הערות והארות בפירוש רש"י למקרא (תנ"ך)

[זאב ערבות]

רק הערה שר' עזרא אלטשולר בעל תקנת עזרא טוען שרש"י לתענית אינו מרש"י.

הדברים ידועים והרבה נכתב על כך, אך במקרה הזה זה אינו קריטי כיוון שיש ראיות לכאן ולכאן ממסכתות אחרות שהן בוודאי מרש"י. זה מה שכתבתי בהקדמה לספרי אוצר רש"י ברשימת הפירושים המסופקים אם הם מרש"י:
תענית - החיד"א בשם הגדולים מפלפל בדבר האם הוא מרש"י, ובסופו של דבר אכן מחליט שיצא ממנו, אך היעב"ץ בספרו לחם שמים כותב שאינו מרש"י אלא מתלמידיו. עיין במהר"ץ חיות בהתחלת הגהותיו על המסכת.

[במסתרים]

ערקתא... ארקתא

ראה ערוך השלם בשניהם.

[זאב ערבות]

ערקתא... ארקתא

ראה ערוך השלם בשניהם.

ייש"כ, יש צדדים לכאן ולכאן וצריך להכריע כיוון שאיני יכול להביא שני ערכים, כך שהכרענו לטובת ארקתא עם הפניה בערקתא. ככלל בכל מלה ראוי לבדוק מה דעת הערוך ואני אכן עושה זאת בהרבה מקרים, וזאת למרות שיעצו לי לא לערב את הערוך עם רש"י שכן יש להם שני מהלכים שונים בהרבה מקרים, אך בכל זאת צירפתי לידיעה בעלמא.

[זאב ערבות]

מה שכתב חד ברנש כאן viewtopic.php?f=11&t=46137 שחסר לו ממאה אלף הספרים באוצר בדיוק ספר זה וזה הזכיר את הקטע הבא שהבאתי בהערה לערך בטן מספרו של רב שמעון פדרבוש בנתיבות התלמוד עמ' 702:
בטנים - לא ידעתי מה הם, ובפירושי א"ב של רבי מכיר ראיתי פישטציא"ס (פישטצי"ש. בוטנים, משמשים תבלין בצבע ירוק - אוצר הלעזים), ודומה לי שהם אפרסקין (נ"א: אפסתקין, בירושלמי מעשרות פ"א: אלצרין ואפיסתקין, ובתוספתא: אלצרין ואפרסקין...) [רש"י ברא' מג יא].
רב פדרבוש מסביר את משמעות בטן עפ"י סיפור המובא במדרש רבה (בראשית כ"א): נכרי אחד זימן את בני עירו לסעודה, ר' דוסתאי שנכח במקום אמר לאותו נכרי (להקניטו) שלא חסר בשולחנו דבר פרט לאגוזי פרך. כעס עליו אותו נכרי, לקח טבלה יקרה ושברה... קרא עליו ר"ד את הפסוק (משלי יג כה) "ובטן רשעים תחסר". אך צ"ע מדוע צריך היה ר"ד לפרט את סוג המאכל בשם המלא "אגוזי פרך" והלא מספיק היה לומר אגוזים?
בברא' (מג יא) מובא שיעקב שלח ליוסף מנחה וכלל בה בטנים ושקדים. רש"י מפרש בטנים - פשטציא"ס, אך האבן עזרא כותב שאין לו ריע במקרא "ויש אומרים אגוזים". הערוך מבאר שבטנים זה מין אגוז, ולכאורה נראה שזו גם דעת רש"י. בערוך השלם (קוהוט, ערך פרך וערך באדן) מבאר המהדיר שכוונת רש"י באומרו "שהם אפרסקין" לפרי שנקרא ביונית "פריסקאי", שהם אגוזים קטנים. לסיכום, נראה מכל הנ"ל שבטנים הם מין אגוזים. במקרא לא נמצא בטנים בלשון יחיד, אך במשנה (שביעית פ"ז מ"ה) מובא: "האלה והבטנה", ושם נראה שהכוונה לא לפרי העץ אלא לאילן עצמו הנקרה בטנה, וידוע שלעתים מכנים לאילן ע"ש הפרי הגדל עליו בתוספת ה"א בסופו, כגון אגוז - אגוזה, ואם כך, ניתן ללמוד מכאן שלשון יחיד של בטנים הוא בטן, ואם כך, אז ניתן להבין את משמעות החידוד בדברי ר"ד "בטן רשעים תחסר", שבמשפט קצר זה בא ללמד שני דברים: שמשמעות בטן היא כרס, וכן שאגוז פרך נקרא בלשון יחיד בֹטן ולא בטנה.

[זאב ערבות]

