נתעוררתי לפתוח אשכול זה עקב כנס הבוגרים שהיה לישיבת איתרי אמש ועקב הוצאתו לאור של ספרו של הגרמ"א על ויקרא ח"ב שי"ל השבוע.
תקציר על קורות חייו מתוך הכתבה שנתפרסמה ביתד:
הגאון רבי מרדכי אלפנט נולד באמריקה להורים חרדים יוצאי הונגריה. הם התגוררו ב'איסט-סייד' שבניו-יורק.
תחילה למד ב'נר ישראל' שב'בולטימור'. באחד הימים פקד הגאון רבי אהרן קוטלר את הישיבה, במסגרת שהותו בעיר לשם גיוס כספים בעיר עבור ישיבתו.
כפי הנהוג, ראש הישיבה הגאון רבי יעקב יצחק רודרמן שלח אז כמה מתלמידיו הטובים לדבר עם רבי אהרן בלימוד. רבי אהרן כל כך נהנה מן השיחה עמם, עד שהציע להם: '...אתם כל כך טובים, מדוע שלא תעברו ללמוד אצלנו?' הם אכן נענו להזמנתו ועברו ללמוד בישיבתו.
היו אז באותה חבורת מצוינים הגאונים: רבי אלי שווי, רבי מרדכי, ולהבחל"ח, הגאון רבי שמואל קמינצקי שליט"א.
חלפו מספר שנים, והגאון רבי לייב מאלין שהגיע ממיר שבאירופה דרך שנחאי פתח ישיבה, שאליה הצטרפו בעיקר המבוגרים שהגיעו מאירופה, הבולטים שבהם היו: רבי חיים ויסוקר רבי שמואל חרקובר ורבי לייב שחר.
כבר אז פקע שמו של רבי מרדכי בקרב בחירי בני הישיבות בארצות הברית. ביותר בלט בכח התמדתו הבלתי מצוי.
לא לחינם בחר בו מורו ורבו המובהק הגאון רבי לייב מאלין לחברותא.
על חבורת הצעירים נמנו אז: גרשון ויזנפלד, נפתלי קפלן (נכדו של רבי ירוחם), מרדכי אלפנט ונתן קמינצקי.
ב'בית התלמוד' למדו אז חצי יום 'נשים - נזיקין' וחצי יום 'קדשים'.
רבי מרדכי תפס את 'קדשים', והפך אותו למקצוע חייו.
בהגיעו לפרקו נלקח רבי מרדכי על ידי רבי נחום דוד (בנו של רבי יוסף) הרמן לחתן.
הוא נישא בגיל צעיר לבקשת אמו שהיתה חולנית וחשה שקיצה קרב. היא רצתה מאד לזכות ללוותו לחופתו.
שמחת נישואיו כשהוא צעיר לימים, היתה לאירוע שבו נטלו חלק רבים מגדולי אמריקה, ובראשם הגאון רבי אהרן קוטלר.
לאחר מספר שנים שבהן לא זכו רבי מרדכי ורעייתו לפרי בטן, עלו ארצה.
שאיפתו הגדולה להרבצת תורה, מצאה את ביטויה בהקמת כולל עבור קבוצת אברכים נבחרים, ביניהם מי שיוכרו לימים כתלמידי חכמים מופלגים - הגאונים רבי מיכל זילבר, רבי חיים ברנד, רבי בערל אייכישנטיין (שותפו של רבי מרדכי לעשייה משך שנים רבות), רבי איתן גרין ועוד.
***
פרק בלתי נפרד בדברי ימיה של הישיבה הוא קיומה החומרי. לשם כך רתם רבי מרדכי את כשרונו הנדיר ואת כושר השכנוע שבו התברך.
הם שסייעו לו לקשור קשרים בלתי מצויים עם אנשי שלטון ואילי הון בארץ ומחוצה לה.
מן הבולטים שבין האנשים החזקים שעמם ניהל רבי מרדכי קשרים ענפים היה הנשיא האמריקאי ניקסון.
בעזרת כריזמה בלתי מצויה שבה התברך יחד עם כושר שכנוע עצום, השכיל רבי מרדכי להפוך לידיד אישי שלו.
