עליית תלמידי הגר"א - גירסת רש"ז ריבלין

[איש-אחד]

ר' זלמן חיים דיבר על תקע"ב. תבדוק שוב...

המחשב שלי איטי ואין לי סבלנות לעבור על כל הדפים.


כמו כן תבדוק כמה פרושים נולדו בירושלים בין תקע"ב לתקע"ו, אם בכלל.

תקע"ב בוודאי לא רלוונטי לסיפור, כי המצב של 9 מתפללים עם צירוף ספרדי אירע לפי ר׳ אריה נאמן ואחרים רק לאחר מעבר רמ"מ לירושלים בתקע"ו.

למרבה הפלא, ישנם רק פרושים בודדים ביותר במפקד תקצ"ט שנולדו בירושלים והם סביבות גיל ה-20. הכי מבוגר מבין ילידי הפרושים במפקד הוא ר׳ ישראל ב"ר שלמה פ"ח שהיה בעת המפקד בן 21, כלומר שנולד בתקע"ח לערך.

[משולש]

1855 שנת ירושלים פרושים
שם אברהם גיל 48 מצב משפחתי נשוי, ז תואר הרב מו"ה
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
עיסוק/מקצוע קובע עתים לתורה

לא יודע מי זה יוצא שנולד בירושלים תקס"ז.

[איש-אחד]

מעניין, אנסה לחשב מי זה יכול להיות.
נקודה חשובה שחשוב לציין, ישנן הרבה מאוד סתירות בגילאים ופרטים נוספים בין מפקדי מונטיפיורי השונים, כך שצריך להיזהר ממסקנות לכאן ולכאן ולהשתדל תמיד להשתמש בנתונים נוספים אחרים שיוכלים לאמת.

[משולש]

זה ממפקד תר"ט:

שם מרדכי גיל 40 מצב משפחתי נשוי, ז
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
עיסוק/מקצוע תלמיד חכם
שם חיים מצב משפחתי בן, ז
שם משה מצב משפחתי בן, ז
שם שלמה מצב משפחתי בן, ז
שם ראסיה מצב משפחתי בת, נ

נולד בירושלים תקס"ט.

[אוצר החכמה]

סתם שאלה של הבנה. שכן אין לי מושג מזמן על מה אתם מתווכחים. למה אם יש ששים אנשים מעל גיל מצוות שהם אנשים צעירים יחסית שכן חיו 26 שנים אח"כ בתקופה בה תוחלת החיים היתה יחסית קצרה זה אומר שיש בין שמונים למאה משפחות? אם נניח לדוגמה שמחציתם לא נשואים ובממוצע יש תמיד שלושה אחים לא נשואים במשפחה אז יש לנו כארבעים משפחות או קצת פחות אולי זה תסריט קצת קיצוני אבל שמונים נראה לי קיצוני לכיוון השני.

* הם חיו 36 שנים

איך הגעת ל 36 אני חשבתי שמדובר מתקעב לתקצח אני רואה שזה תקעו ותקצט אז זה 23 ולא 26. אבל איך הגעת ל36.

[אוצר החכמה]

סתם שאלה של הבנה. שכן אין לי מושג מזמן על מה אתם מתווכחים. למה אם יש ששים אנשים מעל גיל מצוות שהם אנשים צעירים יחסית שכן חיו 26 שנים אח"כ בתקופה בה תוחלת החיים היתה יחסית קצרה זה אומר שיש בין שמונים למאה משפחות? אם נניח לדוגמה שמחציתם לא נשואים ובממוצע יש תמיד שלושה אחים לא נשואים במשפחה אז יש לנו כארבעים משפחות או קצת פחות אולי זה תסריט קצת קיצוני אבל שמונים נראה לי קיצוני לכיוון השני.

* הם חיו 36 שנים

לפי הסיפור היו בירושלים בנקודת הזמן של הסיפור באמצע שנות התק"ע 20 ספרדים ו-9 אשכנזים בלבד למניין. אין עניין איפוא לספור משפחות אלא כמה בוגרים בני מצוות היו אז.
נמצא שאם בתקצ"ט חיו עדיין כ-60 בני מצוות בתקע"ו, לרובם היו אבות ולחלקם אף סבים בחיים בתקע"ו ואחים שמתו מאז. נמצא שלהניח שהיו בין 80-100 בוגרים בתקע"ו זה שמרני מדי, ועכ"פ 20 בוגרים בוודאי מופרך.

דברת על משפחות או אנשים? כי כאן אתה מדבר על אנשים וקודם כתבת משפחות. כנראה קודם היתה פליטת קולמוס.

[משולש]

במפקד תר"ט מופיע גם שאמו של ר' שמואל סלנט "רישא" עלתה עימו.

[משולש]

כאן יש אחד מהפרושים שעלה בתקע"ב

שם דוב בער גיל 45 מצב משפחתי נשוי, ז תואר הרב מו"ה - הלוי
מקום לידה ווילנא, ליטא עת בואעת בואם לאה"ק 5572
הערות דוב בער
שם מינע מצב משפחתי נשואה, נ
שם יוסף חיים גיל 6 מצב משפחתי בן,

[איש-אחד]

סתם שאלה של הבנה. שכן אין לי מושג מזמן על מה אתם מתווכחים. למה אם יש ששים אנשים מעל גיל מצוות שהם אנשים צעירים יחסית שכן חיו 26 שנים אח"כ בתקופה בה תוחלת החיים היתה יחסית קצרה זה אומר שיש בין שמונים למאה משפחות? אם נניח לדוגמה שמחציתם לא נשואים ובממוצע יש תמיד שלושה אחים לא נשואים במשפחה אז יש לנו כארבעים משפחות או קצת פחות אולי זה תסריט קצת קיצוני אבל שמונים נראה לי קיצוני לכיוון השני.

* הם חיו 36 שנים

איך הגעת ל 36 אני חשבתי שמדובר מתקעב לתקצח אני רואה שזה תקעו ותקצט אז זה 23 ולא 26. אבל איך הגעת ל36.

בתקע"ו הם היו לכל הפחות בני 13: 13+23=36

[איש-אחד]

סתם שאלה של הבנה. שכן אין לי מושג מזמן על מה אתם מתווכחים. למה אם יש ששים אנשים מעל גיל מצוות שהם אנשים צעירים יחסית שכן חיו 26 שנים אח"כ בתקופה בה תוחלת החיים היתה יחסית קצרה זה אומר שיש בין שמונים למאה משפחות? אם נניח לדוגמה שמחציתם לא נשואים ובממוצע יש תמיד שלושה אחים לא נשואים במשפחה אז יש לנו כארבעים משפחות או קצת פחות אולי זה תסריט קצת קיצוני אבל שמונים נראה לי קיצוני לכיוון השני.

* הם חיו 36 שנים

לפי הסיפור היו בירושלים בנקודת הזמן של הסיפור באמצע שנות התק"ע 20 ספרדים ו-9 אשכנזים בלבד למניין. אין עניין איפוא לספור משפחות אלא כמה בוגרים בני מצוות היו אז.
נמצא שאם בתקצ"ט חיו עדיין כ-60 בני מצוות בתקע"ו, לרובם היו אבות ולחלקם אף סבים בחיים בתקע"ו ואחים שמתו מאז. נמצא שלהניח שהיו בין 80-100 בוגרים בתקע"ו זה שמרני מדי, ועכ"פ 20 בוגרים בוודאי מופרך.

דברת על משפחות או אנשים? כי כאן אתה מדבר על אנשים וקודם כתבת משפחות. כנראה קודם היתה פליטת קולמוס.

כי לפי מספר המשפחות אפשר לשער במידה מסויימת את מספר הגברים, עכ"פ את ראשי המשפחות.

[איש-אחד]

זה ממפקד תר"ט:

שם מרדכי גיל 40 מצב משפחתי נשוי, ז
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
עיסוק/מקצוע תלמיד חכם
שם חיים מצב משפחתי בן, ז
שם משה מצב משפחתי בן, ז
שם שלמה מצב משפחתי בן, ז
שם ראסיה מצב משפחתי בת, נ

נולד בירושלים תקס"ט.

זו דוגמה של סתירה בין המפקדים וטעות במפקד תר"ט.
מדובר בר׳ מרדכי צורף, שע"פ מפקד תקצ"ט נולד בקדאן (ליד ווילנא) בתקס"ה ושנת עלייתו תקע"א, מה שכמעט נכון, הרי ראש"ז צורף כותב שהגיע לאר"י בהושע"ר תקע"ב.
ר׳ מרדכי צורף נולד בליטא, זה ידוע ממקורות נוספים, ובוודאי שלא בירושלים בתקס"ט.

