גרגרים אחדים על שיטת הגר"א

[בריושמא]

באשכול סמוך כתבו ונתווכחו על עליית תלמידי הגר"א ועל ספר קול התור וכל המסתעף.
שם,
viewtopic.php?f=51&t=46278&start=600#p558939
כתב הרב לענין:
יורשה לי להעיז ולבקש. אני מניח כי מאז שנכתבו הדברים לפני כמה וכמה שנים נוספו באמתחתו של הרב ברי ושמא חומר נוסף השופך אור על התעשייה הריבלינית. האם אכן הוא? האם ניתן לזכות בזה את יושבי הפורום הצמאים לדברי חכמה ודעת?
חכמים נוספים משתתפי הפורום הזכירו טענות שונות על הספר קול התור, ושאלוני בהודעה פרטית, האומנם נכונים הדברים.
הטענות והשאלות הללו צריכות בירור יסודי. לא בגלל תוכנם של קול התור ודומיו, אלא בגלל שיוכם להגר"א.
לא רק ספרים אלה מעיבים על תלמודה של שיטת הגר"א אלא גם הנחות אחרות, שנאמרו כלאחר יד וקנו להן שביתה בבית המדרש.
כל אלה מעמעמים ומחשיכים את אורו של הגר"א, מסתירים את שיטתו של הגר"א מעיני הלומדים ועוטפים אותה בלבושים לא לה.
שיטת הגר"א באמתותה צריכה בירור מדוקדק, יותר מן האפשר לכתוב כאן.
על כן אציג כאן רק גרגרים אחדים ממנה, ובע"ה נוסיף עליהם עוד כהנה וכהנה.

א.
עוסקים בספר קול התור ומעמיקים ברעיונותיו. רעיון רודף רעיון, ושואלים למי החותמת ולמי הפתילים. ואני בעוניי מבקש מלים, מלה אחר מלה.
במה דברים אמורים?
ספר קול התור יצא במהדורה עם הערות שוליים. וכלל גדול הוא – ספר עם הערות שוליים הוא מהדורה מדעית, מהדורה שמבררת את הנוסח ואת מקורותיו וכו'. על מהדורה מדעית מן הראוי בוודאי לסמוך.
ואכן, המהדיר מצא מקורות לספר קול התור. רעיון יסודי בספר הוא טצ"ץ ביסוד. בלעדיו הספר לא קיים. יגע המהדיר ומצא מקור לטצ"ץ ביסוד – ליקוטי הגר"א, דף מא ע"א. ומעתה ברור כשמש בצהריים – ספר קול התור נכתב על ידי הגר"א, או לפחות על ידי אחד מתלמידיו רואי פניו.
האם פתח מישהו את ליקוטי הגר"א לבדוק מה כתוב בו? אכן, נכתב בו על טצ"ץ ביסוד. חצי משפט מתוך משפט אחד מתוך דרוש קצר, כדרכו של הגר"א, על אותיות אי"ק בכ"ר וכו'. וכך כתב שם הגר"א: 'טצ"ץ ביסוד. ט' ידוע שנק' טוב הרואה ט' כו' וכן צ' ידוע. ואלף כנ"ל'. האם נכתב כאן על הגאולה? על המשיח? מאומה. אף לא מלה אחת. לא בפירוש ולא ברמז, וגם לא בסוד. מה עשה מחבר קול התור? ראה את הספר ליקוטי הגר"א, לקח ממנו את הגימטריה טצ"ץ ביסוד, ובנה עליה את רעיונותיו שלו על המשיח ועל הגאולה.
אלא שמחבר קול התור לא יכול היה לסמוך רעיונותיו על ליקוטי הגר"א ללא תיווך. הוא לקח דברים שכתב ר' יצחק אייזיק חבר, דברים שכתב ר' יצחק אייזיק כהנא, ועל אלה בנה בניינו. דברים יפים ונכוחים כתבו רבנים אלו, אבל הם אינם נמצאים בדברי הגר"א עצמו.
אילו כתב מחבר קול התור כי את הספר כתב תלמידו של ר' יצחק אייזיק חבר – החרשתי. אלא שמשום מה הוא לא עשה כן.

ב.
יסוד נוסף בספר קול התור הוא דברי הגר"א על אבן שלמה. יסוד מוסד, ובלעדיו מתמוטט הספר כולו. גם לדברים אלו יש מקור בדברי הגר"א, כמובן. ובדבריו אלה הוא דיבר על זמן המשיח והגאולה וכו'.
מה מקורה של האבן השלמה?
כך כתב ר' ישראל משקלוב בהקדמתו לספר פאת השולחן:
והיה יודע שמות של כל בני אדם שבעולם וענייניהם היאך מרומזים בתורה שבכתב... ושמעתי מזקן א'... ששימש את רבינו הקדוש בימי קדם, וראה שבא גאון א' ממרחקים לקבל דברי אלוקים חיים מרבינו, ושאל לרבינו, ודאי אדוני יודע שמות כל בני אדם איה הם בתורה שבכתב... והשיבו, הן, ושאלו, שם של רבינו היכן הוא, והשיבו, יוצא מפסוק אבן שלמה וצדק, אבן שלמה הוא אליהו בן שלמה. וכמו שאלף הוא פלא ונעלם, כך תורתו ג"כ נסתרת ונעלמת, ולכן שמו בהעלם בר"ת.
האם דיבר כאן הגר"א על זמן הגאולה? המשיח? התשובה מיותרת.
על דברים אלו הוסיף ר' שמואל מאלצאן בספרו אמונה והשגחה, דף מג ע"ב.
מה שכתב בס' 'פאת השולחן', שבתיבת 'אבן שלמה וצדק' מרומז שם הגר"א וכו'. שמעתי מפי הרה"ג הישיש מו"ה יצחק מרגליות אב"ד בשצוצין במדינת פולין ששמע מפי מאור הגולה מהר"ח מוואלזין ז"ל, כי הגר"א ז"ל אמר כי בספר משנה תורה מרומז בכל סדרה מה שיארע במאה שנים מאלף השישי כסדר יו"ד פרשיות נגד יו"ד מאות (כי נצבים וילך נחשבים לא' כידוע) ושאל לו מהר"ח איה איפה אנו מרומזים בפ' תצא שהוא נגד המאה השישית שאנחנו עומדים כעת. והשיב לו כי שמו מרומז בתיבת אבן שלמה כנ"ל.
כאן אמר הגר"א כי אבן שלמה נמצאת בפרשת כי תצא שהיא נגד המאה השישית. האם דיבר כאן הגר"א על זמן המשיח? על תקופת הגאולה? לא! הוא דיבר על זמנו שלו, על דורו שלו – 'שאנחנו עומדים כעת'.
ומה נכתב על דברי הגר"א הללו בספר קול התור? הנה אחד המקומות.
ישוב ארצנו הקדושה בכלל ובנין ירושלם בפרט צריך להיות במדות שוות, עפ"י חז"ל אין בן דוד בא עד שיהיו כל המדות שוות, אין בן דוד בא עד שיהיו כל השערים שקולים (סנהדרין צ"ח)... וכל זאת הוא גם ביעודו של רבנו בפסוק: לא יהיה בביתך איפה ואיפה גדולה או קטנה, הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק שבזה ראה רבנו את שמו ויעודו בתורה כנודע. וביאר לנו רבנו, בביתך היינו ארץ ישראל עפ"י הכתוב שם למען יאריכון ימיך על האדמה וגו', ואחריו, בארץ אשר ד' אלקיך נותן לך. וכן בקשר לירושלם הבנויה כתוב: יהי שלום בחילך. וכתרגומו: שלום בנכסיך. ואין שלום בר קיימא רק כשיהיה שלום בנכסך במדות שוות כנ"ל.
אכן, דברים מופלאים. נהדרים. והרי ברור לכל, כשמש בצהרים, וכקול התור המסלסל בארצנו: רבנו ראה את שמו ויעודו בפסוק הסמוך לפסוק אבן שלמה וצדק. לא הפסוק עצמו, שהרי יודע קול התור כי כאשר דיבר רבנו הגר"א על הפסוק אבן שלמה הוא לא אמר מאומה, אלא בפסוק הסמוך. כהלכות פורים: סמוך ונראה.

ג.
שוב ושוב אני מוצא את הטענה כי ר' יצחק צבי ריבלין הוא מחבר קול התור או אחד מעורכי הספר. על סמך מה? על יסוד דבריו של הבן, בנימין ריבלין, בחוברת זכר אב, כי באביו דבק הכינוי 'דרשן הגאולה', כי הוא הדגיש את חטא המרגלים ועוד ועוד. מנין לו לבן כל אלה? מעיתון הצפירה שנת תרנ"ט. דברים ברורים כשמש בצהרים, ועליהם חזרו וחוזרים שוב ושוב.
אבל את חטאי אני מזכיר היום. לא כל כך האמנתי, והלכתי אל המקור עצמו. יגעתי והגעתי אל הצפירה, ז' בחשוון תרנ"ט, שם נמצאת כתבתו של עקביה, ובה הוא מזכיר שני אנשים – מר ר. ומר ק. הכותב, עקביה, מתגורר בעיר יפו, והוא מספר כי שני אנשים מירושלים הגיעו לנפוש בה. וכך מתאר עקביה את פגישתו עם שני האנשים:
האחד מר ר' הנהו בקי בש"ס ופוסקים כאחד הגדולים, וגם מיוחס הוא בקחתו לו לאשה אחת מבנות ירושלים... ועד כמה מתלהב ומתפעל הוא מדי דברו על דבר הישוב; עד כמה יעורר את שומעי דבריו להרבות סעיפים הישוב אם בבנין בתים, אם בקנית אחוזות; עד כמה מלא וגדוש הוא מאמרי רז"ל כאלה המפיחים רוח חיה, רוח התעוררות להישוב, ועד כמה יז קצף מפיו... והשני מר ק. ... דומה הוא האיש בהתלהבותו למר ר. אך הוא "רוחני" והוגה דעות הרבה יותר ממר ר. החפץ פשוט בישוב והתאחזות ב"י בא"י, והוא מר ק. אין עינו ולבבו כי אם להמצות התלויות בארץ, להכנה לביאת המשיח, להגדיל ולהאדיר את היהדות הרוחנית, ונפשו מלאה רזין ורזין דרזין, וגם הוא מלא וגדוש מאמרי הזוהר וכל יתר הספרות מספרי המוסר עד ספרי הפלוסופיא העתיקה, מאמרים המלהיבים את שומעם להביא משיח בחזקת היד... והא לך קונטרסים שבעדו נותן אני נפשי קרא בו ואם בעל נפש אתה וידעת עד היכן הדברם מגיעים, ואקח הקונטרס ואראה שני חותמות... קראתי בשער הספר – בן ד' עלים קטנים – ספר "דרישת כבוד חכמי התורה ע"י העסקנים נקיי הדעת פעה"ק ירושלים ת"ו".
הוא כותב פרטים נוספים על שני האישים, ולא אאריך כאן. מכל דבריו עולה כי מר ר. הוא ר' יצחק צבי ריבלין, שהגיע ליפו כדי להיות משגיח בת"ת שערי תורה שפתח הרב קוק. מיהו מר ק'? זהו ר' משה יהושע הקמחי, שכתב את הקונטרס הנ"ל, ובו דברים על נהר סמבטיון וחיפוש עשרת השבטים, כידוע.
עקביה מבחין בין שני האנשים בצורה ברורה. מר ר' הוא בקי בש"ס ופוסקים, ו'חפץ פשוט בישוב' ארץ ישראל. לעומתו, מר ק' מדבר על הכנה לביאת המשיח, נפשו מלאה רזין ורזי דרזין וכו'.
מהתיאור של עקביה בהצפירה עולה בבירור שלר' יצחק צבי ריבלין אין עסק בנסתרות. הוא יודע ש"ס ופוסקים, והוא עוסק 'פשוט' ביישוב הארץ. הוא מלא וגדוש במאמרי חז"ל, והוא מדבר על בנין בתים וקניית אחוזות. אך, לעומת ר' יהושע קמחי אין הוא עוסק ברזין ורזי דרזין ואין הוא מביא מאמרים מספר הזוהר וכו'.
האם צריך להוסיף דברים על דברי עקביה? האם צריך לומר בפירוש כי אין יסוד לטענה כי ר' יצחק צבי ריבלין כתב או ערך את ספר קול התור? האם אין שיטת תלי תניא בדלא תניא ברורה?

