רבי יחזקאל סרנא

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » א' יולי 21, 2019 11:46 am

בו' אלול השתא ימלאו יובל שנים לפטירת ראש ישיבת חברון מרן רבי יחזקאל סרנא זצ"ל. למרות היותו ממעמידי עולם הישיבות בדור האחרון כאן בארץ והשפעתו הרבה בציבוריות הן במוצעגה"ת, בועד הישיבות, בחינוך העצמאי ועוד, לא ידוע מספיק עליו.
גם ספר ביוגרפי ועובדות לא זכה שיצא עליו. למרות שידוע לי שבנו יחידו הגר"ח זצ"ל מאד רצה להוציא כזה ספר אבל לא אסתייעא מילתא.
אולי חכמי ורבני הפורום בפרט אלו שזכו לגדול לאור חינוכו החברונאי או אצל תלמידיו יחכימונו על דמות ענקים זו.

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » א' יולי 21, 2019 4:01 pm

תמונות רבות ממנו מפוזרות ברחבי הפורום: כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן, כאן ועוד. תמונת סבו רבי שרגא פייבל כאן.

ביחס לתמונה זו: נאום בכנס רבנים גדול בהיכל שלמה בקיץ תשכ"ד, הנה הצד השני שלה. משמאל לימין הרבנים הרב יחזקאל סרנא, הרב איסר יהודה אונטרמן, הרב יצחק נסים, הרב שלמה יוסף זוין והרב צבי יהודה קוק. על האירוע והנאום אפשר לקרוא כאן, כאן, כאן [צורפה תמונה של הרבנים סרנא ואונטרמן לוחצים ידיים באירוע] ועוד.

: היכל שלמה תשכד.jpg (176.43 KiB) נצפה 14294 פעמים

אשכול על בנו הנז' רבי חיים.

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » א' יולי 21, 2019 4:37 pm

ועוד תמונה באיכות מצוינת מתוך סדרה שנתעסק בה בעבר הרב איתם הנקין הי"ד כאן ויבדל"א הרב מיללער כאן והרב אי"ס כאן:

הנחת אבן פינה למעונות לבני ישיבת חברון, סיון תרצ"ד (לצפייה באיכות מלאה יש להוריד את התמונה או לפתוח בכרטיסייה חדשה)

: 12.png (1.75 MiB) נצפה 14274 פעמים

יושבים מימין לשמאל: הרב אריה ליב קלמנוביץ, הרב אברהם קלמנוביץ, הראי"ה קוק, הרב ראובן כץ, הרב יהושע צימבליסט (הורודנר), ר' אהרן טייטלבוים, הרב יחזקאל סרנא.

לב האבן · הודעהעל ידי **לב האבן** » א' יולי 21, 2019 5:36 pm

תודה רבה!
צ"ל, כמובן, ר' אברהם קלמנוביץ, ר' ארי' לייב וכו'.

ח''ל קאליסק · הודעהעל ידי **ח''ל קאליסק** » ב' יולי 22, 2019 1:51 am

מעניין סיפור הצלתו מהטבח בתרפ''ט שנשאר בירושלים ולא חזר לשבת לחברון והפורעים דבר ראשון רצו לכיוון הישיבה וזעקו איפה יחזקאל??

ח''ל קאליסק · הודעהעל ידי **ח''ל קאליסק** » ב' יולי 22, 2019 1:52 am

מכתב העומד למכירה בימים אלו בו הגר''י זצ''ל מתנה את מצבה הקשה של הישיבה נשלח לגרש''ד פריימן זצ''ל

ח''ל קאליסק · הודעהעל ידי **ח''ל קאליסק** » ב' יולי 22, 2019 1:52 am

סליחה הנה הקישור
https://il.bidspirit.com/ui/lotPage/sou ... 9C?lang=he

גיזונטע קאפ · הודעהעל ידי **גיזונטע קאפ** » ב' יולי 22, 2019 9:34 am

פעם שמעתי מאדם ששאל את הגר"ב שוורצמן למה לא היה לו קשר עם הגרי"ז, הוא אמר לו היה לנו את ר' חצק'ל, הדברים היו נראים לי מופרכים, עד שקראתי ראיון שהתפרסם היכן שהוא עם ר' לייזר גולדשמידט על ר' חצקל שם נוכחתי לראות את גודל ההערצה שהייתה לסלבודקערס איליו.
באמת מצער שאדם כזה נעלם מדפי ההיסטוריה, הסיבה לזה בחלקה לדעתי היא ההשתלטות של זרם מסויים על השיח החרדי, דוגמא לזה הוא הסיפור של ר' צבי פסח שהיה עמוד ההוראה של ירושלים, ואני לא חושב שיש 10 ילדים בחדר בבני ברק שיודעים מי הוא, (אם כי במקרה שלו יש סיבות לזה הרבנות וכו').

תם מה הוא אומר

מחיפוש מהיר מצאתי כמה דברים מעניינים בפורום

אחרי מלחמת ששת הימים רצה להחזיר את הישיבה לחברון - https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=7&t=40606

רבי יחזקאל סרנא וברסלב - viewtopic.php?f=19&t=28960

כאן אשכול על בנו ר"ח סרנא, ויש כאן חומר גם על אבותיו ולמעלה בקודש - viewtopic.php?f=19&t=5518

כאן על השגותיו על האנצקלופדיא תלמודית - viewtopic.php?f=7&t=13403 צילום המכתב הובא כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?t=231#p2240

כאן הובא מכת"י על הנהגות ישיבת חברון viewtopic.php?f=51&t=35209&start=160#p559834

תם מה הוא אומר

האם הרים דגל בישיבה ביום העצמאות?

האם לא אמר תחנון ביום העצמאות? (לא, אני לא מדבר על יום ירושלים).

בספר של ר' שלמה הופמן כמדומה שיש הרבה דברים מעניינים מר' חצק'ל, ומי יוכל להעלות כאן?

יש איזה שמועה (לא יודע בבירור) שכאשר הגרמ"מ פרבשטיין רצה ללמוד בישיבת פונוביז' הזהיר אותו 2 אזהרות, כמדומה 1 מהם שלא להכנס לשיחות של ר' חצק'ל לווינשטיין זצ"ל, [שדרכו שונה בתכלית מהשיטה של הסבא מסלבודקא, כידוע].

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ב' יולי 22, 2019 4:36 pm

תם מה הוא אומר כתב:האם לא אמר תחנון ביום העצמאות?

"הרב ש' אפשתיין מסר לי: דודו, ראש ישיבת חברון הרב י' סרנא, הורה בישיבה לומר ביום זה בתפילת שחרית הלל [ללא ברכה], כי הוא סבר שיש לומר הלל על הנסים שאירוע במלחמה, אך זאת רק בשנה הראשונה, תש"ט (1949)" (הרב ש' כץ, הרבנות הראשית לארץ ישראל ב, עמ' 935 הע' 97). "ור' יחזקאל גער באלה שסרבו להשתתף באמירת ההלל" (י' דומב, מאמר על חייו של הרב שלמן זלמן ב"ר רפאל הכהן קוק, שמעתין 107-8, עמ' 19). "בחודש אייר תש"ט... גברו המבוכה והטשטוש אף בקרב יהודים שומתו"צ... בלבול הדעות... לא פסח על היכל ישיבת "חברון"... הורגשה אוירה מסויימת של שמחה באותה השנה הראשונה... עלה אפוא רבי שמואל הלל [שינקר] אל הבימה והחל קורא... יענך ה' ביום צרה... רה"י רבינו אהרן זצ"ל... הצטרף לאמירת התהלים" (מלר, הכהן הגדול מאחיו, עמ' 398). ביחס לתחנון, "הוא סיפר לי מה שאמר לו הגאון ר' יחזקאל סרנא זצ"ל: בית כנסת עם אלפי מתפללים ובא לשם סנדק, אין אומרים תחנון, הואיל ויהודי אחד שרוי בשמחה, דין הוא שנשמח עמו ולא נאמר תחנון, והנה כאן בארץ ישראל הרבה שמחים ואיך נאמר תחנון" (הרב מ"י מילר מפי הרב אברהם יצחק נריה, אפיק בנגב, עמ' 102; וכן העיד הרצי"ה קוק על הרי"ס, גדול שימושה, עמ' ל, ועוד).

