קיום המצוות בארץ ישראל - גם ללא הקדושה!

[נוטר הכרמים]

כבר נודעו דברי הרמב"ן בכמה וכמה דוכתי דהמצוות כולן עיקר קיומן הוא בארץ ישראל, בפירושו עה"ת פר' תולדות (בראשית כו,ה) ביאר קיום המצוות ע"י האבות קודם מתן תורה, וז"ל: והנראה אלי מדעת רבותינו שלמד א"א התורה כולה ברוח הקודש ועסק בה ובטעמי מצוותיה וסודותיה ושמר אותה כולה כמי שאינו מצווה ועושה ושמירתו אותה היה בארץ בלבד, ויעקב בחו"ל בלבד נשא שתי אחיות וכן עמרם, כי המצות משפט אלהי הארץ אע"פ שהוזהרנו בחובת הגוף בכל מקום וכו'.

וראה עוד בפירושו בפר' ואתחנן (דברים ד,ה) שמבאר עד"ז לשון הכתוב: ראה למדתי אתכם חקים ומשפטים כאשר ציוני ה' אלקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה, דרמז כאן שעיקר המצוות כולן בארץ.

ובפירושו פר' אחרי (ויקרא יח,כו) הרחיב והעמיק בענין בדבריו בביאור ענין חומרת איסורי עריות בארץ ישראל, ובתו"ד כתב בזה"ל: והנה העריות חובת הגוף הן ואינן תלויות בארץ, אבל סוף הדבר בכתוב שאמר בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו'.

והענין כי השם הנכבד ברא הכל ושם כח התחתונים בעליונים ונתן עם כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נדע באצטגנינות, וזה שנאמר אשר חלק ה' אלקיך אתם לכל העמים כי חלק לכולם מזלות בשמים וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיות שרים עליהם... והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב והייתם לי לעם ואני אהיה לכם לאלקים לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל.

והנה קדש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצוות להיות לשמו, ולכך אמר ושמרתם את חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא הארץ אתכם... והנה הארץ שהיא נחלת ה' הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי עבודת כוכבים ומגלים עריות וכו'.

[נוטר הכרמים]

ובפירושו פר' וירא (בראשית יט,ה) ביאר דמשפט סדום היה למעלת א"י כי היא מכלל נחלת ה' ואינה סובלת אנשי תועבות וכו', וראה עוד בפר' מסעי (במדבר לה,לג).

ועוד האריך שם בביאורי כמה מקראות ודברי חז"ל לפי יסוד זה, וביאר ביסוד זה גם מאמר חז"ל (כתובות קי,א): כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה . וראה עוד באבן עזרא פר' וישלח (לה,ב) בביאור הכתוב: הסירו את אלהי הנכר אשר בתככם, וז"ל: חלילה חלילה שישכב הנביא עם עובדת אלהי נכר, ופירוש ותמצאנו בפר' וילך משה.

ובפר' וילך (לא,טז) כתב בזה"ל: אחר אלהי נכר הארץ- ידענו כי השם אחד והשינוי יבוא מצד המקבלים והשם לא ישנה מעשיו כי כולם בחכמה. ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום, על כן כתוב את משפט אלהי הארץ. על כן אמר יעקב הסירו את אלהי הנכר וכו', יעו"ש. וראה רמב"ן שם שהביא דבריו וכתב שכבר פירשו בפר' אחרי מות .

[נוטר הכרמים]

ומצאתי בזה דברי מרן הגראי"ל שטינמן שליט"א, ואלו הן: והנה הרמב"ן פי' דעיקר המצוות הרי זה חיובם בא"י, ובחו"ל הוא רק מדין הציבי לך ציונים, דאף דודאי גם בחו"ל הוא דאורייתא אך עיקר המצוה הר"ז בארץ ישראל דוקא.

ונראה, דאין חילוק בשכר שמקבלים על המצוה, אלא דמצוה בא"י הר"ז מתקן יותר בעולמות העליונים מאשר מצוה בחו"ל, ונר' נמי דאין זה תלוי ב'קדושת' הארץ, דאף כשאין קדושה בא"י מ"מ אלים טפי מצוה בא"י מאשר בחו"ל.

וראיה לדבר שהרי הרמב"ן בפר' אחרי מות פי' הא דמתה רחל כשבאו לא"י משום דהרי יעקב נשא ב' נשים, וכ"ז שהיה בחו"ל אינו כ"כ איסור, אבל בהגיעם לא"י הוא איסור טפי ולכן מיד מתה, והרי בזמן יעקכ אבינו ל"ה קדושת א"י, וע"כ דאין הקדושה גורמת אלא המקום גורם, ועכ"פ דין זה הוא עוד סיבה לגור בא"י שהרי ערך המצוות בה גדול טפי.

ולכאורה יש להוכיח כן גם מעונשם של אנשי סדום הנ"ל, וכן מדברי האב"ע הנ"ל בפר' וישלח על הציווי להסיר את אלהי הארץ. ומבואר שמעלת א"י בענין זה היא מחמת עצם הבחירה בה והנהגת אלקי הארץ בתוכה, ולא תלוי בקדושתה בפועל!

[נוטר הכרמים]

אגב, יבואו כאן דברי רבינו המהר"ל בענין זה, בגור אריה בתחילת ספר בראשית כתב לבאר לפי דברי הרמב"ן את דברי רש"י בשם רבי יצחק שלא היה צריך להתחיל את התורה אלא מהחודש הזה לכם שהיא מצוה ראשונה שנצטוו ישראל, ומה טעם פתח בבראשית... שאם יאמרו אומות העולם לישראל ליסטים אתם שכבשתם ארצות שבעת גויים, הם אומרים להם כל הארץ של הקב"ה היא, הוא בראה ונתנה לאשר ישר בעיניו וכו'. וצ"ב דאכתי קשה מה ענין נתינת הארץ לישראל אצל מצוות התורה שכתוב זה בתורה.

