ס' עשייתו של גדול

[סגי נהור]

באנגלית אלגנטית יותר (שהיא אגב השפה בה נכתב הספר, ולא באנגלית המדוברת ביום יום, וכפי שכבר הוזכר), המילה Making היא מילה נרדפת לתהליך היווצרות.

אני מצטט כאן ממילון:

a. The act of one that makes: the making of a cake; the making of excuse.

b. The process of coming into being: trouble in the making.

2. The means of gaining success or realizing potential: That job will be the making of you.

תירגום של תירגום המילון:
א. פעולתו של מי שעושה דבר (making = עשייה)
ב. תהליך של היווצרות:
ג. אמצעי להצלחה או להגשים פוטנציאל.

זו אכן הנקודה החשובה שיש להבחין בה בהשוואה בין שתי השפות: עשייה בעברית היא פעולתו של העושה (כפי שהעיר בן ראובן). לכן כשאומרים "עשייתו של גדול" המשמעות היא שמישהו עשה אותו. אולם באנגלית בפעלים רבים אין הבחנה ברורה בין הפועל לנפעל. "להעיר" ו"להתעורר" זו אותה מילה. כך גם לראות ולהיראות. אגב, אפשר למצוא גם בעברית המדוברת ביטויים בהשפעת האנגלית וקרובותיה (בהן היידיש), כגון "זה מריח טוב". זה ביטוי חסר פשר בעברית, אך באנגלית וחברותיה מילה אחת משמשת הן כלפי המריח והן כלפי הדבר שאותו מריחים.
בענייננו, לאור הנ"ל, אני מצטרף לדעה שהתרגום הנכון ביותר הוא "התהוותו של גדול".

[עובר ושב]

ובאותו ענין, האם גם אז היה מצוי בקטלוגים של חנויות חרדיות ספרים של רבנים מזרוחניקים (שאולי ברמה האישית הם באמת גדולי תורה, אבל בכ"ז דרכינו לא דרכם).

זאת אומרת, גם אם יש "מזרחוניק" שהוא גדול בתורה וקוטנו עבה ממתניך בכל תחום רוחני, בכל זאת לא ראוי שהספר שלו יהיה ליד הספר שלך בחנות הספרים, שהרי "דרכנו לא דרכם".

[תם מה הוא אומר]

ובאותו ענין, האם גם אז היה מצוי בקטלוגים של חנויות חרדיות ספרים של רבנים מזרוחניקים (שאולי ברמה האישית הם באמת גדולי תורה, אבל בכ"ז דרכינו לא דרכם).

זאת אומרת, גם אם יש "מזרחוניק" שהוא גדול בתורה וקוטנו עבה ממתניך בכל תחום רוחני, בכל זאת לא ראוי שהספר שלו יהיה ליד הספר שלך בחנות הספרים, שהרי "דרכנו לא דרכם".

יש משהו לא ברור במה שכתבתי שהוצרכת לחזור על הדברים בשינוי לשון? אגב, הייתי ממליץ לך לעורר על החלוקה ה"חצופה" של אוצה"ח בין מהדורת "בני תורה" שבה השמיטו רח"ל ספרים שמחבריהם גדולים, אבל הם שייכים למזרוחניקים...


לעצם הענין, לא יודע למה אבל נדמה לי שיחסית הציבור יותר רגוע מדברים כאלה, כלומר זה לא מה שמעסיק את הציבור ספר כזה או מחבר כזה, אם יצא כזה ספר כיום לענ"ד קרוב לודאי שלא יעשו לו, וגם אם יעשו לא יצליחו, כלום ממש.

[איש גלילי]

יש משהו לא ברור במה שכתבתי שהוצרכת לחזור על הדברים בשינוי לשון? אגב, הייתי ממליץ לך לעורר על החלוקה ה"חצופה" של אוצה"ח בין מהדורת "בני תורה" שבה השמיטו רח"ל ספרים שמחבריהם גדולים, אבל הם שייכים למזרוחניקים...

אינני יודע מה דעתו של הרב עו"ש, אבל אם אני הייתי חושב שאוצר החכמה עשו זאת מסיבות השקפתיות באמת - זה אכן היה מקומם אותי (כעת מקומם אותי שהם נצרכו לזה).

[פרנקל תאומים]

לא נראה שיש כהיום לאף אחד הסמכות שהיה להרב אלישיב, ולא נראה שהדבר היה כ"כ מקובל כהיום. יש המון המון תלמידי חכמים שאוחזים שהספר הנוכחי איננו בעייתי כלל. למה הם שתקו? אולי לא היו יוצאים נגד ר' חיים בפומבי, למשל, אבל לתלמידיהם ולרוח הרחוב היתה באה גישה אחרת.

אמנם הז'וליקרס ההם חיים עודנה היום, ויש להם יורשים מחיים ג"כ, ואולי גם הם התחכמו בינתיים להרע.

הו.. זאת הנקודה. בשביל המערכות מן הסוג הזה כל מה שצריך הוא "ז'וליקער'ס'', הא ותול''מ. תסמוך עליהם שהם כבר ימצאו את הדרך לממש את תוכניותיהם. כל זמן שישנם ז'וליקער'ס בעולם, מערכות מן הסוג הנ''ל יהיו קיימות גם הן.

