ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ונערותיה הולכות על יד היאור, ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה
את אמתה, את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד, אבל לפי דקדוק לשון הקדש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה, והם דרשו את אמתה את ידה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.
מרבה_שלום כתב:שמות, ב, ה:ותרד בת פרעה לרחוץ על היאור, ונערותיה הולכות על יד היאור, ותרא את התבה בתוך הסוף ותשלח את אמתה ותקחה
ובמגילה טו ע"ב אמרו שנשתרבבה שרביטו של אחשורוש כמה וכמה אמות (יעו"ש השיטות), 'וכן אתה מוצא באמתה של בת פרעה'. ופרש"י: אמתה של בת פרעה, ותקח את אמתה ותקחה.
אולם ברש"י על התורה, על הפסוק הנ"ל דבתיה:את אמתה, את שפחתה. ורבותינו דרשו לשון יד, אבל לפי דקדוק לשון הקדש היה לו להנקד אמתה מ"ם דגושה, והם דרשו את אמתה את ידה שנשתרבבה אמתה אמות הרבה.
"ותשלח את אמתה ותקחה [שמות ב ה]. אמר הגאון [רס"ג], שהוא כמו "אמה ארכו" [שמות ל ב]. ויאמר ר' אדונים שטעה שלוש טעויות מדרך דקדוק הלשון. ואני אברהם [בן עזרא] אומר, מי יתן היינו [אני ואדונים] בדור אחד, והייתי מוכיחו על הדברים האלה. כי כל דבר שיאמר תלמיד מפי רבו, ורבו מפי רבו, אין ראוי להשיב כי אם על הרב הקדמון. וידעתי כי רב סעדיה הקל שבתלמידים היה מחכמי התלמוד, והגדול שבהם היה קל מחכמי המשנה. אם כן, מה חטא הגאון? ומדוע אליו ריבות? יקום יריב את ההרים מוסדי עולם, הם חכמי המשנה שפירשו כן. ועוד מצינו שאמר הגאון במקומות רבים מספריו "אף על פי שמסברת דקדוק הלשון אינו כדברי הראשונים, אנו נסמוך עליהם ונעזוב דעתנו, כי היא נקלה כנגד דעתם".
גימפעל כתב:ח. רוזנברג כתב:המאמר והערותיי עליו עודנו שמור אצלי, ובבוא היום בעז"ה אולי אשתמש בו כדי להראות את מידת היושר של כותבו.
אם שניכם מסכימים לפרסום של המאמר והתגובה, אז למה אתם מונעים בר.
לוצאטי כתב:שתקתי די הרבה. אולם מאחר וידידי הוותיק (באמת) הרב תוכן מציג דרך שנראית כביכול חדשה, הריני רואה להעיר הערה קצרה.
כל הסעיפים ותתי הסעיפים בהם הסתייג ידידי, ופירש באופנים שונים את המילים הנוראות בהן הוא רגיל להשתמש - משולים לכוכבית שבתחתית מודעות הסיגריות של פעם באותיות זעירות, ושווים בדיוק כמותה.
עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
דורשי יחודך כתב:הערה ספיציפית אחת במה שכתב תוכן שאלה שעסקו בפשוטו של מקרא היו מיעוט קטן של חכמי צרפת.
מה עם הרמב"ן?
הרמב"ן חותר תמיד לפשוטו של מקרא, גם כזה מנגד את ההלכה. לא שהוא פוסק הלכה על פי זה. נראה שזה חשוב לו מאד תמיד לחתור לפשט. האם הרמב"ן הוא פרשן שולי שלא צריך להתחשב בדבריו?
דורשי יחודך כתב:במה שכתב תוכן מהא דרב כהנא שלא ידע שאין מקרא יוצא מידי פשוטו עד שהיה ת"ח מופלג.
כבר כתב חכם אחד לפרש על פי הקשר הדברים.
רב כהנא הרי מיירי בפסוק שהוא משל. ובזה היה מקום גדול לומר שאין מה ללמוד מהמשל, כיון שברור - גם לפי הפשט - שהעיקר הוא הנמשל.
