עושה חדשות כתב:מנחות דט"ו
ואמאי לימא קל וחומר ומה (תודה) המפגל אין מתפגל הבא לפגל ולא פיגל אינו דין שלא יתפגל ומי אמרינן קל וחומר כי האי גוונא והתניא מעשה באחד שזרע כרמו של חבירו סמדר ובא מעשה לפני חכמים ואסרו את הזרעים והתירו את הגפנים ואמאי לימא קל וחומר הוא ומה האוסר אינו נאסר הבא לאסור ולא אסר אינו דין שלא יתאסר.
עושה חדשות כתב:עושה חדשות כתב:בספר הכריתות לר"ש מקינון בכללי המיגו, הוא מזכיר שיש כל מיני 'מיגו' אחרים...
ז"ל: יען כי משפטי מגו מפוזרים בתלמוד והם נצרכים מאוד בהרבה מקומות אמרתי לכתוב אשר השיגה ידי למען יהיו סדורים בפי וכו' בלשון זה יש שדומה לאגב ומכל מקום הוי מגו לענין ממון, והם שלשה, מגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה כגון (ב"מ ט') המגביה מציאה בשבילו ובשביל חבירו אפילו אמרינן המגביה מציאה לחבירו לא קנה חבירו אבל היכא דדעתו בעבורו ובעבור חבירו קנה חבירו בהאי מגו, והיכא שאינו זוכה בעבורו אבל מצי למזכי כגון מי שליקט את הפיאה ואמר הרי זו לפלוני עני בזה פליגי, אי מעני לעני מחלוקת דשייך בזה מגו דאי בעי זכי לנפשיה כיון שהוא עני ואינו בעל השדה זכי נמי לחבריה אבל אי הוי בעל השדה או עשיר לא שייך האי טעמא דהא לא מצי למזכי לנפשיה, והיכא שאינו זוכה לנפשיה וגם אינו יכול לזכות לעצמו כי אם עד שיעשה נכסיו הפקר יש תרי מגו, מגו דאי בעי מפקר לנכסיה והוי עני ואי הוה עני מגו דמצי זכי לנפשיה זכי לחבריה וזה למ"ד מעשיר לעני מחלוקת, וא"כ הם שלשה דינין, למ"ד מעני לעני מחלוקת דמ"ד לא זכה לו ס"ל מגו דזכי אבל לא מגו דאי בעי זכי וכל שכן דלא סבירא ליה מגו דאי בעי מפקר לנכסיה, ומאן דאמר דאית ליה זכה לו סבירא ליה מגו דאי בעי זכי אבל לא סבירא ליה מגו דאי בעי מפקר דכולי עלמא אית להו דלא אמרינן מגו דאי בעי מפקר, ולמאן דאמר מעשיר לעני מחלוקת איכא למימר אית להו מגו דזכי ומגו דאי בעי זכי ולא פליגי אלא במגו דאי בעי מפקר נכסיה, והאי מגו דמי קצת להא דאמר בשבועות (פ' שבועות תניין דף כ"ד) שבועה שלא אוכל תאנים וחזר ואמר שלא אוכל תאנים וענבים דמגו דחיילא שבועה אענבים חיילא נמי אתאנים והוי כמו אגב מכל מקום לא חיילא לענין זכיית ממון. וכוונתי להביא מגו דאיכא נפקותא לענין זכיית ממון ולא דמיין האי להאי על דרך האמת.
אבל הרדב"ז כבר לא מדגיש את החילוק ביניהם... (והעירני לזה חברינו הרה"ג איש טלז)
ז"ל בח"א סי' תז -שאלת ממני אודיעך דעתי על המגו דאמרינן בכולי תלמודא באי זה דרך הוא דהא ברוב טענות הטעונין משכחת בהו מגו ואני צריך כלל על איזה מגו אסמוך. תשובה דבר זה צריך ישוב גדול ובדיקה רבה בכל התלמוד ובדברי המפרשים ז"ל אבל אכתוב לך בקוצר אותם אשר הקיפה ידיעתי ומהם תדין השאר כי השכחה מצויה וכ"ש בזקנים. א' מגו במקום עדים ... ב' מגו להכחיש את העד ... ג' מגו במקום אנן סהדי ... ד' מגו במקום חזקה ... ה' מגו לאפוקי ממונא ... ו' מגו לאפטורי משבועה ... ז' מגו במקום העזה ... ח' מגו מטענה טובה לטענה רעה ... ט' מגו למפרע ... י' מגו בעדים ... י"א מגו מטענה לטענ' ... י"ב מגו אחר כדי דבור ... י"ג מגו דאי אמר טענה דמשוי נפשיה רשיעא ... י"ד מגו מענין לענין לא אמרינן כגון עני שיש לו שדה ולקט את הפיאה ואמר לפלוני עני נותנה לעני ראשון ולא אמרינן מגו דזכי לנפשיה בפיאה של אחרים זכי בפיאה דידיה לצורך פלוני עני. והירושלמי חולק בזה ואומר דזכה פלוני בהאי מגו. הנל"ד כתבתי.
