הגהות מיימוניות דפוס קושטא

[עדיאל ברויאר]

נסקור את הידוע לנו בקצרה ממש.
במשנה תורה דפ' קושטא נדפסו הגהות מיימוניות מורחבות. לעומת זאת, בדפוס ונציה נדפסו ההגהות מיימוניות כפי שהן מוכרות לנו כיום, בלי ההרחבות.
במאמר בישורון י"ג נדפסה ידיעה אמיתית (על הניתוח שלה איני יודע), על מציאת כת"י קדום (שנת 1355, דהיינו קרוב ל60 שנה לאחר הרצחו של המחבר) שישנה קירבה בין תוכנו ובין ההרחבות של דפוס קושטא. אמנם איני יודע לומר בכמה אחוזים יש קירבה. זהו הכת"י המתוארך הקדום ביותר שיש בידינו (אמנם לא הכת"י הקדום ביותר. הכת"י הקדום ביותר הידוע לנו, תוארך ע"י מלאכי בית-אריה לשליש הראשון של המאה הי"ד - http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS ). הכת"י שתואר בישורון נסרק לאינטרנט וניתן לעיין בו. קישור לפרטי הכת"י, משם תמצאו קישור לסריקה - http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS
על כך ברצוני להוסיף שבעבר נתקלתי במקרה בכת"י נוסף שאף בו נמצאות חלק מן ההרחבות שבדפוס קושטא. מדובר בכת"י מוסקבה-גינצבורג 619, כתוב בכתיבה אשכנזית ומתוארך למאה י"ד-ט"ו (יש להניח שהתיארוך הינו ראשוני ביותר, ומומחה כמלאכי בית-אריה היה יכול לדייק הרבה יותר). פרטי כתה"י - http://aleph.nli.org.il:80/F/?func=dire ... ase=NNLMSS

לגבי ניתוח הדברים והמשמעויות של הממצאים - יבואו המנתחים וינתחו. אולם עצם קיומן של חלק מן ההרחבות בחלק מכתה"י הקדומים ביותר הינו עובדה מוגמרת. אך כבר ידוע שישנם ספרים שהשתבשו לגמרי מיד אחרי שהתפרסמו. באשכנז באותו דור ניתן למצוא את השערי דורא (אמנם אין בו כ"כ הרבה הוספות כבנידון דידן). דוגמא קדומה יותר ממקום אחר היא ספר הלכות גדולות, שנחלקו החוקרים איזה ענף נוסח הוא המקורי - ענף דפ' ונציה או ענף כתה"י (יעוי' בדוקטורט של רוני שויקה), ומה שבטוח הוא ששני הענפים היו קיימים בארצות המזרח כבר בתקופת הגאונים.
יש לציין שאופיו הלקטני של הספר, והימצאותו באשכנז בדור הזה, פשוט מזמינים שידיים אחרות יתערבו ויוסיפו בו ככל אוות נפשן.

[איש_ספר]

יש"כ על הידיעה.

המצאותן של חלקים מהגהות ד"ק בכת"י אינן מלמדות דבר וחצי דבר . נטען שהגהות ד"ק עובדו מהגהות ד"ו, ברור שהן עובדו מכתבי היד של ההגהות (הגהות ד"ק נדפסו בשנת רס"ט קודם הגהות ד"ו שנדפסו ברפ"ד).
השאלה מתי הן עובדו? האם עובר להדפסתן, מעל מכונת הדפוס... או שמא בזמן מקודם יותר, כשהעיבוד מועלה על כתבי יד. ברור שככל שכתב היד סמוך יותר לפטירת המחבר כך יש יותר ערובה שהוא אותנטי, ששים שנה זה פרק זמן די משמעותי.

[דוב גרין]

במש"כ הרב דבליצקי שאין לסמוך על ד"ק קושטא כאל דיעה נוספת, צ"ע לכאורה שהרי הוא כותב שהב"י השתמש בה והתייחס אליו כמקור מוסמך. לא בדקתי אם יש מקרים שהב"י מביא מה שלא מובא בד"ו.
לגבי מאמרו של פלס (שרמת טיעוניו מזכירים מאמר זו http://forum.otzar.org/forums/viewtopic.php?f=7&t=9531#p86936 ואכן מן הראוי להשיב על פיטפוטיו ואם ישורון לא ירצה לא חסר במות לפרסום) נר' שגם הוא מודה שלאו תלמיד המהר"ם חתום עלי' אז מה בדיוק הוויכוח
ואני בחפזי כתבתי

[עדיאל ברויאר]

לגבי הב"י - זו ודאי אינה ראייה, שהרי הוא הכיר בעיקר את דפוס קושטא. זאת אומרת שמבחינתו זה החיבור הבלעדי (כמעט). אז ודאי שהוא התייחס לזה כדעה בפני עצמה. אולם אם אנחנו מבינים שמאן דהוא ליקט ממקורות לפי ההקשר ולא לפי הפסיקה, אז ברור שאין להתייחס לזה כדעה בפני עצמה.