פרנקל תאומים

כמדומה שבשנת תש''ט בכל הישיבות אמרו הלל. אבל כאמור, רק בשנת תש''ט.

פרנקל תאומים

הגר''י זי''ע היה בימי נעוריו ידיד נפש של הגרא''א קפלן (''בעקבות היראה''), שניהם היו בעלי נפש גדולים והיתה ביניהם קירבה עזה. ישנם בכתובים דברים שרשם לעצמו הגרא''א קפלן בימי שחרותו בהם הוא מבטא את השמחה שמלאה אותו בראותו מרחוק את חברו ''יחזקאל'' מתקרב ובא. אינני זוכר אם הודפס ב''בעקבות היראה'' או בספר הזיכרון (או גם שניהם).

פרנקל תאומים

פרנקל תאומים כתב:הגר''י זי''ע היה בימי נעוריו ידיד נפש של הגרא''א קפלן (''בעקבות היראה''), שניהם היו בעלי נפש גדולים והיתה ביניהם קירבה עזה. ישנם בכתובים דברים שרשם לעצמו הגרא''א קפלן בימי שחרותו בהם הוא מבטא את השמחה שמלאה אותו בראותו מרחוק את חברו ''יחזקאל'' מתקרב ובא. אינני זוכר אם הודפס ב''בעקבות היראה'' או בספר הזיכרון (או גם שניהם).

צמ''ס ידידינו הרב חלמישצור הי''ו שלח לי:
"בעקבות היראה, עמ' קנ''ז. ושם בעמ' ר''פ-רפ''א - מאמר מהרי"ס עם פרסום 'בעקבות היראה', תרפ"ג; ובעמ' רפ''א-רפ''ב - מכתב תנחומים למשפחה; ובעמ' רפ''ב-רפ''ד - דברי פתיחה לזכרו בספר דברי התלמוד [דליות יחזקאל ב]. הכל מלא רגש ומבע".

שומע ומשמיע · הודעהעל ידי **שומע ומשמיע** » ג' יולי 23, 2019 4:46 pm

בקשר ליחס למדינה, סבי שיחי' שלמד בשנים האלו בישיבה, אמר לי שר' חצקל עבר שינוי משמעותי בשנות המדינה הראשונות.
הוא התאכזב מאד מיחס המדינה לדת, ובפרט מהיחס של המזרחי למלחמות הדת. עד ששנה אחת הקדיש את השיחה לפני התקיעות כנגד המזרחי, ובכירים במזרחי בוגרי הישיבה, הפסיקו להגיע מאותה שנה לימים נוראים.

כלבאשבוע · הודעהעל ידי **כלבאשבוע** » ג' יולי 23, 2019 9:21 pm

מכתב מהגר"י סרנא זצ"ל אל הגריא"ה הרצוג זצ"ל י"ד באייר תש"ח [מארכיון המדינה]
בהצעה לעשות ג' ימים רצופים תענית שעות

כלבאשבוע · הודעהעל ידי **כלבאשבוע** » ג' יולי 23, 2019 9:31 pm

מכתב מהגר"י סרנא זצ"ל אל הגרא"י אונטרמן זצ"ל כ"א מנחם אב תש"ח [מארכיון המדינה]
המלצה על תלמיד לקבלו לתפקיד רב צבאי

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ג' יולי 23, 2019 9:45 pm

יישר הרב כלבא שבוע. המכתב לרב הרצוג פורסם בעבר בפורום כאן (ושם גם תשובתו לבן גוריון ומכתב סמיכה לתלמידו הרב שלמה הכהן קוק). אגב, אתמול צוינו 60 שנה לפטירת הרב הרצוג.

תודה הרב השומע ומשמיע. בהקשר זה חשוב להזכיר את אגרתו "לאחד מראשי המזרחי" [סביר מאוד שהוא הרב מימון], בספר הזכרון 'אחר האסף', עמ' תרסח-תרע, שם מבהיר היטב ובישירות את עמדתו ביחס למזרחי בשנת תשי"א, והיא בהחלט תואמת את עדות סבך שיחי', וגם מובע שם הסבר מדוע שינה דעתו והפך ל'אגודא"י' אחר חצי יובל של אי-מעורבות פוליטית. מעניין אפוא לדעת שמי שהעלה את ישיבת חברון והרב סרנא היו דווקא אנשי המזרחי בארץ:

כדי לבצע את ההחלטה למעשה, נבחר ר' יחזקאל סרנא, חתנו של ר' משה מרדכי, ממעולי תלמידי רנ"צ שהצטיין באישיותו המוסרית, בגדלותו התורנית ובסגולותיו המעשיות. הוא נסע מיד לארץ ישראל לתור מקום לישיבה ולהשיג רשיונות, שנקראו אז סרטיפיקטים, לעליית התלמידים. בעזרתו של ר' מאיר ברלין, שפעל בשעתו כנשיא המזרחי וחבר ההנהלה הציונית, הצליח להשיג מהנציב העליון מאה סרטיפיקטים מיוחדים למטרה זו ... בחודש אלול תרפ"ד, הגיעו לחוף יפו עפ"י הסרטיפיקטים עשרת התלמידים הראשונים שעברו מיד לחברון, והישיבה הוקמה. פעולה זו בוצעה בזריזות למופת, במשך תקופה של ירחים אחדים, והכל סודר בהצלחה יתרה (תנועת המוסר ג, עמ' 90; יש להעיר כי במאמרו בספר אחר האסף, עמ' קמח, השמיט הרב כץ את חלקה של תנועת המזרחי בהקמת הישיבה בא"י).

ביחס לרב מאיר בר אילן הנז', בחתימת אותו מכתב הנ"ל מציין הרב סרנא:

חשבתי חבל על דאבדין ולא משתכחין, כי הי' לי ידיד גדול, שהי' אדם גדול, והוא הר"ב [הרב בר-אילן] זלה"ה, ומעולם לא העלמתי דעותי ממנו, וכמה שנים הי' לנו ריב ממש, ובכל זאת לא אך שלא נפגמה במשהו יחסו להיה"ק שהי' חסידה ממש והי' מלא פי' תהלתה, אלא שלא נפגמה כלל וכלל ידידותנו הנאמנה וקיימנו בעצמנו תמיד את והב בסופה, וכמאמר חז"ל.