כידוע בפירוש רש"י יש כ"כ הרבה שינויים בין מלא לחסר שספק אם ניתן לקבוע על פיהם דבר. בשמות כג כז נאמר: את אימתי אשלח לפניך והמתי את כל העם... בד"ה והמתי רש"י מאריך בכלל שכל תיבה שפועל שלה בכפל אות אחרונה כשתהפך לדבר בלשון פעלתי יש מקומות שנוטל אות הכפולה ומדגיש את האות ונוקדו במלאפום. ומאריך בכמה דוגמאות ביניהם דלותי מגזרת דללו בתהלים קטז ו. הן במ"ג המאור והן במ"ג הכתר דלותי מופיע מלא ברש"י, בתהלים אינו מפרש אך בפסוק עצמו בתהלים במ"ג המאור מופיע מלא (וכן בתהלים עם פירוש אמת קנה מר' נאמ"ן ס"ט ועוד ספרי תהלים אך שם כתוב בדף השער שמדויק ומוגה על פי המסורה!) אך במ"ג הכתר דלתי חסר וי"ו וכן בתנ"ך הכתר. והדבר צריך עיון מדוע יש ספרים בהם מלא שכן בספר ישמיע כל תהלתו מאת ר' שמואל הלוי הבר (הוא בני ברקי במקור) ברוקלין תשע"א עם פירוש בדרך המסרה המברר את כל עניני המסורה כותב כך:
דלתי - וכן להלן (קמ"ב ז דלותי מאוד) וכ"כ במס"ק כתר ב', אלא דכאן חסר ולהלן מלא בספרים דידן. (וממשיך) ועוד כתב הרד"ק כאן דטעמו מלרע ולא העיר כלום על הכתוב להלן, אך במנחת שי כתב: ב' בסיפרא דין מלרע וחד מלעיל להלן סי' קמב. וכ"כ במסרה להלן ולא הזכיר המסרה ההפרש בין מלא לחסר, אך במס"ק כתר מביא זה, ראה להלן. ע"כ.
מסקנת הדברים לכאורה שאותם ספרים בהם דלותי הראשון מלא אינם מוגהים כראוי בניגוד לנאמר בתהלים אמת קנה הנ"ל, ושנית לא ניתן לקבוע בוודאות לפי הציטוט משמות אם רש"י התכוון לדלתי הראשון שהוא חסר לבין דלותי השני שהוא מלא, ואין ראיה לכאן ולכאן אלא אם כן יש איזה חשיבות לוי"ו לכלל הדקדוקי שמביא, שכן הרבה פעמים מצייני הציונים ברש"י מציינים לציון המאוחר יותר למרות שמופיע כבר קודם לכן במקום אחר.

[לייטנר]

מה שכתב חד ברנש כאן viewtopic.php?f=11&t=46137 שחסר לו ממאה אלף הספרים באוצר בדיוק ספר זה וזה הזכיר את הקטע הבא שהבאתי בהערה לערך בטן מספרו של רב שמעון פדרבוש בנתיבות התלמוד עמ' 702:
בטנים - לא ידעתי מה הם, ובפירושי א"ב של רבי מכיר ראיתי פישטציא"ס (פישטצי"ש. בוטנים, משמשים תבלין בצבע ירוק - אוצר הלעזים), ודומה לי שהם אפרסקין (נ"א: אפסתקין, בירושלמי מעשרות פ"א: אלצרין ואפיסתקין, ובתוספתא: אלצרין ואפרסקין...) [רש"י ברא' מג יא].
רב פדרבוש מסביר את משמעות בטן עפ"י סיפור המובא במדרש רבה (בראשית כ"א): נכרי אחד זימן את בני עירו לסעודה, ר' דוסתאי שנכח במקום אמר לאותו נכרי (להקניטו) שלא חסר בשולחנו דבר פרט לאגוזי פרך. כעס עליו אותו נכרי, לקח טבלה יקרה ושברה... קרא עליו ר"ד את הפסוק (משלי יג כה) "ובטן רשעים תחסר". אך צ"ע מדוע צריך היה ר"ד לפרט את סוג המאכל בשם המלא "אגוזי פרך" והלא מספיק היה לומר אגוזים?
בברא' (מג יא) מובא שיעקב שלח ליוסף מנחה וכלל בה בטנים ושקדים. רש"י מפרש בטנים - פשטציא"ס, אך האבן עזרא כותב שאין לו ריע במקרא "ויש אומרים אגוזים". הערוך מבאר שבטנים זה מין אגוז, ולכאורה נראה שזו גם דעת רש"י. בערוך השלם (קוהוט, ערך פרך וערך באדן) מבאר המהדיר שכוונת רש"י באומרו "שהם אפרסקין" לפרי שנקרא ביונית "פריסקאי", שהם אגוזים קטנים. לסיכום, נראה מכל הנ"ל שבטנים הם מין אגוזים. במקרא לא נמצא בטנים בלשון יחיד, אך במשנה (שביעית פ"ז מ"ה) מובא: "האלה והבטנה", ושם נראה שהכוונה לא לפרי העץ אלא לאילן עצמו הנקרה בטנה, וידוע שלעתים מכנים לאילן ע"ש הפרי הגדל עליו בתוספת ה"א בסופו, כגון אגוז - אגוזה, ואם כך, ניתן ללמוד מכאן שלשון יחיד של בטנים הוא בטן, ואם כך, אז ניתן להבין את משמעות החידוד בדברי ר"ד "בטן רשעים תחסר", שבמשפט קצר זה בא ללמד שני דברים: שמשמעות בטן היא כרס, וכן שאגוז פרך נקרא בלשון יחיד בֹטן ולא בטנה.

יפה מאוד!

אגב, אפסתקין = פיסטוקין וא"ש.

