בעבר כתבתי כאן כי
המקובלים דיברו על הכוח האלוקי, ואילו
החסידות דיברה על המציאות האלוקית.
זו היא הבחנה יסודית ועיקרית, ובלעדיה לא יובנו דברי המקובלים ולא יובנו דברי החסידים.
על ההבחנה הזאת כתבתי בראשונה כאן:
viewtopic.php?f=7&t=21253&start=80#p482587וחזרתי עליה והדגשתי אותה כאן:
viewtopic.php?f=7&t=21253&start=160#p516475עתה זכיתי לראיה ברורה וניצחת שמאשרת את ההבחנה הנ"ל ומוכיחה כי נכונה היא. זו ראיה שאין עליה תשובה, ברי ולא שמא.
ראיה זו נמצאת בכתבי הרמ"ק, ותודתי למי שטרח וציטט אותה כאן. לקיים מה שנאמר, מכל מלמדי השכלתי, וממתנגדי יותר מכולם.
כך כתב ר' משה קורדובירו בספרו אילימה, עין כ, תמר ד, פרק א:
והענין כי קודם כל נאצל, היה א"ס לבדו, והוא הוא כל המציאות, וגם אחר שהמציא הנמצאים אין בלתו, ואין לך דבר שיהי' מבלעדיו ח"ו,
שאין שום נמצא שלא יהי' כח האלוה בו,
שם לא כן אתה נותן גבול בו ושניות ח"ו,
אלא האלוה כל נמצא,
ואין כל נמצא האלוה...
ושיעור כמה ילבשו האור ובאיזה גוון,
דהיינו
שנתן שיעור להנהגת הספי' ודינם ורחמיהם ועניינם ומקיימן, והוא בתוכם מחייה אותם ומנהיג על ידם...
אילימה, עין כל, תמר ד, פרק לז:
ולזה כח המאציל לעולם בנאצל,
ואין הכלים שינוי במאציל, ולא קיצור כח,
כמו שלא יקשה לחוקרים, שלא עמדו על סוד הספי', ולא חשבו אלא כח מיד על המלאכים, ולא חשבוהו תשות כח ולא חלישות חיל, מפני שאחר שנגדיל האלוה על כל נמצא לא יקרא ליאות כלל,
כל שכן שאנחנו נתן להם גובה המציאות כולו.
ולא יקרא ליאה מה שיפעול ע"י הכלים פעולות, שמעוטן וקטנותן מחמת האמצעי לא מצד עצמו ח"ו.
ולזה יתן האלוה כח בנאצל התחתון כפי יכולת הנאצל לסבול, ולא יהיה ליאות במאציל כלל.
עין כל, תמר ה, עוסק כולו 'בענין ההשגחה ופרטיה'.
כאן מאריך הרמ"ק לבאר את '
השגחת הא"ס שהיא המכונה בכל דברינו בשם אור' (פרק ד).
לא אוכל להעתיק כאן כל דבריו כי ארוכים המה מאוד.
כל החפץ ללמוד תורת אמת יגש אל המעין וילוק בלשונו מן המים, יעלה בתמר ויאחז בסנסיניו ותיזל כדבש תורתו.