ד.
לא אכביר מלים. ספר קול התור אינו אלא קצה הקרחון. הוא איננו אלא אחד ממאות ספרים, חוברות ופרסומים שנכתבו על גאולת ישראל ועל ארץ ישראל ויישובה ובניינה בשנות הת"ר. פרסומים אלה אחוזים זה בזה ותלויים אלה באלה. ספרים על דרכי הגאולה שזורים בביוגרפיות על האנשים שתרמו לבניינה של הארץ, ואי אפשר לנתק את אלה מאלה. התמונה השלמה מגלה אידיאולוגיות ואידיאות ומספרת על תוכניות ומעשים שהתרוצצו אז, חלקם אמתיים וחלקם בדויים, חלקם שגויים וחלקם זדוניים.
יש תחת ידי רשימה של מאות הספרים והחוברות הללו. רשימה כרונולוגית מפורטת, איש על זמנו ואיש על מקומו. הרשימה כוללת את כל האידיאולוגיות, הדעות והזרמים באשר הם, ובסידורה ובעריכתה לא התערבו שיקולי השקפה ואמונה לאמר הלנו אתה אם לצרינו. מאות העיולים המסודרים מראשית לאחרית מודיעים מעצמם מה ארע וכיצד נכתב ומדוע נתפרסם, עד שאין צורך להוסיף עליהם מאומה.
על כן אין לדון בספר קול התור, שאינו אלא ספרון קטנטן, לבדו. אין בקול התור אלא כדי חטה אחת שמבקשת לפטור את הכרי כולו. אבל כל המבקש לפטור עצמו בחטה אחת אינו אלא חוטא, והוא מחטיא את המטרה כולה.

ה.
אמנם עניין הגאולה והמשיחים וארץ ישראל מושך הוא את הלב ומסעיר הוא את הנפשות ומלבה את המחלוקת, אבל הוא רק עניין אחד מני רבים שטעו בו והתעו בו באשר לשיטתו של הגר"א.
כבר אמרו, הכל תלוי במזל אפילו ספר תורה שבהיכל. ולספר התורה שכתב הגר"א אין מזל. הגר"א כתב בקיצור נמרץ, גילה מילה אחת והסתיר מילתיים (כך!). להבנת דבריו צריכים פטיש המפוצץ משפט ומחלקו לכמה ביטויים. חצי משפט בדברי הגר"א שקול לפסקה שלמה בדברי אחרים, וכל מילה ומילה אוצרת עולם שלם בקרבה. כך צריך לעשות, אלא שחפזו הלומדים ובמקום להעמיד כל מילה ומילה לעצמה ולדייק היטב במשמעותה, עמדו והשלימו את דבריו הקצרים והחסרים של הגר"א בדבריהם של אחרים.

ו.
במה דברים אמורים? איגרת שלח ר' אברהם שמחה מאמציסלאב, ובה כתב כדברים האלה:
אשר בקשה נפשו במכתבו, להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו"ר דודי הגאון האמתי החסיד מו"ה חיים זצ"ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מ' משה חיים לוצאטו זצ"ל... ורבינו הגדול הגאון הנורא ר"א ז"ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל (כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האר"י ז"ל הוא כולו רק משל)... ורבינו הגר"א ז"ל אמר על עצמו, ב"ה גם אנכי יודע הנמשל.
על סמך שורות אלו קבעו כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל. הכיצד? הנה, כאן באיגרת זו, אומר ר' חיים מוולוז'ין כי הגר"א אמר על עצמו כי הוא יודע את הנמשל של כתבי האר"י. ומהו נמשל זה? התשובה ברורה מאליה: הנמשל שהודיע רמח"ל בכתביו. שהרי ברור כי רק נמשל אחד יש, וממילא נמשלו של רמח"ל הוא הוא נמשלו של הגר"א, וממילא צעד הגר"א בדרכו של רמח"ל, ועל כן קבלת הגר"א אינה אלא המשכה הישיר של קבלת רמח"ל. כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
אלא שכתביו של הגר"א נמצאים לפנינו. כתובים בעצם כתיבת ידו. האם הזכיר הגר"א, ולו במקום אחד, את נמשלו של רמח"ל? האם כתב הגר"א על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב ורע? האם כלל הגר"א בכתביו, ולו ברמז, את הנהגת הממשלה ואת הנהגת המשפט? והלא על אלה, ורק על אלה, עומד נמשלו של רמח"ל!
את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו. האם הזכיר הגר"א את הרשימו בכל כתביו? לא. את הקו הזכיר, ואילו את הרשימו לא הזכיר.
כיצד אפוא אפשר להניח בפשטות כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל? הנחה זו מופרכת לגמרי, והיא נובעת רק מעקיפה מלאה של חיבורי הגר"א ומהתעלמות גמורה מכל אשר כתב.

ז.
מכל האמור לעיל עולה כלל אחד: אין ללמוד רק את הכתוב ומונח לפנינו אלא יש ללמוד גם את מה שאינו כתוב ומונח לפנינו.
הכתוב ידוע הוא, וברור שיש ללומדו היטב. אלא שאם רצוננו לידע שיטתו של חכם עלינו להבחין גם בדברים שלא כלל בכתביו. שהרי אם קודמיו הזכירו מושג מסוים, והוא נמנע מלהזכירו – דברים בגו. ידע אותו חכם מה כתבו קודמיו, ואם בחר שלא לחזור על דבריהם – ודאי בכוונת מכוון עשה כן.
אמנם מציאת הנפקד מכתביו של חכם קשה לאין ערוך מלימוד הנמצא בהם, אבל שכרה בצדה. היא מונעת את הלומד מלעקוף את האזהרה 'תני תניא בדלא תניא', וגודרת בעדו שלא לעבור על האיסור של 'לא תוסף עליו'. היא מכרחת את המעיין לברר בדיוק מהי שיטתו של החכם, אין חסר ואין יתר.

ח.
רשמנו כאן גרגרים אחדים על דברי הגר"א. מהם ומיסודות נוספים עולה בבירור כי שיטת הגר"א עומדת לעצמה. לא הלך הגר"א בדרכי קודמיו, ולא המשיכו המקובלים הבאים אחריו להלך בשיטתו. שיטת הגר"א חייבת להתברר רק ואך ורק מתוך כתביו שלו, החיבורים שכתב בעצם כתיבת ידו והם מונחים לפנינו.

[איש_ספר]

כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.

גם דברי הרב בריו"ש צריכים לעיתים פירוש...
כאן כוונתו למשל על ספר אחרית כראשית שמטרתו להראות את יסודות קול התור (מבלי לנקוב בשמו) בכתבי הגר"א, וכדברי הרב בריו"ש במקו"א, לא עלה בידו אלא מדברי רמח"ל...

אגב, גם הספר פזמונים בסערת אליהו יצא בהוצאה מדעית וגם שם משוך דוק של ערפל ומסתורין על כל מוצאי הספר...

[תם מה הוא אומר]

ע"ע בענין ספר אחרית כראשית כאן https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=51&t=41617

[מקדש מלך]

ו.
במה דברים אמורים? איגרת שלח ר' אברהם שמחה מאמציסלאב, ובה כתב כדברים האלה:
אשר בקשה נפשו במכתבו, להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו"ר דודי הגאון האמתי החסיד מו"ה חיים זצ"ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מ' משה חיים לוצאטו זצ"ל... ורבינו הגדול הגאון הנורא ר"א ז"ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל (כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האר"י ז"ל הוא כולו רק משל)... ורבינו הגר"א ז"ל אמר על עצמו, ב"ה גם אנכי יודע הנמשל.
על סמך שורות אלו קבעו כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל. הכיצד? הנה, כאן באיגרת זו, אומר ר' חיים מוולוז'ין כי הגר"א אמר על עצמו כי הוא יודע את הנמשל של כתבי האר"י. ומהו נמשל זה? התשובה ברורה מאליה: הנמשל שהודיע רמח"ל בכתביו. שהרי ברור כי רק נמשל אחד יש, וממילא נמשלו של רמח"ל הוא הוא נמשלו של הגר"א, וממילא צעד הגר"א בדרכו של רמח"ל, ועל כן קבלת הגר"א אינה אלא המשכה הישיר של קבלת רמח"ל. כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
אלא שכתביו של הגר"א נמצאים לפנינו. כתובים בעצם כתיבת ידו. האם הזכיר הגר"א, ולו במקום אחד, את נמשלו של רמח"ל? האם כתב הגר"א על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב ורע? האם כלל הגר"א בכתביו, ולו ברמז, את הנהגת הממשלה ואת הנהגת המשפט? והלא על אלה, ורק על אלה, עומד נמשלו של רמח"ל!
את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו. האם הזכיר הגר"א את הרשימו בכל כתביו? לא. את הקו הזכיר, ואילו את הרשימו לא הזכיר.
כיצד אפוא אפשר להניח בפשטות כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל? הנחה זו מופרכת לגמרי, והיא נובעת רק מעקיפה מלאה של חיבורי הגר"א ומהתעלמות גמורה מכל אשר כתב.

