עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ו' יוני 28, 2019 3:42 pm

כבר הבאתי לעיל דברי הזוהר שמסטרייהו דערב רב ועמי ארצות אין בעולם הזה לימות המשיח אלא שעבוד מלכויות.

גם ר' יאשע פרסם בתשעה באב כרוז ארוך על כך שאנו בגלות ומחכים לבית המקדש ואף אחד לא חשב שנמצאים בגאולה השלמה, אלא בתוך התהליך "של קמעא קמעא" "פקידה" כמו שהתייחסו לכך רוב גדולי ישראל לפני הקמת המדינה.

גם אחר הקמת המדינה זה לא אומר שהגלגל חזר לאחור, וחזרנו לגלות, אלא שנכנסנו לתהליך האחרון בחבלי משיח, ותפקידנו כעת הוא לשמור על הגחלת היהודית בשמירת תורה ומצוות, אבל זה לא אומר שצריך לשכתב את ההיסטוריה.

לגבי ר' משה שטרנבוך הוא לא נולד בארץ והגיע רק בבחרותו. משא"כ הרב אלישיב שקיבל גם מר' אריה לוין, וכן רש"ז אוירבך שהיו כאן כמה דורות בירושלים. ר' יצחק צבי ריבלין היה רבה של זכרון משה ולא של שערי חסד.

וגם דברים נסתרים ממה שפורסם בימים ההם:

פרי נדבות בני חו"ל נוסד על שני סעיפים [א] להחזיק מעמד יישוב הארץ [ב] ומעמד התורה... האיש אשר מלאכתו בידו אפילו הוא ת"ח, או שהוא איש פשוט , לא יותן להם רק חצי חלוקה משום שאף הם מקיימים יישוב הארץ" המקור: תקנות החלוקה של כולל הפרושים משנת 1823 - תקפ"ג בתוך : " האמת מארץ תצמח " מאסף ציון כרך ב', תרפ"ז , עמ' 1.

" רבים יגידו כי הגאון מהר"ח מוואלוז'ין זצוק"ל ...נשאל מרבים שלומי אמוני ישראל מדוע ינתן מכסף הנדבות גם לאלה אשר לא הקדישו ימיהם לתורה בירושלים וידיהם שלחו במלאכת יד או במסחר ? ועל זה השיב בקצרה ויאמר : כל עמלינו הוא לישוב ארצנו הקדושה ומי הם העוסקים ביישובה אם לא בעלי המלאכות והסוחרים . על כן חובה עלינו לעזרם כפי יכלתנו . גם יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם נקבע יום צום ומספד לכל בני הגולה , יען מה ? כי במותו בטלה ישיבת הארץ ומי היו יושביה אז ? כורמים ויוגבים " המקור : מכתב הפקוא"מ מיום י"א אלול תדי"ר.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ו' יוני 28, 2019 4:31 pm

משולש כתב:וגם דברים נסתרים ממה שפורסם בימים ההם:

פרי נדבות בני חו"ל נוסד על שני סעיפים [א] להחזיק מעמד יישוב הארץ [ב] ומעמד התורה... האיש אשר מלאכתו בידו אפילו הוא ת"ח, או שהוא איש פשוט , לא יותן להם רק חצי חלוקה משום שאף הם מקיימים יישוב הארץ" המקור: תקנות החלוקה של כולל הפרושים משנת 1823 - תקפ"ג בתוך : " האמת מארץ תצמח " מאסף ציון כרך ב', תרפ"ז , עמ' 1.

" רבים יגידו כי הגאון מהר"ח מוואלוז'ין זצוק"ל ...נשאל מרבים שלומי אמוני ישראל מדוע ינתן מכסף הנדבות גם לאלה אשר לא הקדישו ימיהם לתורה בירושלים וידיהם שלחו במלאכת יד או במסחר ? ועל זה השיב בקצרה ויאמר : כל עמלינו הוא לישוב ארצנו הקדושה ומי הם העוסקים ביישובה אם לא בעלי המלאכות והסוחרים . על כן חובה עלינו לעזרם כפי יכלתנו . גם יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם נקבע יום צום ומספד לכל בני הגולה , יען מה ? כי במותו בטלה ישיבת הארץ ומי היו יושביה אז ? כורמים ויוגבים " המקור : מכתב הפקוא"מ מיום י"א אלול תדי"ר.

הקטע השני לא קיים (מאיפה הוא?), ובמקור המשמעות דומה יותר למה שכותב ר' ישראל משקלוב בקטע הראשון "שאף הם מקיימים יישוב הארץ".
מצ"ב המקור (אגרות הפקוא"מ, פנקס 13, עמ' 278):

: New Doc 2019-06-28 16.20.03_1.jpg (115.16 KiB) נצפה 9787 פעמים

: New Doc 2019-06-28 16.20.03_2.jpg (124.01 KiB) נצפה 9787 פעמים

: New Doc 2019-06-28 16.20.03_3.jpg (116.81 KiB) נצפה 9787 פעמים

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ו' יוני 28, 2019 5:41 pm

העתקתי ממורגנשטרן מתוך ציטוטים שכתב במקום אחר.

אך המקור בספר גאולה בדרך הטבע:
...ותו דשְ אלת כבוד
תורתו כבר נשאלה מימי קדם בזמן הרב הגאון האדיר רבן של כל בני הגולה,
כבוד קדושת שם תורתו מורנו הרב חיים מוואלוז’ין זצוק”ל, ותצא דינא, שבארץ
הקודש מחוייבים לחזק )בצדקה( לכל ולא רק לתלמיד חכם לבדו. וטעמו ונימוקו
אמר בזה כי חיוב הצדקה תחול על מצוות ישיבת ארץ הקודש, וכל בר ישראל
בכלל יישוב ארץ הקודש יֵחשב...” )מתוך כתב יד ב”אגרות הפקידים והאמרכלים”,
מובא שם עמ’ 45.)

הרחבה לתשובה זו ישנה במסורת שבעל פה, שנרשמה על ידי ר’ מיכל הכהן )אחד
משבעת מייסדי שכונת ”נחלת שבעה” מחוץ לחומות( בשנת תרל”ה: ”...רבים יגידו כי
הגאון מהר”ח מוואלאז’ין זצוק”ל... נשאל מרבים שלומי אמוני ישראל: מדוע יִנתן
מכסף הנדבות גם לאלה אשר לא הקדישו ימיהם לתורה ועבודה בירושלים, וידיהם
שלחו במלאכת יד או מסחר? הלא בזה יאלצו לגרוע מאלה אשר תורתם אומנותם,
ומאין יבוא עזרם? ועל זאת השיב להם תשובה קצרה וניצחת ויאמר: כל עמלנו הוא
אך ליישוב ארצנו הקדושה, ומי הם העוסקים ביישובה אם לא בעלי מלאכות
הסוחרים, על כן חוב עלינו לעזרם כפי יכלתנו. גם יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם
נקבע ליום צום ומספד לכל בני הגולה, יען מה? כי במותו בטלה ישיבת הארץ. ומי היו
יושביה אז? כורמים ויוגבים...” )מובא שם עמ’ 45.

עכ"פ זה ודאי שעליית הגר"א היתה ליסוד יישוב הארץ ולא רק עבודת יחידים.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ו' יוני 28, 2019 5:56 pm

משולש כתב:העתקתי ממורגנשטרן מתוך ציטוטים שכתב במקום אחר.

אך המקור בספר גאולה בדרך הטבע:
...ותו דשְ אלת כבוד
תורתו כבר נשאלה מימי קדם בזמן הרב הגאון האדיר רבן של כל בני הגולה,
כבוד קדושת שם תורתו מורנו הרב חיים מוואלוז’ין זצוק”ל, ותצא דינא, שבארץ
הקודש מחוייבים לחזק )בצדקה( לכל ולא רק לתלמיד חכם לבדו. וטעמו ונימוקו
אמר בזה כי חיוב הצדקה תחול על מצוות ישיבת ארץ הקודש, וכל בר ישראל
בכלל יישוב ארץ הקודש יֵחשב...” )מתוך כתב יד ב”אגרות הפקידים והאמרכלים”,
מובא שם עמ’ 45.)

הרחבה לתשובה זו ישנה במסורת שבעל פה, שנרשמה על ידי ר’ מיכל הכהן )אחד
משבעת מייסדי שכונת ”נחלת שבעה” מחוץ לחומות( בשנת תרל”ה: ”...רבים יגידו כי
הגאון מהר”ח מוואלאז’ין זצוק”ל... נשאל מרבים שלומי אמוני ישראל: מדוע יִנתן
מכסף הנדבות גם לאלה אשר לא הקדישו ימיהם לתורה ועבודה בירושלים, וידיהם
שלחו במלאכת יד או מסחר? הלא בזה יאלצו לגרוע מאלה אשר תורתם אומנותם,
ומאין יבוא עזרם? ועל זאת השיב להם תשובה קצרה וניצחת ויאמר: כל עמלנו הוא
אך ליישוב ארצנו הקדושה, ומי הם העוסקים ביישובה אם לא בעלי מלאכות
הסוחרים, על כן חוב עלינו לעזרם כפי יכלתנו. גם יום שנהרג בו גדליה בן אחיקם
נקבע ליום צום ומספד לכל בני הגולה, יען מה? כי במותו בטלה ישיבת הארץ. ומי היו
יושביה אז? כורמים ויוגבים...” )מובא שם עמ’ 45.

עכ"פ זה ודאי שעליית הגר"א היתה ליסוד יישוב הארץ ולא רק עבודת יחידים.

"מסורת שבעל פה"?! מי אמר? אה, מורגנשטרן..
זו 'פרשנות' של ר' מיכל הכהן שלקח את הדברים לכיוון שרצה, הדברים במקור ברורים למדי ודומים למה שכתב ר"י.
כולל הפרושים נוסד כדי לאפשר את המחייה באר"י לבני תורה, וכן גם למי שעובד וקובע עתים לתורה.

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » ו' יוני 28, 2019 5:58 pm

לא הייתי צריך שתאשר שזה לא ממכתב הפקוא"מ, השפראך הוא כזה קול-התור דיק... אפשר לזהות את זה ברגע.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ו' יוני 28, 2019 6:43 pm

רחמנא ליצלן...

לדבר על שבח יישוב ארץ ישראל. לא מתאים. זה משיחי ומיסטי ולא ישיביש.

הרואה · הודעהעל ידי **הרואה** » ו' יוני 28, 2019 6:45 pm

הרב לענין שאל קושיא חזקה.

הרי מצד אחד יש לנו עדויות ברורות ממרנן הגרשז"א והגריש"א שאחזו מהספר, ומצד שני לא נראה שהם לקחו אותו בשיקול בשום סוגיא ציבורית.

לא הבנתי מה הוא רוצה להוכיח מזה. שזה להלכה ולא למעשה? הקושיא הזו קשה בכל מקרה בין אם תאמין בקול התור או לא תאמין, איך הם תירצו לעצמם את הסתירה הזו?

אין לי תשובה ברורה ומוחלטת, אבל כמה הערות שמורידות הרבה ממשקל הקושיא.

1. מי אמר שהם לא לקחו אותו בשיקול בשום נושא?

2. יתכנו הרבה שיקולים אחרים כנגד, גם אתה מאמין בקול התור, עדיין לא אומר שזה חזות הכל, זה שיקול אחד, ומצד שני יש עוד שיקולים כמו לשמור על הישיבות וכו'.

3. שניהם לא ראו את עצמם כבעלי בתים על המרחב הציבורי והעדיפו בדרך כלל לברוח משאלות ציבוריות, והדברים ידועים.

4. כמדומה ששמעתי פעם מר' אליהו זילברמן כמה פרטים ספציפיים שבהם הרב אלישיב הכריע ע"פ מסורת קול התור והמסתעף, איני זוכר את הפרטים כעת.

הערות צדדיות יותר:

5. ר' שמואל אויערבאך ידועה דעתו שעזר בגאולת בתים בעיר העתיקה (גם באשכול עליו הובאה תמונה שלו בטקס שקשור לזה), ותלמידו ר' משה פטרובר קבע את משכן הכולל שלו ברובע המוסלמי בירושלים למשך למעלה מ20 שנה.

6. פורסמה פה עדות בפורום (כמדומה מהניק נעמן), בשם הרב נויבירט שהגרש"ז אמר הלל ביחידות ביום העצמאות כל חייו, ויתכן שגם לזה יש קשר לסוגיא.