[זאב ערבות]

מה זה כילי?
בסוטה מא ע"ב רש"י ד"ה לכילי מפרש - לשון (תהלים פד ג) כלתה נפשי , שמתאוה לשתות יין תדיר. (ברש"י שבגמרא הציון הוא לתהלים קיט פא: שם כתוב כלתה לתשועתך נפשי וזה דבר נפוץ שהציון הוא לפסוק אחר הדומה לו וצ"ע שמהדירי עוז והדר לא ציינו דבר). בישעיהו לב ה מפרש רש"י ולכילי - רמאי, נוכל, חורש רע.
המשמעות הרגילה היום של כילי היא קמצן גדול, ואכן כך מובא בספר מדבר קדמות לחיד"א (ערך כילי מספר מעיל צדקה סי' תתשצ"ח): מי שהוא כילי בחכמתו או במעותיו בא בגלגול אשה... ועוד שם בסימן י"ג מביא מהכלי יקר בפרשת חיי שרה: כלה שעיניה יפות אין כל גופה צריך בדיקה, הכוונה כי האשה עינה צרה באורחים, ואם עיניה יפות כלומר שהיא עין טובה... א"כ אין כל גופה צריכה בדיקה... (כלומר) בשאר מדות טובות שוודאי יהיו לה.
המאמר האשה עינה צרה באורחים נמצא בב"מ (פז ע"א) ושם נוסף "יותר מן האיש". רש"י מפרש: מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין - היא אמרה קמח והוא סלת.
כידוע סולת הוא קמח מובחר דק ומנופה, וכך לכאורה משמע מפירוש רש"י באבות פ"ה מט"ו: טוחנים בריחיים של גרוסות... עם אותם גריסין של חטים שנשארו בנפה דק ומוציאין מהן סולת נקיה, בב"מ פז ע"א מפרש סולת - עדיף מקמח.
לעומת זאת בכתובות קיב ע"א ד"ה סאה קמח מפרש: הוא אבק דק היוצא מן הנפה, והחטין טחונין בריחים של גריסין ואינן טחונין דקין, והנפה מוציאה הקמח וקולטת פסולת (הרש"ש גורס סולת) ומחזיר מה שבנפה לריחים. משמע מכאן שהקמח דק מן הסולת והוא המובחר, וכן מפרש הרד"ק בשרשים (פ"א פ"ה מט"ו) : סולת הוא הקמח שטחון טחינה גסה, וכן הרע"ב שם מפרש שאחר שמוציאים את הסובין והמורסן מן הקמח הנטחן, ונשאר הקמח הדק עם הסולת הגס, והוא החשוב, מעבירין אותו בנפה דקה מאוד ויורד ממנה כל אותו הקמח הדק שהוא כעין עפרורית לבנה, ונשאר הסולת הגס החשוב. היוצא מכל זה שעפ"י רש"י (בכתובות) וכן הרד"ק והרע"ב סולת הוא הגס, ולפי רוב שאר המפרשים הסולת הוא הקמח הדק. ויתכן שיש להבדיל כאשר קמח וסלת נכתבים לחוד, לבין שנכתב יחדיו "קמח סלת" שמשמע מעורבים ובקיצור הדבר לא ברור.
בספר שיחת חולין של תלמידי חכמים (פ"א)מסופר: שמעתי בשם איש אחד שאמר שנכון שלא להרבות מאכלים יקרים בשביל האורח, רק יתן לו מה שהוא (הבה"ב) אוכל ובזה לא יהיה לו טורח לקבל אורחים בכל עת. ולפי דעתי יפה אמר, וגם מיושב בזה קושיות כל המפרשים שהקשו על מה שנאמר בגמרא (ב"מ פז ע"א): הוא (אברהם) אמר (לשרה הביאי) קמח והיא (שרה) אמרה סולת, מלמד שאשה עיניה צרה באורחים. והקשו, אדרבה כיון שאמרה סולת, הלא (ידוע ש)סולת יותר טוב מקמח, ומדוע (אם כן) עיניה צרה באורחים? ולפי הנ"ל אתי שפיר... עיי"ש את ההמשך.
זה וורט מפורסם שמספרים לתשב"ר בפרשת חיי שרה, אך כידוע לא ניתן לסמוך על ציטוטים בספרים, שכן בגמרא שם לא נאמר "הוא אמר קמח והיא אמרה סולת" כמובא בספר שיחת חולין, אלא נאמר "כתיב קמח וכתיב סלת", א"ר יצחק מכאן שהאשה צרה עיניה באורחים... ואילו רש"י הוא זה המפרש בב"מ: סולת - עדיף מקמח. מכאן שהאשה עיניה צרה באורחין - היא אמרה קמח והוא סולת. בספר פרדס יוסף מביא בשם הרב מליסא שיש נוסח ברש"י ישן: הוא אמר קמח והיא סולת, יוצא שעפ"י הנוסח שלנו בגמרא קשה פשט הכתוב, ולפי הנוסח הישן המובא בפרדס יוסף קשה מדוע עיניה צרה באורחין.
אך כנראה חל בלבול בין הוא אמר והיא אמרה... ומכאן שאין להביא ראיות מסיפורים ווורטעליך, ובכל אופן למדנו מכאן שאשה שעיניה צרות באורחים היא גלגול של איש כילי.
באשכול "מה זה סולת" מרחיב הרב מעט דבש בענין http://forum.otzar.org/viewtopic.php?f= ... AA#p364007

[זאב ערבות]