פרנקל תאומים

חלמישצור כתב:י
תודה הרב השומע ומשמיע. בהקשר זה חשוב להזכיר את אגרתו "לאחד מראשי המזרחי", בספר הזכרון 'אחר האסף', עמ' תרסח-תרע, שם מבהיר היטב ובישירות את עמדתו ביחס למזרחי בשנת תשי"א, והיא בהחלט תואמת את עדות סבך שיחי', וגם מובע שם הסבר מדוע שינה דעתו והפך ל'אגודא"י' אחר חצי יובל של אי-מעורבות פוליטית. מעניין אפוא להזכיר שמי שהעלה את ישיבת חברון והרב סרנא היו דווקא אנשי המזרחי בארץ:
כדי לבצע את ההחלטה למעשה, נבחר ר' יחזקאל סרנא, חתנו של ר' משה מרדכי, ממעולי תלמידי רנ"צ שהצטיין באישיותו המוסרית, בגדלותו התורנית ובסגולותיו המעשיות. הוא נסע מיד לארץ ישראל לתור מקום לישיבה ולהשיג רשיונות, שנקראו אז סרטיפיקטים, לעליית התלמידים. בעזרתו של ר' מאיר ברלין, שפעל בשעתו כנשיא המזרחי וחבר ההנהלה הציונית, הצליח להשיג מהנציב העליון מאה סרטיפיקטים מיוחדים למטרה זו ... בחודש אלול תרפ"ד, הגיעו לחוף יפו עפ"י הסרטיפיקטים עשרת התלמידים הראשונים שעברו מיד לחברון, והישיבה הוקמה. פעולה זו בוצעה בזריזות למופת, במשך תקופה של ירחים אחדים, והכל סודר בהצלחה יתרה (תנועת המוסר ג, עמ' 90; יצויין כי במאמרו בספר אחר האסף, עמ' קמח, השמיט הרב כץ את חלקה של תנועת המזרחי בהקמת הישיבה בא"י).

אם זכרוני אינו בכזיב הגר''י סרנא זי''ע כתב לו שם בין השאר, שהוא אינו מבין את תלונתו, שהלא גם הוא יודע היטב שכל ראשי הישיבות במזרח אירופה תמכו באגו''י ולא ב'המזרחי' ומה לו כי ילין דווקא עליו.
הרב חלמישצור, אאל''ט הוא לא כותב שם שהוא שינה את דעתו, וגם זה לא יתכן מבחינה מציאותית, היות שהגר''י סרנא היה אגודאי למן היווסדותה של ה'אגודה', וכידוע בסרטון "החפץ חיים" שהופץ בשנים האחרונות מן הכנסיה הגדולה הראשונה, נראה הגר''י סרנא להדיא, וחמיו רה'''י הגרמ''מ אפשטיין זי''ע מונה אז לחבר ''מועצת גדולי התורה''.

בעניין של מי העלה את הישיבה לאר''י (שאגב, היא עלתה לארץ כדי למלט את בחוריה מחובת הגיוס שהטרידה כל הזמן רבים מבחוריה), עלינו לשאול את עצמנו מי יכל להעלות אותה, למי היה יד ורגל בהנהלה הציונית ולמי היה כח עי''ז להשיג סרטיפיקטים. האגודאים כידוע נושלו כמעט לגמרי והורחקו מכל עמדת השפעה בעניין. גם הכח של 'המזרחי' היה מוגבל בהחלט בייחס לעמיתיהם הציונים החילונים שישבו על השיבר, אבל בכ''ז היה להם כח. יהודים חרדים רבים נעזרו ב''המזרחי'' ובני ישיבות ורבנים רבים נעזרו בהגרא''י קוק זי''ע לצורך קבלת רשיונות עלייה, לאו דווקא מתוך הזדהות עם ''המזרחי'' או עם הגרא''י קוק זי''ע, אלא פשוט מפני שמבחינה פרקטית מעשית, הנ''ל יכלו לעזור להם. את האגודאים ההנהלה הציונית שטמה והשתדלה לשים להם כמה שיותר רגליים ולקפחם ככל שהיה לאל ידה.

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ג' יולי 23, 2019 11:43 pm

ראשית, איננו חלוקים. כוונתי שמבאר מדוע שינה את דעתו משכבר וחתם על כרוז תמיכה פומבי באגודת ישראל אחר ששנים לא עסק בזה, וכלשונו "אכן יש לשאול מה ראיתי על ככה דוקא עכשיו להיות לאגודאי רשמי, ולמה שתקתי עד עכשיו זה יותר מחצי יובל שנים". הוא מציין את עובדת חברותו במועצת גדולי התורה, אך מדבריו עולה שלא עסק בענייניה הפוליטיים. לחברות בתנועה רמות שונות ולהן משמעויות ציבוריות שונות.

שנית, הלא זה תורף העניין. המזרחי טען שעל מנת למקסם את כוחה היהדות הדתית, עליה להשתלב כמפלגה במערכת הציונית החילונית, וכך לקבל מה שניתן לקבל. לגישה הפרקטית הזו היו הצלחות. פשיטא שמי שנעזר בכוחה של המזרחי אין משמעות הדבר שהזדהה עם תפיסתה הפוליטית (כבר הזכרתי באשכול אחר את העלאת ישיבת נובהרדוק בידי הראי"ה והמזרחי בוורשה). ביחס לראי"ה, ובעצם לרבנות הראשית, עיקר ההרשאות שהיו לו היו להעלאת רבנים. לפי עדות מזכיר הרבנות הראשית רש"א ובר, הרה"ר העלתה ארצה בימי המנדט כ-3,000 רבנים ומשפחותיהם עמם.

פרנקל תאומים

חלמישצור כתב:ראשית, איננו חלוקים. כוונתי שמבאר מדוע שינה את דעתו משכבר וחתם על כרוז תמיכה פומבי באגודת ישראל אחר ששנים לא עסק בזה, וכלשונו "אכן יש לשאול מה ראיתי על ככה דוקא עכשיו להיות לאגודאי רשמי, ולמה שתקתי עד עכשיו זה יותר מחצי יובל שנים". הוא מציין את עובדת חברותו במועצת גדולי התורה, אך מדבריו עולה שלא עסק בענייניה הפוליטיים. לחברות בתנועה רמות שונות ולהן משמעויות ציבוריות שונות.

שנית, הלא זה תורף העניין. המזרחי טען שעל מנת למקסם את כוחה היהדות הדתית, עליה להשתלב כמפלגה במערכת הציונית החילונית, וכך לקבל מה שניתן לקבל. לגישה הפרקטית הזו היו הצלחות. פשיטא שמי שנעזר בכוחה של המזרחי אין משמעות הדבר שהזדהה עם תפיסתה הפוליטית (כבר הזכרתי באשכול אחר את העלאת ישיבת נובהרדוק בידי הראי"ה והמזרחי בוורשה). ביחס לראי"ה, ובעצם לרבנות הראשית, עיקר ההרשאות שהיו לו היו להעלאת רבנים. לפי עדות מזכיר הרבנות הראשית רש"א ובר, הרה"ר העלתה ארצה בימי המנדט כ-3,000 רבנים ומשפחותיהם עמם.

כמו''כ היתה לו את האפשרות להעלות תלמידים לישיבתו, וכך נשלחו רשיונות עליה לבני ישיבות רבים כתלמידים מיועדים. וכאשר הגיעו לישיבתו, חלקם נשבו בקסם גדלותו והיו לתלמידיו, וחלקם עברו כעבור תקופה ללמוד בישיבות אחרות באר''י.

נוטר הכרמים

רבותי, מרתקים במיוחד יחסיו של רי"ח סרנא זצ"ל עם אגו"י והמזרחי, וכפה"נ זו פרשיה מורכבת במיוחד.
אבל כמדומני שזה פן מאוד צדדי באישיותו הרבגונית והזיוותנית של ר' חצק'ל זצ"ל.

