בריושמא כתב:
כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
בריושמא כתב:ו.
במה דברים אמורים? איגרת שלח ר' אברהם שמחה מאמציסלאב, ובה כתב כדברים האלה:
אשר בקשה נפשו במכתבו, להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו"ר דודי הגאון האמתי החסיד מו"ה חיים זצ"ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מ' משה חיים לוצאטו זצ"ל... ורבינו הגדול הגאון הנורא ר"א ז"ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל (כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האר"י ז"ל הוא כולו רק משל)... ורבינו הגר"א ז"ל אמר על עצמו, ב"ה גם אנכי יודע הנמשל.
על סמך שורות אלו קבעו כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל. הכיצד? הנה, כאן באיגרת זו, אומר ר' חיים מוולוז'ין כי הגר"א אמר על עצמו כי הוא יודע את הנמשל של כתבי האר"י. ומהו נמשל זה? התשובה ברורה מאליה: הנמשל שהודיע רמח"ל בכתביו. שהרי ברור כי רק נמשל אחד יש, וממילא נמשלו של רמח"ל הוא הוא נמשלו של הגר"א, וממילא צעד הגר"א בדרכו של רמח"ל, ועל כן קבלת הגר"א אינה אלא המשכה הישיר של קבלת רמח"ל. כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
אלא שכתביו של הגר"א נמצאים לפנינו. כתובים בעצם כתיבת ידו. האם הזכיר הגר"א, ולו במקום אחד, את נמשלו של רמח"ל? האם כתב הגר"א על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב ורע? האם כלל הגר"א בכתביו, ולו ברמז, את הנהגת הממשלה ואת הנהגת המשפט? והלא על אלה, ורק על אלה, עומד נמשלו של רמח"ל!
את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו. האם הזכיר הגר"א את הרשימו בכל כתביו? לא. את הקו הזכיר, ואילו את הרשימו לא הזכיר.
כיצד אפוא אפשר להניח בפשטות כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל? הנחה זו מופרכת לגמרי, והיא נובעת רק מעקיפה מלאה של חיבורי הגר"א ומהתעלמות גמורה מכל אשר כתב.
ז.
מכל האמור לעיל עולה כלל אחד: אין ללמוד רק את הכתוב ומונח לפנינו אלא יש ללמוד גם את מה שאינו כתוב ומונח לפנינו.
הכתוב ידוע הוא, וברור שיש ללומדו היטב. אלא שאם רצוננו לידע שיטתו של חכם עלינו להבחין גם בדברים שלא כלל בכתביו. שהרי אם קודמיו הזכירו מושג מסוים, והוא נמנע מלהזכירו – דברים בגו. ידע אותו חכם מה כתבו קודמיו, ואם בחר שלא לחזור על דבריהם – ודאי בכוונת מכוון עשה כן.
אמנם מציאת הנפקד מכתביו של חכם קשה לאין ערוך מלימוד הנמצא בהם, אבל שכרה בצדה. היא מונעת את הלומד מלעקוף את האזהרה 'תני תניא בדלא תניא', וגודרת בעדו שלא לעבור על האיסור של 'לא תוסף עליו'. היא מכרחת את המעיין לברר בדיוק מהי שיטתו של החכם, אין חסר ואין יתר.
ח.
רשמנו כאן גרגרים אחדים על דברי הגר"א. מהם ומיסודות נוספים עולה בבירור כי שיטת הגר"א עומדת לעצמה. לא הלך הגר"א בדרכי קודמיו, ולא המשיכו המקובלים הבאים אחריו להלך בשיטתו. שיטת הגר"א חייבת להתברר רק ואך ורק מתוך כתביו שלו, החיבורים שכתב בעצם כתיבת ידו והם מונחים לפנינו.
כדרכו של כת"ר הוא נוהג בשיטת הברי והשמא השחור והלבן וכו'בריושמא כתב:ו.
במה דברים אמורים? איגרת שלח ר' אברהם שמחה מאמציסלאב, ובה כתב כדברים האלה:
אשר בקשה נפשו במכתבו, להוודע מאתי דבר מה לקחה אזני מכבוד אדמו"ר דודי הגאון האמתי החסיד מו"ה חיים זצ"ל, אודות הרב הקדוש וחכם נפלא במדעים מ' משה חיים לוצאטו זצ"ל... ורבינו הגדול הגאון הנורא ר"א ז"ל אמר עליו שהוא ידע הנמשל של כתבי האר"י ז"ל (כי הגר"א ז"ל אמר שכתבי האר"י ז"ל הוא כולו רק משל)... ורבינו הגר"א ז"ל אמר על עצמו, ב"ה גם אנכי יודע הנמשל.