לגבי שאר דבריך, איני מונח כרגע במאמר המדובר, לכן איני יכול להגב. ואנא, אל תכתוב לגופו של כותב.

[דוב גרין]

לא התכוונתי להביא ראי' היסטורית, אלא על הדרך שפוסק ההלכה אמור להתייחס אל הספר, ולהעיר תשומת לב לשאלה אם ראוי לסטות מהבנת הב"י בזה.
לגופו של כותב, מפרסמין את ה...

[עדיאל ברויאר]

א. היה נראה שהצ"ע הוא על הרב דבליצקי ולא על המשמעות לאור דבריו. הב"י מביא גם דברים שנמצאים רק בדפ' קושטא. אולם אני לא בטוח שיש מקומות כאלו שהוא נותן להם את התוקף מצד שהובאו בהגהות מיימוניות אלא דווקא מצד עצמם. דוגמה יפה לכך שאינו נותן מצד עצמם (כמובן שבדוגמה הראשונה הוא נותן, אבל היא גם בדפ' ונציה) -
בית יוסף יורה דעה סימן צז
וכתב סמ"ק ופירשו לי רבותי המחזיק שנים עשר עשרונים של מצות זהו תנור גדול ע"כ וכן כתב הגהות מיימוניות בפ"ט מהלכות מאכלות אסורות (אות ק). ובפרק ט"ו (ד"ק הל"ג) כתבו מצאתי כתוב דאפילו מאן דאמר ריחא לאו מילתא היא הני מילי בתנורים שלהם שפיהם למעלה אבל בתנורים שלנו שפיהם מן הצד מחזיק ריחו ומפטם כל מה שבצדו ולכן מודו כולי עלמא דלכתחלה אסור וזה היפך ממה שפירשתי לעיל פרק ט' עכ"ל ונראה דליתא להגה"ה זו שלא נודע מי בעל דבריה מקמי כל הנך רבוותא שלא חילקו בכך ואדרבה כתבו להקל בתנורים דידן
[אין צורך לפתוח דיון לגופו של דין התנורים, והמקור הקדום לדין זה שלא היה לפני הב"י וכו']

לגבי הביקורת, כבר נידון כאן באשכול אחר האם וכיצד מותר מבחינה הלכתית למתוח ביקורת. ועכ"פ, הרי אם הדברים אינם אמיתיים, הם כאלו גם אם הכותב חכם גדול וצדיק וישר. ואם הם אמיתיים, הם יהיו כאלו גם אם הכותב עקום וקלוקל. ולמאי נפק"מ לשמו של הכותב? רק למקרה שאיני מונח בדברים ואיני בודק אותם, ואני רוצה לסמוך על הכותב מצד שמו. אבל מדוע שאני אסמוך, במחילת כבודך, על חוות דעתך על הכותב, יותר מאשר על חוות דעתו של הכותב על עצמו...?

[דוב גרין]

למען האמת יש לציין שהכותב (עמ' תשס"ד) הביא סברא גאונית זו, אם כי בתור לימוד זכות. וטוב יעשה אם יצרף לכאן דברי הגרי"ש שפיגל בנדון, יש"כ.

[עדיאל ברויאר]

יש בידי רשימות שנרשמו בשעתו כתגובה למאמר שבישורון ואקוה שיעלה בידי להעלותם לכאן בקרוב

תודה על הדברים שכתבת לעיל.
בוודאי נשמח מאוד להעלאת הרשימות, אם יתאפשר (זה היתרון בבמה כגון דא, שניתן להעלות בה דברים בעלי תוכן וברי משמעות, אך אין צורך להשקיע בהתקנתם לכדי מאמר).

[איש_ספר]

העתקתי רישומי דברים שנכתבו ע"י הרד"ד עובר לפרסום המאמר בישורון.
הדברים לא עובדו לכדי מאמר שלם, מטעם ידוע ליודעים. ואולי עוד יורחבו.