[חרסון]

לעצם הענין, לא יודע למה אבל נדמה לי שיחסית הציבור יותר רגוע מדברים כאלה, כלומר זה לא מה שמעסיק את הציבור ספר כזה או מחבר כזה, אם יצא כזה ספר כיום לענ"ד קרוב לודאי שלא יעשו לו, וגם אם יעשו לא יצליחו, כלום ממש.

במידה רבה תרם לזה האינטרנט. כבר אין לא הפחד הגדול שמא הציבור ידע משהו שלא אמור לדעת, ולא המחשבה אצל פלוני ופלמוני שהם באמת יצליחו לשלוט על העולם-גולם. כולם למדו לחיות עם שטפון המידע, ולהמשיך לשמר את פח השמן הטהור גם בעידן גוגל, ווטסאפ ופורום אוצר החכמה....

[עקביה]

אחר קריאת כמעט כל הספר 'אנטומיה של חרם' -

'נזקיו' של 'עשייתו של גדול' מחווירים מול אלה של 'אנטומיה'. לפי הגיונם של מחרימי הספרים 'אנטומיה' ראוי לחרם חריף פי כמה וכמה, ולשריפתו בככר העיר במדורות גדולות.

אין כמוהו ספר המשפיל עד עפר את יחס הכבוד שהיה אולי להתנהלות הציבור על פי מודעות חתומות המתפרסמות בעיתון, והמסקנה העולה ממנו עלולה להיות שיתכן וקוראי המודעות צריכים לשקול גם עשיית שימוש בשכלם.

הבעיה הקשה בספר זה היא שא"א לטעון שהוא מסתמך על מקורות בלתי נאמנים או משכיליים.

כמעט הכל מסופר מכלי ראשון וניכרים דברי אמת.

[בברכה המשולשת]

אחר קריאת כמעט כל הספר 'אנטומיה של חרם' -

'נזקיו' של 'עשייתו של גדול' מחווירים מול אלה של 'אנטומיה'. לפי הגיונם של מחרימי הספרים 'אנטומיה' ראוי לחרם חריף פי כמה וכמה, ולשריפתו בככר העיר במדורות גדולות.

אין כמוהו ספר המשפיל עד עפר את יחס הכבוד שהיה אולי להתנהלות הציבור על פי מודעות חתומות המתפרסמות בעיתון, והמסקנה העולה ממנו עלולה להיות שיתכן וקוראי המודעות צריכים לשקול גם עשיית שימוש בשכלם.

הבעיה הקשה בספר זה היא שא"א לטעון שהוא מסתמך על מקורות בלתי נאמנים או משכיליים.

כמעט הכל מסופר מכלי ראשון וניכרים דברי אמת.

'אנטומיה' לא נמכר כלל, כמדומני.

[חברא]

אחר קריאת כמעט כל הספר 'אנטומיה של חרם' -

'נזקיו' של 'עשייתו של גדול' מחווירים מול אלה של 'אנטומיה'. לפי הגיונם של מחרימי הספרים 'אנטומיה' ראוי לחרם חריף פי כמה וכמה, ולשריפתו בככר העיר במדורות גדולות.

אין כמוהו ספר המשפיל עד עפר את יחס הכבוד שהיה אולי להתנהלות הציבור על פי מודעות חתומות המתפרסמות בעיתון, והמסקנה העולה ממנו עלולה להיות שיתכן וקוראי המודעות צריכים לשקול גם עשיית שימוש בשכלם.

הבעיה הקשה בספר זה היא שא"א לטעון שהוא מסתמך על מקורות בלתי נאמנים או משכיליים.

כמעט הכל מסופר מכלי ראשון וניכרים דברי אמת.

קראתי את כל הספר, ונראה לי שגם קוראי הספר צריכים לחשוב קצת מה מונח 'מאחורי' הסיפור, ולא לקבל רק את פרשנות המחבר (חלק מהשאלות דלהלן כבר הועלו בפורום).

א. לטענת המחבר, הגריש"א הסכים להכניס את המודעה ליתד נאמן, רק משום שסמך על חתימת ראשי הישיבות האמריקאיים, שהם מבינים אנגלית (ראה לעיל), ואילו ראשי הישיבות חתמו על סמך מכתבו של הגריש"א, שפורסם בגניבה ללא רשותו.
וכאן הבן שואל:
1. הועדה אותה מינה הגריש"א (בהסכמת הג"ר נתן) היתה באמצע להסיק מסקנות; הג"ר זליג אפשטיין כבר שלח מכתב שהספר כשר וישר; האחרים היו באמצע הקריאה - למה לא המתין הגריש"א למסקנת הועדה?
2. מדוע לפני פרסום המודעה ב'יתד', ביקש הגריש"א דו"ח ביניים מהרב פלדמן (אחד מחברי הועדה)?
3. למה טרם פרסום המודעה ב'יתד' לא קרא הגריש"א לג"ר נתן לדון עמו על שינויים בספר, אחרי שכבר הצהיר על נכונות לעשות כן?
4. הג"ר נתן סיפר בוידאו, שהוא היה אצל הגריש"א כמה פעמים לאחר פרסום האיסור ב'יתד', על מנת לשכנע אותו שיסכים להוצאת מהדורה מתוקנת, והגריש"א לא הסכים. מדוע?
5. אחרי שכבר הוציא מהדורה מתוקנת, אילו היה סובר הגריש"א שיש כאן טעות (אחרי שכבר שוחח עם הג"ר נתן כמה פעמים על הענין), גם אם נניח שהגריש"א לא חזר בו מחתימתו מסיבות שונות, מ"מ ביחס למהדורה המתוקנת יכל לשבת ולשתוק. אך הוא לא עשה כך, אלא חתם שוב, שהוברר שגם הספר המתוקן יש בו אותן הבעיות.