[אוצר החכמה]

סתם שאלה של הבנה. שכן אין לי מושג מזמן על מה אתם מתווכחים. למה אם יש ששים אנשים מעל גיל מצוות שהם אנשים צעירים יחסית שכן חיו 26 שנים אח"כ בתקופה בה תוחלת החיים היתה יחסית קצרה זה אומר שיש בין שמונים למאה משפחות? אם נניח לדוגמה שמחציתם לא נשואים ובממוצע יש תמיד שלושה אחים לא נשואים במשפחה אז יש לנו כארבעים משפחות או קצת פחות אולי זה תסריט קצת קיצוני אבל שמונים נראה לי קיצוני לכיוון השני.

* הם חיו 36 שנים

איך הגעת ל 36 אני חשבתי שמדובר מתקעב לתקצח אני רואה שזה תקעו ותקצט אז זה 23 ולא 26. אבל איך הגעת ל36.

בתקע"ו הם היו לכל הפחות בני 13: 13+23=36

אבל זה לא חשוב. סתם.

[איש-אחד]

כאן יש אחד מהפרושים שעלה בתקע"ב

שם דוב בער גיל 45 מצב משפחתי נשוי, ז תואר הרב מו"ה - הלוי
מקום לידה ווילנא, ליטא עת בואעת בואם לאה"ק 5572
הערות דוב בער
שם מינע מצב משפחתי נשואה, נ
שם יוסף חיים גיל 6 מצב משפחתי בן,

לפי מפקד תקצ"ט הוא עלה בתקע"ה.
עכ"פ שנת העלייה לבד לא עוזרת, אם לא כתוב אם עלה לירושלים או לצפת כמו כולם.

[איש-אחד]

1855 שנת ירושלים פרושים
שם אברהם גיל 48 מצב משפחתי נשוי, ז תואר הרב מו"ה
מקום לידה ירושלים, ארץ ישראל
עיסוק/מקצוע קובע עתים לתורה

לא יודע מי זה יוצא שנולד בירושלים תקס"ז.

קרוב לוודאי שמדובר בר׳ אברהם מאיר ב"ר ירמיה הנזכר במפקד תקצ"ט כאברהם ב"ר ירמי׳ וכיליד צפת בתקס"ח.
לפי מפקדים אחרים נולד בתקס"ד ולפי אחד מהם בתקנ"ט (בהספדים עליו גם טענו שבתקס"ד, ולפי המסיונר וולף בתקס"ה בירושלים).. תבין את הטעויות בין המפקדים..
ר׳ אברהם מאיר היה הילד שצירפו כעשירי למניין בירושלים, והיה שד"ר הכולל בתקצ"ז וכונה באגרת השליחות וגם הרבה שנים קודם לכן "זרע קודש" כיון שהיה הראשון בקהילה שנולד באר"י עוד לפני עליית רמ"מ.
הוא נולד ככל הנראה בצפת או טבריה (לא בירושלים), שכן אביו ר׳ ירמיה ב"ר מאיר החתום על אגרת הכולל מתק"ע גר ע"פ ר׳ ישראל משקלוב בטבריה עוד לפני עליית רמ"מ. עכ"פ גם אם נולד בירושלים זה לא רלוונטי לתחילת ישוב הפרושים בירושלים, שכן בוודאות גדל בצפת בילדותו (ר' סעדיה מזכיר אותו כגר בצפת בתקע"ב).

[משולש]

יש בספרייה הלאומית 2 דפים שי"ל בשנת תרצ"ה על ר' הלל משקלוב אך אני לא מצליח לצפות בהם אשמח אם מישהו ימצא פיתרון

http://beta.nli.org.il/he/sheets/NNL_AL ... FL26513919

[משולש]

כאן יש מכתב מר' הלל אשמח מי שיוריד

http://beta.nli.org.il/he/archives/NNL_ ... 550065/NLI

[משולש]

בספר "החומה" עמוד 101 מביא מכתב מר' יעקב פנחס גווירץ איש נטורי קרתא מארצות הברית מנכדי ר' הלל משקלוב שראה את ספר "עב הכרס" של ר' הלל בביתו של ר' ש. זלמן ריבלין שממנו ערך ר' שלמה זלמן את הספר התמציתי. וכותב שם שא"א לסמוך על הספר התמציתי כי הוא ערוך. אבל זה ראי' גדולה לכך שהספר הוא קדום ולא המצאה חדשה.
אשמח אם מישהו יוכל להורידו לתועלת הציבור.

[איש-אחד]

בספר "החומה" עמוד 101 מביא מכתב מר' יעקב פנחס גווירץ איש נטורי קרתא מארצות הברית מנכדי ר' הלל משקלוב שראה את ספר "עב הכרס" של ר' הלל בביתו של ר' ש. זלמן ריבלין שממנו ערך ר' שלמה זלמן את הספר התמציתי. וכותב שם שא"א לסמוך על הספר התמציתי כי הוא ערוך. אבל זה ראי' גדולה לכך שהספר הוא קדום ולא המצאה חדשה.
אשמח אם מישהו יוכל להורידו לתועלת הציבור.

אשמח שתסביר לי בבקשה דבר פשוט.
איך זה שכל הספרים שהוציא רש"ז ריבלין שייחס לאבותיו, כולם "תמציות" או "הרחבות" של החומרים ה"מקוריים", כפי שהוא עצמו מציין בחלק מהספרים (דורש לציון לדוג׳)?
איך זה שאין רש"ז ריבלין מצטט ולו קטע אחד משמעותי מילה במילה ומציינו ככזה? אין אף קטע מקורי הראוי לציטוט? הכל חייב עיבוד? גם דרשות של מגיד ידוע ומנוסה כר׳ משה ב"ר הלל וסופר כאביו ר׳ יאשע לא היה אפשר לצטט ללא עיבוד?
ואיפה כל החומרים ה"מקוריים"? איך הם תמיד נעלמו?

[אוהב ציון]

ב"ה

ואגב, ההבדל המהותי בין הפרטים המעטים הלא מדוייקים לכאו' אצל ר' אריה נאמן לבין הסיפורת הריבלינית היא כזו.
אני מניח שגם ב"אמת מארץ תצמח" של ר' ישראל משקלוב יש פרטים פה ושם שאינם לגמרי מדוייקים מסיבות שונות, אבל מה, בכל התיעודים הנאמנים, כמו זה של ר"י ור' אריה נאמן והמסמכים בני הזמן, אתה רואה שהם מספרים את אותו הסיפור! לפעמים זה מספר את הנקודה הזו מהזווית הזו והשני מזווית אחרת, לפעמים זה מדגיש יותר נקודה אחת והשני מדגיש נקודה אחרת, אבל המכנה המשותף לכל אלו הוא רחב מאוד למרות פה ושם הבדלים (קטנים) בפרטים.
בשונה מכך הסיפורת הריבלינית, היא פשוט מספרת סיפור אחר לגמרי! המכנה המשותף בינה לבין התיעודים הנאמנים הוא צר מאוד (יחסית) ולכן דינה להיפסל או עכ"פ לשים עליה סימן שאלה גדול מאוד.
לכן הויכוח שלנו על פרט זה או אחר הוא מיותר לגמרי, כיוון שצריך להשוות את הסיפור ככלל כדי לבחון אם הוא אמין ופחות בפרט זה או אחר.

אולי יבאר לי כבודו, מי הוא השקרן הראשון לבית רבלין, שממנו החלה תעשיית השקרים שכל כך הרבה האמינו לה? הרי גם כבודו לא טוען שהכל החל ברשז"ר, ואגב, עיינת בספר מוסד היסוד? מאוד תמוה לומר שכל המסמכים הם אצל משפחת רבלין.

