חד ברנש כתב:בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.
מלבב כתב:חד ברנש כתב:בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.
לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.
בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:חד ברנש כתב:בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.
לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.
וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)
מלבב כתב:בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:חד ברנש כתב:בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.
לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.
וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)
מקור?
אוצר החכמה כתב:א. מה קרה לכם שלא הבנתם מה רוצה מלבב. הוא רוצה לומר שאפשר לקרא ק"ש רק אחר שקיעה ראשונה של רבנו תם. אבל מי שמתפלל מפלג המנחה כדעת הגאונים לא יכול לקרא ק"ש כי כל מה שאמר ר"ת שאפשר לקרא מבעוד יום הוא רק לשיטתו שיש שתי שקיעות.
תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:חד ברנש כתב:בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.
לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.
וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)
מקור?
תוס' ברכות ב ע"א
ולגבי המנהג- תה"ד, למשל
מלבב כתב:בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:חד ברנש כתב:בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.
לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.
וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)
מקור?
תוס' ברכות ב ע"א
ולגבי המנהג- תה"ד, למשל
אין ראיה מהתוספת שהוא חולק על סברת רבינו יונה, כיון שהתוספת רק באים לתרץ המנהג שקורים קרי״ש מוקדם, אבל לא כתוב להדיא בתוספת שאפשר לומר ברכות קרי״ש לפני השקיעה, ובפרט לפי מה שכתב המאירי ועוד ראשונים שפלג המנחה זמנה שלוש דקות לפני השקיעה ולכן זה נחשב קצת ללילה כיון שאז השמש מתחילה לשקוע, והמנהג שהובא בתרוה״ד הרי כתבו הפוסקים שהיא תמוה.
בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב:חד ברנש כתב:בזמן הראשונים התפללו ערבית מבעוד יום, כפי שמעידים מקורות רבים, כולל קריאת שמע, וכולל ברכותיה.
לא מספיק הסברתי את השאלה, הבית יוסף ברל״ה מביא רבינו יונה ששואל איך אפשר להגיד ברכות קרי״ש לפני הלילה, ומתרץ שכיון שכבר שקעה חמה אפשר לקרוא לזה מעריב ערבים, משמע שלפני השקיעה אי אפשר.
וזו באמת שיטת חלק מרבותינו הראשונים, אך דעת ר"ת וסיעתו בוודאי לא הייתה כך (וכך היה המנהג הפשוט)
מקור?
תוס' ברכות ב ע"א
ולגבי המנהג- תה"ד, למשל
אין ראיה מהתוספת שהוא חולק על סברת רבינו יונה, כיון שהתוספת רק באים לתרץ המנהג שקורים קרי״ש מוקדם, אבל לא כתוב להדיא בתוספת שאפשר לומר ברכות קרי״ש לפני השקיעה, ובפרט לפי מה שכתב המאירי ועוד ראשונים שפלג המנחה זמנה שלוש דקות לפני השקיעה ולכן זה נחשב קצת ללילה כיון שאז השמש מתחילה לשקוע, והמנהג שהובא בתרוה״ד הרי כתבו הפוסקים שהיא תמוה.
דעת רבינו המאירי היא שיטה שונה, ויעויין בדברי ר"ת בספר הישר.
ועוד יותר מוכח מדברי רבינו אב"ן באב"ן העזר שזמן ק"ש ותפילת ערבית והכל תלוי בזה שיהיה לפני ארוחת הערב, ואותה אכלו לפני חשיכה
ותה"ד מעיד מה היה המנהג בפועל.
מלבב כתב: התרוה"ד מביא מנהג בזמן מסויים במקום מסויים ולא מצא דרך ליישבו, והפוסקים כתבו שאין לסמוך על הנהג הזה.
אתה יכול לבאר בבקשה מה מצאת בספר הישר ואבן העזר?
בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
בברכה המשולשת כתב:מלבב כתב: התרוה"ד מביא מנהג בזמן מסויים במקום מסויים ולא מצא דרך ליישבו, והפוסקים כתבו שאין לסמוך על הנהג הזה.
אתה יכול לבאר בבקשה מה מצאת בספר הישר ואבן העזר?
