מרוב שהרב דודי צח האריך, ניתן להבין יש על מה להאריך. אם שיטת ר' לייב היתה פשוטה ומובנת, שורה או שתים היו מספיקים כדי להסבירה כראוי. כרגע אין אני רוצה להכנס לשאלת ההנאות במשנתו של ר' לייב. אני רוצה לדבר על ענין הקרבנות, שהרב דודי צח לא הועיל מאומה בכל מה שכתב. דבר מקובל אצל כל הראשונים ללא יוצא מן הכלל, אפילו המגשימים המתונים שבהם כגון ר' משה תקו וחבריו, שאין שום יחס בינינו לבין הבורא עולם בשום צורה ובשום דרך. נחזור כאן על דברי ישעיה הנביא:
כָּל-הַגּוֹיִם, כְּאַיִן נֶגְדּוֹ; מֵאֶפֶס וָתֹהוּ, נֶחְשְׁבוּ-לוֹ. וְאֶל-מִי, תְּדַמְּיוּן אֵל; וּמַה-דְּמוּת, תַּעַרְכוּ לוֹ. הַפֶּסֶל נָסַךְ חָרָשׁ, וְצֹרֵף בַּזָּהָב יְרַקְּעֶנּוּ; וּרְתֻקוֹת כֶּסֶף, צוֹרֵף. הַמְסֻכָּן תְּרוּמָה, עֵץ לֹא-יִרְקַב יִבְחָר; חָרָשׁ חָכָם יְבַקֶּשׁ-לוֹ, לְהָכִין פֶּסֶל לֹא יִמּוֹט. הֲלוֹא תֵדְעוּ הֲלוֹא תִשְׁמָעוּ, הֲלוֹא הֻגַּד מֵרֹאשׁ לָכֶם; הֲלוֹא, הֲבִינוֹתֶם, מוֹסְדוֹת, הָאָרֶץ. הַיֹּשֵׁב עַל-חוּג הָאָרֶץ, וְיֹשְׁבֶיהָ כַּחֲגָבִים; הַנּוֹטֶה כַדֹּק שָׁמַיִם, וַיִּמְתָּחֵם כָּאֹהֶל לָשָׁבֶת. הַנּוֹתֵן רוֹזְנִים, לְאָיִן; שֹׁפְטֵי אֶרֶץ, כַּתֹּהוּ עָשָׂה. אַף בַּל-נִטָּעוּ, אַף בַּל-זֹרָעוּ--אַף בַּל-שֹׁרֵשׁ בָּאָרֶץ, גִּזְעָם; וְגַם-נָשַׁף בָּהֶם וַיִּבָשׁוּ, וּסְעָרָה כַּקַּשׁ תִּשָּׂאֵם. וְאֶל-מִי תְדַמְּיוּנִי, וְאֶשְׁוֶה יֹאמַר, קָדוֹשׁ. שְׂאוּ-מָרוֹם עֵינֵיכֶם וּרְאוּ מִי-בָרָא אֵלֶּה, הַמּוֹצִיא בְמִסְפָּר צְבָאָם; לְכֻלָּם, בְּשֵׁם יִקְרָא, מֵרֹב אוֹנִים וְאַמִּיץ כֹּחַ, אִישׁ לֹא נֶעְדָּר.
וכך אמר ישעיה הנביא, שהיה בעל השגה נעלה ונפלאה. ועל אחת כמה וכמה, שאנו אין לנו שום מושג בבורא יתעלה, ואין לנו שום דרך להתייחס אליו. דבר זה הוא הא-ב שבא-ב בפילוסופיה היהודית, מאז התרגום אונקלוס, אל מקמץ, רס"ג, הרמב"ם וכל בית מדרשו, הרמב"ן, הראב"ע, הרשב"א, הריטב"א ועוד. לדברי ראשונים אלו, לומר שמביאים לו מנחה כי עכשיו שהוא שיכן שכינתו בעולם הגשמי, היחס שלנו אליו ית' השתנה זה מתקרב מאד לכפירה גמורה.
אין לי בעיה שרל"מ טעה, כולנו טועים, ואין אדם עומד על דברי תורה אלא אם כן נכשל בהם. ועל אחת כמה וכמה מחדש כמו רל"מ שמרוב כשרונו פרץ אפיקים חדשים לפרשנות המקרא, אין פלא כלל שאם סולל לו דרך חדשה, שלא בכל הוא יקלע למטרה. ואם אחרים קמים ומצביעים על כשלים וטעויות, אז במקום להגן על דבריו כשאי אפשר, טוב היו חסידיו אם היו משמיטים דברים אלו מכתביו, כדי שתורתו תצא כסולת נקיה.