ביקורת תהיה כתב:
אַבְנֵי הַבַּלִּיסְטְרָא הַמּוּטָלִים עֲלֵיהֶם – תְּרִיסִים הֵמָּה
שׂוּמָה אֵפוֹא לַפַּשְׁטָנִים לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַגָּמִים.
"תנו רבנן: אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא...
דפדע ליה לחבריה, אמרו ליה: הב לי אגרא דשקל לך דמא"
ביקורת תהיה כתב:
אַבְנֵי הַבַּלִּיסְטְרָא הַמּוּטָלִים עֲלֵיהֶם – תְּרִיסִים הֵמָּה
שׂוּמָה אֵפוֹא לַפַּשְׁטָנִים לְהַחֲזִיק טוֹבָה לָרַגָּמִים.
"תנו רבנן: אנשי סדום אין להם חלק לעולם הבא...
דפדע ליה לחבריה, אמרו ליה: הב לי אגרא דשקל לך דמא"
דרומי כתב:מי מפריע לשאול? בוודאי שיש לשאול ולהתפלפל ולעיין.
השאלה היא רק איך שואלים, כמו בן חכם או כמו...
והנפק"מ הגדולה היא מה ה'פשטות' ומה ה'חידוש'.
אצל יהודי בכל הדורות הדבר הראשון שהוא עשה בחג השבועות זה פשוט לפתוח את הסידור ולהתפלל. בנוסח התפלה לא כתוב מלה על 'חג הקציר', כתוב 'זמן מתן תורתנו'. זו מהות החג אצל כל יהודי מרגע שהוא מתפלל מעריב ועד שהוא מסיים להתפלל מנחה למחרת.
זו ה'פשטות' הראשונית.
עכשיו באים ושואלים למה בתורה שבכתב זה לא כתוב. נו, שאלה מעניינת. כבר דנו בה בהרבה רבדים ואופנים. הרשות ניתנת להוסיף ולגלות תעלומות חכמה.
אבל הבסיס הפשוט לא זז ממקומו - זמן מתן תורתנו!
עם רש"י..הרואה כתב:חשבתי שהיהודי הפשוט פותח חומש.
אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.
לא צריך לדעתי ניתוח טקסטואלי ולא השוואה למקומות אחרים, רק לקרא מה שכתוב,היא שיחתי כתב:אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.
יש שתי דרכים לבדוק את זה.
1 לעיין במקורות חז"ל ראשונים ואולי גם אחרונים מה היחס בדבריהם לחג הקציר.
2 לנתח טקסטואלית את לשון המקרא, עם השוואות למקומות אחרים שיש לשון דומה כ'חג האסיף' 'חג המצות' 'חג הסוכות' ו'חג השבועות', ועל פי זה לקבוע את המשמעות, תוך התחשבות בהקשר בו מופיע הביטוי חג הקציר באותה פרשה [יחד עם הביטוי 'חג המצות', מאידך בהקשר של 'במועד חודש האביב']
ודו"ק
דורשי יחודך כתב:בלי לנקוט עמדה בכל הנושא כאן,
אני אוהב להגיד את ההלצה הבאה:
(נא לזכור שזו הלצה בעלמא, אין צורך להעלות את לחץ הדם).
פעם היו אנשים שהאמינו בתורה שכתב ולא בתורה שבעל פה (צדוקים).
היום זה כבר קשה למצוא.
היום יש כאלה שמאמינים בתורה שבעל פה ולא בתורה שבכתב...
דרומי כתב:בכל הלצה יש תוכן רציני.
...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז
הרואה כתב:כאן אני מוסיף דברים ששמעתי מפי אחד מרבותי שליט"א החפץ בעילום שמו
וזה מבט אחר על כל העבודה, מלחמת היצר במובן של בעלי המוסר – זה דבר קשה שקשה לראות ממנו פירות, ולא לחינם אמרו כמה מהם שאי אפשר להגיע לנקיות, ו'יותר קל לדעת ש"ס מלשבור מידה אחת', וכדומה. כי אכן חשבון נפש במובן של להתבונן על מעשיו ודרכיו בכל רגע שלא היה לו נגיעות, ושלא ביטל תורה לרגע אחד וכו' וכו' זה דבר שקשה מאד לעשות אותו בצורה אפקטיבית, צריך רצון מאד מאד חזק כדי "לשרוד חפירה כזו".