עוד הערה, לגבי הקטע שזעק הגר"א רבש"ע האם אין לך דרך אחרת וכו'... גם אני מסכים שזה לא מתאים להגר"א, אבל מקור המסורת שהגר"א אמר שאין מקרא יוצא מידי פשוטו וגם בעתה יכול להיות אחישנה. ומסתמא קם דרשן כלשהו (אולי ר' יצחק צבי או מישהו אחר) וצייר את זה שהגר"א כביכול ביקש שהקב"ה ימצא דרך ביניים, והמעתיק הלך עם זה עוד שלב שהגר"א הלך אנה ואנה וזעק לקב"ה מקירות ליבו וכו'... זה לא זיוף מהותי, אלא גוזמא המבוססת על רעיון נכון. ואין הכי נמי שיש בזה ובמעשה עם הכינור ועוד כמה מאגדות ריבלין כדי לומר שאי אפשר לסמוך שם על כל מילה (שכמדומה שאין כאן צד בנידון להאמין לכל סרך מעשיות משפחת ריבלין, אלא האם העקרונות התורניים הבסיסיים של קול התור נכונים או לא).

הרב שלמה שלומוביץ שמהודעותיו ניכר כי חכם הוא, לא הבנתי את דבריו.

עד איזה שלב אתה מסכים, ומאיזה שלב לא.

1. החילוק בין בעתה לאחישנה

2. שאנחנו בדרך בעתה

3. שבעתה זה בדרך הטבע וברשיון מלכי האומות

4. החלוקה של האר"י של האלף השביעי ליום ולילה

5. שהשלש שבועות לא שייכות משנת ת"ק או תקמ"א כל שלב לגופו

6. שהגר"א שלח את תלמידיו על מנת להקים מחדש את ישוב ארץ ישראל

לצערי אני לא מונח בסוגיא, אבל כמדומה שבספר אחרית כראשית מוכיח את כל השלבים האלו ממקורות אחרים בכתבי הגר"א.

מעבר לכך זה וויכוח על פרטים שלרובם אין השלכה מעשית, האם ליישב את ירושלים לצד מערב דייקא (מאחורינו כבר), האם משיח בן יוסף זה הגר"א בעצמו עם ניצוץ לר' הלל או לא (אין שום נפק"מ), האם יש עניין להתפלל על גאולת ירושלים באמצע רח' שטראוס מאחורי בניין ההסתדרות (שזה פסגת הר ירושלים), או ששאר המקומות שווים לתפילה (נו, נו..) וכו' וכו'.

רק נקודה עיקרית, ברגע שהיסודות מוסכמים שהם מהגר"א, גם אם לא נקבל בנאמנות מוחלטת את כל הפרטים, מצד שני גם לא נתנגד אליהם, כי אין סיבה לטעון שקם איזה זייפן והמציא פרט כזה או כזה, מקסימום יש כאן אפקט 'טלפון שבור' של מסורת איש מפי איש שכל שלב בה הגדיר את הדברים לפי דעתו והבנתו, ויתכן שבתוצאה הסופית יש פרטים שאינם נכונים בכלל.

מה שהבאתי מההבדל בסגנון של תנאים ובראשם רשב"י בין הש"ס לבין הזוהר, זה שבש"ס זה כביכול דברים שניתנו להכתב, או נאמרו לפחות בצורה של הגדרות כתובות, והזוהר זה כתבים "פנימיים" שלא נועדו להפצה להמון, ונכתבו בצורה רגשנית הרבה יותר עם ביטויים מפליגים מאד מתוך סערת רגשות, ואין סתירה ביניהם. בדיוק כנ"ל ההבדל בין ביאורי הגר"א לנ"ך למשל לבין המסורות על קול התור בסודות התורה שעברו לתלמידיו איש מפי איש או מחברת אישית שהועתקה ממחברת אישית שכמטאפורה נכתב עליהם באותיות מאירות עינים 'פנימי' 'לא להעתיק' וכו', ואם כבר הוזכר הח"ח, זה כמו ההבדל בין התיאורים עליו איך שדיבר ביום יום, לבין מי שמכיר אותו מספר משנ"ב או מליקוטי הלכות בלבד (עליו עוד אפשר לתרץ שיש לו גם ספרי 'ביניים' כמו שמירת הלשון וחלק מאהבת חסד וכו'...).

עוד נקודה, הרי הגר"א עסק רבות בכתבי האר"י ור"ח מספר עליו שכשהזכיר את האר"י ארכובותיו דא לדא נקשן וכו'. איך יתכן שבגישה התורנית היה כל כך שונה מהאר"י שמתארים תלמידיו שהיו חוגגים במירון ושרים וכו', קשה לומר שהגר"א היה כ"כ שכלתני שהחישובים התורניים שלו התבצעו בטבלת אקסל (כמטאפורה), אלא כנראה שהיה לו גם צד מיסטי רגשי כזה, אם כי יותר פנימי. האמת שגם רשב"י לא היה בדיוק 'ליטוואק' כמתואר בזוהר, וכמובן שהגר"א גם הלך בדרכו לגמרי.

אחרי כל זה, כמה מעשיות שם כמו הכינור של ר' הלל ועוד, לי אישית עדיין נשמעים רחוקים, אבל לא נראה לי שיש כאן עניין עקרוני של 'זיוף' אלא אגדות על דרך סיפורי חסידים, וכמו שאמרו מקצת חכמים על ספר החזיונות לר' חיים ויטאל, ולא ימלט שסיפורים שעברו מאיש לאיש בלי מסורת כתובה ישארו בלשונם המקורי (סתם אפשרות אקראית לגבי המעשה עם הכינור, שר' הלל ניגן פעם אצל הגר"א בחוה"מ, ואחד מצאצאיו שסיפר את זה לילדו הקטן לפני השינה אמר ווארט על הנימים בכינור, ואח"כ נשתרבבו 2 הסיפורים...).

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ו' יוני 28, 2019 6:57 pm

כל מילה פנינה... ישר כח, היה מרתק. העיקר שכבר נזכה לגאולה שלימה.

בכל מקרה יש כן נפקא מינא למעשה בקשר להסתכלות על ארץ ישראל ולהודות לה' על חסדיו, ואכמ"ל.

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » א' יוני 30, 2019 1:01 am

הרואה כתב:הרב לענין שאל קושיא חזקה.
הרי מצד אחד יש לנו עדויות ברורות ממרנן הגרשז"א והגריש"א שאחזו מהספר, ומצד שני לא נראה שהם לקחו אותו בשיקול בשום סוגיא ציבורית.
לא הבנתי מה הוא רוצה להוכיח מזה. שזה להלכה ולא למעשה? הקושיא הזו קשה בכל מקרה בין אם תאמין בקול התור או לא תאמין, איך הם תירצו לעצמם את הסתירה הזו?
אין לי תשובה ברורה ומוחלטת, אבל כמה הערות שמורידות הרבה ממשקל הקושיא.
1. מי אמר שהם לא לקחו אותו בשיקול בשום נושא?
2. יתכנו הרבה שיקולים אחרים כנגד, גם אתה מאמין בקול התור, עדיין לא אומר שזה חזות הכל, זה שיקול אחד, ומצד שני יש עוד שיקולים כמו לשמור על הישיבות וכו'.
3. שניהם לא ראו את עצמם כבעלי בתים על המרחב הציבורי והעדיפו בדרך כלל לברוח משאלות ציבוריות, והדברים ידועים.
4. כמדומה ששמעתי פעם מר' אליהו זילברמן כמה פרטים ספציפיים שבהם הרב אלישיב הכריע ע"פ מסורת קול התור והמסתעף, איני זוכר את הפרטים כעת.

אין טעם להאריך עד אין קץ בדברים הפשוטים, אבל הגרש"ז והגריש"א לא חיו בוילנא של לפני מאתים שנה, אלא כאן ממש סמוך ונראה אלינו, זכינו להכיר היטב את משנתם והשקפתם בכל נושא שהוא, ברוך השם שלא השבית לנו גואל. ואם כי לא ידענו איזה ספר היה ליד מיטתם (כמו שלא ידענו צבע המצעים) אך את יחסם בפועל לשאלות הציבוריות ידענו גם ידענו. גם אם העדיפו לברוח משאלות ציבוריות, סוף סוף הם שהכריעו בהם. ואם כי נסתרו מחשבותיהם וכו' וכו', ומי יודע אולי אכן היו מכוונים כל מעשיהם ע"פ גימטריות נסתרות השאובות מספר קול התור וסודותיו, אך עדיין מה שברור הוא כי באופן מרכזי ובולט זה ודאי לא היה אצלם. וממילא אותם שהקדישו את כל חייהם להפצת רעיונות קול התור, אל להם לנפנף באותם הגאונים כאילו הם מסייעים לשיטתם, ודי בזה לעת עתה.

אם תוכל להביא לנו פירוט בנוגע למספר 4, נודה לך מאד.

שמואל שלומוביץ

אולי בנושא תכנית ההתנתקות ......

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » א' יוני 30, 2019 1:17 am

הרואה כתב:
עד איזה שלב אתה מסכים, ומאיזה שלב לא.
1. החילוק בין בעתה לאחישנה לא מסכים. כל עוד אין לזה מקור מפורש בדברי הגר"א זו אפשרות של דרשנים. אולי כן ואולי לא
2. שאנחנו בדרך בעתה לא מוסכם כלל עד שיהיו מקובל כך מפי גדולים שיסבירו כך את מהות התקופה. לעת עתה גדולינו מסבירים היפך זה
3. שבעתה זה בדרך הטבע וברשיון מלכי האומות
4. החלוקה של האר"י של האלף השביעי ליום ולילה מה הקשר?
5. שהשלש שבועות לא שייכות משנת ת"ק או תקמ"א כל שלב לגופו ממש ממש לא!!!!
6. שהגר"א שלח את תלמידיו על מנת להקים מחדש את ישוב ארץ ישראל 'להקים מחדש' ממש לא, אלפי יהודים קיימו את המצוה הזו כבר הרבה שנים קודם, בעיקר ספרדים וחסידים רח"ל. תגדיר את זה 'לקיים' ממש לא להקים מחדש. ובכלל התפיסה המוזרה הזו כאילו 'התנערי' ו'הרמת קרן ישראל' נעשו באותו רגע שעלו תלמידי הגר"א, ולא תלמידי הבעש"ט או החת"ס, נובעים מתפיסה מסויימת, ותמוהה.

לצערי אני לא מונח בסוגיא, אבל כמדומה שבספר אחרית כראשית מוכיח את כל השלבים האלו ממקורות אחרים בכתבי הגר"א.
הוספת את המילה 'כל', וזו רמיה. הוא מוכיח רק את 1 2 3 , ולא מצליח להביא בדל של רמז לעיקר העיקרים שלכם --שעל ידי פעולות מעשיות ביישוב ארץ ישראל תתקרב הגאולה-- לא מצא לזה מקור ולא חצי מקור. הוא רק מסייע את זה מהרמב"ן שיש מצוה לקיים את מה שגילה הקב"ה שזה רצונו, וכמו שפרעה ונבוכנדצר קיימו את רצון ה' כיון שהנביאים נבאו שכך יקרה, ואותו דבר יש לנו למצוה 'לעזור' לנבואות של הקב"ה להתגשם, לענ"ד זה זר ורחוק, והדימוי תמוה.

מעבר לכך זה וויכוח על פרטים שלרובם אין השלכה מעשית, האם ליישב את ירושלים לצד מערב דייקא (מאחורינו כבר), האם משיח בן יוסף זה הגר"א בעצמו עם ניצוץ לר' הלל או לא (אין שום נפק"מ), האם יש עניין להתפלל על גאולת ירושלים באמצע רח' שטראוס מאחורי בניין ההסתדרות (שזה פסגת הר ירושלים), או ששאר המקומות שווים לתפילה (נו, נו..) וכו' וכו'.
זה הקונץ! לו היו מקיימים את מצות יישוב א"י בסתמא, אז הכל טוב, בויז'ניץ מדגישים את מדת האהבה ובברסלב את ההתבודדות, לחיי. אך הפיכת מצוה זו למשהו מיסטי (והדוגמאות שהזכרת יצאו מן הכלל ללמד), פה פה מונחת הבעיה!

