אשכול דעות יחידאיות ו/או מיוחדות בהלכה

[עושה חדשות]

לא הוזכר עדיין?

ותנן מל ולא פרע כאילו לא מל וכה"א בעת ההיא אמר ה' אל יהושע עשה לך חרבות צורים ושוב מול את בני ישראל שנית שנית זו פריעת מילה א"ל הקדוש ברוך הוא ליהושע מהלינהו כי היכי דמהילו במצרים משום דלא ניתנה פריעת מילה לאברהם אבינו אלא ניתנה למשה במצרים דאי ס"ד ליהושע ניתנה ליכתוב קרא ושוב מול ולישתוק אלא להכי כתב שנית שנית למצרים כך מצאתי כתוב בהלכות גדולות ויש לשאול ע"ז הפירוש דאמרינן בב"ר [פמ"ז] והביאו רש"י בפי' חומש באברהם לא נאמר את בשר לפי שלא היה צריך אלא חיתוך בשר שכבר נתמעך ע"י תשמיש אבל ישמעאל שהיה ילד הוזקק לחתוך ערלה ולפרוע את המילה לכך נאמר את בשר ע"כ בבראשית רבה ומזה הטעם תירצנו הא דאמרינן בע"ז פ"א [י' ב'] בקטיעה בר שלום נפל על רישיא דערלתיה וקטעה אית בזה ואנא יהבית מיכסאי חלפית ועברית והקשינו מל ולא פרע כאילו לא מל והוא לא פרע ותירצנו הדבר שכבר שכיון שהיה גדול לא היה צריך לפריעה כדאשכחן באברהם אבינו מכ"מ שמעינן שניתן לאברהם ותירוץ לא שמעתי

[עושה חדשות]

נשים חייבות בקריאת התורה.

מג"א סי' רפ"ב סק"ו:
משמע מכאן דאשה חייבת לשמוע קריאת התורה, ואע"פ שנתקנה משום ת"ת ונשים אינן חייבות בת"ת מ"מ מצוה לשמוע כמו מצות הקהל שהנשים והטף חייבים בה עסי' קמו, ומיהו י"ל דאע"פ שאינן חייבות עולות למנין וכ"כ התוספות סוף ר"ה. אבל במסכת סופרים פי"ט כתוב הנשים חייבות לשמוע קריאת ספר כאנשים ומצוה לתרגם להם שיבינו עכ"ל וכאן נהגו הנשים לצאת חוצה.

ועל טעם חיובם בהקהל, כ' רבי חיים פלטיאל בפרשת וילך: מיהו הק' מ"ה כיצד הוא זה בתלמוד תורה נשים פטורות דכתיב בניכם ולא בנותיכם, ושמיעת תורה בהקהל הם חייבות, ותירץ דנהי דזמן גורם לשמוע מכל מקום שבאנו להק' לא ק' דההיא שמיעה היא כדמסיים למען ישמעו ויראו את ה', ומורא לא הוי זמן גרמא, מיהו כל השנה לא הוי מורא בת"ת רק בירושלים ברגלים מתוך שרואין כהנים בעבודתם ולוים בדוכנם, והכי נמי אמרינן למען תלמד ליראה את השם, מיכאן שמועה מביא לידי יראה, כפי' רש"י.

וכעת ראיתי בפס' מהר"ז בינגא בהל' ר"ח (בהגה ב) שכתב גם הוא להוכיח דנשים חייבות בקריה"ת, עי"ש.

במס' סופרים שם מדובר בפשטות על קריאת ספר קינות בת"ב. וצ"ע.

[עדיאל ברויאר]

ריצ"ג בריש הל' תשעה באב נוקט בפשיטות שמותר ללבוש בשבוע שחל בו בגדים מכובסים, וכל האיסור הוא רק לכבס ולגהץ וכן ללבוש בגדים לבנים מגוהצים. (יתכן שהמנהיג שמעתיק חלק מדבריו בריש הל' תשעה באב מסכים איתו, אבל את הדברים המפורשים שכתב ריצ"ג בנושא הוא לא העתיק).

