הודעהעל ידי בקורת תהיה » ד' ספטמבר 21, 2011 1:17 pm
תוך כדי קריאת הספר ציינתי לעצמי כמה וכמה נקודות:
א. הספר חלקי מאד ולא מידתי בעליל. מצד אחד חלקים מסויימים בתולדות רממ"ש מנופחים הרבה מעבר לחשיבותם ולהשפעתם, ומצד שני הספר מתעלם לגמרי או כמעט לגמרי מכמה וכמה חלקים מרכזיים ומהותיים בתולדות רממ"ש.
ב. הספר מגמתי בצורה בוטה. הן בסלקציה שרירותית של העדויות, הן בנימה העוברת כחוט השני בכל הספר, הן בפרשנות [המוצגת להלן כעובדות], והן בהערות שקשה שלא לראותן כפוגעניות במכוון.
ג. הספר משופע בשיבושים ושגיאות. אם בכאלה הנובעים מחוסר ידע, אם בכאלה הנובעים מעריכה והגהה רשלניות, ואם בכאלה הנובעים מעבודה שטחית.
להלן כמה דוגמאות - מעט מני רבות שהבחנתי בהם [וזאת אף ללא בדיקת המקורות, מה שעשוי להגדיל בהרבה את מספר הטעויות]:
חלקיות ואי מידתיות:
הספר מתעלם לחלוטין מהספרות העצומה שהשאיר אחריו רממ"ש: מאמרי חסידות, ביאורים ברש"י וברמב"ם, הדרנים, שיחות בעניני השעה, אלפי אלפי אגרות ליחיד ולציבור וכו' וכו'. ניתן כמובן להפחית בערך ספרות זו או אף לבטלה אבל לשם כך יש צורך בהתייחסות מפורטת, דבר שאינו קיים כלל בספר.
בספר אין כמעט שום תיאור של החיים בחצרו כמו התפילות, ההתוועדויות וכו', כשגלוי וידוע כי מעמדים אלו היו אחד הכלים העוצמתיים ביותר בידי רממ"ש, הן בהשפעה פנימה, והן במשיכת קהלים גדולים מחוץ לחב"ד.
הספר מתעלם לגמרי מיחסיו עם רבנים ואדמורי"ם מחוגים אחרים. הוא מתייחס [בקצרה אמנם] למתנגדיו, ואינו מזכיר ולו במילה את קשריו הענפים עם רבנים ואדמורי"ם אחרים, אם בביקורים שנערכו בחצרו, אם בהתכתבויות איתו, ואם בדברים שאמרו או שכתבו אודותיו.
בספר חסר לגמרי ניתוח המוסדות החינוך החבדיים בכלל וישיבות תומכי תמימים בפרט, השפעת רממ"ש על מוסדות אלו מחד, והאדרת כוחו באמצעותם מאידך.
לעומת ההתעלמויות הללו בולט המקום הרחב שניתן לפרשיות שהמחברים מנתחים בפרוטרוט עד לזרא. ניטול למשל את הפרק המנתח את המאבק בינו לבין גיסו לאחר מות חותנם:
ישנה אמנם חשיבות מסויימת בתיאור מאבק זה, גם בשביל חסידים שוטים הסבורים שהכתרתו היתה הופעה 'שמימית', גם בשביל מעריצים מבחוץ הסבורים שמדובר באדם מושלם ללא כל רבב, וגם בשל העובדה הפשוטה שרממ"ש עצמו התייחס למאבק זה בצורה טעונה ביותר [במשפט הספרים].
אבל הספר אינו מסתפק בתיאור ממצה של המאבק, אלא הופך אותו לאחד הפרקים המרכזיים בחיי רממ"ש ודש בו עד לזרא בפרטי פרטים חסרי משמעות [וחצי תאוות המחברים עלתה בידם: המאבק המצטייר מתוך הספר מצטייר כמאבק מינורי ביותר ביחס למאבקי ירושה בחצרות או בישיבות אחרות].