גם בקרב ההנהגה המקומית רקם רבי מרדכי קשרים מצוינים, כך למשל, לא אחת פנו אליו ראשי השלטון בארץ כדי שיפעיל השפעתו בקרב הממשל האמריקאי.
מן הבולטים שבין אותם מנהיגים אמריקאים היה הסנאטור רוברט המפרי (סגנו של הנשיא ג'ונסון).
כה גדולה היתה השפעתו של רבי מרדכי עליו, עד כי הוא עצמו הפעיל את כח השפעתו על ממשלת ישראל, לשם מילוי בקשותיו של רבי מרדכי.
בהקשר לכך מסופר:
היה זה עם נחיתתו של המפרי באחד מביקוריו בארץ, רבי מרדכי נמנה על אותו מספר מצומצם של אנשים - רובם המוחלט נושאי תפקידים רשמיים, שהוזמן לקבל את פניו בעת רדתו מן המטוס בסמוך לכבש המטוס.
עוד בטרם ניגש ללחוץ את ידם של נציגי הממשלה, התעניין המפרי היכן רבי מרדכי.
רבי מרדכי מצדו, מלווה בתחושת בטחון עצמי, משכיל לנצל את המומנט ואת המעמד המוצלח שנוצר, ומבקש את עזרתו של המפרי בהפעלת השפעתו על ראש הממשלה לשם מילוי בקשתו לתמיכת הממשלה באחזקת עולם התורה וישיבת איתרי - דבר שלא היה מוכר עד אותם ימים ונחשב לרחוק עד מאד מן המציאות.
המפרי שומע את הדברים ועל אתר מבקש מהגברת מאיר את תגובתה לדברים.
"מדוע שממשלת ישראל תתמוך במוסד כה קטן", השיבה במענה לשאלה.
רבי מרדכי מצדו מגייס את נועזותו - אותה רתם לטובת עניני הישיבה, ומשיב לעומתה: "ומדוע שארצות הברית הגדולה תירתם לעזרתה של מדינה קטנה, חשובה אמנם, אך קטנה?! הוא הדבר בנוגע לענינה של 'איתרי', היא אמנם קטנה, אך חשובה עד מאד", השיב בחריפות והותיר את הנוכחים כשהם פעורי פה.
***
את הישיבה, קרא רבי מרדכי בימיה הראשונים 'לפלגות ראובן' על שמו של הגאון רבי ראובן בנגיס. הוא עשה כן לבקשת אותם שסייעו לו בהקמתה.
בסמוך להקמת הישיבה צירף רבי מרדכי את הגאון הגדול רבי שמואל אויערבאך זצ"ל, אשר שימש כראש ישיבה משך מספר שנים, כשהוא מוסר שיעורים בשעות אחר הצהרים, ומטביע את חותמו על תלמידי הישיבה, אשר חלקם הפכו לגדולי תלמידיו ברבות השנים.
כרמ"ים כיהנו באותה תקופה מי שנמנו קודם לכן על אברכי הכולל - הגאונים: רבי חיים אורי פריינד, רבי חיים ברנד, רבי משה לוריא ורבי יעקב זקבך.
מלבדם נמנו על צוות הישיבה באותם ימים - הגאונים: רבי עזריאל טאובר, ורבי לייב מינצברג.
כבר אז השכיל ללקט אל הישיבה את מיטב הכוחות.
עד כמה היתה חשובה לרבי מרדכי הצלחתם של תלמידי הישיבה - גם אם על חשבון הצלחתו האישית, תלמד העבודה הבאה:
כידוע, לאורך השנים, היו לא מעט תלמידים מבין בוגרי 'היישוב' - בנים למשפחות חסידי גור, שחפצו לשהות בימים הנוראים בקרבת האדמו"ר. הוא חשש כי הדבר ישפיע על האווירה בישיבה, ועלה לביתו של ה'בית ישראל' - כידוע, שררה ביניהם אהבה גדולה.
בסיומה של השיחה, סוכם כי יום אחד ישהו בבית המדרש של האדמו"ר ויום אחד בישיבה.
באותה הזדמנות נשאל רבי מרדכי על ידי האדמו"ר: 'כיצד אתה נותן להם ללכת?'
