תצו. שלא לסור מדבריהם.
שנמנענו מלחלק על בעלי הקבלה עליהם השלום ומלשנות את דבריהם ולצאת ממצותם בכל עניני התורה, ועל זה נאמר (דברים יז יא) לא תסור מן הדבר אשר יגידו לך ימין ושמאל, ואמרו זכרונם לברכה בספרי (כאן), לא תסור, זו מצות לא תעשה.
משרשי המצוה. לפי שדעות בני אדם חלוקין זה מזה, לא ישתוו לעולם הרבה דעות בדברים, וידע אדון הכל ברוך הוא שאלו תהיה כונת כתובי התורה מסורה ביד כל אחד ואחד מבני אדם, איש איש כפי שכלו יפרש כל אחד מהם דברי התורה כפי סברתו, וירבה המחלקת בישראל במשמעות המצות, ותעשה התורה ככמה תורות, וכענין שכתבתי במצות אחרי רבים להטות בסדר משפטים (מצוה עח). על כן, אלהינו שהוא אדון כל החכמות השלים תורתינו תורת אמת עם המצוה הזאת שצונו להתנהג בה על פי הפרוש האמתי המקבל לחכמינו הקדמונים עליהם השלום, ובכל דור ודור גם כן שנשמע אל החכמים הנמצאים שקבלו דבריהם, ושתו מים מספריהם, ויגעו כמה יגיעות בימים ובלילות להבין עמק מליהם ופליאות דעותיהם, ועם ההסכמה הזאת נכון אל דרך האמת בידיעת התורה וזולת זה, אם נתפתה אחר מחשבותינו ועניות דעתנו לא נצלח לכל. ועל דרך האמת והשבח הגדול בזאת המצוה אמרו זכרונם לברכה (ספרי כאן) לא תסור ממנו ימין ושמאל אפילו יאמרו לך על ימין שהוא שמאל לא תסור ממצותם, כלומר, שאפילו יהיו הם טועים בדבר אחד מן הדברים אין ראוי לנו לחלק עליהם, אבל נעשה כטעותם, וטוב לסבל טעות אחת ויהיו הכל מסורים תחת דעתם הטוב [ה] תמיד, ולא שיעשה כל אחד ואחד כפי דעתו, שבזה יהיה חרבן הדת, וחלוק לב העם, והפסד האמה לגמרי. ומפני ענינים אלה, נמסרה כונת התורה אל חכמי ישראל, ונצטוו גם כן שיהיו לעולם הכת [ה] מועטת מן החכמים כפופה לכת המרבים מן השרש הזה, וכמו שכתבתי שם במצות להטות אחרי רבים.
ונוהגת מצוה זו לענין זקן ממרא בזמן הבית, ולענין החיוב עלינו לשמע לדברי חכמינו הקדמונים ואל גדולינו בחכמת התורה ושופטינו שבדורינו נוהגת בכל מקום ובכל זמן בזכרים ונקבות. והעובר על זה ופורץ גדר בדבר אחד מכל מה שלמדונו רבותינו בפרוש התורה, כגון באחת משלש עשרה מדות או בדבר שהוא אסור מהלכה למשה מסיני, וכענין שכתבנו בסמוך, עבר על לאו זה מלבד שבטל עשה שבו, אבל אין לוקין על לאו זה, לפי שנתן לאזהרת מיתת בית דין בזקן ממרא, וכמו שכתבנו.
נבון כתב:בעקבות הימים הממשמשים ובאים, משתמשים כולם במצוות 'ועשית ככל אשר יורך'.
שאלתי היא מאיזה זמן החלו להשתמש במצווה זו, והאם זה היה רעיון של אחד מגדולי ישראל, או שמא של איזה חברת פרסום.
וכמו"כ האם יש דבר נוסף שמזרזים את הציבור ע"י מצווה זו?
נבון כתב:וכמו"כ האם יש דבר נוסף שמזרזים את הציבור ע"י מצווה זו?
בברכה המשולשת כתב:זה קשור בכלל למחלוקת הראשונים על חלות דין זה שלא על ביה"ד הגדול בלשכת הגזית
גם זו לטובה כתב:נבון כתב:בעקבות הימים הממשמשים ובאים, משתמשים כולם במצוות 'ועשית ככל אשר יורך'.
שאלתי היא מאיזה זמן החלו להשתמש במצווה זו, והאם זה היה רעיון של אחד מגדולי ישראל, או שמא של איזה חברת פרסום.
וכמו"כ האם יש דבר נוסף שמזרזים את הציבור ע"י מצווה זו?
יש כאן ב' נידונים
א' הדין עצמו מתי ובאיזה אופן חל.
ב' גם את הדין עצמו לא קיים, יש לדון האם הרעיון קיים.
[כמד' לא שמעו לח"ח מ"דין ועשית", אלא סמכו על הכרעת דעתו, כשם שס
מכו על הכרעתו בספר משנה ברורה... ]
שטייגעניסט כתב:דברי החינוך והראשונים בעניין נסובים על שמיעה לדבריהם בפירוש התורה ובקביעת גדרים וסייגים, בכלל לא בהקשרים המתפרסמים היום.
