ישא ברכה כתב:מקדש מלך כתב:.
הדורות הקודמים דיברו על קבלת אבות, אבל לא כי אבא אמר, ועוד יותר לא כי בגלל שכך אני מרגיש בלב! אלא כי יש לנו מסורת שהבורא התגלה בהר סיני וביציאת מצרים. לא צריך לעסוק בסתירת האחרים, אלא לבנות את האמונה שקיבלנו (וממילא האחרים יקבלו את היחס המתאים). זה לא קשור רק לכוזרי, זו ההכוונה בתנ"ך (פרשת ואחתנן, כי שאל נא). גם בחז"ל אנו רואים את הגישה הזו (הבאתי לעיל את הדוגמא מהלל). וזו ההכוונה בראשונים, השניים שהעמידו זאת באופן מיוחד הם הכוזרי והרמב"ן (אבל כבר הקדימם הרס"ג באמונות ודעות). אבל כל הראשונים מזכירים את מעמד הר סיני ויציאת מצרים כיסודות האמונה. ולא ראיתי שום ראיה לסתור מכל הדברים האלה. זו הגישה האמונית של כל הדורות המבוססת והאיתנה.
הנה דוגמה בנביא ישעיהו מעמד הר סיני כהוכחה כלפי שאר הדתות
ישעיהו מד ח
אַֽל־תִּפְחֲדוּ֙ וְאַל־תִּרְה֔וּ הֲלֹ֥א מֵאָ֛ז הִשְׁמַעְתִּ֥יךָ וְהִגַּ֖דְתִּי וְאַתֶּ֣ם עֵדָ֑י הֲיֵ֤שׁ אֱל֙וֹהַּ֙ מִבַּלְעָדַ֔י וְאֵ֥ין צ֖וּר בַּל־יָדָֽעְתִּי: וברש"י שם: אל תחתו מלהודיע את שמי לבין העכו"ם:
הלא מאז השמעתיך - מהר סיני והגדתי לכם שם שאין אלוהי מבלעדי: ואתם עדי - שפתחתי לכם שבעה רקיעים והראיתי אתכם שאין אחר ואתם עדי בדבר הזה שאין אלוה מבלעדי. הגישה שאתה הצגת, לא ראיתי לה מקורות קדומים.
ובענין הנפקותא. לדעתי יש נפק"מ בגישה הכללית. אם מנחילים שכל אדם צריך להיות משוכנע שאמונתו נכונה, והיא מבוססת על מסורת אבות איתנה. באופן טבעי בצורה כזו, יהיו שידרשו יותר בירור עמוק יותר, ויהיו שיסתפקו בדברים כמות שהם. ולא כל המבררים למינהם זה בעלי נערוון ואנשים בעייתים, אלא גם אנשים נורמטיבים שמחפשים לדעת את ה'.
התאוריות השונות לא התפתחו רק בשנים האחרונות, הכפירה לבשה צורות שונות במהלך הדורות, עם עליות ומורדות. היו דורות שהתעסקו עם אלילות, היו דורות עם עולם קדמון, והיום עם אבולציה. וכך גם ביחס להשגחה, וביחס לאמיתות נבואת משה. גם הכלים להתמודד עם הכפירה באמצעות ההתגלות לא השתנו הרבה.
במבחן הביצוע, אני לא סבור שהשכל הוא כלי כל כך עקום. אמנם השוחד יעוור עיני חכמים, אבל אי אפשר להפוך שחור ללבן ויום ללילה. הנתונים עמם עוסקים בבירור האמונה דרך המסורת על ההתגלות, אינם סבוכים ועמוקים, אלא נתוני חשיבה שכל בר דעת מסוגל להתמודד עמם. כשמעלים את הנושאים בצורה מסדורת, תוך שעה קלה עולים כל הסברות האפשריות, גם באשכול הזה לא עלו מאות רעיונות.. ומה שנותר הוא רק להכריע. צריך רק לעשות זאת בצורה מסודרת. כל זה לאנשים מבפנים שיכולים לבחון את הנושא בקלות, לאנשים מבחוץ יש צורך להגיש את הדברים בצורה רכה יותר, כי לוקח זמן לעכל את המושגים החדשים.