רש"י מפרש כסמת בברכות מד ע"א מין חטה (וכך מובא ג"כ בגמרא פסחים לה ע"א), וביחזאל ד ט לועז כֻסמים - אישפילט"א בלעז ומענין שבשמות ט לב והכסמת לא מפרש, אך באונקלוס מתרגם כנתיא. ואכן במו"ק יג ע"ב ד"ה כונתא (דגן מעליא הוא) מפרש כוסמת שלותתין אותן, היינו חילקא (לחד מ"ד בגמרא)[מו"ק יג:].
בעירובין קד ע"ב ד"ה תרו בה כיתנא מפרש שורין בו פשתן... ואית דגרסי בונתא ומפרש כוסמין! לכאורה יש כאן ט"ס וצ"ל כונתא כמו במו"ק.
הערת אגב: בקונטרס תרגום המלים (הלועזיות) במשנה ברורה (ר' יעקב גליס, מופיע בסוף מ"ב הוצאת מקור ההלכה, ירושלים תשל"ז) מובא שהמין הנקרא היום כוסמת הוא צמח הגדל במזרח אירופה (אינו גדל בארץ ואינו מין דגן) ונקרא בשמות שונים גרצק"ה, גריק"ע, קאשע במדינות השונות, ומציין לספר צמחי התנ"ך (יהודה פליקס) שבלשון המקרא והתלמוד כוסמת היא מין חטה ממיני הדגן הנקראת בלעז ספעל"ט.

[לייטנר]

מצחיק לציין למאסף לעזים בסוף מ"ב כלשהי שמציין לפליקס, במקום להפנות ישירות למקור.

על כוסמת/כוסמין כבר כתבו הרבה.

[זאב ערבות]

העיקר שבאתי לעורר זה השינוי מכונתא לבונתא! האם ידוע לך שהעירו על כך? אם כן אשמח לדעת.
בקשר להערה, ציינתי שזה בדרך אגב, ודרכי לציין למקור שהפנה אותי למ"מ, כך שבמקרה הזה נודע לי על הערתו של פליקס מקונטרס הלעזים. האם אינך סבור שכך ראוי? ובדרך אגב למדת שר' יעקב גליס כתב קונטרס לעזים במ"ב ולא נמנע מלצטט את פליקס, ושהוצאת המ"ב הזו לא צינזרה את דבריו.
ולבסוף, כעת אוסיף שלייטנר מפורום אוצר החכמה העיר לי...

[לייטנר]

שטיינזלץ הביא את האפשרות לגרוס כך...

[זאב ערבות]

והכי חשוד אני בעינך להביט בשטיינזלץ? הלא קבלתי פסק מפורש מהגר"ד פינשטיין לפני שנים רבות להוציא את כל ספריו מהספריה ולא להביט בהם.
דרך אגב נושא האשכול הוא הערות ברש"י ומענין שעוז והדר לא העירו

[לייטנר]

לא.
עם האמירה הזו אתה חשוד בעיני על חידושים שחודשו שנים רבות לפניך...

[זאב ערבות]

לא.
עם האמירה הזו אתה חשוד בעיני על חידושים שחודשו שנים רבות לפניך...

אם כך, לדבריך נפסיק לחדש חדושים כיוון שמן הסתם חודשו כבר לפני שנים רבות לפנינו. יש מאמר חז"ל שכבר חידש משה רבינו כל מה שתלמיד ותיק עתיד לחדש.
או בצורה אחרת, בנך מספר לך בהתלהבות על החידוש שנתחדש לו היום ואתה עונה לו בקרירות: כבר חודש שנים רבות לפניך... מעניין כמה זמן יקח עד שיאבד את טעם הלימוד. יותר נכון לומר כיוונת לדעתו של ...

[אוצר החכמה]

מה הבעייה לחדש חידוש שכבר חודש לפניך. גם לאכול אינך אוכל כי כבר אכלו לפניך?

[לייטנר]

אין בעיה, אבל הוא כבר אינו חידוש...

[לייטנר]

הסיפור הוא מאוד פשוט:
כותב אדם השערה אודות גרסה, תוהה האם יש מישהו שמכיר גרסה כזו, וכשהוא מקבל תשובה שאכן יש מי שגרס כך, הוא אומר: "אה, בספרים של זה, אינני מסתכל"...

[זאב ערבות]

הסיפור הוא מאוד פשוט:
כותב אדם השערה אודות גרסה, תוהה האם יש מישהו שמכיר גרסה כזו, וכשהוא מקבל תשובה שאכן יש מי שגרס כך, הוא אומר: "אה, בספרים של זה, אינני מסתכל"...

הרב לייטנר הנכבד והיקר, במחילת כבודך.
כל מה שכתבתי בזהירות זה לכאורה יש כאן ט"ס וצ"ל כונתא כמו במו"ק. כעת, יש לפנינו שתי גרסאות לתרגום כסמת: בונתא וכונתא, לא יתכן ששתיהן נכונות, אז הבאתי ראיה מת"א שמתרגם כונתא, ובנוסף ראיות שלא הזכרתי ת"י ביחזקאל מתרגם כונתין בכ"ף, וכן מובא במילון סוקולוף וכך גורס רב"צ מלמד במילונו הארמי (עמ' 175) וכן במלון ברוך קרוא (למרות שלא תמיד ניתן לסמוך עליו).
כעת אולי תוכל להראות היכן בדברי אני תוהה אם יש מישהו שמכיר גרסה כזו? לא תהיתי ולא שאלתי אלא רק הערתי. אתה רוצה להקניט אותי כדרכך, בבקשה, אך אל תשים דברים בפי ותאשים אותי בדברים שלא כתבתי. והכי סברתי שאני הראשון בהיסטוריה שעלה על ענין זה? רק תמהתי שבעוז והדר לא העירו מאומה ולא טרחתי לבדוק בספרים אחרים. את ספרי שטיינזלץ אין לי כיוון שקבלתי פסק ממורי ורבי לא לעיין בהם, אז מה לך כי תלין עלי? אם רבך יאמר לך לא לעיין בספר מסויים, האם תמרה את פיו? בכלל, ממתי מביאים ראיות משטיינזלץ שספרו מלא בשגיאות וטעויות והוא בגדר ספר שאינו מוגה שאסור ללמוד ממנו אפילו אם לא היו עליו טענות אחרות. הדבר כבר דוסקס היטב באשכולות אחרים.
בקיצור, אולי תחשוב קצת לפני שאתה מטיח בי את דבריך המתלהמים.