[סעדיה]

ריצ"ג בריש הל' תשעה באב נוקט בפשיטות שמותר ללבוש בשבוע שחל בו בגדים מכובסים, וכל האיסור הוא רק לכבס ולגהץ וכן ללבוש בגדים לבנים מגוהצים. (יתכן שהמנהיג שמעתיק חלק מדבריו בריש הל' תשעה באב מסכים איתו, אבל את הדברים המפורשים שכתב ריצ"ג בנושא הוא לא העתיק).

חי' מרן רי"ז הלוי הל' אבל פ"ו הל"ד

[עדיאל ברויאר]

ריצ"ג בריש הל' תשעה באב נוקט בפשיטות שמותר ללבוש בשבוע שחל בו בגדים מכובסים, וכל האיסור הוא רק לכבס ולגהץ וכן ללבוש בגדים לבנים מגוהצים. (יתכן שהמנהיג שמעתיק חלק מדבריו בריש הל' תשעה באב מסכים איתו, אבל את הדברים המפורשים שכתב ריצ"ג בנושא הוא לא העתיק).

חי' מרן רי"ז הלוי הל' אבל פ"ו הל"ד

תודה! אני צודק שאינו נמצא באוצר? אם כך, מישהו יוכל לסייע לי ולהעלות לכאן?

[זקני דרום]

דעת רבינו משולם שמהני טבילה במעיין לחצאין
דעת האגודה שערל שמתו אחיו מחמת מילה מניח תפילין בשבת
דעת היראים שחולב משום טוחן [כמדומני]

[עדיאל ברויאר]

ריצ"ג בריש הל' תשעה באב נוקט בפשיטות שמותר ללבוש בשבוע שחל בו בגדים מכובסים, וכל האיסור הוא רק לכבס ולגהץ וכן ללבוש בגדים לבנים מגוהצים. (יתכן שהמנהיג שמעתיק חלק מדבריו בריש הל' תשעה באב מסכים איתו, אבל את הדברים המפורשים שכתב ריצ"ג בנושא הוא לא העתיק).

חי' מרן רי"ז הלוי הל' אבל פ"ו הל"ד

ייש"כ גדול. הוא דן במקורותיו של הרמב"ם. עכ"פ, נראה שהוא צודק ששיטת הרמב"ם היא (הן באבל והן בת"ב): כיבוס - האיסור הוא רק על מעשה הכיבוס ולא על לבישת בגדים מכובסים. גיהוץ - האיסור הוא רק ללבוש בגדים מגוהצים ולא על מעשה הגיהוץ. ואכמ"ל בחילוקים שבינו ובין ריצ"ג בהבנת הסוגיה.

[LEV]

דעת האגודה שערל שמתו אחיו מחמת מילה מניח תפילין בשבת

איפה זה כתוב?

[שברי לוחות]

איתא כן בתרומת הדשן בדרך קושיא
שו"ר viewtopic.php?f=17&t=41501&p=479206&hilit=%D7%A2%D7%A8%D7%9C+%D7%A9%D7%9E%D7%AA%D7%95#p479206

[עושה חדשות]

האם הזכירו את שיטת הגאונים להוסיף חומש בפדיון הבן? ומתוכם יש כאלו שכתבו כן רק על המאחר ופודה אחרי הזמן.

[קראקובער]

איתא כן בתרומת הדשן בדרך קושיא
שו"ר https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f ... 95#p479206

האם מדובר בדיון תיאורטי בלבד?