זיסע יונגאלע כתב:בברכה המשולשת כתב:זה קשור בכלל למחלוקת הראשונים על חלות דין זה שלא על ביה"ד הגדול בלשכת הגזית
הרב בברכה המשולשלת שליט"א.
אשמח אם ימחל כת"ר לרשום מי הראשונים שחולקים על ספר החינוך הנ"ל שהביא הרב מחולת המחנים.
ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה:
כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום
בבלי סנהדרין דף ק. כתב:אפיקורוס. רבי ורבי חנינא אמרי תרוייהו: זה המבזה תלמיד חכם. רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה חבירו בפני תלמיד חכם. בשלמא למאן דאמר המבזה חבירו בפני תלמיד חכם אפיקורוס הוי, מבזה תלמיד חכם עצמו - מגלה פנים בתורה שלא כהלכה הוי. אלא למאן דאמר מבזה תלמיד חכם עצמו אפיקורוס הוי, מגלה פנים בתורה כגון מאי? - כגון מנשה בן חזקיה ואיכא דמתני לה אסיפא: מגלה פנים בתורה, רב ורבי חנינא אמרי: זה המבזה תלמיד חכם, רבי יוחנן ורבי יהושע בן לוי אמרי: זה המבזה את חבירו בפני תלמיד חכם. בשלמא למאן דאמר המבזה תלמיד חכם עצמו מגלה פנים בתורה הוי, מבזה חבירו בפני תלמיד חכם - אפיקורוסהוי. אלא למאן דאמר מבזה חבירו בפני תלמיד חכם מגלה פנים בתורה הוי, -
אפיקורוס כגון מאן? - אמר רב יוסף: כגון הני דאמרי:
מאי אהנו לן רבנן ?!?
לדידהו קרו, לדידהו תנו.
אמר ליה אביי: האי מגלה פנים בתורה נמי הוא, דכתיב אם לא בריתי יומם ולילה חקות שמים וארץ לא שמתי. אמר רב נחמן בר יצחק: מהכא נמי שמע מינה, שנאמר ונשאתי לכל המקום בעבורם.
אלא, כגון דיתיב קמיה רביה ונפלה ליה שמעתא בדוכתא אחריתי, ואמר: הכי אמרינן התם. ולא אמר הכי אמר מר.
רבא אמר: כגון הני דבי בנימין אסיא, דאמרי: מאי אהני לן רבנן? מעולם לא שרו לן עורבא, ולא אסרו לן יונה.
רבא, כי הוו מייתי טריפתא דבי בנימין קמיה, כי הוה חזי בה טעמא להיתירא, אמר להו: תחזו, דקא שרינא לכו עורבא. כי הוה חזי לה טעמא לאיסורא, אמר להו: תחזו דקא אסרנא לכו יונה.
רב פפא אמר: כגון דאמר הני רבנן. רב פפא אישתלי, ואמר: כגון הני רבנן, ואיתיב בתעניתא.
לוי בר שמואל ורב הונא בר חייא הוו קא מתקני מטפחות ספרי דבי רב יהודה, כי מטו מגילת אסתר אמרי: הא [מגילת אסתר] לא בעי מטפחת. אמר להו: כי האי גוונא נמי מיחזי כי אפקירותא.
רב נחמן אמר: זה הקורא רבו בשמו. דאמר רבי יוחנן: מפני מה נענש גיחזי - מפני שקרא לרבו בשמו, שנאמר ויאמר גחזי אדני המלך זאת האשה וזה בנה אשר החיה אלישע.
טריד בגירסיה כתב:כס"מ רפ"ב מהל' ממרים:ואם תאמר אם כן אמאי לא פליגי אמוראי אתנאי דהא בכל דוכתא מקשינן לאמורא ממתניתין או מברייתא וצ"ל אנא דאמרי כי האי תנא ואם לא יאמר כן קשיא ליה וכפי דברי רבינו הרשות נתונה להם לחלוק על דברי התנאים. ואפשר לומר שמיום חתימת המשנה קיימו וקבלו שדורות האחרונים לא יחלקו על הראשונים וכן עשו גם בחתימת הגמ' שמיום שנחתמה לא ניתן רשות לשום אדם לחלוק עליה:
ועיי' בקונטרס דברי סופרים שהקשה ר' אלחנן מה טיבה של קבלה זו ומה כוחה שלא יהיה אפשר לחלוק גם על קבלה זו, אלא ביאר ע"פ דברי הרמב"ם בהקדמתו לספר הי"ד:כל הדברים שבגמרא הבבלי חייבין כל ישראל ללכת בהם וכופין כל עיר ועיר וכל מדינה ומדינה לנהוג בכל המנהגות שנהגו חכמי הגמרא ולגזור גזירותם וללכת בתקנותם. הואיל וכל אותם הדברים שבגמרא הסכימו עליהם כל ישראל. ואותם החכמים שהתקינו או שגזרו או שהנהיגו או שדנו דין ולמדו שהמשפט כך הוא, הם כל חכמי ישראל או רובם והם ששמעו הקבלה בעקרי התורה כולה דור אחר דור עד משה רבינו עליו השלום
ומבאר שלהסכמת רוב חכמי ישראל יש כח של בי"ד הגדול, ועפ"ז ביאר שחתימת המשנה והגמ' היו בהסכמת כל חכמי ישראל או רובם במילא אסור לאף אחד לחלוק עליהם.