על מאמרו של הרב פלס בישורון יג תשס"ג

קראתי את המאמר ולא מצאתי בו דברים אשר ישנו את מסקנתי. וכדי לחדד הדברים אתמצת את דברי במאמרי:
ארבע ראיות עיקריות הבאתי שנוסח ד"ו הוא המקורי ואילו ד"ק הוא מעובד. הבה ונראה אחת לאחת אם יש בדבריו של הכותב בכדי לדחות ראיות אלו אם לאו.
ואלו הן ראיותי העיקריות:
א. בכל המקומות שבד"ו הלשון 'מדבר בעדו' מצאתי וכו' – בד"ק מצא הר"מ כהן וכו'. אם נניח שד"ק הוא המקורי, נאלץ לומר שעורך ד' ויניציאה ששינה מ'מצא הר"מ כהן' ל'מצאתי' – היה זייפן.
ב. בד"ק יש הבאות מספרים מאוחרים יותר כגון סמ"ק ושע"ד ותשו' הרא"ש. האפשר להעלות על הדעת שבנוסח המקורי היו הבאות מהסמ"ק, ויבוא מעבד בויניציאה וינכש את כולן? דוקא את הסמ"ק? שמא יד הצנזור בדבר...? ועוד: יש לשים לב שבד"ו תמיד 'ס"ה' או 'ספר המצות' ואילו בד"ק תמיד 'סה"ג' = ספר המצות גדול. וכל כך למה? לפי שבד"ק מובא גם ה'קטן' ויש צורך להבחין ביניהם. והנה אם נניח שד"ק הוא המקורי, הרינו אומרים שבנוסח המקורי היה כתוב תמיד 'סה"ג', והרינו מטילים על עורך ד"ו עבודה רבה: גם לסקל מתוכו את כל לשונות הסמ"ק ואף לשנות מאות (!) פעמים מ'סה"ג' לס"ה. וכל כך למה? לטשטש את הזיוף?
ג. בד"ו התשו' דשייכי נמצאים בסוף עם מספרי סימנים ובעל ההגהות רומז להן; בד"ק חלקן –רק חלקן- מוטמע בתוך ההגהות אבל נשארו כמה מן הרמיזות. שכח העורך שאין לו לאן לרמוז. [הוא עדיין משתמש במספרים של ויניציאה אע"פ שגם אם נתעקש לומר שהיה לו קובץ והקושטאים התעצלו בהדפסתו, אבל הקובץ חייב היה להיות ממוספר אחרת, שהרי כמה מהתשובות נמצאות בתוך ההגהות].ובהזדמנות זו אוסיף: לא רק שהוא מפנה לקובץ התשובות שלא קיים אצלו, אלא שהוא מפנה להגהות מיימוניות ['גליון' בלשונו] שם הוא התכונן לשבץ את התשובה – כדרכו – אבל בסופו של דבר לא הספיק, או שכח, לשבצה שם. אפשר להבחין בכך בהערות של מהדורת הרש"ף.
ד. מול עשרות כת"י של ד"ו לא מצאנו אף כת"י של ד"ק.


עכשיו נראה מה ענה בי הרב פלס:
ביחס לראיה א' – מודה הרב פלס 'שהניסוח בגוף ראשון הוא בדרך כלל המקורי והמעבר לגוף שלישי הוא עיבוד'. הוא רק חלוק עמי עד כמה הדבר מפקפק באמינות הנוסח שנעשה בו 'עיבוד'.
כן הדבר ביחס לראיה ב' – כותב הרב פ': החלקים הראשונים של ד"ק נערכו מאוחר יותר ונוספו בהם דברי חבריו של רמייך הרא"ש ובעל שערי דורא ואף הבאות רבות מן הסמ"ק והעורך צריך היה לשנות וכו''. שוב מודה הרב פלס שחלו בה ידים במהדורת קושטא. הויכוח בינינו הוא עד כמה ניתן לסמוך על חיבור שעבר טיפולי שיכתוב, שהוסיפו בו קטעים, ומי יודע אם לא הסירו ממנו. יותר מזה לא טענתי, אבל גם לא פחות מזה.
ביחס לראיה ג' כל מה שיש להרב פ. לומר 'מפליא הדבר ששני חוקרים חשובים אלו לא נתנו את ליבם לחלק מההפניות שבד"ק השולחות אל דברים שבגליון המקבילות להפניות של ד"ו ותשו' מיימוניות' במילים פשוטות: יש שם גם הפניות נכונות ולא רק מחשידות.
על תשובה זו הבה נמשיל משל, ראובן לעזו עליו שנטל את חיבורו של שמעון והחתים עליו את שמו, וכל כך למה, שמצאו שבהקדמת הספר מוזכר זקנו של שמעון וכל יחוסו. שכח ראובן או לא שת לבו וגנב גם את הסבא. השיב ראובן, ניחא, אבל מדוע אינכם מזכירים גם את חתימתי בסוף ההקדמה....
ביחס לראיה ד' טוען הכותב שמצא כת"י התואם לד"ק. חבל לבזבז מילים אם אכן הוא תואם ועד כמה הוא תואם [ויש במאמרו גם משהו להטוטי: בין כת"י ששון האמור 'להציל' את דפוס קושטא 'יש שינויי טקסט שונים' (מי יודע מה מחביאה הגדרה זו, כל עוד לא הציג בפנינו הרב פ' צילומים מכתה"י), וזו הרי בעיה לא פשוטה שהרי הזהות היא כאן לב הענין, אבל אין לנו בעיה, להפך, ממשיך הרב פ': 'פחות משישים שנה אחרי הריגתו של בעל הגמ"י היתה מצויה מהדורת הגמ"י קרובה לנוסח ד"ק שהספיקו כבר להעתיקה כמה פעמים'. במילים פשוטות: אי ההתאמה היא הבשורה הגדולה כאן, היא מעידה על תפוצה רבה של אותו נוסח קדום ואמיתי]. גם אם ימצא כת"י התואם מילה במילה הוא לא יתרום דבר; מעולם לא אמרתי שאת הנוסח ערך הבחור הזעצער בין כתלי בית הדפוס דקושטא תוך כדי ליקוט האותיות וצירופן. ודאי הוא שהחזיק בידו איזה נייר כתוב, אלא שלטענתי אותו נייר הוא עיבוד מנוסח ויניציאה. הכותב הרי מציין שכתה"י נכתב שישים שנה לאחר פטירת הרמ"ך, שישים שנה אחרי פטירת הרמ"ך כבר היו אל נכון הרבה העתקות מהנוסח האמיתי, מהן אפשר היה לערוך נוסח חדש – הוא נוסח דפוס קושטא.
ואחרי הכל עדיין המשואה ברורה: עשרות כתבי יד, מול אחד שאינו זהה לגמרי ואף הוא אינו שלם. ואף אם ימצא ברבות הימים עוד איזה כת"י, לא יהיה בו כדי להטות את הכף.

