והנה מצאתי ברבינו בחיי שהביא דעת רבינו חננאל שכתב להדיא כדברי הרמב"ם:
אכן עיין רבינו בחיי משפטים (שמות כב): "והנה חרטומי מצרים עיקר חכמתם היה ענין הכשוף והיו עושים בהם דברים נפלאים בדרך טבע, ודרשו רז"ל: (סנהדרין סג ב) למה נקרא שמן כשפין שמכחישים פמליא של מעלה, והכחשת הפמליא הוא כשאדם עושה למטה הרכבת דברים שהם הפך הכחות הפשוטים הנגזרים בתנועת הגלגלים ובגזרת עירין שהם נפש להם, והם הנקראים "פמליא של מעלה", וראוי לאדם שיניח העולם שיתנהג כמנהגו וכפי טבעו הפשוט שהוא רצון בוראו יתברך שבראו כך, ואם תתעסק בכשפים יש בזה צד הכחשה וכן דעת הרמב"ן.
אבל דעת רבינו חננאל ז"ל בפירושו במסכת סנהדרין: מכחישין. נראין כאלו מכחישין, ואמר כי אין לכשפים פעולה כי אם מה שיגזור ה' יתברך, וכענין שאמר ר' חנינא לאותה אשה: (דברים ד, לה) "אין עוד מלבדו" כתיב, ואף על גב דמשני התם: שאני ר' חנינא דנפיש זכותיה, שנויא הוא ולא סמכינן עליה, ואדרבי חנינא אתי תברן.
ואם תשאל כיון שאין לכשפים פעולה אלא במקום שהקב"ה גוזר למה אסרתה תורה ולמה חייבה מיתה למכשף, והטעם מפני שעבר על גזרתו של הקדוש ברוך הוא לעשות מה שמנע ממנו, השתא מה מי שעבר על גזרת מלך בשר ודם חייב מיתה על גזרתו של מלך מלכי המלכים הקדוש ברוך הוא על אחת כמה וכמה, ע"כ דבריו ז"ל.
וכידוע שהרמב"ם דרכו להימשך אחרי דעת רבינו חננאל, כמו שאמר המגיד מישרים לבית יוסף (פרשת ויקהל מהדו"ב):
ומידע תנדע דכל דבעי הרמב"ם על הרוב אינון קושטא בגין דאיהו אדבק גרסאי קדמונאי כגון רבינו חננאל ורבינו האי דגרסתהון ברירא.
ואם כן שפיר פסק הרמב"ם כרבי חנינא שאין עוד מלבדו כתיב, ואין הכישופים מכחישין אלא כאילו מכחישין.
ולפי"ז יש לתמוה על מה שכתב הגר"א דהרמב"ם נמשך אחרי הפלוסופיא הארורה, שהרי הא קמן שאת עיקר שיטתו בעניין המכשפים הוא קיבל מרבותיו אשר הלך אחריהם בכל סוגיות הש"ס, ורק לאחר שבירר האמת לאמיתה של תורה כפי שקיבל מרבותיו, ביאר העניין כדרכו ע"ד הגיון השכל, וצ"ע.
האם עמדו כבר בעניין זה?
