האם מותר לשרוף בשר קדשים לפני שהופך לנותר?

[סליחות]

רמב"ם, הלכות פסולי המוקדשין (פי"ח, ה"ט):
"אסור להותיר מבשר הקודשים לאחר זמן אכילתן, שנאמר בקרבן תודה 'לא תותירו ממנו, עד בוקר' (ויקרא כב,ל). והוא הדין לשאר הקודשים כולם. והמותיר אינו לוקה שהרי ניתקו הכתוב לעשה שנאמר 'והנותר ממנו עד בוקר, באש תשרופו' (שמות יב, י).

האם מותר לכתחילה לשרוף בשר קודשים לפני שיהפכו ל'נותר' (למשל אם קשה לאכול את זה) או שיש איסור לעשות את זה?

[עזריאל ברגר]

מדתנן "תעובר צורתן וייצאו לבית השריפה" - שמע מינה שאסור.

[בברכה המשולשת]

הרי אפילו להביא קדשים לבית הפסול אסור, ק"ו לשורפם בידיים

[סליחות]

מדתנן "תעובר צורתן וייצאו לבית השריפה" - שמע מינה שאסור.

לא זכיתי להבין איך. תוכל להסביר בבקשה?

[סליחות]

הרי אפילו להביא קדשים לבית הפסול אסור, ק"ו לשורפם בידיים

לא זכיתי להבין מה עניין הבאת קדשים לבית הפסול (לפני שנשחטו), לבין שריפתן לאחר שחיטתן והקטרת החלקים מהם? (עי' משניות זבחים פ"ח מ"ג ובמפרשים שם)

[בברכה המשולשת]

אם אסור ליצור מצב שבו הקדשים ייפסלו, כי איננו רוצים בפסילתם, אז ק"ו שאסור לשרוף אותם בידיים

[סליחות]

אבל מניין שאין לחלק בין קודם שנשחטו והוקטרו מהם, לבין לאחר שנשחטו וכבר ניתן מהם החלק לגבוה? הרי כל הדיון האמור כאן הוא בחלק של הכהנים.

כמו כן, אם נאמר שאסור גם בכהאי גוונא, אם כן מה יהיה במצבים שבהם בכל מקרה יעברו איסור, כי אם הכמות גדולה למשל באופן כזה שהם לא יכולים לאכול את הכל, אז יעברו על איסור נותר. האם אסור לשרוף גם במקום ודאי שיהיה בו נותר?

[בברכה המשולשת]

לא הבנתי. הרי כהנים משלחן גבוה זוכים וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. אז מדוע שנחלק בין חלק כהנים לחלק גבוה בעניין זה?
ולגבי השאלה השניה- אם נותר להם נותר למרות שעשו כמיטב יכולתם זה עדיף טפי מאשר לשרוף בידיים (אולי קצת דומה לשבו"י על שריפת גניזה, אם כי בזה באמת יש לחלק)

[פנחסויפלל]

בסוגיא דזבחים עה: מבואר להדיא שאין מביאים קדשים לבית הפסול גם על נאכלים [שביעית ותרומה].
וכ"ה להדיא ברמב"ן ע"ז עו. לגבי בישול קדשים קלים בכלי שבלע מקדק"ד.

[סליחות]

לא הבנתי. הרי כהנים משלחן גבוה זוכים וכהנים אוכלים ובעלים מתכפרים. אז מדוע שנחלק בין חלק כהנים לחלק גבוה בעניין זה?
ולגבי השאלה השניה- אם נותר להם נותר למרות שעשו כמיטב יכולתם זה עדיף טפי מאשר לשרוף בידיים (אולי קצת דומה לשבו"י על שריפת גניזה, אם כי בזה באמת יש לחלק)

כי זה חלק התלוי בגברא וזה לא חלק התלוי בגברא. ויש לומר שמה שלא תלוי בגברא (קדשים חיים) אסור לפסול אותו כי צריך להינתן ממנו חלק לגבוה, ומה שתלוי בגברא (אכילה) מותר לפסול. ואע"פ ששניהם מגבוה, יש חילוק בין הניתן לגבוה ממש על המזבח למה שניתן לכהנים מתוקף ציווי של גבוה. או בקיצור אפשר לחלק בין גבוה לגבוה אם יש הבדלים נוספים שיוצרים חילוק כזה כמו במקרה הזה.

[מצליח]

פני יהושע על פסחים דף יב/ב
"בנותר אי אפשר לשורפו קודם איסורו אפילו אם ידוע שלא ימצא אוכלין משום דאין שורפין קדשים קודם זמן איסורו".