[לייטנר]

כעת אולי תוכל להראות היכן בדברי אני תוהה אם יש מישהו שמכיר גרסה כזו? לא תהיתי ולא שאלתי אלא רק הערתי.

העיקר שבאתי לעורר זה השינוי מכונתא לבונתא! האם ידוע לך שהעירו על כך? אם כן אשמח לדעת.

את ספרי שטיינזלץ אין לי כיוון שקבלתי פסק ממורי ורבי לא לעיין בהם, אז מה לך כי תלין עלי? אם רבך יאמר לך לא לעיין בספר מסויים, האם תמרה את פיו?

אני רוצה להיות מבקר מסעדות של 'פירות ים'. כיון שבתורתנו הקדושה כתוב שהם אסורים באכילה, מה לך כי תלין עלי?
אהיה מבקר, גם בלי להיכנס למסעדות אלה.

[זאב ערבות]

הבאתי הערה ברש"י, ענית שכבר כתבו הרבה על נושא כוסמת כוסמין, עניתי שנושא ההערה הוא לא מה זה כוסמת אלא מהו הנוסח הנכון בארמית ובעקבות דבריך שאלתי אותך האם ידוע לך מי שהעיר על כך (לא טענתי שאני הראשון) ושאשמח לדעת. הערת ששטינזלץ מעיר על כך, עניתי שיש לי פסק לא לעיין בשטיינזלץ והוספתי שמענין שעוז והדר לא העירו מאומה, הגבת שאני חשוד בעיניך שאני מביא חידושים שכבר חודשו שנים רבות לפני, עניתי לך שאם כן אין טעם יותר לחדש חידושים, ואז אתה מכה בפטיש ומתלהם: כותב אדם השערה אודות גרסה, תוהה האם יש מישהו שמכיר גרסה כזו, וכשהוא מקבל תשובה שאכן יש מי שגרס כך, הוא אומר: "אה, בספרים של זה, אינני מסתכל"... ועל זה עניתי לך שדבריך אינם נכונים! רק לאחר שהגבת בראשונה לדברי שאלתי אם ידוע לך מי שמעיר על כך, לא תהיתי בהודעה המקורית כפי שמשתמע מדבריך.
מצידי תבקר מה שתרצה וכמה שתרצה, אך לפחות תדייק בביקורת. האם מציק לך שאני שולל את שטיינזלץ? אדם שביזה את קדושי ישראל בפרהסיא לא מביאים ממנו ראיות לשום דבר ואפילו דבריו נכונים וצודקים.

[לייטנר]

הערה אחרונה בעניין זה:

אפשר להיות 'פיינשמייקר' ולהחליט שלא מעיינים בספר זה או אחר. אבל אם ההחלטה עקרונית ופוגעת במתווה העבודה המתוכנן, כדאי להחליט מה עדיף שייפגע - העיקרון או שלמות העבודה.

[זאב ערבות]

הערה אחרונה בעניין זה:

אפשר להיות 'פיינשמייקר' ולהחליט שלא מעיינים בספר זה או אחר. אבל אם ההחלטה עקרונית ופוגעת במתווה העבודה המתוכנן, כדאי להחליט מה עדיף שייפגע - העיקרון או שלמות העבודה.

מתי ראית ספר או מאן דהו שמציין לשטינזלץ בכדי להביא הוכחה או ראיה למשהו? הלא הפירוש שלו כ"כ בעייתי (בלי הבעיות המוסריות של הגברא) שממש לא ניתן לסמוך עליו ומי שיצטט רק יגרום לגיחוך. יש סיבה טובה מדוע המכירות של הש"ס שלו כמעט אפס. מתי ראית מישהו מצטט את שטינזלץ לראיה כלשהיא?
לא תמצאו היום חנות ספרי קודש המחזיקה את ספריו, וסיפר לי מוכר ספרים שיושבים להם במחסנים סטים והציעו לו סט בחינם! וסירב לקחת כי חבל שישב לו על המדף שנים ללא סיכוי שימכר.

[עזריאל ברגר]

לא תמצאו היום חנות ספרי קודש המחזיקה את ספריו, וסיפר לי מוכר ספרים שיושבים להם במחסנים סטים והציעו לו סט בחינם! וסירב לקחת כי חבל שישב לו על המדף שנים ללא סיכוי שימכר.

א. מסתמא לא חיפשת טוב בחנויות הספרים...
ב. אשמח אם תספר לי איפה אפשר לקבל את ספריו בחינם...

[זאב ערבות]

לא תמצאו היום חנות ספרי קודש המחזיקה את ספריו, וסיפר לי מוכר ספרים שיושבים להם במחסנים סטים והציעו לו סט בחינם! וסירב לקחת כי חבל שישב לו על המדף שנים ללא סיכוי שימכר.