[משולש]

למעשה יש ספר דורש ציון מר' משה ריבלין. יצא לאור בשנת תשס"ד. מה כתוב שם?

http://beta.nli.org.il/he/books/NNL_ALEPH002648155/NLI

[איש-אחד]

ב"ה

ואגב, ההבדל המהותי בין הפרטים המעטים הלא מדוייקים לכאו' אצל ר' אריה נאמן לבין הסיפורת הריבלינית היא כזו.
אני מניח שגם ב"אמת מארץ תצמח" של ר' ישראל משקלוב יש פרטים פה ושם שאינם לגמרי מדוייקים מסיבות שונות, אבל מה, בכל התיעודים הנאמנים, כמו זה של ר"י ור' אריה נאמן והמסמכים בני הזמן, אתה רואה שהם מספרים את אותו הסיפור! לפעמים זה מספר את הנקודה הזו מהזווית הזו והשני מזווית אחרת, לפעמים זה מדגיש יותר נקודה אחת והשני מדגיש נקודה אחרת, אבל המכנה המשותף לכל אלו הוא רחב מאוד למרות פה ושם הבדלים (קטנים) בפרטים.
בשונה מכך הסיפורת הריבלינית, היא פשוט מספרת סיפור אחר לגמרי! המכנה המשותף בינה לבין התיעודים הנאמנים הוא צר מאוד (יחסית) ולכן דינה להיפסל או עכ"פ לשים עליה סימן שאלה גדול מאוד.
לכן הויכוח שלנו על פרט זה או אחר הוא מיותר לגמרי, כיוון שצריך להשוות את הסיפור ככלל כדי לבחון אם הוא אמין ופחות בפרט זה או אחר.

אולי יבאר לי כבודו, מי הוא השקרן הראשון לבית רבלין, שממנו החלה תעשיית השקרים שכל כך הרבה האמינו לה? הרי גם כבודו לא טוען שהכל החל ברשז"ר, ואגב, עיינת בספר מוסד היסוד? מאוד תמוה לומר שכל המסמכים הם אצל משפחת רבלין.

פרטים שונים החלו להשתבש עוד לפני רש"ז, בעיקר בסיפורים שעברו מפה לאוזן. פרטים כמו תאריך המגיפה בגליל ושנת המעבר מצפת לירושלים שכבר ר"י שוורץ בתבואות הארץ נתבלבל בדבר. ויש טעויות כמו ייחוס העלייה לציווי מפורש מהגר"א, טעות הנזכרת לראשונה במאמר של ר׳ יאשע ריבלין בתרמ"ו, וכמו הקדמת עלייתו של ר"ה ריבלין לסביבות תק"ע עם העולים הראשונים בידי רח"מ מיכלין, אבל עדיין לא טענה שהוא זה שעמד בראש וכו׳.
בטעויות שהזכרתי ואולי עוד כמה בודדות, אין שום הכרח להניח שמדובר בשקרים מכוונים ולא בטעויות בשוגג. לעומת זאת בספרים שהו"ל רש"ז ריבלין אין "טעויות", יש סיפור אחר לגמרי מתחילתו עד סופו עם מכנה משותף צר מאוד עם התיעודים הנאמנים של ר"י משקלוב ור׳ אריה נאמן ואחרים ושל מסמכים מקוריים בני הזמן.
אין שום אפשרות לומר שהאגדה הריבלינית שמספר רש"ז ריבלין היא "טעות", לימוד זכות יחיד שניתן לומר במידה מסויימת הוא, שהוא היה בעל דמיון מפותח מאוד, וסביר להניח שמתי שהוא הוא בהחלט החל להאמין באגדות שסיפר.

לאילו מסמכים במוסד היסוד אתה מתכווין?
ככלל, בספריו של רש"ז ריבלין אין באמת מקורות לסיפורים שהוא מספר. גם שהוא מציין מקור אז או שאין קשר בין המקור המצויין לסיפור או שהוא מהווה מקור רק לנתון שולי בסיפור, או שהוא בכלל מביא כמקור שם של מישהו שכביכול סיפר לו.
כשקראתי לראשונה בעיקר את חזון ציון ומוסד היסוד טרחתי לבדוק כל מקור ומקור שהוא מציין, הייתי מזועזע לגמרי מהתוצאות כנ"ל.
רמת הפירוט בסיפוריו גבוהה מאוד, ואין שום אפשרות שסיפורים מפורטים כאלו יהיו אמינים ללא מקורות כתובים, שכן אין דרך לפירוט שכזה לעבור 130 שנה בע"פ עד שרש"ז יעלה אותם על הכתב.

[משולש]

מי שמספר סיפור אחר לגמרי זה אתה.

תלמידי ר' חיים מוולוז'ין כמו הרב קצלנובגן הרב מרדכי יפה וכן ר' ישראל משקלוב הרב אריה נאמן אומרים מפורשות שר' חיים מוולוזין עמד אחרי כל יסוד הישוב בארץ הקודש.
(ראה מוסף שבת יתד סוכות תשמ"ט)
תלמידי הגר"א עצמם מדברים מפורשות על הקשר בין עלייתם לגאולה. "אתחלתא דגאולה" "פקידה" וכו' וכו' "חידוש הסמיכה", קריאה לעשרת השבטים, בניית החורבה וכו' והכל בזמן קצר של פחות מ-30 שנה שהיו בארץ ישראל.

אתה מהראשונים שטוענים שהכל היה ספונטני ומה שעשו בקשר לגאולה היו "גימיקים". גם אם נמצא מכתב מהגר"א תטען שזה לאו דווקא וכו' וכו'.

כל מה שהרב שלמה זלמן כתב נמצא בפזמונים של ר' יושעה והוא לא המציא שום דבר. אלא אם תטען שגם זה מזוייף, שזה ממש לא עולה על הדעת כלל וכלל. וכבר הבאתי ארבע יסודות של הפזמונים וקול התור וכו' שר' יושעה עצמו כתב בעיתונים בימים ההם: א. העלייה במצוות הגר"א. ב. התגשמות יעודי הנביאים בבנין החורבה וירושלים. ג. האמונה שמשנת ת"ר תתחיל הגאולה (מבחי' משיח בן יוסף) ד. שהגאולה תהיה בהתחלה טבעית כעני ורוכב על החמור. ר' יושעה מצטייר כאדם צדיק וישר ולא כזייפן חלילה. ור' יושעה מזכיר בפזמונים את קול התור מפורשות.

יתכן שר' יושעה לא דייק כ"כ בפרטים (וכמובן רש"ז) אבל גם אחיו ר' זלמן חיים אחיו הבכור (אולי) טעה לפי מה שכתוב בספר צוואת מרדכי ממשפחת הומינר שמצטטים כת"י שלו שנמצא ברשותם שר' הלל ייסד את היישוב בירושלים תקע"ב וכו', ולא היה כאן משהו מגמתי.

[משולש]

דברתי עם היום עם החוקר אריה מורגנשטרן הוא טוען שר' יושעה היה אדם אמין מאוד שאפשר לסמוך עליו, ולכך הוא משער שיתכן ור' הלל היה היה בין העולים הראשונים לארץ ישראל וחזר לחו"ל (הוא ציין לי שהוא מביא בספריו שר' הלל לא הסתדר עם ר' ישראל משקלוב והיו להם הרבה ויכוחים, גם בפזמונים ר יושעה מזכיר שר' הלל התווכח עם ר' ישראל משקלוב על העלייה לירושלים מצפת, והוא כותב שם והוא רחום יכפר עוון...) ואולי גם ביקר כאן כמה פעמים ורק בתקצ"ב החליט להתיישב סופית בארץ ישראל.

[איש-אחד]

מי שמספר סיפור אחר לגמרי זה אתה.

תלמידי ר' חיים מוולוז'ין כמו הרב קצלנובגן הרב מרדכי יפה וכן ר' ישראל משקלוב הרב אריה נאמן אומרים מפורשות שר' חיים מוולוזין עמד אחרי כל יסוד הישוב בארץ הקודש.
(ראה מוסף שבת יתד סוכות תשמ"ט)

מעולם לא הכחשתי שהגר"ח מוולוז'ין עמד בראש מערך התמיכה והניהול של כולל הפרושים. כל השאלה היא מאיזה שלב הוא עמד בראש, האם עוד לפני שרמ"מ עלה (כפי שכותב ר' אריה נאמן) או שרק אחרי שרמ"מ עלה ולא הסתדר בטבריה וצפת עם החסידים (כפי שכותב ר' ישראל משקלוב). עוד שאלה עד כמה היה מעורב בשאלה של העלייה עצמה, האם הורה לאנשים לעלות או שרק ניסה לשלוט במספר העולים וכדו'.
אם הייתי טוען שר"ח לא היה ממנהיגי כולל הפרושים ולא היה מעורב כלל בנושא זה אכן היה סיפור אחר מהאמת, כמו שלטעון שר' הלל ריבלין כן היה עמד בראש העליה והיה מעורב בענין זה לספר סיפור אחר מהאמת.