ועוד: הרב פ' קובע שכת"י ששון מיצג מהדורה מקורית, שלצורך הענין הוא מכנה אותה 'מהדורת קושטא'. לו יהי, לא בדקתי את כת"י ששון ואין אני יכול להוציא משפט עליו. אבל ביחס לדפוס קושטא, עליו ורק עליו דברתי, הרי גם הרב פ' מסכים ש'בדפוס קושטא יש ללא ספק שינויים והוספות מאוחרים'. על זה אנו דנין וזה העיקר.

לסיכום: קשה לומר שהמשפט 'כת"י ששון מערער את כל (!) המוסכמות אודות הגמ"י שבד' קושטא' הוא אכן סיכום אמיתי לכל מה שנאמר מעליו.

והערה קטנה: ההסתמכות של הרב פ' על דבריו של מחבר המאמר 'שם הגדולים', עד כדי לברוא 'שותפים בחיבור הגהות מיימוניות', במילים פשוטות: לגזול מהרמ"ך את חיבורו – מתמיהה. הכותב האנונימי שמזכיר את ר"י מדורא ולא יודע על ספרו המפורסם שערי דורא – אינו ראוי להתייחסות כלל.

[עדיאל ברויאר]

יישר כח גדול על העתקת והעלאת הדברים החשובים הללו!

לאור האמור, מבלי לבדוק בעצמי את הנתונים, באמת קשה לקבל את האפשרות שדפוס ונציה אינו המקור.

מסתבר שכדי להבין את התפתחות נוסח דפוס קושטא והשתלשלותו, יש צורך לעשות מחקר מקיף יותר על המצוי בו ובכת"י שקרובים אליו (בינתיים ידועים שניים - ששון [כיום - בורגינסקי], ומוסקבה הנ"ל. כמובן שמציאתם של נוספים עשויה לשפוך אור חשוב על עניין זה), ולנסות לראות האם ההרחבות הלכו ונאספו במהלך השנים ויש להן כמה שכבות? או שמא יש ענפים שונים של ההרחבות, שנערכו ע"י עורכים שונים בתקופות שונות ובאופנים שונים, ורק אחד מהם נדפס בדפוס קושטא. אפשרות שלישית (קלושה יותר) - אכן יש ענפים שונים של ההרחבות, ובדפוס קושטא יצקו למקום אחד שניים או יותר מתוכם.

[דוב גרין]

בריבוי מקומות בד"ו יש סימן "עד כאן" בסוף הגהה, האם כל פעם יש לחפש מקורו של הציטוט או זה יכול להיות גם דברי עצמו. באופן כללי רד"ד כתב שגם ההגהות בקצרות הם דברי הסמ"ג. (בדר"כ הגהות כאלו הושמטו בד"ק, אבל מתי שיש הושמט המילה "עד כאן").

[עתניאל בן קנז]

האם הבית יוסף שת לבו שהגה"מ שבידו (ד"ו) פחות מדויק מהגהות הנפוצות (הגהות חדשות בלשונו)?


ראה בית יוסף יו"ד (קפב, סו"ס ה)
"... הילכך נראה לי דדברים הללו דהגהות מיימוניות טעות סופר נינהו ובהגהות החדשות ליתנהו"

[עדיאל ברויאר]

האם הבית יוסף שת לבו שהגה"מ שבידו (ד"ו) פחות מדויק מהגהות הנפוצות (הגהות חדשות בלשונו)?


ראה בית יוסף יו"ד (קפב, סו"ס ה)
"... הילכך נראה לי דדברים הללו דהגהות מיימוניות טעות סופר נינהו ובהגהות החדשות ליתנהו"

א. לכאורה צ"ל בדבריך: ...שהגה"מ שבידו (ד"ק)...

ב. המקור שהבאת אינו מלמד, לכאורה, על כך שהוא ראה בהם כעיקרון מקור מדויק יותר, ואדרבה, תמיד הוא משתמש דווקא בד"ק. ועוד סמך לכך - לעיל הבאתי ציטוט בו הוא דחה את דברי ההג"מ ד"ק (שבעצם הם דברי השע"ד), ולא טרח לציין שבדפוס ונציה הדברים אינם נמצאים. דבר זה מחזק את ההבנה שבמקור שהבאת הוא הוסיף את הציון להגהות חדשות כראייה נוספת לעיקר טענתו מסברה שהדברים מוטעים.

[מנצפך]

היכן מודפסים הגהות מיימוניות אלו, דפוס קושטא?