ועל זה נתחדש לו כלל חדש - שהוא באמת לא לפי הפשט, אלא מדרכי הדרש! - שגם במשל של הפסוק, אין מקרא יוצא מידי פשוטו, ואפשר ללמוד הימנו להלכה.
אבל ברור שידע רב כהנא גם לפני זה ש"אין מקרא יוצא מידי פשוטו."
דורשי יחודך כתב:דרומי כתב:תוכן כתב 'מיעוט קטן וחשוב מחכמי הצרפתים'.
ברור שהרמב"ן שחי קרוב לחכמי צרפת בזמן ובמקום הוא ממשיך של חכמי צרפת בענין זה ואין בדבריו של תוכן אלא אי דיוק קל.
תודה שאתה מתמקד בדברי תוכן ובדבריי עליהם.
אני משתומם.
מדוע תוכן מדגיש שזה מיעוט קטן?
כל ההקשר שלו הוא להראות שזו דרך מחודשת, שזו של מיעוט של ראשונים (אמנם הוא מרגיע אותנו שזה מיעוט "חשוב".)
הרי תמיד יש דעות של ראשונים שאפשר להתעלם מהם ולומר "זה לא חלק מהמסורה שלנו."
הרמב"ן הוא גדול מפרשי התורה, אי אפשר לדחות אותו או להתעלם מדבריו. אי אפשר להגיד עליו שהוא לא במסורה שלנו.
לכן יש משמעות גדולה לשאילה האם תוכן מסכים שהרמב"ן כן עסק בזה.
תוכן כתב:עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
זה מה שגילו לנו חז"ל שגם פשוטו של מקרא יש לו משמעות, ואם הפשט הפשוט מנוגד לדרשת חז"ל צריך למצוא דרך לאחד ביניהם. אבל להדגיש את הסתירה ולומר שהפשט מתאים לא' והדרש מתאים לב', ולהפוך גישה זו לפרשנות מרכזית, בסופו של דבר התוצאה היא עקירת התורה שבעל פה.
אפרקסתא דעניא כתב:השבת נתקלתי באחד הדברים המשונים של בעלי פשש"מ. כידוע, חז"ל ביארו את המילה "פתורה", בפסוק "וישלח מלאכים אל בלעם בן בעור פתורה", מלשון שולחן, שבלעם היה כשולחני המשרת את כולם. לעומת זאת, כותב אותו אחד מחבורת פשש"מ, שלפי פשוטו של מקרא 'פתורה' זה שם מקום.
מאוד מכעיס שהוא לא מנסה לשלב את שני הפשטים, ולבאר את הפשט ע"פ חז"ל.
עקביה כתב:תוכן כתב:עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
זה מה שגילו לנו חז"ל שגם פשוטו של מקרא יש לו משמעות, ואם הפשט הפשוט מנוגד לדרשת חז"ל צריך למצוא דרך לאחד ביניהם. אבל להדגיש את הסתירה ולומר שהפשט מתאים לא' והדרש מתאים לב', ולהפוך גישה זו לפרשנות מרכזית, בסופו של דבר התוצאה היא עקירת התורה שבעל פה.
לא נראה שהם מנסים למצוא דרך לאחד ביניהם. עכ"פ הם לא כתבו ולא רמזו על כך.
תוכן כתב:עקביה כתב:תוכן כתב:עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
זה מה שגילו לנו חז"ל שגם פשוטו של מקרא יש לו משמעות, ואם הפשט הפשוט מנוגד לדרשת חז"ל צריך למצוא דרך לאחד ביניהם. אבל להדגיש את הסתירה ולומר שהפשט מתאים לא' והדרש מתאים לב', ולהפוך גישה זו לפרשנות מרכזית, בסופו של דבר התוצאה היא עקירת התורה שבעל פה.
לא נראה שהם מנסים למצוא דרך לאחד ביניהם. עכ"פ הם לא כתבו ולא רמזו על כך.
במה בדיוק הם דנו עם הצדוקים? ועל מה בדיוק הם קבעו יום טוב? כתוב במפורש, שהוכיחו שהפשט בפסוק זה כמו שהם אומרים. זאת אומרת, שהכריחו שהפשט מתאים לדרש.