א. מסתמא לא חיפשת טוב בחנויות הספרים...
ב. אשמח אם תספר לי איפה אפשר לקבל את ספריו בחינם...

נכון, מדוע עלי לחפש ספר שאיני מעוניין בו, אך כוונתי בחנות ספרי קודש ן לחנות שיש בה בד"כ רק ספרים המיועדים לציבור החרדי. יש חנויות ספורות שהן בעלי צביון חרדל"י כגון מוריה בעיר העתיקה ששם מן הסתם תמצא אך ספק אם יש קונים כיוון ששוטנשטיין עולה עליו מכל הבחינות (יתכן שחסידי חב"ד לומדים בו).
סיפרתי שהציעו למוכר סט חינם וסירב לקחת. אם אשיג לך סט תשלם דמי משלוח לארץ?

[עזריאל ברגר]

אם אשיג לך סט תשלם דמי משלוח לארץ?

אבדוק אם מתאים לי. מסתמא כן (כתרומה לבית כנסת וכיו"ב).
אם רלוונטי - אשמח אם תיצור עמי קשר באופן פרטי.
[email protected]
+972545678218

[זאב ערבות]

בסוטה יב ע"ב ד"ה שהלכה בזריזות כעלמה מפרש רש"י: שכל כחה עליה, כמו חזק ואמץ (דברים לא ז) תקיף ועלם (ת"א בדברים). ע"כ
עיון בת"א לדברים מראה שמתרגם תקיף ואלים באל"ף, ואכן הרש"ש מגיה שהציון לפסוק מוטעה והכוונה לת"י ביהושע א!
אך הגהתו צריכה עיון, שכן בכל המקומות בהם מופיע חזק ואמץ בנביאים ת"י תקיף ואלים (באל"ף, במ"ג המאור)

[לבי במערב]

. . אך הגהתו צריכה עיון, שכן בכל המקומות בהם מופיע חזק ואמץ בנביאים ת"י תקיף ואלים (באל"ף)!

ראה במק"ג - הכתר.

[זאב ערבות]

ייש"כ. בשעת כתיבת הדברים עיינתי רק במ"ג המאור, וכעת עיינתי בעוד חומשים ואכן יש שתי גרסאות באונקלוס ובת"י, ויש ספרים בהם מופיע באל"ף וייש ספרים בעי"ן, בתרגום אונקלוס המוגה והמדויק של הרב שמעון וייזר בהוצאת מישור הנוסח אלם ולא מעיר מאומה, וכן במ"ג ארטסקרול שם אונקלוס מוגה עפ"י נוסח הרוו"ה, ובחומש ע"פ המסורה מר' משה אליעזר פאזען שבו אונקלוס עפ"י מהדורת התרגום של ר' מיכאל פוזן עם אל"ף ושם בהערות בסוף כרך דברים מובא בהערה שבת"י ליהושע בספרים שלנו תורגם חד בא' וחד בע' וזה תמוה!
האם המראה מקום בסוטה הוא לדברים או ליהושע? האם הנוסח במ"ג הכתר הוא מדוייק יותר מספרים אחרים?

[מעט דבש]

בסוטה יב ע"ב ד"ה שהלכה בזריזות כעלמה מפרש רש"י: שכל כחה עליה, כמו חזק ואמץ (דברים לא ז) תקיף ועלם (ת"א בדברים). ע"כ
עיון בת"א לדברים מראה שמתרגם תקיף ואלים באל"ף, ואכן הרש"ש שהציון לפסוק מוטעה והכוונה לת"י ביהושע א ט!
אך הגהתו צריכה עיון, שכן בכל המקומות בהם מופיע חזק ואמץ בנביאים ת"י תקיף ואלים (באל"ף)!

בנוסחאות מדוייקות גם בדברים הוא באות ע'.

[זאב ערבות]

כמדומני שהבאתי כמה נוסחאות מדויקות ובדקתי עוד כמה כמו דפוס סלאוויטא וברובם עם אל"ף.

[מעט דבש]

בחומש עם תרגום הרב מיכאל פוזן ('חומש בכתב אשורית') עיקר הנוסח הוא ב-ע', ובסוגריים הביא את הנוסחאות המצויות בשם 'ספרים אחרים' (וכדרכו בכה"ג).
בדפוס סביוניטה שי"ז, אצל בני תימן, וכן ב'כתבי הקודש בארמית' של שפרבר, בכולם הוא ב-ע' (ושפרבר הביא בהערה הנוסח ב-א').

[זאב ערבות]

בחומש עם תרגום הרב מיכאל פוזן ('חומש בכתב אשורית') עיקר הנוסח הוא ב-ע', ובסוגריים הביא את הנוסחאות המצויות בשם 'ספרים אחרים' (וכדרכו בכה"ג).
בדפוס סביוניטה שי"ז, אצל בני תימן, וכן ב'כתבי הקודש בארמית' של שפרבר, בכולם הוא ב-ע' (ושפרבר הביא בהערה הנוסח ב-א').