תלמידי הגר"א עצמם מדברים מפורשות על הקשר בין עלייתם לגאולה. "אתחלתא דגאולה" "פקידה" וכו' וכו' "חידוש הסמיכה", קריאה לעשרת השבטים, בניית החורבה וכו' והכל בזמן קצר של פחות מ-30 שנה שהיו בארץ ישראל.

תלמידי הגר"א בשום צורה לא קושרים בין עלייתם לבין הגאולה.
הצבעה על ביטויים כמו "אתחלתא דגאולה" אינה אלא הוצעת דברים מהקשרם ואנכרוניזם מוחלט, כפי שהארכתי בזה כאן מזמן.
מה גם שבשום צורה אנקדוטות לא יכולות להפוך למשנה ואידאולוגיה סדורה, באותה מידה ש"סייג לחכמה שתיקה" בוודאי אינה ביטוי לקריאת חז"ל להצטרפות המונית לסדנאות שתיקה מהמזרח הרחוק.

אתה מהראשונים שטוענים שהכל היה ספונטני ומה שעשו בקשר לגאולה היו "גימיקים". גם אם נמצא מכתב מהגר"א תטען שזה לאו דווקא וכו' וכו'.

דעה מקובלת בהחלט במחקר היא שהעלייה היתה ממניעים זהים לרוב העליות עד אז - אהבת אר"י וכו', לא חידשתי בזה דבר.
"גימיקים" התייחס לפעולות שתלמידי הגר"א מזכירים באגרת תק"ע שנעשו למען התורמים מחו"ל, כמו תפילה על קברי תנאים ואמוראים וקניית ד"א קרקע באר"י לזיכוי התורמים במצוות התלויות בארץ. אין שום קשר בין הדברים הללו לגאולה, אלא רק אם ממציאים כאן בדיה של הקמת תעשיה חקלאית וכדו'.

כל מה שהרב שלמה זלמן כתב נמצא בפזמונים של ר' יושעה והוא לא המציא שום דבר. אלא אם תטען שגם זה מזוייף, שזה ממש לא עולה על הדעת כלל וכלל. וכבר הבאתי ארבע יסודות של הפזמונים וקול התור וכו' שר' יושעה עצמו כתב בעיתונים בימים ההם: א. העלייה במצוות הגר"א. ב. התגשמות יעודי הנביאים בבנין החורבה וירושלים. ג. האמונה שמשנת ת"ר תתחיל הגאולה, ד. שהגאולה תהיה בהתחלה טבעית כעני ורוכב על החמור. ר' יושעה מצטייר כאדם צדיק וישר ולא כזייפן חלילה. ור' יושעה מזכיר בפזמונים את קול התור מפורשות.

ברור שמה שכתב רש"ז ריבלין נמצא בפזמונים, כיון שהוא כתב את הפזמונים.
אנקדוטות בודדות וחלקיות הנמצאות במאמרי ר' יאשע אינן הופכות למשנה סדורה ולספר פזמונים, לכן היותר זה יכול ללמד שכותב הפזמונים הכיר את מאמרי אביו ר' יאשע..

יתכן שר' יושעה לא דייק כ"כ בפרטים (וכמובן רש"ז) אבל גם אחיו ר' זלמן חיים אחיו הבכור (אולי) טעה לפי מה שכתוב בספר צוואת מרדכי ממשפחת הומינר שמצטטים כת"י שלו שנמצא ברשותם שר' הלל ייסד את היישוב בירושלים תקע"ב וכו', ולא היה כאן משהו מגמתי.

טעויות שנעשו בדרך כלל בשוגג בידי כמה, זה אפשרי וגם כנראה נכון, כנ"ל. עם זאת אין שום ספק שלרש"ז ריבלין היתה מגמה ברורה וחד-משמעית לאורך כל הספרים שהו"ל.

אבל בסופו של דבר זה באמת פחות אכפת לי אם מישהו שיקר, טעה או דמיין, שכן העובדות הן ברורות וחד-משמעיות: הסיפורי הריבליני הוא סיפור אחר בתכלית מהסיפור אותו מספרים המקורות הראשוניים בני הזמן!

[איש-אחד]

דברתי עם היום עם החוקר אריה מורגנשטרן הוא טוען שר' יושעה היה אדם אמין מאוד שאפשר לסמוך עליו, ולכך הוא משער שיתכן ור' הלל היה היה בין העולים הראשונים לארץ ישראל וחזר לחו"ל (הוא ציין לי שהוא מביא בספריו שר' הלל לא הסתדר עם ר' ישראל משקלוב והיו להם הרבה ויכוחים, גם בפזמונים ר יושעה מזכיר שר' הלל התווכח עם ר' ישראל משקלוב על העלייה לירושלים מצפת, והוא כותב שם והוא רחום יכפר עוון...) ואולי גם ביקר כאן כמה פעמים ורק בתקצ"ב החליט להתיישב סופית בארץ ישראל.

ר' יאשע היה אולי אדם אמין, ואם כתב שעלו במצוות הגר"א, מן הסתם ר' יאשע אכן האמין שכך היה. אך אין בכך להעלות או להוריד לגבי השאלה ההיסטורית האם אכן עלו במצוות הגר"א או לא, אם זה סותר בהחלט את השתיקה המוחלטת והזועקת בהחלט של תלמידי הגר"א והמקורות הראשוניים בענין זה.

ר' ישראל אכן האשים את ר' הלל בכך שניסה למנוע מאביו ר' בנימין ריבלין לעלות לאר"י, מה ששוב סותר בתכלית את האגדה הריבלינית.
ולו יהי שר' הלל הציץ פעם לאר"י (מה שלא נראה לי שמורגנשטרן באמת סבור שקרה), מה שהוא דבר לחלוטין לא סביר (בוודאי שלא מספר פעמים) כנ"ל, מה שוודאי הוא שלא עמד והנהיג את העליה כפי האגדה הריבלינית.

[משולש]

בספר משך חכמה לחוקר יוסף יואל ריבלין הוא מביא מקורות קדומים לפזמוני ר' יושעה.

וכך הוא כותב בספר שהוציא עליו "משך חכמה":

וכן נגש גם לפעולות, מתוך אמונה חזקה זו שקדמה גם לשטה וגם לתכנית, והיה אומר מתוך הבעה: ש"אין עלינו לעשות חשבונות רבים ולא למראה עינים לשפוט", או כנוסחו ב"הלבנון" תרל"ה כ' סיון, במאמרו ע"ד התפתחות הישוב מחוץ לחומה, "לא בחיל ולא בכח, כי אם ברוח ד' ורצונו כי עת לחננה". ראשית מעשהו היתה עוד בשנת תרט"ו, אז הוציא מכתב חוזר "כעת לחננה" (בגימטריא תרט"ו) כי בא בא מועד", בבאור על נחיצות הבנין, וסמוך לכתיבת חוזר זה בשנת תרי"ז יסד גם חברה בשם "בוני ירושלים". את החברה הזאת מזכיר הר"י ריבלין גם בזמן יותר מאוחר, במאמרו ע"ד הישוב מחוץ לחומה ב"הלבנון" תרל"ד גליון 21. בחוברת התכנית של החברה נמצא גם פזמון הר"י ריבלין, שבין יתר דבריו, נאמר: "בבנין ירושלים נחל כנאמך ובכל הארץ נעשה חיל כרצונך" (ראה להלן).פזמון מהר"י ריבלין, בשם "פרזות תשב ירושלם הבנויה".



נכתב בשנת תרט"ו "כעת לחננה" לפ"ק [בהיותו עוד בן ח"י שנה]. ונדפס בקונטרס "בוני-ירושלם" שהוציא בשנת תרי"ז [כנזכר לעיל], על הרעיון הנחיצות והחובה לבנין ירושלם עפ"י פסוקים מתנ"ך ומאמרי חז"ל.

בפזמון זה משתקפת תמונה מפליאה מחלומותיו ושאיפתו החזקה של הרי"ר מראשית "תקופת חלומו" משנת תרט"ו, עד שזכה "להניח אבן הפינה לאגודת נחלת-שבעה" כו', בשנת תרכ"ט, ושהיתה הכשרה ארוכה ומלאת הרפתקאות למעשיו הנמרצים והכבירים בבנין השכונות הראשונות.