ז.
מכל האמור לעיל עולה כלל אחד: אין ללמוד רק את הכתוב ומונח לפנינו אלא יש ללמוד גם את מה שאינו כתוב ומונח לפנינו.
הכתוב ידוע הוא, וברור שיש ללומדו היטב. אלא שאם רצוננו לידע שיטתו של חכם עלינו להבחין גם בדברים שלא כלל בכתביו. שהרי אם קודמיו הזכירו מושג מסוים, והוא נמנע מלהזכירו – דברים בגו. ידע אותו חכם מה כתבו קודמיו, ואם בחר שלא לחזור על דבריהם – ודאי בכוונת מכוון עשה כן.
אמנם מציאת הנפקד מכתביו של חכם קשה לאין ערוך מלימוד הנמצא בהם, אבל שכרה בצדה. היא מונעת את הלומד מלעקוף את האזהרה 'תני תניא בדלא תניא', וגודרת בעדו שלא לעבור על האיסור של 'לא תוסף עליו'. היא מכרחת את המעיין לברר בדיוק מהי שיטתו של החכם, אין חסר ואין יתר.

ח.
רשמנו כאן גרגרים אחדים על דברי הגר"א. מהם ומיסודות נוספים עולה בבירור כי שיטת הגר"א עומדת לעצמה. לא הלך הגר"א בדרכי קודמיו, ולא המשיכו המקובלים הבאים אחריו להלך בשיטתו. שיטת הגר"א חייבת להתברר רק ואך ורק מתוך כתביו שלו, החיבורים שכתב בעצם כתיבת ידו והם מונחים לפנינו.

רבינו ברי, הדברים נפלאים ומשובבים נפש.

בכאן חוזר כתר"ה על היסוד שכתב כמה פעמים, לפיו אין בין קבלת הגר"א והרמח"ל מאומה.
אבל לכאורה יש לדון, מדוע לא נאמר שכל חכם כותב את 'חידושיו', ולגבי מה שלא כתב נוכל להשלים מחכם אחר, במקרה שידוע לנו שסמך ידו עליו.
לדוגמא, הגר"א כותב מהלכים מחודשים בהאצלה בשונה מהאר"י ז"ל.
נוכל לומר שהוא מלמד דברים אחרים. אבל נוכל גם לומר שהוא כותב את 'חידושיו', ומתייחס לרובדים אותם גילה ברוח קדשו ועיונו, ואילו באשר למופיע בתורה האר"י ז"ל, הרי אין לו חפץ להוציא מהדורא בתרא לתורת האר"י ז"ל.
ויתכן שגם כוונת כת"ר כן היא. ולא באתי אלא ללבן את העניין.

[אבק פורח]

ו.
במה דברים אמורים? איגרת שלח ר' אברהם שמחה מאמציסלאב, ובה כתב כדברים האלה:
אשר בקשה נפשו במכתבו, להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו"ר דודי הגאון האמתי החסיד מו"ה חיים זצ"ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מ' משה חיים לוצאטו זצ"ל... ורבינו הגדול הגאון הנורא ר"א ז"ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל (כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האר"י ז"ל הוא כולו רק משל)... ורבינו הגר"א ז"ל אמר על עצמו, ב"ה גם אנכי יודע הנמשל.
על סמך שורות אלו קבעו כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל. הכיצד? הנה, כאן באיגרת זו, אומר ר' חיים מוולוז'ין כי הגר"א אמר על עצמו כי הוא יודע את הנמשל של כתבי האר"י. ומהו נמשל זה? התשובה ברורה מאליה: הנמשל שהודיע רמח"ל בכתביו. שהרי ברור כי רק נמשל אחד יש, וממילא נמשלו של רמח"ל הוא הוא נמשלו של הגר"א, וממילא צעד הגר"א בדרכו של רמח"ל, ועל כן קבלת הגר"א אינה אלא המשכה הישיר של קבלת רמח"ל. כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
אלא שכתביו של הגר"א נמצאים לפנינו. כתובים בעצם כתיבת ידו. האם הזכיר הגר"א, ולו במקום אחד, את נמשלו של רמח"ל? האם כתב הגר"א על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב ורע? האם כלל הגר"א בכתביו, ולו ברמז, את הנהגת הממשלה ואת הנהגת המשפט? והלא על אלה, ורק על אלה, עומד נמשלו של רמח"ל!
את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו. האם הזכיר הגר"א את הרשימו בכל כתביו? לא. את הקו הזכיר, ואילו את הרשימו לא הזכיר.
כיצד אפוא אפשר להניח בפשטות כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל? הנחה זו מופרכת לגמרי, והיא נובעת רק מעקיפה מלאה של חיבורי הגר"א ומהתעלמות גמורה מכל אשר כתב.

כדרכו של כת"ר הוא נוהג בשיטת הברי והשמא השחור והלבן וכו'
בין המשך ישיר לאין שום קשר יש כמה מדרגות. וד"ל ככת"ר ותלחויח"ע ואכמ"ל ותל"מ עד ביג"צ בב"א

[אוצר החכמה]

בעיני דברי הרב ברי ושמא שהובאו הם אחד הדברים המוזרים שראיתי.
הגר"א אומר שיש נמשל בדברי האריז"ל והאריז"ל ידעו. והרמח"ל ידעו והוא יודעו. אבל הרב ברי ושמא טוען שאלו שנים או שלשה דברים שונים.
כמו שאומר שאני יודע מיהו הרב ברי ושמא ומקדש מלך יודע מיהו הרב ברי ושמא והכוונה שלי היא שאני חושב שהוא ראובן ומקדש מלך חושב שהוא שמעון. איך אפשר להסביר דבר כזה?

[משולש]

א. נכון שהעניין של טצ"ץ ביסוד מופיע 24 פעם בקול התור . אך לומר שכל הספר בנוי רק על המילה הזו זה לעג לרש.

ב. בליקוטי הגר"א באותיות חפ"ף בהוד מדבר הגר"א על סודות הגאולה, וכן באותיות זע"ן שבנצח עיי"ש. ויתכן שלזה מתכוון שטצ"ץ ביסוד הוא הדרגה הכי גבוהה בגאולה.

ג. לגבי יצחק צבי ריבלין הוא אכן מכונה דרשן הגאולה. לא הוא כתב את קול התור. ובעיתון הצבי תרנ"ו הוא מביא שר' יצחק צבי דרש במשך שעתיים על הגאולה, ושם הכל ברוח קול התור שמי שמתנגד ליישוב הארץ הוא בבחי' המרגלים והגאולה תתחיל בדרך טבעית באתערותא דלתתא עד שנזכה לענני שמיא. והכל הולך כמו בבית שני. מצורף בעמ' 2 מצד ימין.

ד ספר הפזמונים שר' יושעה כתב שם מוזכרים בהרחבה כל יסודות קול התור. וכבר הבאתי שר' ישועה עצמו כתב בעיתונות התקופה רוב היסודות של קול התור.

ה. אכן יש כמה בעיות בקול התור ואני מקוה שיהיה לי מה לחדש בקרוב בעניין. מכיון שרש"ז עצמו מעיד שזה עבר תמצות ועריכה שלו אז הטעויות והפרשנויות שהכניסו בו לא מלמדים שהכל ח"ו שקר.

ו. לגבי הרמח"ל כמה שהגר"א החשיב את ספריו: ר' חיים פרינדלנדר כותב בהקדמה שהגר"א לבש בגדי יום טוב מרוב שמחה כשהביאו לפני את ספר אדיר במרום של הרמח"ל. והיה אומר שהיה הולך רגלי לרמח"ל שגר בארץ אחרת לשמוע ממנו חכמתו. וידוע שכל תלמדי הגר"א עסקו בתורת הרמח"ל.

[בריושמא]

שלושה וארבעה חכמים יצאו נגד דבריי על רמח"ל והגר"א והמשל והנמשל.
עד שכתב הרב משה דביר כי אלו הם דברים מוזרים.

וכיהודי אחזיר שאלה לשאלה:
האם למדתם את סדר האצילות שכתב האר"י? ואת סדר האצילות שכתב רמח"ל? ואת סדר האצילות שכתב הגר"א?
לא סיפורים. לא הקדמות. לא בגדי שבת ויו"ט. לא.
לא הנחות. לא לוגיקה של אחד ועוד שתיים ושל א שווה ב וב שווה ג כי אז כו'.
את אלה גם אני יודע. ואילו ידעתי היכן בגדי יום טוב שלבש הגר"א לכבוד אדיר במרום כבר הייתי נוסע לראותם.
ואולי הם יופיעו בקרוב במכירה פומבית.
אנא, אל נא תכתבו סתם. לכתוב דרשות והגיגים והשערות גם אני יודע. אולי כבר שכחתי מלאכה יפה וקלה זו, אבל אני
יכול לנסות וללמוד אותה. אולי אקח שיעורים. היה מכון כזה - שירת ישראל, שבו ר' שלמה זלמן ריבלין לימד את צעירי ישראל לדרוש
ברבים, לדעת כיצד לפתוח וכיצד לסיים דרשה יפה. וכמובן לזכות בברכת יישר כוח מהציבור שנמנם. חבל שהמכון הזה נסגר, אבל בוודאי
אמצא תמורתו. אין זה בכלל חבל על דאבדין ולא משתכחין. משתכחין ומשתכחין כל העת.

אם יש לאחד מתלמידי החכמים הכותבים כאן
שורה אחת - ולו שורה אחת -
מדברי האר"י,
או מדברי רמח"ל,
או מדברי הגר"א -
שסותרת את אשר כתבתי - יביאנה כאן בשלמותה.
כמו שנאמר: hic rhodus - hic salta!

[משולש]

...

[סעדיה]

גם רבינו ברי מגלה מילה ומסתיר משפט.

האם כת"ר אומר שהגר"א חלק על רבינו האר"י?

כי אם כן, אזי -
א] הערצתו את הרמח"ל אינו אומר שהסכים לכל דבריו, כמו שהעריץ את האריז"ל על אף שלא קיבל את כל דבריו.
ב] זה שלא כותב על הנהגות המשפט והיחוד, גם אם נאמר שזה מוכיח שלא אחז שזהו ביאור סדר האצילות (וצ"ע), אי"ז אלא שאמנם הרמח"ל צדק בהבנת דברי האר"י, אלא שהוא (אדונינו הגר"א) לא קיבל את דברי האר"י.

[יתן חן]

כבוד החכם בריו"ש, במחילה, שאלת הרב אוצה"ח צועקת, ולא נענתה.

[משולש]

סודות השעות של אלף השישי שבהם תהיה הגאולה שכתבם הגר"א בסד"צ, מקורם בכתבי האר"י ספר הליקוטים פרשת בא.

סוד משיח בן יוסף שמכוסה ע"י ערלה כתבם האר"י בשער הכוונות בסוד אפרים בן יוסף.