התרוה"ד אמנם לא מצא דרך ליישבו, אך הוא מעיד שזה מנהג "רוב הקהילות"!
באב"ן העזר מבואר שהיו מתפללים מבעוד יום, וכך עולה מכל דברי ראשוני אשכנז (וצרפת).
בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
מלבב כתב:החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.
ביני עמודי גרסי כתב:מלבב,
ומה עם מעשה דרב צלי של שבת בערב שבת לפני השקיעה כמבואר ברמב"ן ועוד?
הצעיר באלפי כתב:ביני עמודי גרסי כתב:מלבב,
ומה עם מעשה דרב צלי של שבת בערב שבת לפני השקיעה כמבואר ברמב"ן ועוד?
בזה אכן יש מחלוקת בראשונים האם הכונה הוא שאמר קר"ש בברכותיה או לא, ועכ"פ להראשונים הסוברים שכן אמר, הרי"ז ראיה חותכת דלא כדעת מלבב
שומע ומשמיע כתב:אינני מוצא את הדברים שאתה מביא מהרבינו יונה, תוכל לכוון אותי?
בתבונה כתב:זה לא הפשט בדבריו.
הוא שולח לדבריו בדף כז שלפי רבנן תפילת ערבית מהשקיעה ולפי רבי יהודה מפלג המנחה. ולכן מי שנוהג להתפלל מנחה עד השקיעה כמו במקומותינו מתפלל מעריב רק מהשקיעה.
ואלכן כשכותב שמתפללים לפני צאת הכוכבים לשיטתו היינו מהשקיעה.
מלבב כתב:החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.
אבי'ב כתב:מלבב כתב:החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.
א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.
מלבב כתב:מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.
שומע ומשמיע כתב:מלבב כתב:מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.
לא תופס את הקו שלך, יש מחלוקת ראשונים מפורשת, ואתה רוצה ללמוד מסברת האחד על החולק עליו ש'לא מסתבר'?
אפשר להוכיח יותר פשוט, שהרי לא מסתבר דלא כרבינו תם, ואם כן מוכח שכל הראשונים סברו כרבינו תם.
מלבב כתב:אבי'ב כתב:מלבב כתב:החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.
א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.
חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.
אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.
מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.
הצעיר באלפי כתב:מלבב כתב:אבי'ב כתב:מלבב כתב:החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.
א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.
חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.
אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.
מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.
לא הבנתי כלל...
הראשונים שסוברים כדעת הלבוש, הגר"א והגר"ז שפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני השקיעה, סוברים שכל מה שכתוב לגבי פלג המנחה, דהיינו שי' רבי יהודה וכל הנדונים הכרוכים סביב פלג המנחה, מתחיל משעה ורביע קודם השקיעה, והרי"ז גופא מה שהם סוברים....
מלבב כתב:הצעיר באלפי כתב:מלבב כתב:אבי'ב כתב:מלבב כתב:החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.
א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.
חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.
אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.
מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.
לא הבנתי כלל...
הראשונים שסוברים כדעת הלבוש, הגר"א והגר"ז שפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני השקיעה, סוברים שכל מה שכתוב לגבי פלג המנחה, דהיינו שי' רבי יהודה וכל הנדונים הכרוכים סביב פלג המנחה, מתחיל משעה ורביע קודם השקיעה, והרי"ז גופא מה שהם סוברים....
התוכל להביא דוגמאות של ראשונים שכתבו להדיא כהגר״א לא דיוקים ופלפולים גרידא?
גם אם כן הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבה ראשונים שסוברים לא כהגר״א, ומי אומר שהם סוברים שלרבי יהדה פלג המנחה הוא גם זמן קרי״ש וברכותיה?
