עמקן כתב:בשלמא שהוא לא קרא את הספר, הוא לא ידע אנגלית, הגם דאפשר שהוא ביקש מאיש מהימן לתרגם לו חלקים הבעייתיים. אבל מנא לך שהוא לא שמע את המחבר.
חלמישצור כתב:נוטר הכרמים כתב:והדבר הכי מדהים, לטעמי, זו חתימתו של הרב וולבה זצ"ל. כבר לא מדובר בחתימת 'גדול' בני ברקי עם 'חצר' ומקורבים. אין לי ספק שהרב וולבה לא חתם לפני שקרא את הטקסטים באנגלית בעצמו.
כדאי מאוד לקרוא את הפרק "תקשורת" ב"אנטומיה של איסור", בו מוקדשים חלקים נרחבים לחלקו של הרב וולבה בפרשה (עמ' 179-253).
עקביה כתב:עמקן כתב:בשלמא שהוא לא קרא את הספר, הוא לא ידע אנגלית, הגם דאפשר שהוא ביקש מאיש מהימן לתרגם לו חלקים הבעייתיים. אבל מנא לך שהוא לא שמע את המחבר.
קראתי פעם ריאיון עם רנ"ק שנערך לאחר פטירת הגרמי"ל, ובו הוא אומר שהוא מתקשה לסלוח לו. הוא מדבר שם על ה"שמוע בין אחיכם" שהיה חסר בהתנהלות סביב החרם, והרושם שעולה משם הוא שהם לא דיברו.
הריאיון מצו"ב.
נוטר הכרמים כתב:הבזיונות והרדיפות באו ברובם לאחר התעקשות שלא להתבטל לדעת רוב גדולי הדור.
נוטר הכרמים כתב:הבזיונות והרדיפות באו ברובם לאחר התעקשות שלא להתבטל לדעת רוב גדולי הדור.
חלמישצור כתב:נוטר הכרמים כתב:והדבר הכי מדהים, לטעמי, זו חתימתו של הרב וולבה זצ"ל. כבר לא מדובר בחתימת 'גדול' בני ברקי עם 'חצר' ומקורבים. אין לי ספק שהרב וולבה לא חתם לפני שקרא את הטקסטים באנגלית בעצמו.
כדאי מאוד לקרוא את הפרק "תקשורת" ב"אנטומיה של איסור", בו מוקדשים חלקים נרחבים לחלקו של הרב וולבה בפרשה (עמ' 179-253).
.השוחט כתב:שוב ראו ששלמה בחכמתו לקח את זה בחשבון...
וביודעו שקלי דעת מעיינים בספרים רק בתחילה וסוף,
נזהר ששם הכל יהיה "אויסגיהאלטען".
ואת העניינים העמוקים הדורשים חשיבה בסמלים, טמן רק באמצע,
בהסתמכו על כך שאלו שקוראים הכל ביסודיות, עם אלו הרי מלכתחילה אין שום בעיה....
אב בבינה כתב:חלמישצור כתב:נוטר הכרמים כתב:והדבר הכי מדהים, לטעמי, זו חתימתו של הרב וולבה זצ"ל. כבר לא מדובר בחתימת 'גדול' בני ברקי עם 'חצר' ומקורבים. אין לי ספק שהרב וולבה לא חתם לפני שקרא את הטקסטים באנגלית בעצמו.
כדאי מאוד לקרוא את הפרק "תקשורת" ב"אנטומיה של איסור", בו מוקדשים חלקים נרחבים לחלקו של הרב וולבה בפרשה (עמ' 179-253).
מישהו יכול להסביר לי למה כל זה אין בו משום לשה"ר?
עמקן כתב:זה מזכיר הפתגם: "הוא נראה כתם, אבל נוגח כמועד". לדעתי אחר קריאת לשון הרע על ציבור החרדי שהוא אמר לאתר חילוני [בלי קשר להנידון אם זה נכון או לא] קשה לקבל הפני תם שהוא הציג.