לא היה מן הראוי לקצץ קצת בתיאור הארוך עד לעייפה של יחסיו עם גיסו, ובמקום 'הפנוי' לספר לדוגמא קצת על יחסיו עם רבי יואל טייטלבום מסאטמאר [לכאן ולכאן] או עם רבי יצחק הוטנר [שוב לכאן ולכאן]???
מגמתיות בסלקצית העדויות:
הספר מתעלם מעדיויות חבדיות בכל מקום בו אין העדות נוחה למחברים, ומאידך מסתמך באופן קבוע על עדויותיו של בארי גור אריה שללא ספק עיין [בלשון עדינה] את רממ"ש, עדויות שחלקן נועדו להקטין את דמותו של רממ"ש וחלקן אינן יותר מאשר פיסות רכילות.
מגמתיות בנימה:
עמוד 80 "באמצעות המצגים האמוציונליים שלו - בכיו התדיר כל אימת שהזכיר את רבי יוסף יצחק, ויכולתו לפרש את דברי הרבי "שהסתלק" אך לא מת בהחלט - הראה מנחם מנדל כי שום אדם אינו ארוג למהות אחת ברבי המת יותר ממנו". על סמך מה קובעים המחברים הנכבדים כי בכיו התדיר לא היה אלא 'מצג אמוציונלי'?
עמוד 239 [בתיאור מות הרבנית] "אולם כאשר גרונר וחסיד אחר קרבו אל הבית, הם נתקלו בגאנזבורג שעמד בחוץ. הוא אמר להם שהרבי אינו מתיר לאיש להיכנס אל הבית ולכן הם נשארו בחוץ, קופאים מקור". אכן מביש: אדם שאשתו על ערש דווי והוא מבקש להסתגר ביגונו לבדו, מותיר את חסידיו לקפוא בקור... [ואולי בכלל היו עטויים במעיל פרווה ובכפפות עור...].
כל אחד מן הפרטים הללו כשלעצמו היה ניתן לדחייה, אולם הקורא בספר יווכח כי נימה זו שולטת בספר ואינה מקרית כלל.
מגמתיות בפרשנות:
עמוד 116 [בתיאור חתונת רממ"ש] "הוא הזמין, כמובן, אדמו"רים חסידיים שאילו באו היו משווים לאירוע צביון חסידי בולט... לדוגמה, שניים מהמנהיגים החסידיים הבולטים ביותר בפולין שעמדו בראש שתי ה"חצרות" הגדולות ביותר, אברהם מרדכי אלתר... הרבי מגור, ויצחק מנם מנדל דנציגר... הרבי מאלכסנדר, לא הופיעו אף על פי שרבי יוסף יצחק שיגר שני שליחים לכל אחד מהם ביום החתונה להזמינם אישית." הרבי מגור והרבי מאלכסנדר נהגו ליסוע לוורשה כדי להשתתף בחתונות בני אדמו"רים? אם ידוע למחברים שכן היה עליהם לציין זאת, אם לאו מה ניתן להסיק מכך שלא באו?
עמוד 121 [בסיום תיאור הגניבות בחתונת רממ"ש] "הגנבות והפריצות קיבלו כותרות ראשיות בעיתונות היידיש. אם ביקש הרבי יוסף יצחק שהחתונה [!] זו תזכהו ביוקרה בקהילת ורשה, השערוריה הזאת בודאי לא סייעה לו." מה ענין הגניבות והפריצות בחתונה ליוקרת רבי יוסף יצחק?