[הבטחתי]

נדפסו בסוף כל כרך במהדורת שבתי פרנקל

[מנצפך]

נדפסו בסוף כל כרך במהדורת שבתי פרנקל

תודה רבה!

[מנצפך]

אגב, עד אז זה זה לא הודפס? הם הראשונים שהדפיסו את זה מכת"י?

[עתניאל בן קנז]

אגב, עד אז זה זה לא הודפס? הם הראשונים שהדפיסו את זה מכת"י?

זיל בתר שמא
אם קוראים לזה 'הגהות מיימוניות 'דפוס קושטא'', אז תוכל להבין שברמב"ם דפוס קושטא הובא גירסא זו של הגה"מ...

[מנצפך]

אגב, עד אז זה זה לא הודפס? הם הראשונים שהדפיסו את זה מכת"י?

זיל בתר שמא
אם קוראים לזה 'הגהות מיימוניות 'דפוס קושטא'', אז תוכל להבין שברמב"ם דפוס קושטא הובא גירסא זו של הגה"מ...

צודק..
איזה בושות
לא אחזתי..

[איש_ספר]

מצאתי דבר מעניין

ביש"ש ביצה פ"ד סי' כ מעתיק הגמ"י פ"ג מהל' יו"ט ה"ז והיא כנוסחת דפוס קושטא ולא כנוסחת ונציה!

(אגב גם הב"י כדרכו מעתיק נוסח ד"ק, ומביא דברי הגמ"י אלו בב"י סי' תק"ב, ומש"כ בהגמ"י שם בסו"ד וכ"כ הרוקח, לא נמצא כן לפנינו ובטור מהדו' מכון שירת דבורה ציינו שם ע"ד הרוקח ציון של שקר)

[א. חיים]

מן הסתם העתיק זאת רש"ל מספר בית יוסף.
כתבתי מבלי לעיין בפנים.

[איש_ספר]

קודם שכתבתי, בדקתי במחשב האם ביש"ש מזכיר את הב"י ולא מצאתי...
האם זה מתאים עם זמן החיבורים?

[זכריה הקרחי]

היש"ש מביא הב"י כמה פעמים ואף מתקיף אותו פ"א [על דרכו לפסוק כב' מג' הרא"ש רמב"ם ורי"ף]
ייתכן שמזכירו בשם ר"י קארו וכדו' אך בודאי שהיה לפניו ספרו

[יוצא פוניבז']

ע"פ חיפוש, מזכירו בשם ר"י קאר"ו או הקאר"ו, כ-200 פעמים.

[הוגה]

חיפשתי ביש"ש "קארו", נמצאו תוצאות במסכתות ביצה יבמות כתובות גיטין קידושין ב"ק חולין (שו"ר שכ"כ זכריה ויוצא)
לענ"ד ספר בית יוסף סמוך לאחר הופעתו היה למעיין מים חיים שהכל שותין ממנו דברי הראשונים, ולא תמיד צוין מקור הדברים בב"י
בדר"כ נראה שרבותינו מהרש"ל הרמ"א וחבריהם למדו בספרים החדשים הנדפסים בויניציאה, ואילו דפוסי שונצינו וקושטא הראשונים היו שייכים לדור הקודם
כך גם ספר האלפס והמרדכי, מרן למד בדפוס ראשון קושטא רס"ט וממנו העתיק לספר ב"י, ומהרש"ל ורמ"א בדפוס ויניציאה רפ"א ודפוסים חדשים שאחריו.

[א. חיים]

ואילו דפוסי שונצינו וקושטא הראשונים היו שייכים לדור הקודם

למה כוונתך בשונצינו? לגמרות? ידוע לך על מי מחכמינו שלמד בגמרות שונצינו? או בספרים אחרים שלהם?
הדבר כשלעצמו בודאי שהיה, רק אני שואל על סימנים לכך בספרי הדור.

[א. חיים]

בדר"כ נראה שרבותינו מהרש"ל הרמ"א וחבריהם למדו בספרים החדשים הנדפסים בויניציאה, ואילו דפוסי שונצינו וקושטא הראשונים היו שייכים לדור הקודם
כך גם ספר האלפס והמרדכי, מרן למד בדפוס ראשון קושטא רס"ט וממנו העתיק לספר ב"י, ומהרש"ל ורמ"א בדפוס ויניציאה רפ"א ודפוסים חדשים שאחריו.

אם כי יש לציין שהב"י עצמו הקפיד להדפיס את ספריו באיטליה דוקא (בויניציאה בעיקר, ומעט בסביוניטה), אבל הוא מעולם לא הדפיס בדפוסי קושטא או תורכיה בכלל.

[בן מיכאל]

בדר"כ נראה שרבותינו מהרש"ל הרמ"א וחבריהם למדו בספרים החדשים הנדפסים בויניציאה, ואילו דפוסי שונצינו וקושטא הראשונים היו שייכים לדור הקודם
כך גם ספר האלפס והמרדכי, מרן למד בדפוס ראשון קושטא רס"ט וממנו העתיק לספר ב"י, ומהרש"ל ורמ"א בדפוס ויניציאה רפ"א ודפוסים חדשים שאחריו.