הצעיר באלפי כתב:מלבב כתב:הצעיר באלפי כתב:מלבב כתב:אבי'ב כתב:מלבב כתב:החתן סופר כתב:מלבב כתב:בתבונה כתב:בתבונה כתב:תוספות מסכת ברכות דף ב עמוד א ד"ה מאימתי קורין כתב:
ואנן קיי"ל כר' יוחנן דאמר לקמן (דף ד:) איזהו בן העולם הבא זה הסומך גאולה של ערבית לתפלה. לכן פי' ר"ת דאדרבה קריאת שמע של בית הכנסת עיקר. ואם תאמר היאך אנו קורין כל כך מבעוד יום. ויש לומר דקיימא לן כרבי יהודה דאמר בפרק תפלת השחר (דף כו.) דזמן תפלת מנחה עד פלג המנחה דהיינו אחד עשר שעות פחות רביע ומיד כשיכלה זמן המנחה מתחיל זמן ערבית. ואם תאמר היאך אנו מתפללין תפלת מנחה סמוך לחשכה ואפילו לאחר פלג המנחה. יש לומר דקיימא לן כרבנן דאמרי זמן תפלת המנחה עד הערב ואמרינן לקמן (דף כז.) השתא דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר דעבד כמר עבד ודעבד כמר עבד. מכל מקום קשיא דהוי כתרי קולי דסתרן אהדדי שהרי מאיזה טעם אנו מתפללין ערבית מיד לאחר פלג המנחה משום דקיימא לן דשעת המנחה כלה כדברי רבי יהודה ומיד הוי זמן ערבית ובזמן התפלה עצמה לא קיימא לן כרבי יהודה אלא כרבנן. על כן אומר ר"י דודאי קריאת שמע של בית הכנסת עיקר ואנו שמתפללין ערבית מבעוד יום סבירא לן כהני תנאי דגמרא דאמרי משעה שקדש היום וגם משעה שבני אדם נכנסים להסב דהיינו סעודת ע"ש והיא היתה מבעוד יום ומאותה שעה הוי זמן תפלה. וגם ראיה (לקמן כז) דרב הוי מצלי של שבת בערב שבת ומסתמא גם היה קורא קריאת שמע. מכל אותן הראיות משמע דקריאת שמע של בית הכנסת היא עיקר. והא דקאמר בירושלמי למה היו קורין בבהכ"נ וכו' אומר ר"ת שהיו רגילין לקרות ק"ש קודם תפלתם כמו שאנו רגילין לומר אשרי תחלה ואותה ק"ש אינה אלא לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה. ומכאן נראה מי שקורא ק"ש על מטתו שאין לברך וגם אינו צריך לקרות אלא פרשה ראשונה.
כתוב להדיא בתוספות שאפשר לברך ברכות קריאת שמע מפלג המנחה, ובלילה רק לקרוא קראת שמע שעל המיטה בלי לברך
והטעם הוא או כר"ת שכשכלה זמן מנחה מתחיל זמן ערבית כולל ברכות קריאת שמע או כר"י שאז נחשב שקידש היום.
פלפולים מתי יוצא פלג המנחה אינם נוגעים לטעמי התוס'
בתוספת לא כתוב שאפשר לומר ברכות קרי"ש מיד בתחילת פלג המנחה אפילו לפני השקיעה, בתוספת כתוב שלפי רבי יהודה אפשר להתפלל ערבית ולצאת חובת קרי"ש מפלג המנחה, אבל לא כתוב שהיה המנהג לומר המעריב ערבים לפני השקיעה ויתכן שלזה גם התוספת מודה לרבינו יונה שזה שייך רק לאחר השקיעה.
לא הבנתי את הדברים, וכי הבעיה של נוסח הברכה (אם יש בעיה ונראה לקמן שלא בטוח כלל...) חמורה יותר מהצורך בזמן "ובשכבך" של ק"ש דערבית?
והיינו אם תוס' סוברים שאפשר ק"ש מבעו"י קשה לומר שלעניין ברכה הם לא סוברים כן. ומה שלא קשה כל כך כרבינו יונה אפשר כדברי רש"י בברכות ט. ד"ה שם תזבח, "הרי לך שלשה זמנים שאינם שוים. בערב כי ינטו צללי ערב היינו לאחר חצות שנסתלקה חמה מראש כל אדם ונטתה למערב", וזהו ערב לדעת רש"י ולא ממש אחרי שקיעה וכדומה.