'אני סוחר טוב', השיבו רבי מרדכי: 'אני מבחין כי הם שבים אל הישיבה כשהם טובים יותר, והרב'ה אינו רוצה ממני משכורת בשל כך. זה טוב בשבילי'.
היה זה זמן לא רב לאחר הגעתו ארצה, רבי מרדכי גיבש סביבו קבוצת בחורים מישיבת חברון, כשבית המדרש של 'ישיבת קמניץ' משמש להם כמקום הלימוד.
על אותה חבורה נמנו אז הגאונים: רבי שמעון משה דיסקין, רבי משה שפירא, יבדל לחיים רבי שלום פוברסקי ועוד.
רבי מרדכי למד בדרך כלל עם הגאון רבי משה שפירא בהתמדה גדולה. עד כי את ארוחת הערב, היתה הרבנית מגישה לו דרך הסורגים.
מדי ליל שבת נהגו בני החבורה לעלות לביתו של הגאון רבי דוד סולובייצי'ק, שהיה משמיע בפניהם שיחה בעניני השקפה.
"רבי מרדכי", אומר רבי שמחה שיף, "היה מופלא מכל אדם - לא היה איכפת לו שיבואו גדולים ממנו, הוא יכתיר אותם להיות גדולים והוא יצטנע.
בשעתו אף דיבר רבות על ליבו של הגרי"ש אלישיב כי הוא ידאג לכל מחסורו, רק שישב וילמד בישיבה, וישמש דוגמת מופת עבור התלמידים.
עד כמה חשובה היתה לו הגדלת כבוד התורה, גם בלא קשר להצלחת הישיבה?
עד כי נסע פעם באופן מיוחד לארצות הברית על מנת לשכנע הורים של בחור שיסכימו להליכתו לישיבה במקום לאוניברסיטה, ולא לישיבתו שלו.
על פי רוב אותם בחורים שסיימו את ה'ישוב החדש', היו ממשיכים ל'חברון'. רבי מרדכי פעל על אותם שהגיעו מבתים חסידיים וצרפם לאיתרי.
מי שסייע לו בכך היה כ"ק האדמו"ר ה'בית ישראל', שהכיר בערכו של רבי מרדכי וראה את הישיבה כמקום מתאים עבור אותם תלמידים".
שיעוריו הכלליים של רבי מרדכי היו מלאי לומדעס', ועמל על הכנתם שעות ארוכות, תוך שהוא מחבר יום ולילה בלימוד.
באותם ימים למדו רבי מרדכי והגאון רבי מיכל זילבר בחברותא, ובהקשר לכך סיפר רבי מיכל:
"למדנו פעם סוגיה מסוימת עד לשעת לילה מאוחרת, למחרת פונה אלי רבי מרדכי ושואל:
'מה עשית אחרי שסיימנו ללמוד? הלכת הביתה לישון? אני ישבתי ולמדתי, וזה הפירות שאני מביא - התירוצים והקושיות'".
בנוגע להתמדתו באותן שנים שבהן פעל כראש כולל, סיפר הגר"ח ברנד:
"לרבי מרדכי היו חמש שש חברותות לאורך שעות היממה , עם כל אחד למד כשלש שעות, בעוד ואנחנו - היינו סחוטים לגמרי, רבי מרדכי המשיך במרץ לחברותא הבאה.
היה זה מחזה שכיח שבו נראה כשהוא ספון על מקומו משך שתים עשרה שעות ואף יותר ללא הפוגה.
עם סיום ארוחת הערב, נותר היה להגות בלימודו עד לתפילת שחרית.
ארע ונזקקנו פעם ל'דבר אברהם' בשעה מאוחרת של אחר חצות לילה, פנינו לחפשו באוצר הספרים של ישיבת חברון ומצאנוהו כשהוא סגור. 'אני יודע כי לרב זווין יש 'דבר אברהם', אמר לי, ותיכף שם פעמיו אל עבר הבית.
כה גדולה היה תשוקתו לתורה. שום מחסום, שום מגבלה, לא עמדו בדרכו להגשמת שאיפתו הגדולה".