על סמך שורות אלו קבעו כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל. הכיצד? הנה, כאן באיגרת זו, אומר ר' חיים מוולוז'ין כי הגר"א אמר על עצמו כי הוא יודע את הנמשל של כתבי האר"י. ומהו נמשל זה? התשובה ברורה מאליה: הנמשל שהודיע רמח"ל בכתביו. שהרי ברור כי רק נמשל אחד יש, וממילא נמשלו של רמח"ל הוא הוא נמשלו של הגר"א, וממילא צעד הגר"א בדרכו של רמח"ל, ועל כן קבלת הגר"א אינה אלא המשכה הישיר של קבלת רמח"ל. כאן נפתחה הדלת והותרה הרצועה, כל החסר בקבלת הגר"א הושלם בקבלת רמח"ל, וכך נמצאו דברי הגר"א ברורים וקלים מאוד להבנה.
אלא שכתביו של הגר"א נמצאים לפנינו. כתובים בעצם כתיבת ידו. האם הזכיר הגר"א, ולו במקום אחד, את נמשלו של רמח"ל? האם כתב הגר"א על הנהגת הייחוד ועל הנהגת הטוב ורע? האם כלל הגר"א בכתביו, ולו ברמז, את הנהגת הממשלה ואת הנהגת המשפט? והלא על אלה, ורק על אלה, עומד נמשלו של רמח"ל!
את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו. האם הזכיר הגר"א את הרשימו בכל כתביו? לא. את הקו הזכיר, ואילו את הרשימו לא הזכיר.
כיצד אפוא אפשר להניח בפשטות כי קבלת הגר"א ממשיכה את קבלת רמח"ל? הנחה זו מופרכת לגמרי, והיא נובעת רק מעקיפה מלאה של חיבורי הגר"א ומהתעלמות גמורה מכל אשר כתב.
בריושמא כתב:שאל הרב סעדיה על דברי הגר"א אל מול דברי האר"י.
אקדים ואומר. כבר ראיתי כותבים וכותבים על שאלה זו, וכבר קראתי על כך מאמרים מבית המדרש ומהאקדמיה.
זה דן ביחס בין רבינו הגר"א ז"ל ובין רבינו האריז"ל וזה דן ביחס בין הגר"א ובין האר"י.
זה מביא דברי גדולי ישראל על ... וזה מביא דברי החוקרים על ...
הצד השווה ביניהם - אין ציטוט אחד מדברי הגר"א ואין ציטוט אחד מדברי האר"י.
מאומה. אמירות, סיפורים, הבנות, מודלים ושאר ירקות. שורה מכתבי הגר"א - אין, שורה מכתבי האר"י - אין.
והמסקנות עולות מאליהן. כמובן, מוכחות כשמש בצהריים.
ואני שואל:
אילו עסקנו בהלכה, ואילו היתה עולה שאלה האם חלק הגר"א על השולחן ערוך, והייתי כותב על כך מאמר שלם ובו ציטוטים מגדולי ישראל
שאמרו על גדולתו של המחבר ז"ל ועל גדולתו של הגר"א ז"ל, ולא הייתי מצטט סעיף אחד בשולחן ערוך ולא הייתי מצטט סעיף אחד מביאור הגר"א -
מה היו אומרים? וכי לא היו מפטירים מאחורי גבי 'שטיא', 'בור ועם הארץ', 'אינו יודע סעיף אחד מביאור הגר"א' וכו'??
אבל קבלה שאני. שהרי אינה אלא אוסף רעיונות שאפשר להפוך בהם הנה והנה, ולומר ככל אשר תאווה נפשך.
וכי מה ההבדל בין קבלה ובין דרשות יפות? וכי במה שונה הקבלה מרעיונות לפרשת השבוע?
ואקדים עוד.
אילו עסקנו בהלכה, ואילו היתה עולה השאלה האם חלק הגר"א על השולחן ערוך, והייתי כותב כי כאשר שמע הגר"א שהשולחן ערוך נדפס באמשטרדם,
ועוד מעט ויגיע אליו, שהרי למד הגר"א בספרי אמשטרדם, לבש בגדי יום טוב ועשה סעודה לתלמידיו, ועל כן ברור שהלך הגר"א בשיטתו
של המחבר וקיבל את פסקיו להלכה - מה היו אומרים? וכי לא היו מתמיהים ומצמידים אצבע אל הרקה וזורקים: בגדי יום טוב? מאי האי?