אם כי יש לציין שהב"י עצמו הקפיד להדפיס את ספריו באיטליה דוקא (בויניציאה בעיקר, ומעט בסביוניטה) אבל לא בדפוסי קושטא ותורכיה בכלל.

יש תשובה בשו"ת אבקת רוכל להבית יוסף בה כותב לו השואל כי ידוע כי דפוס פלוני טוב על אלמוני, אינני זוכר על איזה דפוס הוא כותב זאת.

[א. חיים]

יש תשובה בשו"ת אבקת רוכל להבית יוסף בה כותב לו השואל כי ידוע כי דפוס פלוני טוב על אלמוני, אינני זוכר על איזה דפוס הוא כותב זאת.

שו"ת אבקת רוכל סימן כז:
וידוע ומפורסם לכל תפוצו' הגולה כי הדפוס היוצא מויניציא הוא היותר נכון ויותר מדוייק מכל הדפוס הנעשה היום תחת כל השמים. והואל נא קח חומש אחד דפוס שאלוניקי ותמצא על כל דבר פשע משא"כ בדפוס וניצייאה.

רק כדאי לחדד, שסימן זה לא נכתב כחלק מהתכתבות עם מרן רי"ק.

[הוגה]

ואילו דפוסי שונצינו וקושטא הראשונים היו שייכים לדור הקודם

למה כוונתך בשונצינו? לגמרות? ידוע לך על מי מחכמינו שלמד בגמרות שונצינו? או בספרים אחרים שלהם?
הדבר כשלעצמו בודאי שהיה, רק אני שואל על סימנים לכך בספרי הדור.

הרא"ם (שנפטר בשנת רפ"ו) כנראה למד בגמרא ברכות דפוס שונצינו רמ"ד (או פיזרו רס"ט - רע"ז שנדפסו על פי שונצינו), הידוע כדפוס ראשון של הגפ"ת ובסופו מרדכי, וממנו העתיק הרא"ם את לשון הגמרא רש"י תוספות ומרדכי לספריו על התורה והשו"ת. כך נראה על פי השוואת הנוסחאות בכמה מקומות שבדקתי.

ספר ברכת אברהם (שנדפס בויניציאה שי"ב) בכמה מקומות משווה בין נוסח דפוס מרדכי ברכות הנפוץ בזמנו (בתוך רב אלפס ויניציאה רפ"א, שנדפס על פי קושטא רס"ט, ועל פיהם נוסח דפוסי המרדכי עד היום), לבין נוסח דפוס מרדכי ברכות הישן הנדפס בסוף הגמרא שונצינו רמ"ד (שנדפס מכתב יד אחר של מרדכי, שנוסחו שונה מכתב היד ממנו הדפיסו אחר כך בקושטא), ובעל הספר ברכת אברהם מאריך לפלפל ולבאר הנפק"מ בין הנוסחאות להלכה.

נא יבואו החכמים ויוסיפו.

[הוגה]

מעניין איזה ספרים באו לידי רבני ספרד בדור הגירוש. האברבנאל באו לידיו ספרי דפוס שנדפסו חוץ לספרד? מהר"י אבוהב?

אגב מצאתי בכתב יד אוקספורד שיטה חדשה למהר"י אבוהב על מסכת ברכות (תחילת המסכת) שכנראה לא נדפסה מעולם,
והיא שיטה ארוכה בפלפול רב ועצום המיוחסת לרבינו הגדול רבם של גאוני קסטיליה. כל הקודם לההדיר זוכה.
כאן סרוק
כאן בקטלוג הסה"ל

[עדיאל ברויאר]

דומני שרבינוביץ בספרו על מהר"י אבוהב הדפיס לפחות את חלקה, ואולי את כולה

[שבענו מטובך]

מעניין איזה ספרים באו לידי רבני ספרד בדור הגירוש. האברבנאל באו לידיו ספרי דפוס שנדפסו חוץ לספרד? מהר"י אבוהב?

אגב מצאתי בכתב יד אוקספורד שיטה חדשה למהר"י אבוהב על מסכת ברכות (תחילת המסכת) שכנראה לא נדפסה מעולם,
והיא שיטה ארוכה בפלפול רב ועצום המיוחסת לרבינו הגדול רבם של גאוני קסטיליה. כל הקודם לההדיר זוכה.
כאן סרוק
כאן בקטלוג הסה"ל

הנה פנינה אחת מתוך כת"י זה (דף 170 ע"ב):

