ולציון יאמר איש ואיש יולד בה והוא יכוננה עליון א"ר מיישא בר בריה דריב"ל אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה
עזריאל ברגר כתב:בהלכות צדקה יש כמה גדרים:
העובר ממקום למקום.
לן.
חודש.
ג חדשים.
ו חדשים.
ט חדשים.
יב חדשים.
ובקיצור: א"א לשאול "מתי אדם נחשב תושב" בלי להגדיר לגבי מה.
זאב ערבות כתב:עזריאל ברגר כתב:בהלכות צדקה יש כמה גדרים:
העובר ממקום למקום.
לן.
חודש.
ג חדשים.
ו חדשים.
ט חדשים.
יב חדשים.
ובקיצור: א"א לשאול "מתי אדם נחשב תושב" בלי להגדיר לגבי מה.
לא שאלתי "מתי" אלא "מי". לשם קבלת צדקה לא צריך להיות תושב. לדוגמא: האם תושב הוא זה ששומר יו"ט יום אחד, בניגוד לחוצניק ששומר שני ימים? האם זו החלטה שבלב שמקנה לו זכות זו או כמו היום שצריך לעשות רישום במשרד הפנים ולקבל תעודת זהות (כלומר המקביל לה במדינה חרדית). כלומר, האם במדינה חרדית מספיק שיגיע לשדה התעופה אדם האומר שהוא יהודי ויקבל תיכף ומיד תעודת תושב המקנה לו זכויות (לאו דווקא הלכתיות).
זאב ערבות כתב:כלומר מדבריך משמע יהיה רישום ובהגיע כל מועד יגדילו את סל ההטבות.
מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):
עזריאל ברגר כתב:שו"ע סימן רנ"ו סעיף ה:מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):
ושאר השיעורים שהזכרתי - ממקומות אחרים, והדברים פשוטים לפענ"ד, וכך מקובל גם בימינו במקומות רבים, שיש זכויות וחובות שתלויים ב"ותק".
זאב ערבות כתב:עזריאל ברגר כתב:שו"ע סימן רנ"ו סעיף ה:מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):
ושאר השיעורים שהזכרתי - ממקומות אחרים, והדברים פשוטים לפענ"ד, וכך מקובל גם בימינו במקומות רבים, שיש זכויות וחובות שתלויים ב"ותק".
הלכה זו נאמרה בכל מקום שהוא ולאו דווקא לגבי א"י, זה פשוט אחד מהחיובים של בני הקהילה או המקום. אך האם זה הופך אותו לתושב המדינה לגבי שאר החובות והזכויות, למשל מס הכנסה (בשונה מצדקה), ביטוח רפואי, קצבאות ילדים או שמא הצדקה שכופין עליה נחשב בעיניך מס ההכנסה? ומה אם אדם רוצה להפטר מהצדקה ויוצא לירדן כל 29 יום ליום אחד, האם זה פוטר אותו?
עזריאל ברגר כתב:זאב ערבות כתב:עזריאל ברגר כתב:שו"ע סימן רנ"ו סעיף ה:מי שישב במדינה ל' יום היו כופין אותו ליתן צדקה לקופה עם בני המדינה ישב שם ג' חדשים היו כופין אותו ליתן [לתמחוי. ישב שם ו' חדשים היו כופין אותו ליתן] צדקה בכסות שמכסים בה עניי העיר ישב שם ט' חדשים היו כופין אותו ליתן צדקה לקבורה שקוברים בה את העניים ועושים להם כל צרכי קבורה במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד (וכן בני עיר חדשה היו כופין זה את זה מיד (מהרי"ק שורש י"ז) וי"א דבזמן הזה משערים לכל בשלשים יום) (סמ"ק וכל בו):
ושאר השיעורים שהזכרתי - ממקומות אחרים, והדברים פשוטים לפענ"ד, וכך מקובל גם בימינו במקומות רבים, שיש זכויות וחובות שתלויים ב"ותק".
הלכה זו נאמרה בכל מקום שהוא ולאו דווקא לגבי א"י, זה פשוט אחד מהחיובים של בני הקהילה או המקום. אך האם זה הופך אותו לתושב המדינה לגבי שאר החובות והזכויות, למשל מס הכנסה (בשונה מצדקה), ביטוח רפואי, קצבאות ילדים או שמא הצדקה שכופין עליה נחשב בעיניך מס ההכנסה? ומה אם אדם רוצה להפטר מהצדקה ויוצא לירדן כל 29 יום ליום אחד, האם זה פוטר אותו?
טענתי היא שהמודל צריך להיות לפי ותק, ולפי קשר למקום (כפי שנאמר בשו"ע שם: "במה דברים אמורים בבא לגור ואומר שאינו רוצה להשתקע אבל אם בא לעיר כדי להשתקע היו כופין אותו מיד", ובמקומות אחרים נאמר שאם קנה בית-דירה נעשה מיד כתושב המקום).
ברור שמי שנוסע על דעת לחזור דינו שונה מהנוסע על מנת להשתקע.
ברור שמי שנוסע על דעת לחזור בעוד עשרות שנים - דינו כנוסע על מנת להשתקע (דאלת"ה - אחד הנולד בה ואחד המצפה לראותה, וכפי שכתב כן הרדב"ז לגבי יו"ט שני).
בקיצור: אי אפשר להיתפס על קריטריון אחד ולהחליט שהוא הקובע לכל דבר, אלא חכמי הדור צריכים לקבוע תקנות, שיתחשבו בכללים הנ"ל.
אם יש לך מודל אחר להציע - נשמח לשמוע, ונראה אם הוא מתאים לדברי חכמינו.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 56 אורחים