ועכשיו אני צריך להאמין לשון הרע שהוא אמר על הגרמי"ל?! הרי הגרמי"ל ידוע ומוכר לציבור יותר ממה שאנחנו מכירים הרנ"ק, ואף פעם לא שמענו טענות עליו או אישיותיו, חוץ מזה שיש אנשים שחשבו שהוא קצת תמים. אבל אף אחד טען עליו שאיכפת לו כלום בעולמו חוץ מתורה ויראה שמים, ואף אחד לא טען שיש לו פגמים במידות. חוץ מאצל רנ"ק שתיאורו ברעיון הנ"ל "מי שקרוא בכל העיתונים 'צדיק הדור' ו'גאון הדור'". למה עלי לקבל לה"ר על הגרמי"ל, במקום לקבל לה"ר על רנ"ק.
לבנון כתב:אב בבינה כתב:חלמישצור כתב:נוטר הכרמים כתב:והדבר הכי מדהים, לטעמי, זו חתימתו של הרב וולבה זצ"ל. כבר לא מדובר בחתימת 'גדול' בני ברקי עם 'חצר' ומקורבים. אין לי ספק שהרב וולבה לא חתם לפני שקרא את הטקסטים באנגלית בעצמו.
כדאי מאוד לקרוא את הפרק "תקשורת" ב"אנטומיה של איסור", בו מוקדשים חלקים נרחבים לחלקו של הרב וולבה בפרשה (עמ' 179-253).
מישהו יכול להסביר לי למה כל זה אין בו משום לשה"ר?
זכותו של ר' נתן לטהר את שמו בכל דרך אפשרית. ולאחר שהוא ניסה לעשות את זה בלי לפרסם את הדברים, והדבר לא צלח בידו, רשאי הוא לספר את העובדות מנקודת המבט שלו, בפרט את אותם דברים שלא ידועים לאחרים.
וממילא מותר גם לקרוא את זה, אע"פ שלקבל את הדברים, משום צד אסור.
דורשי יחודך כתב:לבנון כתב:אב בבינה כתב:חלמישצור כתב:נוטר הכרמים כתב:והדבר הכי מדהים, לטעמי, זו חתימתו של הרב וולבה זצ"ל. כבר לא מדובר בחתימת 'גדול' בני ברקי עם 'חצר' ומקורבים. אין לי ספק שהרב וולבה לא חתם לפני שקרא את הטקסטים באנגלית בעצמו.
כדאי מאוד לקרוא את הפרק "תקשורת" ב"אנטומיה של איסור", בו מוקדשים חלקים נרחבים לחלקו של הרב וולבה בפרשה (עמ' 179-253).
מישהו יכול להסביר לי למה כל זה אין בו משום לשה"ר?
זכותו של ר' נתן לטהר את שמו בכל דרך אפשרית. ולאחר שהוא ניסה לעשות את זה בלי לפרסם את הדברים, והדבר לא צלח בידו, רשאי הוא לספר את העובדות מנקודת המבט שלו, בפרט את אותם דברים שלא ידועים לאחרים.
וממילא מותר גם לקרוא את זה, אע"פ שלקבל את הדברים, משום צד אסור.
לענ"ד יש להעיר בזה:
א. הרי אפילו לקבל בתור ספק אסור (לדעת החפץ חיים), הדבר קשה קצת לקורא תיאור מפורט ולא לקבל אפילו בצורה כזו.
ב. לפי הח"ח יש איסור שמיעת לשה"ר, כנראה משום חשש קבלה (כך זכור לי ממקום אחד שכותב כם) וא"כ את"ל שאסור לקבל, אף לקרוא אסור.
נוטר הכרמים כתב:לא צפיתי בהרצאה שהנני חסום אליה.