ב אִשָּׁה שֶׁמָּלָה בְּנָהּ רִאשׁוֹן וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה שֶׁהִכְשִׁיל כֹּחוֹ, וּמָלָה גַּם הַשֵּׁנִי וּמֵת מֵחֲמַת מִילָה, הֲרֵי הֻחְזְקָה שֶׁבָּנֶיהָ מֵתִים מֵחֲמַת מִילָה, לֹא שְׁנָא מִבַּעַל אֶחָד אוֹ מִשְּׁנַיִם, וְלֹא תָּמוּל הַשְּׁלִישִׁי, אֶלָּא תַּמְתִּין לוֹ עַד שֶׁיַּגְדִּיל וְיִתְחַזֵּק כֹּחוֹ, וְהוּא הַדִּין אִם אִישׁ אֶחָד מָל בְּנוֹ רִאשׁוֹן וְשֵׁנִי, וּמֵתוּ מֵחֲמַת מִילָה, לֹא יָמוּל הַשְּׁלִישִׁי, בֵּין שֶׁהָיוּ לוֹ מֵאִשָּׁה אַחַת בֵּין מִשְּׁתַּיִם. וְיֵשׁ חוֹלְקִין וּסְבִירָא לְהוּ דְּלֹא שַׁיָּךְ בְּאִישׁ רַק בְּאִשָּׁה (חִדּוּשֵׁי אֲגֻדָּה פר''א דְּמִילָה), וְנִרְאֶה דִּסְפֵק נְפָשׁוֹת לְהָקֵל.
שו"ע רס"ג ב')

[דרומי]

אולי כדאי לחלק אשכול זה לנושאים. אולי לפי ארבע חלקי השו"ע.

האשכול גדול מאוד וקשה למצוא משהו ככה.

אם יהיו ארבע אשכולות - אשכול דעות יחידאיות באורח חיים / אשכול דעות יחידאיות ביורה דעה וכו' - זה יהיה יותר שימושי.

[ספרים וועלט]

אולי כדאי לחלק אשכול זה לנושאים. אולי לפי ארבע חלקי השו"ע.

האשכול גדול מאוד וקשה למצוא משהו ככה.

אם יהיו ארבע אשכולות - אשכול דעות יחידאיות באורח חיים / אשכול דעות יחידאיות ביורה דעה וכו' - זה יהיה יותר שימושי.

אם כבר, אולי כדאי לסדר את הדברים כמו שכתב דרומי, ואח"כ להכניס את הכל באופן מסודר לקובץ PDF גדול?

[עושה חדשות]

או"ז ר"ה סי' רסט -
פיר"ת וכן ה"ר ברוך בר' יצחק זצ"ל דמצוה מן המובחר לעשות תקיעה ותרועה ותקיעה בנשימה אחת מי שיכול לעשות כן כההיא דפרק החליל דתני גבי תקיעות שהיו בבית המקדש ר' יהודה אומר הפוחת לא יפחות משבע והמוסיף אל יוסיף על ט"ז ואמרי' דר' יהוד' סבר תקיעה ותרועה ותקיעה א' היא ואמרי' התם כמאן אזלא הא דא"ר כהנא אין בין תקיעה לתרועה ותקיעה ולא כלום כמאן כר' יהודה מיהו רש"י פי' התם כדי נשימ' מפסיק.

זאת דעה יחידאית? איך זה שעדיין לא מחמירים אותה?

הנה שי' ר"ת הנ"ל הובאה עוד בראש', ראה לדוג' מש"כ הר"ן בר"ה
"כשבא ר' אבהו ראה לתקן תקנה שיהו כל ישראל עושין מעשה אחד ולא יראה ביניהם דבר שההדיוטות רואין אותם כחלוקה. ודילמא ילולי הוא וקא מפסקי שברים בין תקיעה לתרועה. וא"ת וכי מפסקינן מאי הוי והתני בסמוך שמע תשע תקיעות בתשע שעות ביום ואפילו לר' אבהו דאמר לא יצא הני מילי בששהא כדי לגמור את כולה אבל הכא הא לא שהא. תרצו בשם ר"ת ז"ל דהכי פרכינן דכיון דר' אבהו חייש לכלהו ומכניף לכלהו מנהגי וכדברי רבינו האי גאון ז"ל וכמו שכתבתי למעלה הוה ליה למיחש נמי לר' יהודא דאמר אין בין תקיעה ותרועה ולא כלום כדאיתא בפרק החליל",
אמנם נראה דאין הכוונה דבכלל תקנת רבי אבהו היה לחוש לשי' ר' יהודה דבעי' נשימה אחת ממש, אלא דלא מסתבר שרבי אבהו שבא לחוש לכל השיטות, לא יניח מקום להמחמירים כר' יהודה.
ועצ"ע למה לא נוהגים כך...