בכל מקרה בנוגע לעניננו בדורנו אין קיום וקבלה אצלנו שלא לחלוק על אדם מסויים, ואין הסכמת רוב חכמי הדור כמעט על אף ענין ובמילא ודאי שזה לא דומה כלל להנ"ל.
מצד שני כמובן שבכל מקום יש לנהוג כפי הסכמת חכמי המקום וכמ"ש הרמב"ם שם בהקדמתו.
טריד בגירסיה כתב:...בנוגע לעניננו בדורנו אין קיום וקבלה אצלנו שלא לחלוק על אדם מסויים, ואין הסכמת רוב חכמי הדור כמעט על אף ענין ...
קרית מלך כתב:ב"ה
מישהו מחכמי המקום יכול להסביר את הכוונה בפרסום המאמר הנ"ל בקובץ ביא"ו? וכי ברצונו לשנות את המציאות החרדית? לבטל את המוסד האחרון שיש בו כוח רוחני להנהיג את היהדות החרדית בדורנו? לחכמים פתרונים
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:הקבלה איש מפי איש, נגמרה בעת חתימת התלמוד. מה שהם קבלו איש מפי איש, נכתבה ונרמזה וכלולה בתלמוד, אשר לכן אין להמציא דינים חדשים וסברות חדשות שאין נמצאים בתלמוד.
הרמב"ם אינו מביא סדר קבלה שלאחר חתימת התלמוד אלא דרכי העולם שהונהג מאז חתימת התלמוד שהיו למדים מפי הגאון או שהיו מקבלים תשובותיהם.
הוא טוען שאין תוקף לתקנות מאחר שחוץ מזה שבעת רבינא ורב אשי פסקה הקבלה, עוד פסקה ענין זה שגזירות ופסקים יתקבלו בכל ישראל ע"י כל או רוב חכמי ישראל.
[/quote]סוף דבר, אין הנידון שם נוגע לדורותינו כלל, ובפרט כאשר רוב ישראל אין מקבלים מרות חכמי הדור כלל, ולא נקרא פשטה ברוב ישראל ע"י רוב חובשי כובע שחורה. כך שאין לנו בזה"ז שום שייכות לזה.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:לא שמעתי את זה בשם המהרי"ד מבעלזא, ולא נראה שכן הוא, שהרי בעלז כפתה את דעתה על הרבה רבנים ועיירות ולא הפריע להם דבר זה. אמנם הגר"ח מבריסק בי"ח דבר שרצה לתקן על האגודה, היה אחד מהם שכל רב בעירו אינו משועבד לסמכות האגודה בכללותה, והדברים עתיקין.
משה נטע כתב:ליטוואק פון בודאפעסט כתב:לא שמעתי את זה בשם המהרי"ד מבעלזא, ולא נראה שכן הוא, שהרי בעלז כפתה את דעתה על הרבה רבנים ועיירות ולא הפריע להם דבר זה. אמנם הגר"ח מבריסק בי"ח דבר שרצה לתקן על האגודה, היה אחד מהם שכל רב בעירו אינו משועבד לסמכות האגודה בכללותה, והדברים עתיקין.
חיפשתי המקור ועוד לא מצאתי, אם כי אני בטוח שהיתה לו טענה כזו.
עצם העניין שהרבה עיירות היו מצייתים לבעלזא אין זה היה בגלל שכפו את דעתם בצורה ממסדית וכיוצא בזה, אלא מכיוון שהיו רבים שאחזו מהבעלזער רב זי"ע בעצם ממילא החשיבו אותו לקדוש עליון שיש לשמוע לו וזה נהיה הדרך בכל אותן עיירות עד שנהיה כמין כפייה. אין זה לא אומר שזו היתה דרכו למעשה להנהיג מלכתחילה כזו הנהגה.
ליטוואק פון בודאפעסט כתב:לתקנות הקהל יש כללים, א"א לאחד למנות את עצמו כמנהיג הקהל, אף אם גדול כוחו בתלמוד ופסק. כל זמן שלא היו בחירות, עם רוב מתוך כל בני הקהלה מצביעים עבור מנהיג מסוים, אין לה שום תוקף. עי׳ חו"מ סי׳ ב׳ וסי׳ קס"ג
קרית מלך כתב:ב"ה
מישהו מחכמי המקום יכול להסביר את הכוונה בפרסום המאמר הנ"ל בקובץ ביא"ו? וכי ברצונו לשנות את המציאות החרדית? לבטל את המוסד האחרון שיש בו כוח רוחני להנהיג את היהדות החרדית בדורנו? לחכמים פתרונים
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 76 אורחים