קו ירוק כתב:ובכל מקרה פשש"מ לא ניתן ביד כל אחד.
תוכן כתב:בכל מקרה, הרב חנוך היקר, לא משנה מה תאמר, לא יהיה פה כמים הפנים אל פנים, ותמיד אהיה דורש שלומך וטובך!
תוכן כתב:לוצאטי כתב:שתקתי די הרבה. אולם מאחר וידידי הוותיק (באמת) הרב תוכן מציג דרך שנראית כביכול חדשה, הריני רואה להעיר הערה קצרה.
כל הסעיפים ותתי הסעיפים בהם הסתייג ידידי, ופירש באופנים שונים את המילים הנוראות בהן הוא רגיל להשתמש - משולים לכוכבית שבתחתית מודעות הסיגריות של פעם באותיות זעירות, ושווים בדיוק כמותה.
אתה לא בסדר!! אתה יודע יותר טוב מאחרים, כמה אני משתדל לשמור על כבודם של חברי פשש"מ. מצד שני, אני לא מוכן להפוך את השיח לדיון של ועד הבית אם לשתול רקפות או איריסים בגינה באביב של עוד שלש שנים. הדברים נאמרים בחריפות, כי הנושא הוא רציני מאד! אתה מצפה ממני למשהו שבלתי אפשרי לעמוד בו!
ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז"ל וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפילו כמלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה אור זרוע לצדיק וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו גם לא לבדות מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה מפה אל פה אלא ע"פ הקדמותיהם אשר קבלו דלי מדלי אשר דלה לנו איש האלהים מהם יקחו הקדמותיהם בני תורה לעמול לעשות מסילת הכתובים ואורח דרך ושביל ונתיב להכנס בכתובים דברים שנאמרו בעל פה
שמות כג, ב
לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃
לא תהיה אחרי רבים לרעות – יש במקרא הזה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מיכן דרשו: שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות – שאם יש שנים במחייבין יותר מן המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה. ובדיני נפשות דבר הכתוב. ואמצע המקרא דרשו: לא תענה על רב – שאין חלקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם.
לפי דברי רבותינו, כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעות – לחיב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו מחייבן על המזכין, ולא תענה על רב – לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כך, אחרי רבים להטות. ויש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני: אבל היה עמהם לטובה. מיכאן אמרו: דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה.
ואונקלוס תרגם: לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך על דינא. ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות – אם ישאלוך דבר משפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו.
ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעות – אם ראית רשעים מטי משפט, אל תאמר: הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם. ולא תענה על ריב לנטות אחריהם וגו' – ואם ישאלך הנידון על אותו משפט, לא תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים, להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור המשפט כאשר הוא, וקולר יהי תלוי בצואר רבים.
עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
תוכן כתב:במה שאינו נוגע להלכה הרשות נתונה לפרש שלא כמו חז"ל כמו שהאריכו רבים. הבעיה היא לפרש את פסוקי ההלכה שבתורה שלא לפי חז"ל, שפה יש לנו מסורה ברורה, שכוונת המקרא הוא לפי התורה שבעל פה שבפי חז"ל.
ח. רוזנברג כתב:יש כאלו שאינם בקיאים בנושא, ולכן עלולים לחשוב שהטענות שנטענו לעיל בשם "שיטת רש"י", יש בהן אמת, ולכן רק אעתיק כאן את רש"י בעניין הלכתי.
יש להודות שזה חריג ברש"י שכותב כן בעניין הלכתי, ובד"כ זה רק בעניינים שאינם נוגעים להלכה; אבל מאידך זה מעיד שהדבר לא היה בלתי אפשרי בעיניו, ושה"השקפה" המומצאת לא הייתה נר לרגליו.