רק נקודה עיקרית, ברגע שהיסודות מוסכמים שהם מהגר"א, גם אם לא נקבל בנאמנות מוחלטת את כל הפרטים, מצד שני גם לא נתנגד אליהם, כי אין סיבה לטעון שקם איזה זייפן והמציא פרט כזה או כזה, מקסימום יש כאן אפקט 'טלפון שבור' של מסורת איש מפי איש שכל שלב בה הגדיר את הדברים לפי דעתו והבנתו, ויתכן שבתוצאה הסופית יש פרטים שאינם נכונים בכלל.
שוב, הכל מוסכם וברור, חוץ מהנקודה העיקרית - 'לעשות מעשים בדרך הטבע כדי להחיש את הגאולה', במשנת הגר"א - זה לא היה ולא נברא, ואילו למשנת קול התור וממשיכיו, זה כלל כל התורה.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » א' יוני 30, 2019 1:39 am

הגר"א כותב בתיקוני זוהר על המאמר שבן דוד יבוא או בדור שכולו זכאי או שכולו חייב. "ודאי באופן השני".

וידוע שכשלא זכו אז זה בעיתה ולא אחישנה, וגם כעני ורוכב על חמור - בדרך הטבע. אך זה רק בבחי' משיח בן יוסף, ומשיח בן דוד זה בענני שמיא. כמו שהגאון כותב בברכות ועוד.

ולגבי לעשות מעשים יש עדויות שהגר"א רצה לבטל את חרם רבינו גרשום ולחדש ברכת כוהנים בכל יום כדי לקרב הגאולה. ועוד ועוד.

מספיק לראות מה עשו תלמידי הגר"א בדרך הטבע בשביל לעורר הגאולה, בניית החורבה שבה רואה רמ"מ משקלוב ביטוי לאתערותא דללתא בבנין חרבות ירושלים, וסימנא מילתא לאתחלתא דגאולה, ור' ישראל משקלוב מחפש את עשרת השבטים וכותב שצריך אתערותא דלתתא, ואח"כ ר' משה מגיד עובד בכל כוחו על העניין של אנשי אמנה- שיויון, כמו שמביא בספרו אריה מורגנשטרן, ומשנת תרי"ז ר' יאשע ריבלין מתחיל לבנות את ירושלים על פי מה שקיבל בקול התור וכו' וה' מצליח בידו בכל מה שעושה, ברור שהכל זה חלק מהתהליך של קמעא קמעא עד שיבקע כשחר אוריך בביאת בן דוד משיחנו. וכבר אמר רב אבא שאין לך קץ מגולה מזה וכו'. וכבר כתבו תלמידי הגר"א: ותבער אש שלהבת חיבת הק' אהבת ציון וחיבת ירושלם בקרבנו, ולהתעורר בצערא דשכינתא קדישא אמנו המרחמת עלינו, אגוני מגנא ואצולי מצלא לנו בגלותינו, ועד מתי לא נרחם שארית פליטתנו, ולא נרחם את ירושלם בהיות לאל ידינו, כי לולא ה' חפץ בנו לא הראנו את כל אלה - להביאנו אל המנוחה ואל הנחלה, סימנא מלתא היא אתחלתא דגאולה. ברוך המקום אשר בחר בנו להשיבנו אל נחלת אבותנו ואחוזתנו, ולזכותנו כהיום הזה לראות עוד בנחמת ציון מעט בגלותינו לנחמינו. אם לא היה להם ציווי מיוחד מהגר"א להתחיל במהלך של בנין ירושלים וקיבוץ גלויות וקניית שדות, באיזה רשות הם מורשים לעצמם לבטל תורה כמה שנים ולקחת חובות עצומים על עצמם ללכת לבנות איזה חורבה ועוד לטעון שזה אתחלתא דגאולה ועוד ברור להם שזה חפץ ה' מהם להתחיל בתהליך הזה. וכן באיזה רשות מתחיל ר' יושעה ריבלין בבנית השכונות חוץ לחומה הוא שכח מהשלוש שבועות לא לעשות שום פעולה לפני שמשיח מגיע, ור' שמואל סלנטר עוד מעודד אותו. וכן ר' חיים מוולוזין ועוד מקימים קרנות לחזק כל מי שעולה לארץ ישראל אפי' מי שלא רק תורתו אמונתו, מה הם שכחו שאסור לפעול שום דבר לפני שמשיח מגיע?

בספר שערי צדק, ירושלים תר"ג, לר' אביעזר מטיקטין (שעלה ארצה מיד אחרי תלמידי הגר"א בשנת תקצ"ב), כתוב בדף נח: "מה שאחז"ל... שלא ידחקו את הקץ כוונתם בזה על שאר הימים, שלא בעת פקידה, שאז צריכים ישראל לדחוק את עצמם בכוח גדול בתשובה שלימה וברוב מעשים כדי שלא יתגבר עליהם הסטרא אחרא, אבל בזמן הפקידה אז בנקל רב יכולים ליגאל".

ואיך כותב הנצי"ב: עתה יש סייעתא דשמיא באפשרויות שנפתחו לייסוד מושבות באר"י וכנראה שהגיעה שעת כושר - "שאנו רואים שההשגחה מביאה לידי כך, עלינו לרדוף ולהשתדל בכל האפשר לקנות ולנטוע, וכדבר ה' ליצחק אבינו 'שכן בארץ' ודרשו (בב"ר פס"ד) עשה שכונה בארץ, הוי נוטע הוי זורע הוי נציב', (השפראך הוא כזה קול-התור דיק.... רחמנא ליצלן) ואע"ג שלא הרבה היה יכול יצחק לבדו להושיב את הארץ בזמנו שהייתה תחת ממשלת הכנענים והפלשתים, מכל מקום היה יקר בעיני ה' מה שיושיב יצחק, כך עלינו לדעת שיקר בעיני ה' מה שנושיב אנחנו במעשה ידינו, ואפילו תחת ממשלת התוגר - בייחוד אחרי שנתעורר הרעיון בקרב ישראל מקצה העולם ועד קצהו, בכל מקום אשר אנחנו מפוזרים, וקול המון כקול שדי בדברו ע"י נביאיו, וע"כ עלינו להמשך אחרי קול דבריו זה ולבטוח בו ית' שיגמור אחרינו". הוא שכח מהשלוש שבועות?

וכן רשבכה"ג ר' יצחק אלחנן: "כבר ידועה דעתי והסכמתי כי גדולה מאוד מצוות ישוב ארץ ישראל כמו שאמר הרמב"ן וברוך ה' שהחיינו לזה כי נתעוררה התנועה בכל עמנו להשתדל בענין קדוש של ישוב א"י ארץ אבות אבותינו הקדושה ולבנין חורבותיה, ורוב טובות לה' על מה שזכינו בדורנו לראות זה בעינינו. ואין קץ וקצב לשכר העוסקים והמסייעים בעניין הגדול והקדוש הזה... וה' יהיה בעזרנו, אשר כל הבאים שם ישתדלו לשמור מצוות התלויות בארץ הקודש כדת וכדין..."

הגר"א כותב שיתחיל כמו בזמן כורש בדרך הטבע, הרי אנו מחכים כל יום לגאולה השלמה ולא לפקידה של עוד איזה כורש, מה כ"כ קשה לך שהגר"א ותלמדיו קיבלו את התפקיד משמים להתחיל את הפקידה הנ"ל, מה חיכית שיפול איזה כורש מהשמים ויגיד שנשלח משמים להתחיל את הפקידה. משיח בן דוד זה באמת מהלך שמימי של עולם אחר בכלל חוץ מגדרי הטבע. (הגר"א כותב שמשיח בן יוסף תפקידו להסיר את השעבוד מלכויות, ומשיח בן דוד זה חירות ממלאך המוות והיצר הרע). ועובדה שהמהלך קיבל תאוצה בביאת תלמידי הגר"א ואה"נ גם החסידים ותלמידי החת"ס לארץ ישראל. ומשנת ת"ר בעקבות ריבוי עליית היהודים בריטניה החליטה להשאיר את התורכים בארץ ישראל בשליטה מוגבלת תחתיהם, ולתת תנאים יותר טובים ליהודים להתחיל לבנות הישוב. ומאז היישוב הלך ונבנה וכן תוך כמה שנים מספר היהודים גדל על פני מספר הערבים.

וכך כותב מורגנשטרן: בשנת ת"ר (השנה שכותב עליה הגר"א שתתחיל תקופת משיח בן יוסף) כונסה בלונדון ועידה בה דנו המעצמות על גורלה של ארץ ישראל. על הפרק עמדו שתי הצעות שעתידות היו לסכן את המשך שיבת היהודים לארץ. ההצעה הראשונה גרסה את הפיכתן של ארץ ישראל וירושלים לאזור בינלאומי בהשפעה נוצרית קתולית. ההצעה השנייה היתה להשאיר את שלטונו של מוחמד עלי על הארץ, ובכך להביא להקמתה של מדינה חדשה שהיסוד האתני המוביל בה יהיה הערבים.

אולם הבריטים, שהתרשמו מעדויות אנשיהם על הנהירה היהודית לארץ ישראל, ובעצמם הושפעו מהלכי רוח נוצריים-משיחיים, לחצו לקבלתה של האפשרות השלישית, שהיתה בעלת משמעות קריטית להמשך התפתחותו של היישוב היהודי הקטן: החזרתה של ארץ ישראל לשלטונו של השולטן התורכי, כשהוא מוחלש ונתון לחסות בריטניה. nכאן ואילך גדלה מעורבותה של מעצמה אירופית זו בחיי הארץ, והקונסולים שלה, שנהנו ממעמד גבוה בעיני התורכים, הפכו להיות מגֵניהם של יהודי הארץ, דבר שאפשר את המשך התפתחותו המהירה של היישוב היהודי. הצהרת בלפור, שניתנה קרוב לשמונים שנה מאוחר יותר, היתה פריים הבשל של המדיניות הבריטית והלכי רוח שרווחו בבריטניה עשרות שנים קודם לכן.

ההבדל בין זמן עזרא ונחמיה לעכשיו, שכאן יש את קלי' הערב רב שמכסה על כל תקופת משיח בן יוסף, ודו"ק.

לקנאים ולערב רב להבדיל אלפי הבדלות יש עניין לכסות את העובדה שמי שהתחיל כאן את התהליך של בנין הארץ זה החרדים לדבר ה', הקנאים רוצים להוכיח שאסור לעשות כלום בדרך הטבע, והציונים טוענים שהם עשו הכל והחרדים הם נטע זר כאן. האמת תהיה נעדרת...

יושב ירושלים

לענין כתב:הוספת את המילה 'כל', וזו רמיה. הוא מוכיח רק את 1 2 3 , ולא מצליח להביא בדל של רמז לעיקר העיקרים שלכם --שעל ידי פעולות מעשיות ביישוב ארץ ישראל תתקרב הגאולה-- לא מצא לזה מקור ולא חצי מקור. הוא רק מסייע את זה מהרמב"ן שיש מצוה לקיים את מה שגילה הקב"ה שזה רצונו, וכמו שפרעה ונבוכנדצר קיימו את רצון ה' כיון שהנביאים נבאו שכך יקרה, ואותו דבר יש לנו למצוה 'לעזור' לנבואות של הקב"ה להתגשם, לענ"ד זה זר ורחוק, והדימוי תמוה.

רק לשם הדיוק; הוא מביא גם את דברי הגר"א הבאים [אדרת אליהו פרשת מקץ]:

לענין · הודעהעל ידי **לענין** » א' יוני 30, 2019 7:45 pm

נכון, צודק, טעיתי וסליחה.
אבל לענייני הגאולה זה לא קשור בכלל.