והגישה של הרמח"ל שהדגש של האיש החכם צריך להיות על יראה ואהבה ושלמות הלב, זה אתגר גדול מאד, אבל הוא שאיפה לעליה בדרגה, ונותן רצון לכבוש עוד יעד, זו גישה שנושאת פרי.
ואכן אהבת ה' ויראת הרוממות במדרגות של חסידות ויראת חטא במסילת ישרים הם מדרגות שאפשר להגיע אליהן, כמאמר הכתוב על זה בדיוק (עיקר ספר דברים הוא על עבודה שבלב כדמוכח מפשוטי המקראות בכל פסוק כמעט) 'לא בשמים היא' ו'לא מעבר לים היא'.
אין ספק שבעלי המוסר היו אנשים גדולים מאד שהשקיעו את כל כוחם בעבודת ה'. ואם הם אומרים שאי אפשר להגיע לנקיות (אהבה ויראה נמצאים בחסידות במסילת ישרים), אומר לעצמו האדם הפשוט שאם אותם אריות אדירים אומרים כך, אני בוודאי לא יכול להגיע לשם. אבל האמת שמשה רבינו חולק עליהם ואומר 'בפיך ובלבבך לעשותו'. אלא צ"ל שאכן בדרך של בעלי המוסר אכן אין שום אפשרות להגיע לשם.
וכן מדוייק מכל ספרי רמח"ל, בין היתר כשמדבר על חשבון המעשים עוד בזהירות – מביא את מאמר חז"ל 'על כן יאמרו המושלים ביצרם בואו ונחשב חשבונו של עולם'. החשבון נפש מבית מדרשו של תנועת המוסר זה 'בואו ונחשב חשבונו של עולם'? זה בדיוק 'חשבונו של אדם'! איפה אני נכשל, איך אני לא נכשל, מה אני עושה בשביל לא להכשל וכו' וכו'. חשבון המעשים של רמח"ל זה 'שתים הנה ההשקפות' אחת על התכלית שהיא כאמור מוכח שהיא מהרצון היסודי של פרק א' ועד לדרכי העבודה שבלב שהם יראה ואהבה ושלמות הלב, וההשקפה השניה היא על המעשים אשר הוא עושה וכו'. שרק מתוך ההשקפה הראשונה שנותנת לו אתגר חיובי לרצות אותו – נכנס לפרטים על המעשים אשר הוא עושה אם הם מכלל הטוב או מכלל הרע.
הסיבה שהגישה המוסרית נכנסה חזק לעולם הישיבות נובעת בין היתר מההשקפה החדשה (מפי ר' יצחק שלמה שמעתי שהיא השתרשה איפשהו בסביבות תקופת השואה) שהקב"ה בא לתפוס אותנו בפינה, ושתפילה בלי כוונה היא עבירה, וש'במילא כולנו נכשלים בלשון הרע', ו'ירידת הדורות' על כל דבר.
האמת היא, שרוב בני התורה ששמים על ליבם לעבוד את ה' הם טובים, לומדים תורה, מקיימים מצוות, כמובן צריכים תמיד תיקון והישרה (שזה כמובן לא אתגר קטן, אבל מי ששם על ליבו את התכלית בכל רגע המלחמה על הנקיות קלה הרבה יותר) ולעלות לקומה ב' וג' ששם יש מלחמה קשה מאד, אבל שנושאת פרי מתוק.
יותם כתב:דרומי כתב:בכל הלצה יש תוכן רציני.
...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז
מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).
אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.
אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
מקדש מלך כתב:ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?
ח. רוזנברג כתב:מקדש מלך כתב:ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?
זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
אין ברירה צריך לחפש "נשכן" אחר, אולי כאן: https://www.google.com/search?q=%D7%A0% ... e&ie=UTF-8
קרית מלך כתב:יותם כתב:דרומי כתב:בכל הלצה יש תוכן רציני.
...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז
מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).
אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.
לפי התגובה מסתבר שהרב יותם מתגורר בארץ ישראל, כי אם היה דר בחו"ל אולי היה קשה לו לנהוג יו"ט על כל הלכותיו ולהזכיר שם שמים בתפילות וכדו'...