אמנם, כיון שנתבאר בדברי הרמב"ן שכל מצוות שבתורה 'משפטי אלהי הארץ', ומבאר המהר"ל: כלומר, שכל המצוות שבתורה הם שייכים דווקא בארץ, וכן כתוב בספר מלכים כשגלו ישראל וישבו גויים בארץ-'ולא ידעו משפט אלהי הארץ וישלח בם ה' את האריות', נמצא התורה היא משפט אלהי הארץ, ולפיכך הוצרך לכתוב בתורה שמן הדין בא הארץ לישראל.

[עושה חדשות]

אעתיק תחילה את לש' הרמב"ן בפ' אחרי, בו הוא מרחיב ומעמיק ביסוד הנ"ל, ואשאל אח"כ שאלה קטנה.



רמב"ן ויקרא פרק יח
(כה) ותטמא הארץ ואפקוד עונה עליה ותקיא הארץ - החמיר הכתוב בעריות, בעבור הארץ שתטמא בהן ותקיא הנפשות העושות. והנה העריות חובת הגוף ואינן תלויות בארץ, אבל סוד הדבר בכתוב שאמר (דברים לב ח ט) בהנחל עליון גוים בהפרידו בני אדם יצב גבולות עמים וגו' כי חלק ה' עמו וגו'. והענין כי השם הנכבד ברא הכל, ושם כח התחתונים בעליונים, ונתן על כל עם ועם בארצותם לגוייהם כוכב ומזל ידוע כאשר נודע באצטגנינות. וזהו שנאמר (דברים ד יט) אשר חלק ה' אלהיך אותם לכל העמים, כי חלק לכולם מזלות בשמים, וגבוהים עליהם מלאכי עליון נתנם להיותם שרים עליהם, כענין שכתוב (דניאל י יג) ושר מלכות פרס עומד לנגדי, וכתיב (שם פסוק כ) והנה שר יון בא, ונקראים מלכים כדכתיב (שם פסוק יג) ואני נותרתי שם אצל מלכי פרס:
והנה השם הנכבד הוא אלהי האלהים ואדוני האדונים לכל העולם, אבל ארץ ישראל אמצעות הישוב היא נחלת ה' מיוחדת לשמו, לא נתן עליה מן המלאכים קצין שוטר ומושל בהנחילו אותה לעמו המיחד שמו זרע אוהביו, וזהו שאמר (שמות יט ה) והייתם לי סגולה מכל העמים כי לי כל הארץ, וכתיב (ירמיה יא ד) והייתם לי לעם ואנכי אהיה לכם לאלהים, לא שתהיו אתם אל אלהים אחרים כלל. והנה קידש העם היושב בארצו בקדושת העריות וברובי המצות להיותם לשמו, ולכך אמר (להלן כ כב) ושמרתם את כל חוקותי ואת כל משפטי ועשיתם אותם ולא תקיא אתכם הארץ, וכתיב (שם פסוק כד) ואמר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים, יאמר כי הבדיל אותנו מכל העמים אשר נתן עליהם שרים ואלהים אחרים, בתתו לנו את הארץ שיהיה הוא יתברך לנו לאלהים ונהיה מיוחדים לשמו. והנה הארץ שהיא נחלת השם הנכבד תקיא כל מטמא אותה ולא תסבול עובדי ע"ז ומגלים עריות:
והפרשה הזאת הזכירה המולך לכלול עבודה זרה עם זכרון העריות. ועל כולם אמר אל תטמאו בכל אלה כי בכל אלה נטמאו הגוים, ותקיא הארץ את יושביה, וכן אמר בפרשה השניה (להלן כ כו) ואבדיל אתכם מן העמים להיות לי, שהוא חומר איסור עבודה זרה, ולכך אמר כי מפני שהם מיוחדים לשמו בעבור כן נתן להם הארץ, שנאמר (שם פסוק כד) ואומר לכם אתם תירשו את אדמתם ואני אתננה לכם לרשת אותה אני ה' אלהיכם אשר הבדלתי אתכם מן העמים:
והנה בחוצה לארץ, אף על פי שהכל לשם הנכבד, אין טהרה בה שלימה, בעבור המשרתים המושלים עליה והעמים תועים אחרי שריהם לעבוד גם אותם. ולכך יאמר הכתוב (ישעיה נד ה) אלהי כל הארץ יקרא, כי הוא אלהי האלהים המושל על הכל והוא יפקוד בסוף על צבא המרום במרום להסיר ממשלת העליונים ולהרוס מערכת המשרתים, ואחרי כן יפקוד על מלכי האדמה באדמה. וזהו ענין הכתוב שאמר (דניאל ד יד) בגזרת עירין פתגמא ומאמר קדישין שאלתא. יאמר כי הדבר ההוא הנגזר על נבוכדנצר היא גזרת עירין (פתגמא ומאמר קדישין שאלתא) שגזרו על הכוחות הנאצלין מהן לעשות כך, ויקראו "עירין" כי מאצילותן יתעוררו הכחות בכל הפעולות, כמו שאמר (שם שם י יא) ואלו עיר וקדיש מן שמיא נחית קרא בחיל וכן אמר גודו אילנא וגו'. ומאמר קדישין שאלתא, כלומר ששאלו מה הרצון העליון עליו ואחרי כן גזרו להעשות כן, וזהו שאמר לו דניאל (שם פסוק כא) וגזרת עילאה היא, כי הכל מאתו יתברך:
והנה השם הנכבד יתברך אלהי האלהים בכל העולם ואלהי ארץ ישראל שהיא נחלת ה', וזהו טעם וזנה אחרי אלהי נכר הארץ (דברים לא טז), כי האלוהות נכרים בארץ השם ובנחלתו, וזהו שנאמר (מ"ב יז כו) לא ידעו את משפט אלהי הארץ וישלח בם את האריות והנם ממיתים אותם כאשר אינם יודעים את משפט אלהי הארץ, והנה הכותיים לא היו נענשים בארצם בעבדם את אלהיהם לשלח בהם את האריות, ובבואם בארץ השם ועשו שם כמעשיהם הראשונים שלח בהם האריות הממיתים אותם. וכן שנו בספרא (קדושים יא יד), ולא תקיא הארץ אתכם וגו', ארץ ישראל אינה כשאר ארצות, אינה מקיימת עוברי עבירה. ובספרי (האזינו שטו) ואין עמו אל נכר (דברים לב יב), שלא תהא רשות לאחד משרי האומות לבא לשלוט בכם, כענין שנאמר ואני יוצא והנה שר יון וגו'. והוא מאמרם (כתובות קי ב) כל הדר בחוצה לארץ דומה כמי שאין לו אלוה שנאמר (להלן כה לח) לתת לכם את ארץ כנען להיות לכם לאלהים, ואומר (ש"א כו יט) כי גרשוני היום מהסתפח בנחלת ה' לאמר לך עבוד אלהים אחרים:
