סקירה של כל תפילות השמו"ע, בחול שבת ומועד, מגלה, שכולן נאמרו בלשון נוכח.
וכך יאה, כיון שעומד לפני המלך.
יוצאים מן הכלל:
א) "למען שמו באהבה" - דבר זה גורם להסתפק שמא ברכת אבות כולה, מלבד פתיחתה, בלשון נסתר נתקנה (כי מ"ואלקי אבותינו" היא אמורה בלשון "נייטרלית").
ב) "ומקיים אמונתו לישני עפר" - גם זה גורם להסתפק שמא גם מה שקדם למשפט זה אמור בלשון נסתר (כי מ"מחיה מתים אתה" הדברים אמורים בלשון "נייטרלית").
ג) חתימות הברכות: יש האמורות בלשון "נייטרלית", ויש האמורות בלשון נסתר (לדוגמא: "עמו ישראל"). היוצאת מן הכלל היא חתימת "מודים" - "הטוב שמך ולך נאה להודות", וחתימת ה"עבודה" המיוחדת "שאותך לבדך ביראה נעבוד".
אשמח לעזר בפשר דבר.