לו הבין כוונת ידידנו הנכבד הרב הבא מן הדרום שלדידן אין חילוק בין מצות התורה שבכתב למצות התורה שבעל פה ואנו מקיימים את שניהם באותה אמונה שלמה ובהירה, מה לו כי נזעק על דברים פשוטים וברורים אלו.
ח. רוזנברג כתב:מקדש מלך כתב:ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?
זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
אין ברירה צריך לחפש "נשכן" אחר, אולי כאן: https://www.google.com/search?q=%D7%A0% ... e&ie=UTF-8
ארי שבחבורה כתב:ח. רוזנברג כתב:מקדש מלך כתב:ומה יותר גרוע בהרגשה (הנכונה - כמובן), נישואין עם גויה (דרבנן), או אדם שעבר זמן קריאת שמע (לפי פסק ההלכה שזה מן התורה)?
זכורני שיעור של הרב ג' נקודות שליט"א שעסק בשאלה זו, וביתר חידוד: מה גרוע יותר, בא על הנדה (דאורייתא, כרת) או על הגויה (דרבנן).
לדעת כל המומחים כאן, מן הסתם ע"פ השיטה שקשרו לראשו, היה צפוי שהוא יאמר שנידה גרוע יותר. הרי הוא קראי או לפחות מבקר מקרא וכו'.
למרבה הצער עלי לבשר שהוא אמר שגויה חמור יותר, ונימק בארוכה.
ומפורסמים דברי ר' יעקב קמינצקי בענין זה שאף הוא סבר כן.
הובא כאן:
https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 94#p436607
נ.ב. יש תחת ידי שיעור של הרב פייבלזון שליט"א (משום מה לא הבנתי את ההלצה על הג' נקודות, כנראה פספסתי משהו) שבו הוא פורס בבהירות את משנתו בענין העולם הבא, אולם אני מתלבט מאוד אם להעלות את הדברים כאן מחשש שהם ישמשו לניגוח ולא לדיון אמיתי.
היא שיחתי כתב:'גרוע' יכול להיות:
1 עונש חמור יותר בעולם הבא
2 עונש חמור יותר בעולם הזה
3 דבר שיש להשתדל יותר למונעו
4 דבר שמקלקל יותר את הנפש
בשאלה הלכתית אין משמעות להנ"ל, השאלה היא אם יש לך אפשרות למנוע את פלוני א' מלבוא על נדה, או למנוע את פלוני ב' מלבוא על גויה, את מי למנוע?
ובזה התשובה ההלכתית היא שדאורייתא עדיף על דרבנן,
אז מה המכוון שזה יותר 'גרוע'?
אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.
דעיבור השנה אינו אלא בשביל שיבואו שלשה רגלים בזמן הקבוע להם ושלשה סימנין אלו קבע הכתוב לשלשה רגלים דכתיב שמור את חודש האביב ואומר שבעת ימים תאכל מצות כאשר צויתיך למועד חודש האביב ואומר וחג הקציר ביכורי מעשיך וגו' ואומר וחג האסיף תקופת השנה.
וטעם בחדש האביב - שיעשו אותו בימי אביב כאשר אמר על חג עצרת חג הקציר (שמות כג, טז). ואם זה הראשון נעשה בימי אביב השעורים, לעולם השני יהיה בימי תחלת קציר חטים, אז יבוא חג סוכות באסיף.
וידוע כי כל מועדי התורה תלויים בזמנים, חג הפסח בזמן האביב, חג שבועות בזמן הקציר, והוא קציר חטים שנאמר: (להלן כג, טז) "וחג הקציר בכורי מעשיך", חג הסכות בזמן האסיף, לכך תקנו לנו ז"ל בתפלה ובברכות לומר: מקדש ישראל והזמנים, ולא המועדים, כלשון הכתוב לפי שכל המועדים תלוים בזמן.
