, או למנוע טענת קים לי במקום שיש על מי לסמוך שאין לטעון קים לי, האם בי״ד יקבל זאת?

יש בתי דין שיסכימו לזה.

ואלו שלא מסכימים על מה מסתמכים?

[מלבב]

בדידי הוי עובדא שביקשני אדם ממשפחתי לנסח לו מכתב עבור הבי"ד של הגר"נ קרליץ ישלח ה' דברו וירפאהו, בו הוא מביע את רצונו לבוא לפניהם רק אם ידונו אותו על פי דין תורה, מזכירות בית הדין איימה שיהיה אפשר להוציא על הנתבע כתב סירוב, אולם חזרתי בדבריי על טענה, ונשתקע הדבר, ומאז לא נשמע מהם דבר.

אני חוכך בדעתי שאולי אין מגלין דבר זה אלא לצנועין

האם הסכמתם לחתום על שטר בוררות בהשמטת ההסכמה לפשרה או שלא הסכמתם לחתום כלל?

בכלל לא...

מקובל היום בכל בתי הדין שמי שלא מסכים לחתום בוררות כלל - מתירים ללכת לערכאות נגדו, כיון שאין היום דרך לאכוף פס"ד ללא שטר בוררות.

אני לא מבין
א. איפה כתוב בפוסקים שמי שלא מוכן לחתום לפני הדיון שמותר ללכת לערכאות? וכי אם מי שלא רוצה לישבע שיקיים את הפסק דין מותר לפנות לערכאות?
ב. למה לא לקיים הדיון כך ואם לא יציית אז לפנות לערכאות?

[הכתב והמכתב]

איזה תמימות

אם היית נוכח בדיני תורה היית מבין ולא שואל. הולך לו הבע"ד מנהל דין תורה, מושך את הזמן וכו' ואז כשיוצא חייב בדין, הוא פשוט מודיע אינני רוצה לקיימו (כמובן אחרי שכבר טען אין לי וקים לי ולא הופיע לדיונים וכו'), ואז צריך זה שזכה בדין להתחיל הכל מהתחלה בערכאות ?

[מתהלך]

בדידי הוי עובדא שביקשני אדם ממשפחתי לנסח לו מכתב עבור הבי"ד של הגר"נ קרליץ ישלח ה' דברו וירפאהו, בו הוא מביע את רצונו לבוא לפניהם רק אם ידונו אותו על פי דין תורה, מזכירות בית הדין איימה שיהיה אפשר להוציא על הנתבע כתב סירוב, אולם חזרתי בדבריי על טענה, ונשתקע הדבר, ומאז לא נשמע מהם דבר.

אני חוכך בדעתי שאולי אין מגלין דבר זה אלא לצנועין

האם הסכמתם לחתום על שטר בוררות בהשמטת ההסכמה לפשרה או שלא הסכמתם לחתום כלל?

בכלל לא...

מקובל היום בכל בתי הדין שמי שלא מסכים לחתום בוררות כלל - מתירים ללכת לערכאות נגדו, כיון שאין היום דרך לאכוף פס"ד ללא שטר בוררות.

באותו מקרה היה משתלם מאד לנתבע להגיע לערכאות, מאשר פשרה בבית דין

וכיון שמתירים לפנות לערכאות, וכמו שענה כאן הכתב והמכתב לעיל, עקרונית היו מוציאים גם כתב סירוב. סביר להניח שהסיבה שלא הוציאו הייתה הנטייה הכללית של בתי הדין כיום לא להוציא כתב סירוב כלל, בגלל הבעיה החוקית.

[בברכה המשולשת]

א. גם אם זה לא דעת יחיד איך אפשר להוציא ממון במקום שלא הוכרע הדין.
ב מי שחייב ולא רוצה לקיים חיובו יכולים לכופו, אבל איך אפשר לכוף מישהו שעדיין לא ברור שחייב, למה הדבר דומה לחייב כל בני העיר שישבעו שאם יגיעו מצב שבי"ד יחייבו אותם שיקיימו הפסק.
וגם הרי בשטר כותבים כל הפשרות ואפילו טעות.
ג. מי כתב כן חוץ מהנתיבות, ואיך זה יכול להיות בלא המחום, וגם יכול הבע"ד לטעון קים לי כהחזו"א והאגרות משה שלא מקרי בי"ד קבוע רק כשקיבלו עליהם כל בני העיר.