ויש להקדים דברי האוה"ח הקדוש, שגם הוא לא זכה ל"אור ההשקפה" המומצאת:ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז"ל וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפילו כמלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה אור זרוע לצדיק וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו גם לא לבדות מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה מפה אל פה אלא ע"פ הקדמותיהם אשר קבלו דלי מדלי אשר דלה לנו איש האלהים מהם יקחו הקדמותיהם בני תורה לעמול לעשות מסילת הכתובים ואורח דרך ושביל ונתיב להכנס בכתובים דברים שנאמרו בעל פה
ואפשר להבין שיטתו בשתי דרכים. או שגם בענייני הלכה אפשר לפרש בניגוד לדרשות חז"ל, אבל לא לפסוק הלכה למעשה; או שבענייני הלכה אין טעם לפרש פשש"מ בניגוד לדרשות. וברש"י להלן מבואר כאפשרות הראשונה.
והנה דברי רש"י.שמות כג, ב
לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃
לא תהיה אחרי רבים לרעות – יש במקרא הזה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מיכן דרשו: שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות – שאם יש שנים במחייבין יותר מן המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה. ובדיני נפשות דבר הכתוב. ואמצע המקרא דרשו: לא תענה על רב – שאין חלקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם.
לפי דברי רבותינו, כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעות – לחיב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו מחייבן על המזכין, ולא תענה על רב – לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כך, אחרי רבים להטות. ויש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני: אבל היה עמהם לטובה. מיכאן אמרו: דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה.
ואונקלוס תרגם: לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך על דינא. ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות – אם ישאלוך דבר משפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו.
ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעות – אם ראית רשעים מטי משפט, אל תאמר: הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם. ולא תענה על ריב לנטות אחריהם וגו' – ואם ישאלך הנידון על אותו משפט, לא תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים, להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור המשפט כאשר הוא, וקולר יהי תלוי בצואר רבים.
מענה איש כתב:עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
ביחס לאבן עזרא שמעתי פעם הסבר שבתקופת האבן עזרא היו הרבה מלחמות עם הקראים, אז האבן עזרא במקום להכריז מלחמת חרמה בהם, גזל את החנית מיד הקראים והשתמש בפשוטו של מקרא במקום שניתן רשות לפרש ומצד שני כתב ג''כ על כך שאנו מחיובים למסורת חז''ל בפירוש המצוות בכדי שדבריו יתקבלו ולא יסחפו אחריהם.
תוכן כתב:דורשי יחודך כתב:דרומי כתב:תוכן כתב 'מיעוט קטן וחשוב מחכמי הצרפתים'.
ברור שהרמב"ן שחי קרוב לחכמי צרפת בזמן ובמקום הוא ממשיך של חכמי צרפת בענין זה ואין בדבריו של תוכן אלא אי דיוק קל.
תודה שאתה מתמקד בדברי תוכן ובדבריי עליהם.
אני משתומם.
מדוע תוכן מדגיש שזה מיעוט קטן?
כל ההקשר שלו הוא להראות שזו דרך מחודשת, שזו של מיעוט של ראשונים (אמנם הוא מרגיע אותנו שזה מיעוט "חשוב".)
הרי תמיד יש דעות של ראשונים שאפשר להתעלם מהם ולומר "זה לא חלק מהמסורה שלנו."
הרמב"ן הוא גדול מפרשי התורה, אי אפשר לדחות אותו או להתעלם מדבריו. אי אפשר להגיד עליו שהוא לא במסורה שלנו.
לכן יש משמעות גדולה לשאילה האם תוכן מסכים שהרמב"ן כן עסק בזה.
ברור שהוא עסק בזה, ומעולם לא חשבתי אחרת. אבל כמו שהסבירו לך, הוא לא פירש את הפסוק במנותק מחז"ל אלא ניסה להבין אותו מתוך אספקלריית חז"ל, וגם כמובן לפי הפירוש הפשוט.
עקביה כתב:תוכן כתב:עקביה כתב:תוכן כתב:עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
זה מה שגילו לנו חז"ל שגם פשוטו של מקרא יש לו משמעות, ואם הפשט הפשוט מנוגד לדרשת חז"ל צריך למצוא דרך לאחד ביניהם. אבל להדגיש את הסתירה ולומר שהפשט מתאים לא' והדרש מתאים לב', ולהפוך גישה זו לפרשנות מרכזית, בסופו של דבר התוצאה היא עקירת התורה שבעל פה.
