עובדיה חן כתב:שמעתי היום בשם החז"א שמאחר ואשתו כגופו וכמו שאדם יכול לדבר עם עצמו לשה"ר ולא חשיב לשה"ר כך לגבי אשתו.הייתי שמח אם החברים דפה יהיה להם מקור לדברים.
דרומי כתב:מי אמר שמותר לאדם לדבר עם עצמו לה"ר?
בתבונה כתב:) ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ח
דַּע, דְּאֵין שׁוּם חִלּוּק בְּאִסּוּר הַסִּפּוּר, בֵּין אִם הוּא מְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, קְרוֹבָיו אוֹ רְחוֹקָיו אוֹ לְאִשְׁתּוֹ, אִם לֹא שֶׁהוּא דָּבָר, שֶׁצָּרִיךְ לְהוֹדִיעָהּ מִפְּנֵי הַתּוֹעֶלֶת, שֶׁתִּהְיֶה מִזֶּה עַל לְהַבָּא, כְּגוֹן, שֶׁהִיא מַקֶּפֶת לַאֲנָשִׁים רָעִים, שֶׁיִּהְיֶה קָשֶׁה אַחַר כָּךְ לְהוֹצִיא מֵהֶם, עַל כֵּן הוּא מְסַפֵּר לָּהּ אֶת טִבְעָם הָרַע וּמַזְהִירָהּ, שֶׁלֹּא לְהַקִּיף לָהֶם
(ומביא כן מאבות דר"נ סוף פ"ז - בוזה את חבירו)
ישא ברכה כתב:עובדיה חן כתב:שמעתי היום בשם החז"א שמאחר ואשתו כגופו וכמו שאדם יכול לדבר עם עצמו לשה"ר ולא חשיב לשה"ר כך לגבי אשתו.הייתי שמח אם החברים דפה יהיה להם מקור לדברים.
אני חושב שזה לשה"ר או יותר נכון מוציא שם רע על החזו"א. [למרות שהייתי שמח מאוד אם היה כזה היתר].
קו ירוק כתב:בהספד על הגרשז"א בשלושים הספיד חתנו הרב בורודיאנסקי, ואמר בין השאר כמדומה, כי הגזרש"א אמר שאין איסור לה"ר לדבר עם אשתו על קשיים שיש לו מפאת שאנשים הרעו לו אם זה מסייע לו להתגבר על עצבותו ועל קשייו וכיו"ב.
דרומי כתב:לפי סברא זו, מי שאין לו אשה מותר לו לספר כן עם ידיד טוב. האמנם?
שווארצעוואלף כתב:קו ירוק כתב:בהספד על הגרשז"א בשלושים הספיד חתנו הרב בורודיאנסקי, ואמר בין השאר כמדומה, כי הגזרש"א אמר שאין איסור לה"ר לדבר עם אשתו על קשיים שיש לו מפאת שאנשים הרעו לו אם זה מסייע לו להתגבר על עצבותו ועל קשייו וכיו"ב.
החפץ חיים כבר כתב את זה.
קו ירוק כתב:שווארצעוואלף כתב:קו ירוק כתב:בהספד על הגרשז"א בשלושים הספיד חתנו הרב בורודיאנסקי, ואמר בין השאר כמדומה, כי הגזרש"א אמר שאין איסור לה"ר לדבר עם אשתו על קשיים שיש לו מפאת שאנשים הרעו לו אם זה מסייע לו להתגבר על עצבותו ועל קשייו וכיו"ב.
החפץ חיים כבר כתב את זה.
אינני מוצא את זה בדברי הח"ח המצוטטים לעיל. וברור שאלו דברים ששייכים באשתו יותר משאר בנ"א.
ולא מצאתי היתר בח"ח לספר לאשתו שם אדם שפגע בו בגלל שעי"ז ירגע
בתבונה כתב:ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל י
פְּרָט הַחֲמִישִׁי. שֶׁיְּכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת, וְהוּא הָעִקָּר, שֶׁעָלָיו סוֹבֵב כָּל הַהֶתֵּר הַזֶּה, כְּתַבְנוּהוּ בְּסָעִיף י"ג:
[הגה"ה - וְאֶפְשָׁר דְּהוּא הַדִּין אִם כַּוָּנָתוֹ בְּסִפּוּרוֹ לְהָפֵג אֶת דַּאֲגָתוֹ מִלִּבּוֹ, הֱוֵי כִּמְכַוֵּן לְתוֹעֶלֶת עַל לְהַבָּא, [וּלְפִי זֶה מַה שֶּׁאָמְרוּ זַ"ל, דְּאָגָה בְּלֵב אִישׁ יְשִׂיחֶנָּה לַאֲחֵרִים, קָאֵי גַּם עַל עִנְיָן כָּזֶה], אַךְ שֶׁיִּזָּהֵר, שֶׁלֹּא יַחְסְרוּ שְׁאָר הַפְּרָטִים שֶׁבְּסָעִיף זֶה]:
הח"ח כתב היתר דומה גם לגבי שמיעת לשוה"ר
ספר חפץ חיים - הלכות אסורי לשון הרע - כלל ו