אין ספק שמבחינה היסטורית ההשפעה של ר'חצק'ל, בפרט לאחר פטירת הסבא מסלבודקה זצ"ל היתה כבירה,
ב'גדלות האדם', ברוממות, באפיקים הרחבים, ובהכל.
והוא הטביע חותם לדורות על 'חברון' ובנותיה, ובעצם על כולנו במדה כזאת או אחרת.

אשכול כזה, לבינתיים, הוא קצת בזיון, לטעמי. במחילה.
ואין לי מה לתרום כרגע, לדאבוני, למרות ששמעתי עליו רבות במשך השנים.

פרנקל תאומים

נוטר הכרמים כתב:רבותי, מרתקים במיוחד יחסיו של רי"ח סרנא זצ"ל עם אגו"י והמזרחי, וכפה"נ זו פרשיה מורכבת במיוחד.
אבל כמדומני שזה פן מאוד צדדי באישיותו הרבגונית והזיוותנית של ר' חצק'ל זצ"ל.

אין ספק שמבחינה היסטורית ההשפעה של ר' חצק'ל, בפרט לאחר פטירת הסבא מסלבודקה זצ"ל היתה כבירה,
ב'גדלות האדם', ברוממות, באפיקים הרחבים, ובהכל.
והוא הטביע חותם לדורות על 'חברון' ובנותיה, ובעצם על כולנו במדה כזאת או אחרת.

אשכול כזה, לבינתיים, הוא קצת בזיון, לטעמי. במחילה.
ואין לי מה לתרום כרגע, לדאבוני, למרות ששמעתי עליו רבות במשך השנים.

נו.. אי הכי מאי בעי למימר?

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ד' יולי 24, 2019 12:14 am

כיוון שאנו עוסקים בעלייה ארצה, נקבע כאן מדברי רבינו זצ"ל, רצופי אהבה וחמלה ושותפות בצער ועידוד לעולי המעברות, והם יפים לשעתם ולדורות. רווחת העולים וקשיי הקליטה האיומים במעברות העסיקו אז את כל היישוב. היו גם התפתחויות שכללו התגוששויות אלימות בין עולים ושוטרים (מוכר?). תקוותי שהרב הנוטר יראה בכך סיום נאות לדיון הנ"ל, ובע"ה יוסיף מדיליה בהמשך.

: 9.png (152.69 KiB) נצפה 13700 פעמים

נוטר הכרמים

צור חלמיש,
יישר כח.

והנה תשובה מוצאת לפ"ת.

האמת היא שבדליות יחזקאל ניתן ללמוד הרבה, ודבריו הן הן זכרונו.
כמה עשירות רוח בעלת כנפיים,
ואצילות נפש פיוטית המרחפת בספירות עליונות של חכמה ודביקות במקור החיים.

עצמאות מחשבתית עם היצמדות לכל מילה וביטוי בקדמונים. תורה שיש לה בית אב.
ו'מוסר' נוקב עד השיתין. מוסר שמרומם אותך עד לרקיע, ומשם מראה לך את תהומות נפשך...

יונת אלם · הודעהעל ידי **יונת אלם** » ד' יולי 24, 2019 10:02 am

כמה דברים שמצאתי ברשימותי:

למרות שרבי יחזקאל היה ממשיך דרכו של הסבא, הוא לא היה מתורגמן שחזר על דבריו, אלא חידש מחשבה ונוסח חדש שעיקרו היה תביעה למעשים וכמו מטבע הלשון שטבע: "להפעיל את המושכלות ולהשכיל את המעשים".
כפי שתבע מאחרים, גם תבע מעצמו. הוא גם למד לעצמו מוסר דבר יום ביומו. די בהצצה קלה לפנקסי הקבלות שלו בהם מתגלית נקודתו הפנימית בעצמתה. אפילו בשעה שהיה כבר ראש ישיבה קרוב לארבעים שנה, הוא עדיין מקבל על עצמו 'קבלות' במוצאי הימים הנוראים. למשל בשנת תשכ"ב, אחרי פעולות כבירי מעש בישיבה ומחוצה לה הוא מקבל על עצמו: "בכל יום איזה מחשבת עצה מתוקנה או מעשה בעניני גמילות חסדים ויותר רצוי בטובה רוחנית". בקבלות שקיבל על עצמו במשך השנים חוזרת על עצמה הקבלה להיזכר בכל יום במשך השנה בראש השנה ויום כיפור.
הגה"צ רבי יצחק גרינברג זצ"ל העיד כי רבי יחזקאל לא נהג לברוח מקבלת אחריות במקרים הקשים ביותר, ואדרבה, דווקא בשעות גורליות היה לוקח על עצמו את מלוא הסמכות הנדרשת לפתרון הבעיה. כך הוא נראה לעיני התלמידים למשל שהיתה שאלת ניתוח מסוכן לאחד התלמידים, וההורים הסתפקו, הוא ידע להביע דעתו בקול: אני האחראי כאן! ונכנס לעובי הקורה יותר מההורים עצמם. וכך גם היה בשאלות ציבוריות, ידעו שהוא חותך בנידון החמור ביותר.
מרן המשגיח רבי מאיר חדש זצוק"ל עמד על נקודה מופלאה בחייו של רבי יחזקאל: היו מקרים שבתוקף מעמדו היו לו תביעות על אנשים מסוימים בהנהגתם, הוא העיר להם בחריפות ולפעמים גם בחומרה רבה, ואחרי תקופה כל השגותיו נעלמו ואם מאן דהו ניסה להזכיר לו את הענין מיד היה מעביר נושא אחר. ולא זו בלבד אלא לפעמים היה משקיע מאמצים מרובים לעזור לאותו אדם שרק אתמול היו לו תביעות קשות כלפיו כשהוא מגלה אליו יחסי ידידות.
בכלל כשהוכיח, מספר בנו הגר"ח זצ"ל, היה מוכיח בפנים ולא בא בעקיפין. לא רק שהתרחק מאחד בפה ואחד בלב, אלא היה מגונה בעיניו דרכי הערמה והתחכמות והיה קורא לאלו שמנסים להתחכם תמיד "די קלוגינקע". הוא גם היה מודה על האמת ופעמים תוך כדי ויכוח סוער שהיה שומע דבר של טעם, היה מקשיב ואומר: בזה אולי אתה צודק וצריך לחשוב ולשמוע עוד חוות דעת בנושא... אם הוציא דבר מפיו היה זה כהבטחה אצלו ולא היה שייך להזיז אותו מכך.

כל מי שהטיב עמו, הוא לא שכח את הטובה כל ימיו וזכר אותה. וכך נמצא בין כתביו שרשם לעצמו יסודות עבודת ד': "הכרת טובה וההרחקה בתכלית מכפיית הטובה, כי היא אם המידות הרעות שחתרה חתירה תחת כל האנושיות".
באחד מפנקסיו בו ישנן קבלות שלו ממוצאי יום הכיפורים כותב: "לא להיות גוי ועובד עבודה זרה" וכוונתו שכפוי טובה הריהו כגוי, והוא מורה על חומרתה של כפיית הטובה.
בהולדת נינו הראשון של מרן הגרא"י פינקל זצוק"ל, ברכו ר' יחזקאל שזכה לראות בנים לבני בנים. נכח שם גם רבי שלום שבדרון זצ"ל שמפיו נפלט: בעזרת ד' גם ראש הישיבה יזכה... אחרי שנים כשנולד נינו הראשון של ר' יחזקאל, שלח שליח להודיע על הברית לר' שלום, כשהגיע, כבדו והודה לו נרגשות על ברכתו שהתקיימה.
שהותו בביה"ח הניבה מכתבי תודה נרגשים לרופא המטפל, לצוות האחיות ועובדי המחלקה וגם ל... נשות הדסה העולמי הממונות על תקצוב המוסד. במכתב הודאה לרופא הוא מודה לו על כי מלבד הטיפול המסור גם מרגיע ומשמח את החולים. הוא מציין שזהו שבח הנאמר על ד' "הרופא לשבורי לב ומחבש לעצבותם" ומסיים: "ולעולם לא אשכח את טובתו זו שהיטיב עמדי בכל ימי מחלתי, את השמחה שהביע וסבר פנים יפות גם בימי הצער היותר קשים".
הארה נפלאה אמר פעם, מה הטעם ש"שונא מתנות יחיה", כי הרי הפותח פתח לחברו נפשו חייב לו, ומי שמקבל מתנה מכניס את עצמו בחיוב מוסרי לנותן המתנה עד כדי סכנת נפשות ולכן שונא מתנות יחיה.