לא נראה שהם מנסים למצוא דרך לאחד ביניהם. עכ"פ הם לא כתבו ולא רמזו על כך.
במה בדיוק הם דנו עם הצדוקים? ועל מה בדיוק הם קבעו יום טוב? כתוב במפורש, שהוכיחו שהפשט בפסוק זה כמו שהם אומרים. זאת אומרת, שהכריחו שהפשט מתאים לדרש.
רגע רגע, כעת אני שם לב שעברת מהראשונים, עליהם דיברתי, לחכמי המשנה. אז בוא נחזור לראשונים, וכעת תענה בטובך על שאלתי.
לוצאטי כתב:תוכן כתב:לוצאטי כתב:שתקתי די הרבה. אולם מאחר וידידי הוותיק (באמת) הרב תוכן מציג דרך שנראית כביכול חדשה, הריני רואה להעיר הערה קצרה.
כל הסעיפים ותתי הסעיפים בהם הסתייג ידידי, ופירש באופנים שונים את המילים הנוראות בהן הוא רגיל להשתמש - משולים לכוכבית שבתחתית מודעות הסיגריות של פעם באותיות זעירות, ושווים בדיוק כמותה.
אתה לא בסדר!! אתה יודע יותר טוב מאחרים, כמה אני משתדל לשמור על כבודם של חברי פשש"מ. מצד שני, אני לא מוכן להפוך את השיח לדיון של ועד הבית אם לשתול רקפות או איריסים בגינה באביב של עוד שלש שנים. הדברים נאמרים בחריפות, כי הנושא הוא רציני מאד! אתה מצפה ממני למשהו שבלתי אפשרי לעמוד בו!
המילים הללו מעידות עד כמה אתה לא מבין מה שאתה עושה.
לא חסרים כאן אנשים שמתנגדים ואף אחד לא משתמש בהגדרות כפירה וכו'.
ואגב, לא ידוע לי על השתדלות מיוחדת מצידך "לשמור על כבודם של חברי פשש"מ".
לעולם יהיה אדם כתב:קו ירוק כתב:ובכל מקרה פשש"מ לא ניתן ביד כל אחד.
היכולת לפסול אנשים עם סיסמאות היא דבר בלתי מתקבל על הדעת.
מנין לך שלא ניתן ביד כל אחד?
יש לך מקור לזה?
ומה ההבדל בין פשש"מ לכל התורה כולה?
תוכן כתב:הראב"ע כותב באגרת השבת, שהוא נבהל וקרע קריאה וכו' על שפירשו הפסוק שלא כפי קבלת חז"ל. והרי שם לא איירי אלא בפשוטו של מקרא, וממה נבהל כל כך? והראב"ע כותב הרבה פעמים בפירושו של תורה, שחז"ל ידעו יותר טוב לדרוש את הפסוקים, ושהוא מבטל דבריו. וכעין זה כתב הרשב"ם. וגם כאן הבן שואל, וכי מה איכפת להם לראב"ע ולרשב"ם שהפשט סותר את הדרש. וכן בויכוח הרבנים עם הקראים, שסובב סביב השאלה איך לדרוש את הפסוקים, הרי מה איכפת להם לרבנים שהקראים דורשים את הפסוקים לפי הפשט, הרי יש להם דרש וקבלה בידם שיש ללכת אחרי הדרש. אלא מוכח מכל אלו ומעוד הרבה מקורות, שאי אפשר להעלות על הדעת שהפשט והדרש יהיו סותרים אחד את השני, וכמו שכבר הבאתי בשם ברויאר במאמרו.
ח. רוזנברג כתב:יש כאלו שאינם בקיאים בנושא, ולכן עלולים לחשוב שהטענות שנטענו לעיל בשם "שיטת רש"י", יש בהן אמת, ולכן רק אעתיק כאן את רש"י בעניין הלכתי.