כל זה מעיד, שהגריש"א לא הוטעה ע"י חתימת ראשי הישיבות האמריקאיים - לכל היותר היה זה סמך נוסף. הגריש"א שוכנע כבר על יסוד מסקנות הביניים של הרב פלדמן (גם אם הרב פלדמן עצמו לא אסר מחמת כן), ועל יסוד עוד עדויות, וזה הספיק לו.

ב. הג"ר נתן ישב אצל הרב וולבה שעה ארוכה, והוכיח אותו על כך שחתם נגדו, והסביר לו את כל הטענות נגד האיסור. הרב וולבה אמר שישיג את "עשרים המקומות" שאומרים עליהם שצריכים שינוי, וידון עמו על כך.
ולפתע, במקום לשוחח עם הג"ר נתן, כמדובר - הג"ר נתן מקבל מכתב מהרב וולבה שכל הספר פסול, כיון שיש בו 'מאות מקומות' שכתובים בצורה לא ראויה, ואין מה לדבר בכלל על תיקון.

ג. הרב שיינברג קורא אנגלית, והוא גר כמעט באותו רחוב של הג"ר נתן. איך זה שהג"ר נתן לא הצליח לשנות את דעתו?

[חרסון]

באנטומיה נכתב שהרב שיינברג לא קרא את הספר, משום שאפילו את 'הכל לאדון הכל' לא ספק בידו לקרוא.... (בזמן ה'חרם', דהיינו עשרות שנים אחרי צאת הספר)

[שומע ומשמיע]

באנטומיה נכתב שהרב שיינברג לא קרא את הספר, משום שאפילו את 'הכל לאדון הכל' לא ספק בידו לקרוא.... (בזמן ה'חרם', דהיינו עשרות שנים אחרי צאת הספר)

אי משום הא לא איריא, שהרי על ALL FOR THE BOSS הוא לא הוציא מכתב.

[עקביה]

ר' חברא,

ייש"כ על התגובה המפורטת. אנסה להתייחס לשלל הנקודות שהעלית, אבל ראשית אומר, את מה שכבר כתבתי לעיל, שגם אם הספר אכן בעייתי, אין הצדקה לניסוח הגס והשקרי של החרם, וזו לבדה סירכא גדולה המעוררת סימני שאלה רבים.

א.
1. למה שימתין לוועדה של 3 רבנים בשעה שיש לו חוו"ד של 14 רבנים.
2. שמא הטרידוהו מהצד השני, והוא רצה לדעת להיכן הדברים נוטים.
3. כי לאחר שראה שבעיני ה"י"ד החזקה" הספר פסול בתכלית הפסלות הבין שאין מקום לתיקונים. מה שצריך כדי שהספר יהיה כשר הוא שבמקום רנ"ק, יכתוב את הספר אהרן סורסקי או ש"מ וולך...
4. מהסיבה הנ"ל. וחוץ מזה, וכי הגריש"א מחפש צרות? הרי ברור לכל בר דעת שגם למהדורה מתוקנת יהיו מתנגדים, שכן ההתנגדות נובעת מעצם אופיו של הספר, וזה לא יתוקן כמובן באף מהדורה.
5. נו באמת, את זה עשה רנ"ק למרות ההתנגדות, והיות וגם כעת, כפשוט וכמובן מאליו, צווחו צווחניא, רנ"ק אמור לשאת בתוצאות (לא שזו דעתי. אני מסביר את הצד ההוא).

ב. כל הסיפור עם הרב וולבה הוא פלא אחד גדול. אולי באמת לרב וולבה הייתה ביקורת על הספר, ועדיין זה לא מסביר את חתימתו על נוסח שכזה. וצ"ע.

ג. הוא גם לא טוען שהוא ניסה. אולי ידע שהרב שיינברג לא קרא את הספר. הוא מספר שהרב שיינברג אמר לו שהוא (רנ"ק) עשה שטות, וזהו.

[מכון חכמי ליטא]

מה שצריך כדי שהספר יהיה כשר הוא שבמקום רנ"ק, יכתוב את הספר אהרן סורסקי או ש"מ וולך...

באמת אין מחברים אחרים? כל מה שזה לא רנ"ק זה סורסקי/וולך? אין משהו אחר? או רנ"ק או "הגיוגרפיה"?

[אברהם]

אולי קשור לכאן:

אם נשאר משהו מכל הספר הגנוז, הרי הוא ההסכמה הקולקטיבית, גם של רבותינו המתנגדים, לעצם הרעיון – לא להפוך את גדולי ישראל למלאכים בעלי כוחות וסגולות על-אנושיים. גם כדי לספר את האמת, אבל בעיקר כדי שלא לייאש את כל 'השאר', אנו האנושיים, מ'להיעשות גדול'.

והנה, יש נקודה אחת החוזרת הרבה פעמים בדברי ההערצה על גדולי ישראל, שמאד מאד פוגעת ברעיון הנ"ל:
ההסתרה של שינת הצהריים.