והנה הראש' הק' על שי' ר"ת דשברים-תרועה זה בשתי נשימות, דהא ר"י מצריך תר"ת בנשימה אחת, ומאי שנא ש"ת.
וביותר תיקשי על ר"ת גופיה דמצריך לכתחי' שיהיה הכל בנשימה אחת, ואעפ"כ הש"ת יהיה בב' נשימות, הא כיצד.
וצ"ל דהנשימה בין השברים לתרועה איננה הפסקה אלא אדרבה הוי חלק מהקול.
ולפ"ז במה שנצרך שיעור התקיעה כאורך התרועה, אז נצטרך לכלול גם את הפסק הנשימה בחשבון.
וכ"כ להדיא באלף המגן (על המט"א) ריש תקצ בהערה. עי"ש.

[עושה חדשות]

רשב"א ברכות מא. -

ומיהו אפילו לת"ק דהתם דאמר דפרפרת פוטר מעשה קדרה הכא לא פטר אלא במתכוון לפטור את הזית אבל בלא מתכוון לא דאינו בדין שיפטור מי שאינו חשוב את החשוב דרך גררה אלא דרך כונה

וכן פסק הרמ"א בהלכות ברכת הפירות סימן ריא -

וכל זה דצריך להקדים, היינו דוקא לכתחלה, אבל אם עבר ובירך על השני, אם הברכות שוות יוצא ואין צריך לחזור ולברך על זה שהיה לו להקדים, ובלבד שיהא דעתו ג"כ עליו בברכתו

ולכאו' לא מצינו ע"ז חולק להדיא, (אמנם הגר"ז כ' דיש חולקים. וצ"ע).
אבל הנצי"ב במרומי שדה כ' דלא ראינו שנוהגין כן.

וזו דוג' מיוחדת: חידוש מקורי של הרשב"א, נפסק ברמ"א, הפוס' לא השיגו עליו, אבל בוולוז'ין כביכול לא שמעו על זה...

ראיתי בביהכנ"ס קונטרס גדול על הענין הזה לבד, "בדינא דהרשב"א". המחבר הוא הרב "שמחה בונים שרון". (חסיד גור כפה"נ מהסכמות).
אשריכם ישראל!

[בר ישראל]

בדרשות הר"י אבן שועיב על פרשת וישב כותב ש:

ושואלים היאך נתקשה יעקב על מתו יותר מדאי. ויש מפרשים שהיה פחות מעשרים שנה והיה חושב שבחטאו מת. וכמו שאמרו ז"ל על אותו חכם כשהגיע בנו לכלל עשרים שנה ובירך ברוך שפטרני מענשו של זה.

והדברים מחודשים

[עושה חדשות]

ראיתי כעת ענין נפלא, מתאים לכאו' לאשכול זה -

מעשה שבת במזיד בלא התראה.png (40.91 KiB) נצפה 12950 פעמים

[עושה חדשות]

תוספות ר''י הלבן כתובות.png (46.53 KiB) נצפה 12839 פעמים

[עושה חדשות]

ז"ל האו"ז הל' ברכת המוציא סי' קנג:
ר' אמי ור' אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא מברכי עליה המוציא לחם מן הארץ. אמרי הואיל ואתעביד בי' מצוה חדא נעביד בי' מצוה אחריתא. פרש"י ריפתא דעירובא שערבו אתמול ערובי חצירות עכ"ל. וה"ה שנוכל לפרש שעירבו בו עירובי תבשילין ואיני יודע אמאי אינו שייך לומר מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולא יומא.