יש להודות שזה חריג ברש"י שכותב כן בעניין הלכתי, ובד"כ זה רק בעניינים שאינם נוגעים להלכה; אבל מאידך זה מעיד שהדבר לא היה בלתי אפשרי בעיניו, ושה"השקפה" המומצאת לא הייתה נר לרגליו.
ויש להקדים דברי האוה"ח הקדוש, שגם הוא לא זכה ל"אור ההשקפה" המומצאת:ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז"ל וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפילו כמלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה אור זרוע לצדיק וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו גם לא לבדות מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה מפה אל פה אלא ע"פ הקדמותיהם אשר קבלו דלי מדלי אשר דלה לנו איש האלהים מהם יקחו הקדמותיהם בני תורה לעמול לעשות מסילת הכתובים ואורח דרך ושביל ונתיב להכנס בכתובים דברים שנאמרו בעל פה
ואפשר להבין שיטתו בשתי דרכים. או שגם בענייני הלכה אפשר לפרש בניגוד לדרשות חז"ל, אבל לא לפסוק הלכה למעשה; או שבענייני הלכה אין טעם לפרש פשש"מ בניגוד לדרשות. וברש"י להלן מבואר כאפשרות הראשונה.
והנה דברי רש"י.שמות כג, ב
לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃
לא תהיה אחרי רבים לרעות – יש במקרא הזה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מיכן דרשו: שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות – שאם יש שנים במחייבין יותר מן המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה. ובדיני נפשות דבר הכתוב. ואמצע המקרא דרשו: לא תענה על רב – שאין חלקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם.
לפי דברי רבותינו, כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעות – לחיב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו מחייבן על המזכין, ולא תענה על רב – לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כך, אחרי רבים להטות. ויש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני: אבל היה עמהם לטובה. מיכאן אמרו: דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה.
ואונקלוס תרגם: לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך על דינא. ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות – אם ישאלוך דבר משפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו.
ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעות – אם ראית רשעים מטי משפט, אל תאמר: הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם. ולא תענה על ריב לנטות אחריהם וגו' – ואם ישאלך הנידון על אותו משפט, לא תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים, להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור המשפט כאשר הוא, וקולר יהי תלוי בצואר רבים.
עקביה כתב:תוכן כתב:הראב"ע כותב באגרת השבת, שהוא נבהל וקרע קריאה וכו' על שפירשו הפסוק שלא כפי קבלת חז"ל. והרי שם לא איירי אלא בפשוטו של מקרא, וממה נבהל כל כך? והראב"ע כותב הרבה פעמים בפירושו של תורה, שחז"ל ידעו יותר טוב לדרוש את הפסוקים, ושהוא מבטל דבריו. וכעין זה כתב הרשב"ם. וגם כאן הבן שואל, וכי מה איכפת להם לראב"ע ולרשב"ם שהפשט סותר את הדרש. וכן בויכוח הרבנים עם הקראים, שסובב סביב השאלה איך לדרוש את הפסוקים, הרי מה איכפת להם לרבנים שהקראים דורשים את הפסוקים לפי הפשט, הרי יש להם דרש וקבלה בידם שיש ללכת אחרי הדרש. אלא מוכח מכל אלו ומעוד הרבה מקורות, שאי אפשר להעלות על הדעת שהפשט והדרש יהיו סותרים אחד את השני, וכמו שכבר הבאתי בשם ברויאר במאמרו.
לא ברור לי כיצד דברים אלה קשורים לנד"ד.
א. באיגרת השבת מדובר בספרים שבאו להורות הלכה למעשה, וכך גם בוויכוחים עם הקראים.
ב. מה בכך שהודו בגדלותם של חז"ל, מישהו הסתפק בזה?
מענה איש כתב:עקביה כתב:תאבני לדעת מדוע, לדעת ר' תוכן, עסקו הראשונים בביאור פשש"מ באופן המנוגד (לעיתים) לגמרי להבנת חז"ל.
הם סתם נהנו לדמיין דמיונות ולפנטז פינטוזים על "מה היה קורה אילו אנחנו היינו אלה המפרשים את התורה הלכה למעשה ולא חז"ל"?