[מקדש מלך]

ברצוני לחדד מעט יותר את דבריי.
הרי תורת הקבלה משמעותה 'השגה'. אם מקובל מוחזק אלצינו כבעל השגה ורוח הקודש, הרי שדבריו הם אמת לאמיתה.
ואם כן כיצד תיתכן מחלוקת בקבלה? הרי אין מדובר בסברת חכם, שכל אחד רשאי לומר כפי שנראה לו, וההלכה נקבעת לפי סברת התחתונים, וממילא יכולים חכמים לחלוק זה על זה מן הקצה אל הקצה, ואף על פי כן נענה ונאמר 'אלו ואלו דברי אלקים חיים', אלא מדובר במה שהראוהו מן השמים.
ואם כן - לכאורה - עלינו לומר שכל אחד דיבר ברובד מסוים או בעולם מסוים, ואין מחלוקת אמיתית ביניהם, וכדברי הרמח"ל שאפילו דרושי האר"י ז"ל עצמם סותרים זה את זה.
וכן כתב רבי צדוק בספר הזכרונות, שכל אחד ראה מראה אחרת, וכולם אמת.
ואם כן, מהרגע שידוע לנו שהגר"א סמך על הרמח"ל, ובכלל הוא הוחזק בישראל כבעל רוח הקודש, הרי שהשאלה היחידה היא 'מי אמר מה'.

וכל זה בפרטי סדר האצילות, אבל בשאלות בסיסיות יותר כמו 'אצילות' מהי, 'ספירות' מהן, שם יהיה קשה יותר לומר שכל אחד דיבר על רובד אחר, ונצטרך להשוות דבריהם זה לזה.

[בריושמא]

שאל הרב סעדיה על דברי הגר"א אל מול דברי האר"י.

אקדים ואומר. כבר ראיתי כותבים וכותבים על שאלה זו, וכבר קראתי על כך מאמרים מבית המדרש ומהאקדמיה.
זה דן ביחס בין רבינו הגר"א ז"ל ובין רבינו האריז"ל וזה דן ביחס בין הגר"א ובין האר"י.
זה מביא דברי גדולי ישראל על ... וזה מביא דברי החוקרים על ...
הצד השווה ביניהם - אין ציטוט אחד מדברי הגר"א ואין ציטוט אחד מדברי האר"י.
מאומה. אמירות, סיפורים, הבנות, מודלים ושאר ירקות. שורה מכתבי הגר"א - אין, שורה מכתבי האר"י - אין.
והמסקנות עולות מאליהן. כמובן, מוכחות כשמש בצהריים.
ואני שואל:
אילו עסקנו בהלכה, ואילו היתה עולה שאלה האם חלק הגר"א על השולחן ערוך, והייתי כותב על כך מאמר שלם ובו ציטוטים מגדולי ישראל
שאמרו על גדולתו של המחבר ז"ל ועל גדולתו של הגר"א ז"ל, ולא הייתי מצטט סעיף אחד בשולחן ערוך ולא הייתי מצטט סעיף אחד מביאור הגר"א -
מה היו אומרים? וכי לא היו מפטירים מאחורי גבי 'שטיא', 'בור ועם הארץ', 'אינו יודע סעיף אחד מביאור הגר"א' וכו'??
אבל קבלה שאני. שהרי אינה אלא אוסף רעיונות שאפשר להפוך בהם הנה והנה, ולומר ככל אשר תאווה נפשך.
וכי מה ההבדל בין קבלה ובין דרשות יפות? וכי במה שונה הקבלה מרעיונות לפרשת השבוע?

ואקדים עוד.
אילו עסקנו בהלכה, ואילו היתה עולה השאלה האם חלק הגר"א על השולחן ערוך, והייתי כותב כי כאשר שמע הגר"א שהשולחן ערוך נדפס באמשטרדם,
ועוד מעט ויגיע אליו, שהרי למד הגר"א בספרי אמשטרדם, לבש בגדי יום טוב ועשה סעודה לתלמידיו, ועל כן ברור שהלך הגר"א בשיטתו
של המחבר וקיבל את פסקיו להלכה - מה היו אומרים? וכי לא היו מתמיהים ומצמידים אצבע אל הרקה וזורקים: בגדי יום טוב? מאי האי?

ואקדים עוד.
אילו עסקנו בפרשת השבוע שעבר, והייתי קובע כי כיוון שהרמב"ם מודה שמשה רבנו חטא בהכאה על הסלע והרמב"ן מודה שמשה רבנו חטא
בהכאה על הסלע ואברבנאל מודה שמשה רבנו חטא בהכאה על הסלע וגם וגם - הרי ברור שהחטא לפי דעתו של הרמב"ם
הוא החטא לפי דעתו של הרמב"ן והוא החטא לפי דעתו של אברבנאל והוא והוא, היינו הך. מה היו אומרים? וכי לא היו שואלים: האם זו הפעם
הראשונה שאתה נתקל במחלוקת המפרשים? ובמה עסקו אביי ורבא, שו"ע והרמ"א, הקצות והנתיבות, ועוד ועוד?

אבל קבלה שאני. אין מחלוקת בין המקובלים. האר"י ורמח"ל והגר"א אמרו דבר אחד. משל אחד. נמשל אחד.
ואשאל בקול רם:
וכי לא אמרו חכמים שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד? ואם סגנון אחד להם - נביאי שקר הם!


ולגופם של דברים ולעיקרן של תשובות.

הגר"א פירש את סדר האצילות כולו בדרך משלו. לא כפי שפירש האר"י, וגם לא כפי שפירשו המקובלים הראשונים.
דוק, על המשל אני כותב. לפני הנמשל.
לא אוכל לכתוב כאן את כל משלו של הגר"א ששונה ממשלם של המקובלים הראשונים וממשלו של האר"י.
רק יסוד אחד ממנו אכתוב כאן, כי ממנו מתחיל הבניין כולו.
כל המקובלים כולם - שערי אורה, עבודת הקודש, פרדס רמונים, האר"י, רמח"ל - העמידו את מהותה של האצילות על המשכת השפע.
זה יסודה של סדר האצילות, זה עיקרה של ההנהגה האלוקית, זו תכליתה של ההאצלה כולה.
אילו באנו לצטט כאן את כל אשר כתבו המקובלים על המשכת השפע - היינו ממלאים את הפורום כולו.
ונחלקו המקובלים באשר להמשכת השפע. מהו השפע, כיצד הוא נמשך, כמה שפעים ישנם, אלו ספירות ממשיכות את השפע,
אלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע א' ואלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע ב', ועוד ועוד.
אבל - הגר"א לא הזכיר את המשכת השפע כלל. כלל וכלל לא.
מיד אכתוב - לפני שיזדעקו החכמים ויעשו חיפוש באוצר החכמה - כי שלוש או ארבע פעמים הוא הזכיר את המלה שפע. בדרך אגב.
אבל את הביטוי 'המשכת השפע' או 'המשיך שפע' בהטיות השונות לא כתב הגר"א ולא הזכיר כלל.
ולפני שיזדעקו החכמים כאן אוסיף מיד:
הגר"א גם אינו מלמד מהו השפע, כיצד הוא נמשך, כמה שפעים ישנם, אלו ספירות ממשיכות את השפע,
אלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע א' ואלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע ב', ועוד ועוד.
כלומר, הוא הולך בדרך אחרת לגמרי מכל המקובלים שקדמוהו.
ועד ששואלים שוב ושוב - האם חלק הגר"א על האר"י, ועד שמזדעזעים החכמים מעצם האפשרות שהגר"א יחלוק על האר"י -
ידעו נא כי חלק הגר"א גם על המקובלים הראשונים.
ועד שתמהים החכמים על הנמשל של האר"י ועל הנמשל של רמח"ל ועל הנמשל של הגר"א - יבררו נא את המשל של האר"י
ואת המשל של הגר"א ואת המשל של המקובלים הראשונים.

ובאמת אין כאן מחלוקת דווקא. מחלוקת נמצאת כאשר צריכים להכריע בין א ובין ב, בין מותר ובין אסור, בין כשר ובין טרף.
כאשר מפרשים את הנהגת ה' ית', כאשר מפרשים את סדר האצילות, כאשר מפרשים את ההתגלות האלוקית לעם ישראל -
אפשר ומותר להלך בדרכים שונות.
מחלוקת אין כאן, וגם הסכמה אין כאן.
המקובלים הראשונים הולכים בדרך אחת, האר"י הולך בדרך שנייה, רמח"ל הולך בדרך שלישית, הגר"א הולך בדרך רביעית.
הרי אלו כפסי רכבת מקבילים אלו לאלו. אין הן חותכות האחת את השנייה, ואין הן מהלכות האחת בנתיבה של רעותה.
דרכים אחדות, מהלכות זו לצד זו, כולן סלולות, יפות, ברורות, מבהיקות באור החמה.

והגר"א הלך בדרך משלו. כיוון שלא לימד על המשכת השפע, כפי שלימדו כל המקובלים שקדמוהו, לימד על גילוי שם ה'
ועל נתינת תורה ומצוות לישראל. אלה הם מהותה של האצילות, ואותם לימד הגר"א בפרוטרוט.
לא ווארטים, לא רעיונות, לא הגיגים.
הגר"א סלל דרך שלמה, דרך שמתארת את סדר האצילות כולו כמהלך של גילוי שם ה' ונתינת תורה ומצוות לישראל.
סדר מפורט, שלב אחר שלב, ספירה אחר ספירה, גילוי אחר גילוי, הנהגה אחר הנהגה.
אכן, קבלת הגר"א צריכה תלמוד. שורה אחר שורה, מלה אחר מלה.
תחילה משל ואחר נמשל. משלו של הגר"א ונמשלו של הגר"א. שיטה לעצמה, לבדה.

[דרופתקי דאורייתא]

רק להאי'ר כי בעל הלשם זצ"ל הגם שעסק בהוצאת כתבי הרמח"ל, עכ"ז חלק בתוקף ע"ד הרמח"ל דס"ל שתורת האר"י ז"ל כולה "משל". [אאל"ט ראיתי פעם שכאשר הלשם כתב דבריו כנגד הרמח"ל, פגע בו הגרימ"ח, ונתווכח עמו ע"ז, ולכן נקיט הלשם בלשון עדינה יותר?!]. הדברים נדפסו בספרו לשם שבו ואחלמה.

כמדומה ראיתי פעם שהגרי"ש זילברמן זצ"ל חלק ע"ד הלשם הנ"ל.

[איש_ספר]

שאל הרב סעדיה על דברי הגר"א אל מול דברי האר"י.

אקדים ואומר. כבר ראיתי כותבים וכותבים על שאלה זו, וכבר קראתי על כך מאמרים מבית המדרש ומהאקדמיה.
זה דן ביחס בין רבינו הגר"א ז"ל ובין רבינו האריז"ל וזה דן ביחס בין הגר"א ובין האר"י.
זה מביא דברי גדולי ישראל על ... וזה מביא דברי החוקרים על ...
הצד השווה ביניהם - אין ציטוט אחד מדברי הגר"א ואין ציטוט אחד מדברי האר"י.
מאומה. אמירות, סיפורים, הבנות, מודלים ושאר ירקות. שורה מכתבי הגר"א - אין, שורה מכתבי האר"י - אין.
והמסקנות עולות מאליהן. כמובן, מוכחות כשמש בצהריים.
ואני שואל:
אילו עסקנו בהלכה, ואילו היתה עולה שאלה האם חלק הגר"א על השולחן ערוך, והייתי כותב על כך מאמר שלם ובו ציטוטים מגדולי ישראל
שאמרו על גדולתו של המחבר ז"ל ועל גדולתו של הגר"א ז"ל, ולא הייתי מצטט סעיף אחד בשולחן ערוך ולא הייתי מצטט סעיף אחד מביאור הגר"א -
מה היו אומרים? וכי לא היו מפטירים מאחורי גבי 'שטיא', 'בור ועם הארץ', 'אינו יודע סעיף אחד מביאור הגר"א' וכו'??
אבל קבלה שאני. שהרי אינה אלא אוסף רעיונות שאפשר להפוך בהם הנה והנה, ולומר ככל אשר תאווה נפשך.
וכי מה ההבדל בין קבלה ובין דרשות יפות? וכי במה שונה הקבלה מרעיונות לפרשת השבוע?