חלמישצור כתב:חשוב לי להעיר כי לענ"ד, הפרק שהעליתי מ"אנטומיה של איסור" מגולל את ההתנהלויות הפחות חמורות שנעשו בפרשיית "עשייתו של גדול". זאת ועוד, בפרק הזה חידד הרב קמנצקי את השקפת עולמו הכללית יותר מרוב הפרקים, למרות שכמעט אינה נוגעת לגוף הדברים. שאר הספר עגום ומייאש בהרבה, ובעיקר נוגע עוד יותר לתיאור המציאות כהוויתה, כמובן מנקודת מבטו של המחבר. ניכרים דברי אמת, ובוודאי כשהם נכתבו בזמן-אמת ומגובים בתאריכים, ממוסמכים ומפורטים. ההיכרות הפנימית עם הדינמיקה, התהליך הבלתי נמנע, ובעיקר חוסר האונים הכמעט מוחלט בו הועמד המחבר (אדם בשנות השבעים לחייו), מלמדים הרבה.
חלמישצור כתב:שאר הספר עגום ומייאש בהרבה, ובעיקר נוגע עוד יותר לתיאור המציאות כהוויתה, כמובן מנקודת מבטו של המחבר. ניכרים דברי אמת, ובוודאי כשהם נכתבו בזמן-אמת ומגובים בתאריכים, ממוסמכים ומפורטים. ההיכרות הפנימית עם הדינמיקה, התהליך הבלתי נמנע, ובעיקר חוסר האונים הכמעט מוחלט בו הועמד המחבר (אדם בשנות השבעים לחייו), מלמדים הרבה.
חלמישצור כתב:באישור המנהלים
לבנון כתב:זכותו של ר' נתן לטהר את שמו בכל דרך אפשרית. ולאחר שהוא ניסה לעשות את זה בלי לפרסם את הדברים, והדבר לא צלח בידו, רשאי הוא לספר את העובדות מנקודת המבט שלו, בפרט את אותם דברים שלא ידועים לאחרים.
וממילא מותר גם לקרוא את זה, אע"פ שלקבל את הדברים, משום צד אסור.
מענה איש כתב:בואו נשאל את השאלה האמיתית האם ניחא ליה לר' אהרון קוטלר שיפרסמו עליו את סיפור המכתב?
האם ר' ברוך בער היה מעוניין שיספרו את שסופר עליו בעניין שולחן שבת?
מלבד השאלה האם כל איזה רכילות מטופשת ראויה לעלות עלי ספר שמספר את סיפורם של גדולי ישראל
הרי אף אחד מאיתנו לא היה מסכים שיספרו עליו סיפור שמציג אותו באור לא מחמיא?
וכי מפני שמטרת הספר להראות שגם גדולי ישראל היו בני אדם בצעירותם אז הם אמורים לשלם את המחיר?
מענה איש כתב:בואו נשאל את השאלה האמיתית האם ניחא ליה לר' אהרון קוטלר שיפרסמו עליו את סיפור המכתב?
האם ר' ברוך בער היה מעוניין שיספרו את שסופר עליו בעניין שולחן שבת?
מלבד השאלה האם כל איזה רכילות מטופשת ראויה לעלות עלי ספר שמספר את סיפורם של גדולי ישראל
הרי אף אחד מאיתנו לא היה מסכים שיספרו עליו סיפור שמציג אותו באור לא מחמיא?
וכי מפני שמטרת הספר להראות שגם גדולי ישראל היו בני אדם בצעירותם אז הם אמורים לשלם את המחיר?
לבנון כתב:מענה איש כתב:בואו נשאל את השאלה האמיתית האם ניחא ליה לר' אהרון קוטלר שיפרסמו עליו את סיפור המכתב?
האם ר' ברוך בער היה מעוניין שיספרו את שסופר עליו בעניין שולחן שבת?
