רבים מהרבנים המסדרים קידושין לשאינם שומרי תורה ומצוות - מקום שקשה למצוא בו עדים כשרים - נוהגים לקחת עמם עד כשר ולהצטרף עמו לעדות הקידושין. חכם אחד הראני את דברי הרב מוירצבורג שכתב שאין לעשות כן.
וז"ל [שו"ת יד הלוי ח"א אבן העזר סי' כ"ה]: בשם הרה"ג מו"ה אברהם בינג זלל"ה [תלמיד הרב נתן אדלר זצ"ל] שמעתי שמהסדר לא יצרף עצמו לעד, אכן טעמו לא שמעתי; ועלה בדעתי שמסתמא הוא שהמסדר קידושין הוא נוגע בעדתו, שאם לא יסדר הקידושין לא יותן לו שכר הקצוב לו על זה שהוא יותר משכירות פועלים, וכיון דאית ליה הנאה מיניה הוי כנוגע בעדות.
ולכאו' לא טוב נוהגים העושים כן.
ועלה בדעתי לומר לתרץ מנהגם, שהיות ועיקר הקפידא הוא שלא יהיו נוגעים בעדותם בשעת הקידושין עצמם, אם כן ניתן לומר שהיות והאיש והאשה מודים לעדותם ואומרים שעשו קידושין, לא יתבעו מהם את התשלום עבור הקידושין גם אם לא יעשו בפועל משום שחייבו עצמם כבר בהודאת בעלי דין שעשו קידושין [על דרך מה שכתב הקצות סי' רמ"א שכל מוכר הרי הוא כמודה בשעת הקניין]. אך יש מקום לומר שפתרון זה לא יועיל במקום בו החתן והכלה אינם יודעים מהם קידושין ורק סומכים על הרב המקדש, ואם כן אינם מודים ואם הוא יאמר שלא נעשו קידושין, יודו לדבריו, וצ"ע.
שאלתי:
האם הקפדה זו מקובלת, והאם מישהו מכיר תירוץ והתייחסות עליה?