ואקדים עוד.
אילו עסקנו בהלכה, ואילו היתה עולה השאלה האם חלק הגר"א על השולחן ערוך, והייתי כותב כי כאשר שמע הגר"א שהשולחן ערוך נדפס באמשטרדם,
ועוד מעט ויגיע אליו, שהרי למד הגר"א בספרי אמשטרדם, לבש בגדי יום טוב ועשה סעודה לתלמידיו, ועל כן ברור שהלך הגר"א בשיטתו
של המחבר וקיבל את פסקיו להלכה - מה היו אומרים? וכי לא היו מתמיהים ומצמידים אצבע אל הרקה וזורקים: בגדי יום טוב? מאי האי?

ואקדים עוד.
אילו עסקנו בפרשת השבוע שעבר, והייתי קובע כי כיוון שהרמב"ם מודה שמשה רבנו חטא בהכאה על הסלע והרמב"ן מודה שמשה רבנו חטא
בהכאה על הסלע ואברבנאל מודה שמשה רבנו חטא בהכאה על הסלע וגם וגם - הרי ברור שהחטא לפי דעתו של הרמב"ם
הוא החטא לפי דעתו של הרמב"ן והוא החטא לפי דעתו של אברבנאל והוא והוא, היינו הך. מה היו אומרים? וכי לא היו שואלים: האם זו הפעם
הראשונה שאתה נתקל במחלוקת המפרשים? ובמה עסקו אביי ורבא, שו"ע והרמ"א, הקצות והנתיבות, ועוד ועוד?

אבל קבלה שאני. אין מחלוקת בין המקובלים. האר"י ורמח"ל והגר"א אמרו דבר אחד. משל אחד. נמשל אחד.
ואשאל בקול רם:
וכי לא אמרו חכמים שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד? ואם סגנון אחד להם - נביאי שקר הם!


ולגופם של דברים ולעיקרן של תשובות.

הגר"א פירש את סדר האצילות כולו בדרך משלו. לא כפי שפירש האר"י, וגם לא כפי שפירשו המקובלים הראשונים.
דוק, על המשל אני כותב. לפני הנמשל.
לא אוכל לכתוב כאן את כל משלו של הגר"א ששונה ממשלם של המקובלים הראשונים וממשלו של האר"י.
רק יסוד אחד ממנו אכתוב כאן, כי ממנו מתחיל הבניין כולו.
כל המקובלים כולם - שערי אורה, עבודת הקודש, פרדס רמונים, האר"י, רמח"ל - העמידו את מהותה של האצילות על המשכת השפע.
זה יסודה של סדר האצילות, זה עיקרה של ההנהגה האלוקית, זו תכליתה של ההאצלה כולה.
אילו באנו לצטט כאן את כל אשר כתבו המקובלים על המשכת השפע - היינו ממלאים את הפורום כולו.
ונחלקו המקובלים באשר להמשכת השפע. מהו השפע, כיצד הוא נמשך, כמה שפעים ישנם, אלו ספירות ממשיכות את השפע,
אלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע א' ואלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע ב', ועוד ועוד.
אבל - הגר"א לא הזכיר את המשכת השפע כלל. כלל וכלל לא.
מיד אכתוב - לפני שיזדעקו החכמים ויעשו חיפוש באוצר החכמה - כי שלוש או ארבע פעמים הוא הזכיר את המלה שפע. בדרך אגב.
אבל את הביטוי 'המשכת השפע' או 'המשיך שפע' בהטיות השונות לא כתב הגר"א ולא הזכיר כלל.
ולפני שיזדעקו החכמים כאן אוסיף מיד:
הגר"א גם אינו מלמד מהו השפע, כיצד הוא נמשך, כמה שפעים ישנם, אלו ספירות ממשיכות את השפע,
אלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע א' ואלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע ב', ועוד ועוד.
כלומר, הוא הולך בדרך אחרת לגמרי מכל המקובלים שקדמוהו.
ועד ששואלים שוב ושוב - האם חלק הגר"א על האר"י, ועד שמזדעזעים החכמים מעצם האפשרות שהגר"א יחלוק על האר"י -
ידעו נא כי חלק הגר"א גם על המקובלים הראשונים.
ועד שתמהים החכמים על הנמשל של האר"י ועל הנמשל של רמח"ל ועל הנמשל של הגר"א - יבררו נא את המשל של האר"י
ואת המשל של הגר"א ואת המשל של המקובלים הראשונים.

ובאמת אין כאן מחלוקת דווקא. מחלוקת נמצאת כאשר צריכים להכריע בין א ובין ב, בין מותר ובין אסור, בין כשר ובין טרף.
כאשר מפרשים את הנהגת ה' ית', כאשר מפרשים את סדר האצילות, כאשר מפרשים את ההתגלות האלוקית לעם ישראל -
אפשר ומותר להלך בדרכים שונות.
מחלוקת אין כאן, וגם הסכמה אין כאן.
המקובלים הראשונים הולכים בדרך אחת, האר"י הולך בדרך שנייה, רמח"ל הולך בדרך שלישית, הגר"א הולך בדרך רביעית.
הרי אלו כפסי רכבת מקבילים אלו לאלו. אין הן חותכות האחת את השנייה, ואין הן מהלכות האחת בנתיבה של רעותה.
דרכים אחדות, מהלכות זו לצד זו, כולן סלולות, יפות, ברורות, מבהיקות באור החמה.

והגר"א הלך בדרך משלו. כיוון שלא לימד על המשכת השפע, כפי שלימדו כל המקובלים שקדמוהו, לימד על גילוי שם ה'
ועל נתינת תורה ומצוות לישראל. אלה הם מהותה של האצילות, ואותם לימד הגר"א בפרוטרוט.
לא ווארטים, לא רעיונות, לא הגיגים.
הגר"א סלל דרך שלמה, דרך שמתארת את סדר האצילות כולו כמהלך של גילוי שם ה' ונתינת תורה ומצוות לישראל.
סדר מפורט, שלב אחר שלב, ספירה אחר ספירה, גילוי אחר גילוי, הנהגה אחר הנהגה.
אכן, קבלת הגר"א צריכה תלמוד. שורה אחר שורה, מלה אחר מלה.
תחילה משל ואחר נמשל. משלו של הגר"א ונמשלו של הגר"א. שיטה לעצמה, לבדה.

נפלא מאד!
המשל והנמשל !

(באידיש היו אומרים: דער ז'ארגון איז גוט!)

[אוצר החכמה]

הרב ברי ושמא. התעלה בדעתך שמישהו יאמר. פלוני יודע את הפשט ברשב"א וגם אני יודע. ויתכוון לומר שהם חולקים בפשט דברי הרשב"א. במקרה כזה אומרים פלוני יש לו פשט ברשב"א ולי יש פשט אחר ברשב"א.

[שבע]

שנינו בספר יצירה:
עשר ספירות בלימה
ופירשו רבותינו:
בלי מהות מושג

אי לכך,
אין להשוות את השפה הפנימית
לסגנון הרווח אצל בעלי הפשט

והדברים עתיקים

[שבע]

אין רצוני להוציא את האשכול ממסלולו
אך כדי לחדד במעט את הדברים
אעלה נקודה מעניינת:

ידועים דעות רבותינו במנין הי''ג מדות של רחמים
והאם ב' השמות ה' ה' בכללן וכו' וכו'
ודברי האר''י הנחרצים בענין

מעתה,
האם לאחר דעתו של האר''י
מלך מלכי הקבלה
אין מקום יותר לשאר הדעות?!

רבים מפרחי קבלה יענו בקול:
אין אחר האר''י כלום!

אך כל בר דעת ומעמיק מבין
כי אלו ואלו דברי אלקים חיים

אלא ש'הלכה כבית הלל'
ובדרך כלל ההנהגה (העליונה) כהאר''י

אם כי (בשפה ציורית):
לפעמים יומתקו הדינים בשיטת ר''ת (במדות)
ולפעמים בשיטת הרמ''ק

והכל הולך אל מקום אח''ד

[בריושמא]

הרב משה דביר,
יפה כתבת. לא רק שאני מעלה בדעתי כי מישהו יאמר 'פלוני יודע את הפשט ברשב"א וגם אני יודע', והוא יתכוון לומר
כי שניהם חולקים מהו פשטם של דברי הרשב"א, אלא שמעשים בכל יום שתלמידי חכמים אומרים בפה מלא כי פלוני אומר את
הפשט ברשב"א, וגם אני יודע אותו, ובאמת הוא מתכוון לפשט אחר לחלוטין.
דע לך, המלה 'פשט' היא המלה העמומה ביותר בלשונו של בית המדרש. אפשר לכתוב עליה ספר שלם. על כן דקדקו חכמים
מסוימים לומר 'עומק הפשט' או 'הפשט הפשוט', ולמה עשו כן? לומר לך, אמת שפלוני אמר את הפשט של הרשב"א, אבל הוא לא הבין מאומה.
רק אני כיוונתי בלימודי אל הפשט של הרשב"א, ומשום כך הפשט שלי, ורק שלי, הוא הוא 'עומק הפשט' והוא הוא 'הפשט הפשוט'.
כי באמת המלה 'פשט' משמשת כיום לומר דבר אחד ויחיד: הפירוש שלי ורק שלי הוא אמתי. ושל זולתי אינו אמת.
אדרבא, הטה אוזנך לשיחם של תלמידי חכמים בבית המדרש, ושמע דבריהם. כל אימת שמישהו יאמר 'זה הפשט',
'אני אגיד לך את הפשט' - הקלט את השיחה ואת ההמשך. או אז תרד לעומק השיחה ביניהם, לעומק הטענות,
גם אם לא תרד לעומק הפשט.

ומהו באמת הפשט?
אמרו חכמים,
בתחילה עלה במחשבה
לברוא את העולם במידת הדין - בלימוד הפשט, הישר והאמתי.
ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים - ידיעת הפשט דורשת יגיעה רבה, דיוק בהבנתה של כל מלה ומלה ודקדוק במשמעותו של כל משפט ומשפט.
הקדים מידת רחמים - דרוש שמחבר בקלות ובלי יגיעה מלים ומשפטים ורעיונות וחיבורים וספרים מכאן ומשם ועושה אותם אגודות אגודות
ובונה מהם בניינים נהדרים מאירים ומשמחים עם קריצה וחאפ של התפעלות ופלאי פלאים,
ושיתפה למידת הדין - ונמצא הפשט בטל ונדמע בדרוש.