מאבק בלתי מתפשר נלחם על עצמאות הישיבות ועל קדושת שם ה"ישיבה" בטהרתה ויצא בקול גדול נגד קריאת שם "ישיבה" למוסדות שיש בהם תערובת של השכלה או מלאכה. באמרו, כי יתכן שבתור הוראת שעה יש אולי מקום למוסדות מסוג זה (ובעצמו בחר להם ר"מים מתלמידי הישיבה והמריצם לתפקיד), אבל אין להם דבר עם "ישיבה".
בשנת תשי"ז כותב לידיד: הישיבות הקדושות הם נשמת האומה, רוח אפה וקיומה, לא פגעה בהן יד זרה והריהן בדמותן ובצלמן של הישיבות מימות עולם. ובתוך האש הגדולה המלהטת מסביב, בוער הסנה ואיננו אוכל ומתרגום אונקלוס נראה שלא רק שאיננו אוכל אלא אינו בוער כלל, רק נראה כבוער.
בערב פרוץ מלחמת ששת הימים, הורים לתלמידי הישיבה מארה"ב בקשו שבניהם ישובו הביתה. ר' יחזקאל הזדעזע מה'בריחה' ואמר: ישיבה היא עיר מקלט. בורחים לתוכה, לא בורחים ממנה! הוא יצר קשר עם ההורים הדואגים וקבל על עצמו אחריות לשלומם של כל הבחורים שישארו בישיבה.
באחת מלילות בין הזמנים שהה רבי יחזקאל בבית תלמידו הגאון רבי ישעיהו גולדשמידט זצ"ל והעלו זכרונות מתקופה קשה בישיבה שהרעב שלט בישיבה. בחורים בישיבה ארגנו 'שביתה'. מה נקרא שביתה? לא שחלילה לא באו ללמוד, לפני אחד משיעוריו של רבי יחזקאל נתלתה כרזה ובה התייחסות ברמז לשיעור ולמצב הכלכלי. כמובן שרבי יחזקאל לא הגיב לכרזה.
באותה שיחה, רבי יחזקאל שוחח על כך והוא גילה כי מארגן השביתה, רח"ל נענש. סבור אתה שהם לא צדקו, שאל ראש הישיבה? בטח שהם צדקו! אבל כנגד שיעור בישיבה לא מכריזים מלחמה! יתכן שצריכים למחות אבל לא בסדרי הישיבה.

אליסף · הודעהעל ידי **אליסף** » ה' יולי 25, 2019 7:29 am

ראה בספר מאמרי ימי הרצון מהמשגיח הרב וולבה הספד עליו. מאד מעניין

נוטר הכרמים · הודעהעל ידי **נוטר הכרמים** » ה' יולי 25, 2019 8:37 am

ייש"כ ל'יונת אלם' על הדברים המרתקים.
על שביתת הרעב המפורסמת נכתב בכמה וכמה ספרים, ראה למשל בספר 'אהל פרץ' על זבחים בתולדות הרב ציוני.

ממו"ר הגר"ש זצ"ל שמעתי כי נתלו שלטים בהם היה כתוב 'אם אין קמח אין המשך', משהו כזה, שהמשמעות היתה כי לא יכנסו לשיעורים שנאמרו תמיד בהמשכים אם לא יהיה אוכל.

פרנקל תאומים

להלן ערכו המכלולאי. מעניין מאד:

הרב יחזקאל סרנא (כונה: ר' חצקל; כ"ח בשבט תר"נ, 18 בפברואר 1890 - ו' באלול תשכ"ט, 20 באוגוסט 1969) היה ראש ישיבת חברון כנסת ישראל וחבר מועצת גדולי התורה. היה אחראי למעבר הישיבה מסלובודקה לחברון (1925) ובהמשך לאחר מאורעות תרפ"ט לירושלים (1929).

ראשית חייו
נולד בכ"ח בשבט תר"נ (1890) בהרדוק שבפלך מינסק, רוסיה. סבו, הרב שרגא פייבל סרנא היה רב העיירה, ואביו הרב יעקב חיים סרנא שימש בה כשוחט וכדרשן. אמו איידל הייתה בת למשפחת חסידי גור. את חינוכו הראשון קיבל בבית אביו ובתלמוד תורה בהורודוק. בגיל 11 נשלח לישיבת "אור החיים" בסלבודקה, וכעבור שנה עבר לישיבתו של הרב זלמן סנדר כהנא שפירא במאלטש. בהמשך למד בישיבת כנסת בית יצחק בסלובודקה אצל רבי חיים רבינוביץ עמו עבר ללמוד בישיבת טלז. ב-1906 נסגרה הישיבה זמנית בעקבות פולמוס המוסר והוא חזר לישיבה במאלטש שבראשה עמד באותה תקופה רבי שמעון שקופ. כעבור שנה שב לסלובודקה והצטרף לישיבת כנסת ישראל שם פגש ברבי נתן צבי פינקל, ה"סבא מסלבודקה", והפך לתלמידו המובהק. לימים תיאר את השפעתו של 'הסבא' על עיצוב דמותו הרוחנית: "הכל ממנו ובלעדו הייתי כעיוור וכחרש, ורק על ידו זכיתי שנפקחו מעט עיני ונפתחו מעט אוזני. וגם כל דרך הלימוד והעיון בהלכות אלו אך ממנו הוא כרב מובהק".

עד שנת 1914 למד ברציפות בישיבת סלבודקה, להוציא מספר חודשים בהם נשלח על ידי ה"סבא" לישיבת טלז כדי לסייע בהחדרת שיטת המוסר לישיבה. בעקבות מלחמת העולם הראשונה גלה עם שאר תלמידי הישיבה למינסק. בעקבות שימוש בתעודות מזויפות במטרה למנוע את גיוסו לצבא הרוסי הוא נתפס ונכלא. הוא הצליח להימלט מהכלא וברח לעיירה סמילוביץ' שבה השתכנו באותה עת החפץ חיים ותלמידיו מישיבת ראדין. עקב נסיבות המלחמה נאלצו תלמידי ישיבת סלבודקה לברוח ממינסק, אך הוא העדיף להישאר עם תלמידי ישיבת ראדין. במהלך תקופה זו יצר קשרים קרובים עם החפץ חיים ועם ראש הישיבה הרב נפתלי טרופ.

ב-1917 נקרא לחזור לישיבת סלבודקה ששכנה אז בקרמנצ'וג, וכעבור שנתיים נישא לפעשא מרים בתו של ראש הישיבה הרב משה מרדכי אפשטיין. לאחר סיום המלחמה הצליחו ראשי הישיבה ותלמידיהם לעזוב את רוסיה ולחזור לסלבודקה שהשתייכה אז לליטא.