ואמרו בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ה), הרי הוא אומר (בראשית כח כא) ושבתי בשלום אל בית אבי והיה ה' לי לאלהים, ואומר לתת לכם את ארץ כנען, כל זמן שאתם בארץ כנען הייתי לכם לאלהים, אין אתם בארץ כנען כביכול אין אני לכם לאלהים, וכן הוא אומר (יהושע ד יג) כארבעים אלף חלוצי צבא עברו לפני ה', ואומר (דהי"א כב יח) ונכבשה הארץ לפני השם ולפני עמו, וכי תעלה על דעתך שישראל מכבשין את הארץ לפני המקום, אלא כל זמן שהן עליה כאילו היא מכובשת הא אינם עליה אינה מכובשת:
ומן הענין הזה אמרו בספרי (עקב מג), ואבדתם מהרה (דברים יא יז), אף על פי שאני מגלה אתכם מן הארץ לחוצה לארץ היו מצויינין במצות שכשתחזרו לא יהו עליכם חדשים, משל לאדון שכעס על אשתו ושלחה לבית אביה, אמר לה הוי מתקשטת תכשיטים שכשתחזרי לא יהיו עליך חדשים, וכן אמר ירמיה (לא כ) הציבי לך ציונים, אלו המצות שישראל מצוינין בהם:
והנה הכתוב שאמר (דברים יא יז) ואבדתם מהרה ושמתם את דברי אלה וגו', אינו מחייב בגלות אלא בחובת הגוף כתפילין ומזוזות, ופירשו בהן כדי שלא יהו חדשים עלינו כשנחזור לארץ, כי עיקר כל המצות ליושבים בארץ ה'. ולפיכך אמרו בספרי (ראה פ), וירשתם אותה וישבתם בה ושמרתם לעשות (דברים יא לא לב), ישיבת ארץ ישראל שקולה כנגד כל המצות שבתורה, וכך הוא בתוספתא דע"ז (פ"ה ה"ב). וזו היא מחשבת הרשעים (סנהדרין קה א) שהיו אומרים ליחזקאל, רבינו יחזקאל עבד שמכרו רבו יש עליו כלום, שנאמר (יחזקאל כ לב) והעולה על רוחכם היה לא תהיה אשר אתם אומרים נהיה כגוים כמשפחות האדמה לשרת עץ ואבן:
וזו היא מצות יעקב אבינו לביתו ולכל אשר עמו בשעת ביאתם לארץ (בראשית לה ב) הסירו את אלהי הנכר אשר בתוככם והטהרו. והשם לו לבדו נתכנו עלילות שמתה רחל בדרך בתחילת בואם בארץ, כי בזכותה לא מתה בחוצה לארץ, ובזכותו לא ישב בארץ עם שתי אחיות והיא היתה הנשאת באיסור האחוה. ונראה שנתעברה מבנימין קודם בואם בשכם ולא נגע בה בארץ כלל, מפני הענין שהזכרנו:
ואמר הנביא (ירמיה טז יח) ושלמתי ראשונה משנה עונם וחטאתם על חללם את ארצי, בנבלת שקוציהם ותועבותיהם מלאו את נחלתי. והענין הזה הוא במקומות רבים בכתובים, ותראנו מפורש בהם אחר שפקחתי בו עיניך. וכתב ר"א בפרשת וילך (דברים לא טז), ידענו כי השם אחד והשינוי יבא מהמקבלים, והשם לא ישנה מעשיו כי כולם הם בחכמה, ומעבודת השם לשמור כח הקבול כפי המקום על כן כתוב את משפט אלהי הארץ, ואמר ביעקב הסירו את אלהי הנכר, והפך המקום הדבק בעריות שהם שאר, והמשכיל יבין, אלו דבריו ז"ל. ואל תשיב עלי מפסוק מיכאל שרכם (דניאל י כא), כי הוא שר משרת לבקש רחמים על ישראל, לא שר מלכות וממשלה. וכן היה שר צבא הנראה ליהושע ביריחו (יהושע ה יג), הראה לו כי השם שלחו ללחום מלחמותיהם, כענין בחזקיהו (מ"ב יט לה). וגם שהיה זה בהיותנו בחוצה לארץ:
ואין רשות לפרש בענין הארץ יותר מזה, אבל אם תזכה להבין הארץ הראשונה הנזכרת בפסוק בראשית והנזכרת בפרשת אם בחקותי (להלן כו מב), תדע סוד נשגב ונעלם, ותבין מה שאמרו רבותינו (תנחומא ויקהל ז) בית המקדש של מעלה מכוון כנגד בית המקדש של מטה, וכבר רמזתי לך בפסוק כי לי הארץ (שמות יט ה):
והנה הזכיר הכתוב כי אנשי ארץ כנען נענשו בעבור העריות, ורבותינו אמרו (סנהדרין נו ב) שהוזהרו עליהן מעת היצירה לאדם ולנח, שלא ענש אלא אם כן הזהיר, אבל הכתוב לא יזכיר האזהרה אבל יאמר כי הארץ תקיא אותם כי הארץ תתעב כל התועבות האל. והנה לא אנשי ארץ כנען בלבד היו מן המוזהרים, והפרשה הזכיר "כמעשה ארץ מצרים" שהיו גם הם עושים ככל התועבות האלה, ולא תקיא אותם ארץ מצרים ולא שאר ארצות הגוים את גוייהם, אבל הענין כולו למעלת הארץ וקדושתה. ואמר הכתוב "ותקיא הארץ", כי מעת שפקד עונה עליה שנגזר על הכנענים להכרת כאילו כבר הקיאה אותם, או "ותקיא", למעלה, כענין סר צלם מעליהם (במדבר יד ט):



כאשר עם ישראל היו במדבר, אחר מ"ת קודם כניסתן לארץ, האם גם אז היו המצוות רק בגדר ציונים?