א. לא הבנתי. הרי בית הדין מצווים שלא יישאר הדין חלוק (תשובת הרא"ש). ואחרת כמעט בטלה האפשרות להוציא ממון בכלל, ובטלה תורה מישראל וילכו לערכאות רח"ל.
ב. גם את זה לא הבנתי. כל אדם חייב לציית לבית הדין, וכל אדם חייב לאפשר שניתן יהיה לאכוף את פסק הדין, לכשיינתן. אחרת, אין הרבה משמעות לפסק הדין. (ומה שכותבים בחלק משטרי הבוררות "ואפילו טעות" הוא למנוע כל טענה נגד פסק הדין).
ג. יעויין במאמרו של הרה"ג נתן חי שליט"א על גדרי בית דין קבוע (למיטב זכרוני הובא באחד מהאשכולות)

א. לא עלי תלונתך רק על הסוברים שאפשר לטעון קים לי, ועוד וכי בכל דבר יש מחלוקת.
ב. מניין שכל אדם חייב לפני שנתחייב להשתדל שבי"ד יכלו לאכוף את הפסק דין לכשיתחייב? ויש משמעות לפס"ד כמו שבי"ד יכול לאלץ את הבע"ד לבא לבי"ד לפני שחתם על שטר בוררת.

ועיקר טענתי על שכופים לכל מיני פשרות שעל זה אין שום הסבר, ובפרט לטעות לזה וודאי אין להם רשות, ולא בגלל שהם רוצים למנוע טענות על הפסק מותר להם לכוף מה שלא ניתן להם ע"פ דין, הרי מין הדין בי"ד שטעה בדבר משנה אין הבע"ד חייב לשמוע להם, גם אם הבי"ד חושבים שלא טעו, רק יש להם רשות לכוף לפי דעתם שלא טעו, אבל אין להם רשות לחייב מראש לקבל גם טעות.

א. אין כאן תלונה. יש כאן תיאור מציאות.
ב. כי כל יהודי מצווה שיתקיים דין תורה בעולם.

ולגבי טעות או פשרה תמוהה, אינני מכיר אף בית דין הנוהג כן.

מה יעשו הבי"ד אם מישהו יטען שהוא מוכן לחתום רק על פשרה במקום שיש פוסקים שאין לטעון קים לי?
ואם לא ירצה לחתום על טעות?

לא הבנתי את השאלה הראשונה.
אם לא יסכים לחתום על טעות, אני מכיר בתי דינים שיסכימו להוריד את זה משטר הבוררות.

אם בע״ד לא יסכים לשום פשרה רק במקום שבאמת אין הדין יכול להתברר, או למנוע טענת קים לי במקום שיש על מי לסמוך שאין לטעון קים לי, האם בי״ד יקבל זאת?

יש בתי דין שיסכימו לזה.

ואלו שלא מסכימים על מה מסתמכים?

מסתמא כי הם סבורים שבעל הדין הנ"ל מתחכם וזומם לסרב לפסק הדין בכל מיני משאות שוא ומדוחים

[מלבב]

א. גם אם זה לא דעת יחיד איך אפשר להוציא ממון במקום שלא הוכרע הדין.
ב מי שחייב ולא רוצה לקיים חיובו יכולים לכופו, אבל איך אפשר לכוף מישהו שעדיין לא ברור שחייב, למה הדבר דומה לחייב כל בני העיר שישבעו שאם יגיעו מצב שבי"ד יחייבו אותם שיקיימו הפסק.
וגם הרי בשטר כותבים כל הפשרות ואפילו טעות.
ג. מי כתב כן חוץ מהנתיבות, ואיך זה יכול להיות בלא המחום, וגם יכול הבע"ד לטעון קים לי כהחזו"א והאגרות משה שלא מקרי בי"ד קבוע רק כשקיבלו עליהם כל בני העיר.