בהנהגת ישיבת חברון
ישיבת "כנסת ישראל" בחברון
בשנת תרפ"ד (1924) בעקבות הצו המחייב את גיוס תלמידי הישיבה, התקבלה ההחלטה להעביר את הישיבה לארץ ישראל והרב סרנא נשלח כדי לבחור מקום מתאים לישיבה ולתאם את הקמתה שם. לאחר בחינת אפשרויות שונות הוא בחר את העיר חברון. באלול תרפ"ה הגיעו עשרת התלמידים הראשונים לחברון, ובהמשך החורף הצטרפו אליהם עוד כ-150 תלמידים. בכך הפכה ישיבת חברון לישיבה הליטאית הראשונה שעברה לארץ ישראל והייתה הראשונה להחדיר בארץ את מושגי הלימוד הליטאי ואת עקרונות תנועת המוסר. בעקבותיה באו ישיבות נוספות. באותה שנה הגיעו לחברון גם הרב אפשטיין וה"סבא". עם זאת, הרב סרנא נטל תפקיד משמעותי בהנהגת הישיבה במתן שיעורים ובקביעת סדרי הישיבה. בעקבות פטירתו של ה"סבא" בשנת תרפ"ז התחיל לתת גם שיעורי מוסר.

בעקבות מאורעות תרפ"ט בהם נרצחו 24 מתלמידי הישיבה, היה אחראי למעבר הישיבה לשכונת גאולה בירושלים, כאשר הוא משמש כראש הישיבה בפועל ודואג לכל הצרכים הרוחניים והכלכליים של הישיבה. על אותה תקופה כתב לידידו רבי יצחק אייזיק שר: "גדול כים שברנו. אמנם גם ברוגז רחם זכר, כי רק רגע באפו וגם באותו רגע לחיים רצונו, ומה רבו רחמיו כי אחרי חורבן נורא כזה זכינו ברוך ה' כי הישיבה קמה לתחייה".

בעקבות המצוקה הכספית של הישיבה נסע ב-1931 לאמריקה כדי לאסוף כספים לטובת הישיבה. לאחר פטירת הרב אפשטיין בשנת תרצ"ד (1934) התמנה למלא את מקומו באופן רשמי, כשעימו משמשים כראשי ישיבה שני גיסיו הרב אהרן כהן והרב משה חברוני. לאחר מלחמת העולם השנייה היה שותף בפעולות שונות לרווחת הפליטים. ב-1952 נסע לשויץ בשל בעיות בריאותיות. הרב סרנא היה פעיל מאוד בתנועת אגודת ישראל ואף שימש כחבר במועצת גדולי התורה של התנועה החל משנת 1954.

לאחר מלחמת ששת הימים פנה הרב סרנא בבקשה למשה דיין לחזור לחברון, אך משה דיין דחה את הבקשה. בשנותיו האחרונות החל בתהליך של העברת הישיבה לגבעת מרדכי, אולם הוא לא הספיק להשלים את תוכניותיו. הרב יחזקאל סרנא נפטר ביום ו' באלול תשכ"ט 1969 ונטמן בהר הזיתים לצד חותנו.

לאחר פטירתו המשיך לעסוק גיסו הרב חברוני בהעתקת הישיבה למבניה החדשים בשכונת גבעת מרדכי. בשנת תשל"ה (1975), עברה הישיבה למשכנה החדש, בראשות בנו של הרב סרנא, הרב חיים סרנא וחתנו רבי אברהם פרבשטיין, יחד עם הרב שמחה זיסל ברוידא והרב הלל זקס. הרחוב שבו נמצאת הישיבה בגבעת מרדכי נקרא על שמו. כמו כן, יש רחוב בבאר שבע הנקרא על שמו. רבים מתלמידיו שימשו כראשי ישיבות, רבנים ודיינים.

הנהגתו הציבורית
הרב סרנא היה ממנהיגי הציבור החרדי בשנות הקמת המדינה, מראשי ועד הישיבות בארץ ישראל והחינוך העצמאי. היה חבר מועצת גדולי התורה, השתתף בכנסייה הגדולה הרביעית והחמישית, והיה פעיל במהלכים הציבוריים והפוליטיים של חברי הכנסת של אגודת ישראל. על פי עדות ידידו הרצי"ה קוק, בשנים האחרונות לחייו לא נתן לומר תחנון בישיבתו ביום העצמאות, אולם "לא התקבלו הדברים על דעת תלמידי ישיבתו".[7]

שיטתו המוסרית
הרב סרנא כתלמידו של הסבא מסלבודקא הדגיש גם הוא את "גדלות האדם" כשיטה חינוכית. על פי שיטה זו אין להציב בפני החניך את שפלותו כלפי הבורא, אלא יש להדגיש בפניו את חשיבותו של האדם שנבחר לשרת ולעשות את רצון הבורא.
"הכרת מעלתו כיחיד מישראל שבו בחר ה'. ודאי שצריכה לחייבו ולשעבדו לקונו ולהביאו לידי יראה עליונה שלא יטריד עצמו מן העולם, אלא שישתדל השתדלות תמידית להתרומם ולתדמות לקונו"
(דליות יחזקאל כרך ג', עמוד צ"ג)

לדעת הרב סרנא, בדור הזה אין להשתית את עבודת ה' על יראה ועל פחד מהעונש, אלא על אהבה ושמחה שנובעות מהכרת חסדי ה' וטובו.
"אולם באמת בדור תהפוכות שנהפכו עליו סדרי חייו והלך מחשבותיו והרגשותיו, שמה שלפנים היו הרגשות חיות ומעוררות אצל ההמון לירא מפחד ה' ועונשו, כיום אין לבו חרד ואין פחד אלקים לנגד עיניו ואינו מתיירא מיראת העונש" "האהבה והיינו זיכרון טובת ה' עלינו וזיכרון אהבתו. ויזכירוהו האהבה היתירה שהבורא יתברך אוהב את ברואיו ואהבה רבה ואהבת עולם המיוחדת שהוא אוהב את ישראל עם סגולתו בייחוד ואת החמלה הגדולה והיתירה שהוא חומל עלינו. תתעורר גם בו חמלתו על עצמו ויתחיל לבקש דרכים להצלת נפשו מני שחת, היקרה כ"כ לאלוקים. ויתעורר ויקוף ויחל לצעוד בדרך העלייה להטיב את מעשיו ולהציל את חייו שהם יקרים בעיני ה'"
(דליות יחזקאל כרך ג', עמוד פ)

ספריו
דליות יחזקאל, (חלק א, חלק ב', חלק ג', חלק ד', חלק ה באתר hebrewbooks) הוצאת מוסד השכל, ירושלים תשל"ח, מאמרי מוסר
דליות יחזקאל, על התורה והנביאים, באתר hebrewbooks
בית יחזקאל על הש"ס (חלק ראשון, חלק שני) והרמב"ם, באתר hebrewbooks
עיונים לספר מסילת ישרים, באתר hebrewbooks
מהדורה מיוחדת של ספר הכוזרי שבה מחולקים דברי הספר לפי נושאים
מהדורה מיוחדת של אור ישראל החדש לר' ישראל סלנטר בו מסודר התוכן לפי נושאים
לאחר פטירתו הוציא לאור תלמידו הרב נפתלי קרביץ ספר זיכרון לזכרו בשם "אחר האסף", ובו תולדות חייו מאת הרב דב כץ, קובץ מאיגרותיו ומאמריו בעניינים שונים, דברי תורה מגנזיו, מאמר לזכרו מבנו רבי חיים סרנא, ודברי תורה לזכרו מרבני ותלמידי הישיבה