[קו ירוק]

גם 'ציונים' אין הפשט שפטורים מהמצוות ורק מחמת ציונים מקיימים אותם, אבל יש בזה משל והבנה למעלת המצוות בא"י.
וזה עונה על שאלתך. שהרי כתי': (דברים ד ה) 'ראה למדתי אתכם חוקים ומשפטים כאשר צוני ה' אלוקי לעשות כן בקרב הארץ אשר אתם באים שמה לרשתה',
ועוד ארבע מקראות כאלו שם.

אגב כותרת האשכול מטעה: 'ללא הקדושה' ?!
הרי ודאי כוונתו לקדושת מצוות, ואכן היא נהייתה רק בכיבוש ובחזקה,
אבל קדושת המקום הוא מעולם ועד עולם (לשון החת"ס)

[עושה חדשות]

עבר הירדן, נחלת בני גד וראובן, האם יש בה את קדושת ארץ ישראל לגבי כל הענין הנ"ל?

[שמואל שלומוביץ]

יש לציין ששיטת הגר"א בזה שישראל חייבים ומצווים על כל התורה גם בחו"ל, ובארץ מצווה אפי' הנכרי על כל המצוות. וצ"ת איך זה מסתדר עם הלכות גר תושב.

אדרת אליהו על דברים פרק א פסוק ו
'ומי כעמך ישראל גוי אחד בארץ' כו' כי שניהם הן ביחוד ישראל וארץ ישראל, ישראל משבעים אומות וארץ ישראל מכל הארצות, וכמו שנקרא 'אלהי ישראל' כן נקרא 'אלהי הארץ'. וזהו מה שאמר באברהם (בראשית כד, ג), 'אלהי השמים ואלהי הארץ' ואחר כך (שם פסוק ז') לא אמר אלהי הארץ, מפני שבשעה שלקח אותו היה בחוץ לארץ. ולכן נענשו אפילו נכרים מפני שלא שמרו את התורה בארץ כמו שנאמר (מ"ב יז, כו), לא ידעו את משפט אלהי הארץ, שישראל מצווה על כל התורה בחוץ לארץ, ובארץ מצווה אפילו נכרי, ולכן נענשו הכותים שלא ידעו משפט אלהי הארץ כמו שכתבנו. וזהו מה שאמרו (כתובות קי, ב) כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה

אדרת אליהו על דברים פרק לב פסוק ט
כי חלק ה' עמו יעקב חבל נחלתו. כי בהנחל עליון לכל שר ושר אומה שלו בחר לחלקו את עמו ולקח ארץ ישראל לנחלה שלו ונתנה לישראל, כמו שאמרו (כתובות קי, ב), כל הדר בחוץ לארץ דומה כמי שאין לו אלוה, לפי שהוא תחת השרים, אבל ארץ ישראל אין שום ממשלה לשבעים שרים עליה. ולפיכך אפילו הגוים הדרים בארץ ישראל צריכין לקיים כל המצות, כמו שכתוב אצל הכותים (מ"ב יז, כו). ואת משפט אלהי הארץ וגו'. וזהו, "כי חלק ה' עמו", מה שלקח ה' לחלקו נתן לעמו.

[קו ירוק]

הכוונה למצוות לא תעשה של תועבה. עריות וכישוף ועבודה זרה

[קו ירוק]

עבר הירדן, נחלת בני גד וראובן, האם יש בה את קדושת ארץ ישראל לגבי כל הענין הנ"ל?

ראה כלים פ"א מ"ו ובאליהו רבה שם, ובהג' הגר"א שם בש"ס וילנא.
ובספרי זוטא נשא ה ב, ובמד"ר נשא ז ח (ובילקוט שם),
ובחידושי הגרי"ז מנחות דמ"ה ע"ב, בשם הגרח"ס שלהרמב"ם בכורים ביחוד בעי גם קדושת הארץ.

[שמואל שלומוביץ]

הכוונה למצוות לא תעשה של תועבה. עריות וכישוף ועבודה זרה

ומנין לך?
עיין בלשונו, "צריכין לקיים כל המצוות".

[קו ירוק]

כי זו הסיבה שהאריות אכלו בכותים.
ולא הגר"א חידש את היסוד הזה. אלו כמעט המילים של הרמב"ן עה"ת המפורסמים, בפר' אחרי (ויקר' יח כה).

[לעמל יולד]

יחודיות של ארץ ישראל כבר היה מעולם, עוד לפני שהתקדש הוא דבר מפורש בדברי רבינו.
ז"ל בבראשית א' א'

אם כן ראוי הוא, כאשר יוסיף הגוי לחטוא, שיאבד ממקומו ויבוא גוי אחר לרשת את ארצו, כי כן הוא משפט האלוהים בארץ מעולם, וכל שכן עם המסופר בכתוב כי כנען מקולל ונמכר לעבד עולם (להלן ט כז), ואינו ראוי שיירש מבחר מקומות היישוב, אבל יירשוה עבדי ה' זרע אוהבו, כעניין שכתוב (תהלים קה מד): וייתן להם ארצות גויים ועמל לאומים יירשו בעבור ישמרו חוקיו ותורותיו ינצורו. כלומר, שגירש משם מורדיו, והשכין בו עובדיו, שידעו כי בעבודתו ינחלוה, ואם יחטאו לו תקיא אותם הארץ, כאשר קאה את הגוי אשר לפניהם:

ואשר יבאר הפירוש שכתבתי, לשונם בבראשית רבה (א ג): שאמרוה שם בלשון הזה: 