מלבד השאלה האם כל איזה רכילות מטופשת ראויה לעלות עלי ספר שמספר את סיפורם של גדולי ישראל
הרי אף אחד מאיתנו לא היה מסכים שיספרו עליו סיפור שמציג אותו באור לא מחמיא?
וכי מפני שמטרת הספר להראות שגם גדולי ישראל היו בני אדם בצעירותם אז הם אמורים לשלם את המחיר?
כנראה לא קראת את הספר, ואין לך מושג מה יש בו.
נ.ב. לגבי הסיפור של רב"ב, מי שסבור שסיפור זה אינו לכבודו, לא יודע מה היתה מידת היראת שמים של רב"ב. ולכא' זה הדבר המתבקש לעשותו במצב זה. התמיהה היא על מי שנשאר לשבת בשעה שנשים שרות. (אלא שזה שאני לא מבין הנהגה של מישהו שהיה מגדולי ישראל, לא יביא אותי לחשוב עליו מחשבות של דופי, כי אני מניח שגם שיטתו שלו יש לה מקום בתורה, אע"פ שאני הקטן לא זכיתי להבינה).
נוטר הכרמים כתב:בהתלבטות מה לכתוב על גדולים ומה ניחא להו, דומני שיש מדד פשוט.
הרי בעצם לא היו מעוניינים שיכתבו עליהם לא את האמת - השבחים והגדלות, ובודאי לא את השקר - ההגזמות ואי - הדיוקים. אז מן הראוי היה שלא יוציאו כלל. הנימוק להוציא הוא לא הנצחה או אפילו רצון המשפחה, אלא כמה חיזוק וזיכוי הרבים זה יביא. ושוב, ע"ז נסוב הויכוח, מה יותר יביא חיזוק, לכתוב על ה'קדוש מרחם' או על ה'זו'ליקער'?? וזה הרי לפעמים גם מתנגש עם ההנצחה ורצון המשפחה.
כעת, וזו כבר דעה פרטית. העצה היעוצה היא כמו בשידוכים. כותבים ומבליטים את מה שאמת ונכון ומאפיין את הדמות. על החסרונות והמגבלות כבר לומדים מבין השורות. נקח דוגמא בעלמא שגם שייכת בדיוק לעיקר הדיון. מורי ורבי הגרש"א כותב בהקדמת ספר 'דרכי שמואל' על אביו הגרש"ז שמעולם לא ראו אצלו אבק של מה שנקרא 'משבר' או נפילה. לא העתקתי את זה עליו, ומשום מה בכל הספרים והחוברות וההספדים הרבים לא שמענו את זה...
להבדיל מהגליונות שיוצאים מדי שבוע, בהם צפה שיטת 'העתק הדבק', וברוב דברים לא יחדלו הטשטושים והעיוותים, הרי שבהרבה מאוד ספרים אתה יכול להבין פחות או יותר, אם הכשרון היה החלק הבולט באישיותו של המנוח או השקידה, הנחישות והתקיפות או הרוך והנעימות, ומכלל הן אתה שומע את הלאו, ובודאי לא על לאו - הן.
פרנקל תאומים כתב:בן ירושלים כתב:בד"ה. ר' נתן זצ"ל
ר' נתן זצ"ל שימש כחבר הנהלה וכמנהל הישיבה באיתרי שנים רבות.
היה סלבודקאי בכל נימי נפשו התנהגות אצילת ונעימה. גם כשעלתה פרשת ה"בוך" הוא עמד על דעתו אך הגיב בצורה נעימה יחסית להתקפות עליו מצד רוב גדולי הדור.
ראשית כל, הוא ציית לגדו''י והפסיק את הפצת הספר, חרף הביקורת הנוקבת שהיתה לו סביב התנהלות הפרשה.
את שהיה בליבו על הפרשה הוא העלה על הכתב בספר פנימי (שלא הופץ לרבים) בשם "אנטומיה של איסור" (The Anatomy of a Ban), וכמו''כ מעל דפי קובץ ''המעיין''.