[סליחות]

בסוגיא דזבחים עה: מבואר להדיא שאין מביאים קדשים לבית הפסול גם על נאכלים [שביעית ותרומה].
וכ"ה להדיא ברמב"ן ע"ז עו. לגבי בישול קדשים קלים בכלי שבלע מקדק"ד.

ייש"כ.
מתנצל על בורותי: האם שריפה בעצמה לבשר הקודשים היא בכלל פסול? (הרי השריפה מיועדת למה שנפסל, ואם היא בכלל פסול הרי שמתקנים פסול בפסול?)

פני יהושע על פסחים דף יב/ב
"בנותר אי אפשר לשורפו קודם איסורו אפילו אם ידוע שלא ימצא אוכלין משום דאין שורפין קדשים קודם זמן איסורו".

ייש"כ. ומה מקור דבריו?

[בקרו טלה]

בענין הפנ"י
במימיני מיכאל [קלאגסבאלד] מציין למלא הרועים ערך ביעור חמץ או' יא

מלא הרועים_עמוד_1.jpg (267.67 KiB) נצפה 3036 פעמים

מלא הרועים_עמוד_2.jpg (494.01 KiB) נצפה 3036 פעמים

שו"ר בעלי דשא להגרא"ד שפירא שליט"א מציין לדברי השפ"א [ועי"ע בהגהה [בסוגריים] והוא מחתנו הגריע"מ בידרמן זצ"ל]

שפת אמת פסחים דף יב ע"א
בתוס' ד"ה אימתי הקשו לפי' רש"י דבשעת ביעורו השבתתו בכ"ד היינו אחר שש והרי ר"י יליף מנותר והתם אחר איסורו הוא, ונ"ל דברי רש"י ז"ל דאדרבה לרש"י יותר דומה לנותר דגם שם יש מצוה קודם הזמן לבערו או באכילה או בשאר ביעור כדי שלא ישאיר עד הבוקר דפשיטא אם אינו יכול לאכלו צריך לבערו כדי שלא יותירו ממנו עד בוקר, אף שלא ראיתי זה מפורש מ"מ ודאי כן הוא ובודאי ביעור הזה קודם זמן איסורו דהיינו בלילה אינו דוקא בשריפה דהנותר לבוקר בשריפה ולא מקודם. א"כ נראה דהיינו טעמא דבזמן שצריך לבערו כדי שלא יעבור במה שמשהה אותו אז צריך לבער בכל מיני ביעור אבל ביעור זה אינו מטעם מצות שריפה רק כדי שלא יקיימנו באיסור. וה"ה והוא הטעם בחמץ אחר זמן איסורו כיון דאסור להשהותו ממילא השבתתו בכ"ד דטעם ביעור זה אינו מצוה אלא כדי שלא יעשה איסור כנ"ל. רק הביעור דקודם שש יליף ר"י דהוא בשריפה מנותר. דכמו דהתם אחר שכבר הותיר דאין עליו איסור במה שמשההו ולכך מצות ביעורו עכשיו בשריפה דוקא כמו כן בחמץ קודם שש דאין עליו איסור ילפינן שיהא הביעור בשריפה דוקא כנ"ל. ועיקר הלימוד מנותר הוא דמצותו בשריפה ומ"מ בזמן דאיכא איסור במה שמשהנו אינו בשריפה שהרי גם בנותר מצותו בשריפה דוקא בזמן שאין עליו איסור בשהייתו כנ"ל:
[כמ"ש הרמב"ם (פ"י מה' ק"פ הי"א) דצריך להשתדל שלא ישאיר עד הבוקר ע"ש. ומשום הפסד קדשים ליכא כמ"ש התוס' לקמן (י"ג.) ד"ה ושורפין גבי תרומה דכיון דסופה ליאסר ולילך לאיבוד שרי לשורפה. אך למאי דקיי"ל דקדשים שאין פסולן בגופן צריכין עיבור צורה אי אפ"ל כן. אולם למאי דאמרינן לקמן (פ"ב ע"ב) דר"נ דס"ל דמפני אנינות נשרפה ע"כ ס"ל דמפני שאין לו אוכלין מותר לשרוף מיד ע"ש א"כ משמע בזבחים (ק"א.) דר"י נמי ס"ל הכי. דאל"כ מ"ט לא אמר לר"נ דע"כ מפני טומאה נשרפה דאי משום אנינות לא הי' להם לשרוף מיד ע"ש. אכן גם אם נאמר דקודם שנאסרו אסור לבערן. ג"כ י"ל כנ"ל דעיקר מצות שריפת נותר אינה אלא בזמן דמותר להשהותו וממילא בחמץ נמי הכי הוא]

[סליחות]

פני יהושע על פסחים דף יב/ב
"בנותר אי אפשר לשורפו קודם איסורו אפילו אם ידוע שלא ימצא אוכלין משום דאין שורפין קדשים קודם זמן איסורו".