שמואל שלומוביץ

תמיד התקשיתי למה יוסף ראה עצמו מחוייב לקיים החלומות.
והשבתי לעצמי שיוסף ראה בחלומו אלומתו קמה ונצבה, והיתה זו נבואה שבתפקידו להעמיד עצמו לקיים החלומות, והיה מחוייב לכך בדבר ה' אליו בחלום הלילה.
וגם אם לא כדברי בזה, לא שמענו מדברי הגר"א אלא כשמבורר לאדם שפעולת ה' ההיא באופן הזה, שאם יוסף יתגלה לכאו' יהיה כאן הירוס לתכנית האלוקית שיבואו להשתחוות לפניו. (ובחלום ניכר שהשתחוואתם הראשונה היא כאלומים לאלומתו של יוסף היינו על עסקי מזון ובלא דעת והכר, ורק בחלום השני ניכר שם יוסף עצמו כמלך, שזה על השתחוואתם השניה, וכמו שכבר יש שורש הדבר ברמב"ן כמדומה ואכמ"ל) ולכן אם יוסף יתוודע להם וישלחם כשורה יש כאן צד הירוס למה שניכר כהנהגת ה' לגלגל.
אבל ללמוד מזה שצריך לפעול גאוה בידים, זה משונה מאד. מה גם שדבר סותר למשנת הגר"א הברורה והבהירה והמובהקת שהיא מסי"נ לקיום כל פרט מדברי חז"ל, וטענת דברי אגדה לדעתי בלתי אפשרית בתורת הגר"א, כי הכל אחד. ופשוט שלשיטתו אסור לעבור על השבועות, וח"ו לומר שיש כאן דבר שלא בדווקא,
וידוע שתלמידי הגר"א חששו לקיום השבועות כמבואר בהקדמת פאת השולחן ובמכתב ר"י משקלוב לעשרת השבטים ועלו רק כיחידים ולא שישים רבוא כדרישת קול התור.
והנה הרמב"ן אמנם עלה לארץ אבל לא יסד תנועת חזון ציון לקיים נבואות הנביאים.
וכאמור :

ר"א בהגר"א כותב בפירוש ברכת תקע בשופר.
...בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל לא הזכיר אלא הנדחים מפני שהן יתקבצו באחרונה כאמור ואז כבר יהיו הצולעה ואשר הרעותי נגאלים ויחדיו יבואו מארץ צפון ונכלל בברכה ראשונה בתואר מלך כו' מושיע כי הגאולה אינה בידי אדם כלל רק בידי שמים כמו שאמר אליהו על אימתי יבוא משיח לכשירצה אדון זה.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » א' יוני 30, 2019 9:35 pm

גם החורבן היה ביד ה' אבל לא ראו שה' לבד כביכול החריב במו ידיו את ירושלים אלא טיטוס החריבו. וכך בבנין ירושלים ה' עורר את צדיקיו להתחיל לבנות, וכן עשה שיקום מלך קשה כהמן ובהר ציון היה פליטה וכולם עלו לארץ ישראל.

הכל הרבש"ע עושה והרבה שלוחים למקום, אמנם משיח בן דוד יהיה בבחי' שכולם יראו שיד ה' עשתה זאת בלי הסתרה של דרך הטבע.

לגבי שלוש שבועות יש אכן ראיות שתלמידי הגר"א אחזו שעדיין נוהג, למשל יש שבועה לא לגלות את הקץ והגר"א מזכיר זאת בסד"צ, ויתכן שלכן הגר"א לא ציווה אותם לעלות שישים ריבוא בפעם אחד אלא באופן של קמעא קמעא עד שיגיעו לשישים ריבוא. אך ודאי שזה לא היה עלייה של יחידים אלא הקימו קרנות בעולם בשביל לעודד עוד ועוד יהודים לעלות לארץ ישראל. (וגם הם עלו תחילה 511 נפשות) ולא רק אלו שרק תורתם אומונתם וחפצם רק להתעלות בתורת ארץ ישראל. ועיין בדברים שהבאתי לעיל מהנצי"ב ור' יצחק אלחנן. בשנת תרע"ד קודם מלחמת עולם הראשונה כבר היו בא"י 60,000 יהודים רובם שומרי תורה ומצוות.

אחד מהיסודות של קול התור זה שיש שלב בתוך תקופת משיח בן יוסף של גאולה משעבוד מלכויות "ברשיון אומות העולם" (ור' יעקב לעווי מגדולי מקובלי ירושלים וקרובו של ר' הלל משקלוב אמר בשנת תרי"ז שבירושלים מוסכם על כולם שהגאולה תתחיל בדרך הטבע ברישיון האומות) שזה אכן הושג בתרע"ח ואח"כ בועידת סאן רימו וכו' ואז פסק האור שמח ועוד גדולי ישראל שהתבטלו השלוש שבועות. וכמו שכותב הגר"א שהכל שלבים מתחילת בוקר אלף השישי עד הקץ האחרון. ולפי קול התור עד השעה השביעית זה עדיין תקופת משיח בן יוסף.

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב: ופשוט שלשיטתו אסור לעבור על השבועות, וח"ו לומר שיש כאן דבר שלא בדווקא,
וידוע שתלמידי הגר"א חששו לקיום השבועות כמבואר בהקדמת פאת השולחן ובמכתב ר"י משקלוב לעשרת השבטים ועלו רק כיחידים ולא שישים רבוא כדרישת קול התור.
והנה הרמב"ן אמנם עלה לארץ אבל לא יסד תנועת חזון ציון לקיים נבואות הנביאים.
וכאמור :
ר"א בהגר"א כותב בפירוש ברכת תקע בשופר.
...בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל לא הזכיר אלא הנדחים מפני שהן יתקבצו באחרונה כאמור ואז כבר יהיו הצולעה ואשר הרעותי נגאלים ויחדיו יבואו מארץ צפון ונכלל בברכה ראשונה בתואר מלך כו' מושיע כי הגאולה אינה בידי אדם כלל רק בידי שמים כמו שאמר אליהו על אימתי יבוא משיח לכשירצה אדון זה.

אם כת"ר מתכוון לדון בדעתו של הרב 'אחרית כראשית' - שעל דבריו נסובו ההודעות האחרונות - יתכבד נא לעיין בדבריו, ויראה כי רחוקים הם כרחוק מזרח ממערב מהטענה ש'שלש שבועות הם לאו בדוקא' רח"ל, הוא טוען ממש להיפך, השבועה היא שלא לעלות בחומה וכו' עד שתחפץ דייקא, ומכלל לאו אתה שומע הן, הא אם תחפץ עלו בחומה, וכמבואר ביומא ט: שהיה קפידא על בני בבל שלא עלו כחומה, אפשר לדון בטענה הזו, אבל להעמיד את הדברים כביכול אמרו בשם הגר"א שדברי חז"ל הם לאו בדוקא זה לא הוגן.

שמואל שלומוביץ

משולש כתב:לגבי שלוש שבועות יש אכן ראיות שתלמידי הגר"א אחזו שעדיין נוהג, למשל יש שבועה לא לגלות את הקץ והגר"א מזכיר זאת בסד"צ, ויתכן שלכן הגר"א לא ציווה אותם לעלות שישים ריבוא בפעם אחד אלא באופן של קמעא קמעא עד שיגיעו לשישים ריבוא. אך ודאי שזה לא היה עלייה של יחידים אלא הקימו קרנות בעולם בשביל לעודד עוד ועוד יהודים לעלות לארץ ישראל. (וגם הם עלו תחילה 511 נפשות) ולא רק אלו שרק תורתם אומונתם וחפצם רק להתעלות בתורת ארץ ישראל. ועיין בדברים שהבאתי לעיל מהנצי"ב ור' יצחק אלחנן. בשנת תרע"ד קודם מלחמת עולם הראשונה כבר היו בא"י 60,000 יהודים רובם שומרי תורה ומצוות.

אחד מהיסודות של קול התור זה שיש שלב בתוך תקופת משיח בן יוסף של גאולה משעבוד מלכויות "ברשיון אומות העולם" (ור' יעקב לעווי מגדולי מקובלי ירושלים וקרובו של ר' הלל משקלוב אמר בשנת תרי"ז שבירושלים מוסכם על כולם שהגאולה תתחיל בדרך הטבע ברישיון האומות) שזה אכן הושג בתרע"ח ואח"כ בועידת סאן רימו וכו' ואז פסק האור שמח ועוד גדולי ישראל שהתבטלו השלוש שבועות. וכמו שכותב הגר"א שהכל שלבים מתחילת בוקר אלף השישי עד הקץ האחרון. ולפי קול התור עד השעה השביעית זה עדיין תקופת משיח בן יוסף.

אתה סותר כאן את אחת המסורות המובהקות של משפחת ריבלין שהאמינו בה הגרש"ז והגריש"א שאם היה אפשר להעלות שישים רבוא.... היה גאולה מיד.
וכמובן שאם זה עבירה זה היה מעכב הגאולה ולא מעורר אותה.
אם בטל משהו בגלל רישיון האומות זה אולי מפני שאינו נחשב עוד למרידה, אבל השבועה שלא יעלו בחומה ולא ידחקו הקץ אינם קשורות לאומות כלל, ולפי הגר"א יש איסור בשבועות, ולכן ודאי לא מסר לר"ה ריבלין דרכי גאולה שמהותן ומשמעותן מרידה ודחיקת הקץ בלי ספק ונפל בבירא כל המסורת.

והרבה מהדרושים שאתה אומר וחישוב קיצין ושנים אין בזה מופת חותך ואין משיבים על הדרוש, ובכל שנה אומרת היא השנה הזאת כידוע גם בימינו,
אבל תשים לב שחלקם הגדול של דבריך מבוסס על תורת הגר"א שאינה קשורה לקול התור אלא נלקחה לקול התור מאותם המקורות שאתה לוקח, גאולה ברשיון האומות מזכיר הגר"א בביאורי הזוהר ואכמ"ל, וזה גאולה בשמאלא שאין לה קיום עייי"ש, עד שיבא הגאולה מאתו ברחמי בימינא. ולזה אנו מחכים. בבי"א.

שמואל שלומוביץ

יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב: ופשוט שלשיטתו אסור לעבור על השבועות, וח"ו לומר שיש כאן דבר שלא בדווקא,
וידוע שתלמידי הגר"א חששו לקיום השבועות כמבואר בהקדמת פאת השולחן ובמכתב ר"י משקלוב לעשרת השבטים ועלו רק כיחידים ולא שישים רבוא כדרישת קול התור.
והנה הרמב"ן אמנם עלה לארץ אבל לא יסד תנועת חזון ציון לקיים נבואות הנביאים.
וכאמור :
ר"א בהגר"א כותב בפירוש ברכת תקע בשופר.
...בא"י מקבץ נדחי עמו ישראל לא הזכיר אלא הנדחים מפני שהן יתקבצו באחרונה כאמור ואז כבר יהיו הצולעה ואשר הרעותי נגאלים ויחדיו יבואו מארץ צפון ונכלל בברכה ראשונה בתואר מלך כו' מושיע כי הגאולה אינה בידי אדם כלל רק בידי שמים כמו שאמר אליהו על אימתי יבוא משיח לכשירצה אדון זה.

אם כת"ר מתכוון לדון בדעתו של הרב 'אחרית כראשית' - שעל דבריו נסובו ההודעות האחרונות - יתכבד נא לעיין בדבריו, ויראה כי רחוקים הם כרחוק מזרח ממערב מהטענה ש'שלש שבועות הם לאו בדוקא' רח"ל, הוא טוען ממש להיפך, השבועה היא שלא לעלות בחומה וכו' עד שתחפץ דייקא, ומכלל לאו אתה שומע הן, הא אם תחפץ עלו בחומה, וכמבואר ביומא ט: שהיה קפידא על בני בבל שלא עלו כחומה, אפשר לדון בטענה הזו, אבל להעמיד את הדברים כביכול אמרו בשם הגר"א שדברי חז"ל הם לאו בדוקא זה לא הוגן.

לא אמרתי שאמרו אלא שלא ניתן להאמר, כלומר שלא יאמרו.
ובאמת שמעתי יש שאומרים כן, וגם מביאים שהשבועה לזמן קצוב ועוד רעיונות שאין להם מקור מדברי חז"ל. וברור שהגר"א לא הסתמך על שמועות אלו.
ולענין דברי הרב אחרית כראשית, אני מתקשה לדון בדבריו כי הוא ת"ח גדול, ומי אני שאבקר את ספרו (ואמנם לא למדתי אותו בתקופה האחרונה), אבל מאד קשה לדון בדבר עם מי שלמד הכל מתוך הנחה מבוססת מראש, והכל מתעצב לו לפי תמונת השקפת עולמו אשר קיבל מרבו.
והוא כן ראוי לו ללמוד, אבל בטוחני שמי שילמד את המקורות ללא החלטה מראש, לא ימצא בדברי הגר"א את מה שהוא רואה שם, בבירור מוחלט כזה.
ישנם חידושים עצומים בנוגע לגלות והגאולה שיש ללמוד מהם (עכ"פ על צד הספק) הסתכלות חשובה מאד על מצבינו כיום וסוד התקופה, אבל כל הנסיון להוציא מזה הנהגה בפועל ולהאמין משום כך ברעיונות קול התור אין לו על מה שיתבסס.