רבי יהושע דסכנין בשם רבי לוי פתח, כח מעשיו הגיד לעמו (תהלים קיא ו), מה טעם גילה להם הקב"ה לישראל מה שנברא ביום ראשון ומה שנברא ביום שני, מפני ז' אומות שלא יהיו מונין את ישראל ואומרים להם הלא אומה של בזיזות אתם, וישראל משיבין להם, ואתם הלא בזוזה היא בידכם, הלא כפתורים היוצאים מכפתור השמידום וישבו תחתם (דברים ב כג), העולם ומלואו של הקב"ה הוא, כשרצה נתנו לכם, כשרצה נטלו מכם ונתנו לנו, הדא הוא דכתיב (תהלים קיא ו): לתת להם נחלת גויים כוח מעשיו הגיד לעמו, בשביל לתת להם נחלת גויים הגיד להם את בראשית:

וע' מה שכתב בדברים ב כ"ג
 והנראה בעיני כי פלשתים וכפתורים יחשבו עם אחד וכן אמר הכתוב (ירמיהו מז ד) כי שודד ה' את פלשתים שארית אי כפתור וזה טעם "כפתורים היוצאים מכפתור" כי יצאו מכפתור עם מעט לגור באשר ימצאו והשמידו את העוים היושבים עד עזה שהם מזרע כנען וישבו תחתם בעזה ואשקלון ואשדוד וגת ועקרון והכל מגבולות כנען וחלקו אותה לחמשה סרניהם ושם הגלילות ההם פלשת ונקראו גם הם פלשתים ונשאר לעוים יתר ארצם כאשר הזכיר יהושע וזהו שאמר (שם) פלשתים שארית אי כפתור כי פלשתים הם וזה טעם אשר יצאו משם פלשתים ואת כפתורים (בראשית י יד) כמו שפירשתי שם ומה שאמר הכתוב (עמוס ט ז) הלא את ישראל העליתי מארץ מצרים ופלשתיים מכפתור וארם מקיר יספר מלחמות ה' כי הוא אשר העלה את ישראל מארץ מצרים באותות ובמופתים ובמלחמה והעלה פלשתים מכפתור ארצם כי הוציאם משם לתת להם בנס גדול את העוים והשמידום וישבו תחתם ועזבו כפתור לאחיהם או שהיה הענין כאשר הזכרתי כי העוים בני כנען יושבי הארץ בראשונה היה שמם פלשתים כי שם הארץ פלשת והכפתורים היוצאים מכפתור כאשר השמידום הגלו מהם לכפתור ארצם אשר היא מכלל ארץ מצרים ליד אחיהם וה' גאלם משם וחזרו למקומם לא ידענו באי זה דור מן הדורות.

ע"ע מה שכתב בלך לך יח כ
"כי מאז ידעו הגוים כי המקום ההוא מבחר המקומות באמצע היישוב.

ע"ע בראשית י"ד י"ח, וירא כ"ב ד.

ומבואר מדבריו שמעולם היה ארץ ישראל בהשגחתו ית', והארץ הקיא את החוטאים, ועם ירש עם אף בנס גדול (גם הגויים!) עד שהובטח לאברהם, ומאז נשמר לעם ישראל . הנה ידעת שדעת שארץ ישראל היה מבחר המקומות ומקיא חוטאים לפני שהתקדש.

[שמואל שלומוביץ]

כי זו הסיבה שהאריות אכלו בכותים.
ולא הגר"א חידש את היסוד הזה. אלו כמעט המילים של הרמב"ן עה"ת המפורסמים, בפר' אחרי (ויקר' יח כה).

משום מה אתה בטוח שהרמב"ן והגר"א מדברים על ענין אחד, ולכך אתה מוציא דבריו ממשמעותם.
ולדעתי הגר"א אין שיטתו בזה כהרמב"ן ולדעתו חובת המצוות לישראל בחו"ל היא מפני שה' הוא אלהי ישראל, ולא משום הציבי לך ציונים כנז' בספרי, ומלבד זה עוד הוא אלהי הארץ, ומשכך יש חיוב ליושבי הארץ בכל המצוות כולם.
יש לך איזה ידיעה מה היו חטאי הכותים שעבורם אכלו בהם העריות?

[לעמל יולד]

עבר הירדן, נחלת בני גד וראובן, האם יש בה את קדושת ארץ ישראל לגבי כל הענין הנ"ל?

דעת הרמב"ן בפרשת חוקת (כ"א כ"א) שארץ סיחון ועוג היה לישראל לירושה כי לאמורי הוא, והובטח לאברהם. אבל אין זה הארץ הטובה ואין בה קדושה של השראת השכינה, שזה עניין הייחודי של ארץ ישראל עי מה שכתב בראשית א'.
וע"פ זה על דעתו לכאורה לא יהיה בעבר הירדן עניין זה.

[עושה חדשות]

המג"א בסי' רמ מביא בשם רמ"ע מפאנו טעם למה לא זכו בני ראובן לדור באר"י ממש. עי'.
עכ"פ משה רבינו לא העיר על כך כלום להנך שבטים, אף שהוא התפלל כמנין 'ואתחנן' להיכנס לאר"י בדוקא.

[קו ירוק]

כי זו הסיבה שהאריות אכלו בכותים.
ולא הגר"א חידש את היסוד הזה. אלו כמעט המילים של הרמב"ן עה"ת המפורסמים, בפר' אחרי (ויקר' יח כה).

משום מה אתה בטוח שהרמב"ן והגר"א מדברים על ענין אחד, ולכך אתה מוציא דבריו ממשמעותם.
ולדעתי הגר"א אין שיטתו בזה כהרמב"ן ולדעתו חובת המצוות לישראל בחו"ל היא מפני שה' הוא אלהי ישראל, ולא משום הציבי לך ציונים כנז' בספרי, ומלבד זה עוד הוא אלהי הארץ, ומשכך יש חיוב ליושבי הארץ בכל המצוות כולם.
יש לך איזה ידיעה מה היו חטאי הכותים שעבורם אכלו בהם העריות?

ראשית בפר' אחרי כתי' -'כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ, ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם'. חטא גלות הוא ע"ז. על זה מקיאה הארץ.
ואצל הכותים ראה דהי"ב יז כד-מא ובמלב"ים שם. וזה משלים על מה מקיאה הארץ.

הגר"א לא ממציא דברים. אלו היסודות שהוא כתב בלשון קצרה.