עמוד 159 "אין ספק שהיה זה במידה רבה מהפך נפשי אצל מנדל. בכל אותן שנים שהיה בברלין ובפריז הוא נרתע באופן קיצוני מחשיפה ציבורית כלשהי. החסידים מסבירים זאת בענווה קיצונית, אך ללא ספק יש כאן גם יסוד נפשי חזק של אי בטחון. כך למשל בתמוז תרצ"ה... כתב לו חותנו שפנו אליו כמה אנשים נכבדים, שהקימו "ועד המאחד את כל המניינים שאינם שייכים לקאנסוסטואר", והם מבקשים שמנדל יהיה הרב של קהילה זו. מנדל דחה, ככל הנראה, הצעה זו למרות פנייתו הרגשית של הרבי יוסף יצחק. קשה אמנם לתאר כיצד אדם במחצית שנות ה-40 של משנה את טבעו ומתייצב קבל עם ועדה - בתחילה לציבור החסידים ובהמשך לעולם כולו. אבל ככל הנראה השואה ותחושות האשמה שבאו בהכרח בעקבותיה, כמו גם רצון נפשי עמוק לעצב את חסידות חב"ד בהתאם לתנאים החדשים בעולם המערבי הפתוח, יצרו אצלו דחף להתגבר על מעצוריו." קשה שלא להתפעל מהכשרון של המחברים - רממ"ש סירב להצעת רבנות מסויימת, והרי זו הוכחה מוחצת שהיה לו 'יסוד נפשי חזק של אי בטחון', ומעתה עלינו להתפתל ולהסביר את ה'מהפך הנפשי' שהתחולל אצלו... [למען האמת ראוי לציין כי בהערה 52 לפרק 5 מביאים המחברים 'ראיה' נוספת "בארי גורארי בעדותו מספר על רתיעתו הנפשית של מנדל מהופעה בציבור, ושהוא נהג לאכול כמות של שוקולד לפני כל הופעה כזו. כעבור זמן לאחר שהופעותיו נעשו תדירות, לא נזקק לכך יותר."...]
מגמתיות בהערות מכוונות:
עמוד 236 [בתיאור חלוקת הדולרים] "הוא נראה כמגדל עוז בהשענו על דוכנו...", המילים 'מגדל עוז' בודאי מכוונים ליצור אסוציאציה לשבתי צבי. ניתן כמובן לייחד מקום בספר להשוואות או הפרכת השוואות בין רממ"ש לשבתי צבי, אולם 'השחלת' הביטוי במקום זה - ללא כל קשר עניני או אפילו אסוציאטיבי למגדל עוז השבתאי - דומה שיש בה כדי להראות שמביוגרפיה גרידא 'התעלה' הספר לכלל כתב פלסתר.
עמוד 229 "הילדים, כך הסביר, "הנקיים מכל דאגות צדדיות ויכולים להתמסר בכל הרצינות ללחימה עילאית ויסודית" יורו את הדרך לגאולה..." הגדרת ילדים כ'נקיים מכל דאגות צדדיות' מובנת לכאורה לכל בר דעת. אבל מחברינו הנכבדים והנייטרליים כותבים על כך בהערה 54 לפרק 7 "רק מי שלא גידל ילדים בעצמו יכול לקבוע שצעירים "נקיים מכל דאגות צדדיות". קשה לכנות הערה זאת כפחות ממרושעת.
שיבושים מחוסר ידע:
עמוד 237 "בשנות השמונים הופיעו פוסטרים שונים שבהם נראה הרבי מעל המילים "מלך המשיח... עד מהרה הופיע דיוקנו במרכזו של דגל שעליו נכתב בעברית "ברוך הבא מלך המשיח." הופעות אלו קרו בשנות התשעים [ובעיקר לאחר שרממ"ש חלה] ולא בשנות השמונים. ולא מדובר בטעות דפוס, כפי שעולה מתוך ההקשר הכרונולוגי שבתוכו שתלו המחברים את הקטע הנזכר.
עמוד 244 "ואילו חסידי חב"ד, בהוראתו של הרבי, תמכו באגודת ישראל בפעם הראשונה בהיסטוריה של מפלגה זו, וצעירי חסידי חב"ד היו מהגורמים הפעילים ביותר בתעמולת הבחירות של "האגודה". ואולם דווקא עובדה זו הביאה לפיצול בתוך אגודת ישראל בין החסידים לבין המתנגדים... כתוצאה מהפיצול הוקמה מפלגה חרדית חדשה, "דגל התורה"...". סדר הדברים היה הפוך, לאחר ההתפצלות והקמת דגל התורה הורה רממ"ש לתמוך באגודת ישראל.