[שבע]

שמעתי ממו''ח שליט''א:
בצעירותו פגש את המקובל רבי יוסף זוסמן זצ''ל בחוה''מ סוכות
והשיחה נתגלגלה כמובן בענין סדר האושפיזין
אם כהאר''י (משה אהרן יוסף) ואם כהגר''א (יוסף משה אהרן)

נענה לעומתו רבי יוסף בצעקה:
האינך יודע שאלו ואלו דברי אלקים חיים?!

[שמואל שלומוביץ]

שמעתי ממו''ח שליט''א:
בצעירותו פגש את המקובל רבי יוסף זוסמן זצ''ל בחוה''מ סוכות
והשיחה נתגלגלה כמובן על סדר האושפיזין
אם כהאר''י (משה אהרן יוסף) ואם כהגר''א (יוסף משה אהרן)

ונענה לעומתו רבי יוסף בצעקה:
האינך יודע שאלו ואלו דברי אלקים חיים?!

סתם כוכבית* ובלא קשר למהות הדברים
ומנין לו שלפי הגר"א יוסף משה ואהרן?

[לענין]

ראשית, כל אתכבד להודות ברבים לרב היקר ברו"ש שנענה לבקשת קטן שבקטנים שכמותי, וזיכנו בטובו המבורך לכל השפע הזה. תשואות חן חן לך.
שנית, אורו של ברי ושמא שהופיע על המקום בכזה שפע מרומם הוא מכבד ומייקר את כל הפורום, מעלה אותו בכמה רמות למעלה, אנחנו צריכים להעריך את זה!

ועל כולנה, ברי ושמא לא יושב מול המקלדת וזורק רעיונות. למי שעוקב אחר ספריו (שהם יסודיים ביותר! וגדולי המקובלים סמכו ידיהם על כך, ודי בזה) ידוע גם ידוע כי שיטתו המעמיקה, שהיא לו דרך חיים, היא מדהימה בנכונותה. ברי ושמא יודע לקחת אוקיינוס סבוך -כמו כתבי האריז"ל למשל- ולעשות בהם סדר מקיף ומופתי [בעבודה של עשרות שנים כמובן], ולהציגם בבהירות מוחלטת עד אשר כל הרואה יאמר ברקאי, באופן שאין כל אפשרות להבין אחרת!
מרוח התגובות ניתן להבין כי דבריו הנוקבים עד התהום בסוגיית קול התור, מהווים הם את המילה האחרונה בתחום!
עד כאן לא באו להתפלפל עמו אלא בקשרים שבין תורת הרמח"ל לתורת הגר"א. ואני עושה את עצמי פה ולשון עבור הרב ברי ושמא, ומבקש בבקשה - נא ונא, לא להתווכח ולא לדון בלי ידיעה מקיפה ואמיתית בסדר האצלה של הרמח"ל ושל הגר"א! אני מניח כי המקום היחיד בדורנו ללמוד את זה, זה אצל הרב ברי ושמא. עיינו נא בספרו היקר והמופלא בנין אריאל, ובינו נא זאת!
ברי ושמא מלמד אותנו איך לומדים קבלה. כמו שברור כשמש שמי שעבר פעם או פעמים על קונטרס הספקות או על חידושי רבי שמואל רחוק מלהקרא בקי בחושן משפט, כך ראוי לנו להבין כי גם מי שעבר כמה פעמים על הדעת תבונות (בסדר מוסר...) רחוק הוא מלהיות 'מבין' בתורת רמח"ל. אני מקוה שזה מספיק ברור.
לרב ברי ושמא יש שיטת עבודה מאד מסודרת. יש לו את הכשרון העוצמתי ללקט פנינים מתורתו של בעל השמועה (האר"י, הרמח"ל, הגר"א) ולהציבם בסדר ובכשרון ולהציגם כשיטה מסודרת ברוב טעם ודעת.
את קבלת האר"י כבר העמיד וסידר בספרו בנין אריאל (וחזר על זה ב'קבלת האר"י' ג' חלקים). גם קבלת הרמח"ל סידר באופן מדהים, והראה שספריו מחולקים לשני סוגים והם משקפים שני מהלכים שונים לגמרי שאין לערב ביניהם. אין לנו אלא להמתין לספריו על קבלת הגר"א (אני מאד מקוה שיש כאלו באמתחתו...) כדי לזכות להבין מהי שיטתו ודרכו של הגר"א, ומה היחס בינה לקבלת האר"י והרמח"ל. ברור לכל שזה לא משהו שאפשר וכדאי להסביר אותו בפורום, אלא הוא נושא לספרים שלהם שצריכים להיות מסודרים ובהירים - כדרכו בקודש.
אף מעיקרא לא באתי לבקש ממנו שיפרוס לפנינו את שיטת הגר"א, מפני שזה פשוט זלזול לבקש להסביר את זה באשכול כלשהו. זה עבודה לספר שלם ועוצמתי, לא פחות. רק בקשתי שיבהיר לנו דעתו על ספר קול התור, ואת זה עשה הרב ברי ושמא בהצלחה מרובה. קבלנו.

ברכותינו להמשך עשיה מבורכת
יהי רצון שתזכה תמיד להאיר עיני חכמים בתורה

[משולש]

ר' ישראל אלי' וינטורב מאריך בכתביו ע"פ הגר"א שפרשת כי תבוא ונצבים הם כנגד המאה שעברה והמאה שלנו וכל המאורעות שבהם רמוזים באותם פרשות.

יעויין בסוד ישרים תשמ"ו עמ' 25 ועוד הרבה.

המקור לדבריו וכן לדברי ר' חיים מוולוזין שחומש דברים מתחלק לעשר ולא לאחד עשרה הוא בתיקונים, ושם הוא כותב שדווקא בפרשת שופטים נרמז משיח בן דוד?.

ובכי תבוא ברכות וקללות (אולי רמז על המאה השביעית שבהם התחיל ההנהגה של משיח בן יוסף בביאת עם ישראל לארץ, אך היו בסופו קללות), בנצבים גם כן (היינו הקללות של נצבים, ואולי רמז על תחילת המאה השמינית שבו עם ישראל עבר קללות נמרצות- השואה הנוראה) אבל הבטחות בסופן ובה מלכות, היינו בפרשת וילך ששם יש פרשת המלך בהקהל.

[אבק פורח]

שאלה לי להרב בו"ש.
הלא מאז שנתפרסמה תורת הגר"א ותורת הרמח"ל כבר חלפו כמה שנים, ניתן לומר בביטחון שעבר שיעור בכדי שיראה לתגר או לקרובו.
האם מישהו מהת"ח אשר היו בישראל מאז ועד היום כתב/אמר כדבריך, או שהוא בגדר מקום הניחו לך להתגדר בו?

[אוצר החכמה]

הרב משה דביר,
יפה כתבת. לא רק שאני מעלה בדעתי כי מישהו יאמר 'פלוני יודע את הפשט ברשב"א וגם אני יודע', והוא יתכוון לומר
כי שניהם חולקים מהו פשטם של דברי הרשב"א, אלא שמעשים בכל יום שתלמידי חכמים אומרים בפה מלא כי פלוני אומר את
הפשט ברשב"א, וגם אני יודע אותו, ובאמת הוא מתכוון לפשט אחר לחלוטין.
דע לך, המלה 'פשט' היא המלה העמומה ביותר בלשונו של בית המדרש. אפשר לכתוב עליה ספר שלם. על כן דקדקו חכמים
מסוימים לומר 'עומק הפשט' או 'הפשט הפשוט', ולמה עשו כן? לומר לך, אמת שפלוני אמר את הפשט של הרשב"א, אבל הוא לא הבין מאומה.
רק אני כיוונתי בלימודי אל הפשט של הרשב"א, ומשום כך הפשט שלי, ורק שלי, הוא הוא 'עומק הפשט' והוא הוא 'הפשט הפשוט'.
כי באמת המלה 'פשט' משמשת כיום לומר דבר אחד ויחיד: הפירוש שלי ורק שלי הוא אמתי. ושל זולתי אינו אמת.
אדרבא, הטה אוזנך לשיחם של תלמידי חכמים בבית המדרש, ושמע דבריהם. כל אימת שמישהו יאמר 'זה הפשט',
'אני אגיד לך את הפשט' - הקלט את השיחה ואת ההמשך. או אז תרד לעומק השיחה ביניהם, לעומק הטענות,
גם אם לא תרד לעומק הפשט.

ומהו באמת הפשט?
אמרו חכמים,
בתחילה עלה במחשבה
לברוא את העולם במידת הדין - בלימוד הפשט, הישר והאמתי.
ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים - ידיעת הפשט דורשת יגיעה רבה, דיוק בהבנתה של כל מלה ומלה ודקדוק במשמעותו של כל משפט ומשפט.
הקדים מידת רחמים - דרוש שמחבר בקלות ובלי יגיעה מלים ומשפטים ורעיונות וחיבורים וספרים מכאן ומשם ועושה אותם אגודות אגודות
ובונה מהם בניינים נהדרים מאירים ומשמחים עם קריצה וחאפ של התפעלות ופלאי פלאים,
ושיתפה למידת הדין - ונמצא הפשט בטל ונדמע בדרוש.

הרב ברי ושמא. האריכות יפה מאד אבל לא מוצדקת לנושא. כשאדם אומר אני אגיד לך את הפשט אכן כוונתו אני אגיד לך את הפשט שהוא אולי שונה מהפשט שלך. והאם הוא חושב שאלו ואלו אפשריים או שהפשט של השני הוא שטות גמורה זה תלוי במציאות.
אבל כשאדם אומר לחבירו פלוני יודע את הדבר וגם אני יודע כוונתו לומר פלוני יודע את מה שאני יודע. (לא בחינם נמשכה לשונך ונקטה פלוני אומר את הפשט ברשב"א וגם אני יודע כי כאן מונח ההבדל להגיד יודע במשמעות שאתה מפרש פשוט לא נוח)

לעצם העניין איני מבין בכלל את טענותיך. הרעיון של המסילות המקבילות תמוה בעיני. וכי קבלת הרמ"ק וקבלת האר"י הם קוים מקבילים או עומק יתר באותו עניין? וכבר כתב בזה הרב מקדש מלך. זה אולי נושא לדיון ולא לתמיהה. אבל דברי ר' א"ש מאמציסלב שהובאו לעיל כאמור סותרים לענ"ד את דבריך.

[שמואל שלומוביץ]

שמעתי איזה שהם ערעורים על המכתב של הרא"ש מאמציסלאב הנ"ל, מישהו יכול לאשר או להכחיש.
לא זוכר את מהות הטענות ואת רמת הביסוס שלהם.
ואולי טעות בידי.
מי שיודע אשמח לשמוע.