ביחס לאבן עזרא שמעתי פעם הסבר שבתקופת האבן עזרא היו הרבה מלחמות עם הקראים, אז האבן עזרא במקום להכריז מלחמת חרמה בהם, גזל את החנית מיד הקראים והשתמש בפשוטו של מקרא במקום שניתן רשות לפרש ומצד שני כתב ג''כ על כך שאנו מחיובים למסורת חז''ל בפירוש המצוות בכדי שדבריו יתקבלו ולא יסחפו אחריהם.
עקביה כתב:תוכן כתב:במה שאינו נוגע להלכה הרשות נתונה לפרש שלא כמו חז"ל כמו שהאריכו רבים. הבעיה היא לפרש את פסוקי ההלכה שבתורה שלא לפי חז"ל, שפה יש לנו מסורה ברורה, שכוונת המקרא הוא לפי התורה שבעל פה שבפי חז"ל.
א. גם במה שנוגע להלכה פירשו ראשונים, כמו רשב"ם, ר"י בכור שור, אבע"ז ועוד, שלא כחז"ל. מובן שהם לא התכוונו שיש מקום לנהוג למעשה אחרת מחז"ל, אבל הם בהחלט העמידו הבנה אחרת/נוספת בכוונת המקרא.
ב. הראשונים הנ"ל פירשו אחרת מחז"ל גם בדברים הנוגעים ליסודות ההשקפה המקובלת. ואע"פ שאין זה נוגע להלכה למעשה, זה כן נוגע למחשבה למעשה.
תוכן כתב:ח. רוזנברג כתב:יש כאלו שאינם בקיאים בנושא, ולכן עלולים לחשוב שהטענות שנטענו לעיל בשם "שיטת רש"י", יש בהן אמת, ולכן רק אעתיק כאן את רש"י בעניין הלכתי.
יש להודות שזה חריג ברש"י שכותב כן בעניין הלכתי, ובד"כ זה רק בעניינים שאינם נוגעים להלכה; אבל מאידך זה מעיד שהדבר לא היה בלתי אפשרי בעיניו, ושה"השקפה" המומצאת לא הייתה נר לרגליו.
ויש להקדים דברי האוה"ח הקדוש, שגם הוא לא זכה ל"אור ההשקפה" המומצאת:ולפעמים אמשוך בקסת הסופר בפשטי הכתובים בדרך משונה מדרשת חז"ל וכבר גליתי דעתי שאין אני חולק ח"ו על הראשונים אפילו כמלא נימא אלא שהרשות נתונה לדורשי תורה לעובדה ולזורעה אור זרוע לצדיק וארץ החיים מעלת פירות לכל זרע זרוע אשר יזרע בה בעלה בן תורה רק לדבר הלכה אל אשר יהיה שמה הרוח אשר תכנו ראשונים אחריהם לא ישנו גם לא לבדות מדעת אנוש דברים חדשים אשר לא שערום נוחלי תורה מפה אל פה אלא ע"פ הקדמותיהם אשר קבלו דלי מדלי אשר דלה לנו איש האלהים מהם יקחו הקדמותיהם בני תורה לעמול לעשות מסילת הכתובים ואורח דרך ושביל ונתיב להכנס בכתובים דברים שנאמרו בעל פה
ואפשר להבין שיטתו בשתי דרכים. או שגם בענייני הלכה אפשר לפרש בניגוד לדרשות חז"ל, אבל לא לפסוק הלכה למעשה; או שבענייני הלכה אין טעם לפרש פשש"מ בניגוד לדרשות. וברש"י להלן מבואר כאפשרות הראשונה.
והנה דברי רש"י.שמות כג, ב
לֹֽא־תִהְיֶ֥ה אַחֲרֵֽי־רַבִּ֖ים לְרָעֹ֑ת וְלֹא־תַעֲנֶ֣ה עַל־רִ֗ב לִנְטֹ֛ת אַחֲרֵ֥י רַבִּ֖ים לְהַטֹּֽת׃
לא תהיה אחרי רבים לרעות – יש במקרא הזה מדרשי חכמי ישראל, אבל אין לשון המקרא מיושב בהן על אופניו. מיכן דרשו: שאין מטין לחובה בהכרעת דיין אחד, וסוף המקרא דרשו: אחרי רבים להטות – שאם יש שנים במחייבין יותר מן המזכין, הטה הדין על פיהם לחובה. ובדיני נפשות דבר הכתוב. ואמצע המקרא דרשו: לא תענה על רב – שאין חלקין על מופלא שבבית דין, לפיכך מתחילין בדיני נפשות מן הצד, לקטנים שבהן שואלין תחלה שיאמרו את דעתם.