א. לא הבנתי. הרי בית הדין מצווים שלא יישאר הדין חלוק (תשובת הרא"ש). ואחרת כמעט בטלה האפשרות להוציא ממון בכלל, ובטלה תורה מישראל וילכו לערכאות רח"ל.
ב. גם את זה לא הבנתי. כל אדם חייב לציית לבית הדין, וכל אדם חייב לאפשר שניתן יהיה לאכוף את פסק הדין, לכשיינתן. אחרת, אין הרבה משמעות לפסק הדין. (ומה שכותבים בחלק משטרי הבוררות "ואפילו טעות" הוא למנוע כל טענה נגד פסק הדין).
ג. יעויין במאמרו של הרה"ג נתן חי שליט"א על גדרי בית דין קבוע (למיטב זכרוני הובא באחד מהאשכולות)

א. לא עלי תלונתך רק על הסוברים שאפשר לטעון קים לי, ועוד וכי בכל דבר יש מחלוקת.
ב. מניין שכל אדם חייב לפני שנתחייב להשתדל שבי"ד יכלו לאכוף את הפסק דין לכשיתחייב? ויש משמעות לפס"ד כמו שבי"ד יכול לאלץ את הבע"ד לבא לבי"ד לפני שחתם על שטר בוררת.

ועיקר טענתי על שכופים לכל מיני פשרות שעל זה אין שום הסבר, ובפרט לטעות לזה וודאי אין להם רשות, ולא בגלל שהם רוצים למנוע טענות על הפסק מותר להם לכוף מה שלא ניתן להם ע"פ דין, הרי מין הדין בי"ד שטעה בדבר משנה אין הבע"ד חייב לשמוע להם, גם אם הבי"ד חושבים שלא טעו, רק יש להם רשות לכוף לפי דעתם שלא טעו, אבל אין להם רשות לחייב מראש לקבל גם טעות.

א. אין כאן תלונה. יש כאן תיאור מציאות.
ב. כי כל יהודי מצווה שיתקיים דין תורה בעולם.

ולגבי טעות או פשרה תמוהה, אינני מכיר אף בית דין הנוהג כן.

מה יעשו הבי"ד אם מישהו יטען שהוא מוכן לחתום רק על פשרה במקום שיש פוסקים שאין לטעון קים לי?
ואם לא ירצה לחתום על טעות?

לא הבנתי את השאלה הראשונה.
אם לא יסכים לחתום על טעות, אני מכיר בתי דינים שיסכימו להוריד את זה משטר הבוררות.

אם בע״ד לא יסכים לשום פשרה רק במקום שבאמת אין הדין יכול להתברר, או למנוע טענת קים לי במקום שיש על מי לסמוך שאין לטעון קים לי, האם בי״ד יקבל זאת?

יש בתי דין שיסכימו לזה.

ואלו שלא מסכימים על מה מסתמכים?

מסתמא כי הם סבורים שבעל הדין הנ"ל מתחכם וזומם לסרב לפסק הדין בכל מיני משאות שוא ומדוחים

אז מה אם מסרב לקבל פשרה, הרי הדין עמו שאין לעשות פשרה בע״כ, והיה מן הראוי לעשות חרם על הבי״ד במקום על הבעל דין.

[בברכה המשולשת]

א. גם אם זה לא דעת יחיד איך אפשר להוציא ממון במקום שלא הוכרע הדין.
ב מי שחייב ולא רוצה לקיים חיובו יכולים לכופו, אבל איך אפשר לכוף מישהו שעדיין לא ברור שחייב, למה הדבר דומה לחייב כל בני העיר שישבעו שאם יגיעו מצב שבי"ד יחייבו אותם שיקיימו הפסק.
וגם הרי בשטר כותבים כל הפשרות ואפילו טעות.
ג. מי כתב כן חוץ מהנתיבות, ואיך זה יכול להיות בלא המחום, וגם יכול הבע"ד לטעון קים לי כהחזו"א והאגרות משה שלא מקרי בי"ד קבוע רק כשקיבלו עליהם כל בני העיר.