וְעוֹד יֵשׁ אֹפֶן אַחֵר גַּם כֵּן דְּמִצְוָה לִשְׁמֹעַ, כְּגוֹן, אִם בָּא אֶחָד לְפָנָיו לִקְבֹּל עַל חֲבֵרוֹ מֵאֵיזֶה דָּבָר, שֶׁעָשָׂה נֶגְדּוֹ, וְהוּא מַכִּיר בְּהַמְסַפֵּר, שֶׁבָּזֶה שֶׁיִּתֵּן אֹזֶן לִדְבָרָיו, יִהְיֶה יְכֹלֶת בְּיָדוֹ לְהַשְׁקִיט אֶת אַפּוֹ מֵעָלָיו, וְלֹא יָשׁוּב עוֹד לְסַפֵּר לַאֲנָשִׁים אֲחֵרִים, (כִּי אוּלַי הָאֲחֵרִים יַאֲמִינוּ לִדְבָרָיו וְיִהְיוּ מְקַבְּלֵי לָשׁוֹן הָרָע), וּבָזֶה יִתְרַבֶּה הַשָּׁלוֹם בְּיִשְׂרָאֵל. אַךְ בְּכָל הַהֶתֵּרִים, שֶׁאָמַרְנוּ בְּעִנְיַן הַשְּׁמִיעָה, יִזָּהֵר בְּנַפְשׁוֹ מְאֹד, שֶׁלֹּא יַאֲמִין בְּעֵת הַשְּׁמִיעָה בְּהֶחְלֵט, רַק לָחוּשׁ לָזֶה בִּלְבַד, כְּדֵי שֶׁלֹּא יִלָּכֵד גַּם הוּא בְּרֶשֶׁת עֲוֹן קַבָּלַת לָשׁוֹן הָרָע:
ישא ברכה כתב:עובדיה חן כתב:שמעתי היום בשם החז"א שמאחר ואשתו כגופו וכמו שאדם יכול לדבר עם עצמו לשה"ר ולא חשיב לשה"ר כך לגבי אשתו.הייתי שמח אם החברים דפה יהיה להם מקור לדברים.
אני חושב שזה לשה"ר או יותר נכון מוציא שם רע על החזו"א. [למרות שהייתי שמח מאוד אם היה כזה היתר].
זאב ערבות כתב:בשבת נתקלתי בקטע המצורף בקובץ מהספר מאורות יצחק (חש"מ) תחת הכותרת שמא יראה בה דבר מגונה וכותב שמזה יש ללמוד שיש לאיש ולאשה להעלים דבר מגונה שבהם אחד מהשני... דצריך לדעת אם יהי' בזה איסור לה"ר. הלום ראיתי אשכול זה ואני מצרף קובץ שליקטתי בענין דיבור לשון הרע בין איש לאשתו.
בתחילה מובא הקטע הנ"ל, לאח"כ הקטע מהספר התורה המשמחת מהדורה קמא שנדפסה בסוף שיחות ליו"כ מהרה"ג אביגדור נבנצאל, לאחר מכן העמ' המקביל ממהדורה בתרא שממנה הושמט הקטע, לאחר מכן קטע מספר מכרמי שומרון ובו בהערה 62 מובא הדבר ולבסוף שני סימנים מהספר וקנה לך חבר בו נידון הענין המובא בספר התורה המשמחת.
וע"כ אהוביי ידידיי נא ונא לטרוח בכל לב ונפש לתקוע אהבת רעהו בלבו. ואיש את רעת רעהו אל תחשבו בלבבכם כתיב ולא תעלה על לב לעולם ואם תעלה יהדפנה מלבו כהנדוף עשן וכמו מחשבת ע"ז ממש. כי גדולה לה"ר כנגד ע"ז וג"ע וש"ד. ואם בדבור כך כו' וכבר נודע לכל חכם לב יתרון הכשר המחשבה על הדבור הן לטוב והן למוטב.
עובר ושב כתב:המצופה מת"ח שלא ידבר לשון הרע על אף אחד, גם לא עם אשתו, ולכל היותר אפשר לספר בלי להזכיר שמות. ואם על המן כתוב "ויתאפק" אז בוודאי שת"ח יכול להתאפק ולא להגיע ללשון הרע כדי להפיג צערו.
ההיתר שיש הוא לשמוע את האשה, כי היא חייבת לפרוק מה עשו לה, ואפשר גם לשמוע על מנת ללמד זכות על הצד שכנגד, להסביר לה שלא התכוונו לצער אותה וכו'.
כל ההיתרים האלה הם מדרון חלקלק בעבירה חמורה מאוד ולכן יש להיזהר, ומי יכול להעיד על עצמו שמספר לשון הרע רק כדי להפיג צערו ולא כדי ללכלך על הזולת או להתכבד בקלון חבירו.
כדכד כתב:עקרונית כן. כהדרכת חז"ל מהמתוקנים שבהם אפשר ללמוד
כדכד כתב:המן לא היה גוי מתוקן והודעתי לא נסבה על דברי מר שאין ללמוד מהמן (שכתבתי בעצמי קודם שבמקרה זה גם אין מה ללמוד ממנו) אלא על השאלה אם אפשר ללמוד ממעשה רב של גוי ואין הכי נמי שאולי אין גוי מתוקן אבל מעשה מתוקן של גוי יש ואפשר ללמוד ממנו והוא שאמרו חז"ל "כמתוקנים שבהם לא עשיתם" משמע שהיה לכם לעשות לפחות כמותם
כדכד כתב:לא הבנתי מדוע ביקש את מחילתו של הרב הוטנר בגל זה.
עגלון מלך מואב היה רחוק מאתנו כשלשת עד ארבעת אלפי שנים שלנו ולא ביליוני שנות אור.
יתכן מאד שבכל גוי יש פרצוף חיתי ועל זה אמרתי שה"כמתוקנים שבהם" מתייחס למעשים ולחוקים ולא לאיש הגוי עצמו
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 50 אורחים