ואינני מבין דבריו, למה הפת של העירוב (תבשילין או חצירות) תהיה מוקצה, ועוד, אם זה מוקצה, אז איזה מן עירוב זה בפת שאסורה באכילה לכוליה יומא.

מכתב מהאמרי אמת.png (99.33 KiB) נצפה 12736 פעמים

[עזריאל ברגר]

ר' אמי ור' אסי כי הוה מתרמי להו ריפתא דערובא מברכי עליה המוציא לחם מן הארץ. אמרי הואיל ואתעביד בי' מצוה חדא נעביד בי' מצוה אחריתא. פרש"י ריפתא דעירובא שערבו אתמול ערובי חצירות עכ"ל. וה"ה שנוכל לפרש שעירבו בו עירובי תבשילין ואיני יודע אמאי אינו שייך לומר מגו דאתקצאי לבין השמשות אתקצאי לכולא יומא.

ואינני מבין דבריו, למה הפת של העירוב (תבשילין או חצירות) תהיה מוקצה, ועוד, אם זה מוקצה, אז איזה מן עירוב זה בפת שאסורה באכילה לכוליה יומא.

האו"ז לא פסק לאסור.
הוא שאל מדוע אין זה מוקצה, שהרי אסור לכתחילה לאכול את העירוב עד אחרי צאת הכוכבים, וממילא יוצא שהוקצה מדעתו של האדם למשך בין השמשות!
ולא הבנתי אם האמרי אמת מתרץ קושיא זו.

[עושה חדשות]

סידור רס''ג.png (13.79 KiB) נצפה 12598 פעמים

[עושה חדשות]

מאירי קידושין נח:
ומכל מקום יש אומרים דוקא בקדושי כסף שאם אינה מקודשת היא חייבת להחזיר המעות ומתוך כך אפילו נתאכלו מקודשת אבל בשטר ואבד השטר או בביאה אינה מקודשת ואין נראה לקצת רבותי כן אלא בכל קדושין שבעולם כל שלא בא אחר וקדשה ולא חזרו בהם מקודשת ומכל מקום לחכמי הדורות ראיתיה בפירוש כדעת ראשון אפילו הניחה את השטר ברשות הרבים כדאיתא בגיטין.

גם הרמ"א בסי' מ (אבהע"ז) כ' לא כך רק בשם "יש אומרים", וע"ע מהרש"א גיטין עד.

וצ"ע.

[אוהב עמו]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת הכל בו הובא בב"י או"ח סי' ר"י שאין ברכה ראשונה על פחות מכשיעור, והמור וקציעה פסק כן להלכה שאם אין שיעור לברכה אחרונה אינו מברך גם ברכה ראשונה.

[כרמי שלי]

דעת רבינו יונה שעל פרי פחות מכשיעור מברכים שהכל, ודעת רב אחא דכל פחות מכשיעור א"צ ברכה ראשונה כלל - כמובא בב"י ר"ס ר"י.

[אוהב עמו]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת החינוך מצ' מז והאברבנאל שמיתתיו של הרוצח בחנק ומקורם מספר והזהיר
וייש"כ לרב מקדש מלך

[מקדש מלך]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת החינוך מצ' מז והאברבנאל שמיתתיו של הרוצח בסייף ומקורם מספר והזהיר

צ"ל בחנק

[חוות דעת]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת החינוך מצ' מז והאברבנאל שמיתתיו של הרוצח בחנק ומקורם מספר והזהיר
וייש"כ לרב מקדש מלך

כבר העירו האחרונים שע"כ דברי החינוך במצוה מז הם ט"ס, דהרי במצוה לד כתב כלפנינו בסנהדרין עו: דרוצח מיתתו בסייף.

