משולש כתב:אתה מגחיך את עצמך כאילן כל פעילות תלמידי הגר"א בירושלים למען קיבוץ גלויות וכו' הכל זה דימיון פרוע של משפחת ריבלין. כאילו לא ראינו שר' מנחם משקלוב מוסר נפש על הקמת חורבת ר' יהודה החסיד וקורא לזה אתחלתא דגאולה, עליית כמעט כל גדולי תלמידי הגר"א לירושלים בשליחות ר' חיים מוולזין (כעדות ר' אריה נאמן), שליחת שליחים לחפש את עשרת השבטים, ר' מנשה איליא ור' אברהם מרפל תלמידי הגר"א מכנים את הגר"א משיח בן יוסף וכו'. דרשה של ר' יושעה שכותב שעליית תלמידי הגר"א זה בציווי הגר"א וכן מעיד הרב חרל"פ והרב חשין וכו' וכו', והם רואים בזה התגשמות חזון הנביאים, ובגלל כמה אי דיוקים שמצאת בכתי רש"ז ריבלין אתה אומר שהכל דימיון פרוע של הריבלנאים מלבד הוצאת שם רק זה גם שקר.
פעם ראיתי איזה בעל-תשובה שחזר מהודו והחליט בהשפעת הודו לעשות "סנדאות שתיקה", אבל כיוון שחזר בתשובה רצה לחבר את זה ליהדות, אז אסף כל מקום שחז"ל דיברו לחיוב על שתיקה, כמו"סייג לחכמה שתיקה" וכדו', והפך את זה ל'הנה חז"ל היו בעד סדנאות שתיקה'..
אוסף של אנקדוטות אינו שיטה!
וזה מבלי להיכנס לכל אנקדוטה בנפרד ולבחון אותה אם יש בה ממש או לא.
אתייחס לאחת הדוגמאות - איזכור "אתחלתא דגאולה", הוא בדיוק זה. זה אנכרוניזם לקחת ביטוי שיש לו היום משמעות מסויימת בעקבות ארועים מסויימים, ולמצוא מישהו בתקופה אחרת שהשתמש בביטוי זה ולטעון שהמשמעות זהה. אז זהו שלא, ואפשר להאריך בדוגמא זו הרבה להוכיח את זה.
שליחת שליח לעשה"ש, כבר ציינתי לעיל שתלמידי הגר"א דיברו על חיזוק ה"דרישה לציון", אבל כל זה בדברים סמליים הנזכרים בחז"ל, כמו לבנות חורבה מחרבות ירושלים וכמו שאמרו חז"ל שבני יהודה ילכו על בני אפרים וכו' שמציין ר"י באגרתו אליהם, אבל לא בכיוון של מימוש הגאולה בידיים עד כדי עידוד עלייה המונית (דבר שר' ישראל כותב באגרתו עליהם שזה אסור) וכדומה, אלא בכיוון שלהראות אכפתיות מאר"י וממצבה ומצב יושביה בזמן הגלות.
אגב, לגבי שליחת שליח לעשה"ש, רוב הפרושים היו נגד זה.
לגבי מה שכותב ר' אריה נאמן שר"ח מולוז'ין שלח את תלמידי הגר"א לארץ, אני חושב שזה ממש לא מדויק (ואני זהיר..) אבל אפשר להבין את המבט הזה מפרספקטיבה של כמעט 70 שנה מאוחר יותר, בזקנותו של ר' אריה.
בכתבי הריבלינים אין רק "כמה אי דיוקים", אלא סיפורים על גבי סיפורים שלא היו ולא נבראו, דמיונות מתחילה ועד סוף. בין אם זה על ר' הלל עצמו שלא רק שעלה לאר"י 30 שנה מאוחר יותר ושלא לרצונו וישר לירושלים, אלא היה לו מניין עצמאי "מתחרה" לכולל הפרושים, ובודאי שלא "הראב"ד הראשון" של האשכנזים בירושלים ועוד ועוד.
אלו אינם אי דיוקים, אלא נרטיב שלם שלא היה ולא נברא. כשהנרטיב הזה משמש כבסיס והתשתית להשקפה הבאה עמה בספריהם.
הויכוח המתמשך הזה מראה לי כל פעם מחדש עד כמה צדקו באמרם ז"ל "שבשתא כיוון דעל על".. מאוד קשה לאנשים לשים את מה שברור להם ו"ידוע" להם בצד ולבחון דברים בראש נקי מהתחלה. וזה ממש לא אישי ח"ו..