תיקון: הערעור אינו על המכתב עצמו אלא על איזה ידיעה מתוכנו, בקשר למאמר הפסיעות, כמבואר בהודעתי להלן.

[בריושמא]

לשאלת הרב אבק פורח:
ר' חיים מוולוז'ין בהקדמתו הידועה לפירוש ספרא דצניעותא של רבו כתב כי 'הגם שהמעיינים ימצאו בביאור זה כמה גרגרים שמפרש בדרך אחר קצת...
זאת ישיב אל לבו אם כי פליגי תרין מלאכי ברקיעא, אנו אין לנו אלא לכוף ראשנו תחת כפות רגליהם ולשתות בצמא את דבריהם הק' כי אלו ואלו דא"ח'.
בנפש החיים, שער א פרק טו, ובשער א פרק יח, מביא ר' חיים את דעתו של הגר"א על הנשמה. הוא מביא אותה בשמו של 'רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא', ומשווה אותה לדברי המקובלים הקודמים, בידיעה שדעתו של הגר"א על הנשמה שונה מדעותיהם של המקובלים הקודמים.
כבר עסקו רבים במחלוקת הברורה בין הגר"א ובין האר"י באשר למיתת המלכים. הגר"א כותב כי ספירת מלכות התבטלה, ולא נכללה בשבעת המלכים.
ניסו ליישב את המחלוקת באופנים שונים. אבל הגר"א מלמד במקומות נוספים את עניינה של ספירת מלכות, ובכולם הוא מדגיש את תוארה, מהותה ותכליתה -
בדרך שונה מכל אשר כתבו המקובלים הקודמים. ודוק, דברי הגר"א על ספירת מלכות בעניין מיתת המלכים מתאים למקומות הנוספים שבהם כתב על
עניינה של ספירת מלכות. על כן אי אפשר לקחת מקום אחד וליישב באוקימתא, אלא יש ללמוד יחד את כל דברי הגר"א על ספירת מלכות, ואו אז
נראית בבירור שיטתו השלמה והמיוחדת.
אכן, את שיטתו השלמה, המיוחדת והעקבית של הגר"א לא ראיתי בספרים שכתבו הת"ח אשר היו בישראל מאז ועד היום.

[לענין]

למי שטען על ריעותא בכך שלא הוזכר הדבר אצל חכמים נוספים. לא נעים לומר, אבל עצם הרעיון של לימוד שיטתי ומסודר מן היסוד של תורת הקבלה הוא משהו די חדש, בעשרות השנים האחרונות [כל בית מדרש לפי עניינו ומגמתו]. עד היום הלימוד היה מקומי יותר, ובסגנון הערות של פשט, מלבד גאונים מבריקים ממש במהלך הדורות.

[בריושמא]

לדברי הרב משה דביר:
אני יכול להמשיך ולהתפלפל במשמעות של 'יודע את הדבר' או 'אומר את הפשט' או 'אגיד לך את הפשט' וכהנה וכהנה. אפשר להתווכח על כך ימים ולילות,
ולבסוף לחזור אל ההתחלה כאילו לא ארע דבר. מבחינתי זה צער בעלי חיים.
על כן אני מוכן להודות לדבריך על דברי ר' א"ש מאמציסלאב על דברי הגר"ח על דברי הגר"א. אבל, במטותא, אם כדבריך שהגר"א ידע והכיר בנמשל
של רמח"ל - איהו? היכן הוא נמצא בכתבי הגר"א? האם ידע הגר"א אותו אך נמנע מלכתוב אותו או שורה אחת ממנו?
אדרבא. הראה נא לי שורה אחת מהנמשל של רמח"ל מצוטטת - בדיוק או בערך - בכתבי הגר"א!
הרי כתבי רמח"ל פתוחים לפניך. גם כתבי הגר"א פתוחים לפניך.
הן בדפוס הן באוצר החכמה. כיום אפשר לעשות חיפושים בקלות רבה הודות ליצירה העצומה שנתחדשה בדורנו - אוצר החכמה.
הראה נא לי היכן כתב הגר"א אחד מן הביטויים הללו:
הייחוד הגמור, הנהגת הטוב ורע, הנהגת הייחוד, הנהגת הממשלה, הנהגת השכר ועונש, הנהגת הזמן, הנהגת הנצחיות, תשלום סיבוב ההנהגה, המסיבות המתהפכות, ההטבה הגמורה.
וכנגדם יש ביטויים רבים של הנמשל של הגר"א שלא יימצאו בכתבי רמח"ל. האם רוצה אתה שארשום את הביטויים המהותיים של הנמשל של הגר"א הנה
כדי שאתה תחפש אותם בכתבי רמח"ל ותודיעני דבר?

אכן, קבלת הרמ"ק וקבלת האר"י הם קווים מקבילים. אינני מדבר על מיתת המלכים או על הפרצופים. אלה הם פרטים אחדים מכל אשר לימדו הרמ"ק והאר"י. אלו הן שיטות שלמות. הרמ"ק לימד סדר אצילות שלם, הנהגה מפורטת - בשער מהות והנהגה ועוד, והאר"י לימד סדר אצילות שלם, הנהגה מפורטת - בשער ההקדמות. כל אחד מהם לימד את סדרי המשכת השפע, את ייחודי הספירות, ועוד ועוד. וכאשר אתה סולל את השיטות השלמות
של כל אחד ואחד אתה רואה שני קווים מקבילים - קו אחד שהולך בו הרמ"ק וקו שני שהולך בו האר"י.
אדרבא, הראה לי מקום אחד בפרדס רמונים ומקום אחד בשער ההקדמות שסותרים את דבריי אלה.

ואני מתחנן, אל נא תכתוב דברים כלליים. גם אני יכול לכתוב משפטים כלליים, יפים ונהדרים. מלאי היגיון ומחשבה. משפטים כאלה הם אור מקיף,
סובבים סחור סחור. אין בהם מאומה. בלימוד גמרא והלכה איש אינו מעז לומר משפטים כלליים כגון אלה. מצטטים דברי אמוראים ודברי ראשונים,
דבר דבור על אופניו. דף בגמרא, פרק ברמב"ם, סימן בשולחן ערוך. גם בקבלה צריך לעשות כך. בדיוק כך.
הקבלה אינה רוח מעופפת, אינה הרגשות נעלות, אינה רמזים של רזין.
הקבלה היא תורה סדורה, בדיוק נמרץ כמו ההלכה.
ומעתה ואילך אבקש ציטוטים מדוייקים עם מראי מקום - כתבי מקובלים ככתבי פוסקים. כולם ברורים, כולם בהירים, כולם צהירים.

[בתבונה]

הגר"א פירש את סדר האצילות כולו בדרך משלו. לא כפי שפירש האר"י

ר' חיים מוולוז'ין בהקדמתו הידועה לפירוש ספרא דצניעותא של רבו כתב כי 'הגם שהמעיינים ימצאו בביאור זה כמה גרגרים שמפרש בדרך אחר קצת

בנפש החיים, שער א פרק טו, ובשער א פרק יח, מביא ר' חיים את דעתו של הגר"א על הנשמה. הוא מביא אותה בשמו של 'רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא', ומשווה אותה לדברי המקובלים הקודמים, בידיעה שדעתו של הגר"א על הנשמה שונה מדעותיהם של המקובלים הקודמים.

נפש החיים, שער א פרק טו

ומ"ש בזוהר והמקובלים ז"ל שבחי' הנשמה משכנה במוח האדם. כוונתם ז"ל על הנצוצי זיו אורה המשכלת מוחו ושכלו. לא עצמותה ממש. ועיקר כוונתם ז,ל על בחי' ג"ר של הרוח סוד המוחין. שהן פעמים מתנוצצים פעמים מסתלקין ובאים בסוד תוספת למי שזוכה לזה כידוע. לא על בחי' הנשמה העקרית. וכ"כ רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא. והכל א'. שבחי' התחתונה של הנשמה המתנוצצת בדעו ושכלו להשכילו. הוא היא הג"ר של הרוח במוחין שלו כמ"ש לפנינו אי"ה:

נפש החיים, שער א פרק יח

ע' בע"ח (שער כללות אבי"ע ריש פ"א. ובשער היחודים סוף פ"ד ושם פ"א מתקוני עונות. ובלקתנ"ך בישעיה בפ' כי רוח מלפני יעטיף. ובגלגולים ס"פ ל"ה). וכ"כ בכתבי קדשו של רבינו הגדול מוהר"א ז"ל בפי' על ההיכלות בהיכלא תניינא. ולבל ידח ממנו נדח. גזרה רצונו יתברך שלא יוכרתו ח"ו לגמרי כל היו"ד חלקי בחי' הנפש רק הט' בחי' התחתונים מחכמה דילה ולמטה הם הנכרתי'. אבל בחי' העליונה סוד הכתר דילה אינה נכרתת. שמצד דביקות' והתקשרותה עם תחינת הרוח כנ"ל. נדוני' כבחי' הרוח שאין בו כרת כמ"ש להלן. והוא מחסד העליון ב"ה שע"י בחי' הרוח היינו ע"י ודוי דברים מלב שהוא בחי' רוח כנ"ל. יתעלו גם הט' בחי' הנפש להתקשר כולם בבחי' הרוח כמקדם:

איפה המחלוקות?

[בתבונה]

את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו

אולי זה עדיין לא הנמשל אלא משל נוסף?!

וכי לא אמרו חכמים שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד? ואם סגנון אחד להם - נביאי שקר הם!

שני נביאים שחולקים בדעותיהם ואחד מכחיש את השני, אחד מהם נביא שקר.
אמנם יתכן שכל נביא יתאר דבר אחד במשל שונה, שלדבר אחד ניתן לתת הרבה משלים, ומאידך משל אחד לא אמור לתת כמה נמשלים.

[שמואל שלומוביץ]

בענין המכתב של הרא"ש מאמציסלאב בשם דודו הגר"ח מוואלוז'ין, האמת אומר משהו לא מסתדר לי ברוב השמועות בשם הגר"א אודות הנמשל של כתבי האר"י (וסליחה על הבלבול של ההודעה אין לי הפנאי לבדוק כעת מקורות),
זכורני שבמכתב הגר"א לא היה בטוח שהרח"ו (ר"ח ויטאל), הבין את הנמשל של כתבי האר"י שכתב מפי רבו,
עד שנמצאו איזה מדבריו במאמר פסיעותיו של א"א ע"ה, ששם נראה שידע.
(כעת אני נזכר במעורפל שהערעור שהזכרתי קודם הוא שמאמר זה לא נכתב ע"י רח"ו, ואזלה לה ראיתו של הגר"א שהרח"ו הבין הנמשל, ובוודאי ידעו רבותינו אשר פה לפרש, ואין הערעור על המכתב עצמו).
במקום אחר או באותו המכתב הגר"א מבטיחו לר"ח מוואלז'ין שגם הוא יזכה להשיג הנמשל, או שאמר הגר"ח עצמו "ב"ה ג"א יודע הנמשל".