ואקדים עוד.
אילו עסקנו בפרשת השבוע שעבר, והייתי קובע כי כיוון שהרמב"ם מודה שמשה רבנו חטא בהכאה על הסלע והרמב"ן מודה שמשה רבנו חטא
בהכאה על הסלע ואברבנאל מודה שמשה רבנו חטא בהכאה על הסלע וגם וגם - הרי ברור שהחטא לפי דעתו של הרמב"ם
הוא החטא לפי דעתו של הרמב"ן והוא החטא לפי דעתו של אברבנאל והוא והוא, היינו הך. מה היו אומרים? וכי לא היו שואלים: האם זו הפעם
הראשונה שאתה נתקל במחלוקת המפרשים? ובמה עסקו אביי ורבא, שו"ע והרמ"א, הקצות והנתיבות, ועוד ועוד?
אבל קבלה שאני. אין מחלוקת בין המקובלים. האר"י ורמח"ל והגר"א אמרו דבר אחד. משל אחד. נמשל אחד.
ואשאל בקול רם:
וכי לא אמרו חכמים שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד? ואם סגנון אחד להם - נביאי שקר הם!
ולגופם של דברים ולעיקרן של תשובות.
הגר"א פירש את סדר האצילות כולו בדרך משלו. לא כפי שפירש האר"י, וגם לא כפי שפירשו המקובלים הראשונים.
דוק, על המשל אני כותב. לפני הנמשל.
לא אוכל לכתוב כאן את כל משלו של הגר"א ששונה ממשלם של המקובלים הראשונים וממשלו של האר"י.
רק יסוד אחד ממנו אכתוב כאן, כי ממנו מתחיל הבניין כולו.
כל המקובלים כולם - שערי אורה, עבודת הקודש, פרדס רמונים, האר"י, רמח"ל - העמידו את מהותה של האצילות על המשכת השפע.
זה יסודה של סדר האצילות, זה עיקרה של ההנהגה האלוקית, זו תכליתה של ההאצלה כולה.
אילו באנו לצטט כאן את כל אשר כתבו המקובלים על המשכת השפע - היינו ממלאים את הפורום כולו.
ונחלקו המקובלים באשר להמשכת השפע. מהו השפע, כיצד הוא נמשך, כמה שפעים ישנם, אלו ספירות ממשיכות את השפע,
אלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע א' ואלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע ב', ועוד ועוד.
אבל - הגר"א לא הזכיר את המשכת השפע כלל. כלל וכלל לא.
מיד אכתוב - לפני שיזדעקו החכמים ויעשו חיפוש באוצר החכמה - כי שלוש או ארבע פעמים הוא הזכיר את המלה שפע. בדרך אגב.
אבל את הביטוי 'המשכת השפע' או 'המשיך שפע' בהטיות השונות לא כתב הגר"א ולא הזכיר כלל.
ולפני שיזדעקו החכמים כאן אוסיף מיד:
הגר"א גם אינו מלמד מהו השפע, כיצד הוא נמשך, כמה שפעים ישנם, אלו ספירות ממשיכות את השפע,
אלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע א' ואלו כוונות בתפילות נועדו להמשיך שפע ב', ועוד ועוד.
כלומר, הוא הולך בדרך אחרת לגמרי מכל המקובלים שקדמוהו.
ועד ששואלים שוב ושוב - האם חלק הגר"א על האר"י, ועד שמזדעזעים החכמים מעצם האפשרות שהגר"א יחלוק על האר"י -
ידעו נא כי חלק הגר"א גם על המקובלים הראשונים.
ועד שתמהים החכמים על הנמשל של האר"י ועל הנמשל של רמח"ל ועל הנמשל של הגר"א - יבררו נא את המשל של האר"י
ואת המשל של הגר"א ואת המשל של המקובלים הראשונים.
ובאמת אין כאן מחלוקת דווקא. מחלוקת נמצאת כאשר צריכים להכריע בין א ובין ב, בין מותר ובין אסור, בין כשר ובין טרף.
כאשר מפרשים את הנהגת ה' ית', כאשר מפרשים את סדר האצילות, כאשר מפרשים את ההתגלות האלוקית לעם ישראל -
אפשר ומותר להלך בדרכים שונות.