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב:ובאמת שמעתי יש שאומרים כן, וגם מביאים שהשבועה לזמן קצוב ועוד רעיונות שאין להם מקור מדברי חז"ל. וברור שהגר"א לא הסתמך על שמועות אלו.
ולענין דברי הרב אחרית כראשית, אני מתקשה לדון בדבריו כי הוא ת"ח גדול, ומי אני שאבקר את ספרו (ואמנם לא למדתי אותו בתקופה האחרונה), אבל מאד קשה לדון בדבר עם מי שלמד הכל מתוך הנחה מבוססת מראש, והכל מתעצב לו לפי תמונת השקפת עולמו אשר קיבל מרבו.
והוא כן ראוי לו ללמוד, אבל בטוחני שמי שילמד את המקורות ללא החלטה מראש, לא ימצא בדברי הגר"א את מה שהוא רואה שם, בבירור מוחלט כזה.
ישנם חידושים עצומים בנוגע לגלות והגאולה שיש ללמוד מהם (עכ"פ על צד הספק) הסתכלות חשובה מאד על מצבינו כיום וסוד התקופה, אבל כל הנסיון להוציא מזה הנהגה בפועל ולהאמין משום כך ברעיונות קול התור אין לו על מה שיתבסס.

לא ברור לי מספיק על איזה נקודה אתה חולק; האם אתה חולק על זה שזמן השבועה הוא רק 'עד שתחפץ'? או שאתה סובר שאין לנו דרך לדעת מתי ה'תחפץ'?

שמואל שלומוביץ

יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:ובאמת שמעתי יש שאומרים כן, וגם מביאים שהשבועה לזמן קצוב ועוד רעיונות שאין להם מקור מדברי חז"ל. וברור שהגר"א לא הסתמך על שמועות אלו.
ולענין דברי הרב אחרית כראשית, אני מתקשה לדון בדבריו כי הוא ת"ח גדול, ומי אני שאבקר את ספרו (ואמנם לא למדתי אותו בתקופה האחרונה), אבל מאד קשה לדון בדבר עם מי שלמד הכל מתוך הנחה מבוססת מראש, והכל מתעצב לו לפי תמונת השקפת עולמו אשר קיבל מרבו.
והוא כן ראוי לו ללמוד, אבל בטוחני שמי שילמד את המקורות ללא החלטה מראש, לא ימצא בדברי הגר"א את מה שהוא רואה שם, בבירור מוחלט כזה.
ישנם חידושים עצומים בנוגע לגלות והגאולה שיש ללמוד מהם (עכ"פ על צד הספק) הסתכלות חשובה מאד על מצבינו כיום וסוד התקופה, אבל כל הנסיון להוציא מזה הנהגה בפועל ולהאמין משום כך ברעיונות קול התור אין לו על מה שיתבסס.

לא ברור לי מספיק על איזה נקודה אתה חולק; האם אתה חולק על זה שזמן השבועה הוא רק 'עד שתחפץ'? או שאתה סובר שאין לנו דרך לדעת מתי ה'תחפץ'?

לא התייחסתי לכך, אבל מי יודע אם תחפץ הוא בשמאלא או דוקא בימינא, ומי יודע אם מי שדחק הקץ לא עורר חמת ה' להיות בשרם של ישראל כצבאות או כאיילות השדה על דוחק השעה (יראתי בפצותי ואיני בא לקבוע מסמרות חלילה, אבל כדי להבין מה משמעות האפשרית של הדברים).
והרי הגאולה בשמאלא היא אחד מעיר ושנים ממשפחה, בהר ציון פליטה. ודוחק הצד הזה תלוי בו סכנה מרובה. גם אם יש בו צד טובה הרבה כי פקד ה' את עמו.

יושב ירושלים

לענין כתב:נכון, צודק, טעיתי וסליחה.
אבל לענייני הגאולה זה לא קשור בכלל.

איך הבנת את המילים 'וזהו כלל התורה'?

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:ובאמת שמעתי יש שאומרים כן, וגם מביאים שהשבועה לזמן קצוב ועוד רעיונות שאין להם מקור מדברי חז"ל. וברור שהגר"א לא הסתמך על שמועות אלו.
ולענין דברי הרב אחרית כראשית, אני מתקשה לדון בדבריו כי הוא ת"ח גדול, ומי אני שאבקר את ספרו (ואמנם לא למדתי אותו בתקופה האחרונה), אבל מאד קשה לדון בדבר עם מי שלמד הכל מתוך הנחה מבוססת מראש, והכל מתעצב לו לפי תמונת השקפת עולמו אשר קיבל מרבו.
והוא כן ראוי לו ללמוד, אבל בטוחני שמי שילמד את המקורות ללא החלטה מראש, לא ימצא בדברי הגר"א את מה שהוא רואה שם, בבירור מוחלט כזה.
ישנם חידושים עצומים בנוגע לגלות והגאולה שיש ללמוד מהם (עכ"פ על צד הספק) הסתכלות חשובה מאד על מצבינו כיום וסוד התקופה, אבל כל הנסיון להוציא מזה הנהגה בפועל ולהאמין משום כך ברעיונות קול התור אין לו על מה שיתבסס.

לא ברור לי מספיק על איזה נקודה אתה חולק; האם אתה חולק על זה שזמן השבועה הוא רק 'עד שתחפץ'? או שאתה סובר שאין לנו דרך לדעת מתי ה'תחפץ'?

לא התייחסתי לכך, אבל מי יודע אם תחפץ הוא בשמאלא או דוקא בימינא, ומי יודע אם מי שדחק הקץ לא עורר חמת ה' להיות בשרם של ישראל כצבאות או כאיילות השדה על דוחק השעה (יראתי בפצותי ואיני בא לקבוע מסמרות חלילה, אבל כדי להבין מה משמעות האפשרית של הדברים).
והרי הגאולה בשמאלא היא אחד מעיר ושנים ממשפחה, בהר ציון פליטה. ודוחק הצד הזה תלוי בו סכנה מרובה. גם אם יש בו צד טובה הרבה כי פקד ה' את עמו.

א. האם הדברים שאמרת סותרים את הטענה שהגר"א כן ידע?
והשאלה החשובה יותר: ב. האם אתה סבור שיש לנו - קרוצי חומר - יכולת להכיר את הקב"ה דרך הדברים שהוא פועל בעולם או לא? או בלשון אחר: האם יציאת מצרים אומרת לנו משהו מבלי שהיתה נבואה?

שמואל שלומוביץ

יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:ובאמת שמעתי יש שאומרים כן, וגם מביאים שהשבועה לזמן קצוב ועוד רעיונות שאין להם מקור מדברי חז"ל. וברור שהגר"א לא הסתמך על שמועות אלו.
ולענין דברי הרב אחרית כראשית, אני מתקשה לדון בדבריו כי הוא ת"ח גדול, ומי אני שאבקר את ספרו (ואמנם לא למדתי אותו בתקופה האחרונה), אבל מאד קשה לדון בדבר עם מי שלמד הכל מתוך הנחה מבוססת מראש, והכל מתעצב לו לפי תמונת השקפת עולמו אשר קיבל מרבו.
והוא כן ראוי לו ללמוד, אבל בטוחני שמי שילמד את המקורות ללא החלטה מראש, לא ימצא בדברי הגר"א את מה שהוא רואה שם, בבירור מוחלט כזה.
ישנם חידושים עצומים בנוגע לגלות והגאולה שיש ללמוד מהם (עכ"פ על צד הספק) הסתכלות חשובה מאד על מצבינו כיום וסוד התקופה, אבל כל הנסיון להוציא מזה הנהגה בפועל ולהאמין משום כך ברעיונות קול התור אין לו על מה שיתבסס.

לא ברור לי מספיק על איזה נקודה אתה חולק; האם אתה חולק על זה שזמן השבועה הוא רק 'עד שתחפץ'? או שאתה סובר שאין לנו דרך לדעת מתי ה'תחפץ'?

לא התייחסתי לכך, אבל מי יודע אם תחפץ הוא בשמאלא או דוקא בימינא, ומי יודע אם מי שדחק הקץ לא עורר חמת ה' להיות בשרם של ישראל כצבאות או כאיילות השדה על דוחק השעה (יראתי בפצותי ואיני בא לקבוע מסמרות חלילה, אבל כדי להבין מה משמעות האפשרית של הדברים).
והרי הגאולה בשמאלא היא אחד מעיר ושנים ממשפחה, בהר ציון פליטה. ודוחק הצד הזה תלוי בו סכנה מרובה. גם אם יש בו צד טובה הרבה כי פקד ה' את עמו.

א. האם הדברים שאמרת סותרים את הטענה שהגר"א כן ידע?
והשאלה החשובה יותר: ב. האם אתה סבור שיש לנו - קרוצי חומר - יכולת להכיר את הקב"ה דרך הדברים שהוא פועל בעולם או לא? או בלשון אחר: האם יציאת מצרים אומרת לנו משהו מבלי שהיתה נבואה?

א. אולי ידע אלא שאין לי שום מידע על כך.
אלו שטוענים שהגר"א אמר משהו בנושא אינם נאמנים עלי במחילה, בגלל שהם אינם דוברי אמת לכל אורך הדרך (מדמיון ואנרכוניזם ולא מרוע).
ולכן אין שום אפשרות ללמוד מפיהם ומפי כתבם שום דבר על הנידון הזה.
ב. ולגבי פעולת ה' יתכן שאפשר, אלא שודאי צריך בירור וודאי, כדי שלא יהיה ברוחינו רמיה אשר יגרום לנו לנטות מדרך ה', כמו שביארתי לעיל מדברי הגר"א משלי טז.
ולעבור על השבועה חנם.
מה גם שהספק אם הכוונה לימינא או לשמאלא נוטה בעיני מאד להכריע שאי"ז אלא בימינא, כי בשמאלא אין חפץ גלוי שאינו אלא ברחמים, ואכמ"ל.

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:ובאמת שמעתי יש שאומרים כן, וגם מביאים שהשבועה לזמן קצוב ועוד רעיונות שאין להם מקור מדברי חז"ל. וברור שהגר"א לא הסתמך על שמועות אלו.
ולענין דברי הרב אחרית כראשית, אני מתקשה לדון בדבריו כי הוא ת"ח גדול, ומי אני שאבקר את ספרו (ואמנם לא למדתי אותו בתקופה האחרונה), אבל מאד קשה לדון בדבר עם מי שלמד הכל מתוך הנחה מבוססת מראש, והכל מתעצב לו לפי תמונת השקפת עולמו אשר קיבל מרבו.
והוא כן ראוי לו ללמוד, אבל בטוחני שמי שילמד את המקורות ללא החלטה מראש, לא ימצא בדברי הגר"א את מה שהוא רואה שם, בבירור מוחלט כזה.
ישנם חידושים עצומים בנוגע לגלות והגאולה שיש ללמוד מהם (עכ"פ על צד הספק) הסתכלות חשובה מאד על מצבינו כיום וסוד התקופה, אבל כל הנסיון להוציא מזה הנהגה בפועל ולהאמין משום כך ברעיונות קול התור אין לו על מה שיתבסס.

לא ברור לי מספיק על איזה נקודה אתה חולק; האם אתה חולק על זה שזמן השבועה הוא רק 'עד שתחפץ'? או שאתה סובר שאין לנו דרך לדעת מתי ה'תחפץ'?

לא התייחסתי לכך, אבל מי יודע אם תחפץ הוא בשמאלא או דוקא בימינא, ומי יודע אם מי שדחק הקץ לא עורר חמת ה' להיות בשרם של ישראל כצבאות או כאיילות השדה על דוחק השעה (יראתי בפצותי ואיני בא לקבוע מסמרות חלילה, אבל כדי להבין מה משמעות האפשרית של הדברים).
והרי הגאולה בשמאלא היא אחד מעיר ושנים ממשפחה, בהר ציון פליטה. ודוחק הצד הזה תלוי בו סכנה מרובה. גם אם יש בו צד טובה הרבה כי פקד ה' את עמו.

א. האם הדברים שאמרת סותרים את הטענה שהגר"א כן ידע?
והשאלה החשובה יותר: ב. האם אתה סבור שיש לנו - קרוצי חומר - יכולת להכיר את הקב"ה דרך הדברים שהוא פועל בעולם או לא? או בלשון אחר: האם יציאת מצרים אומרת לנו משהו מבלי שהיתה נבואה?