בפשטות חידש ר"ת דהמשנה דריש ברכות היא לא אליבא דכו"ע אלא רק לדברי רבנן דר' יהודה ברכות כו. אבל לר' יהודה לא בעינן צה"כ אף לא לק"ש כמו שלא מחכים לצה"כ עבור ערבית, וכן בדברי התוס' ברכות ב סוע"ב. (הרשב"א התקשה בריש המסכת בדברי ר"ת וכמדומה שיש בחידושי מרן הגריש"א דברים בזה, ויישובים מפורשים לשיטת ר"ת נמצא ברשימות שיעורים להגרי"ד סולובייצ'יק זצ"ל).
ברבינו יונה מבואר שלעניין ברכת מעריב ערבים לא מספיק שיהיה זמן ערבית, רק צריך שיהיה אחר השקיעה, ובזה לא מצינו מי שחולק עליו להדיא.
א. מאחר שלדעת ר' יונה זמן ק"ש הוא מצאה"כ והתוספות חולקים עליו וסוברים שזמן ק"ש הוא מפלג המנחה הרי שמצינו מי שחולק עליו להדיא. כל קושיית ר' יונה מבוססת על ההנחה שזמן קריאת שמע מגדיר את זמן הברכות, וכדי להתמודד עם המנהג הוא מחדש שאפשר לומר את הברכות גם קודם זמנם האמיתי. אך מאחר ולדעת התוספות זמן קריאת שמע הוא מפלג המנחה פשוט שגם אליבא דסברת הר' יונה ניתן לומר את הברכות.
[לשונו של ר' יונה היא: 'ויש לומר שאע"פ שאינו לילה ממש מפני שלא יצאו הכוכבים אפילו הכי כיון ששקעה חמה והוי לילה לענין תפלה של ערבית כדלקמן הכא נמי דיינינן ליה לילה לקריאת הברכות ויכול לומר גולל אור מפני חשך וחשך מפני אור כיון ששקעה חמה ואינו יכול להתפלל תפלת המנחה משם ואילך כדבעינן למימר בפרק תפילת השחר'. נשמע בפשטות שלא כדבריך – שאין כאן שני תנאים, גם שתשקע חמה וגם שיהיה זמן ערבית – אלא שכל זה הוא תנאי אחד, שמאחר ושקעה חמה זהו זמן ערבית ואי אפשר עוד להתפלל מנחה, ואליבא דרבנן. שהרי זה הפשט בהפנייתו לפרק תפילת השחר, שרק לרבנן א"א להתפלל מנחה אחרי השקיעה. ואם כן עיקר חידושו הוא שזמן הברכות הוא עם זמן תפילת ערבית – ממש כסברת התוספות]
ועוד מצינו מי שמשתמע בהחלט מדבריו שהוא חולק על ר' יונה והוא הרשב"א. בחידושיו כאן הוא כותב: "לפיכך משום טורח הצבור התירו להתפלל תפלת הערב קודם הזמן הזה וקורין את שמע בברכותיה כדי לעמוד בתפלה מתוך דברי תורה וחוזרין וקורין אותה סמוך למטתן בשעת שכיבה, וכן כתב רש"י ז"ל והראב"ד ז"ל והרב רבי יצחק אבן גיאת והרבה מן הגאונים ז"ל..." אם כן ברור להם שאף שקורים ק"ש קודם זמנה קוראים אותה בברכותיה. ובתשובת הרשב"א (א, מד) נשאל הרשב"א את שאלתו של ר' יונה - כיצד מברכים ברכות ק"ש קודם זמנה - אך לא תירץ כמותו, שיש זמן שהוא כלילה לעניין הברכות, אלא תירץ שמפני שלא נתקנו הברכות על ק"ש לא מקפידים על הזמן כלל.
נמצאת למד שבשני אופנים ניתן לחלוק על ר' יונה:
א. לקבל את ההנחה שבעיקרון זמן הברכות הוא עם זמן ק"ש אלא שזמן ק"ש מוקדם הרבה יותר, וזו דעת ר"ת ור"י הזקן והראבי"ה והמרדכי ותרוה"ד שהורו כך למעשה.
ב. לבטל את ההנחה שיש תלות בין הברכות וזמן ק"ש.
למעשה שיטת ר' יונה היא המחודשת והשאלה היא אם מצאנו לו חבר. הרי אפילו המאירי שכתב כמותו בפירוש שקורים ק"ש בברכותיה משקיעה"ח ואילך לא כתב זאת מטעמו שלו אלא מטעם כעין זה של ר"ת ור"י הזקן, שמעיקר הדין זמן ק"ש מוקדם.