מחלוקת אין כאן, וגם הסכמה אין כאן.
המקובלים הראשונים הולכים בדרך אחת, האר"י הולך בדרך שנייה, רמח"ל הולך בדרך שלישית, הגר"א הולך בדרך רביעית.
הרי אלו כפסי רכבת מקבילים אלו לאלו. אין הן חותכות האחת את השנייה, ואין הן מהלכות האחת בנתיבה של רעותה.
דרכים אחדות, מהלכות זו לצד זו, כולן סלולות, יפות, ברורות, מבהיקות באור החמה.
והגר"א הלך בדרך משלו. כיוון שלא לימד על המשכת השפע, כפי שלימדו כל המקובלים שקדמוהו, לימד על גילוי שם ה'
ועל נתינת תורה ומצוות לישראל. אלה הם מהותה של האצילות, ואותם לימד הגר"א בפרוטרוט.
לא ווארטים, לא רעיונות, לא הגיגים.
הגר"א סלל דרך שלמה, דרך שמתארת את סדר האצילות כולו כמהלך של גילוי שם ה' ונתינת תורה ומצוות לישראל.
סדר מפורט, שלב אחר שלב, ספירה אחר ספירה, גילוי אחר גילוי, הנהגה אחר הנהגה.
אכן, קבלת הגר"א צריכה תלמוד. שורה אחר שורה, מלה אחר מלה.
תחילה משל ואחר נמשל. משלו של הגר"א ונמשלו של הגר"א. שיטה לעצמה, לבדה.
שבע כתב:שמעתי ממו''ח שליט''א:
בצעירותו פגש את המקובל רבי יוסף זוסמן זצ''ל בחוה''מ סוכות
והשיחה נתגלגלה כמובן על סדר האושפיזין
אם כהאר''י (משה אהרן יוסף) ואם כהגר''א (יוסף משה אהרן)
ונענה לעומתו רבי יוסף בצעקה:
האינך יודע שאלו ואלו דברי אלקים חיים?!
בריושמא כתב:הרב משה דביר,
יפה כתבת. לא רק שאני מעלה בדעתי כי מישהו יאמר 'פלוני יודע את הפשט ברשב"א וגם אני יודע', והוא יתכוון לומר
כי שניהם חולקים מהו פשטם של דברי הרשב"א, אלא שמעשים בכל יום שתלמידי חכמים אומרים בפה מלא כי פלוני אומר את
הפשט ברשב"א, וגם אני יודע אותו, ובאמת הוא מתכוון לפשט אחר לחלוטין.
דע לך, המלה 'פשט' היא המלה העמומה ביותר בלשונו של בית המדרש. אפשר לכתוב עליה ספר שלם. על כן דקדקו חכמים
מסוימים לומר 'עומק הפשט' או 'הפשט הפשוט', ולמה עשו כן? לומר לך, אמת שפלוני אמר את הפשט של הרשב"א, אבל הוא לא הבין מאומה.
רק אני כיוונתי בלימודי אל הפשט של הרשב"א, ומשום כך הפשט שלי, ורק שלי, הוא הוא 'עומק הפשט' והוא הוא 'הפשט הפשוט'.
כי באמת המלה 'פשט' משמשת כיום לומר דבר אחד ויחיד: הפירוש שלי ורק שלי הוא אמתי. ושל זולתי אינו אמת.
אדרבא, הטה אוזנך לשיחם של תלמידי חכמים בבית המדרש, ושמע דבריהם. כל אימת שמישהו יאמר 'זה הפשט',
'אני אגיד לך את הפשט' - הקלט את השיחה ואת ההמשך. או אז תרד לעומק השיחה ביניהם, לעומק הטענות,
גם אם לא תרד לעומק הפשט.
ומהו באמת הפשט?
אמרו חכמים,
בתחילה עלה במחשבה
לברוא את העולם במידת הדין - בלימוד הפשט, הישר והאמתי.
ראה הקב"ה שאין העולם מתקיים - ידיעת הפשט דורשת יגיעה רבה, דיוק בהבנתה של כל מלה ומלה ודקדוק במשמעותו של כל משפט ומשפט.
הקדים מידת רחמים - דרוש שמחבר בקלות ובלי יגיעה מלים ומשפטים ורעיונות וחיבורים וספרים מכאן ומשם ועושה אותם אגודות אגודות
ובונה מהם בניינים נהדרים מאירים ומשמחים עם קריצה וחאפ של התפעלות ופלאי פלאים,
ושיתפה למידת הדין - ונמצא הפשט בטל ונדמע בדרוש.