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ה' יולי 25, 2019 9:18 pm

עוד שתי תמונות מהספר רבנו - אלבום תמונות מהרצי"ה קוק. הראשונה מהנחת אבן הפינה לישיבת חברון, תשכ"ג. משמאל לימין: רבנו זצ"ל (נואם), ר' יחזקאל אברמסקי, ר' יצחק נסים, ר' משה חברוני, ר' בצלאל ז'ולטי (מאחור) ור' זלמן סורוצקין

: רבנו - עמ 135.jpg (5.82 MiB) נצפה 13467 פעמים

השנייה מהאירוע שנזכר לעיל בהיכל שלמה, תשכ"ד: ר' יחזקאל ור' צבי יהודה קוק (וכפי שהזכרתי כאן)

: רבנו - עמ 137.jpg (4.32 MiB) נצפה 13467 פעמים

עוד שני תצלומים מר' יחזקאל שם, עמ' 74 [הנחת אבן פינה לישיבת מרכז הרב, תש"ך] ועמ' 211 [מסיבת הודיה אחרי מלחמת ששת הימים בכיכר מנורה, תשכ"ז]

יוצא פוניבז'

בדליות יחזקאל חלק ה' יש המון חומר מעניין ממנו

ח''ל קאליסק · הודעהעל ידי **ח''ל קאליסק** » ו' יולי 26, 2019 11:00 am

חלמישצור כתב:עוד שתי תמונות מהספר רבנו - אלבום תמונות מהרצי"ה קוק. הראשונה מהנחת אבן הפינה לישיבת חברון, תשכ"ג. משמאל לימין: רבנו זצ"ל (נואם), ר' יחזקאל אברמסקי, ר' יצחק נסים, ר' משה חברוני, ר' בצלאל ז'ולטי (מאחור) ור' זלמן סורוצקין
רבנו - עמ 135.jpg

השנייה מהאירוע שנזכר לעיל בהיכל שלמה, תשכ"ד: ר' יחזקאל ור' צבי יהודה קוק (וכפי שהזכרתי כאן)
רבנו - עמ 137.jpg

עוד שני תצלומים מר' יחזקאל שם, עמ' 74 [הנחת אבן פינה לישיבת מרכז הרב, תש"ך] ועמ' 211 [מסיבת הודיה אחרי מלחמת ששת הימים בכיכר מנורה, תשכ"ז]

כ
כמדומה נראה גם הגר''ד פוברסקי זצ''ל

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ו' יולי 26, 2019 3:46 pm

תודה קאליסק. ועוד משהו: תיאור מעניין מפי ר' נחמן קירשנבוים, על ר' יחזקאל והמאבק במיסיון (מוסף שבת קודש של העיתון ית"א, כ' תמוז תשע"ג, עמ' 30-31)

מי שקבע את הטון היה בעיקר מרן הגאון רבי יחזקאל סרנא זצ"ל, הוא שימש כרוח החיה והיה מעורב בפעילות לכל פרטיה. זכורני כי באותם ימים שטרם ההפגנה הגדולה שנהלנו במוקדים השונים של המיסיון, רבי יחזקאל שהה בבית החולים 'הדסה - עין כרם'. והנה באחד הימים קוראת לי רעייתו של הגאון הגדול רבי שמחה זיסל ברוידא זצ"ל, ומספרת כי הגיעה עתה מביקור אצל הדוד, הוא ביקש ממנה שתמסור לי כי הוא מבקש שאעלה אליו. עשיתי כמצוותו, הוא התעניין לשלומי וביקש לדעת מה קורה אצלנו בפעילים, אלו דברים עומדים עתה על הפרק, עדכנתי אותו בנוגע לתכנית ההתפרצות למוקדי המיסיון. 'אתם צודקים', אמר לי, 'זה מה שעליכם לעשות'. כך למעשה קבלנו את הסכמתו לפעילות.

עם שוך הקרבות, החלה המערכה המשפטית, גייסנו לטובתנו את עורך הדין שמואל תמיר, שהיה אז, בשיא גדולתו בעקבות היותו מעורב במשפט קסטנר ...

בעקבות המעצרים הרבים, נקראו ראשי הישיבות לאסיפה דחופה, במהלכה נשמעו דברים קשים על כך שאיננו נוטלים עצה מן הזקנים, וכי אנו פועלים בצורה שמסכנת את הישיבות, ומכאן, אל גיוסינו לצבא, הדרך קצרה. מי שנחלץ לעזרתנו, היה רבי יחזקאל, אשר נטל על עצמו את האחריות ליציאתנו אל הפעילות: ידעתי על תכניתם מראש, אמר, והסיר את חרון האף מעלינו.

בסיומו של המשפט שהתנהל במשך חודשים רבים, נגזרו עונשי מאסר בדרגות שונות על רבים ממשתתפי ההפגנות, אותם נשלחו לרצות בבית המאסר תל-מונד.

באחד הימים, קורא לי רבי יחזקאל ואומר: צריך למסור להם שיעור, תערוך בירור עם הנהלת הכלא מתי ניתן להגיע. ביום האמור עליתי לביתו בשעת בוקר מוקדמת והמתנתי ליציאה, אותו יום היה ביתו עמוס פעילות ויציאתנו התעכבה, לקראת הצהרים החלו להגיע טלפונים בהולים מרב בית המאסר: 'עוד לא יצאתם? תיכף אנחנו סוגרים', שאל וביקש לזרזנו. הטלפונים לא הרפו, ואולם רבי יחזקאל בשלו, בשלב מסוים הגיע לביתו הגאון רבי צבי מלצר מרחובות, וכששמע להיכן מועדות פניו, ביקש להצטרף אליו. השעות נוקפות, הטלפון אינו חדל מלצלצל - 'איזה חילול השם יהיה', נשמע הקול מעבר לקו. בשלב זה התחלתי גם אני לגלות חוסר סבלנות, מה אתה אומר, פונה אלי רבי יחזקאל, הבחורים רוצים לשמוע שיעור, ואתה חושש שנבוא והכל יהיה סגור? 'אל דאגה, נגיע לשם, אתה תיגש למושבה הסמוכה תביא משם 'פוטגרפצ'יק' (צלם) תעשה תמונה, יראו איך שאני עומד ומחזיק את השער, רוצה להיכנס ולא נותנים לי. אבל אתה שומע, המפקד שם יותר חכם, את התענוג הזה הוא לא יתן לי, אנחנו נבוא, אתה תראה שהוא מחכה לנו, הוא כבר יביא צלם'.

אם הייתי חסיד, אומר לי ר' נחמן, הייתי אומר שיש לרבי רוח הקודש, אולם, בפועל, אכן כך בדיוק התרחשו הדברים: הגענו לשם כבר בשעת החשיכה, ירדתי מהרכב, נגשתי לש.ג. הוא הרים טלפון ותיכף הגיעה קבוצת אנשים ובראשם המפקד הבכיר מלווה בצלם, השער נפתח, הם ברכו אותנו לשלום, והוכנסנו אחר כבוד פנימה.

זה היה רבי יחזקאל, המצב במדינה ממש בער לו, ניתן לומר כי באיזה שהוא מקום הוא חי בתחושה כי המדינה מתנהלת מחדרו הצר. בהיותו בטוח בצדקת דרכו, לא נשא פנים לאיש, ולא חשש כלל מתגובות שונות של הממשל.

