סגי נהור כתב:להבנתך ישבו האמוראים בבית המדרש, זה הקשה קושיא ששמע מרבו (ורבו מרבו וכו') וזה תירץ תירוץ ששמע מרבו (ורבו מרבו וכו')?
דרומי כתב:ולהעיר מהמשנה בסוף עדיות:
"אר"י, מקובל אני מריב"ז ששמע מרבו ורבו מרבו, הלכה למשה מסיני וכו'".
ולכאורה תמוה, הרי אם זה "הלכה למשה מסיני", זה עבר דרך כל הדורות, וא"כ למה נזכרו רק ריב"ז ו"רבו" והרב של "רבו" ולא כל ה"רבנים" הנוספים שבדרך?
אלא שבאמת יש כאן רמז לרבו של רבו של ריב"ז - שמעיה ואבטליון (רבו של ריב"ז הוא הלל תלמידם).
וראה ירושלמי שבת פ"א ה"ב (ועד"ז בקידושין פ"א ה"ז) "ר' חזקי' ר' ירמי' ר' חייא בשם רבי יוחנן אם יכול את לשלשל את השמועה עד משה שלשלה ואם לאו תפוס או ראשון ראשון או אחרון אחרון, מאי טעמא והודעתם לבניך ולבני בניך יום אשר עמדת (ואתחנן ד, טי) עד יום אשר עמדת לפני ה' אלקיך בחורב".
סגי נהור כתב:מקובלנו ש"לימא כתנאי" קושיא היא.
חגי פאהן כתב:סגי נהור כתב:מקובלנו ש"לימא כתנאי" קושיא היא.
ומה הקושיה? אם היתה קושיה לא היה כתוב פעמים רבות למסקנה "כתנאי".
עזריאל ברגר כתב:זכור לי שראיתי שאמרו על זה רז"ל שכאשר מזכירים דבר בשם אומרו מספיק להזכיר את הראשון והאחרון, וא"צ להזכיר את כל ההשתלשלות.
וחיפשתי וטרם מצאתי.
יוֹסֶפֶר כתב:עזריאל ברגר כתב:זכור לי שראיתי שאמרו על זה רז"ל שכאשר מזכירים דבר בשם אומרו מספיק להזכיר את הראשון והאחרון, וא"צ להזכיר את כל ההשתלשלות.
וחיפשתי וטרם מצאתי.
נזיר נו ע"ב: 'אמרו, שמע מינה: כל שמעתתא דמתאמרה בבי תלתא, קדמאי ובתראי אמרינן, מציעאי לא אמרינן. אמר רב נחמן בר יצחק: אף אנן נמי תנינא, אמר נחום הלבלר: כך מקובלני מרבי מיאשא, שקיבל מאבא שקבל מן הזוגות שקבלו מן הנביאים הלכה למשה מסיני... ואילו יהושע וכלב לא קחשיב, ש"מ'.
אוהב עמו כתב:בתוס' סנהדרין מבואר שיש לנהוג כבוד ברב רק כשאמר לו דבר בשם עצמו, ולא כשאמר מימרא מרבותיו.
ולכן רבא נהג ברב סחורא כבוד בגלל שביאר לו זוהמא ליסטרון ולא בגלל שאר המימרות ששמע מרב סחורה בשם רבותיו.
אוהב עמו כתב:בתוס' סנהדרין מבואר שיש לנהוג כבוד ברב רק כשאמר לו דבר בשם עצמו, ולא כשאמר מימרא מרבותיו.
ולכן רבא נהג ברב סחורא כבוד בגלל שביאר לו זוהמא ליסטרון ולא בגלל שאר המימרות ששמע מרב סחורה בשם רבותיו.
הוה אמינא כתב:באותו ענין מעניין להדגיש שלפעמים בש"ס יש מימרא התלויה בשמו של אמורא אחרון כשהגמ' עצמה מביאה את זה בשמו שאמר בשם קודמו!, כלומר זה היה נחשב בביהמ"ד של הגמ' כמימרא של האחרון שאמר, למרות שידעו שאינו בעצמו בעל השמועה.
לדוגמא בעלמא:
בפסחים דף לה ב וכדרב אבהו דאמר רב אבהו אמר רבי שמעון בן לקיש...
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 80 אורחים