א. אולי ידע אלא שאין לי שום מידע על כך.
אלו שטוענים שהגר"א אמר משהו בנושא אינם נאמנים עלי במחילה, בגלל שהם אינם דוברי אמת לכל אורך הדרך (מדמיון ואנרכוניזם ולא מרוע).
ולכן אין שום אפשרות ללמוד מפיהם ומפי כתבם שום דבר על הנידון הזה.
ב. ולגבי פעולת ה' יתכן שאפשר, אלא שודאי צריך בירור וודאי, כדי שלא יהיה ברוחינו רמיה אשר יגרום לנו לנטות מדרך ה', כמו שביארתי לעיל מדברי הגר"א משלי טז.
ולעבור על השבועה חנם.
מה גם שהספק אם הכוונה לימינא או לשמאלא נוטה בעיני מאד להכריע שאי"ז אלא בימינא, כי בשמאלא אין חפץ גלוי שאינו אלא ברחמים, ואכמ"ל.

א. אין לי שום בעיה שאתה לא מאמין להם [גם אני לא מאמין להם], אבל אתה לא יכול להוכיח שהם לא צודקים כי זה סותר את כל משנת הגר"א, אם אתה מסכים שהגר"א כן יכול לדעת שהגיע 'תחפץ' ויש לעורר את האהבה כמבו' בדברי חז"ל.
ב. אני התכוונתי לתיאוריה על השואה ומתיר את בשרכם [אחר בקשת המחילה וכו' וכו' כרגיל], לענ"ד מי שיכול לראות את מה שאמרת בסיפור שקרה כאן, יכול בקלות להסביר את יציאת מצרים [בלי נבואה כנ"ל] בדיוק באותה צורה [דחיקת הקץ רד"ו במקום 'ארבע מאות שנה' המפורשות בקרא, ומיד אחר כך נענשו בהריגת רוב מובהק של עם ישראל], רק במקרה העונש פגע אך ורק במי שלא עבר על השבועה, מעניין..

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' יולי 01, 2019 10:57 am

זו מציאות שרוב הגלויות מכל קצוות תבל התכנסו לארץ ישראל (תימן, פרס, בבל, בוכרה, מצרים, לוב וכו' וכו') ורוב ארץ ישראל כבר לא חרבה. אפשר לומר שהכל זה מעשה שטן, ואפשר לומר שזה הכל מעשה ה' ביד צדיקיו מאז תלמידי הבעש"ט והגר"א שקיבלו את הציווי לעורר את האהבה, (גם האר"י' הק' בשיר השירים כותב שבימיו מותר כבר לעורר את האהבה ע"י תפילות ותחנונים וכו') , שזו גם המציאות שרוב העולים הראשונים היו צדיקים ויראי שמים וגדולי ישראל תמכו ועודדו אותם לעלות ולבנות את הנחרבות, אני מעדיף לומר כצד השני. אלא שכמו ביציאת מצרים הערב רב עלה עימהם והחטיא אותם בעגל, כך כאן הזוהר כבר ניבא שהם יעמדו בראשות העם בזמן עקבתא דמשיחא.

שמואל שלומוביץ

יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:
יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:ובאמת שמעתי יש שאומרים כן, וגם מביאים שהשבועה לזמן קצוב ועוד רעיונות שאין להם מקור מדברי חז"ל. וברור שהגר"א לא הסתמך על שמועות אלו.
ולענין דברי הרב אחרית כראשית, אני מתקשה לדון בדבריו כי הוא ת"ח גדול, ומי אני שאבקר את ספרו (ואמנם לא למדתי אותו בתקופה האחרונה), אבל מאד קשה לדון בדבר עם מי שלמד הכל מתוך הנחה מבוססת מראש, והכל מתעצב לו לפי תמונת השקפת עולמו אשר קיבל מרבו.
והוא כן ראוי לו ללמוד, אבל בטוחני שמי שילמד את המקורות ללא החלטה מראש, לא ימצא בדברי הגר"א את מה שהוא רואה שם, בבירור מוחלט כזה.
ישנם חידושים עצומים בנוגע לגלות והגאולה שיש ללמוד מהם (עכ"פ על צד הספק) הסתכלות חשובה מאד על מצבינו כיום וסוד התקופה, אבל כל הנסיון להוציא מזה הנהגה בפועל ולהאמין משום כך ברעיונות קול התור אין לו על מה שיתבסס.

לא ברור לי מספיק על איזה נקודה אתה חולק; האם אתה חולק על זה שזמן השבועה הוא רק 'עד שתחפץ'? או שאתה סובר שאין לנו דרך לדעת מתי ה'תחפץ'?

לא התייחסתי לכך, אבל מי יודע אם תחפץ הוא בשמאלא או דוקא בימינא, ומי יודע אם מי שדחק הקץ לא עורר חמת ה' להיות בשרם של ישראל כצבאות או כאיילות השדה על דוחק השעה (יראתי בפצותי ואיני בא לקבוע מסמרות חלילה, אבל כדי להבין מה משמעות האפשרית של הדברים).
והרי הגאולה בשמאלא היא אחד מעיר ושנים ממשפחה, בהר ציון פליטה. ודוחק הצד הזה תלוי בו סכנה מרובה. גם אם יש בו צד טובה הרבה כי פקד ה' את עמו.

א. האם הדברים שאמרת סותרים את הטענה שהגר"א כן ידע?
והשאלה החשובה יותר: ב. האם אתה סבור שיש לנו - קרוצי חומר - יכולת להכיר את הקב"ה דרך הדברים שהוא פועל בעולם או לא? או בלשון אחר: האם יציאת מצרים אומרת לנו משהו מבלי שהיתה נבואה?

א. אולי ידע אלא שאין לי שום מידע על כך.
אלו שטוענים שהגר"א אמר משהו בנושא אינם נאמנים עלי במחילה, בגלל שהם אינם דוברי אמת לכל אורך הדרך (מדמיון ואנרכוניזם ולא מרוע).
ולכן אין שום אפשרות ללמוד מפיהם ומפי כתבם שום דבר על הנידון הזה.
ב. ולגבי פעולת ה' יתכן שאפשר, אלא שודאי צריך בירור וודאי, כדי שלא יהיה ברוחינו רמיה אשר יגרום לנו לנטות מדרך ה', כמו שביארתי לעיל מדברי הגר"א משלי טז.
ולעבור על השבועה חנם.
מה גם שהספק אם הכוונה לימינא או לשמאלא נוטה בעיני מאד להכריע שאי"ז אלא בימינא, כי בשמאלא אין חפץ גלוי שאינו אלא ברחמים, ואכמ"ל.

א. אין לי שום בעיה שאתה לא מאמין להם [גם אני לא מאמין להם], אבל אתה לא יכול להוכיח שהם לא צודקים כי זה סותר את כל משנת הגר"א, אם אתה מסכים שהגר"א כן יכול לדעת שהגיע 'תחפץ' ויש לעורר את האהבה כמבו' בדברי חז"ל.
ב. אני התכוונתי לתיאוריה על השואה ומתיר את בשרכם [אחר בקשת המחילה וכו' וכו' כרגיל], לענ"ד מי שיכול לראות את מה שאמרת בסיפור שקרה כאן, יכול בקלות להסביר את יציאת מצרים [בלי נבואה כנ"ל] בדיוק באותה צורה [דחיקת הקץ רד"ו במקום 'ארבע מאות שנה' המפורשות בקרא, ומיד אחר כך נענשו בהריגת רוב מובהק של עם ישראל], רק במקרה העונש פגע אך ורק במי שלא עבר על השבועה, מעניין..

א. בעיית השבועות ודאי הייתה בתוקפה ע"פ תלמידי הגר"א בתקופה שבה נמסרו מסורות קול התור לפי סיפורי משפחת ריבלין אלא שלזה אף אחד כמעט לא מאמין וכל הצידוק הוא שהגיע זמן שבני משפחת ריבלין המבינים הגדולים על תורת הגאולה של הגר"א זכו לחדש מליבם שיטת הגר"א ואז אולי זה כבר לא סותר לשבועות כי זה אחרי תרע"ח, ובסוד, זה היה גם אחרי הצהרת בלפור, ולא בכדי.
זה סותר את משנת הגר"א לא בגלל בעיית השבועות, שזה נידון צדדי, אלא מפני שמקורות היניקה של חובות ההנהגה שלנו ע"פ הכגר"א הם תורה ומצוות ואך ורק תורה ומצוות, ומי כמו בביהמ"ד של הגר"א קנאו לדבר הזה שלא יהיה גורם אחר שמתערב בקביעת חובתינו בעולמינו, לא ע"פ סוד ורה"ק ולא ע"פ רמיזין קדישין, וגימטריאות מפוקפקות, אלא ע"פ חובתינו בעולמינו לקיים דבר ה' לעמו ונחלתו, בואו ורשו את הארץ, בגבולות שחקקו לנו חכמים בתורה שבע"פ, במסי"נ ובחיבת ציון וכו' וכו', אבל לא כדי לייצר גאולה ולקחת את החוק לידים אלא כדי לקיים דבר קדשו.
ב. סביר בעיני להניח שהעליה לארץ היא מתהליכי הגאולה, וסביר בעיני (אף שקשה להיות בטוח במאת האחוזים) שמה שהתרחש כאן הוא תהליך של פקידה שהיא גאולה בשמאלא בסוד בורא עולמות ומחריבן כדאי' בביאורי הגר"א לתיקזו"ח, וזה נעשה בשמאל דוחה, אחד מעיר ושנים ממשפחה, וזה אינו מתקיים עד שיתוף מידת הרחמים, ולכאו' הגיוני שדחיקת הקץ לעורר שמאל דוחה, יש ממנה סכנה גדולה, ובוודאי אין שום כוונה לקבוע דבר בזה, כי מי יבין קצות דרכי אל.
ומה שהיה במצרים נעשה מתחילה ג"כ בשמאלה ונגרם קושי השעבוד תכבד העבודה על האנשים, אלא שהכל נעשה ע"פ נביא נאמן בית, ונאמן עלינו משה רבינו שעשה הכל ע"פ ה' כי לא מליבי, ולכן אין לחוש שהייתה רוחו רמיה, אבל כשהנביא הוא רש"ז ריבלין ומשפח' הספק עדיין מכרסם.
והטענה במי פגע העונש ודאי שכזה נעשה כתהליך גאולי הרי מסודות הגאולה שבהר ציון תהיה פליטה, וע"ז הכאב שצריכים להמלט, תחת שיהיה ברחמים כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו.
ואם המחשה הזאו אינה נכונה היא אכן לא מכרעת את הנושא ררק באה לתת מימד נוסף לאפשרויות הרחבות של הדיון. ומה עשוי להיות המחיר של יציאה מההכוונה האלוקית של הקב"ה בתורתו, לעשייה ע"פ דמיונות של בנ"א ורעיונותיהם, יפים ומרגשים ככל שיהיו.

שמואל שלומוביץ

משולש כתב:זו מציאות שרוב הגלויות מכל קצוות תבל התכנסו לארץ ישראל (תימן, פרס, בבל, בוכרה, מצרים, לוב וכו' וכו') ורוב ארץ ישראל כבר לא חרבה. אפשר לומר שהכל זה מעשה שטן, ואפשר לומר שזה הכל מעשה ה' ביד צדיקיו מאז תלמידי הבעש"ט והגר"א שקיבלו את הציווי לעורר את האהבה, (גם האר"י' הק' בשיר השירים כותב שבימיו מותר כבר לעורר את האהבה ע"י תפילות ותחנונים וכו') , שזו גם המציאות שרוב העולים הראשונים היו צדיקים ויראי שמים וגדולי ישראל תמכו ועודדו אותם לעלות ולבנות את הנחרבות, אני מעדיף לומר כצד השני. אלא שכמו ביציאת מצרים הערב רב עלה עימהם והחטיא אותם בעגל, כך כאן הזוהר כבר ניבא שהם יעמדו בראשות העם בזמן עקבתא דמשיחא.

חלילה לומר שזה מעשה שטן. ודאי הכל ממנו ית', המגלגל כל המעשה לטובה.
ובוודאי נעשה ע"י צדיקים כדי לקיים מצוות ישוב הארץ שצייוה ה' וקיום המצוות מעורר האהבה לעילא.
ובוודאי כל שנעשה ע"פ התורה והמצוות הכל כשר וישר, ומה שערלה מכסה וע"ר רישין דעמא בעקבתא דמשיחא זה מנסתרות דרכי אל.
ומה כ"ז קשור לנידון?