לפי דברי רבותינו, כך פתרון המקרא: לא תהיה אחרי רבים לרעות – לחיב מיתה בשביל דיין אחד, שירבו מחייבן על המזכין, ולא תענה על רב – לנטות מדבריו, ולפי שהוא חסר יו"ד דרשו בו כך, אחרי רבים להטות. ויש רבים שאתה נוטה אחריהם, ואימתי, בזמן שהן שנים המכריעין במחייבין יותר מן המזכין. וממשמע שנאמר: לא תהיה אחרי רבים לרעות שומע אני: אבל היה עמהם לטובה. מיכאן אמרו: דיני נפשות מטין על פי אחד לזכות, ועל פי שנים לחובה.
ואונקלוס תרגם: לא תתמנע מלאלפא מה דמתבעי לך על דינא. ולשון העברי לפי התרגום כך הוא נדרש: לא תענה על ריב לנטות – אם ישאלוך דבר משפט, לא תענה לנטות לצד אחד ולסלק עצמך מן הריב, אלא הוי דן אותו לאמיתו.
ואני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו, כך פתרונו: לא תהיה אחרי רבים לרעות – אם ראית רשעים מטי משפט, אל תאמר: הואיל ורבים הם, הנני נוטה אחריהם. ולא תענה על ריב לנטות אחריהם וגו' – ואם ישאלך הנידון על אותו משפט, לא תעננו על הריב דבר הנוטה אחרי אותן רבים, להטות את המשפט מאמתו, אלא אמור המשפט כאשר הוא, וקולר יהי תלוי בצואר רבים.
אין בזה ולא בדל ראיה לשיטת בעלי פשש"מ. אף אחד לא מתווכח שפשוטו של מקרא גם בפסוקים הנוגעים להלכה מתנגד במקרים רבים לדרש. ולמשל, פסוק 'עין תחת עין' או 'ממחרת השבת' או מה שזה לא יהיה. אלו דברים פשוטים ביותר. השאלה היא, אחרי שאנו מודעים לסתירה שבין הפשט לדרש, האם אנו אמורים ליישב את הסתירה, וזה מה שעשו חז"ל וכל הראשונים והאחרונים (כמעט) שעסקו בנושא. או שאנו אמורים להדגיש את הסתירה ולדרוש דרשות של הבל, להסביר למה התורה סותרת את עצמה.
דורשי יחודך כתב:... אני חושב שצריכים להבדיל בין טענות של כפירה לטענות של סכנה. אני אישית מסכים לטענה שיש במהלך של בעלי פשש"מ משום סכנה, למרות שאני מאד נמשך לחלק מדבריהם. אבל זה לא הופך אותו לאפיקורסות.
...
רק להסביר את מה שכתבתי על הסכנה האפשרית בדברי בעלי פשש"מ. כוונתי לא לדברים עצמם שהם יכולים להיות נכונים ואמיתיים, אלא מצד מה שאינשי דלא מעלי, או אפילו אינשי דמעלי, יכולים ללמוד מתוך הדברים או להתעורר לשאילות וקשיים שאחרת לא היו מפריעים להם. בקיצור הסכנה באופן פרקטי.
אוצר החכמה כתב:עכשיו אני לא מבין מה אתה רוצה. האם אתה רוצה שמישהו יאמר לגבי עין תחת עין כמו שמציע רש"י כאן.שאע"פ שחז"ל דרשו אני אומר ליישבו על אופניו כפשוטו כך פתרונו: לוקחים שפוד ומוציאים לו את העין?
כמ"ש למעלה מרש"י זה אין ראיה לנושא מסיבה אחרת.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים