האם יש מקור בראשונים שאפשר להגיד ברכות קרי"ש לפני השקיעה

[מלבב]

ואם אין מקור אז על מה סומכים הנוהגים כך.

[חד ברנש]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

[דורש טוב לעמו]

אכן כך מופיע בהל' שבת (שו"ע או"ח רסז, ב) שהיו מקדימים להתפלל ערבית בע"ש, וביאר במ"ב שכן בזמנם היו מקבלים את השבת בברכו, ולכן הקדימו להתפלל

כדי שיקבלו את השבת קודם השקיעה.

[מלבב]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.

[בברכה המשולשת]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.

וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)

[יואל שילה]

ככל הזכור לי כל השיטות בגמ' לגבי זמן ק"ש, משעה שבני אדם... משעה שעני... משעה שהכהנים... הן לאחר השקיעה.
הקולא להקדים לפני השקיעה לחלק מהראשונים - היא לגבי התפילה ולא לק"ש.
לכן המקדימים להתפלל בע"ש מבעו"י - טוב יעשו אם רק יתפללו עם הציבור, ובלילה יקראו ק"ש בברכותיה, ויוותרו על סמיכות גאולה לתפילה כדי שלא יאמרו את הברכות ללא ק"ש [כי ק"ש מבעו"י היא לא ק"ש של לילה].

[אוצר החכמה]

א. מה קרה לכם שלא הבנתם מה רוצה מלבב. הוא רוצה לומר שאפשר לקרא ק"ש רק אחר שקיעה ראשונה של רבנו תם. אבל מי שמתפלל מפלג המנחה כדעת הגאונים לא יכול לקרא ק"ש כי כל מה שאמר ר"ת שאפשר לקרא מבעוד יום הוא רק לשיטתו שיש שתי שקיעות.

[מלבב]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.

וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)

מקור?

[מלבב]

עוד קשה הרי הב"י בסימן רל"ה כותב שאם מתפללים ערבית בעוד יום, עדיף להגיד ברכות קרי"ש אחר צאת הכוכבים אפילו שלא מסמיכים גאולה לתפילה, אז למה לא נוהגים ככה.

[בברכה המשולשת]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.

וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)

מקור?

תוס' ברכות ב ע"א
ולגבי המנהג- תה"ד, למשל

[בתבונה]

א. מה קרה לכם שלא הבנתם מה רוצה מלבב. הוא רוצה לומר שאפשר לקרא ק"ש רק אחר שקיעה ראשונה של רבנו תם. אבל מי שמתפלל מפלג המנחה כדעת הגאונים לא יכול לקרא ק"ש כי כל מה שאמר ר"ת שאפשר לקרא מבעוד יום הוא רק לשיטתו שיש שתי שקיעות.

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

[מלבב]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.

וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)

מקור?

תוס' ברכות ב ע"א
ולגבי המנהג- תה"ד, למשל

אין ראיה מהתוספת שהוא חולק על סברת רבינו יונה, כיון שהתוספת רק באים לתרץ המנהג שקורים קרי״ש מוקדם, אבל לא כתוב להדיא בתוספת שאפשר לומר ברכות קרי״ש לפני השקיעה, ובפרט לפי מה שכתב המאירי ועוד ראשונים שפלג המנחה זמנה שלוש דקות לפני השקיעה ולכן זה נחשב קצת ללילה כיון שאז השמש מתחילה לשקוע, והמנהג שהובא בתרוה״ד הרי כתבו הפוסקים שהיא תמוה.

[בברכה המשולשת]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.

וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)

מקור?

תוס' ברכות ב ע"א
ולגבי המנהג- תה"ד, למשל

אין ראיה מהתוספת שהוא חולק על סברת רבינו יונה, כיון שהתוספת רק באים לתרץ המנהג שקורים קרי״ש מוקדם, אבל לא כתוב להדיא בתוספת שאפשר לומר ברכות קרי״ש לפני השקיעה, ובפרט לפי מה שכתב המאירי ועוד ראשונים שפלג המנחה זמנה שלוש דקות לפני השקיעה ולכן זה נחשב קצת ללילה כיון שאז השמש מתחילה לשקוע, והמנהג שהובא בתרוה״ד הרי כתבו הפוסקים שהיא תמוה.

דעת רבינו המאירי היא שיטה שונה, ויעויין בדברי ר"ת בספר הישר.
ועוד יותר מוכח מדברי רבינו אב"ן באב"ן העזר שזמן ק"ש ותפילת ערבית והכל תלוי בזה שיהיה לפני ארוחת הערב, ואותה אכלו לפני חשיכה
ותה"ד מעיד מה היה המנהג בפועל.

[מלבב]

בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.

לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.

וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)

מקור?

תוס' ברכות ב ע"א
ולגבי המנהג- תה"ד, למשל

אין ראיה מהתוספת שהוא חולק על סברת רבינו יונה, כיון שהתוספת רק באים לתרץ המנהג שקורים קרי״ש מוקדם, אבל לא כתוב להדיא בתוספת שאפשר לומר ברכות קרי״ש לפני השקיעה, ובפרט לפי מה שכתב המאירי ועוד ראשונים שפלג המנחה זמנה שלוש דקות לפני השקיעה ולכן זה נחשב קצת ללילה כיון שאז השמש מתחילה לשקוע, והמנהג שהובא בתרוה״ד הרי כתבו הפוסקים שהיא תמוה.

דעת רבינו המאירי היא שיטה שונה, ויעויין בדברי ר"ת בספר הישר.
ועוד יותר מוכח מדברי רבינו אב"ן באב"ן העזר שזמן ק"ש ותפילת ערבית והכל תלוי בזה שיהיה לפני ארוחת הערב, ואותה אכלו לפני חשיכה
ותה"ד מעיד מה היה המנהג בפועל.

התרוה"ד מביא מנהג בזמן מסויים במקום מסויים ולא מצא דרך ליישבו, והפוסקים כתבו שאין לסמוך על הנהג הזה.

אתה יכול לבאר בבקשה מה מצאת בספר הישר ואבן העזר?

[בברכה המשולשת]

התרוה"ד מביא מנהג בזמן מסויים במקום מסויים ולא מצא דרך ליישבו, והפוסקים כתבו שאין לסמוך על הנהג הזה.

אתה יכול לבאר בבקשה מה מצאת בספר הישר ואבן העזר?

התרוה"ד אמנם לא מצא דרך ליישבו, אך הוא מעיד שזה מנהג "רוב הקהילות"!
באב"ן העזר מבואר שהיו מתפללים מבעוד יום, וכך עולה מכל דברי ראשוני אשכנז (וצרפת).

[בתבונה]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

[מלבב]

התרוה"ד מביא מנהג בזמן מסויים במקום מסויים ולא מצא דרך ליישבו, והפוסקים כתבו שאין לסמוך על הנהג הזה.

אתה יכול לבאר בבקשה מה מצאת בספר הישר ואבן העזר?

התרוה"ד אמנם לא מצא דרך ליישבו, אך הוא מעיד שזה מנהג "רוב הקהילות"!
באב"ן העזר מבואר שהיו מתפללים מבעוד יום, וכך עולה מכל דברי ראשוני אשכנז (וצרפת).

רוב הקהילות בזמנו ובמקומו, אבל הפוסקים תמהו על המנהג וכתבו שאין לסמוך על זה.

גם אחר השקיעה נקרא מבעוד יום.

[מלבב]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

[בתבונה]

בתוס' מדובר על קריאת שמע בבית הכנסת בברכותיה מבעוד יום
תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א
ועוד קשה דצריך לברך בקריאת שמע שתים לפניה ושתים לאחריה בערבית. ועוד דאותה קריאת שמע סמוך למטה אינה אלא בשביל המזיקין כדאמר בסמוך (דף ה.) ואם תלמיד חכם הוא אינו צריך. ועוד קשה דא"כ פסקינן כרבי יהושע בן לוי דאמר תפלות באמצע תקנום פי' באמצע בין שני קריאת שמע בין קריאת שמע של שחרית ובין ק"ש של ערבית. ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר
ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ...
ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

[החתן סופר]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

[מלבב]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

[שומע ומשמיע]

אינני מוצא את הדברים שאתה מביא מהרבינו יונה, תוכל לכוון אותי?

[החתן סופר]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

קשה לקבל הדברים כפשוטם, אם לעניין ערבית הזמן מספיק טוב, לברכתה שתיקנו חז"ל (או למ"ד ק"ש דרבנן מ"מ הק"ש והברכה שוות) לא כ"ש?
דומה לזה בפ"ת יו"ד קג סק"ב (וכדכתב הטור ביו"ד סוסי' קה בשם התרומה) וכי הנאסר יהיה יותר חמור מן האוסר?
ומצטרף לבקשה לראות דברי התר"י בפנים...

[ביני עמודי גרסי]

מלבב,
ומה עם מעשה דרב צלי של שבת בערב שבת לפני השקיעה כמבואר ברמב"ן ועוד?

[הצעיר באלפי]

מלבב,
ומה עם מעשה דרב צלי של שבת בערב שבת לפני השקיעה כמבואר ברמב"ן ועוד?

בזה אכן יש מחלוקת בראשונים האם הכונה הוא שאמר קר"ש בברכותיה או לא, ועכ"פ להראשונים הסוברים שכן אמר, הרי"ז ראיה חותכת דלא כדעת מלבב

[מלבב]

מלבב,
ומה עם מעשה דרב צלי של שבת בערב שבת לפני השקיעה כמבואר ברמב"ן ועוד?

בזה אכן יש מחלוקת בראשונים האם הכונה הוא שאמר קר"ש בברכותיה או לא, ועכ"פ להראשונים הסוברים שכן אמר, הרי"ז ראיה חותכת דלא כדעת מלבב

מי הם הראשונים שכתבו שאמר גם ברכות קרי״ש, והאם גם הם סוברים כהרמב״ן שהיה לפני השקיעה.

[מלבב]

אינני מוצא את הדברים שאתה מביא מהרבינו יונה, תוכל לכוון אותי?

תור״י על הרי״ף בתחילת ברכות סוף עמוד א

[בתבונה]

זה לא הפשט בדבריו.
הוא שולח לדבריו בדף כז שלפי רבנן תפילת ערבית מהשקיעה ולפי רבי יהודה מפלג המנחה. ולכן מי שנוהג להתפלל מנחה עד השקיעה כמו במקומותינו מתפלל מעריב רק מהשקיעה.
ואלכן כשכותב שמתפללים לפני צאת הכוכבים לשיטתו היינו מהשקיעה.

[שומע ומשמיע]

כמו שכתב בתבונה, שיטת הרבינו יונה שזמן ערבית הוא מהשקיעה, אבל אין זה זמן ק"ש עד צאה"כ, כמבואר שם. ולא שייך לשיטות שאפשר להקדים ק"ש.
ועיין כאן viewtopic.php?f=17&t=28534&hilit=%D7%96%D7%9E%D7%9F+%D7%A2%D7%A8%D7%91%D7%99%D7%AA

[בתבונה]

זה לא הפשט בדבריו.
הוא שולח לדבריו בדף כז שלפי רבנן תפילת ערבית מהשקיעה ולפי רבי יהודה מפלג המנחה. ולכן מי שנוהג להתפלל מנחה עד השקיעה כמו במקומותינו מתפלל מעריב רק מהשקיעה.
ואלכן כשכותב שמתפללים לפני צאת הכוכבים לשיטתו היינו מהשקיעה.

מה שכן הוא כותב שבאחר צאת הכוכבים יגיד פעם שנייה אהבת עולם, שיאמרו פעמיים פעם ראשונה כחלק מסדר מעריב לפני קריאת שמע שבסדר התפילה ופעם שנייה לפני שקורא את שמע משום חיוב קריאת שמע

[אבי'ב]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.

[מלבב]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.

חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.

אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.

מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.

[שומע ומשמיע]

מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.

לא תופס את הקו שלך, יש מחלוקת ראשונים מפורשת, ואתה רוצה ללמוד מסברת האחד על החולק עליו ש'לא מסתבר'?
אפשר להוכיח יותר פשוט, שהרי לא מסתבר דלא כרבינו תם, ואם כן מוכח שכל הראשונים סברו כרבינו תם.

[מלבב]

מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.

לא תופס את הקו שלך, יש מחלוקת ראשונים מפורשת, ואתה רוצה ללמוד מסברת האחד על החולק עליו ש'לא מסתבר'?
אפשר להוכיח יותר פשוט, שהרי לא מסתבר דלא כרבינו תם, ואם כן מוכח שכל הראשונים סברו כרבינו תם.

לא מבין מה אתה רוצה, המחלוקת ראשונים היא אם לרבי יהודה אפשר לקרות קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא מצינו מי שסבור חידוש גדול כזה ששעה ורבע לפני תחילת השקיעה כבר נקרא בשכבך ואפשר לומר גולל אור מפני חושך, ומהיכי תהיתי לומר שיש ראשונים שסוברים גם חשבון פלג המנחה מתחילת השקיעה וגם שאפשר לקרות קרי"ש וברכותיה מפלג המנחה.

[שומע ומשמיע]

הראשונים שאמרו שאפשר לקרוא מהפלג, זה לא בגלל שסברו שאז הולכים לישון, אלא שסברו שאותו דין של רבי יהודה לענין תפילת ערבית, עושה דין לילה גם לענין ק"ש. ולכן אין סיבה לתלות את זה, בשיטות מתי יוצא הפלג.

דרך אגב, מה שהוביל את הרמב"ן לסבור כר"ת היה שאלה דומה, איך שייך לקבל שבת כשעוד השמש ברקיע, ולא התיישב לו שאפשר לקבל כבר בפלג בגלל שזה כבר זמן של לילה, אלא רק כמה דקות אחר כך בשקיעה, וביאר שעד שמסיימים את התפילה כבר מגיעה השקיעה. ולדרכך שיש איזו ממשות של לילה כמה דקות לפני השקיעה, למה הוצרך לזה.
יודעני שאינו מוכרח, אבל אני רוצה להראות את העיקרון שאפילו מי שטען טענות מעין אלו, לא סבר שיש שינוי עקרוני בזמן הפלג מלבד הדין של ר' יהודה.

[הצעיר באלפי]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.

חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.

אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.

מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.

לא הבנתי כלל...
הראשונים שסוברים כדעת הלבוש, הגר"א והגר"ז שפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני השקיעה, סוברים שכל מה שכתוב לגבי פלג המנחה, דהיינו שי' רבי יהודה וכל הנדונים הכרוכים סביב פלג המנחה, מתחיל משעה ורביע קודם השקיעה, והרי"ז גופא מה שהם סוברים....

[מלבב]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.

חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.

אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.

מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.

לא הבנתי כלל...
הראשונים שסוברים כדעת הלבוש, הגר"א והגר"ז שפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני השקיעה, סוברים שכל מה שכתוב לגבי פלג המנחה, דהיינו שי' רבי יהודה וכל הנדונים הכרוכים סביב פלג המנחה, מתחיל משעה ורביע קודם השקיעה, והרי"ז גופא מה שהם סוברים....

התוכל להביא דוגמאות של ראשונים שכתבו להדיא כהגר״א לא דיוקים ופלפולים גרידא?
גם אם כן הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבה ראשונים שסוברים לא כהגר״א, ומי אומר שהם סוברים שלרבי יהדה פלג המנחה הוא גם זמן קרי״ש וברכותיה?

[הצעיר באלפי]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.

חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.

אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.

מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.

לא הבנתי כלל...
הראשונים שסוברים כדעת הלבוש, הגר"א והגר"ז שפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני השקיעה, סוברים שכל מה שכתוב לגבי פלג המנחה, דהיינו שי' רבי יהודה וכל הנדונים הכרוכים סביב פלג המנחה, מתחיל משעה ורביע קודם השקיעה, והרי"ז גופא מה שהם סוברים....

התוכל להביא דוגמאות של ראשונים שכתבו להדיא כהגר״א לא דיוקים ופלפולים גרידא?
גם אם כן הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבה ראשונים שסוברים לא כהגר״א, ומי אומר שהם סוברים שלרבי יהדה פלג המנחה הוא גם זמן קרי״ש וברכותיה?

כתבתי דבר אחד
מי שסובר, יהיה מי שיהיה, שפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם השקיעה, הרי הוא סובר שכל מה שכתוב בגמ' וראשונים ושו"ע לגבי פלג המנחה מתחיל שעה ורביע קודם השקיעה!
ואם כתוב בגמ' (לפי הרבה ראשונים) שזמן קר"ש וברכותיה הוא מזמן פלה"מ אז אין סברא שאלו המקדימים זמן הפלג לא יסברו כך, כי כל ההגדרות של פלג המנחה (סרך לילה, סמוך לערב וכו'), לדעתם, מתחיל משעה ורביע לפני השקיעה ! דו"ק ותשכח.

[מלבב]

ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.

כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'

בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.

לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.

בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).

ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.

א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.

חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.

אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.

מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.

לא הבנתי כלל...
הראשונים שסוברים כדעת הלבוש, הגר"א והגר"ז שפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני השקיעה, סוברים שכל מה שכתוב לגבי פלג המנחה, דהיינו שי' רבי יהודה וכל הנדונים הכרוכים סביב פלג המנחה, מתחיל משעה ורביע קודם השקיעה, והרי"ז גופא מה שהם סוברים....

התוכל להביא דוגמאות של ראשונים שכתבו להדיא כהגר״א לא דיוקים ופלפולים גרידא?
גם אם כן הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבה ראשונים שסוברים לא כהגר״א, ומי אומר שהם סוברים שלרבי יהדה פלג המנחה הוא גם זמן קרי״ש וברכותיה?

כתבתי דבר אחד
מי שסובר, יהיה מי שיהיה, שפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם השקיעה, הרי הוא סובר שכל מה שכתוב בגמ' וראשונים ושו"ע לגבי פלג המנחה מתחיל שעה ורביע קודם השקיעה!
ואם כתוב בגמ' (לפי הרבה ראשונים) שזמן קר"ש וברכותיה הוא מזמן פלה"מ אז אין סברא שאלו המקדימים זמן הפלג לא יסברו כך, כי כל ההגדרות של פלג המנחה (סרך לילה, סמוך לערב וכו'), לדעתם, מתחיל משעה ורביע לפני השקיעה ! דו"ק ותשכח.

זכור לי אם איני טועה שהגר״א שסובר שפלג המנחה הוא מהשקיעה סובר שהגמרא מיירי רק לעניין תפלה ולא לקרי״ש וברכותיה, ומאן יימר שגם העומדים בשיטתו אינם סוברים כך כיון שלא מסתבר שברבע לארבע אחרי צהריים מקרי ובשכבך ואפשר לומר אז גולל אור מפני חושך ומעריב ערבים.

[בברכה המשולשת]

זכור לי אם איני טועה שהגר״א שסובר שפלג המנחה הוא מהשקיעה סובר שהגמרא מיירי רק לעניין תפלה ולא לקרי״ש וברכותיה, ומאן יימר שגם העומדים בשיטתו אינם סוברים כך כיון שלא מסתבר שברבע לארבע אחרי צהריים מקרי ובשכבך ואפשר לומר אז גולל אור מפני חושך ומעריב ערבים.

זו אכן דעת אדוננו הגר"א, שמדובר שם רק לעניין תפילה (וכך סוברים ראשונים רבים, ובראשם רש"י והרמב"ם, וכפשט הגמ' שם, ואדרבה ר"ת הוא שחידש שזמן פלג המנחה נאמר גם לעניין ק"ש)
אולם, זה לא בגלל עניין ברכות ק"ש אלא בגלל גדרי ק"ש עצמה