[אוהב עמו]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת החינוך מצ' מז והאברבנאל שמיתתיו של הרוצח בחנק ומקורם מספר והזהיר
וייש"כ לרב מקדש מלך

כבר העירו האחרונים שע"כ דברי החינוך במצוה מז הם ט"ס, דהרי במצוה לד כתב כלפנינו בסנהדרין עו: דרוצח מיתתו בסייף.

אכן המנחת חינוך כ' שהוא טעות סופר,ף אולם מוכח לכל קורא בחינוך שא"א לומר כן, שהרי בכמה שורות מבאר החינוך למה מיתתו של הורג נפש ראויה היא להיות דווקא חנק.
וביותר שמצאנו לו חבר באברבנאל, ומקור שניהם הם מדברי ספר והזהיר פרשת משפטים.
וגם בהג' על ספר והזהיר הנקרא ענפי יהודה הגיה וכ' שהוא ט"ס, וצ"ל סייף, אולם מקורו של ספר והזהיר הוא מנואף ונואף מיתתו בחנק, ולכן מוכח שאין הגהה זו נכונה!

[חוות דעת]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת החינוך מצ' מז והאברבנאל שמיתתיו של הרוצח בחנק ומקורם מספר והזהיר
וייש"כ לרב מקדש מלך

כבר העירו האחרונים שע"כ דברי החינוך במצוה מז הם ט"ס, דהרי במצוה לד כתב כלפנינו בסנהדרין עו: דרוצח מיתתו בסייף.

אכן המנחת חינוך כ' שהוא טעות סופר,ף אולם מוכח לכל קורא בחינוך שא"א לומר כן, שהרי בכמה שורות מבאר החינוך למה מיתתו של הורג נפש ראויה היא להיות דווקא חנק.
וביותר שמצאנו לו חבר באברבנאל, ומקור שניהם הם מדברי ספר והזהיר פרשת משפטים.
וגם בהג' על ספר והזהיר הנקרא ענפי יהודה הגיה וכ' שהוא ט"ס, וצ"ל סייף, אולם מקורו של ספר והזהיר הוא מנואף ונואף מיתתו בחנק, ולכן מוכח שאין הגהה זו נכונה!

מה טיבו של ספר זה? יכול לחלוק על המשנה בסנהדרין? ויותר, החינוך יסתום כמותו נגד המשנה?

[בברכה המשולשת]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת החינוך מצ' מז והאברבנאל שמיתתיו של הרוצח בחנק ומקורם מספר והזהיר
וייש"כ לרב מקדש מלך

כבר העירו האחרונים שע"כ דברי החינוך במצוה מז הם ט"ס, דהרי במצוה לד כתב כלפנינו בסנהדרין עו: דרוצח מיתתו בסייף.

אכן המנחת חינוך כ' שהוא טעות סופר,ף אולם מוכח לכל קורא בחינוך שא"א לומר כן, שהרי בכמה שורות מבאר החינוך למה מיתתו של הורג נפש ראויה היא להיות דווקא חנק.
וביותר שמצאנו לו חבר באברבנאל, ומקור שניהם הם מדברי ספר והזהיר פרשת משפטים.
וגם בהג' על ספר והזהיר הנקרא ענפי יהודה הגיה וכ' שהוא ט"ס, וצ"ל סייף, אולם מקורו של ספר והזהיר הוא מנואף ונואף מיתתו בחנק, ולכן מוכח שאין הגהה זו נכונה!

מה טיבו של ספר זה? יכול לחלוק על המשנה בסנהדרין? ויותר, החינוך יסתום כמותו נגד המשנה?