וסימ' משמרה ראשונה חמור נוער, שנייה כלבים צועקים, שלישית
תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה. נ"ל שכך רמז שלשה
גליות שהם בלילה: א' כנגד גלות מצרים שהם נקראים בשר חמורים
בשרם, וכנגדה אמ' חמור נוער. שניה כנגד גלות בבל שהם עזי
נפש, וכנגדה אמ' כלבים צועקים, דכתי' בהם והכלבים עזי נפש.
שלישית כנגד גלות זה שיש בהם אמונת יש"ו ומרים שעושין צורת תינוק
יונק משדי אמו ואומרים שמרים מספרת עם בעלה שהוא יוסף בן
פיררא [=פנדירא], ובשביל זה מענין אותנו ומחרפין אותנו יותר כמו בימי ההסגר
סמוך ליום אידם הנקרא יום שנרא' יש"ו. ועוד נ"ל לפרש שאשה
מספרת עם בעלה רמז בשביל בת ישמעאל שאומרים שלאשה יהודית
לקח מחומד והיא הרגה אותו ולקח' שוק א' שלו ותלתה במטתה וצעקה
ואמרה שעלה למרום ולא נשאר בידה כי אם אותו שוק, וזהו אשה מספרת
עם בעלה. וזהו רמז השאגה שהקב"ה(?) שואג על גליותיו.

אבוהב.JPG (111.34 KiB) נצפה 13963 פעמים

[עדיאל ברויאר]

דומני שרבינוביץ בספרו על מהר"י אבוהב הדפיס לפחות את חלקה, ואולי את כולה

מתוכן הספר עולה שהרב רבינוביץ דן בהרחבה בחיבור זה (וממילא מדפיס ממנו חלקים) אבל אין שם מהדורה של החיבור. מעניין לדעת אם הוא מכין מהדורה של החיבור. הספר נמצא באוצר: http://www.otzar.org/wotzar/Book.aspx?173109&

[א. חיים]

הרא"ם (שנפטר בשנת רפ"ו) כנראה למד בגמרא ברכות דפוס שונצינו...
ספר ברכת אברהם (שנדפס בויניציאה שי"ב) בכמה מקומות משווה בין נוסח דפוס מרדכי ברכות הנפוץ בזמנו ... לבין נוסח דפוס מרדכי ברכות הישן הנדפס בסוף הגמרא שונצינו ...
נא יבואו החכמים ויוסיפו.

יישר כח על הידיעות המעניינות.

בתמורה אתן משהו משלי:
בשו"ת רד"ך מקורפו בית כו חדר ה (עמ' רפ בסופו במהדורת זכרון אהרן):

ואשר נראה לכ"ת מדקאמר 'ההוא גברא' שמע מינה שהיה שפל, הנה מצינו פרק מרובה (פ ע"א) 'מעשה באדם אחד' וקאמר אחר כך ש'בדקו ולא מצאו בו עון רק שהיה בביתו עז' כדאיתא שם. ולא ידענא חילוק בין 'ההוא גברא' ל'אדם אחד'.

ותמה על דבריו בגליוני הש"ס לב"ק שם:

עיין שו"ת רד"ך בית כ"ו העתיק 'מעשה באדם אחד', ע"ש מה שהביא ראי' מזה, ולפי הנוסחא שלפנינו 'מעשה בחסיד' כו' אין ראייתו כלום.

הפתרון הוא, שהרד"ך ציטט ממסכת ב"ק דפוס שונצינו-פיזרו שם נמצא כדבריו. ובאמת לפי מאספי השנו"ס לגמרא, מדובר בגירסא יחידאית לדפוס זה שאין לה מקבילות בכתבי יד או דפוסים אחרים הנמצאים בידינו.

כ.png (27.87 KiB) נצפה 13931 פעמים

[א. חיים]

מעניין איזה ספרים באו לידי רבני ספרד בדור הגירוש. האברבנאל באו לידיו ספרי דפוס שנדפסו חוץ לספרד? מהר"י אבוהב?

מהר"י אבוהב נפטר מיד לאחר הגירוש, בליסבון. כך שביחס אליו קשה לדבר על שימוש בספרי דפוס שנדפסו מחוץ לספרד. אלא אם מצויות ידיעות על ספרי איטליה שהגיעו עד לספרד קודם הגירוש.

[ושא_נס]

מעניין איזה ספרים באו לידי רבני ספרד בדור הגירוש. האברבנאל באו לידיו ספרי דפוס שנדפסו חוץ לספרד? מהר"י אבוהב?

מהר"י אבוהב נפטר מיד לאחר הגירוש, בליסבון. כך שביחס אליו קשה לדבר על שימוש בספרי דפוס שנדפסו מחוץ לספרד. אלא אם מצויות ידיעות על ספרי איטליה שהגיעו עד לספרד קודם הגירוש.

יש אינקונבולים איטלקיים כבר מסביבות שנת ר"ל. ספרים איטלקיים עם תאריכים ברורים יש כבר משנת רל"ד למיטב זכרוני (ארבעה טורים דפוס פיבייא די שאקו).
אין שום מניעה לומר שמהשנים ההן כבר התגלגלו ספרי דפוס לספרד עד שנת רנ"ב.

הרב ספר יוחסין ז"ל שהיה בספרד השתמש בספרי דפוס איטלקיים, דוגמת מסכתות מדפוסי שונצינו, אלא ששמא ידחה הדוחה שהשימוש שלו בהן נעשה אחר הגירוש בתוניס וכיו"ב. וצריך בזה הכרע.