***
חזונו הגדול מצא את ביטויו בעולם המעשה, עם התגבשותה של קבוצה מתלמידי ישיבת חברון, שהחלו לשמוע ממנו שיעורים במסכת תמורה. רבי מרדכי השכיל לחבב עליהם את שיעוריו, במקביל, גם דאג למתן שכר הגון בצדו של הלימוד.
השמועה על אותם שיעורים עשתה לה כנפיים, רבים חפצו להתבשם משיעוריו, ומהר מאד הפכה הקבוצה למגובשת.
"היה זה", נזכר רבי יצחק שכטר, "עת פשטה השמועה בקרב תלמידי ישיבת חברון כי רבי מרדכי מגבש סביבו קבוצת תלמידים. הוא היה אז כבן 35.
היה זה חלק מחזונו הגדול להרבצת תורה ולהרחבת גבולו בתלמידים.
עבורנו, בני ארץ ישראל היה זה בבחינת עולם חדש ובלתי מוכר, שהביא עמו רבי מרדכי מארצות הברית, גם הרבצת התורה שלו נעשתה במושגים של אמריקה, הכל בהרחבה ובקנה מידה שלא היו מוכרים כאן בארץ באותם ימים.
על אותה קבוצה נמנו אז ה"ה: עמירם שקדי, אבי בורשטיין - לימים מנהל הישיבה הקטנה, מנחם פינק, בני בירינבוים, יצחק שקופ, בנימין מלק, שפיץ, כשאליהם מצטרפת קבוצה נוספת מישיבת 'חברון'.
חלפו כשנתיים ובחודש אלול של שנת התש"ל, מצטרפת לכאן קבוצה נוספת, חלקם מישיבת חברון וחלקם בוגרי 'היישוב החדש'.
על אותה קבוצת נמנו ה"ה: מאיר הלר, אלישע אודרברג, יענקל יעקובוביץ, יוסי שורש ועוד
במקביל נפתחה אז המחלקה האמריקאית.
***
הגאון רבי רפאל וכסלבוים זצ"ל שימש אז כר"מ ב'מדרשיה', הרב אלפנט פעל להביא משם קבוצת תיכוניסטים, הם אמרו לו: 'אנחנו נבוא אם תביא גם את הרב וכסלבוים'.
תיאור שממחיש את גודל תשוקתו של רבי מרדכי מחד, ואת צערו על שנבצר ממנו להשקיע מירב את כוחו בלימוד בשנים מאוחרות, נכלל בהספדו של הגאון רבי מיכל זילבר שליט"א בעת ההלוויה.
"רבי מרדכי", שב אז רבי מיכל לאותה שיחה, "תינה בפניי את כאבו הגדול על כך שטרדות הישיבה מונעות ממנו להקדיש את כל כולו ללימוד כפי שנהג בצעירותו. מי יכול לנחם אותי על כך?" הרהר אז בקול.
"אולי הסטייפלער? אולי הרב שך?" שאל, "אולם הם הלא לומדים כל הזמן? ומשכך, לא אתנחם נחמה שלמה".
ואז נצנץ במוחו רעיון, "הלא האדמו"ר מקלויזנבורג שהינו גאון עולם, הקים בית חולים, אסע אליו ואולי אמצא אצלו נחמה".
אמר ועשה, סר למעונו ותינה בפניו את צערו הגדול. "לניאדו - בניאדו", השיב האדמו"ר בתגובה לדברי רבי מרדכי, "שום דבר אינו שווה ללימוד דף אחד של גמרא עם רש"י ותוספות", ורבי מרדכי התקשה למצוא נחמה בדבריו.
"אתה ידעת כמה אתה מקריב", ספד לו רבי מיכל, "אף על פי כן הקרבת את עצמך, את תשוקתך הגדולה ללימוד בשביל להרבות תורה".
***
ואחרי הכל, היה מלא סיפוק מעצם מפעלו הגדול.
הישיבה היתה משוש חייו.
מרגלא בפומיה: 'אבוא לעולם האמת, אקח עמי בימיני תלמיד זה ובשמאלי תלמיד זה'.