הפזמון מלא גימטריות ורמזים, שהר"י ריבלין הצטיין בהם עד להפליא. [ראה מאמרי "ירושלם ופתח-תקוה" ב"בוסתנאי" שנת תרצ"ט גליון 40-39]. וכפי שהבאנו לעיל היה הרי"ר משתמש ברמזי גימטריות וכדומה מתוך פסוקי תנ"ך ומאמרי חז"ל לשם הוכחה כי "שליחות משמים היא" להתחיל בבנין ירושלים.

כידוע היה הרי"ר מסתמך בכל מעשיו תמיד על רמזים כאלה ליצור יש מאין ועשה והצליח. עוד בילדותו היה ר' יוסף ידוע ל"ילד פלאים" בכשרון, מחשבה ומרץ יוצאים מהכלל. הרב ר' אלי' מרדכי אייזינשטיין הי"ו [מי שהיה מזכירו של הגר"ש סלאנט זצ"ל], מספר ששמע מפי חותנו הרה"ג ר' זלמן חיים ריבלין ז"ל, מנהל ת"ת עץ-חיים: "כשהיה ר' יוסף אחיו ילד בגיל י"ד שנה, ראה את אביו רא"ב ז"ל בחלום, למד אתו את כל מסכת מגילה, ומאז ראו בו הכל כשרונות עילואיים ומרץ כביר בלתי מצוי".

בפזמון זה חבויים גם רמזים שונים בקשר לעלית זקנו הגאון והנגיד רבי הלל ריבלין משקלאב זצ"ל וחבריו תלמידי הגר"א לאר"י, עם התנועה שחולל אז אביו הגאון רבי בנימין ריבלין משקלאב, תלמידו ושאר בשרו של הגר"א, במצוות הגר"א, ועל משאת נפשם לבנין ירושלם. הוא רבי בנימין שכתוב עליו: "על ידו נבנתה עיר שקלאב וחכמיה על תילה" [בהקדמת בני הגר"א לבאור הגר"א על שו"ע או"ח, בספר "עליות אליהו" ו"בקריה נאמנה"]. על רמזי ההיסטוריה, הגימטריות וכו' שבפזמון זה מרמז הר"י ריבלין בשורות: "ובטורי אלה אותותם ופרטיהם" כו', "גם שמי ושם אבותי כלולים". הרבה בטויים ופסקאות שבפזמון זה אנו מוצאים גם במאמריו של הרי"ר אחרי כן, ב"המגיד", "הלבנון", "המליץ", "הצפירה" ועוד, בקשר עם פעולותיו המעשיות בעצם זמן יסוד ועבודת בנין השכונות הראשונות מחוץ לעיר, ואלה הוסיפו לנו יתר באור ובהירות בכוונותיו בדברי הפזמון הזה. –

פרזות תשב ירושלם הבנויה.[i]

א. 'ישגיב כחך ד' שבתנו בקדש, 1)

תרחם ציון ד' שוכן ב'ציון. 2)

'ובנה את ירושלם עיר קדשך,

כי עת לחננה ישע 'ופדיון.

'סוד רצונך בעבדך נטעת, 3)

בעזרך 'אקימה וזה 'עולמי.

'פרזות תשב ירושלם הבנוי',

ואתה חומת אש, לה 'ולעמי. 4)

'בבנין ירושלם נָחל כנאמך

ובכל הארץ נעשה חיל כרצונך. 5)

'רבות, נעשה חיל ולא בחיל,

כי אם ברוח, רוח ממרומך.

'אך נָחל אנו במעשי ידינו,

חיש מהר תרחיב גבולנו. 6)

'בנה נבנה כי עת לבנות,

בונה ירושלם, בך בטחוננו.

________

ב. 'מחשבה טובה, הקדוש ב"ה, 7)

מצרפה למעשה ומקרבה לפעלה. 8)

"בעת לחננה", עת לעשות,

רוח קדש קוראת לנו ממעלה. 9)

'ראשית דבר, קרא באזניה,

קרא ודבר על "לב-ירושלם". 10)

"כי בא, בא מועד" ועת לבנות, 11)

הָחל לבנות "יהודא וירושלם". 12)

'תושבינו המעטים יקומו תחילה,

לפתוח בבנין חרביה וגדריה.

'ישמעו רחוקים ויבואו רבים, 13)

להמשיך אתנו בנינה והדוריה.

'ארצנו ברוכה "מבׂרכת השם", 14)

תלוי' ברצוננו ומעשי ידינו.

'רבים וכן שלמים מקצוי תבל,

בשמעם על בנין עיר קדשנו,

'ציון, ירושלם! יקרא זה לזה,

יעלו ויבואו, נבנה ונקום.

'ורצונו בכך, בֹנה ירושלם ד',

נדחי ישראל יכנס, וכן 'יקום. 15)

________

ג. אבותי כי בטחו ועלו לציון 16)

ב"סערת אליהו גאון ישראל". 17)

הכניסו לכתחילה עצמם בסכנה 18)

לכונן ולבנות משכנות ישראל.

בארצות החיים מהן תצא תורה

היתה משאלתם ומשאת נפשם.

ומקום הניחו לנו אבותינו

להתגדר כחפץ ד' ברוח קדשם.

כמצוות וברכת קדוש ישראל

לאבותי בני צור מחצבתו כלילנו. 19)

זכותם תסיענו במעשי ידינו

לבנות בית ישראל על נחלתנו.

________

ד. זהו רצון ד' ורוחו ממרומים

לא לנו עשות חשבונות רבים.

בחלומי ובהקיצי היא תשיחני

באותות פלאים, מוכיחים משמים.

הן כל זאת אצבע אלקים היא

כַדבר שחזיתי, "ד' שוכן בציון". 20)

באור ליום "חי-מנחם" א"ב. 21)

"בעת לחננה" היא תרט"ו 'ופדיון. 22)

ובטורי אלה, אותותם ופרטיהם,

אשר לא בכח בינתי הערכתים.

כי אם ברוח ויד השגחת עליון

גם שמי ושם אבותי כלולים.

________

ה. 'יאמרו אך דמיון וחלום הוא, 23)

ובשם בעל החלומות יקראוני.

'ואומרים במה נבנה מושב בתים

ובלי חומה ובריח, ולא ישמעוני.

'סלו המסלה, הַקריאה לנו היא

הִשמיענו וצופה לנו אדון עולם.

'פתחו לי פתח כחודו של מחט,

ואפתח לכם כפתחו של אולם.

'רוח היא באנוש ונשמת ש' תבין,

אין דבר עומד בפני רצון ורוח.

'בחזותי "אלמתי קמה וגם נצבה" 24)

האיש אשר בחר בו מטהו יפרח.

'רוח עוז בלב יושבי עירנו,

עוררה לעשות בפועל 'כפנו. 25)

'בטחון ועצמה בקנין נחלת ד'

ומי תכן עצת ד' 'יודיענו.

'לחצוב עמודיה ולבנות גדריה,

אך נירה אבן הראש 'והפינה.

'נבנה בתים ונטע כרמים,

כי הגיעה השעה, "העת לחננה". 26)

________

ו. 'רב לן שבת בחצרות בני נכר 27)

ידיהם בכל ואת שכרם מאמירים.

'בני שרה, בתוך בני הגר 28)

במחשך שוכנים ובחלאים נגועים.

"לב-עולמנו", קיומו ומרחבו 29)

במכון לשבתנו כי נכונן לנו,

'נאות דשא על הררי ירושלם,

במרחביה נוכח הר צבי קדשנו.

________

'יסודתה בידינו ורוחנו (א'י'א'ה') 30)

ב"רוח קדש" בעזר ד' וחסדיו. 31)

'ובשני עברי שעריה, ירושלם, 32)

תהי כעיר שחוברה לה יחדיו.

'סוכת שלום, סביבה חומת אש,

הוא ד' צורנו. ככתוב בזכריה.

'פועל ידינו ירצה ויצליח.