למרבה הצער, וכמורגל בכגון דא, ההתקפות עליו לא היו רק מצד המכתבים החריפים שחתמו עליהם גדו''י. כ''א גם מצד כל מיני ''מקנאים לדבר השם'' שהטרידו אותו איימו עליו וביזו אותו.
בן ירושלים כתב:התלבטתי רבות אם להגיב על הנושא של ר' נתן זצ"ל וספרו. מחד אכן היה יהודי יקר עד למאד, אציל נפש ומידות ות"ח שהיו לו חידושים מקוריים. מאידך, הוא נהפך למושא הערצה ש"הניף את דגל הקידמה" מול גדולי ישראל ששבויים ב"חושך ההשקפה". ממש לוחם חרות אמיתי. ואז כבר יש דיונים מעמיקים על הרב אלישיב ועל הרב וולבה ועל אחרים מה מקור ההתנגדות שלהם, והאם אכן הרב אלישיב ש"לא חיבר ספר מימיו" יכול לדון על ספרו ולחלק בין המחבר לספר, ועוד הגיגים כהנה וכהנה.
אז כמה עובדות : ר' נתן ב40 שנה האחרונות (בהם הכרתי אותו) היה אדם ללא תלמידים. וגם אם היו לו כמה, הם מתי מספר. באיתרי הוא אמר שיעור שיחה רק בשבועות ועוד כמה פעמים בשבתות כשהיה בישיבה.
היבול התורני שלו התמצה בפרסומים שפרסם בקבצים תורניים. קשה מאד לומר שהוא היה בר פלוגתא בשורה אחת עם גדולי הת"ח שבדור.
ב. היתה לו ידיעה מקיפה בתולדות הישיבות בשלוב תפיסת עולם הרבה יותר פתוחה מהמקובל בישיבות בארץ ( יש בידי כמה התיחסויות שלו לדברים אך לא בדיוק ניתנים לפרסום). הוא טען שגם אביו ר' יעקב החזיק בדברים כמוהו. יתכן. אך מה לא מובן בכך שהמחנכים בדור (הרב וולבה, לצורך הענין) או "אנשי ההשקפה" ( ר' מיכל יהודה, ר' משה שמואל, ר' שמואל) חשבו שלא כל דבר חייבים לפרסם ולא כל משובת נעורים תורמת משהו לדור הצעיר, ובספרו יש זלזול בתלמידי חכמים והמעטת ערכם בעיני הדור. (לא שצריך לשקר אבל ישנם דברים שידיעתם ופרסומם רק מקלקלים ולא תורמים. אין זה נוגע כלל לדברי הרב הוטנר ואחרים שצריך לדעת של'גדולים' היו קשיים והתלבטויות, אך כל הפרטים העסיסיים והצהובים מיותרים לחלוטין.)
ג. ר' נתן עצמו מספר שהיה כמה פעמים אצל הרב אלישיב ולא שכנע אותו. הרב אלישיב היה נטול המושג של "השקפה" הוא ראה הכל בעיניים של דיין.
גם הגרי"ש וגם אחרים מכותבי האיסור כיבדו באופן אישי את ר' נתן (והיה הרבה מה לכבד בו).
ד. אומר בזהירות הראויה שהיו כו"כ מקרים שכל מי שבא בקרבתו שם לב שהוא התייחס לדברים ותופעות קצת בתמימות, ואכ"מ להרחיב בזה.
ושוב אחזור על הראשונות. כבודו ותורתו ודאי שבמקומם עומדים, אך הרושם שנוצר שכל "פגועי ההשקפה והמימסד השמרני" ענדוהו כעטרה לראשם.
והיא לא תצלח.
