סגי נהור כתב:מדה כתב:יואל שילה כתב:מים או שאר משקין אין לברך עליהם בתוך הסעודה ואפילו שותה לצמאו ולא לשרות המאכל שבמעיו
אין כוונתו שתדייק שאם שותה מים לשרות המאכל שבמעיו ולא לצמאו - אינו מברך אף שאינו אנוס לשתות.
אלא כוונתו לדברי הגמ' שמה שלא מברכים על יין בסעודה הא מפני שהיין בא לשרות האכילה שבמעיו, וממילא הוא נחשב כדברים הבאים מחמת הסעודה, משא"כ אם היין בא שלא לשרות האכילה - הרי שנחשב כבא שלא מחמת הסעודה - ומברכים עליו.
ועל זאת בא לומר שבמים שבתוך הסעודה הגדר הוא אחרת, ואין מברכים אפילו כששותה שלא לשרות האכילה שבמעיו - כי המים תמיד נחשבים כבאים מחמת הסעודה [ולא כי אין נהנים מהם, כי דין ברכה על מאכל בתוך הסעודה - תלוי בכך שיהא שלא מחמת הסעודה, והוא שונה מברכה שלא בתוך הסעודה - שתלויה בהנאה], דלא כבן איש חי שהבאתי לעיל שגם מים שבתוך הסעודה נחשבים כבאים שלא מחמת הסעודה, ובעקרון אין נפטרים בברכת הפת.
מ"מ, אין מדבריו שם נדנוד ראיה לומר שכששותה מים מחוץ לסעודה, ושלא מחמת אונס - שלא יברך עדי שיהא תנאי חיובי של הנאה, אלא כל שתיה שלא מחמת אונס היא היא ההנאה המחייבת ברכה.
הבאתי הדין של מים בתוך הסעודה, כיון שמשמע ממנו אשר לא רק כשיש אונס אין מברכים, ולמנוע הסברה שהזכרת שמשמע מדבריו שרק כשחנקתיה אומצא שהוא אונס אין לברך. אמנם כבר פירשו כבודו בצורה שמסלק הקושיה, והוא שכוונתו שלעולם המים לצמאו, ודלא כיין.
אמנם פירוש זה אינו מתקבל אצלי, שהרי (מלבד אשר פירושו נראה דחוק בלשון "אפילו",) אם נקבל שכל ששותה מים נחשב כהנאה לחיך מחמת צמאון, אם כן גם כשחנקתיה אומצא יהיה הנאת החיך, ולמה אין לברך.
לא נראה לי שכוונת הרב יואל שילה היא כדבריך (במודגש), אלא ש"לצמאו" האמור כאן פירושו שונה, כי אינו אמור לענין ברכה על המים (שבזה נכללו לדעתו כל האופנים שאינם אונס) אלא לדיני ברכה בתוך הסעודה, ובזה "לצמאו" פירושו - שלא ע"מ לשרות המאכל. ולפי זה אין קושיא מהלשון "אפילו".
צדקת, ואמנם פירוש נכון כתב הרב יואל שילה, ואודה על האמת.