[שמואל שלומוביץ]

כי זו הסיבה שהאריות אכלו בכותים.
ולא הגר"א חידש את היסוד הזה. אלו כמעט המילים של הרמב"ן עה"ת המפורסמים, בפר' אחרי (ויקר' יח כה).

משום מה אתה בטוח שהרמב"ן והגר"א מדברים על ענין אחד, ולכך אתה מוציא דבריו ממשמעותם.
ולדעתי הגר"א אין שיטתו בזה כהרמב"ן ולדעתו חובת המצוות לישראל בחו"ל היא מפני שה' הוא אלהי ישראל, ולא משום הציבי לך ציונים כנז' בספרי, ומלבד זה עוד הוא אלהי הארץ, ומשכך יש חיוב ליושבי הארץ בכל המצוות כולם.
יש לך איזה ידיעה מה היו חטאי הכותים שעבורם אכלו בהם האריות?

ראשית בפר' אחרי כתי' -'כי את כל התועבות האל עשו אנשי הארץ אשר לפניכם ותטמא הארץ, ולא תקיא הארץ אתכם בטמאכם אותה כאשר קאה את הגוי אשר לפניכם'. חטא גלות הוא ע"ז. על זה מקיאה הארץ.
ואצל הכותים ראה דהי"ב יז כד-מא ובמלב"ים שם. וזה משלים על מה מקיאה הארץ.

הגר"א לא ממציא דברים. אלו היסודות שהוא כתב בלשון קצרה.

לא ראיתי דבר מכל מה שכתבת כאן בדברי הגר"א.
הגר"א כתב "אפילו הגוים הדרים בארץ ישראל צריכין לקיים כל המצות" האם כל המצוות היינו דווקא ע"ז או ג"ע ?
הגר"א הקביל בין בחי' אלהי ישראל לאלהי הארץ, וכמו שישראל חיבים בכל המצוות מצד שהוא ית' אלהי ישראל, כך כל יושבי הארץ חייבים בכל המצוות מצד מה שהוא אלהי הארץ.
לומר שהוא לא התכוין למה שכתב, זה מבחינתי לא הפתרון כאן.

זה שאצל הכותים נזכר ביחוד ע"ז אינו קושיא על דברי כמובן, כי גם בחטאי ישראל תמיד נזכר ע"ז בראש, כמו שוהיה אם שמע, ובכל חטאי ישראל בזמן השופטים ובתקופת המלכים. כמבואר בכל דברי הנביאים. ואי"ז אומר שלא היו מחוייבים בשאר המצוות ג"כ.

[יושב ירושלים]

לא זכיתי להבין דברי הרב 'קו ירוק' הרי על ע"ז וג"ע הנכרי מצווה בכל מקום ולא רק בא"י.

[קו ירוק]

אף שהגוי מצווה וייענש, אבל לא יגלה. ורק ארץ ישראל מקיאה החוטאים - לאור סגולתה ש'עיני ה' אלוקך בה', וכל מעשה שאדם עושה בא"י, הקב"ה הוא המשגיח ולא שרי מעלה, ולכן מקנא לארצו בהגלאת עובדי אלילים. והגר"א מדבר על ארץ ישראל, לא על חטאי הגוים כשלעצמם.

בדברי הגר"א (דברים לב ט), שהביא לעיל 'שמואל שלומוביץ', מלבד המלה 'כל המצוות' שזה שיטפא דלישנא, הוא מדגיש ומביא ראיה לדבריו מהכותים. והם נתבעו רק על ע"ז. וכהמפרשים בדברי הימים. ואף עם ישראל לא הוגלה בגלל עוונות אחרים אלא בגלל חטא ע"ז שהארץ מקיאה, כדכתי' ונושנתם בארץ ועשיתם לכם פסל תמונת כל גו' העידותי בכם היום כי אבד תאבדון מהר גו'
ושוב אני מדגיש שהגר"א לא המציא דברים. ומי שחושב שהגר"א חידש פה 'שיטה' שגוי מחויב לשמור כל מצוות בא"י כישראל, שיואיל למצא ולו בדל של מקור א' בחז"ל לזה או מקבילה לזה בספרותנו.

[שמואל שלומוביץ]

רבינו קו ירוק,
מהקושי א"א לשנות מה שכתוב.
הגר"א בפירוש בא לחדש חיוב לנכרי לקיים מצוות מצד שהוא בארץ יתר על מה שהוא חייב בחו"ל, וזה מצד שה' אלהי הארץ, וישנו משפט אלהי הארץ שמחייב את הנכרי הגם שבחו"ל אינו חייב, ואין דברי הגר"א מתייחסים רק לעונשים (הקאת הארץ לא נזכרה כלל), אלא שבארץ מצווה אפי' הנכרי על כל התורה, ומפני כך נענשו, זה לא שיטפא דלישנא אלא כל תוכן דבריו. כמבואר היטב בשתי המקורות שציטטתי.

הקושי שיש בזה ידעתי והזכרתי בהודעתי הראשונה שזה סותר לכאו' לדיני גר תושב.
ולא ידעתי ליישב. בוודאי הגר"א לא המציא דברים ללא מקור או בסיס, וככל הנראה היה לו מקורות לכך גם אם נעלמו מעיננו הסומות.
מבחינתי אין לי מנוח מלמחוק את דברי הגר"א מפני שאיני מבין מקורם וביסוסם ההלכתי (ואולי דרכו בזה ע"פ פשוטו של מקרא).
והקושיא לי מנוח טוב מזה.
וכמובן אם נח לך באופן אחר אין לי ויכוח ע"ז.