מנשה123 כתב:חלמישצור כתב:נוטר הכרמים כתב:והדבר הכי מדהים, לטעמי, זו חתימתו של הרב וולבה זצ"ל. כבר לא מדובר בחתימת 'גדול' בני ברקי עם 'חצר' ומקורבים. אין לי ספק שהרב וולבה לא חתם לפני שקרא את הטקסטים באנגלית בעצמו.
כדאי מאוד לקרוא את הפרק "תקשורת" ב"אנטומיה של איסור", בו מוקדשים חלקים נרחבים לחלקו של הרב וולבה בפרשה (עמ' 179-253).
מי הוא ר"ר המוזכר כל הפעמים?
ישא ברכה כתב:לאחר קריאת הפרק תקשורת שהועלה כאן, הראיון לוואלה, ושמיעת נאומו שהביאו כאן.
ניתן לומר חד וחלק במילים עדינות, שהיתה לו הרבה ביקורת על חכמי ישראל. הוא ממש לא קיבל את הכרעת גדולי ישראל, ולא התנצל לרגע. אדרבה הוא סבר שהם טעו והוטעו והתבטא כנגד התנהלותם בחריפות רבה. תרשה לי להניח שהוא לא פרסם את ספרו, לא מטעמי ציות, אלא מטעמים פרקטיים. יש לו משפחה שנטועה עמוק בתוך הציבור החרדי, וכל בר דעת הבין שהנזק המשפחתי שווה יותר מהתועלת. (גם אחרי השיקול של מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים..).
מנשה123 כתב:חלמישצור כתב:באישור המנהלים
שלח באישי
ישא ברכה כתב:פרנקל תאומים כתב:בן ירושלים כתב:בד"ה. ר' נתן זצ"ל
ר' נתן זצ"ל שימש כחבר הנהלה וכמנהל הישיבה באיתרי שנים רבות.
היה סלבודקאי בכל נימי נפשו התנהגות אצילת ונעימה. גם כשעלתה פרשת ה"בוך" הוא עמד על דעתו אך הגיב בצורה נעימה יחסית להתקפות עליו מצד רוב גדולי הדור.
ראשית כל, הוא ציית לגדו''י והפסיק את הפצת הספר, חרף הביקורת הנוקבת שהיתה לו סביב התנהלות הפרשה.
את שהיה בליבו על הפרשה הוא העלה על הכתב בספר פנימי (שלא הופץ לרבים) בשם "אנטומיה של איסור" (The Anatomy of a Ban), וכמו''כ מעל דפי קובץ ''המעיין''.
למרבה הצער, וכמורגל בכגון דא, ההתקפות עליו לא היו רק מצד המכתבים החריפים שחתמו עליהם גדו''י. כ''א גם מצד כל מיני ''מקנאים לדבר השם'' שהטרידו אותו איימו עליו וביזו אותו.
נו, נו.
לאחר קריאת הפרק תקשורת שהועלה כאן, הראיון לוואלה, ושמיעת נאומו שהביאו כאן.
ניתן לומר חד וחלק במילים עדינות, שהיתה לו הרבה ביקורת על חכמי ישראל. הוא ממש לא קיבל את הכרעת גדולי ישראל, ולא התנצל לרגע. אדרבה הוא סבר שהם טעו והוטעו והתבטא כנגד התנהלותם בחריפות רבה. תרשה לי להניח שהוא לא פרסם את ספרו, לא מטעמי ציות, אלא מטעמים פרקטיים. יש לו משפחה שנטועה עמוק בתוך הציבור החרדי, וכל בר דעת הבין שהנזק המשפחתי שווה יותר מהתועלת. (גם אחרי השיקול של מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים..).
למרות דיבורו המרשים והיפה, יש בו מין תמימות, כאילו אינו מכיר את התנהלות הציבור החרדי באר"י, מקווה שהיא אמיתית ולא מעושה.
לא לחינם כל הטיפוסים נוסח כתב העת 'צריך עיון', מלקקים אותו.. הבה נמתין לכתבה המכובדת בעיתון משפחה.
