פרנקל תאומים כתב:ישא ברכה כתב:נו, נו.
לאחר קריאת הפרק תקשורת שהועלה כאן, הראיון לוואלה, ושמיעת נאומו שהביאו כאן.
ניתן לומר חד וחלק במילים עדינות, שהיתה לו הרבה ביקורת על חכמי ישראל. הוא ממש לא קיבל את הכרעת גדולי ישראל, ולא התנצל לרגע. אדרבה הוא סבר שהם טעו והוטעו והתבטא כנגד התנהלותם בחריפות רבה. תרשה לי להניח שהוא לא פרסם את ספרו, לא מטעמי ציות, אלא מטעמים פרקטיים. יש לו משפחה שנטועה עמוק בתוך הציבור החרדי, וכל בר דעת הבין שהנזק המשפחתי שווה יותר מהתועלת. (גם אחרי השיקול של מטהרת את הטמאים ומטמאה את הטהורים..).
למרות דיבורו המרשים והיפה, יש בו מין תמימות, כאילו אינו מכיר את התנהלות הציבור החרדי באר"י, מקווה שהיא אמיתית ולא מעושה.
לא לחינם כל הטיפוסים נוסח כתב העת 'צריך עיון', מלקקים אותו.. הבה נמתין לכתבה המכובדת בעיתון משפחה.
לא כתבתי שלא היתה לו ביקורת. היתה לו ביקורת גם היתה, חריפה מאד, ועוד איך. וכי למה שלא תהיה לו ביקורת? רדפו אותו, ביזו אותו, הלבינו את פניו ברבים, השמיצו אותו, ירדו לחייו, לא הניחו לו ולא ירדו ממנו גם כאשר הפצת הספר הופסקה לחלוטין, השתמשו נגדו בטרמינולוגיה השמורה לעוכרי ישראל מן הסוג הגרוע ביותר בלי כל פרופורציה לטענות שהיו על ספרו גם אם נניח שהן היו נכונות. לא נחו ולא שקטו עד כדי הטלת חרם עליו אישית, ועיניך תחזינה מישרים כמה שהאיום הזה בחרם הטריף עליו את דעתו. ומדובר ביהודי מבוגר בשנות השבעים לחייו ת''ח נכבד בנו של גדול הדור בארה''ב זצוק''ל ואחיו של גדול הדור שליט''א. מה עשו ממנו? איזה עוכר ישראל.. וכי מה אתה מבקש? שלא תהיה לו ביקורת?
כל שכתבתי הוא שלמעשה הוא נכנע לגדו''י והפסיק את הפצת הספר, ואת זאת הוא עשה כבר בתחילת המערכה ולא רק כשכבר לגמרי לא היתה לו ברירה (מחמת הרודפים). אלא מאי? הוא התאמץ לשכנע את הרבנים, להשפיע עליהם לחזור בהם, לקבל היתר להוציא את הספר מחדש אחרי עריכת תיקונים וכו'.
לכשתמצי לומר: הוא לא קיבל את הכרעת גדול''י להלכה, אבל הוא קיבל אותה למעשה.
קראת את הדברים על הרב וולבה?
להלכה ולא למעשה, פירושו של דבר: רבותי, אני סבור אחרת מכם, אבל אתם חכמים ממני ויודעים טוב ממני, ולכן למעשה אנהג כמותכם.
ולא לומר: אתם טועים, וגם אינכם שופטים בצדק (טענה העולה לכל אורך דבריו), ואינני מוחל לכם, וכו' וכו'.
אני מסכים שהנוסח של הקול קורא שפורסם מוזר ומשונה, וכמעט לא זכור לי מכתב כל כך חריף.
דבר אחד אני כן יודע. הרב אלישיב היה קורא בדקדוק כל מכתב עליו חתם, במיוחד שהמכתב המדובר שנכתב כשעוד היה בשיא כוחו.
באמת, כל מי שקורא ושומע את דברי הגר"נ קמניצקי רואה שהוא מחזיק בתפיסת חיים פתוחה יותר (עם מרחק רב מההשקפה החזונשניקית-בריסקאית השולטת בארץ ישראל), יתכן שכך קיבל מאביו הגדול מרן רבי יעקב, ויתכן שכך מקובל בארה"ב. מעניין אם הוא באמת לא ידע שהכתיבה שלו תעורר דובים מרבצם, או שמא ידע שהסגנון והתוכן אינם מצויים בספרות החרדית הקלאסית, ועם כל זאת כתב את ספרו.