[שמואל שלומוביץ]

אגב אין כוונתי שדברי הגר"א אינם מבוססים גם על הרמב"ן, וגם חלקו השני של המאמר בדברי הגר"א שהקב"ה נקרא 'אלהי הארץ' כלפי ארץ ישראל, יסודו מדברי הרמב"ן בפרשת חיי שרה, שלכן אברהם לא הזכיר אלהי הארץ, כלפי הלקיחה מאור כשדים כי אז עוד לא היה בא"י.
וידוע שהגר"א מבסס דבריו הרבה על ראושנים ואחרונים ולרוב אינו מזכיר המקורות,
כדאי תמיד לשים לב שהגר"א הרבה פעמים משנה מהמקור עליו מבוססים דבריו, וזה בולט מאד בהרבה מקומות.
וזה בין בהלכה בין בפירושי המקראות ובין בקבלה.
ולשם דוגמא, חלק גדול מביאור הגר"א למגילת אסתר מבוסס על ספר יוסף לקח לר"א אשכנזי כאשר עמדו בזה, ואעפ"כ ברוב המקומות הגר"א משנה קצת הפירוש ומציגו באופ"א.
וכבר עמד בזה שם המהדיר הרב חנן דוד נובל זצ"ל, בהקדמה למהדורתו.

[קו ירוק]

לקחת את כל דברי הגר"א כמקשה אחת ולכן התקשית (מעבר לדקדוקים שוליים בלשונו).
זה שה' אלוקי הארץ, זה לא סיבה לחייב את הגוים בכל המצוות. אלא הכוונה שהוא מושל בארץ לא ע"י שרי מעלה.
וזו הסיבה שהוא הביא את ישראל - שהוא נקרא אלוקי ישראל (בגלל עבדותם), אל הארץ שהוא נקרא בה אלוקי הארץ, שהיא תחת ממשלתו ולא נתנה לשרי מעלה.
מעבר לכך ציין הגר"א, שבגלל הבחינה הזו הגוים שלא יודעים משפט אלוקי הארץ (ועבדו אלילים) נענשו, משא"כ בחו"ל.

[אוצר החכמה]

לעניות דעתי הגר"א מדבר על העיקרון. א"י ארצו של הקב"ה ומשפט אלהי הארץ הוא קיום המצוות.
לכן באופן עקרוני גוי הדר בארץ צריך לקיים את המצוות. אבל אינו יכול לקיים את המצוות כך כי תורה ניתנה לישראל.
אם הוא גר תושב אז הוא נטפל לישראל גר ותושב וחי עמך. ודי בזה שמקיים מצוות בני נוח ומכיר בזה שתורת ה' אמת כדי להטפל לישראל. אבל הכותים שבאו במקום ישראל לא יכלו להיות כאן כי אינם מקיימים מצוות ובפועל עברו גם על מה שמחוייבים בו.

[קו ירוק]

הגר"א מציין על הכותים רק את הסיבה שלא ידעו משפט אלוקי הארץ. והוא עבודת אלילים שלהם.

[שמואל שלומוביץ]

הגר"א מדבר בשתי המקומות על ציווי וחובת הגויים לקיים את התורה בארץ, וכלפי זה מזכיר את הכותים, להגיד שאין כאן חיוב חדש נשלל מדבריו בהחלט להבנתי:
"...לכן נענשו אפילו נכרים מפני שלא שמרו את התורה בארץ כמו שנאמר (מ"ב יז, כו), לא ידעו את משפט אלהי הארץ, שישראל מצווה על כל התורה בחוץ לארץ, ובארץ מצווה אפילו נכרי, ולכן נענשו הכותים שלא ידעו משפט אלהי הארץ כמו שכתבנו.."
"...אבל ארץ ישראל אין שום ממשלה לשבעים שרים עליה. ולפיכך אפילו הגוים הדרים בארץ ישראל צריכין לקיים כל המצות, כמו שכתוב אצל הכותים (מ"ב יז, כו). ואת משפט אלהי הארץ וגו'...".
צוטט לעיל בשלמות.

[קו ירוק]

כאמור.. היות ואין מקור לחיוב כל המצוות של ישראל על הגוים הגרים בא"י, והיות והכותים נענשו על עבודה זרה שלהם,
והיות ואין מקבילות לזה, לא זו כוונת הגר"א. ודקדוקי הלשון אינם נכונים לדעתי.

[שמואל שלומוביץ]

לעניות דעתי הגר"א מדבר על העיקרון. א"י ארצו של הקב"ה ומשפט אלהי הארץ הוא קיום המצוות.
לכן באופן עקרוני גוי הדר בארץ צריך לקיים את המצוות. אבל אינו יכול לקיים את המצוות כך כי תורה ניתנה לישראל.
אם הוא גר תושב אז הוא נטפל לישראל גר ותושב וחי עמך. ודי בזה שמקיים מצוות בני נוח ומכיר בזה שתורת ה' אמת כדי להטפל לישראל. אבל הכותים שבאו במקום ישראל לא יכלו להיות כאן כי אינם מקיימים מצוות ובפועל עברו גם על מה שמחוייבים בו.

זה כיוון מענין מאד, ואולי היה ישוב מרווח אם דברי הגר"א היו מתייחסים רק לכותים, אבל בדבריו מבואר שכוונתו לכלל הנכרים, ואת הכותים הוא מזכיר כראיה ומקור לדבר.
יישר כח.

[יושב ירושלים]

הקושי שיש בזה ידעתי והזכרתי בהודעתי הראשונה שזה סותר לכאו' לדיני גר תושב.
ולא ידעתי ליישב. בוודאי הגר"א לא המציא דברים ללא מקור או בסיס, וככל הנראה היה לו מקורות לכך גם אם נעלמו מעיננו הסומות.
מבחינתי אין לי מנוח מלמחוק את דברי הגר"א מפני שאיני מבין מקורם וביסוסם ההלכתי (ואולי דרכו בזה ע"פ פשוטו של מקרא).

אם רצת עד לפשש"מ, אפשר להוסיף שכן דעת אחרים להלכה למעשה [עבודה זרה סד:].

איזהו גר תושב? כל שקיבל עליו בפני ג' חברים שלא לעבוד עבודה זרה, דברי ר"מ; וחכ"א: כל שקיבל עליו שבע מצות שקבלו עליהם בני נח; אחרים אומרים: אלו לא באו לכלל גר תושב, אלא איזהו גר תושב? זה גר אוכל נבילות שקבל עליו לקיים כל מצות האמורות בתורה חוץ מאיסור נבילות

[קרית מלך]

איך ניתן לכלכל הנחה שהגויים חייבים בכל המצות בארץ ישראל, מה עם גוי ששבת חייב מיתה זה נאמר בחו"ל?