הלוואי והלוואי קיימת רשימה מדוייקת של החיבורים שנתחברו בספרד ובפורטוגל בשנים ר"ל-רנ"ז, וכך יהיה אפשר יותר לברר השפעת ספרי הדפוס, בין האיטלקיים ובין הספרדיים, על ספרים שנתחברו בספרד ובפורטגל בין השנים ר"ל-רנ"ז. ואם לאותם חיבורים יש מפתחות שיטתיים וטובים - אפשר לברר זה בצורה יעילה וברורה. אלא שכאן נוצרת בעיה חדשה על ספרי דפוס שנדפסו באותן שנים ואבדו מעמנו, או ששרדו בידינו למקוטעים והבדיקה בהם בלתי אפשרית.
*

מעניין איזה ספרים באו לידי רבני ספרד בדור הגירוש. האברבנאל באו לידיו ספרי דפוס שנדפסו חוץ לספרד? מהר"י אבוהב?

אגב מצאתי בכתב יד אוקספורד שיטה חדשה למהר"י אבוהב על מסכת ברכות (תחילת המסכת) שכנראה לא נדפסה מעולם,
והיא שיטה ארוכה בפלפול רב ועצום המיוחסת לרבינו הגדול רבם של גאוני קסטיליה. כל הקודם לההדיר זוכה.
כאן סרוק
כאן בקטלוג הסה"ל

הנה פנינה אחת מתוך כת"י זה (דף 170 ע"ב):

וסימ' משמרה ראשונה חמור נוער... וזהו רמז השאגה שהקב"ה(?) שואג על גליותיו.

אבוהב.JPG

תלמוד בבלי מסכת ברכות דף ג עמוד א
דתניא: רבי אליעזר אומר: שלש משמרות הוי הלילה ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי, שנאמר: ה' ממרום ישאג וממעון קדשו יתן קולו שאוג ישאג על נוהו, וסימן לדבר: משמרה ראשונה - חמור נוער, שניה - כלבים צועקים, שלישית - תינוק יונק משדי אמו ואשה מספרת עם בעלה... אמר רב יצחק בר שמואל משמיה דרב: שלש משמרות הוי הלילה, ועל כל משמר ומשמר יושב הקדוש ברוך הוא ושואג כארי ואומר: אוי לבנים שבעונותיהם החרבתי את ביתי ושרפתי את היכלי והגליתים לבין אומות העולם".

פשוט שיש לפענח בכ"י "הקב"ה", ושמא הנקודה באמצע האות בי'ת רומזת שיש להזיזה האות ב אחר הק', ובמקום "שהבק"ה" צ"ל "שהקב"ה".


הגירסא בסיפא של המאמר הנ"ל בברכות יש בה מפגעי הצנזורה, ובמקום אחר קיבצתי בס"ד שינויי הגירסא והצנזורה מעשרות רבות של דפוסי התלמוד בזה.


באגב אעיר כי על ענין הקב"ה ששואג כארי, נאה לרמוז מה שאמרו באדר"נ נו"א פ"ב. וכבר רמז כן בספר קטרת המזבח בברכות שם דף לז ע"ג.

[הבטחתי]

מעניין איזה ספרים באו לידי רבני ספרד בדור הגירוש. האברבנאל באו לידיו ספרי דפוס שנדפסו חוץ לספרד? מהר"י אבוהב?

מהר"י אבוהב נפטר מיד לאחר הגירוש, בליסבון. כך שביחס אליו קשה לדבר על שימוש בספרי דפוס שנדפסו מחוץ לספרד. אלא אם מצויות ידיעות על ספרי איטליה שהגיעו עד לספרד קודם הגירוש.

ידיעה כזו מצאתי כאן בהקשר לספר העברי הראשון אשר נדפס עם ציון תאריך הדפסתו
http://www.daat.ac.il/daat/kitveyet/mah ... ohen-1.htm

[א. חיים]

יישר כח.
מקור הידיעה כנראה בדברי פרידברג, תולדות הדפוס העברי במדינות איטליה, עמ' 26-25, 91. הוא מספר שהדפסה זו של פרש"י עה"ת היתה מיועדת מראשיתה להפצה בספרד ומשום כך נטל עמו המדפיס הספרדי את כל 300 העותקים מאיטליה והפיצם בארצו. אבל פרידברג לא ציין מקורות לדברים אלו. מה גם שפרץ תשבי במאמרו בקרית ספר סא ג (תשמ"ח): דפוסי ערש עבריים ספרד ופורטוגל, מבטל חלק מסוים מדברי פרידברג שם אודות הקשר בין הדפסה זו להדפסת פרש"י עה"ת בואד אל חגארה בספרד. ראה בק"ס עמ' 529-528.

[א. חיים]

מעניין איזה ספרים באו לידי רבני ספרד בדור הגירוש. האברבנאל באו לידיו ספרי דפוס שנדפסו חוץ לספרד?

ראיתי באיזה מקום בירור שהאברבנאל השתמש בספר נדפס מסוים, לזכרוני היה מדובר בפירוש הרמב"ן על התורה שנדפס באיטליה. כעת איני יכול להזכר היכן ראיתי את הדברים המוזכרים.