שיבושים מעריכה והגהה רשלניות:
עמוד 35 "לאחר מותו של המייסד והאדמו"ר הראשון שניאור זלמן, התחרו על נאמנותם של החסידים בנו דובער... ותלמידו המובהק של שניאור זלמן, אהרן הלוי הורביץ..." ובהערה 24 שם הפניות ביבליוגרפיות ל: אליאור לוונטל והיילמן. בהערה 12 לפרק 2 נכפלו הדברים שוב ללא התייחסות לקטע הנזכר "כבר לאחר מותר של האדמו"ר הראשון, שניאור זלמן, היו מי שרצו להעמיד בראש החסידות את תלמידו הנודע ביותר, אהרן הלוי הורביץ... ולא את דב בער, בנו של שניאור זלמן הצעיר יותר." ושם הפניות ביבליוגרפיות ל: ארליך ואטקס.
בעמודי התמונות בכיתוב מתחת לתמונה 13 "שני מימין: משה הורנשטיין. לידו, משמאל, אשתו חיה מוסיה." כמובן יש לתקן ל: אשתו שיינה סוניה.
שיבושים מעבודה שטחית:
עמוד 80 "אבל בדרכון הסובייטי שלו נקוב תאריך מוקדם יותר, 2 במרס 1895... לכן אפשר שהוא הציג מסמך שנקב בתאריך המוקדם יותר כאשר ביקש בשנת 1927 דרכון סובייטי, כדי שיוכל לצאת את ברית המועצות בגיל "מבוגר יותר" (בן 35 על פי הרשום בדרכונו)". מ-1895 עד 1927 עברו 32 שנים.
עמוד 91 "ב-1920 נשכר מנדל, על פי עדותו שלו, לשמש שוליה של מהנדס.", ובהערה 19 לפרק 3 ישנה הפניה לתצהיר שהגיש לקבלת אזרחות צרפתית. ואילו בעמוד 143-144 "כאשר הגישו מנדל ומוסיה בקשת אזרחות... הוא נשאל על עיסוקיו במהלך שנות מלחמת העולם הראשונה (1914-1918) וענה כי... הוא קיבל פטור מהשרות "בשל היותו סטודנט" ויוכל [!] להמשיך בלימודיו, אבל הוא גם עבד באותו זמן כעוזר למהנדס שהיה מעורב בייצור המלחמתי". כלומר אם שימש כשוליה למהנדס היה זה לכל המאוחר ב-1918.
עמוד 141 "מיר וילן איין ווערין דא שטענדיקע איינוויינער... [אנו רוצים להיות כאן תושבים קבועים...] ... דער לעבין אן שטענדיגין ארט... [ללא אישור מגורים קבוע...]" התרגום אינו מדוייק: בקטע הראשון יש לתרגם: להעשות כאן תושבים קבועים [שמשמעו לקבל אישור ולא להתגורר בקביעות] ובקטע השני יש לתרגם: ללא מקום קבוע [שמתוכו ניתן ללמוד על רצון להתגורר בקביעות ולא על רצון לקבלת אישור בלבד].
המחברים הנכבדים מציינים בהקדמתם "במשך תשעה חודשים החל בדצמבר 2007, נפגשנו מדי יום ביומו... לעבודה ולוויכוחים, לא אחת בקולות רמים, ושבנו ועשינו זאת בקיץ 2009." להלן הם מציינים רשימה ארוכה של מומחים שסייעו בידם וחלקם אף קראו את הספר.
קצת מביך לראות אלו פירות דלים הניבה העבודה הנרחבת והמאומצת...
נערך לאחרונה על ידי
בקורת תהיה ב ו' נובמבר 18, 2011 10:11 am, נערך 3 פעמים בסך הכל.