וכן בסוף אות יג הנ"ל כתב חד מגו אמרינן תרי מגו לא אמרינן וזה לכאו' לקוח ג"כ מב"מ ד"ט לגבי מיגו דזכי וכו'.
וצ"ע.
עושה חדשות כתב:תמורה כה.
א"ל רב עמרם לרב ששת אמר על הבכור עם יציאת רובו עולה עולה הוי או בכור הוי עולה הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק הוא כליל או בכור הוי דכל פורתא ופורתא דקא נפיק במילתיה הוא ל"א שכן קדושה חיילא עליה או דלמא בכור הוי שכן קדושתו מרחם א"ל מאי תיבעי לך היינו דבעי אילפא אמר על הלקט עם נשירת רובו יהא הפקר לקט הוי או הפקר הוי לקט הוי שכן קדושתו בידי שמים או דלמא הפקר הוי שכן זוכין בו עניים ועשירים ואמר אביי מאי תיבעי ליה דברי הרב ודברי תלמיד דברי מי שומעים ה"נ דברי מי שומעים.
עושה חדשות כתב:ב"י יו"ד סי' שלד -
וכתוב בקונדריסי משפטי החרם והנידוי והנזיפה (ריש שער ג) אין יושבין עמו בתוך ארבע אמותיו וכו' ונראה לי דארבע אמות שאמרו [שאסור לישב עם המנודה והמוחרם] הטעם משום דהוו חצרו ולכך הוא יכול לאסרם עלינו ונראה לי דארבע אמות אלו הוא באמצען [ודיו שנרחיק ממנו שתי אמות] אלא שהרז"ה כתב בעירובין (בהמאור יג.) דכל ארבע אמות שאמרו בכל מקום הם שמונה אמות והוא באמצען [ונמצא שצריך להרחיק ממנו ארבע אמות לכל צד] ויש לחוש לדבריו ונראה דארבע אמות שאמרו תפסי אפילו ברשות הרבים אף על גב דבמציאה (ב"מ י:) לא אמרו ארבע אמות אלא בסימטא או בשדה הפקר משום דשאני גבי מציאה משום דתקנתא דרבנן היא משום דדחקי ביה רבים ומיערבן ארבע אמות דידהו ואתו לאינצויי אבל במוחרם תפסי ארבע אמות אפילו ברשות הרבים כמו שאמרו בגט (גיטין עח.) אבל מכל מקום בשום מקום לא תקנו ארבע אמות בשדה חבירו הילכך מוחרם אינו אוסר ארבע אמותיו אלא ברשות הרבים או בסימטא או בשדה הפקר אבל לא בבית אחר כן נראה לי ויש לעיין ארבע אמות שהזכירו גבי מוחרם אי אמרינן דאפילו מהלך תופס ארבע אמות או דוקא יושב או עומד לפי שראיתי להראב"ד ז"ל שכתב גבי מציאה דאין ארבע אמות קונות אלא בעומד אבל במהלך לא וצריך עיון עד כאן לשונו.