שלש רגלים. פי' רש"י לפי שהעניין מדבר בשביעית הוצרך לומר שלא יסתרסו רגלים ממקומם. והק' מהר"ח בשלמא לעיל גבי שבת ניחא דסד"א הואיל וכל השנה נקראת שבת לא תנהוג שבת בראשית אבל רגלים מאיזה טעם הוה ס"ד לעקור, ועוד כיון דכתיב גבי שבת דנוהג בשביעית אפי' מיניה נילף לרגלים. ותירץ דס"ד הואיל ואילו שלש תלוים בעבודת קרקע דגבי פסח דכתיב והבאתם את עומר ראשית קצירכם, והכא ליתא קצירכם, ובעצרת וביום הביכורים בהקריבכם מנחה חדשה, מן התבואה והכא ליכא מנחה חדשה והכל הוא שוה לכל אדם, וסוכות חג האסיף והכא אין אוספין א"כ ס"ד יעקרו ממקומם קמל"ן. וזהו מה דנקט גבי פסח יציאת מצרים, וכתיב לא יראו פני ריקם, מה שאינו כן באילו שני רגלים דה"פ את חג המצות תשמור דאע"פ דאינו ראשית קצירכם דאינך רשאי לקצור מ"מ כי בו יצאת ממצרים ונעשה לך בו נס ואין ראוי ליראות פני ריקם על הטובה שעשיתי עמך, וחג הקציר ביכורי מעשיך אף על פי שאינו רק אשר תזרע בשדה, ועתה אי אתה זורע, וכן חג האסיף אף על פי דאינו רק באספך את מעשיך, ועתה בשנה הזאת אי אתה אוסף מ"מ כבר צויתי שלש פעמים בשנה יראה כל זכורך, והואיל וצריכין לעלות וליראות ובפסח אתה צריך לעלות וליראות א"כ באילו שנים נמי תעלה ותיראה.
ואחר כך זכר חג השבועות ועליו אמר וחג הקציר בכורי מעשיך כי בעבור שאותו חג הוא בימי קציר חטים ואז מביאים בכורים מתבואת הארץ כמו שאמרו ממושבותיכם תביאו לחם תנופה לכן נקרא חג הקציר ובכורי מעשיך.
חג המצות לה' שבעת ימים וגו'. זה השם הוא בשביל מצות ה' לאכול בו מצות, וכן להלן חג הסכות שבעת ימים לה', כך משמעו, משא"כ שם חג הקציר חג האסיף אינו אלא על שם שבא באותו עת.
ואולי בעבור שאמר (בפסוק יד) שלש רגלים תחוג לי בשנה, ופירש את חג המצות תשמור בחדש האביב (פסוק טו), שתשמור לעשות חג בתחלת האביב, חזר ואמר והאחר תשמור שיהיה חג הקציר בכורי מעשיך, והשלישי תשמור שיהיה חג האסיף בצאת השנה, והנה כלם על שם מעשיו מן השדה לתת בהם הודאה לאלהים, שהוא שומר חקות שמים ומוציא לחם מן הארץ להשביע נפש שוקקה ונפש רעבה מלא טוב.
ובחג השבועות אמר וחג שבועות תעשה לך בכורי קציר חטים, ואמר וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה, ועוד אמר שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות לה' אלהיך וגו', הנה צוה שנביא עומר בכורי קציר שעורים ויתיר החדש במדינה, ונספור ממנו חמשים ונביא מנחה חדשה שתי הלחם בכורי קציר חטים ויתיר החדש במקדש, ונעשה חג לה' כי חקות קציר ישמר לנו, והקב"ה חפץ לכבדו מראשית כל בכורי כל כאשר מפורש בתורה.
שלש רגלים תחוג לי בשנה: שלש זימני שמחה בשנה, ובשלשתם תעשה לי חג, כדי שתהא שמחתכם לשמים, בחג המצות: על שיצאתם ממצרים בו לחירות, וחג הקציר: בשעת שאדם מתחיל לקצור קצירו שמח, כדכתיב: "שמחו לפניך כשמחת בקציר, כאשר יגילו בחלקם שלל". ותעשו שם חג, כדי שתהיה השמחה לשמים. וחג האסיף: כשאדם אסף תבואתו, וכונס קיצו ומוסק את זיתו, אז הוא שמח, ותעשו אז חג, כי אני רוצה להתערב בשמחתם. ולכך נאמר בחג הסוכות במקום אחר "והיית אך שמח", כלומר: מאחר שאספת את הכל אין לך מחשבה כי אם לשמוח.