[יושב ירושלים]

איך ניתן לכלכל הנחה שהגויים חייבים בכל המצות בארץ ישראל, מה עם גוי ששבת חייב מיתה זה נאמר בחו"ל?

עיין רש"י יבמות מח:, ובאמת תמהו עליו הראשונים מהא ד'גוי ששבת'.

[קרית מלך]

איך ניתן לכלכל הנחה שהגויים חייבים בכל המצות בארץ ישראל, מה עם גוי ששבת חייב מיתה זה נאמר בחו"ל?

עיין רש"י יבמות מח:, ובאמת תמהו עליו הראשונים מהא ד'גוי ששבת'.

ידיעה נכבדה למי שלא יודע זאת, אך אין זה מיישב את דברי הגר"א אם הכוונה בהם כפשוטם ממש כדברי הרב שמואל שמואלביץ. ופשוט.

[יושב ירושלים]

איך ניתן לכלכל הנחה שהגויים חייבים בכל המצות בארץ ישראל, מה עם גוי ששבת חייב מיתה זה נאמר בחו"ל?

עיין רש"י יבמות מח:, ובאמת תמהו עליו הראשונים מהא ד'גוי ששבת'.

ידיעה נכבדה למי שלא יודע זאת, אך אין זה מיישב את דברי הגר"א אם הכוונה בהם כפשוטם ממש כדברי הרב שמואל שמואלביץ. ופשוט.

לא הבנתי. מבחינת הקושיא שלך יש הבדל בין דברי הגר"א לדברי רש"י שם [אם הכוונה בהם כפשוטם ממש]?.

[קרית מלך]

איך ניתן לכלכל הנחה שהגויים חייבים בכל המצות בארץ ישראל, מה עם גוי ששבת חייב מיתה זה נאמר בחו"ל?

עיין רש"י יבמות מח:, ובאמת תמהו עליו הראשונים מהא ד'גוי ששבת'.

ידיעה נכבדה למי שלא יודע זאת, אך אין זה מיישב את דברי הגר"א אם הכוונה בהם כפשוטם ממש כדברי הרב שמואל שמואלביץ. ופשוט.

לא הבנתי. מבחינת הקושיא שלך יש הבדל בין דברי הגר"א לדברי רש"י שם [אם הכוונה בהם כפשוטם ממש]?.

הוי אומר קושיא אחת מתיישבת בחברתה?

[קו ירוק]

ברמזים מדברים פה.. רש"י מדבר על גר תושב בהגדרתו ההלכתית. מאיזה צד זה קשור להגר"א.

[יושב ירושלים]

ברמזים מדברים פה.. רש"י מדבר על גר תושב בהגדרתו ההלכתית. מאיזה צד זה קשור להגר"א.

מי שאינו גר תושב אסור לישב בארץ ישראל.

[שמואל שלומוביץ]

יש להדגיש שהגר"א מזכיר גם לדברי הרמב"ן לגבי הציבי לך ציונים. ואולי לעיל השתמע ממני אחרת.

אדרת אליהו על דברים פרק ח פסוק א
... כי עיקר קיום המצות תלוי בארץ, רק עתה מחוייב כל אדם לשנות ולידע עשיית המצות אשר יצטרך לעשותם כשיבוא לארץ. ואם תאמר, מה לנו לחזור כל הימים, כאשר נבוא לארץ ישראל אז נחזור לעשות, על זה אמר "למען תחיון" בזכות שתחזרו ותלמדו בחוץ לארץ. ורביתם. תפרו ותרבו בזכות התורה. ובאתם וירשתם בזכותה את הארץ אשר נשבע ה' לאבתיכם.

[שמואל שלומוביץ]

לעניות דעתי הגר"א מדבר על העיקרון. א"י ארצו של הקב"ה ומשפט אלהי הארץ הוא קיום המצוות.
לכן באופן עקרוני גוי הדר בארץ צריך לקיים את המצוות. אבל אינו יכול לקיים את המצוות כך כי תורה ניתנה לישראל.
אם הוא גר תושב אז הוא נטפל לישראל גר ותושב וחי עמך. ודי בזה שמקיים מצוות בני נוח ומכיר בזה שתורת ה' אמת כדי להטפל לישראל. אבל הכותים שבאו במקום ישראל לא יכלו להיות כאן כי אינם מקיימים מצוות ובפועל עברו גם על מה שמחוייבים בו.

זה כיוון מענין מאד, ואולי היה ישוב מרווח אם דברי הגר"א היו מתייחסים רק לכותים, אבל בדבריו מבואר שכוונתו לכלל הנכרים, ואת הכותים הוא מזכיר כראיה ומקור לדבר.
יישר כח.

חשבתי, שאולי יתכן כדבריך, אבל לא שזה דין מיוחד לכותים שהביאם מלך אשור להחליף את הישוב של ישראל אלא כל נכרי שלא בא בצורה של גר תושב שהוא נטפל לישראל, ורוצה לגור בארץ שאין מניחים אותו מבלי שיקבל עליו כל המצוות.
וראיתי שדעת הגר"א שנוקט כדעות שהכותים גרי אמת היו, וא"כ חיובם מטעם גרות, ולא מצד היותם בארץ, וצ"ע, ואולי נאמר בדרך זו שמאחר שבאו להיות בארץ ולא כמשועבדים לישראל וטפלים אליהם, לכך חובתם בגרות גמורה דווקא. ויל"ע עוד.

[אוצר החכמה]

לזה התכוונתי. לא חשבתי שזה דין מיוחד בכותים רק בהם היתה המציאות שלא נטפלו לישראל.

[קו ירוק]

ברמזים מדברים פה.. רש"י מדבר על גר תושב בהגדרתו ההלכתית. מאיזה צד זה קשור להגר"א.

מי שאינו גר תושב אסור לישב בארץ ישראל.

מה הכוונה אסור. הוא הרי לא שומע לך וגם לא מחוייב במצוות, ואילו לעם ישראל יש מצוה לירש מן הארץ רק עמלך וז' עממין.
שמא הכוונה שהארץ תקיא אותו אם לא ישמור כל המצוות, גם זה לא כתוב.