קצת הד לדבריו בכתבות: ראש ישיבת חברון מבקש להכנס לבית הכלא וללמוד תורה עם בחורי הישיבה שבחרו במאסר, חרות, כ"ה טבת תשכ"ד, עמ' 12 (וכאן); עידוד של רבנים למפגיני המסיון שנשלחו למאסר, שם, כ"ח טבת, עמ' 6 (וכאן) (דליות יחזקאל ב, עמ' שסד); ראשי ישיבות מבקרים את אסירי ההפגנה נגד המיסיון, שם, ג' שבט, עמ' 2. מכיוון שלפי המתואר היה שם צלם, יהיה מעניין לאתר את התיעוד המצולם לאירוע.

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ו' יולי 26, 2019 4:26 pm

עוד תצלום באיכות גבוהה מהנחת אבן הפינה בישיבת חברון קיץ תרצ"ד: ר' יחזקאל נואם

: 13.png (1.66 MiB) נצפה 13314 פעמים

אחרי פתיחה מלאת התוכן ורבת הרגש של ראש ישיבת חברון הרב סרנא בה עמד על ערכו וחשיבתו של המפעל הגדול להקמת מצבת נצח לזכר המנוח [רה"י רמ"מ עפשטיין] שכל חייו היו מאמץ נפשי כביר לבסוס מפעל הישיבה ... (דואר היום, ה' תמוז תרצ"ד, עמ' 4)

קראקובער · הודעהעל ידי **קראקובער** » ש' יולי 27, 2019 10:36 pm

חבל שראשי ישיבות כמו רבי חצקל ורבי איסר זלמן בלי מטען של השקפה נדחקו הצדה, אמנם היו היום פחות גנרטורים בשבת ופחות מוצרים שנטחנו אחרי הפסח אבל גם הרבה פחות פילוגים ומחלוקת ודיונים בערכאות, מה עדיף לפני המקום?

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ג' אוגוסט 20, 2019 7:15 pm

שתי תמונות כנראה מגהר"י סרנא ממה שנראה בעת ביקור בארה"ב - למישהו יש מידע על תאריך וסיבת ביקורו?

א.

: IMG_1383.JPG (534.88 KiB) נצפה 12614 פעמים

הגר"י נואם - יושבים מימין לשמאל: ?, ר' שמחה עלברג, הגר"י קמנצקי, ?, ר' זלמן רייכמאן, ר' אביגדור ציפרשטיין מראשי ישיבת רי"א, הגר"ד ליפשיץ מסובלק ר"י ישיבת רי"א

ב.

: IMG_1384.JPG (605.32 KiB) נצפה 12614 פעמים

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ג' אוגוסט 20, 2019 11:26 pm

נוטר הכרמים כתב:ייש"כ ל'יונת אלם' על הדברים המרתקים.
על שביתת הרעב המפורסמת נכתב בכמה וכמה ספרים, ראה למשל בספר 'אהל פרץ' על זבחים בתולדות הרב ציוני.

ממו"ר הגר"ש זצ"ל שמעתי כי נתלו שלטים בהם היה כתוב 'אם אין קמח אין המשך', משהו כזה, שהמשמעות היתה כי לא יכנסו לשיעורים שנאמרו תמיד בהמשכים אם לא יהיה אוכל.

לחם במקום המשכים. סיפר לי מי שהיה שם (הוא לא שכח להוסיף שהלעקערס מיהרו לתלוש את המודעות, מה שהיה הוא שיהיה...).

אחד הרבנים

יונת אלם כתב:בו' אלול השתא ימלאו יובל שנים לפטירת ראש ישיבת חברון מרן רבי יחזקאל סרנא זצ"ל. למרות היותו ממעמידי עולם הישיבות בדור האחרון כאן בארץ והשפעתו הרבה בציבוריות הן במוצעגה"ת, בועד הישיבות, בחינוך העצמאי ועוד, לא ידוע מספיק עליו.
גם ספר ביוגרפי ועובדות לא זכה שיצא עליו. למרות שידוע לי שבנו יחידו הגר"ח זצ"ל מאד רצה להוציא כזה ספר אבל לא אסתייעא מילתא.
אולי חכמי ורבני הפורום בפרט אלו שזכו לגדול לאור חינוכו החברונאי או אצל תלמידיו יחכימונו על דמות ענקים זו.

וכבר ענה ע''ז ידידינו

חלמישצור כתב:תודה הרב השומע ומשמיע. בהקשר זה חשוב להזכיר את אגרתו "לאחד מראשי המזרחי" [סביר מאוד שהוא הרב מימון], בספר הזכרון 'אחר האסף', עמ' תרסח-תרע, שם מבהיר היטב ובישירות את עמדתו ביחס למזרחי בשנת תשי"א, והיא בהחלט תואמת את עדות סבך שיחי', וגם מובע שם הסבר מדוע שינה דעתו והפך ל'אגודא"י' אחר חצי יובל של אי-מעורבות פוליטית. מעניין אפוא לדעת שמי שהעלה את ישיבת חברון והרב סרנא היו דווקא אנשי המזרחי בארץ:

עיי''ש ב"אחר האסף" שהרי הוא ממש ספר זכרון כמבוקשך.

חלמישצור · הודעהעל ידי **חלמישצור** » ד' אוגוסט 21, 2019 1:07 am

מיללער כתב:שתי תמונות כנראה מגהר"י סרנא ממה שנראה בעת ביקור בארה"ב - למישהו יש מידע על תאריך וסיבת ביקורו? הגר"י נואם - יושבים מימין לשמאל: ?, ר' שמחה עלברג, הגר"י קמנצקי, ?, ר' זלמן רייכמאן, ר' אביגדור ציפרשטיין מראשי ישיבת רי"א, הגר"ד ליפשיץ מסובלק ר"י ישיבת רי"א.

תמונות יפות מאוד. יישר כוחך הרב מיללער!

כלל לא בטוח שזהו ביקור של ר' יחזקאל בארה"ב. נדמה לי שלא יצא את הארץ בשנותיו המאוחרות. ובכן מה שעולה בדעתי כעת הוא שאלה תמונות מביקור משלחת "אגודת הרבנים" שביקרה בארץ החל מח' ועד בערך סוף חודש שבט תשכ"ט. בין השאר ערכה המשלחת ביקורים בישיבות (ראה כאן), נפגשה עם רבי יחזקאל אברמסקי, שר הדתות ר' זרח ורהפטיג (כאן), רי"מ לוין וחברי אגודת ישראל, שר הביטחון דיין, שר המשפטים שפירא ועוד.

הנה תמונה מתוך כתבה תחת הכותרת "שיחה עם ראשי משלחת אגודת הרבנים בארצות הברית" (הצופה, י"ב שבט תשכ"ט, עמ' 6).

: 8.png (162.49 KiB) נצפה 12528 פעמים

בשלב זה אני מוצא בעיה אחת רצינית בהצעה שלי: רבי יעקב קמנצקי לא מצוין כחבר המשלחת. האם זיהויו בתמונה למעלה ודאי?

מיללער · הודעהעל ידי **מיללער** » ד' אוגוסט 21, 2019 2:01 am

תודה רבה הרב המוצא מים מחלמיש צור

כנראה שכבודו צודק, ומדובר מתמונות בארה"ק, לגבי זיהוי של הגר"י קמנצקי זה ברור, ואולי היה שם שלא כחלק המשלחת

מי הוא הרב (כנראה ירושלמי) לימינו של רבי יחזקאל סרנא בתמונה בה נואם הגר"י?

פורום אוצר החכמה

מי מחובר