וכיון שנכרת האכל נכרת מבית אלהינו שמחה וגיל כי היו מביאים קרבנות בחג הקציר ושמחים שם כי גדולה היתה שמחת הקציר כמו שאמר כשמחת הקציר:
ויתכן עוד שבא לרמוז שראוי לו למעט בשמחת העוה"ז שלשון "אך" לשון מועט הוא. ומפני ששמח כבר בחג הפסח שהוא תחלת קציר העומר, וגדלה שמחתו בחג הקציר, וכענין שכתוב (ישעיה ט, ב) "שמחו לפניך כשמחת בקציר", ועתה בחג האסיף כי יאסוף תבואתו ופירותיו, צמרו ופשתו שמנו ושקויו, ותבא לו מנוחה והשקט אחר היגיעה והטורח והעמל הנה שמחתו כפולה, ועל כן יזכיר הכתוב הזה בחג הסכות: והיית אך שמח, כדי למעט השמחה, שהרי כל אכין ורקין מעוטין, ולמדך הכתוב שיתנהג האדם בשמחת העולם הזה בדרך בינוני.
והנה לא נתנה תורה טעם לחג הזה שיהיה זכר ליום מתן תורה לפי שלא הוקבע החג לזכרון מתן תורתנו, כי התורה האלהית אשר היתה בידינו והנבואה אשר היא בידינו עדי' על עצמה ואין צורך לקדש יום לזכור אותה. אבל היה טעם חג השבועות להיותו התחלת קציר חטים, כי כמו שהיה חג הסוכות לתכלית אסיפת התבואות כך היה חג השבועות בתחלת אסיפתם כי רצה יתברך שבהתחלת האסף התבואות שהם מזון האדם שהראשונה מהן היא החטה שבחג השבועות היו מתחילים לקצור יעשו חג להודות לנותן לחם לכל בשר ובתכלית התבואות יעשו חג אחר, ואין ספק שביום חג השבועות ניתנה התורה אבל לא נצטווה החג על זכירתה וכן תמצא ביום התרועה שנאמר זה היום תחלת מעשיך זכרון ליום ראשון עכ"ז לא נאמר. שע"כ צוה יתברך לעשות יום תרועה זכרון לבריאת עולם אלא להיותו יום הדין. כן הוא בחג השבועות שהוא זמן מתן תורתנו אבל לא נצטוה החג לזכרון זה כי אם להיותו תחלת קציר החטים, וכן נאמר בסדר משפטים וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע בשדה וחג האסיף בצאת השנה באספך את מעשיך מן השדה ובסדר כי תשא אמר חג השבועות תעשה לך בכורי קציר חטים וחג האסיף תקופת השנה. ובסדר פנחס נאמר וביום הבכורים בהקריבכם מנחה חדשה לה' בשבועותיכם. ובסדר ראה אנכי נאמר שבעה שבועות תספר לך מהחל חרמש בקמה תחל לספור שבעה שבועות ועשית חג שבועות. הנך רואה שלא נקרא זה החג אלא על שם השבועות ולא נצטווה כי אם מפני הבכורים לא לזכרון מתן תורה ולזה נאמר בחג השבועות בעצם היום הזה כי מפני עצומו של אותו יום להיותו בכורי קציר חטים נצטווה לא מפני מה שהיה ממתן תורה ומפני זה זכר בחג השבועות אשר יקריבו את שתי הלחם.
את חג המצות תשמור. אחר שאסר אלהי מסכה אשר בם חשבו עושיהם להשיג חיי שעה, הזכיר מצות אשר מהן ימשכו מיני הצלחות מדומות כאביב כקציר וכאסיף וכעסקי הקנינים, וסדר אותן בזאת הפרשה על הסדר שבו נתנו לישראל. הראשונה מהן היא חג המצות למועד חדש האביב אשר בה יבורך האביב. שנית, ענין הבכורות אשר בם יבורך המקנה, והיא המצוה שהיתה אחר חג המצות תיכף בצאתם ממצרים. שלישית, היא מצות השבת שנתנה במרה, ובו יבורכו ימי המעשה, כאמרו ששת ימים תעשה מעשיך (לעיל כג, יב) ועמה דבר על השנה השביעית המברכת השנים כאמרו שש שנים תזרע (לעיל כג, י). רביעית, היא חג הקציר אשר בו שבועות חקות קציר ישמור לנו. חמישית, חג האסיף שבו יבורך האסיף כאמרו כברכת ה' אלהיך אשר נתן לך (דברים טז, יז).