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב:א. בעיית השבועות ודאי הייתה בתוקפה ע"פ תלמידי הגר"א בתקופה שבה נמסרו מסורות קול התור לפי סיפורי משפחת ריבלין אלא שלזה אף אחד כמעט לא מאמין וכל הצידוק הוא שהגיע זמן שבני משפחת ריבלין המבינים הגדולים על תורת הגאולה של הגר"א זכו לחדש מליבם שיטת הגר"א ואז אולי זה כבר לא סותר לשבועות כי זה אחרי תרע"ח, ובסוד, זה היה גם אחרי הצהרת בלפור, ולא בכדי.

ראשית כל, חשוב לי לנתק את הדיון בינינו לבין ענין קול התור ומשפ' ריבלין, מסיבה הפשוטה שבנקודה הזו אנחנו לא חלוקים, וכמ"ש קודם גם אני לא מאמין בדברים האלו, אני מדבר על ההנהגה הראויה בתקופתינו אשר פקד ה' את עמו והשיבנו לנחלתו ואף נתן לנו ניר וממלכה בארץ, האם עלינו להמשיך לעמוד מהצד ולהשתאות איך יפול דבר, או שראוי לנו להיות שותפים בתהליך הזה.

שמואל שלומוביץ כתב:זה סותר את משנת הגר"א לא בגלל בעיית השבועות, שזה נידון צדדי, אלא מפני שמקורות היניקה של חובות ההנהגה שלנו ע"פ הכגר"א הם תורה ומצוות ואך ורק תורה ומצוות, ומי כמו בביהמ"ד של הגר"א קנאו לדבר הזה שלא יהיה גורם אחר שמתערב בקביעת חובתינו בעולמינו, לא ע"פ סוד ורה"ק ולא ע"פ רמיזין קדישין, וגימטריאות מפוקפקות, אלא ע"פ חובתינו בעולמינו לקיים דבר ה' לעמו ונחלתו, בואו ורשו את הארץ, בגבולות שחקקו לנו חכמים בתורה שבע"פ, במסי"נ ובחיבת ציון וכו' וכו', אבל לא כדי לייצר גאולה ולקחת את החוק לידים אלא כדי לקיים דבר קדשו.

מה כלול לדעתך ב'תורה ומצוות ואך ורק תורה ומצוות'? האם ניתן ללמוד מדברי הנביאים ומאגדות חכמינו על ההנהגות הראויות? או ש'תורה ומצוות' הכוונה היא רק לחלק ב'תורה' שעוסק ב'מצוות'?

שמואל שלומוביץ כתב:ב. סביר בעיני להניח שהעליה לארץ היא מתהליכי הגאולה, וסביר בעיני (אף שקשה להיות בטוח במאת האחוזים) שמה שהתרחש כאן הוא תהליך של פקידה שהיא גאולה בשמאלא בסוד בורא עולמות ומחריבן כדאי' בביאורי הגר"א לתיקזו"ח, וזה נעשה בשמאל דוחה, אחד מעיר ושנים ממשפחה, וזה אינו מתקיים עד שיתוף מידת הרחמים, ולכאו' הגיוני שדחיקת הקץ לעורר שמאל דוחה, יש ממנה סכנה גדולה, ובוודאי אין שום כוונה לקבוע דבר בזה, כי מי יבין קצות דרכי אל.
ומה שהיה במצרים נעשה מתחילה ג"כ בשמאלה ונגרם קושי השעבוד תכבד העבודה על האנשים, אלא שהכל נעשה ע"פ נביא נאמן בית, ונאמן עלינו משה רבינו שעשה הכל ע"פ ה' כי לא מליבי, ולכן אין לחוש שהייתה רוחו רמיה, אבל כשהנביא הוא רש"ז ריבלין ומשפח' הספק עדיין מכרסם.
והטענה במי פגע העונש ודאי שכזה נעשה כתהליך גאולי הרי מסודות הגאולה שבהר ציון תהיה פליטה, וע"ז הכאב שצריכים להמלט, תחת שיהיה ברחמים כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו.
ואם המחשה הזאו אינה נכונה היא אכן לא מכרעת את הנושא ררק באה לתת מימד נוסף לאפשרויות הרחבות של הדיון. ומה עשוי להיות המחיר של יציאה מההכוונה האלוקית של הקב"ה בתורתו, לעשייה ע"פ דמיונות של בנ"א ורעיונותיהם, יפים ומרגשים ככל שיהיו.

אני לא נכנס לדיון האם מה שהיה זה רק 'פקידה' או גם 'זכירה', אני באתי לומר דבר אחד [ואני רואה שגם אתה מסכים לזה], אין אפשרות להסביר את השואה כעונש על זה שעברו על השבועות, אלא כחלק מתהליך הגאולה [באופן המסויים שבה היא קרתה] הכולל לדאבונינו הרב את החורבן הגדול הזה, מה שאתה טוען שכנראה הסיבה שהגאולה התגלגלה בצורה הזו הוא בגלל כאלה שניסו להקדים את זמנה, ולפי זה אתה מבאר ביאור חדש ב'אני מתיר את בשרכם וכו', שאינו עונש שנסיון הדחיקה לא יצליח ולכן ייפגעו מזה [וכמו שמצינו בבני אפרים ובבר כוזיבא], אלא שהקב"ה בניסים ובנפלאות יצליח את מעשיהם ותהיה גאולה הכרוכה בייסורים, כמדומני שזה לא הביאור הפשוט.

שמואל שלומוביץ

יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:א. בעיית השבועות ודאי הייתה בתוקפה ע"פ תלמידי הגר"א בתקופה שבה נמסרו מסורות קול התור לפי סיפורי משפחת ריבלין אלא שלזה אף אחד כמעט לא מאמין וכל הצידוק הוא שהגיע זמן שבני משפחת ריבלין המבינים הגדולים על תורת הגאולה של הגר"א זכו לחדש מליבם שיטת הגר"א ואז אולי זה כבר לא סותר לשבועות כי זה אחרי תרע"ח, ובסוד, זה היה גם אחרי הצהרת בלפור, ולא בכדי.

ראשית כל, חשוב לי לנתק את הדיון בינינו לבין ענין קול התור ומשפ' ריבלין, מסיבה הפשוטה שבנקודה הזו אנחנו לא חלוקים, וכמ"ש קודם גם אני לא מאמין בדברים האלו, אני מדבר על ההנהגה הראויה בתקופתינו אשר פקד ה' את עמו והשיבנו לנחלתו ואף נתן לנו ניר וממלכה בארץ, האם עלינו להמשיך לעמוד מהצד ולהשתאות איך יפול דבר, או שראוי לנו להיות שותפים בתהליך הזה.
שמואל שלומוביץ כתב:זה סותר את משנת הגר"א לא בגלל בעיית השבועות, שזה נידון צדדי, אלא מפני שמקורות היניקה של חובות ההנהגה שלנו ע"פ הכגר"א הם תורה ומצוות ואך ורק תורה ומצוות, ומי כמו בביהמ"ד של הגר"א קנאו לדבר הזה שלא יהיה גורם אחר שמתערב בקביעת חובתינו בעולמינו, לא ע"פ סוד ורה"ק ולא ע"פ רמיזין קדישין, וגימטריאות מפוקפקות, אלא ע"פ חובתינו בעולמינו לקיים דבר ה' לעמו ונחלתו, בואו ורשו את הארץ, בגבולות שחקקו לנו חכמים בתורה שבע"פ, במסי"נ ובחיבת ציון וכו' וכו', אבל לא כדי לייצר גאולה ולקחת את החוק לידים אלא כדי לקיים דבר קדשו.

מה כלול לדעתך ב'תורה ומצוות ואך ורק תורה ומצוות'? האם ניתן ללמוד מדברי הנביאים ומאגדות חכמינו על ההנהגות הראויות? או ש'תורה ומצוות' הכוונה היא רק לחלק ב'תורה' שעוסק ב'מצוות'?
שמואל שלומוביץ כתב:ב. סביר בעיני להניח שהעליה לארץ היא מתהליכי הגאולה, וסביר בעיני (אף שקשה להיות בטוח במאת האחוזים) שמה שהתרחש כאן הוא תהליך של פקידה שהיא גאולה בשמאלא בסוד בורא עולמות ומחריבן כדאי' בביאורי הגר"א לתיקזו"ח, וזה נעשה בשמאל דוחה, אחד מעיר ושנים ממשפחה, וזה אינו מתקיים עד שיתוף מידת הרחמים, ולכאו' הגיוני שדחיקת הקץ לעורר שמאל דוחה, יש ממנה סכנה גדולה, ובוודאי אין שום כוונה לקבוע דבר בזה, כי מי יבין קצות דרכי אל.
ומה שהיה במצרים נעשה מתחילה ג"כ בשמאלה ונגרם קושי השעבוד תכבד העבודה על האנשים, אלא שהכל נעשה ע"פ נביא נאמן בית, ונאמן עלינו משה רבינו שעשה הכל ע"פ ה' כי לא מליבי, ולכן אין לחוש שהייתה רוחו רמיה, אבל כשהנביא הוא רש"ז ריבלין ומשפח' הספק עדיין מכרסם.
והטענה במי פגע העונש ודאי שכזה נעשה כתהליך גאולי הרי מסודות הגאולה שבהר ציון תהיה פליטה, וע"ז הכאב שצריכים להמלט, תחת שיהיה ברחמים כי לא בחפזון תצאו ובמנוסה לא תלכו.
ואם המחשה הזאו אינה נכונה היא אכן לא מכרעת את הנושא ררק באה לתת מימד נוסף לאפשרויות הרחבות של הדיון. ומה עשוי להיות המחיר של יציאה מההכוונה האלוקית של הקב"ה בתורתו, לעשייה ע"פ דמיונות של בנ"א ורעיונותיהם, יפים ומרגשים ככל שיהיו.

אני לא נכנס לדיון האם מה שהיה זה רק 'פקידה' או גם 'זכירה', אני באתי לומר דבר אחד [ואני רואה שגם אתה מסכים לזה], אין אפשרות להסביר את השואה כעונש על זה שעברו על השבועות, אלא כחלק מתהליך הגאולה [באופן המסויים שבה היא קרתה] הכולל לדאבונינו הרב את החורבן הגדול הזה, מה שאתה טוען שכנראה הסיבה שהגאולה התגלגלה בצורה הזו הוא בגלל כאלה שניסו להקדים את זמנה, ולפי זה אתה מבאר ביאור חדש ב'אני מתיר את בשרכם וכו', שאינו עונש שנסיון הדחיקה לא יצליח ולכן ייפגעו מזה [וכמו שמצינו בבני אפרים ובבר כוזיבא], אלא שהקב"ה בניסים ובנפלאות יצליח את מעשיהם ותהיה גאולה הכרוכה בייסורים, כמדומני שזה לא הביאור הפשוט.

א. צריכים להיות שותפים, כי מי אינו רוצה בכבודה של הארץ ובכבודה של ירושלים ובבנינה, ובלבד שהדבר יעשה ממקורותה ראויים לקבוע על פיהם הנהגה ולא ע"פ השערת הלב ובדיות.
ב. ראה דברי הגר"א משלי טז, ולאלו ההולכים בדרכיו נראה שנכון לשים לב לדבריו בזה. וקטונתי להגדיר ולפרש. ורק באתי להוציא מלבם של אלו הסוברים לחייב אותנו לקחת חלק בהפעלת הגאולה, ולקבוע דרך הנהגה על פי זה, בזה לדעתי אין לדמיונות אשר השכל ידמה דבר לדבר, שום אמירה משעמותית וערכית שצריכה לחייב אותנו בזה, עד שיגדירו הם מאיזה חובה ומאיזה דבר ה' החיוב הזה מתבקש. ואז נדון.
ג. לא הייתה שום קביעה בדברי שזה כך, אלא כיון שאמרת שזה עד שתחפץ, נתתי ליבי לחשוב אם מה שנראה לעינינו כגאולה בשמאלא ע"ז נאמר עד שתחפץ, והבזיק לי שדחיקת הגאולה בשמאלא מטבעה עשוייה לעורר מידת הדין בתוקף ח"ו, ושם התחבר לי לדבריהם המבהילים של חז"ל בעוברים על השבועות.
אבל זה כמובן השערות בעלמא ואינם מבוססות לקבוע דבר על פיהם.
אלא שכשדנים אם זה בכלל עד שתחפץ או לא, יש להסתכלות הזו משמעות. (לא כקביעה על העבר שאי"ז מעניינינו ומה נפק"מ, אלא כמבחן להכריע ע"פ את השאלה).

