חז"ל (ברכות כח ע"ב) הזהירו ואמרו: "מנעו בניכם מן ההגיון" כי על פי השכל לבד עלולים להגיע לשגיאות. הרי לנו דוגמא לכך מדברי הבריתא שרבים נתקשו בהסברה:
"זו שאלה שאל ר' יוסי בן תדאי איש טבריא את רבן גמליאל: מה אשתי שאני מותר בה, אני אסור בבתה [דבת אשתו אסורה], אשת איש שאני אסור בה - אינו דין שאהא אסור בבתה". היות וריב"ת בא לעקור דברים המקובלים מסיני ממשיכה הברייתא ואומרת: "נדהו רבן גמליאל".
עוד דוגמא לשיבוש ביבמות (דף טז, ע"א) מסופר:
"בימי רבי דוסא בן הרכינס התירו צרת הבת לאחין, והיה הדבר קשה לחכמים" וכאשר חכמי ישראל ניסו לברר זאת "אמר להם: אח קטן יש לי, בכור שטן הוא, ויונתן שמו, והוא מתלמידי שמאי, והזהרו שלא יקפח אתכם בהלכות, לפי שיש עמו שלש מאות תשובות בצרת הבת שהיא מותרת, אבל מעיד אני עלי שמים וארץ, שעל מדוכה זו ישב חגי הנביא, ואמר שלשה דברים: צרת הבת אסורה".
מכאן שכשם שאי אפשר לטהר את השרץ בפלפול של הבל, כך אי אפשר לעקור דבר מהמסורת בעם ישראל, בדרכים אלו.