פרזות תשב ירושלם הבנויה. 33)

_____________________________________________

המרכאות שבאו ע"י מלים או בטויים שבפזמון כתובות בגוף המקור, וסימני המתגים שבאו ע"י ראשי מלים וחרוזים, רשמנו אנו לשם סימון הרמזים לפי הבאורים דלקמן:

1) ראשי התבות של ראשי החרוזים שבחלק א' הם: "יוסף ברא"ב" [בן ר' אברהם בנימין]. 2) המלים "ציון", "ופדיון", "עולמי", "ולעמי" שבסופי ארבעת החרוזים הראשונים, כל אחת בגימטרי' "יוסף". 3) "סוד רצונך בעבדך נטעת", בזה מובלטת אמונתו החזקה שהוטל עליו להוציא לפועל את הרעיון הנשגב הזה. [ראה לעיל במאמרי [סימן ג']. אמונה זו ממלאה כמה חרוזים גם הלאה, ולא יחיד במשפחתו היה רבי יוסף ז"ל, בהגיגיו אלה עד לכדי רגשות מיסטיים. סח לו לאבא ר' ראובן ז"ל, הרב הגאון ר' חיים ראצינר ז"ל, הרב דהלאווצי ברייסין, תלמידו של הגאון רבי יצחק אייזיק ריבלין רב בטאלאצין [ע"י שקלאב], שהיה – רי"א – מהלך ברחובות העירה אטוף בטלית מצויצת ומטיף על הגאולה וביאת המשיח, והגיע עד כדי כך שמרוב הגיגו במשיח נדמה לו שהוא "שלוחא דמשיחא". 4) "ואתה חומת אש לה", היינו: לירושלם [ככתוב בזכריה ב']. "ולעמי" כנאמר "וד' סביב לעמו". 5) כנוסח האמור בתפלה "כנאמך בנה ירושלם ד'", "ובכל הארץ" כנאמר "ועשה חיל באפרתה". 6) "אך נחל אנו במעשי ידינו" שטתו זו של הרי"ר היתה, כידוע, לא רק ברעיון אלא גם בכל מעשיו, בדרך זו יסד חברות ובנה שכונות, וכך היה אומר לכל אחד שהשפיע עליו להיות חבר בבנין בית: "אתה תתן המג'ידי הראשונה להגזבר, ובקרב הימים תהי' אי"ה בעל-בית, אל תשאל קושיות, כך רצון ד' בבנין ירושלם", וכך נתגשמה שטתו, ובדרך זו בנה את שתים עשרה השכונות הראשונות. 7) הר"ת שבראשי החרוזים של חלק ב' הם: "מברכת ד' ארצו" [כנוסח הכתוב בברכת יוסף]. 8) "מחשבה טובה הקב"ה מצרפה למעשה ומקרבה לפעלה", כלומר הוא מסייע בידי החושב אותה להוציאה לפועל. 9) "קוראת לנו ממעלה". יש להעיר שגם בפנקסי היסוד של ועד שכונת מאה-שערים כתוב על הרי"ר ברוח זו: "הר' יוסף בהר"ר אברהם בנימין" כו', "הזוכה לזאת שנתעורר לו מלמעלה המחשבה הנוראה לבנות חורבות ירושלם" כו'. 10) "לב-ירושלם", שנכתב במרכאות, בגימטרי' "יוסף בן אברהם בנימין". 11) "כי בא בא מועד" בגימטרי' "יוסף". 12) "יהודא וירושלם", שנכתב במרכאות, בגימט' "יוסף בן אברהם בנימין". 13) "ישמעו רחוקים ויבואו", גם נבואתו זו נתקימה, כידוע, שתיכף עם התחלת בנין השכונות הראשונות בירושלם התחילה עליה מתמדת גדולה לאר"י. 14) "מברכת השם", שנכתב במרכאות, לא נתברר לנו כוונת הרמז לזה. 15) "ורצונו בכך בונה ירושלם ד', לפי הדעה בחז"ל שהתחלת בנין ירושלם תהיה לפני קבוץ גליות. "יקום" בגימט' "יוסף". 16) "אבותי כי בטחו ועלו לציון", הכוונה לזקנו הג"ר הלל ריבלין ז"ל משקלאב, מתלמידי הגר"א ובניו, שעלו לאר"י לפני מאה ושלשים שנה. 17) "בסערת אליהו גאון ישראל". הכוונה להגאון מווילנא, שעורר את תלמידיו לעלות לאר"י. 18) "הכניסו לכתחילה עצמם בסכנה", בנוסח זה מדגיש הרי"ר בכמה מקומות במאמריו על עלית הפרושים שבראשות תלמידי הגר"א. 19) "לאבותי בני צור מחצבתו", הם רבי בנימין ריבלין ובנו רבי הלל, שהיו שאריו של הגר"א, מ"צור מחצבתו" הגאונים רבי משה קרמר ורבי משה רבקש ז"ל בעל "באר-הגולה". 20) הכוונה ל"חלומו" הידוע, "ד' שוכן בציון" [ראה לעיל מאמרי סימן ג']. 21) "ח"י מנחם" בגימט' "יוסף", א"ב, ר"ת שם אביו. 22) "בעת לחננה" שנת תרט"ו לפ"ק. וביחד "אב" [שם החודש] "בעת לחננה" [מספר השנה] בגימט' "יוסף בן אברהם בנימין". 23) האותיות שבראשי החרוזים של חלק זה הם: "יוסף" "רבלן". 24) "אלמתי קמה וגם נצבה", לא מצאנו רמז למרכאות של המלים האלה. 25) המלים "כפנו" "יודיענו" "והפינה" שבסופי החרוזים האלה כל אחת בגימט' "יוסף". 26) "העת לחננה" בגימט' "יוסף בן אברהם בנימין". 27) הכוונה לבעלי החצרות הנכרים שהיו משכירים דירות ליהודים. 28) "בני שרה בתוך בני הגר", אף שבימים ההם היו, בדרך כלל, היהודים והערבים חיים בידידות, אבל היו סובלים בכמה מובנים ומהתדבקות במחלות שונות שהיו מצויות אז בין הערבים. 29) "לב עולמנו", הכוונה על ירושלם, שנקראת "לב העולם" בזוהר פרשת שלח דף קס"א, כלומר "שקיומו ומרחבו" של הישוב בירושלם תלוי אך במכון לשבתנו כי נכונן לנו". 30) ר"ת בלתי מובן. 31) "רוח קדש" בגימט' "יוסף בן אברהם בנימין". 32) "ובשני עברי שעריה ירושלם", היינו לפנים השערים בעיר העתיקה, ומחוץ לשערים, הישוב שיבנה מחוץ לחומה "תהי כעיר שחוברה לה יחדיו". 33) האותיות שבראשי החרוזים של חלק זה הם: "יוסף רבלן".

ברור, כי זולת הרמזים האמורים, כוון הרי"ר לעוד כמה וכמה רמזים וגמטריאות, אשר לא עלה בידינו לגלות מצפונם.

בקונטרס הנזכר באו עם הפזמון פסוקים מפרקי תהלים וקטעים מפיוטים ו"סליחות" שונים, וצרופי אותיות ומלים סתומים.

הרי"ר היה נוהג גם להקדים תפלה מיוחדה להצלחת כל פעולה. הג"ר חיים מאן הי"ו, מספר: שהיה רואה בעיניו "כשרבי יוסף ריבלין ז"ל היה צריך ללכת לבית הממשלה לישועת הכלל, היה קם באשמרת הבקר וגומר את התהלים ברגשי קדש, ויהי תמיד מצליח בסייעתא דשמיא".

[איש-אחד]

אתה טענת לעיל שגם הפנייה לעשרת השבטים היתה גימיק ח"ו.

להד"ם!

[איש-אחד]

בספר משך חכמה לחוקר יוסף יואל ריבלין הוא מביא מקורות קדומים לפזמוני ר' יושעה.

עם כל הכבוד לזמן שאני נותן לאשכול הזה, אינני רואה סיבה להכנס לנושא של השקפתו המשיחית (כן או לא) של ר' יאשע ריבלין.
ומדוע? מכיון שגם אם נניח לצורך הענין שהיתה לו השקפה זהה לזו המובעת בספרות הריבלינית של רש"ז בנו, ואפילו זהה באופן חלקי, זה לא באמת רלוונטי מכיון שר' יאשע בשום מאמר אינו מייחס את האידאולוגיה המשיחית הזו לתלמידי הגר"א או להגר"א עצמו (גם במאמרים שהיינו מצפים שיזכיר בהם) וכלל לא מזכיר את הקווים העיקריים של האגדה הריבלינית שבנו רש"ז "חופר" עליה ללא הפסקה. כך שעדיין איני רואה סיבה מספיק טובה לקשר בין ר' יאשע לבין פזמונים עלובים (מבחינת כשרון כתיבת שירה) שיצאו לאור לפתע רק עשרות שנים לאחר פטירתו.
אבל גם לו יהי שר' יאשע כתב את הפזמונים כמו שהם ולא נגעה בהם יד בנו לרעה ח"ו, זה עדיין לא משנה את העובדה החד-משמעית שהסיפור המסופר בפזמונים האלו שונה בתכלית מהסיפור ההיסטורי של המקורות הראשוניים בני-הזמן ומלא בבדותות.