תדיר התרפק על כך תוך שהוא מתאר ומונה את תלמידיו הגדולים בשמותם: כיצד תלמיד זה הגיע הנה בראשית דרכו כשהוא נועל סנדלים לרגליו, כשאין לו כל הווא אמינא להישאר בלימוד - אף לא לזמן קצר.
- - -
אסופת סיפורים שהובאו
בפורום על זכרונותיו של ר' מרדכי (ויסלחו לי הכתבים על שבשל קוצר הזמן לא הובאו הדברים בשם אומרם):
כשר' מרדכי טייל בכל העולם ועשה ביזנס הגר"מ זילבר היה עורך את חידושיו ובעיקר בקדשים. באחת הפעמים ר' מיכל התקשר לברר על איזה יסוד שהביא בשם שיט"מ וטען שאינו מכיר כזה "שיטה". על המקום הפנה אותו ר' מרדכי לשיט"מ שבשולי הגמ' שבשתיים שלש מילים אמר זאת. כמובן שהוסיף "נזיפה" איך ר' מיכל שיושב ולומד לא זכר שיט"מ מפורש.
-
לפני הקמת הישיבה היה לו כולל ברוממה שהאברכים בו היו מיוחדים במינם (וחלקם היו אח"כ הרמי"ם בישיבה). סיפר הגר"ח ברנד שהיו לר' מרדכי חמש שש חברותות ביממה , עם כל אחד למד שלש שעות ואחרי החברותא הם האברכים היו סחוטים לגמרי והוא ר' מרדכי המשיך במרץ לחברותא הבאה. את הארוחות הרבנית היתה מביאה לו לכולל ותוך כדי לימוד בחברותא היה אוכל את ארוחתו.
-
מספרים, למשל, שהגיע לרב שך בפרשת קרח, והרב שך שאל אותו 'נו, מה יש לך להגיד על קרח', אמר לו: 'אותי לא מעניין קרח, אותי רק מעניין איך הוא עשה את הכסף שלו'..
-
בשנות הל' שר האוצר היה יהושע רבינוביץ. הרב אליפנט כדרכו פנה לבקש פגישה ישר עם הקודקוד. אף אחד לא התיחס אליו ואז פנה לידידו שר האוצר האמריקאי והתלונן שיש לו את המוסד הגבוה ללימודי יהדות הכי חשוב בעולם וכו' ומתנכלים לו. כשהתקימה הפגישה השנתית בקשר לסיוע האמריקאי לישראל חלק נכבד ממנה עסק ב"ראביי שלי שמתלונן שמתנכלים לו, אשמח אם תתיחסו אליו יפה". כמובן כאן במשרד האוצר הבינו את הרמז והמזכירה מיהרה להתקשר ולהזמין את הרב אליפנט לפגישה עם השר. ר' מרדכי אמר למזכירו (ר' מרדכי כהן) תגיד שאני עסוק וזה אפשרי רק בחודש הבא, וכך זה נמשך. בהמשך מנכ"ל האוצר התקשר בעצמו. לאחר מכן השר התקשר והמזכיר התנצל שהרב עסוק ולא יכול לגשת לטלפון. סופו של דבר השר והמנכ"ל נחתו בביתו בבית צפאפה ואז המזכיר נכנס בהתרגשות וסיפר לו. "תגיד להם שאני בשיעור". אחרי המתנה ארוכה יצא הרב מחדרו פונה אל הנוכחים "כן, מי אתם?" אני רבינוביץ, השיב השר. איזה רבינוביץ? שואל הרב...
את הסיפור הזה שמעתי מאחד הבחורים המקורבים שהיה נוכח באירוע .
-
באחד מימי חול המועד נכנס לבקר אצל הרב שך. הרב שך העיר לו בחיוך שבאמת לא בא בשבילו אלא שהיתה מודעה שהגאון הרב אליפנט יגיד שיעור בבני ברק לבוגרי איתרי ואגב זה הוא גם נכנס אליו. ר' מרדכי לא התבלבל , תפס בזרועו של הרב שך ואמר: ראית את המודעה? אז למה לא באת לשיעור?