כולם כותבים על מרנא הגריש"א זי"ע שהלך לישון בעשר בלילה וקם בשתיים, רענן ונמרץ לעבודתו. ומשום מה מחליטים הכל שאסור להוסיף ולומר, שחריצות זו לא נבעה מהיותו יליד-ענק אלא מצדקותו לכלכל את צעדיו בשום שכל, והחלטתו שעדיף לישון היטב בצהריים, כדי שיוכל לקצר בשנת הלילה ולקום בשתיים ללימוד קדוש ופנוי מכל טרדות ומפריעים.

כך גם על רבינו הגר"ש אויערבאך, שקיצר מאד בשנת הלילה, אבל בסדר שני כמעט לא היה בישיבה, גם מפני המנוחה. ועוד ועוד.

רק לאחרונה ראיתי קבלה טובה של השרף רבי שריה דבילצקי 'להקפיד לישון בצהריים', לא זוכר את הלשון בדיוק.

הנפקא מינה היא עצומה – ברגע שמתברר שהלימוד המענג והנכסף של הגריש"א בלילותיו, לא היה תוצאה של כוחות על-אנושיים אלא של תכנון מושכל של סדר יומו, הרי מיד מתעוררת המחשבה אצל כל אחד מהקוראים: אולי גם אני אעשה זאת? אולי גם אני אלך לישון כמו בן אדם בשעת ערב סבירה, יחד עם אשתי העייפה, ואקום רענן לאחר חצות ללימוד תורה בביתי, אזכה לקיים 'בית שקול תורה נשמע בו בלילה', ילדי המתעוררים יראו את אבא שלהם מנגן את הגמרא המתוקה בחלל הבית השקט, מוחי יהיה רגוע וצלול, גם עפ"י נסתר זהו זמן גבוה מאד כידוע, ואילו את שעות השינה החסרות אשלים בשעות הצהריים.

גם אתה יכול להיות הגריש"א. כמה פשוט. רק תבחר.

את כל זה רוצים לקחת מאתנו.

בזוהר הקדוש בפרשת שלח מסביר איך הקב"ה שולח אותנו לרגל את הארץ ולבדוק איך זוכים לתורה ולעולם הבא, ואנו בודקים ואומרים 'אי אפשר לזכות בו אלא מי שהוא ילידי הענק, שיכולים להתמודד עם ה'תורה מתשת', ועם העמלק-היצר הרע, וכו' וכו'. ויהושע וכלב צווחים כנגדנו 'אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ' התורה לא צריכה גבורת גוף, ולא עשירות, וכו' וכו'. עיי"ש דברים נוראים ומעוררים.

[דרומי]

על החת"ס מסופר שישן בצהריים כמה שעות, לפי זכרוני.

לפי ההלכה בשו"ע אין שינת הצהריים מומלצת לכתחילה.

[אוצר החכמה]

והכרתי רבים שישנו בצהרים ולא למדו בשמחה ונחת באמצע הלילה כמו הגריש"א. כך שנראה שבשביל ללמוד ולהתמיד כמו הגדולים צריך עוד כמה דברים חוץ מלישון בצהרים.

[כרמי שלי]

לפי ההלכה בשו"ע אין שינת הצהריים מומלצת לכתחילה.

ידוע מ"ש בצוואת הריב"ש סי' כז, ויעוי' הנסמן בהערות וציונים שם (בהוצאת קה"ת).

[זאב ערבות]

והכרתי רבים שישנו בצהרים ולא למדו בשמחה ונחת באמצע הלילה כמו הגריש"א. כך שנראה שבשביל ללמוד ולהתמיד כמו הגדולים צריך עוד כמה דברים חוץ מלישון בצהרים.

אנסה להציע כמה דברים שיכולים לעזור בנדון ובראשן לאהוב את הלימוד מצד עצמו ולא מצד אילוצים כלשהם. שלא יהיו טירדות כגון פרנסה או משפחתיות, אך יותר מכך - במדה ויש להיות מסוגלים להתעלם מהם בשעת הלימוד, דבר שלא כל אחד מסוגל לעשות כמו שמסופר על הגרח"ע שכאשר נפתרה בתו לא ראו עליו. כח רצון וכח ריכוז - בשביל ריכוז ניתן לקחת ריטלין אך בשביל רצון אין כדורים - זוכרים את הסיפור עם הרב שך והנעליים?

[אברהם]

והכרתי רבים שישנו בצהרים ולא למדו בשמחה ונחת באמצע הלילה כמו הגריש"א. כך שנראה שבשביל ללמוד ולהתמיד כמו הגדולים צריך עוד כמה דברים חוץ מלישון בצהרים.

גם אני יכול למצוא כמה 'בודדים' כאלו...

אבל כאשר אתה מדלג על הפרט 'הצדדי' הזה, אתה מספר לשומע שהוא היה בעל כוחות על-טבעיים, ומונע מהם את התשוקה לבחור להיות כמוהו.

אגב:
אחד ההספדים המרגשים ששמעתי על הגריש"א, היה מהרב ברזל מקריית ספר, הוא בכה והתאונן על שהוא איבד את החברותא שלו... הא כיצד? בכל פעם שתקפו אותו נידודי שינה, כמצוי בגיל מתבגר, היה אומר לעצמו: הרי הרב אלישיב יושב בשעה זו ומנגן את הגמרא, במקום להתהפך מצד אל צד, הבה אצטרף אליו... והיה קם משנתו ו'לומד בחברותא' עם הרב אלישיב... והיה קול התורה עולה מהבית ברחוב חנן מחד ומהבית בקרית ספר מאידך, ומתערבים הקולות ועולים ומתפשטים בכל העולמות העליונים...

זאת דוגמא לתפיסה של 'הבה נצטרף אליו' במקום התפיסה של 'של נעליך מעל רגליך'.

[זאב ערבות]

אברך רציני צריך להכיר את הכוחות והכשרונות שלו, ואם יודע שבלי שינת צהריים לא יוכל להתרכז בלימודו - שישן!
אך מדוע מזכירים רק את רב אלישיב, מה עם האדמו"ר מבעלז שאחרי המלחמה מספרים שלא שכב לישון אלא נמנם על כסאו והיה אוכל כזית ליום.

[התמים]

אברך רציני צריך להכיר את הכוחות והכשרונות שלו, ואם יודע שבלי שינת צהריים לא יוכל להתרכז בלימודו - שישן!
אך מדוע מזכירים רק את רב אלישיב, מה עם האדמו"ר מבעלז שאחרי המלחמה מספרים שלא שכב לישון אלא נמנם על כסאו והיה אוכל כזית ליום.

זה עקרוני לדחוף את המחלוקת? איש לא דן בליטאים דווקא, אתה יכול להירגע.

[שיבר]

מה עם האדמו"ר מבעלז שאחרי המלחמה מספרים שלא שכב לישון אלא נמנם על כסאו

איפה מספרים עליו ככה?

בספרי תולדותיו מתוארים סדרי השינה שלו (היה נוטל ידיו במהלכה כל כמה רגעים) אותם היה עושה על מיטתו.

[עתניאל בן קנז]

מה עם האדמו"ר מבעלז שאחרי המלחמה מספרים שלא שכב לישון אלא נמנם על כסאו והיה אוכל כזית ליום.

כמובן עורבא פרח.
האדמו"ר הלך לישון במיטתו כל יום! (כלומר כל מחזור של 24 שעות של סדר יומו, כלל גם תנומה במיטתו).
אכן אכילתו היתה מועטה באופן קיצוני. (לא כזית...)
וכן שינתו היתה בהפסקות רבות, ממש כל כמה דקות.

[מקדש מלך]

בספר של הרב יצחק לנדאו נראה שפעמים רבות לא היה מדובר בדיוק בשינה.

לגבי אכילה. אכן היתה מועטה מאוד, פעם אחת לפני עלות השחר. ולא בכל יום.
אמנם שתיית תה וקפה אחרי ברכת התורה היתה בכל יום.

בשבת היה אוכל כאחד האדם (דבר מעניין. שמעתי מאחד מגדולי האדמורי"ם בדורינו שהתפלא מדוע אומרים שהרב כמעט ולא אכל, והרי הוא ראה אותו בעיניו בילדותו בטיש בשבת שאוכל חלה כאחד האדם, וניסה אותו אדמו"ר ליישב שהדבר תלוי בתקופות. אך לכאורה ביאורו של דבר כנ"ל, שבשבת היה אוכל כרגיל, מה שאין כן בחול).

[עתניאל בן קנז]

א. בספר של הרב יצחק לנדאו נראה שפעמים רבות לא היה מדובר בדיוק בשינה.

ב. לגבי אכילה. אכן היתה מועטה מאוד, פעם אחת לפני עלות השחר. ולא בכל יום.
אמנם שתיית תה וקפה אחרי ברכת התורה היתה בכל יום.

ג. בשבת היה אוכל כאחד האדם (דבר מעניין. שמעתי מאחד מגדולי האדמורי"ם בדורינו שהתפלא מדוע אומרים שהרב כמעט ולא אכל, והרי הוא ראה אותו בעיניו בילדותו בטיש בשבת שאוכל חלה כאחד האדם, וניסה אותו אדמו"ר ליישב שהדבר תלוי בתקופות. אך לכאורה ביאורו של דבר כנ"ל, שבשבת היה אוכל כרגיל, מה שאין כן בחול).

א. מה פירוש 'לא היה מדובר בדיוק בשינה'?
- ההפסקות הרבות הזכרתי -

ב. לא מדויק. תלוי בסדר היום.
אם הספיק, גם היה טועם חתיכת עוגה ותה לפני מנחה. בשנים האחרונות אכן כמעט לא הספיק בגין סדר היום המתאחר.

ג. לא מדויק בכלל!!!
בשבת היה 'לא אוכל' כהרגלו.
רק ה'כזית חלה', שהיה אצלו שיעור גדול מאוד, הוא התאמץ מאוד לאכלו 'תוך כדי אכילת פרס'. ואח"כ עוד מעט חלה טבולה ביין.
כל יתר המאכלים רק טעם מהם קמעא מעט מזעיר, ורובם היה פולט לאלתר. כך שלמעשה לא אוכל כמעט כלום בשב"ק, חוץ מהכזית חלה.

[ליטוואק פון בודאפעסט]

למה להתפס לזוטות?

זה נכון שהגריש"א לא הסתפק בשלש\ארבע שעות ליום? וזה נכון שמעלימים את זה מאתנו?

אגב, על הגריש"א טרחו הרבה לשנות את המבט עליו לאחר פטירתו. שהיה יותר מעורב עם הבריות, ושהיה נהנה מדברים מסוימים, דלא כמו שאומרים העולם. איני יודע מה האמת, אבל המגמתיות ברור.

על הבעלזער רב מסופר, שהיה מכניס להפה וזורק הרוב על הרצפה, ושמה ישבו פרחי החסידים

[פרנקל תאומים]

לגבי שינה על המיטה:
הגרח''פ שיינברג זצוק''ל היה ישן על מיטתו רק בשבת, ואילו במשך השבוע היה ישן/מנמנם בישיבה על כסאו (או כורסתו?), וזה היה גם בימי ישישות מופלגת.
גם לא היה נוטל ידים לאכילת לחם במשך השבוע, למעט בסעודות מצווה.

[פרנקל תאומים]

כמה זמן ישן מרנא הגריש''א בצהריים? חצי שעה? שעה? שעתיים?

[נוטר הכרמים]

אולי קשור לכאן:

אם נשאר משהו מכל הספר הגנוז, הרי הוא ההסכמה הקולקטיבית, גם של רבותינו המתנגדים, לעצם הרעיון – לא להפוך את גדולי ישראל למלאכים בעלי כוחות וסגולות על-אנושיים. גם כדי לספר את האמת, אבל בעיקר כדי שלא לייאש את כל 'השאר', אנו האנושיים, מ'להיעשות גדול'.

והנה, יש נקודה אחת החוזרת הרבה פעמים בדברי ההערצה על גדולי ישראל, שמאד מאד פוגעת ברעיון הנ"ל:
ההסתרה של שינת הצהריים.

כולם כותבים על מרנא הגריש"א זי"ע שהלך לישון בעשר בלילה וקם בשתיים, רענן ונמרץ לעבודתו. ומשום מה מחליטים הכל שאסור להוסיף ולומר, שחריצות זו לא נבעה מהיותו יליד-ענק אלא מצדקותו לכלכל את צעדיו בשום שכל, והחלטתו שעדיף לישון היטב בצהריים, כדי שיוכל לקצר בשנת הלילה ולקום בשתיים ללימוד קדוש ופנוי מכל טרדות ומפריעים.

כך גם על רבינו הגר"ש אויערבאך, שקיצר מאד בשנת הלילה, אבל בסדר שני כמעט לא היה בישיבה, גם מפני המנוחה. ועוד ועוד.

רק לאחרונה ראיתי קבלה טובה של השרף רבי שריה דבילצקי 'להקפיד לישון בצהריים', לא זוכר את הלשון בדיוק.

הנפקא מינה היא עצומה – ברגע שמתברר שהלימוד המענג והנכסף של הגריש"א בלילותיו, לא היה תוצאה של כוחות על-אנושיים אלא של תכנון מושכל של סדר יומו, הרי מיד מתעוררת המחשבה אצל כל אחד מהקוראים: אולי גם אני אעשה זאת? אולי גם אני אלך לישון כמו בן אדם בשעת ערב סבירה, יחד עם אשתי העייפה, ואקום רענן לאחר חצות ללימוד תורה בביתי, אזכה לקיים 'בית שקול תורה נשמע בו בלילה', ילדי המתעוררים יראו את אבא שלהם מנגן את הגמרא המתוקה בחלל הבית השקט, מוחי יהיה רגוע וצלול, גם עפ"י נסתר זהו זמן גבוה מאד כידוע, ואילו את שעות השינה החסרות אשלים בשעות הצהריים.

גם אתה יכול להיות הגריש"א. כמה פשוט. רק תבחר.

את כל זה רוצים לקחת מאתנו.

בזוהר הקדוש בפרשת שלח מסביר איך הקב"ה שולח אותנו לרגל את הארץ ולבדוק איך זוכים לתורה ולעולם הבא, ואנו בודקים ואומרים 'אי אפשר לזכות בו אלא מי שהוא ילידי הענק, שיכולים להתמודד עם ה'תורה מתשת', ועם העמלק-היצר הרע, וכו' וכו'. ויהושע וכלב צווחים כנגדנו 'אם חפץ בנו ה' והביא אותנו אל הארץ' התורה לא צריכה גבורת גוף, ולא עשירות, וכו' וכו'. עיי"ש דברים נוראים ומעוררים.

קשה שלא להסכים עם המוסר השכל הנפלא, והלקחים המרגשים, ועכ"ז עדיין יש כאן ניתוק מן המציאות. על הגריש"א זצ"ל אינני יכול להעיד מכלי ראשון. אהיה מוכן רק לעשות את החשבון שאחרי שתחשבן את שנת הצהרים הארוכה יחסית, בא נלך הכי רחוק שזה היה שעתיים - בשנים הטובות והבריאות, ועדיין אתה אוחז במקסימום שש וחצי שעות ברוטו. זה בודאי לא ישים כלפי הרבה אנשים.
בנוגע למורינו המשותף ר' שמואל, התיאור שלך נותן פתח לטעות. ברוב הימים בצהרים ר' שמואל לא היה פורש לחדרו לפני שלש וחצי - ארבע, ובשעה עשרה לשש כבר היה יוצא מהבית. בא נלך שוב על שעתיים. וכמה ישן בלילה? תקופות ארוכות לא עלה על המיטה, וכשכן, לכל המוקדם בשלש וקם לכל המאוחר לפני שש. כאן זה כבר עדות מכלי ראשון, במעקב ארוך של שנים! ואני לא מדבר על לילות שבת, ועל כל מיני פרויקטים מיוחדים.

דווקא הדוגמאות הללו הם לא בדיוק ברי השגה לכל אחד. יש גדולים וצדיקים אחרים שהיה להם סדר יום קל יותר, ולא אפרט.

אני סבור שהסיפורים הללו הם לא מלאכיות, כיון שמדובר ב'עבודה' והרגלים של שנים ארוכות פלוס החשק והשמחה והלהט והרצון. [וגם קצת כוחות גוף ונפש...].

סבורני שהשביל האמצעי - דרך הזהב הוא לומר שאכן הגיעו חלק מרבותינו לפסגות מאוד גבוהות שקשה להעפיל אליהם,
ועם זאת, זה לא בא ביום אחד, ולא נולדו כך... תתחיל ותגיע למדרגות רמות, גם אם לא הרב אלישיב.

[אפרים זלמן]

וכן שינתו היתה בהפסקות רבות, ממש כל כמה דקות.

תמיד היה כך?

[אפרים זלמן]

ב. לא מדויק. תלוי בסדר היום.
אם הספיק, גם היה טועם חתיכת עוגה ותה לפני מנחה. בשנים האחרונות אכן כמעט לא הספיק בגין סדר היום המתאחר.

ר' יצחק לנדו מספר על סדרי שתייה שהתקיימו לפעמים שהיו אז דבר פלאיים במיוחד.

[אפרים זלמן]

ולא אפרט.

הנה פירטת :)

[זאב ערבות]

אברך רציני צריך להכיר את הכוחות והכשרונות שלו, ואם יודע שבלי שינת צהריים לא יוכל להתרכז בלימודו - שישן!
אך מדוע מזכירים רק את רב אלישיב, מה עם האדמו"ר מבעלז שאחרי המלחמה מספרים שלא שכב לישון אלא נמנם על כסאו והיה אוכל כזית ליום.

זה עקרוני לדחוף את המחלוקת? איש לא דן בליטאים דווקא, אתה יכול להירגע.

מי ניסה לדחוף מחלוקת? לאיזה מחלוקת אתה מתכוין? מדוע זה הדבר הראשון שעולה בדעתך שעלה בדעתי? ובכלל כל הזמן אני מקבל הודעות שעלי להירגע...

מה עם האדמו"ר מבעלז שאחרי המלחמה מספרים שלא שכב לישון אלא נמנם על כסאו

איפה מספרים עליו ככה?

בספרי תולדותיו מתוארים סדרי השינה שלו (היה נוטל ידיו במהלכה כל כמה רגעים) אותם היה עושה על מיטתו.

כך שמעתי לפני 40 שנה מהאדמו"ר מעלאסק הרב יצחק אשכנזי שראה זאת במו עיניו (או יתכן ששמע זאת מאביו, רב אלימלך אשכנזי שכידוע היה חסיד בעלז בימים ההם).

מה עם האדמו"ר מבעלז שאחרי המלחמה מספרים שלא שכב לישון אלא נמנם על כסאו והיה אוכל כזית ליום.

כמובן עורבא פרח.
האדמו"ר הלך לישון במיטתו כל יום! (כלומר כל מחזור של 24 שעות של סדר יומו, כלל גם תנומה במיטתו).
אכן אכילתו היתה מועטה באופן קיצוני. (לא כזית...)
וכן שינתו היתה בהפסקות רבות, ממש כל כמה דקות.

1. שמעתי שהיה מנמנם על כסאו ויתכן שזה היה רק במשך השבוע.
2. טוב שאתה מודה שאכילתו היתה קיצונית, איש לא מדד כמה זה היה בדיוק וכיוון שכזית זו לא מדה מדויקת יתכן שנהג במדה זו וציין שכשהיה בולע ראו את הכזית יורד בגרונו. בקשר לכזית ביום יתכן שלא דייקתי והייתי צריך לכתוב שבכל אכילה היה אוכל כזית.

[נוטר הכרמים]

אני לא כל כך מבין את הדיון, הרי בכל נושא שתתפוס, יהיו הנהגות 'קיצוניות' ומעל ההשגה של גדולים וצדיקים,
ומאידך, אחרים שנהגו בצורה 'נורמלית', והערום יעשה בדעת ליטול ולהחכים ממה שראוי לו באותה שעה,
ולפעמים כדאי קצת לתפוס 'שפלות' אל מול גדולי הדורות.

הנה עדות בלתי אמצעית של רבינו אברהם בן הגר"א על אביו רבינו הגר"א ב'סערת אליהו':

אם מספר כל ימי חייו היינו לומדים ממנו איך היה ממאס כל תענוגי העולם באכילה בשתיה ושנה,
אז מאושרים היינו בארצות החיים,
כי היה אוכל אף אם נפסד המאכל מלאכול,
וכן השתיה.
וגם לא בעת שהיה תאב,
וכן השתיה והשנה.
יותר מחמישים שנה שלא ישן בלילה בנשימה אחת יותר מחצי שעה

וראה שם עוד, ובהקדמת בני הגר"א לביאורו לשו"ע

[דרומי]

יש דיוק מפורסם בנוסח הנפוץ 'סיפורי חסידים' (ולא 'סיפורי צדיקים') -

שיש מעלה בסיפור על 'חסיד', שהשומעים יכולים להתחבר אליו ולהבין את העוקץ והמסר בחיים היומיומיים,

בשונה מסיפור על 'צדיק', שנשמע כדבר השייך לעולם אחר, גבוה יותר, ומשכך השפעתו על קרוצי חומר כמונו פחותה.