א. לא הבנתי. הרי בית הדין מצווים שלא יישאר הדין חלוק (תשובת הרא"ש). ואחרת כמעט בטלה האפשרות להוציא ממון בכלל, ובטלה תורה מישראל וילכו לערכאות רח"ל.
ב. גם את זה לא הבנתי. כל אדם חייב לציית לבית הדין, וכל אדם חייב לאפשר שניתן יהיה לאכוף את פסק הדין, לכשיינתן. אחרת, אין הרבה משמעות לפסק הדין. (ומה שכותבים בחלק משטרי הבוררות "ואפילו טעות" הוא למנוע כל טענה נגד פסק הדין).
ג. יעויין במאמרו של הרה"ג נתן חי שליט"א על גדרי בית דין קבוע (למיטב זכרוני הובא באחד מהאשכולות)

א. לא עלי תלונתך רק על הסוברים שאפשר לטעון קים לי, ועוד וכי בכל דבר יש מחלוקת.
ב. מניין שכל אדם חייב לפני שנתחייב להשתדל שבי"ד יכלו לאכוף את הפסק דין לכשיתחייב? ויש משמעות לפס"ד כמו שבי"ד יכול לאלץ את הבע"ד לבא לבי"ד לפני שחתם על שטר בוררת.

ועיקר טענתי על שכופים לכל מיני פשרות שעל זה אין שום הסבר, ובפרט לטעות לזה וודאי אין להם רשות, ולא בגלל שהם רוצים למנוע טענות על הפסק מותר להם לכוף מה שלא ניתן להם ע"פ דין, הרי מין הדין בי"ד שטעה בדבר משנה אין הבע"ד חייב לשמוע להם, גם אם הבי"ד חושבים שלא טעו, רק יש להם רשות לכוף לפי דעתם שלא טעו, אבל אין להם רשות לחייב מראש לקבל גם טעות.

א. אין כאן תלונה. יש כאן תיאור מציאות.
ב. כי כל יהודי מצווה שיתקיים דין תורה בעולם.

ולגבי טעות או פשרה תמוהה, אינני מכיר אף בית דין הנוהג כן.

מה יעשו הבי"ד אם מישהו יטען שהוא מוכן לחתום רק על פשרה במקום שיש פוסקים שאין לטעון קים לי?
ואם לא ירצה לחתום על טעות?

לא הבנתי את השאלה הראשונה.
אם לא יסכים לחתום על טעות, אני מכיר בתי דינים שיסכימו להוריד את זה משטר הבוררות.

אם בע״ד לא יסכים לשום פשרה רק במקום שבאמת אין הדין יכול להתברר, או למנוע טענת קים לי במקום שיש על מי לסמוך שאין לטעון קים לי, האם בי״ד יקבל זאת?

יש בתי דין שיסכימו לזה.

ואלו שלא מסכימים על מה מסתמכים?

מסתמא כי הם סבורים שבעל הדין הנ"ל מתחכם וזומם לסרב לפסק הדין בכל מיני משאות שוא ומדוחים

אז מה אם מסרב לקבל פשרה, הרי הדין עמו שאין לעשות פשרה בע״כ, והיה מן הראוי לעשות חרם על הבי״ד במקום על הבעל דין.

למיטב ידיעתי, בית הדין מתכוונים לפסוק לפי ההלכה. הם מפחדים שהוא יטען כל מיני טענות שקר נגד פסק הדין. אם כתוב פשרה- זה מונע ממנו להתלונן ולהמציא בעיות.

[מלבב]

בכל זאת לא משום שהם מתכוונים כוונות טובות הם יכולים לכוף נגד ההלכה.

[מתהלך]

אני לא חושב שיש בי"ד שיאכוף מישהו לחתום על פשרה. יכול להיות שיגידו שהם לא מסכימים לדון בזה וזו זכותם, כמובן.
אני כן חושב שאוכפים על חתימת שטר בוררות, ובצדק רב.
אוי ואבוי אם לא היה כך.