עושה חדשות כתב:הרוקח הל' סוכות סי' ריט כתב:בסכות תשבו ז' ימים. יכול הבא מן הגייס או מן הים בחול של מועד שיאמר אשב מהיום ז' ימים בסכות. שהרי בועל נדה ביום ז' שלה היא טהורה לערב והוא טמא ז' ימים לכך אומר ישבו בסכות בסוף הפסוק שאומר שלא התחיל אלא בחולו של מועד ישב בסוכה כשאר בני אדם ולא יותר. זהו בסכות תשבו ז' ימים ולא יותר לאחר סוכות. לכך נכתב בעזרא פעמים ויעשו להם סכת איש על גגו וכתיב ויעשו כל הקהל השבים מהשבי סכות וישבו בסכות ולמעלה ויעשו להם סכות ואין כתוב וישבו אלא עשו סכות קודם סכות ולא ישבו עדיין בהם. ואותם שבאו ערב סכות ויעשו יותר סכות וישבו בלילה בהם מיד.
אבןטובה כתב:בבא בתרא קסב: מלאהו קרובים כשר ואל תתמה שהרי אויר סוכה פוסל בשלשה סכך פסול פוסל בארבעה וד"ל
עושה חדשות כתב:שו"ת מהר"ח אור זרוע סימן עא -שבת קובעת דאפילו אכילת עראי חשיבא קבע למעשר. נראה דגם לענין פת הבא בכיסנין שכתב אבא מרי זצ"ל שאם אחר ברכת המזון הביאו לפניו דיסתקא וכיוצא בזה המתובלת הרבה בתבלין ומתוך כך אין אוכלין ממנה כי אם מעט. מברך עליה בתחלה בורא מיני מזונות ולבסוף בורא נפשות רבות. אבל אי קבע סעודתו עליה בתחלה מברך עליה המוציא ולבסוף ברכת המזון גמור. ונראה דכל אכילת שבת חשיבא קבע כמו למעשר. ומיהו לאכול עראי בשבת חוץ לסוכה שמא אין לאסור מהאי טעמא דהתם בעינן תשבו כעין תדורו
ספר יחוסי תנאים ואמוראים כתב:ונ"ל דכל אכילה שהיא עראי בחול שהתירו חכמי' לאכלה חוץ לסוכה היינו דוקא בחולו של מועד משום דלא חשיבה אבל אם אוכל אכילת בשבת שבתוך החג נ"ל דאסור לאכול חוץ לסוכה דכי היכי דהתירו לאכול עראי ושתיית עראי לעניין מעשר בחול אבל לא בשבת דקיימ' לן דשבת קובעת למעשר אפי' ארעי משום דכל אכילת שבת עונג היא וחשובי' הם הכי נמי לעניין בשבת שבתוך החג אסור לאכול עראי חוץ לסוכה דאכילת עונג קבע היא
עושה חדשות כתב:עירובין כד.
אמר רב נחמן אמר שמואל קרפף יותר מבית סאתים שלא הוקף לדירה כיצד הוא עושה פורץ בו פירצה יותר מעשר וגודרו ומעמידו על עשר ומותר איבעיא להו פרץ אמה וגדר אמה [ופרץ אמה וגדרה] עד שהשלימו ליותר מעשר מהו א"ל לאו היינו דתנן כל כלי בעלי בתים שיעורן כרמונים ובעי חזקיה ניקב כמוציא זית וסתמו וחזר וניקב כמוציא זית וסתמו עד שהשלימו למוציא רמון מהו וא"ל רבי יוחנן רבי שניתה לנו סנדל שנפסקה אחת מאזניו ותיקנה טמא מדרס נפסקה שניה ותיקנה טהור (בה) מן המדרס אבל טמא מגע מדרס ואמרת עלה מאי שנא ראשונה דהא קיימא שניה שניה נמי הא קיימא ראשונה ואמרת לן עלה פנים חדשות באו לכאן הכא נמי פנים חדשות באו לכאן קרי עליה לית דין בר אינש איכא דאמרי כגון דין בר נש.
עושה חדשות כתב:זבחים קי. בעי ר' יצחק נפחא קומץ מהו שיתיר כנגדו בשירים מישרא שרי או קלושי מיקלש.
ובתוס' שם - וכי האי גוונא בנדרים בפרק נערה בעל מיגז גייז או אקלושי מיקליש כגון דנדרה מן תרין זיתין ושמע ארוס והפר לה ואכלתינון אי אמר מיגז גייז לקיא אי אמר מקלש קליש איסורא בעלמא הוא.
וע"ע קרן אורה נדרים סח: וחלקת יואב תנינא סי' ח מש"כ לגבי גר שמל ולא טבל ושערי יושר ש"ג פכ"ו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 314 אורחים