-
אחד מידידי ר' מרדכי הקרובים היה ר' זליג אפשטיין זצ"ל ראש ישיבת שער התורה בקוינס, ר' מרדכי עזר לו בהחזקה ובמימון כל השנים, ובשלב כל שהוא סוכם שר' מרדכי דואג לישיבתו לבנין של קבע, והוא ישא את שמו של ר' מרדכי ושם זוג' הצדקנית ['זהב מרדכי' כשם ספריו על התורה, שם הרבנית 'גולדה']. כחלוף זמן, והבנין על תלו עומד נודע לר' מרדכי כי נדבן משמעותי מתנה את תרומתו לישיבה בהענקת השם לזכר יקיריו, ר' מרדכי ויתר על הזכות לאלתר, בפשטות ובטבעיות, בלי לעשות מזה ענין.
-
היה מעניין מאוד להשתתף בשיעורים שמסר כבר בערוב ימיו מפעם לפעם בבית המדרש ראדזין בבני ברק, תמיד 'שני דינים', ברק בעינים וניחוח צעיר ורענן. זכיתי לשמוע ממנו לא מעט על עברו המפואר, כאשר בין השיטין היה משחיל מרמור נוקב עד לשיתין על ההווה. תמיד דיבר על מסירת שיעורים ועל תלמידים. 'אמרתי לר' שמואל (אויערבאך), הם חסידים שלך (ע' ערך 'חבורת הקדושים' וש"נ), אבל את ה'זאג' - 'איך להגיד' זה הם קיבלו ממני. הנה שנינות אחת שעולה בזכרוני, 'ויסבקר תמיד אומר לי שהוא רוצה שאני יגיד שיעור כללי, אבל הוא פעם לא אומר לי מתי...'.
-
בקשר לייחסו עם הגרי"ז (ממה שכתב בזכרונותיו נראה שלא התקרב לו עד שנות החמישים בהיות הגרי"ז בירושלים), לפי השמועה בני הגרי"ז תמיד חשדו אותו על שניצל הקשרים שהיה לו איתו והרשה עצמו "לשאול" מקצת מכתביו. פעם כשהגיע הגרי"ד לאיזה חתונה וראה שם ר"מ אליפנט אמר: "לו ידעתי שהוא יהיה נוכח כאן לא הייתי צריך להשאיר את משה'לה בבית". פעם ניסה חבר שלי להכנס עם ר"מ אליפנט בשיחה אודות ד"ז, והוא רק התפטר בחיוך "תראו איך שהם למדים את הספרים שלי תחת השמיכות שלהם!".
-
מזכרונותיו:
פעם הגיב ר' נחום (=פרצוביץ) על נדיבות רוחי שהנחתי למבחר תלמידיי - הקבוצה שהכילה גלבר נובוגרודצקי ואייזנטל - שילכו לשיעור שהוא מסר במוצאי שבת. אמרתי לו שאני כמו האשה שהתדיינה לפני שלמה המלך שהייתה מרוצה לוותר על החזקת בנה אצלה - ובלבד שיחיה. תלמידים אלו הם בניי ולא איכפת לי שילכו אצל מישהוא אחר כל זמן שזה יועיל להם. אמרתי לו שיש לו דרך מיוחד בלימוד רש"י שאי אפשר לקבל אצל אף אחד זולתו.
-
סיפר לי תלמיד ישיבת איתרי מהימים ההם שר"מ סיפר לו בהתפארות שכשהיה מדבר בלימוד עם הגרי"ז החזיק הגרי"ז שתי עינים פקוחות.. (ער האט געהאלטן צוויי אויגן אפן).
-
כח הפירגון שלו ובעיקר לתלמידים היה מיוחד במינו. פעמים רבות התבטא שכל מי שיכול לתרום לתלמידים הוא חפץ בו כר"מ בישיבה ולכן כל "כוכב" שיכול היה לגייס לישיבה הוא לא היסס. כך הביא את הרבנים פישר, ברטלר , שיף ואחרים שהם מהשורה הראשונה של ראשי הישיבות.