יש מקורות קדומים, אלא שלא הרחיבו בזה. והרי ככל דבר שהראשונים סתמו והאחרונים הרחיבו.
קודם כל זה המושג הידוע של 'מאמינים בני מאמינים', שחוזר על עצמו הרבה (ונאמר על משה רבינו מלפני התגלות הר סיני).
יש את הרמב"ן על 'שורש פורה ראש ולענה', שרואים שהאמונה היא כח פנימי, ולא סתם הבנה שכלית.
יש את הרמב"ם על אגרת תימן שזה הביאור הישר בדבריו, והוא מוציא את זה שם מחז"ל.
אלא שאתה דוחק להוציאו מפשוטו, בגלל קושיות שאיני רואה בהן ממש (אין ספק שיש כח הבחירה גם לעניין האמונה. ובעצמך ציינת לדברי הסטייפלר שמבין בפשטות כמוני, אלא שמסביר שזה לא בכל מקרה ובכל מצב, כמובן).
ובאחרונים נתבאר הדבר היטב. (לדעתי אין טעם לחלוק על גדולי האחרונים גם כשהם המציאו משהו, אלא אם כן הם עצמם חלוקים בעניין).
ולדעתי כדלעיל, המושג של 'עמא פזיזא', וגם העניין האלוקי שבנפשות ישראל, וכל איזכור של עניין נשמת ישראל, כולל בו את עניין האמונה, שהוא הקשר הכי בסיסי בין יהודי לאלוקיו. אבל כעת ציינתי דברים ברורים בהרבה.
והאמונה שאני מדבר עליה איננה אמונת רגש, כי ככה אני מרגיש. להיפך, הרגש הוא כלי גרוע מאוד לקביעת המציאות. אלא אני מאמין כי אני מאמין. כח האמונה הוא כח יבש בנפש היהודי, שנטע בה ה' כח להיות בטוחה בלי ספק באמיתות התורה. 'וגם בך יאמינו לעולם'. וממילא זה לא צריך גם להתבטא במה שלימדו את הילדים. הילדים והמבוגרים האמינו בקבלת האבות שקיבלו ממשה רבינו (וכמובן שמונח בזה גם הוכחה שכלית, אלא שלא עליה נסמכו, והא ראיה שמעולם לא ניסו להעמיד את הדברים למבחן השכל, ולא קיימו 'סדנאות אמונה' וכו', וכבר הארכתי לעיל), אלא שהודאות הפשוטה והמוחלטת באה מהכח הזה.
ואי אפשר להכחיש שרוב עם ישראל אם ייתקל בשאלות אפיקורס שלמד את הנושא, לא יידעו לענות לפני שישאלו בקי בענינים אלו, אז בינתיים הם בגדר אפיקורסים?!
זאת פרט לעובדה שאין דרך להכחישה, שהשכל אינו מוסמך לקבוע ודאות אלא רק הסתברות גבוהה מאוד. ולא אמרתי שהוא עקום. הוא כלי ישר מאוד. אבל הוא מוגבל רק לקביעת הסתברות, ולו ברמה הכי גבוהה שאפשר. הוא אינו יכול לקבוע ודאות. והדברים פשוטים וידועים. איני מבין איך ניתן לחלוק עליהם. אמנם סבירות גבוהה מאוד היא כלי מצוין בשביל לנהל איתו את מהלך החיים הרגיל (וכמובן, הוא לא הכלי היחיד, ובד"כ גם לא החזק ביותר, וכפי שכבר העיר לעיל הרב סג"נ), אבל לעניין האמונה, מי שאצלו הקב"ה ותורת משה הם בגדר 'סבירות גבוהה מאוד', איני יודע אם נחשב כמאמין.
ובהודעה לעיל ציין הרב סגי נהור להערה נוספת.