בריושמא כתב:הגר"א פירש את סדר האצילות כולו בדרך משלו. לא כפי שפירש האר"י
בריושמא כתב:ר' חיים מוולוז'ין בהקדמתו הידועה לפירוש ספרא דצניעותא של רבו כתב כי 'הגם שהמעיינים ימצאו בביאור זה כמה גרגרים שמפרש בדרך אחר קצת
בריושמא כתב:בנפש החיים, שער א פרק טו, ובשער א פרק יח, מביא ר' חיים את דעתו של הגר"א על הנשמה. הוא מביא אותה בשמו של 'רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא', ומשווה אותה לדברי המקובלים הקודמים, בידיעה שדעתו של הגר"א על הנשמה שונה מדעותיהם של המקובלים הקודמים.
ומ"ש בזוהר והמקובלים ז"ל שבחי' הנשמה משכנה במוח האדם. כוונתם ז"ל על הנצוצי זיו אורה המשכלת מוחו ושכלו. לא עצמותה ממש. ועיקר כוונתם ז,ל על בחי' ג"ר של הרוח סוד המוחין. שהן פעמים מתנוצצים פעמים מסתלקין ובאים בסוד תוספת למי שזוכה לזה כידוע. לא על בחי' הנשמה העקרית. וכ"כ רבינו הגדול הגאון החסיד מוהר"א ז"ל בביאורו על ההיכלות בהיכלא תניינא. והכל א'. שבחי' התחתונה של הנשמה המתנוצצת בדעו ושכלו להשכילו. הוא היא הג"ר של הרוח במוחין שלו כמ"ש לפנינו אי"ה:
ע' בע"ח (שער כללות אבי"ע ריש פ"א. ובשער היחודים סוף פ"ד ושם פ"א מתקוני עונות. ובלקתנ"ך בישעיה בפ' כי רוח מלפני יעטיף. ובגלגולים ס"פ ל"ה). וכ"כ בכתבי קדשו של רבינו הגדול מוהר"א ז"ל בפי' על ההיכלות בהיכלא תניינא. ולבל ידח ממנו נדח. גזרה רצונו יתברך שלא יוכרתו ח"ו לגמרי כל היו"ד חלקי בחי' הנפש רק הט' בחי' התחתונים מחכמה דילה ולמטה הם הנכרתי'. אבל בחי' העליונה סוד הכתר דילה אינה נכרתת. שמצד דביקות' והתקשרותה עם תחינת הרוח כנ"ל. נדוני' כבחי' הרוח שאין בו כרת כמ"ש להלן. והוא מחסד העליון ב"ה שע"י בחי' הרוח היינו ע"י ודוי דברים מלב שהוא בחי' רוח כנ"ל. יתעלו גם הט' בחי' הנפש להתקשר כולם בבחי' הרוח כמקדם:
בריושמא כתב:את נמשלו העמיד רמח"ל על קו ורשימו
בריושמא כתב:וכי לא אמרו חכמים שאין שני נביאים מתנבאים בסגנון אחד? ואם סגנון אחד להם - נביאי שקר הם!
בריושמא כתב:לדברי הרב משה דביר:
אני יכול להמשיך ולהתפלפל במשמעות של 'יודע את הדבר' או 'אומר את הפשט' או 'אגיד לך את הפשט' וכהנה וכהנה. אפשר להתווכח על כך ימים ולילות,
ולבסוף לחזור אל ההתחלה כאילו לא ארע דבר. מבחינתי זה צער בעלי חיים.
על כן אני מוכן להודות לדבריך על דברי ר' א"ש מאמציסלאב על דברי הגר"ח על דברי הגר"א. אבל, במטותא, אם כדבריך שהגר"א ידע והכיר בנמשל
של רמח"ל - איהו? היכן הוא נמצא בכתבי הגר"א? האם ידע הגר"א אותו אך נמנע מלכתוב אותו או שורה אחת ממנו?
..............................
...........................
.....................
..............
...........
........
.....
והאריכות למותר.אוצר החכמה כתב:הגר"א אומר שיש נמשל בדברי האריז"ל והאריז"ל ידעו. והרמח"ל ידעו והוא יודעו. אבל הרב ברי ושמא טוען שאלו שנים או שלשה דברים שונים.
בריושמא כתב:לשאלת הרב אבק פורח:
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 480 אורחים