יושב ירושלים

שמואל שלומוביץ כתב:א. צריכים להיות שותפים, כי מי אינו רוצה בכבודה של הארץ ובכבודה של ירושלים ובבנינה, ובלבד שהדבר יעשה ממקורותה ראויים לקבוע על פיהם הנהגה ולא ע"פ השערת הלב ובדיות.
ב. ראה דברי הגר"א משלי טז, ולאלו ההולכים בדרכיו נראה שנכון לשים לב לדבריו בזה. וקטונתי להגדיר ולפרש. ורק באתי להוציא מלבם של אלו הסוברים לחייב אותנו לקחת חלק בהפעלת הגאולה, ולקבוע דרך הנהגה על פי זה, בזה לדעתי אין לדמיונות אשר השכל ידמה דבר לדבר, שום אמירה משעמותית וערכית שצריכה לחייב אותנו בזה, עד שיגדירו הם מאיזה חובה ומאיזה דבר ה' החיוב הזה מתבקש. ואז נדון.

יש לך דוגמא מעשית קונקרטית שעליה יש לדון? באופן עקרוני אני מסכים עם הדברים שכתבת כאן ככתבם וכלשונם, אלא שמשום מה מנקרת לי הרגשה עמומה שהדברים שאני רואה אותם כ'מקורות הראויים לקבוע על פיהם הנהגה' אתה מגדיר אותם כ'השערת הלב ובדיות'. וההבנות השכליות שנראות לי מחייבות מבחינה הגיונית ייחשבו אצלך כ'דמיונות'. אמת הדבר?

שמואל שלומוביץ

יושב ירושלים כתב:
שמואל שלומוביץ כתב:א. צריכים להיות שותפים, כי מי אינו רוצה בכבודה של הארץ ובכבודה של ירושלים ובבנינה, ובלבד שהדבר יעשה ממקורותה ראויים לקבוע על פיהם הנהגה ולא ע"פ השערת הלב ובדיות.
ב. ראה דברי הגר"א משלי טז, ולאלו ההולכים בדרכיו נראה שנכון לשים לב לדבריו בזה. וקטונתי להגדיר ולפרש. ורק באתי להוציא מלבם של אלו הסוברים לחייב אותנו לקחת חלק בהפעלת הגאולה, ולקבוע דרך הנהגה על פי זה, בזה לדעתי אין לדמיונות אשר השכל ידמה דבר לדבר, שום אמירה משעמותית וערכית שצריכה לחייב אותנו בזה, עד שיגדירו הם מאיזה חובה ומאיזה דבר ה' החיוב הזה מתבקש. ואז נדון.

יש לך דוגמא מעשית קונקרטית שעליה יש לדון? באופן עקרוני אני מסכים עם הדברים שכתבת כאן ככתבם וכלשונם, אלא שמשום מה מנקרת לי הרגשה עמומה שהדברים שאני רואה אותם כ'מקורות הראויים לקבוע על פיהם הנהגה' אתה מגדיר אותם כ'השערת הלב ובדיות'. וההבנות השכליות שנראות לי מחייבות מבחינה הגיונית ייחשבו אצלך כ'דמיונות'. אמת הדבר?

איני יודע.
ובכל מקרה משעה שהדיון הגיע לנקודה זו, וההסכמה היא די רחבה, דומני שאין מקום להמשיך לדון בו, בוודאי לא ברבים.
ומעתה מדובר דברים דקים שקשה בהם ההכרעה, והויכוח עקר.

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' יולי 01, 2019 2:06 pm

לגבי הגמיטראיות שעל פיהם פעל הגר"א לפי קול התור: עיין מש"כ הגרמ"מ משקלוב תלמיד רבינו הגר"א בהקדמת ספר דרך הקודש (ירושלים תשנ"ט) [הובא גם בהקדמה שם וגם בפתח השער לספר יצירה הנד"מ עמ' י"ט] שכתב בשם ספר קדמון שחכמת המספר היא יסוד כל החכמות וחכמי התלמוד גילו לנו שבזו החכמה היחל הקב"ה עולמו ובה חתמו וכו' וכן קבלתי מאדמ"ו הקדוש החסיד רשכבה"ג רבינו אליהו זצוק"ל, וע"ז העמיד ספריו! אך צריך שיהא החשבון מושכל בשכל נגלה ונעלם וע"כ הסתירוהו קדמונינו עכל"ק.

לגבי העונש של מפקיר בשרכם רח"ל הזוהר כותב (תיקונים כ"ב): וְעוֹד כִּי עַזָּה כַמָּוֶת אַהֲבָה, אִם יִשְׂרָאל יָעִירוּ אֶת הָאַהֲבָה הַזּוֹ קֹדֶם הַזְּמַן, צְרִיכִים לַהֲעִירָהּ כָּרָאוּי, וְאִם לֹא, אַל יְעוֹרְרוּ אוֹתָהּ. זֶהוּ שֶׁכָּתוּב הִשְׁבַּעְתִּי אֶתְכֶם בְּנוֹת יְרוּשָׁלַםִ בִּצְבָאוֹ''ת אוֹ בְּאַיְלוֹת הַשָּׂדֶה וְגוֹמֵר,

זאת אומרת שיש הבדל אם מעוררים אותה בקדושה או רח"ל בהיפך.

הישמח משה סבו של הויואל משה כבר אמר בשנת תקצ"ז שהרעש בצפת נגרם בגלל שעברו על הג' שבועות ורוב גדולי ישראל חלקו עליו, החת"ס אמר שזה בגלל שלא עלו לירושלים. וכן לגבי השואה הויאול משה אמר שזה בגלל שעלו בחומה והרבה מגדולי ישראל אמרו שזו כבר גזירה עתיקה מחטא העגל, (בקול התור כותב להיפך שאם היו עולים קודם היו ניצולים).

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' יולי 01, 2019 2:48 pm

על קול התור מתוך ספר כי בחר ה' בציון

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' יולי 01, 2019 5:01 pm

ובפירוש "באר אברהם" לרבי אברהם בן הגר"א על תהלים כז נדפס בסוף פירוש התפילה
פירש בשם אביו על הפסוק (תהלים כז, יד) חזק ויאמץ לבך, היינו בימות המשיח שיהיו ניסיונות רבים.
עכ"ל. דהיינו שבימות המשיח גופיה יהיו נסיונות רבים. ובע"כ הוא בימות משיח בן יוסף וכנ"ל.

וכך מבואר ג"כ מדברי הגמ' בסנהדרין צח, א שהביאו שני סימנים הפוכים לקץ המגולה
גאולת משיח בן יוסף. א. ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל
יחזקאל לו, ח. ב. וליוצא ולבא אין שלום מן הצר זכריה ח, י. ומבואר ששני הדברים האלו
באים יחד, סימן א' הוא בגלל קידוש ה', וסימן ב' הוא בגלל העוונות.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ב' יולי 01, 2019 5:21 pm

בינתיים נוצר כאן סלט בין שתי שאלות נפרדות שיש להיזהר מלערב ביניהן, ובפרט שלא להשליך מהשניה על הראשונה בטרם יש תשובה ברורה על הראשונה:
א. מה היתה השקפתם של תלמידי הגר"א בענין הגאולה לזמנם.
ב. מה היא ההשקפה הנכונה לימינו בענין הגאולה ע"פ חז"ל (אם אפילו ע"פ הגר"א ותלמידיו).

שמואל שלומוביץ

איש-אחד כתב:בינתיים נוצר כאן סלט בין שתי שאלות נפרדות שיש להיזהר מלערב ביניהן, ובפרט שלא להשליך מהשניה על הראשונה בטרם יש תשובה ברורה על הראשונה:
א. מה היתה השקפתם של תלמידי הגר"א בענין הגאולה לזמנם.
ב. מה היא ההשקפה הנכונה לימינו בענין הגאולה ע"פ חז"ל (אם אפילו ע"פ הגר"א ותלמידיו).

תודה על חידוד הנידונים השונים.
על הנידון השני אני מציע לוותר בכלל, כי קשה להגיע בו להכרעה, ובעיקר כי הוא מזוהם מבחי' פוליטית. ואינו מענינו של האשכול שהוא תורני ומחקרי במהותו.

איש-אחד · הודעהעל ידי **איש-אחד** » ב' יולי 01, 2019 6:04 pm

שמואל שלומוביץ כתב:
איש-אחד כתב:בינתיים נוצר כאן סלט בין שתי שאלות נפרדות שיש להיזהר מלערב ביניהן, ובפרט שלא להשליך מהשניה על הראשונה בטרם יש תשובה ברורה על הראשונה:
א. מה היתה השקפתם של תלמידי הגר"א בענין הגאולה לזמנם.
ב. מה היא ההשקפה הנכונה לימינו בענין הגאולה ע"פ חז"ל (אם אפילו ע"פ הגר"א ותלמידיו).

תודה על חידוד הנידונים השונים.
על הנידון השני אני מציע לוותר בכלל, כי קשה להגיע בו להכרעה, ובעיקר כי הוא מזוהם מבחי' פוליטית. ואינו מענינו של האשכול שהוא תורני ומחקרי במהותו.

אה"נ, נושא האשכול הוא עליית תלמידי הגר"א בהשקפה וב"אגדה"..

משולש · הודעהעל ידי **משולש** » ב' יולי 01, 2019 6:31 pm

הספר המלא בחר ה בציון

דרופתקי דאורייתא

לא קראתי כל האשכול הארוך הזה,
רק הערה אחת שאולי כבר העירו עליה?
בצפונות חלק יג נדפס "איגרת מסע" מחכם שעלה לצפת ולירושלים, ומיוחס לתלמידי הגר"א, שם נכתב (עמוד עז אות יא) תיאור על בתי כנסיות ישיבות ובתי מדרשות בירושלים ת"ו, וכתב בזה"ל:

ואין מתפללין בבתי ישיבות כי אם ביום שאין בהם קריאות תורה, ורק בית המדרש אחד הנקראים חסידים, והם ספרדים, מתפללין ותיקין, ובחצי הלילה הם אומרים תיקון חצות, והם מתפללים מתוך סידור האר"י ז"ל, ומאריכין בכוונות, ולהם לבדם ניתן רשות שיהיה להם ס"ת, ובכל יום קריאת התורה התפללנו עמהם, ובעשרה בטבת הרבו בסליחות ובתחנונים ואמרו ווידוי הגדול, ובכו מאד, השי"ת יענה עתירתם

ובהמשך שם (אות טז)

ירושלים כמדומה לי שהיא גדולה יותר מק"ק וילנא..

ובהמשך שם (אות יז)

ההליכה מצפת לירושלים עיה"ק ה' ימים..

.

גם אמר הרב הפקיד דשם [בירושלים], שכשירצו לילך כמו הספרדים, ולהתפלל עם הספרדים, שלא יהיה לאשכנזים מנין בפני עצמן, יכולים לדור בכאן כעת. ואליי אמר, שאני א"צ לשנות הבגדים, כי אם לכסות הכובע בסודר שלהם.

עד כאן מצפונות הנ"ל.

לאחרונה נזדמן לידי ומצאתי ב"גבורות ישעיהו" שם זוהה הכותב של האיגרת הנ"ל, הוא הגאון רבי סעדיה בן רבי נתן נטע תלמיד הגר"א, [כמדומה היה עליו אשכול בפורום?], ושם נוספו כמה פסקאות מכת"י,

וכך נוסף שם (סוף עמוד 40)

ומה נכספה וגם כלתה נפשנו לקבוע דירתינו שם [בירושלים], ולהתפלל עם הספרדים המבוארים בסיפור י"א [שהעתקתי לעיל]. וכבר דיברתי עם הרב הפקיד דשם, ואמר שאם לא יהיה להאשכנזים מנין בפני עצמן אין שום מורא. אבל ההוצאה של ירושלים מרובה משל צפת. על כן אמרתי אודיעה למתנדבים, אולי יוסיפו זה מעט וזה מעט בכדי שאוכל לקבוע שם דירתי.

למדתי מכאן, שלא עלו במטרה להתיישב דוקא בירושלים.
ודבר נוסף, שאחד הסיבות שגרמו לחשוק דוקא בירושלים הם ק"ק חסידי בית אל הספרדים!

הוספה:
ראה עוד באשכול זה: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=55&t=41592

פורום אוצר החכמה

מי מחובר