ובהיות כי הצלחת הקציר תהיה כפי מזג הזמן מתחלת האביב עד הקציר כאמרו שבועות חקות קציר ישמר לנו (ירמיה ה, כד) היה העומר הודאה על האביב כמקריב ביכורי השדה לבעלים והיה הקרבן עמו לתפלה על העתיד והיתה הספירה זכרון לתפלת יום יום והיה חג הקציר הודאה על טוב הקציר וחג האסיף על טוב האסיף:
אמר שלש פעמים בשנה וגו' כלומר לי נאה לעבוד תחת רוב הטובות שקבלתם ושאתם מקבלים ממני אם מיוחדות ואם משותפות. ועל המין מהמיוחדות אמר את חג המצות תשמור וגו' כי בו יצאת ממצרים לכן לא יראו פני ריקם. ועל המין מהמשותפות אמר וחג הקציר בכורי מעשיך אשר תזרע וחג האסיף באספך את מעשיך מן השדה. כי על שלש אלה ראוי שיראה כל זכורך אל פני האדון ה' בשלמי תודות וחגיגות כי כן דרכן של בני אדם בזמנים ההם אשר בם יגיעום הטובות המשותפות כמו שכתב החכם פ"ט מאמר ח' מספר המדות אמר והעושים הזבחים באלו הקבוצים הם נותנים כבוד לאלהיהם ודורשים לעצמם מנוחה ועונג כי הזבחים הקדומים וההקהלות יראה שהיו נעשים אחר אסיפת התבואות לתת המעשרות ועוד כי בימים האלה יהיו בטלים עד כאן. הנה הם נותנין כבוד למי שמתדמין שיועיל להם בהטבתם כ"ש אתם שתתחייבו להודות ולהלל לאשר עשה את כל הגדולות והנוראות עמכם ועם כל העולם בכלל.
וחג הקציר - [הוא חג השבועות שמקריבין בו] קרבנות הכתובים בפרשת שור או כשב ושתי הלחם שהם מנחה חדשה:
ועשית חג שבועות לה' אלהיך - מכלל שנאמר (שמות כג טז) וחג הקציר בכורי מעשיך יכול אם יש לך קציר אתה עושה יום טוב ואם לאו אי אתה עושה יום טוב תלמוד לומר ועשית חג שבועות לה' אלהיך, בין שיש לך קציר ובין שאין לך קציר אתה עושה יום טוב.
ועשית חג שבועות לה' אלהיך. מה ת"ל לפי שנאמר (שמות כג) וחג הקציר בכורי מעשיך. שלא תאמר אם אין קציר אין אתה עושה יום טוב לכך נאמר ועשית חג שבועות. כגון שישראל בגלות ואין להם קצירת העומר ואפילו הכי ועשית חג שבועות.
השני הוא חג הקציר וגו' דהיינו חג השבועות, והכי פירושו דקרא, והשני הוא החג אשר תקצור בו הביכורים והם שתי הלחם תקצרם ממעשיך אשר זרעת בשדה.
יותם כתב:קרית מלך כתב:יותם כתב:דרומי כתב:בכל הלצה יש תוכן רציני.
...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז
מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).
אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.
לפי התגובה מסתבר שהרב יותם מתגורר בארץ ישראל, כי אם היה דר בחו"ל אולי היה קשה לו לנהוג יו"ט על כל הלכותיו ולהזכיר שם שמים בתפילות וכדו'...
לו הבין כוונת ידידנו הנכבד הרב הבא מן הדרום שלדידן אין חילוק בין מצות התורה שבכתב למצות התורה שבעל פה ואנו מקיימים את שניהם באותה אמונה שלמה ובהירה, מה לו כי נזעק על דברים פשוטים וברורים אלו.
אני אכן מתגורר בארץ ישראל, אך מה עניינו להכא?
קרא נא את דברי הרב הדרומי, וראה שהוא מדבר על "הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני".
ואילו אני חושב שכל יהודי צריך להרגיש הבדל כזה, ורובם אכן מרגישים. כמובן שאין לכך קשר למחוייבות לקיום ההלכה, דאורייתא, דרבנן ומנהגי הלכה.