-
סיפור אפייני ומדהים(נבדקה אמיתותו)
אחד מבוגרי הישיבה (שאינו נושא משרה תורנית רמת דרג) הזדמן לישיבה לשבת. בערב שבת נכנס לר' מרדכי והראש ישיבה אומר לו בפשטות : השבת את השיעור שאני אומר על הפרשה אתה תגיד במקומי. התלמיד שידע את החשיבות של השיעור בעיני ר' מרדכי (שבדרך כלל היה בעניני קדשים) לא ידע אם זה ברצינות או בצחוק. ניגש לרב יפרח זצ"ל לשאול לדעתו. ר' יפרח אמר לו בפשטות שאין סיכוי שזה רציני שהרי באותה שבת היה בישיבה גם הגר"ש פישר ואם ר' מרדכי לא יוכל לומר שיעור הרי ר' שלמה יאמר זאת (מבלי להכין כמובן). התלמיד עדיין לא היה רגוע כי ר' מרדכי לא צפוי, ובליל שבת ישב להכין שיעור על כל צרה שלא תבוא.
בשבת בבוקר רבע שעה לפני שעת השיעור הגיע ר' יפרח בבהילות ואמר לו עוד כמה דקות אתה עולה להגיד השיעור. זה אפשרי?
התברר שר' יפרח ניגש לר' מרדכי לברר אם הוא מגיע לשיעור ואז ר' מרדכי סיפר לו על ההבטחה לתלמיד. ר' יפרח הסביר לר' מרדכי שזה לא שייך ובפרט שר' שלמה נמצא בישיבה.
הרבנית התערבה ואמרה שהשיעור הזה "שייך" לרב והוא יכול לכבד את מי שהוא רוצה.
וכך אמר התלמיד שיעור "על הבימה" בבית המדרש.
במוצאי שבת ניגש התלמיד להודות לר' מרדכי על הכבוד שנתן לו. תוך כדי ר' מרדכי שואל בחיוך: תגיד אתה מכיר עוד ראש ישיבה משוגע כמוני שיתן לסתם בוגר להגיד שיעור על הבימה? לתלמיד לא נותר אלא להסכים שהרב הוא "משוגע" אמיתי...
ולא בכדי התבטא הגר"ש אויערבאך (גם בהלויה) שר' מרדכי היה חד בדרא בטוב עינו ובפירגון.
-
פעם אחד המלווים דחף את הכסא גלגלים שלו ונתקל וכמעט נפל מהכסא, ומיד הגיב תזהר! אליפנט יש רק אחד!!
-
שמעתי מאחיו ד"ר זאב ע"ה שפעם הגיע לדנבר לאסוף כסף עבור בית התלמוד-לפני עלייתו לארץ,לקח אותו זאב לגביר אחד והלה שפך עליו קיתון של בזיונות על ה"בענק קוועטשערס" וכו' ר"מ לא נבהל וענה לו בתקיפות: אתה חושב שאספוג את עלבוני ואלך? איני זז מכאן עד שתתן לי מאה דולר-סכום גדול באותם ימים, הם ישבו וישבו- זאב הרגיש מאד לא נוח ונסה לשכנע את ר"מ לעזוב- עד שהגביר זרק בזעם מאה דולר וצרח קח את הכסף ולך ל...
-
ועוד סיפורים שהובאו במקומות נוספים בפורום:
ר' מרדכי שהיה "מתחמם" וצועק ואף מתריס ומצליף בריתחא דאוריתא, כידוע. באחת הפעמים שר' יצחק עוד היה מקשה בשיעורים ר' מרדכי התנפל עליו בצעקות ואמר לו: מילא בנשים נזיקין אתה חושב שאתה יודע ויש לך מה להקשות, אבל בקדשים?! ר' יצחק בשלוה השיב : גם על זה יש להקשות...
ר' מרדכי זצ"ל אמר לי "אתה מבין, הייתי צועק עליו, כדי שבינתיים יהיה לי זמן לחשוב על הקושיא"
-
פעם רבינו הגר"ש אוירבאך זצ"ל דבר איתי על הגר"מ אליפנט וציין את מעלתו "שהיה חד בדרא" כדבריו שנתן לאברכים בני העליה ללמוד ולגדול ולא ניסה לנצל אותם ל"טובת הישיבה", ואפילו שלא הבין שיחם ושיגם כי לא היה שייך ללימוד ההלכה כלל, לא הפריע להם לצמוח.
- - -
אשתדל בהמשך להעלות לכאן עוד סיפורים