ספר והזהיר הוא ספר הלכה מתקופת הגאונים (יש דיון על משקל המרכיב של תורת חכמי א"י בספר זה ביחס לתורת גאוני בבל)

[אוהב עמו]

ייתכן וכבר הוזכר
דעת החינוך מצ' מז והאברבנאל שמיתתיו של הרוצח בחנק ומקורם מספר והזהיר
וייש"כ לרב מקדש מלך

כבר העירו האחרונים שע"כ דברי החינוך במצוה מז הם ט"ס, דהרי במצוה לד כתב כלפנינו בסנהדרין עו: דרוצח מיתתו בסייף.

אכן המנחת חינוך כ' שהוא טעות סופר,ף אולם מוכח לכל קורא בחינוך שא"א לומר כן, שהרי בכמה שורות מבאר החינוך למה מיתתו של הורג נפש ראויה היא להיות דווקא חנק.
וביותר שמצאנו לו חבר באברבנאל, ומקור שניהם הם מדברי ספר והזהיר פרשת משפטים.
וגם בהג' על ספר והזהיר הנקרא ענפי יהודה הגיה וכ' שהוא ט"ס, וצ"ל סייף, אולם מקורו של ספר והזהיר הוא מנואף ונואף מיתתו בחנק, ולכן מוכח שאין הגהה זו נכונה!

מה טיבו של ספר זה? יכול לחלוק על המשנה בסנהדרין? ויותר, החינוך יסתום כמותו נגד המשנה?

ספר והזהיר הוא ספר הלכה מתקופת הגאונים (יש דיון על משקל המרכיב של תורת חכמי א"י בספר זה ביחס לתורת גאוני בבל)

יש מהלך מחודש של מנחת יצחק (על ספר החינוך) לבאר שיש חילוק בין הורג נפש ומת מיד לבין הורג נפש ומת אחר יום או יומיים שדווקא מת מיד נלמד מהורג עבד שמיתתו בסייף אבל מכה איש מישראל ומת אחר זמן תהיה מיתתו בחנק.
בכל מקרה, שערי תירוצים לא ננעלו, ונצטרך לדעת איך ליישב את החינוך והאברבנאל ממשנה מפורשת, למחוק כמה שורות ולומר טעות סופר, זה לכאורה לא הדרך הנכונה בביאור החינוך אחר נשיקת עפרות רגליו הקדושות של גאון הגאונים בעל מנחת חינוך שודאי לא עשה כן אלא מחמת הדוחק הגדול שלא יסתור החינוך למשנה מפורשת

[אוהב עמו]

תרגום יונתן בן עוזיאל דברים יג ו נביא שקר מיתתו בסייף.
ולכאורה נגד הגמרא וכל הפוסקים

[בברכה המשולשת]

תרגום יונתן בן עוזיאל דברים יג ו נביא שקר מיתתו בסייף.
ולכאורה נגד הגמרא וכל הפוסקים

התרגום המיוחס ליב"ע
ולמיטב זכרוני נכב"ב על עניינו של תרגום זה

[עושה חדשות]

ראב"ן קידושין -

ותנאי קודם למעשה אם יעברו הוא התנאי ונתתם להם הוא המעשה, הן קודם ללאו אם יעברו הוא הן אם לא יעברו לאו, ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר התנאי בעברת כל חלוץ ומעשה ונתתם להם את ארץ הגלעד, והמעשה אפשר לקיים ע"י שליח שעל ידי יהושע נתן להם את הגלעד, וה"נ הרי את מקודשת לי הוא תנאי ע"מ שאתן לך הוא המעשה כמו ונתתם שהוא המעשה ואינו תנאי אא"כ יכפול ויאמר אם לא תתקדשי לא אתן דהוה ליה תנאי כפול אם תתקדשי אם לא תתקדשי והן קודם ללאו ותנאי בקידושין ומעשה בדבר אחר במאתים זוז ואפשר לקיים נתינת הזוזים על ידי השליח והוי תנאי גמור שאינו בטל, אבל אם אין בתנאי כל אילו שחסר אחד מהן בטל התנאי.

ועי' חתם סופר מסכת גיטין דף עה עמוד א.