(בנוגע ליוט"ש זה אף פשוט יותר, כי ברי לי שההרגשה של חג כפול תמיד תהיה משונה וחסרה, ואכמ"ל)
תוכן כתב:עזר על גיבור כתב:שימו לב לסוף הקטע המצוטט המודגש בשחור:תוכן כתב:דברי אהוביון נכוחים ונכונים, ואשרי חלקו שזכה לעמוד בפרץ.
...
סופו של דבר, בית מדרש חדש זה של 'פשוטו של מקרא', בינתיים אינו הולך בדרך אבותינו, אלא מפלסת לה דרך משל עצמה, דרך שאם לא נחסום את דרכה, ביכולתו להמיט אסון על היהדות החרדית.
viewtopic.php?f=7&t=42637#p495182
מה מצאת שם?
נהדר!אוהב תוכחה כתב:אמש בשעה 11 בערב הטלפון שלי מצלצל. על הצג: 'במערכה פשש"מ'
וכו'
מעט דבש כתב:אוצר החכמה כתב:סתם שאלת תם. מי אמר שחג הקציר פירושו חג על הקציר אולי כל הכוונה חג הבא בזמן קציר.
ואם הראיה מדברי חז"ל בעצרת על פירות האילן אז הראיה מחז"ל ובכלל לא מהפסוקים. אבל צ"ע אם יש מזה ראיה.
חג הקציר על שם זמנו, שחל בעונת קציר החיטים
בגמרא (חגיגה יח.) מבואר שחג הקציר פירושו "חג הבא בזמן קצירה" וכמו חג האסיף שפירושו "חג הבא בזמן אסיפה"...
קרית מלך כתב:יותם כתב:קרית מלך כתב:יותם כתב:דרומי כתב:בכל הלצה יש תוכן רציני.
...
ואדם בן דורנו שיש אצלו הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני, על דרך משל, לדעתי זקוק לאשפוז
מרחם אני על מי שאין אצלו הבדל בהרגשה בין פסח לחנוכה ובין יו"ט ראשון לשני.
בדרך כלל גם אין אצלו הבדל בין ל"ג בעומר לשבועות (או של"ג בעומר חשוב אצלו יותר...).
אמנם לא אזדקק להמלצות רפואיות, ואניחן ללשונו המזוקקת של הרב מן הדרום.
לפי התגובה מסתבר שהרב יותם מתגורר בארץ ישראל, כי אם היה דר בחו"ל אולי היה קשה לו לנהוג יו"ט על כל הלכותיו ולהזכיר שם שמים בתפילות וכדו'...
לו הבין כוונת ידידנו הנכבד הרב הבא מן הדרום שלדידן אין חילוק בין מצות התורה שבכתב למצות התורה שבעל פה ואנו מקיימים את שניהם באותה אמונה שלמה ובהירה, מה לו כי נזעק על דברים פשוטים וברורים אלו.
אני אכן מתגורר בארץ ישראל, אך מה עניינו להכא?
קרא נא את דברי הרב הדרומי, וראה שהוא מדבר על "הבדל בהרגשה - ולו דק מן הדק - בין פסח לחנוכה ובין יום טוב ראשון ליום טוב שני".
ואילו אני חושב שכל יהודי צריך להרגיש הבדל כזה, ורובם אכן מרגישים. כמובן שאין לכך קשר למחוייבות לקיום ההלכה, דאורייתא, דרבנן ומנהגי הלכה.
(בנוגע ליוט"ש זה אף פשוט יותר, כי ברי לי שההרגשה של חג כפול תמיד תהיה משונה וחסרה, ואכמ"ל)
הוי אומר, מקובל על הרב 'יותם' שתוקף התורה שבכתב ותורה שבעל פה חד הם. אם כך שלום לו עם הרב הבא מן הדרום...
(אגב, לענין יו"ט שני של גלויות תתפלא לשמוע שבני חו"ל אינם מסוגלים להבין איך ניתן להרגיש יו"ט רק ביום אחד, לדידם בני א"י חוגגים רק חצאי יו"ט... הוי אומר הכל תלוי בהרגל, ואכמ"ל).
חזור אל “מטפחת ספרים ועיטור סופרים”
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 374 אורחים