[אברהם]

ידידי נוטר,
נראה לי שהתפספסה עיקר הנקודה בדברי

אני לא מדבר על העניין האובייקטיבי כשלעצמו - האם גדולי ישראל הנ"ל ואחרים היו בעלי כוחות מיוחדים. בזה אתה כמובן צודק, ויש להוסיף עוד ועוד על דבריך וכו'.

אני מדבר על התופעה שגם המספרים וגם המספידים דיברו על השעות המעטות שישן הגריש"א - בעשר הלך לישון ובשתים כבר התגבר וכו' - בלי שהוסיפו את האמת שהיו גם שעות שינה בצהריים.

מה הניע אותם? על זה אני מדבר

הם חששו שאם הם יוסיפו להגריש"א עוד שעתיים שינה אולי הוא כבר לא יהיה כל כך מלאך בעיננו...
וזה מציק לי מאד, כי אדרבה, ככל שהוא מלאך כך הוא פחות מחייב אותנו... ועל זה כתבתי את דברי.

[לענין]

כמה זמן ישן מרנא הגריש''א בצהריים? חצי שעה? שעה? שעתיים?

למד אתי בישיבה בחור שהיה נינו, והיה נמצא אצלו הרבה, ואם אינני טועה הוא אמר לי שמדובר באזור שעה.

[שמואל שלומוביץ]

ולמה לא לפרט את אלו שנהגו לישון כראוי.
מה שראיתי לאחרונה שהרב וואזנר זצ"ל היה רגיל להקדים שעת השינה. ולמד כן מ'אמרי אמת' מגור כשפגש בו בוינה בכנסיה הגדולה.
הזדמן ליפעם לשמוע מהג"ר שאול אלתר שליט"א שסבו ה'אמרי אמת' ואחריו אביו ה'פני מנחם' היו רגילים לישון כל לילה שינה רגילה ובריאה.
דומני שנקט שש שעות לפחות. וכמדומה שיותר.

ולפי דעתי כך נכון וראוי להעלות על נס בכבוד גדול הנהגת חכמים שנהגו בזה כדרך הבריות כפי כוחם וגדלו והצמיחו וגם עשו פרי.
ואם מישהו חושב שיש בזה גנאי הרי שבעיה גדולה מוטלת לפתחינו.

[נוטר הכרמים]

ולמה לא לפרט את אלו שנהגו לישון כראוי.
מה שראיתי לאחרונה שהרב וואזנר זצ"ל היה רגיל להקדים שעת השינה. ולמד כן מ'אמרי אמת' מגור כשפגש בו בוינה בכנסיה הגדולה.
הזדמן ליפעם לשמוע מהג"ר שאול אלתר שליט"א שסבו ה'אמרי אמת' ואחריו אביו ה'פני מנחם' היו רגילים לישון כל לילה שינה רגילה ובריאה.
דומני שנקט שש שעות לפחות. וכמדומה שיותר.

ולפי דעתי כך נכון וראוי להעלות על נס בכבוד גדול הנהגת חכמים שנהגו בזה כדרך הבריות כפי כוחם וגדלו והצמיחו וגם עשו פרי.

לא שיש בזה בעיה, אלא שעל רקע ההפלגות זה ייראה זלזול.
ואם אתה דווקא מעוניין, הגרמ"י ליפקוביץ זצוק"ל שיום השנה שלו מתקרב.

[לענין]

בנוגע לבית גור, ידוע מנהגם החשוב להקפיד על השינה ב'ציינע' [השעה 10 בלילה].
פעם ישב לידי בחתונה אברך חשוב חסיד גור, השעה היתה קרובה לעשר, והמסובים דחקו בו - מה עם הציינע?
הוא השיב, שיש לו אוטובוס בחמשה לעשר, ומיד כשהוא עולה הוא נרדם...

אבל - חשוב גם לא להסחף...
מיעוט שינה הוא אחד מקנייני תורה, וגדולינו לא היו שרועים על ערסותם ח' שעות ביממה [למעט אולי חלושים במיוחד]. גדולי הדורות צמחו מתוך מאמץ יומיומי. ופשוט.

פעם סיפר לי בחור ברצינות תהומית, שהחזון איש אמר שהרשב"א היה ישן שמונה שעות בלילה.
נדהמתי (מכמה סיבות, וכמובן), חפשתי את המקור, ובסוף מצאתי שהחזון איש אמר פעם לבחור שהיה ממעט בשינה יותר מכפי כוחו-
'אתה יודע כמה היה ישן הרשב"א'? הבחור נשא עינים תמהות בפליאה - 'ומאין שאדע'?
השיב לו מרן זללה"ה -'הרשב"א היה ישן כמה שהוא היה צריך, אם הוא היה צריך שמונה אז הוא היה ישן שמונה'...
יחי ההבדל הקטן!