האם דברי הפני יהושע מסכימים עם השפת אמת?

בענין הפנ"י
במימיני מיכאל [קלאגסבאלד] מציין למלא הרועים או' יא

מלא הרועים.PDF

שו"ר בעלי דשא להגרא"ד שפירא שליט"א מציין לדברי השפ"א [ועי"ע בהגהה [בסוגריים] והוא מחתנו הגריע"מ בידרמן זצ"ל]

שפת אמת פסחים דף יב ע"א
בתוס' ד"ה אימתי הקשו לפי' רש"י דבשעת ביעורו השבתתו בכ"ד היינו אחר שש והרי ר"י יליף מנותר והתם אחר איסורו הוא, ונ"ל דברי רש"י ז"ל דאדרבה לרש"י יותר דומה לנותר דגם שם יש מצוה קודם הזמן לבערו או באכילה או בשאר ביעור כדי שלא ישאיר עד הבוקר דפשיטא אם אינו יכול לאכלו צריך לבערו כדי שלא יותירו ממנו עד בוקר, אף שלא ראיתי זה מפורש מ"מ ודאי כן הוא ובודאי ביעור הזה קודם זמן איסורו דהיינו בלילה אינו דוקא בשריפה דהנותר לבוקר בשריפה ולא מקודם.

באיזה דרך יש לבער לפי השפת אמת?

[עזריאל ברגר]

מדתנן "תעובר צורתן וייצאו לבית השריפה" - שמע מינה שאסור.

לא זכיתי להבין איך. תוכל להסביר בבקשה?

אם כסברתך שמותר לשרוף קדשים כשרים - מדוע ייאסר לשרוף קדשים פסולים?!
כגון פסח שנטמאו כל מנוייו לאחר זריקת דמו והקטר חלביו, הרי סופו להישרף, ואעפ"כ אסור לשרפו מיד אלא טעון עיבור צורה!

[סליחות]

כעת הבנתי את דבריך. יישר כוח! נראה שהצדק אכן איתך.

א. כעת, אם כן לכאורה אפשר להסיק שבכל מקרה שבו אין אפשרות לאכול, אפשר לנהוג בדרך של תעובר צורתו ואז לשרוף. אבל מצד שני אפשר לומר שזה דוקא במי שנטמא.

ב. באמת צריך לשאול מה הסיבה שלא שורפים, האם עיבור צורתו מכובדת יותר?

ג. כמו כן, אם פיסולו בגופו ההלכה ששורפים כמ"ש ברמב"ם בהל' קרבן פסח פ"ד ה"ג. ומה ההבדל איפוא לחלק בין פיסול בגופו שנשרף לבין פיסול בבעליו שתעובר צורתו כמ"ש בהדיא ברמב"ם שם?

[עזריאל ברגר]

א. "עיבור צורה" - כמדומני פירושו להמתין עד שיעבור זמנו ויהיה נותר. וברור שאסור מדאורייתא לעשות זאת במצב שאפשר לאכלו.
ב. הטעם - כי זה סוג של "שב ואל תעשה".
ג. פסולו בגופו - הו"ל "קרבן פסול", וכל קרבן "פסול" דינו בשריפה. פסולו בדם או בבעלים - הבשר כשר, אלא שאין מי שיתירו לאכילה, או שאין מי שיאכל אותו בפועל. וכל קרבן "כשר" אסור לשרפו.
כנלפענ"ד.

[סליחות]

ייש"כ על התשובות וההסברים!
א. לפי הרמב"ם בפיהמ"ש עיבור צורה הוא עיפוש וקלקול.
השאלה היא מה הגדר של 'מצב שאפשר לאכלו'. אם זה באופן שיש שם הרבה בשר באופן שאם יאכל יהיה חולה מכך האם זה גם כן נקרא מצב שאפשר לאכלו?
אולי כל האיסור להשאיר נותר הוא דוקא שלא על ידי עיבור צורתו?

ב. משמע שאסור לעבר את צורתו באופנים מלאכותיים?

[פלתי]

.