סתם דוגמה קטנה, אם ניקח לדוג' את התיאורים בפזמונים ובחזון ציון ועוד, על האהבה ואחווה שלום ורעות שהיו בין החסידים לפרושים מאז עלייתם, והשמחה הגדולה של החסידים בתק"ע על התישבותם של הפרושים בצפת (וגם בהמשך). זה מגוחך עד כמה שזה מופרך וסותר לחלוטין את המציאות ההיסטורית.
כי כולל הפרושים ככולל חדש נפרד מכולל רייסין הוקם דווקא בעקבות המחלוקת של רמ"מ עם החסידים בטבריה וצפת. מופרך לחלוטין לחשוב שהחסידים שמחו ועוד יצאו לרקוד כשדווקא תלמידי הגר"א הלוחמים הגדולים נגדם (כר' סעדיה, רמ"מ ור' חיים כ"ץ ועוד) עלו להתישב לידם, ועוד השתלטו על רוב הכנסותיהם מתרומות ליטא ורייסין.

[איש-אחד]

משום מה טרם נענית לבקשתי..

אשמח שתסביר לי בבקשה דבר פשוט.
איך זה שכל הספרים שהוציא רש"ז ריבלין שייחס לאבותיו, כולם "תמציות" או "הרחבות" של החומרים ה"מקוריים", כפי שהוא עצמו מציין בחלק מהספרים (דורש לציון לדוג׳)?
איך זה שאין רש"ז ריבלין מצטט ולו קטע אחד משמעותי מילה במילה ומציינו ככזה? אין אף קטע מקורי הראוי לציטוט? הכל חייב עיבוד? גם דרשות של מגיד ידוע ומנוסה כר׳ משה ב"ר הלל וסופר כאביו ר׳ יאשע לא היה אפשר לצטט ללא עיבוד?
ואיפה כל החומרים ה"מקוריים"? איך הם תמיד נעלמו?

[משולש]

ר' יושעה לא היה עוד איזה עיתונאי או קבלן שכונות הוא היה ראש ועד הכללי כנסת ישראל שאיחד את כל קהילות האשכנזים בירושלים. ולכן עמדותיו שכתב בפומבי לעין כל לא היו השקפות פרטיות שלו, אלא כמייצג הציבור בירושלים הוא היה נזהר בכל מילה שכתב בפרט שהיה צמוד לרבני ירושלים הרב סלנט ועוד ולא יתכן שימציא דברים על דעתו. וממילא מוכח שזו היתה ההשקפה הרווחת בירושלים של אז ולכן כ"כ חשוב לראות מה שכתב ולהבין את הלך הרוחות בירושלים.

[איש-אחד]

ר' יושעה לא היה עוד איזה עיתונאי או קבלן שכונות הוא היה ראש ועד הכללי כנסת ישראל שאיחד את כל קהילות האשכנזים בירושלים. ולכן עמדותיו שכתב בפומבי לעין כל לא היו השקפות פרטיות שלו, אלא כמייצג הציבור בירושלים הוא היה נזהר בכל מילה שכתב בפרט שהיה צמוד לרבני ירושלים הרב סלנט ועוד ולא יתכן שימציא דברים על דעתו. וממילא מוכח שזו היתה ההשקפה הרווחת בירושלים של אז ולכן כ"כ חשוב לראות מה שכתב ולהבין את הלך הרוחות בירושלים.

אם זו היתה ההשקפה הרווחת אז בירושלים, היכן היא? איך אין לה ביטוי משמעותי בשום מקום בכתבי התקופה?

[משולש]

הארץ מתעוררת הארץ מבשרת, עלתה בימינו אתחלתא דגאולה, זמן פקידה...

מה עוד אתה רוצה שיגידו שמשיח כבר הגיע?

[איש-אחד]

הארץ מתעוררת הארץ מבשרת, עלתה בימינו אתחלתא דגאולה, זמן פקידה...

מה עוד אתה רוצה שיגידו שמשיח כבר הגיע?

אולי די להוציא ביטויים מהקשרם? אולי די לאנכרוניזם?

מה גם שגם לאחר ההוצאה מההקשר אין ביטויים אלו נוגעים אלא בנקודות משניות יחסית באידאולוגיה הריבלינית-משיחית. שכן העיקר הוא מה צריך לעשות למעשה, לא כל מיני הגדרות כאלו ואחרות לתקופה כזו או אחרת שניתן להסביר כך או אחרת וללא השלכות מעשיות.
איפה כל זה בכתבי הדור הראשון? ובדור השני?

[שמואל שלומוביץ]

אם מדברים על אווירה רווחת בירושלים אני רוצה להתערב כאן ולכתוב איזה מילה.

גם אני צאצא של משפחת ריבלין וסבי זקני ר' נפתלי צבי פרוש היה מגדולי העסקנים והעוסקים בבנין ירושלים,
מי שיזם והקים את שכונת שערי חסד, מזכירו וסופרו האישי של הגר"ש סלנט,
הוא היה חתן של רבי משה בן רבי אברהם בנימין ריבלין זצ"ל,
השד"ר של ה"ועד הכללי" בירושלים,
אחיהם ועוזרם של רבי יושעה ריבלין ור' זלמן חיים ריבלין.
שני אחיו של ר"מ הנ"ל היו ראשי הישוב, בועד הכללי ובמוסדות עץ חיים,
והם שלשתם לכאו' נושאי המסורת הריבלינית העיקרית לבנין ירושלים בדרך רבנו הגר"א ובטוריא דמשיח ב"י וכו' וכו'.
מענף זה יוצא לאור עולם בהמשך המיתוס הריבליני, קול התור, חזון ציון לענפיו.

רנ"צ פרוש (אבי משפחת פרוש העסקנית על ענפיה וסעיפיה השונים)
היה מסור בכל לב ונפש מצעירותו ממש (הוא לא היה מסוגל ללמוד עקב מחלת עינים) לעסקי הציבור בירושלים
וצאצאיו היו עושים ומעשים כל ימיהם בעבודת הקודש של בנין ירושלים,
המתבקש מכל היה שחמיו ובני המשפחה שקרבוהו וליוו את פעילותו
יחדירו בליבו את מסורת המשפחה אודות קדושת ומשמעות מעשיו, כמתבקש מקול התור,
או שרבו הגרש"ס - אשר בקרבתו ישב כל יום שעות רבות כמזכיר - יספר לו על חובותיו בנושא הזה.

רנ"צ השאיר אחריו יומנים וסיפורים על כל פיסקה חשובה בהשקפתו ופעילותו הציבורית,
מי שמכיר את האובססיה התיעודית של משפחת פרוש מבין על מה מדובר,
הוא גם מסר את מסורתו העסקנית והציבורית לבניו אחריו,
הם המשיכו וממשיכים עד היום בפעילות עסקנית,
חלקם בצד הפוליטי של הפעילות הציבורית ואחרים בשטחי גמ"ח אחרים,
שמנוהלים ע"י המשפחה.

אין בכל החומר הכתוב, ולא בכל המסורת העוברת בע"פ כל אלו שנחשפתי אליהם, שום חומר תומך,
אף רמז קל לכל מסורת הגאולה המשיחית שבשמה היו אמורים להיות כל פעולותיו,
אדרבה רעיונותיו נגד התפיסה המשיחית והלאומית שליוותה את הקמת המדינה
שולללים לחלוטין את ההיתכנות שהוא למד אי פעם רעיונות שכאלו מפי מסורות המשפחה.
מי שיראה את יחסו של רנ"צ ברשימותיו שפורסמו בשלשה דורות בירושלים (נמצא באוצר)
אודות הצהרת בלפור יבין אל נכון שאין לו שום מסורת גאולית.
הוא מתאר ברשימותיו את הגיחוך שהעלו בלבו הריקודים שרקדו הגולים בדמשק
(הום הוגלו לסוריה ע"י הבריטים במלחמת העולם הראשונה בגלל היותם אזרחים אמריקאים)
לשמע הבשורה על הצהרת בלפור,
הוא מתאר את הגערות שספג מחבריו על הפקפוקים בבשורה החדשה ותועלתה,
הוא מתייחס בכאב לדם ולשכול שילוו את הפעילות להקמת המדינה
ואף לא הזיה משיחית אחת,
אף לא גרם אחד מרוח קול התור,
אמונה בסוד חבלים ונעימים. אין.
נוקמא מישמעאל ועשיו וערב רב וארמילוס רשיעא. אין.
אחד מעיר ושנים ממשפחה. אין.
יעודים מועדים מיודעים. אין.
ברוחו של רבנו הגר"א. אין.
בטוריא דמב"י. אין.
סוד העקיבין, גאולה בדרך הטבע קימעא קימעא. עני ורוכב על החמור, גאולה בעניותא. אין.

