אוצר החכמה כתב:אני פשוט לא מבין מה הקשר למתעסק ולא מבין מה הספק כאן.
הוא מתכוון לקיים מצוה דאורייתא של אכילת מצה. והוא עושה זאת מפני שהוא סבור (בצדק) שהלילה הוא זמן המצווה. מה הטעות הכפולה שלו שחושב שהזמן הוא בט"ז וחושב שהיום ט"ז משנה בכלל? ומה הקשר למושג מתעסק ששיך לאדם שלא נעשית כוונת פעולתו קשור בכלל לנושא.
עכשיו אני רואה שלא הבנתי את שאלתך נכון. הוא לא חשב שהמצווה בט"ז אלא התכוון לקיים מצווה אחרת מאשר המצווה בליל פסח. אני לא יודע עדיין מה הקשר למתעסק. אבל אני מבין את השאלה. אע"פ שנראה לי שלא יצא ולא בגלל שהוא מתעסק אלא בגלל שלא כיוון לקיים את המצווה אלא מצווה אחרת.
אם אתה מחפש דוגמא יש דוגמא יותר פשוטה. חשב שהיום יום שני של ר"ה ותקע בשופר.
ומה יהיה הדין בסוכות? זה כבר נראה קצת יותר מסובך.
רק לתקן:
לא כל כך פשוט שהמצוה הקיומית של אכילת מצה בשאר ימי הפסח - לפי הגר"א - זו מצוה אחרת מהמצוה של אכילתה בליל הסדר.
יש מבארים (כהגר"ש פישר שליט"א), שלא שייך מצוה קיומית
כזו , אלא"כ קדמה לה מצוה חיובית, ואז המצוה הקיומית היא "המשך" קיומי של אותה מצוה חיובית.
כל החילוק במצוות הנ"ל נובע מ
זמן קיומם. בליל הסדר - חיובית, ובשאר הימים - קיומית.
כלומר למעשה זו מצוה אחת, שחלק מהזמן שלה היא חיובית וחלק מהזמן שלה היא קיומית.
וא"כ, לכאורה כוונה
אחת יש לשני האופנים הללו: "לשם מצות אכילת מצה" ותול"מ.
לגבי ה"מתעסק" - צריך להכנס לסוגיא בר"ה, ולדברי הרא"ה והמפרשים שם, ואכמ"ל.
אך ממש בקצרה: אם הגדרת "מתעסק" היא שאדם צריך לדעת מהו עושה, כגון שאוכל מצה ולא משהו אחר, וכגון שאוכל מצה בליל הסדר ולא ביום אחר, כפי שהר"ן כותב בסוגיא בשם הרא"ה, וכפי שהשו"ע בסימן תע"ה כותב :"שהוא יודע
שהלילה פסח ושהוא חייב באכילת מצה", א"כ במקרה שלנו, איננו יודע שעכשיו ליל הסדר ואינו חושב שהוא חייב, אלא חושב שהוא בליל ט"ז בניסן ושהוא עושה מצוה קיומית לדברי הגר"א.
אגב, כבר הזכרתי לעייל את טענת הגר"י הוטנר זצ"ל בענין מבצע התפילין של חב"ד, שאם המניח לא יודע שמניח על ראשו בתים עם פרשיות, אלא חושב שמניח רק בתים ריקים, אז הוא נחשב כ"מתעסק", כדברי הרא"ה והשו"ע הנ"ל, ולא יצא ידי חובה.
והפלא הוא, ששם בוודאי שהמניח מכווין להניח - לשם מצות תפילין. ולמרות זאת מכריע הרב הוטנר זצ"ל, שלא יצא...