ואם אכן הנמשל שהגר"א מכוין אליו הוא אכן המתואר בדעת תבונות ובספר הכללים, ומוכר בבית מדרשו של הגר"א, מה חידוש גדול הוא זה, שידע זאת גם הגר"ח, והלא כל נער יוכל ללמוד ולהבין כדי מידתו.
בקיצור כלל השמועות והמסורות נעלמות מכדי להוכיח מהם דברים ברורים לכאן או לכאן.
לפי המסקנה שנמשל אחד יש וענינו בהיר וברור לכל אזי ר"ח פרידלנדר ואברכים רבים בני דורינו היה גדול בקבלה מתלמידי האר"י שלא השיגו הנמשל. הלא כן.
כנראה על יסוד זה שמעתי פעם מרבותי שבשום אופן א"א לכויץ את הנמשל של כתבי האר"י לסדרי הנהגה של רמח"ל. זה אולי פן ורובד אחד הניתן להדרש אבל לא ברור שזה סוף כל הענין.

ולעצם החיבור של תורת הגר"א ורמח"ל, לשם ההגינות יש לציין זה לא דבר שנולד ע"י בעל אחרית כראשית, כי אם תלמידי בית מדרשו של הגר"א כר"ש לוריא ובעיקר הגרי"א חבר כבר חיברו את האהל, אלא שריא"ח שממש יצר תורה שלימה המבוססת על האר"י הגר"א ורמח"ל כאחד. היה באמת מקורי לעצמו, וחידש הרבה בעצמו, ולא בטוח שהרב בריושימא לא יבאר לנו שאף לו מסילה לעצמה.

[לענין]

זה באמת מאד מצחיק שכל נער שמתחיל ללמוד דעת תבונות, מסביר ברוב חשיבות ש'אנחנו' עוסקים בנמשל, הרח''ו ועוד ידעו רק את המשל. לא מצחיק, הרבה יותר מנלעג.

[יתן חן]

לדברי הרב משה דביר:
אני יכול להמשיך ולהתפלפל במשמעות של 'יודע את הדבר' או 'אומר את הפשט' או 'אגיד לך את הפשט' וכהנה וכהנה. אפשר להתווכח על כך ימים ולילות,
ולבסוף לחזור אל ההתחלה כאילו לא ארע דבר. מבחינתי זה צער בעלי חיים.
על כן אני מוכן להודות לדבריך על דברי ר' א"ש מאמציסלאב על דברי הגר"ח על דברי הגר"א. אבל, במטותא, אם כדבריך שהגר"א ידע והכיר בנמשל
של רמח"ל - איהו? היכן הוא נמצא בכתבי הגר"א? האם ידע הגר"א אותו אך נמנע מלכתוב אותו או שורה אחת ממנו?
..............................
...........................
.....................
..............
...........
........
.....

היית יכול לכתוב בקיצור: אכן כך כדברי הרב אוצה"ח לעיל

הגר"א אומר שיש נמשל בדברי האריז"ל והאריז"ל ידעו. והרמח"ל ידעו והוא יודעו. אבל הרב ברי ושמא טוען שאלו שנים או שלשה דברים שונים.

והאריכות למותר.

[אבק פורח]

לשאלת הרב אבק פורח:

תודה לרב בתבונה שכבר הוציא אותי יד"ח מלהשיב על התשובה.
אך כדי שלא יטען הרב בו"ש שאם אנו אומרים בסגנון אחד שקר בפינו, אני מוסיף את הנלע"ד ברור לכולם ואולי כך היא גם דעת הרב בו"ש ואין כאן מחלוקת אלא הבדלי סגנון.
ודאי שלשונות הגר"א והרמח"ל לשונות אחרות הן, וודאי שכל אחד אומר את הדברים מנקודה אחרת על פי השגה והבנה אחרת. גם בכתבי הרמח"ל שראה עצמו כממשיך ממש של האריז"ל, יימצאו הבנות והשגות שאינן קיימות בכתבי האר"י.
השאלה היא האם יש כאן מחלוקת עקרונית או הבנות משלימות לאותם עניינים. דברי הנפש החיים שציטט הרב בתבונה מראים בבירור מה היתה דעתו- שהכל אחד, וכן כנראה סבר הגריא"ח אשר שזר בספריו מושגים מכאן ומכאן. וודאי שגם זו השגה חדשה, השגת החיבור בין ההבנות, אבל האומר שהגריא"ח חלק על הגר"א והרמח"ל גם יחד הוא חולק (לדעתי) על הגריא"ח.
על דעת הרב בו"ש בזה לא עמדתי לע"ע.

[בריושמא]

לדברי הרב בתבונה:
ציטטת את דברי נפש החיים בשער א פרק טו, והדגשת את המלה 'וכ"כ'. ומיד שאלת: היכן המחלוקת?
קיצרתי בדבריי, וחשבתי שהדברים מובנים מאליהם. עתה ארחיב.
האם קראת את מה שכתב ר' חיים באותן שורות שאתה ציטטת? או שמא רק ראית את המלה 'וכ"כ' ומיד הדגשת אותה?
הרי בשורות הקודמות מעמיד ר' חיים אוקימתא: מה שאמרו המקובלים כי ... מדובר רק ב ... אבל לא ב ...
שהרי המקובלים כולם אמרו שנשמה, רוח ונפש נמצאות באדם. הנשמה חוטאת. הנשמה זוכה. וכו' וכו'.
אני מקווה שאינני צריך לצטט כאן את דבריהם.
ובא הגר"א וחלק עליהם. לגמרי. הוא כותב במפורש, ומאריך לפרש ולהדגיש, כי הנשמה היא חלק אלוק ממעל והיא נשארת ממעל לאדם.
רק רוח ונפש נכנסות באדם. רק הן יכולות לחטוא ורק הן זוכות ומתעלות.
הנשמה נמצאת למעלה. ניצוצות ממנה מגיעים לאדם.
אם תבקש מראי מקומות - ארשום לך.
ר' חיים למד את ספרי המקובלים וגם למד את כתבי רבו הגר"א. והרגיש בסתירה הגדולה.
על כן יישב את הסתירה וכתב:
'ומ"ש בזוהר והמקובלים ז"ל ... כוונתם ז"ל ... ועיקר כוונתם ז"ל ...'
כלומר, הוא מפרש את כוונתם, כלומר מעמיד את דבריהם באוקימתא. בדוק ותראה שדברי ר' חיים בדברי המקובלים מוציאים אותם מידי פשוטם.
ועל כן הוא ממשיך וכותב: 'וכ"כ רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא'.
בוודאי. תחילה העמיד ר' חיים את דבריהם של המקובלים באוקימתא שמתאימה בדיוק לדברי הגר"א, ואחר הוא כותב 'וכ"כ רבינו הגדול הגאון החסיד
מוהר"א ז"ל'.
למד נא את דברי המקובלים, את דברי הגר"א ואת דברי ר' חיים מוולוז'ין. דבריהם כולם, ואו אז תבין את משמעותה של המלה 'וכ"כ'.

אשר לפרק יח. לא התכוונתי לשורות שאתה ציטטת מפרק יח.
אני כתבתי על שיטת הגר"א בעניינה של הנשמה. וכך כתב בפרק יח:
'אבל בחינת הנשמה אינה נפגמת כלל לעולם, כי מקור שורשה הוא מעולם המשומר ממגע זרים, ודבוקה לעולם בשורש הנשמה... ואין מעשי האדם מגיעים עדיה כלל לקלקלה ח"ו, ואם האדם הוא חוטא במחשבה אשר לא טובה ח"ו, הוא גורם רעה לעצמו לבד, שיסתלק ויתעלם ממנו נצוצי אור הנשמה, אבל לא שהיא נפגמת ח"ו'.
דברים אלה תואמים בדיוק לאשר כתב בפרק טו.
והם שיטת הגר"א לבדה.

שיטת הגר"א בעניין הנשמה היא עקרונית מאוד. זה לא ווארט. יסוד בשיטתו בסדר האצילות, והוא מתאים ליסודות אחרים בשיטתו,
שגם בהם נחלק על דבריהם של המקובלים הראשונים והאחרונים.
תורה יפה היא, וללמוד אותה אנו צריכים.

[בריושמא]

כתב הרב בתבונה:
אולי זה עדיין לא הנמשל אלא משל נוסף?!
לא הבנתי מה פירוש אולי. או כן או לא.

רמח"ל כתב את ספר קל"ח פתחי חכמה, ספר דעת תבונות וספר כללים תצ"ד.
בשלושה אלו פירש את הנמשל של קבלת האר"י.
שלושה ספרים אלו מיוסדים על ספר אוצרות חיים.
רמח"ל כתב את הספרים הללו על פי הסדר של אוצרות חיים ועל פי התוכן של אוצרות חיים.
יש בידינו גם כתב היד של אוצרות חיים שבגיליונותיו כתב רמח"ל את פירושו בעצם כתב ידו.
בספר אוצרות חיים עצמו, שכתב ר' חיים ויטל, כתוב קו. לא כתוב רשימו.
בהערות של ר' משה זכות על אוצרות חיים כתוב גם רשימו.
רמח"ל השתית את הנמשל שלו על ספר אוצרות חיים ועל ההערות שנוספו עליו.
על כן המשל שעמד לפניו היה סדר אצילות שלם שמתחיל בצמצום, קו ורשימו.
ועל המשל הזה יסד רמח"ל נמשל שלם, דבר דבור על אופניו.

[בריושמא]

לדברי הרב שמואל שלומוביץ:
אכן, כך הוא.
ר' יצחק אייזיק חבר כתב ספר פתחי שערים, ובו איחד את קבלת האר"י עם קבלת רמח"ל ועם קבלת הגר"א.
זו יצירה גדולה וחשובה. אבל זהו ספר של הגרי"א חבר, ולא ספר של קבלת האר"י ולא ספר של קבלת רמח"ל ולא ספר של קבלת הגר"א.
לקח הגרי"א חבר את ספר עץ חיים, של ר' חיים ויטל, הכניס לתוכו דברים משל רמח"ל, דברים משל הגר"א והרבה דברים משל עצמו,
והיה לספר חדש - פתחי שערים. ספר שמרצה את שיטת ר' יצחק אייזיק חבר.
אבל אם רוצה אדם לידע קבלת האר"י כמות שהיא - לא ימצא אותה בפתחי שערים.
אם רוצה אדם לידע קבלת רמח"ל כמות שהיא - לא ימצא אותה בפתחי שערים.
ואם רוצה אדם לידע קבלת הגר"א כמות שהיא - לא ימצא אותה בפתחי שערים.

[בריושמא]

לדברי הרב יתן חן:
אתה צודק. תודה על העצה ועל התבונה ועל העריכה.
אולי את ההודעות הבאות שלי אשלח קודם אליך למען תערוך אותן בלשון קצרה.

אינני יודע אם הרב משה דביר יסכים לכך, הוא בוודאי יענה בעצמו.