[עזריאל ברגר]

ראב"ן קידושין -

ותנאי קודם למעשה אם יעברו הוא התנאי ונתתם להם הוא המעשה, הן קודם ללאו אם יעברו הוא הן אם לא יעברו לאו, ותנאי בדבר אחד ומעשה בדבר אחר התנאי בעברת כל חלוץ ומעשה ונתתם להם את ארץ הגלעד, והמעשה אפשר לקיים ע"י שליח שעל ידי יהושע נתן להם את הגלעד, וה"נ הרי את מקודשת לי הוא תנאי ע"מ שאתן לך הוא המעשה כמו ונתתם שהוא המעשה ואינו תנאי אא"כ יכפול ויאמר אם לא תתקדשי לא אתן דהוה ליה תנאי כפול אם תתקדשי אם לא תתקדשי והן קודם ללאו ותנאי בקידושין ומעשה בדבר אחר במאתים זוז ואפשר לקיים נתינת הזוזים על ידי השליח והוי תנאי גמור שאינו בטל, אבל אם אין בתנאי כל אילו שחסר אחד מהן בטל התנאי.

ועי' חתם סופר מסכת גיטין דף עה עמוד א.

אולי ירחיב מעט כבודו לומר מה ראה כאן?

[עושה חדשות]

בקצרה, הוא הופך את התנאי והמעשה מהמקובל.

-

תוספות ר"י הזקן, על הגליון במס' קידושין דף סו. ד'שויא אנפשיה חתיכא דאיסורא' ל"מ כנגד עדים.
כמדומני יחיד בראשונים.

[עושה חדשות]

רמ"א חו"מ רט,ד
האומר לחבירו שיקנה ממנו דמי היין כשימכור היין מקרי דבר שלא בא לעולם (מרדכי דגטין פ' האומר) וי"א דכל זה מיירי במקנה לו סתם אבל אם אומר שיקנה כשיהיה בעולם קנה אע"פ שעכשיו אינו בעולם (מרדכי ר"פ י"נ) ויש חולקין (מרדכי ר"פ יש נוחלין ור"פ מי שמת).

[עושה חדשות]

דעת בעל השאלתות בענין "ערקתא דמסאני" שפירושו שהעכו"ם מבקש שהישראל יתכופף לקשור שרוך נעלו ובכך ייראה כמשתחווה לע"ז.

בנוסף יש לציין את שי' רבינו יונה בפי' לאבות:
"ואמרו במסכת סנהדרין שאפי' על ערקתא דמסאנא יהרג ואל יעבור לא על דרך חיוב יש לו ליהרג על זה. כי עושה מצוה שמקדש את השם ית' וקונה עולמו בשעה אחת. אבל בשלשה דברים כל אדם חייב ליהרג עליהם".

ועוד שיטה מחודשת, בתשובות ופסקים סי' קע בשם ספר הישר -
וא"ת תיפוק לי משום שמדא ומשום מצוה קלה גבי ההיא דכתובות תריץ אין זו שמדא ליהרג אשאר מצות אלא כשגוזרים על כל המצות אז אסור לשנויי אפי' ערקתא דמסנא פן יקלו בשאר מצות אבל שמדא זו לא היתה אלא בבעילת ההגמון וקרקע עולם והנאת עצמן

[עושה חדשות]

ספר העיטור הלכות ציצית -
ומסתב' לן בד' מינין שבלולב נמי מצוה להקדים לולב להדס והדס לערבה כסדר הכתוב ואם הקדים יצא.

[עושה חדשות]

במושב זקנים עה"ת כתב
"לא תביא אתנן זונה ומחיר כלב, תימה מאי שנא דנקט מחיר כלב יותר מכל שאר בהמות טמאות וי"ל דנקט דבר המצוי וה"ה לשאר לפי שהכלב נחשב לפעמים לצורך שמירה ולפעמים ימצא אחד שיקנה כלב כדי שישמור עדרו ויתן בעדו טלה אחד או גדי".