האם דפוס סביוניטה הוא המוסמך ביותר? אמנם הנוסח בקונקורדנציה של קוסובסקי היא על פי דפוס זה, אך לעומת זאת יצא לאור בברוקלין חומש עם ת"א לפי דפוס סלאוויטא ושם בהקדמה טוענים שהוא המדויק ביותר! (העלתי כאן viewtopic.php?f=7&t=45793&p=584682#p584682).
בדקתי בחומש של הרב פוזן ובהערות (שם עמ' קצ"ג) כותב שבספרים שלנו תורגם חד בא' וחד בע' וזה תמוה. וכן בספר ילקוט ישעיהו לסוטה ומציין למתנות כהונה לשמות רבה א כה שמעתיק מרש"י תקיף ואלם, ואף שם מעיר הרש"ש שברש"י לפנינו הגירסא בעי"ן. בעין יעקב מובא "תקיף ואלים"! לכאורה משמעות אמץ זה תקיף וצ"ל אלים באל"ף.
אך כבר ציינתי לספר חומש ע"פ המסורה שנערך ע"י רב משה אליעזר פאזען (שהוא דודו של ר"מ פוזן) שהאונקלוס שם הוא לפי מהדורת ר"מ פוזן בכתב אשורי (כמובא שם בהקדמה לבראשית), אך מביא רק את הנוסח אלם באל"ף ואף לא מציין שיש נוסח בע' ובסופו מביא כלשונה את ההערה המובאת בחומש כתב אשורי שהדבר תמוה, ... ואכן הדבר תמוה מדוע השמיט את הנוסח בע' לגמרי. וצ"ע אם השתמש במהדורה יותר מאוחרת מזו הנדפסת, שכן חומש אשורי נדפס בתשס"ג וע"פ המסורה בתשע"ב.
בכל אופן כיוון שהן בחומש והן ביהושע יש שינוי בנוסח, כנראה שבספרים של הרש"ש היה כתוב בת"א באל"ף ולכן היה צריך להביא ראיה מת"י ביהושע.

[זאב ערבות]

בבראשית טז ה בסוף הפסוק : ישפט ה' ביני וביניך.
ברש"י ד"ה ביני וּבֵינֶיךָ: כל בֵּינְךָ שבמקרא חסר וזה מלא, קרי ביה וּבֵינַיִּךְ.
כך מנוקד במ"ג המאור, אך בדקתי בעוד כמה חומשים בהם רש"י מנוקד וזה מה שהעליתי במצודתי:
במ"ג הכתר: ובָנֶיך, בחומש אשל אברהם: וּבֵינִיךְ, בחומש שי למורא: וּבֵינֵיךְ, במ"ג ארטסקרול: וּבֵנַיִךְ.
בקיצור, מה נראה שצ"ל הנכון?

[מעט דבש]

בחומש עם תרגום הרב מיכאל פוזן ('חומש בכתב אשורית') עיקר הנוסח הוא ב-ע', ובסוגריים הביא את הנוסחאות המצויות בשם 'ספרים אחרים' (וכדרכו בכה"ג).
בדפוס סביוניטה שי"ז, אצל בני תימן, וכן ב'כתבי הקודש בארמית' של שפרבר, בכולם הוא ב-ע' (ושפרבר הביא בהערה הנוסח ב-א').

האם דפוס סביוניטה הוא המוסמך ביותר? אמנם הנוסח בקונקורדנציה של קוסובסקי היא על פי דפוס זה, אך לעומת זאת יצא לאורבברוקלין חומש עם ת"א לפי דפוס סלאוויטא ושם בהקדמה טוענים שהוא המדויק ביותר! (העלתי כאן viewtopic.php?f=7&t=45793&p=584682#p584682).

תרגום סלאוויטא מלא שיבושים, כרוב התרגומים המצויים.
וראה כאן:
http://forum.otzar.org/viewtopic.php?p=185077#p185077

[ביקורת תהיה]

מה הנכון?

וּבֵינֵיךְ!
1. וּבָנֶיךָ – אינה מתיישבת כלל. א. השמטת היוד הראשונה. ב. לשון הרבים.
2. וּבֵינִיךְ – צורה זרה בלשון הקודש. אף גם החירק הוא חירק קטן שאין אחריו יוד.
3. וּבֵינַיִךְ – לא נהירא, כי אם ברבוי (בינים שֶׁלָּךְ), הרי גם בלשון זכר (בינים שֶׁלְּךָ) היוד השניה הכרחית, ומה טעם נבכר את הקריאה 'וּבֵינַיִךְ' על פני הקריאה 'וּבֵינֶיךָ'?
הנה נתאמת כי הקריאה הנכונה היא 'וּבֵינֵיךְ'.

ודע, כי בספרי פרשת בהעלתך יש, כי נקוד על 'וביניך', ללמדך כי דיברה אל אברהם אך בעצם לא נתכוונה אליו:

שֶׁלֹּא אָמְרָה אֶלָּא עַל הָגָר בִּלְבָד. וְיֵשׁ אוֹמְרִים: עַל הַמְּטִילִין אֵיבָה בֵּינוֹ לְבֵינָהּ.

[זאב ערבות]

רש"י מביא את הביטוי "אבי אבות הטומאה" כמה פעמים בפירושיו:
במדבר יט כב, חגי ב יג, שבת סו ע"א ד"ה ואין, עירובין קד ע"ב ד"ה לא, פסחים יד ע"ב ד"ה בחלל, נזיר נג ע"ב תוד"ה חרב, ב"ק ב ע"ב ד"ה וטמא, ב"ב כ ע"א תוד"ה בחבית, חולין ג ע"א ד"ה חרב, פח ע"א ד"ה ה"ג.
בספר היכל רש"י (ר' יצחק אבינרי, ח"ב במלון הפירושים, תש"ט) מציין שהביטוי אבי אבות הטומאה אינו מצוי בתלמודים, ובספר יד אליהו (ר' אליהו שולזינגר) כותב שלפי מיעוט בקיאותו מופיע ביטוי זה לראשונה ברש"י (ואף ברמב"ם אינו נמצא). אך בח"ד מספרו של אבינרי שיצא לאחר שנים רבות בתש"ך (עמ' ת"ע) כותב שמצא את הביטוי בסילוק הקרובות לקליר בפרשת פרה, וכידוע הקליר היה זמן רב לפני רש"י.
ומצאתי בספר ערכי הקודש ח"ב (ר' אברהם וייצהנדלר, ירושלים תשנ"ו) שמציין לספר החינוך (מצוה רפ"ז במהדורת שעוואל) שאף בו מופיע הביטוי: וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה...
האם ידוע מקור היכן פירשו זאת חכמים?