חשבתי שברבינו יונה משמע שאי אפשר לומר ברכת קרי״ש לפני השקיעה גם לרבי יהודה, ולכאורה כמו שלעניין ערבית אמרינן דעביד כמר עביד ודעביד כמר עביד כך נאמר לעניין ברכות קרי״ש, אלא מאי שאע״פ שלרבי יהודה נחשב זמן ערבית מפלג המנחה, עדיין אין שייך לומר המערבי ערבים וגולל אור מפני חושך לפני השקיעה, ובזה לא מצינו לתוספת שחולקים, רק חולקים שגם לעניין קרי״ש אפשר לסמוך על רבי יהודה.
אבל יתכן שאתה צודק, כי אולי כוונת רבינו יונה להסביר שיהיה מותר לכתחילה להגיד ברכת המעריב ערבים גם למנהגנו שנוהגים כרבנן ולזה צריך הסברא שכבר שקעה חמה וכבר לילה לעניין ערבית, אבל אין הכי נמי ש נוהגים תמיד כרבי יהודה ולדידן בדיעבד לא צריך שיהיה לפני השקיעה.
מ״מ רואים ברבינו יונה שכדי לומר ברכת המעריב ערבים צריך שיהיה קצת לילה, לכן מאוד לא מסתבר שכל הראשונים שהתירו לקרות קרי״ש וברכותיה מפלג המנחה שסוברים כשיטת הגר״א שפלג המנחה היא שיה ורבע לפני השקיעה כשהחמה זורחת בגובה השמיים בכל תקפה ואין שום סרך לילה, והרי כמה ראשונים כתבו שפלג המנחה היא שלש דקות לפני השקיעה שאז החמה מתחילת שקיעתה, ומסתבר שלהשיטות שפלג המנחה היא שעה ורבע לפני השקיעה זה רק לעניין תפילת ערבית שתיקנו אותה חכמים אחר תפילת המנחה כשרק קרוב ללילה, אע״פ שעדיין אין סרך לילה, ולא לעניין קרי״ש וברכותיה.
לא הבנתי כלל...
הראשונים שסוברים כדעת הלבוש, הגר"א והגר"ז שפלג המנחה הוא שעה ורביע לפני השקיעה, סוברים שכל מה שכתוב לגבי פלג המנחה, דהיינו שי' רבי יהודה וכל הנדונים הכרוכים סביב פלג המנחה, מתחיל משעה ורביע קודם השקיעה, והרי"ז גופא מה שהם סוברים....
התוכל להביא דוגמאות של ראשונים שכתבו להדיא כהגר״א לא דיוקים ופלפולים גרידא?
גם אם כן הם מיעוטא דמיעוטא נגד הרבה ראשונים שסוברים לא כהגר״א, ומי אומר שהם סוברים שלרבי יהדה פלג המנחה הוא גם זמן קרי״ש וברכותיה?
כתבתי דבר אחד
מי שסובר, יהיה מי שיהיה, שפלג המנחה הוא שעה ורביע קודם השקיעה, הרי הוא סובר שכל מה שכתוב בגמ' וראשונים ושו"ע לגבי פלג המנחה מתחיל שעה ורביע קודם השקיעה!
ואם כתוב בגמ' (לפי הרבה ראשונים) שזמן קר"ש וברכותיה הוא מזמן פלה"מ אז אין סברא שאלו המקדימים זמן הפלג לא יסברו כך, כי כל ההגדרות של פלג המנחה (סרך לילה, סמוך לערב וכו'), לדעתם, מתחיל משעה ורביע לפני השקיעה ! דו"ק ותשכח.
מלבב כתב: זכור לי אם איני טועה שהגר״א שסובר שפלג המנחה הוא מהשקיעה סובר שהגמרא מיירי רק לעניין תפלה ולא לקרי״ש וברכותיה, ומאן יימר שגם העומדים בשיטתו אינם סוברים כך כיון שלא מסתבר שברבע לארבע אחרי צהריים מקרי ובשכבך ואפשר לומר אז גולל אור מפני חושך ומעריב ערבים.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 196 אורחים