וזה בזמן שהוא היה עסקן ועסק בבנין ירושלים
ולפי תזת קול התור של האחין ובן הדוד החזן רש"ז ריבלין,
א"א שלא יעביר לו חמיו את מסורת הגאולה.

נראה מה כתוב בקול התור:

ועלינו ללמוד ולהבין את כל הבחינות והתכונות והסגולות השונות של משיה בן יוסף עפ"י שיטת רבנו ז"ל המדבר הרבה ע"ז בחבוריו הקדושים בנגלה ובנסתר, כדי שנדע את כל הדרך נלך בה ואת דרכי המעשים אשר לפנינו כי אורו ורוחו הולכים לפנינו ואתנו בסע"ד.

מצוה וחובה רבה על כל איש ישראל, ועל כל העוסקים בקבוץ גלויות, ומכש"כ על כל אחד הנושא עליו אחריות כל שהיא בהנהגת צרכי צבור בארה"ק, ועאכו"כ בעבודת ישוב הק' - ללמוד לדעת ולהבין היטב בעמקות ובקיאות שלמה את כל קנ"ו הבחינות והתכונות של משיחא דאתחלתא משיח בן יוסף אשר על ידו קבוץ גלויות בכל מעשי האתחלתא הבאה באתערותא דלתתא.

אין אפשרות שבני המשפחה האמונים על מסורת קול התור לא יעבירו את דרישות הסף לעוסקים בבנין ירושלים,
אלו הנדרשים מכל מי שנושא אחריות כל שהיא בהנהגת צרכי ציבור בארה"ק,
ואין סיכוי שדבר מזה לא יפרוץ החוצה.
אז היה כאלה שהאמינו בירושלים אחרי שרי"צ ריבלין היה דורש אחר כל תפילה, בדרשות כנחל שוטף בסודות הגאולה ע"פ הגר"א.
האם כך מיצרים מסורת?

ואגב את היחס לחיפוש עשרת השבטים ע"י ר"י משקלוב כדבר שכנראה עיקרו היה יעיל מאד לצרכי גיוס כספים אני כתבתי. וזה נושא לדיון נפרד ולא אוכל לפנות זמן לויכוח מקיף, אבל אם זה מענין אכתוב בקצרה דעתי בנושא.

[משולש]

תיאור של ר' יוסף שוורץ על בית הכנסת האשכנזי

כפי שכבר סיפרתי בתיאור בית הכנסת האשכנזי , הם החלו רק בסוף שנת 5572 (1812), כדי שייראו שוב בירושלים, שאותם לא העזו לעשות קודם לכן. כאשר גדל מספרם בהדרגה, וכבר נראה שהמהומאדים כבר הניחו חלק משנאתם אליהם, שנגרמו בשל חבות אבותיהם, הם שכרו מקום קטן כמדרש , ואף שאבו אומץ לקיים בו פולחן; אבל הם לא יכלו להסתכן לשאת ספר תורה "רול של החוק", ללא הסמכה של הסמכות האזרחית הראשי; על מנת לעשות זאת ללא קבלת אישור קודם היה נחשב ונענש כפשע חמור. אבל כמו זה בלתי אפשרי לקיים פולחן ציבורי קבוע ללא ספר תורה, הם רכשו אחד קטן, אשר הושם בצורה של ספר גדול, כלומר, הם שמו אותו בין כריכות, וכך הניח אותו בין ספרי קריאה אחרים, וזה היה כמעט להבדיל מהם. כאשר הם קראו את זה, וכאשר היה צורך להסיר אותו מן הכיסוי שלהם, הם, כצפוי, לסגור את השערים של החצר, וכן להציב שומרים מסביב, כי Mahomedan לא יכול לזהות אותם על פשע נורא שלהם , החטא הגדול של קריאת דבר אלוהים.

יש לציין שר' יושעה ריבלין היה חתנו, ויתכן שממנו שאב את המידע על תקע"ב.

[שמואל שלומוביץ]

עוד כמה מילים.

ישנם גם כתבים ורשימות של ר"מ מגיד בעל דורש ציון בנו של ר"ה ריבלין שאליו מיחסים הנכדים את קול התור,
נמצאים ספרים אחרים מפיו ומשמו, ורשימות בכת"י. שאפשר להמציא.
ולא נמצא בהם ולא בספריו הנדפסים מעט מזעיר מכל החומר העצום של קול התור,
דבר שלא יתכן שאדם אחד המחזיק כזה מטען בלבו לא יגלה ממנו מאומה בכל כתיבותיו.

קשה שלא להתייחס להיותו של ספר כל התור בוודאות חומר מייצג של כל אידאות הזמן כאחד.

סוד המידות שוות ואנשי אמנה. מייצג נאמנה את התפיסה הסוציאליסטית שרווחה ופרחה אז.
הקריאה בפרק הידוע ללימוד חכמות מדעים, מייצגים את הפתיחות למדעים מרוחה של ההשכלה והמודרנה.
החלוציות הנושבת ורעיונות הגאולה, מייצגים את רוח הלאומיות שהתעוררה אז בתוקפה.

וכשכל זה בלול ברוח יהודית מקורית, עם מסורות אמיתיות מתוך בית מדרשו של הגר"א,
והכל עטוף ברזין גניזין ורמיזין קדישין בסגנון ונוסח שאינם שייכים לבית מדרשו של הגר"א.
מי פתי יאמין?
ההגיון שהגר"א כיוון מראש ובדיוק
לכל מה שרווח באותה תקופה אצל כל יהודי שהציץ מחוץ לתחומי בית המדרש (כרי"צ ריבלין למשל)
נשמע מופרך והזוי!

[משולש]

ומה תענה על כתביו של ר' יושעה בכל העיתונים באותה תקופה?

[שמואל שלומוביץ]

מה זה סותר למה שכתבתי.
ודאי שר' יושעה היה מלא רוח עזוז לפעולתו הענקית בבניית השכונות וכו'
וגם אני אם הייתי נכנס לעסק בנין השכונות הייתי רואה בבנין ירושלים וישובה צד קיום של החזון האלוקי וזה היה ממלא אותי התרגשות ורוח בשורה.
אבל זה לא יה הופך את הדבר למשנת חיים סדורה.

אם תראה את יחסו של זקני רנ"צ פרוש לבנין שכונת שערי חסד גם תמצא התרגשות גדולה,
ר' שמואל סלנט הגיע במיוחד בזקנותו המופלגת להנחת אבן הפינה.
ואאל"ט גם דיבר ודרש בשבחה של ירושלים ובנינה.
וכי יש צד שלב יהודי יכול להשאר שווה נפש מול תופעה מופלאה כמו בנין ירושלים.
והלא לבבות ישראל כמהו לכך מאז.

כולנו יהודים משיחיים - מצפי ישועה ומייחלי גאולה, וכמאמר הכתוב ובקשו את ה' אלוהיהם ואת דוד מלכם.
צריך כמות מסיבית של חומר משכנע כדי להוכיח שהיה כאן מעבר לצפיה הרגילה ומעבר למה שכל יהודי ירא שמים מצפה מייחל ומתרגש לראות.

[משולש]

אבל תזכור שהגר"א דיבר מפורשות על שנת ת"ר (כמו שהבאתי לעיל, והגר"א מעיד בסד"צ שהוא יודע בבירור את סוד הקץ של משיח בן יוסף ואת הקץ האחרון) כשנת התחלה של משיח בן יוסף ועל רקע כזה מובן כל ההתלהבות של תלמידיו בביאתם לארץ ואח"כ ר' יושעה כממשיך דרכם.

[משולש]

טעות