[זאב ערבות]

בתהלים כב יג מפרש רש"י: אבירי בשן (כתרוני) - לשון פרים בבשן, שהם שמנים.
בישעיהו לד ז מפרש: (ופרים עם) אבירים - פרים בריאים וגדולים, כמה דאת אמר (תהלים כב יג) אבירי בשן כתרוני.
בישע' (לד ז) חל כנראה שיבוש במ"מ לפסוק המובא מתהלים כב יג וצירפו שני פסוקים לאחד. במ"ג דפוס וורשא מובא הפסוק מתהלים כפי שמובא כאן: "אבירי בשן כתרוני", אך במ"ג המאור החליפו כתרוני עם סלה: "אבירי בשן סֶלָה", ובסוגריים הוסיפו: (עיין תהלים כב יג), אך בתהלים כאמור כתוב כתרוני. במ"ג הכתר לעומת זאת סבורים שהתחברו שני פסוקים לאחד וצ"ל כך: כמה דאת אמר עם "אבירי בשן" (תהלים כב יג), סִלָה (עיין איכה א טו). ואכן בפסוק הזה באיכה מובא "סִלָּה כל אבירי..." כלומר המ"מ מאיכה הוא הנכון לפסוק השני שרש"י מביא כראיה, אך את התיבות "כל אבירי" החסירו למרות שהם העיקר הנצרך לפירושו.

[נוטר הכרמים]

רש"י מביא את הביטוי "אבי אבות הטומאה" כמה פעמים בפירושיו:
במדבר יט כב, חגי ב יג, שבת סו ע"א ד"ה ואין, עירובין קד ע"ב ד"ה לא, פסחים יד ע"ב ד"ה בחלל, נזיר נג ע"ב תוד"ה חרב, ב"ק ב ע"ב ד"ה וטמא, ב"ב כ ע"א תוד"ה בחבית, חולין ג ע"א ד"ה חרב, פח ע"א ד"ה ה"ג.
בספר היכל רש"י (ר' יצחק אבינרי, ח"ב במלון הפירושים, תש"ט) מציין שהביטוי אבי אבות הטומאה אינו מצוי בתלמודים, ובספר יד אליהו (ר' אליהו שולזינגר) כותב שלפי מיעוט בקיאותו מופיע ביטוי זה לראשונה ברש"י (ואף ברמב"ם אינו נמצא). אך בח"ד מספרו של אבינרי שיצא לאחר שנים רבות בתש"ך (עמ' ת"ע) כותב שמצא את הביטוי בסילוק הקרובות לקליר בפרשת פרה, וכידוע הקליר היה זמן רב לפני רש"י.
ומצאתי בספר ערכי הקודש ח"ב (ר' אברהם וייצהנדלר, ירושלים תשנ"ו) שמציין לספר החינוך (מצוה רפ"ז במהדורת שעוואל) שאף בו מופיע הביטוי: וגוף האדם המת פירשו חכמים שהוא אבי אבות הטומאה...
האם ידוע מקור היכן פירשו זאת חכמים?

viewtopic.php?f=27&t=45395&p=578997&hilit=%D7%90%D7%91%D7%99%D7%A0%D7%A8%D7%99#p578997

[זאב ערבות]

בדה"ב כ יד נזכר יחזיאל בן זכריהו, לוי מבני אסף בימי יהושפט. במגילה יד ע"א רש"י ד"ה נבואה שהוצרכה לדורות מונה את מ"ח הנביאים שנבואתם נצרכה לדורות וביניהם נמנה "חזיאל (הלוי) מבני מתניה". כך מובא בדפוס ונציה ובעוז והדר ולא מעירים דבר, שכן לכאורה נראה שיש כאן ט"ס וצ"ל יחזיאל! שכן במקרא נזכר רק חזיאל אחד בדה"א כג ט והוא אדם אחר לגמרי - לוי מבני גרשום.

[שמואל דוד]

בדה"ב כ יד נזכר יחזיאל בן זכריהו, לוי מבני אסף בימי יהושפט. במגילה יד ע"א רש"י ד"ה נבואה שהוצרכה לדורות מונה את מ"ח הנביאים שנבואתם נצרכה לדורות וביניהם נמנה "חזיאל (הלוי) מבני מתניה". כך מובא בדפוס ונציה ובעוז והדר ולא מעירים דבר, שכן לכאורה נראה שיש כאן ט"ס וצ"ל יחזיאל! שכן במקרא נזכר רק חזיאל אחד בדה"א כג ט והוא אדם אחר לגמרי - לוי מבני גרשום.

דברי יעקב (עדס)

BEC0D126-2B86-456D-A731-0A1BC2B54284.jpeg (67.81 KiB) נצפה 19063 פעמים