בין הדמויות הזוכות בספר לאזכורים 'בעייתיים' (לדעת השוללים) הוא הרב אהרן קוטלר, מייסד וראש ישיבת לייקווד בארצות הברית וממקימי עולם התורה שם. בין השאר, מסופר עליו שכתב מכתב לארוסתו שלא מצא חן בעיני חמיו הרב איסר זלמן מלצר, ושגער בנוסח: "פרה אדומה, שתוק!" לבחור ג'ינג'י שהפריע לו בשיעור, וכיוצא באלה. נטען כי בני משפחתו של הרב קוטלר הם שהחלו לפעול באופן אקטיבי להחרמת הספר, בטענה שהספר פוגע בכבודו. על אביו של המחבר, הרב יעקב קמנצקי, מסופר בין השאר על קריאתו בספרות הרוסית.
פרנקל תאומים כתב:ישא ברכה כתב:נו, נו.
לאחר קריאת הפרק תקשורת שהועלה כאן, הראיון לוואלה, ושמיעת נאומו שהביאו כאן.
ניתן לומר חד וחלק במילים עדינות, שהיתה לו הרבה ביקורת על חכמי ישראל. הוא ממש לא קיבל את הכרעת גדולי ישראל, ולא התנצל לרגע. אדרבה הוא סבר שהם טעו והוטעו והתבטא כנגד התנהלותם בחריפות רבה. תרשה לי להניח שהוא לא פרסם את ספרו, לא מטעמי ציות, אלא מטעמים פרקטיים. יש לו משפחה שנטועה עמוק בתוך הציבור החרדי, וכל בר דעת הבין שהנזק המשפחתי שווה יותר מהתועלת. (גם אחרי השיקול של מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים..).
למרות דיבורו המרשים והיפה, יש בו מין תמימות, כאילו אינו מכיר את התנהלות הציבור החרדי באר"י, מקווה שהיא אמיתית ולא מעושה.
לא לחינם כל הטיפוסים נוסח כתב העת 'צריך עיון', מלקקים אותו.. הבה נמתין לכתבה המכובדת בעיתון משפחה.
לא כתבתי שלא היתה לו ביקורת. היתה לו ביקורת גם היתה, חריפה מאד, ועוד איך. וכי למה שלא תהיה לו ביקורת? רדפו אותו, ביזו אותו, הלבינו את פניו ברבים, השמיצו אותו, ירדו לחייו, לא הניחו לו ולא ירדו ממנו גם כאשר הפצת הספר הופסקה לחלוטין, השתמשו נגדו בטרמינולוגיה השמורה לעוכרי ישראל מן הסוג הגרוע ביותר בלי כל פרופורציה לטענות שהיו על ספרו גם אם נניח שהן היו נכונות. לא נחו ולא שקטו עד כדי הטלת חרם עליו אישית, ועיניך תחזינה מישרים כמה שהאיום הזה בחרם הטריף עליו את דעתו. ומדובר ביהודי מבוגר בשנות השבעים לחייו ת''ח נכבד בנו של גדול הדור בארה''ב זצוק''ל ואחיו של גדול הדור שליט''א. מה עשו ממנו? איזה עוכר ישראל.. וכי מה אתה מבקש? שלא תהיה לו ביקורת?
כל שכתבתי הוא שלמעשה הוא נכנע לגדו''י והפסיק את הפצת הספר, ואת זאת הוא עשה כבר בתחילת המערכה ולא רק כשכבר לגמרי לא היתה לו ברירה (מחמת הרודפים). אלא מאי? הוא התאמץ לשכנע את הרבנים, להשפיע עליהם לחזור בהם, לקבל היתר להוציא את הספר מחדש אחרי עריכת תיקונים וכו'.
לכשתמצי לומר: הוא לא קיבל את הכרעת גדול''י להלכה, אבל הוא קיבל אותה למעשה.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 189 אורחים
