מתעמק כתב:דרומי כתב:מעניין הדבר, שדוקא מבין י"ב השבטים הרי 'שמעון' נראה כ'מקופח' ביותר, ולאורך התנ"ך כולו אפשר לראות ששמעון הוא אחד השבטים הכי פחות 'מוצלחים', בהגדרה גסה.
היכן נראה שבט שמעון מקופח, חוץ מבעניני נחלה?
הנה שתי רשימות מפורטות, הראשונה מהפגמים שדרשו רז"ל על שבט שמעון, והשנייה של הדברים שלקה בהם שבט שמעון:
רשימה א': א)
הריגת אנשי שכם. כמבו' במדרש: "ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי, ממשמע שנאמר שמעון ולוי ידענו שבני יעקב הם,
אלא בני יעקב שלא נטלו עצה מיעקב, שמעון ולוי שלא נטלו עצה זה מזה".
ב)
מכירת יוסף. ובת"י: "ואמרו שמעון ולוי דהוו אחין בעיטתא גבר לאחוי הא מרי חלמיא דיכי אתי". ובמדרש: "ויקחוהו,
ויקחהו כתיב מי היה זה שמעון, ואימתי פרע לו, להלן ויקח מאתם את שמעון". ועוד במדרש : "אחים דפחתא, אמר להם, אחים הייתם בדינה דכתיב ויקחו שני בני יעקב שמעון ולוי אחי דינה איש חרבו, ולא אחים ליוסף שמכרתם אותו, א"ר שמלאי בראובן כתיב למען הציל אותו מידם להשיבו אל אביו, הרי ראובן לא היה במכירתו של יוסף, ואף יהודה אומר להן מה בצע, הללו הם הגדולים, נמצאת ששניהם מכרו אותו, תדע לך שבשעה שירדו למצרים לא לקח מאתם אלא שמעון שנא' ויקח מאתם את שמעון".
ג)
מעשה שטים. ובגמרא: "ויאמר משה אל שפטי ישראל וגו', הלך שבטו של שמעון אצל זמרי בן סלוא, אמרו לו, הן דנין דיני נפשות ואתה יושב ושותק, מה עשה, עמד וקיבץ עשרים וארבעה אלף מישראל, והלך אצל כזבי, אמר לה, השמיעי לי, אמרה לו, בת מלך אני, וכן צוה לי אבי לא תשמעי אלא לגדול שבהם, אמר לה, אף הוא נשיא שבט הוא, ולא עוד אלא שהוא גדול ממנו, שהוא שני לבטן והוא שלישי לבטן, תפשה בבלוריתה והביאה אצל משה, אמר לו, בן עמרם, זו אסורה או מותרת, ואם תאמר אסורה, בת יתרו מי התירה לך, נתעלמה ממנו הלכה, געו כולם בבכיה, והיינו דכתיב והמה בכים פתח אהל מועד".
אלו העוונות הברורים בתורה, שניים מהם בשיתוף עם לוי, ואחד שמעון לבדו. עתה נאסוף מדברי חז"ל והראשונים שמצאו ודרשו בתורה עוד מקומות שנלמד מהם גנאי בשבט שמעון.
ד)
שמו של שמעון. ובמדרש: "
ותקרא את שמו שמעון {כי שמע ה' כי שנואה אנוכי}, זה עתיד להעמיד שונא, ומי מרפא מכתו, גם את זה, פינחס שהוא עתיד לעמוד מלוי".
ה)
מעמדו של שמעון אצל אחיו. במדרש: "אמר יוסף בדעתו, אם אני מכניס שמעון ולוי שמא יקפידו שבטים על לוי שהוא חכם וכהן גדול ויעשו למצרים כמו שעשה לשכם, אלא
הריני מכניס לשמעון שאין מחבבין לו כל כך וילכו אצל אביהם".
ו)
לקיחת אשה כנענית. בתורה: "ובני שמעון ימואל וימין ואהד ויכין וצחר ושאול בן הכנענית". ובאבן עזרא שם: "בן הכנענית לעד כי נשי השבטים היו ארמיות ומצריות ואדומיות ומדיניות, והזכיר זו לבדה
בעבור שעשה שמעון שלא כהוגן לקחת כנענית, ועל זה הדבר הזכיר מות ער ואונן בעבור היותם בני כנענית". וברד"ק [בעניין אשת יהודה]: "בת איש כנעני, ולא זכר שמה אלא אביה ולא ידענו למה, וכנעני כתרגומו, סוחר היה משאר האומות והתגורר שם, כי בני יעקב היו נזהרים מלהתחתן עם בנות כנען כמו האבות, כי
שמעון שלקח אשה מבנות כנען זכרו לגנאי והפרידו מאחיו ואמר ושאול בן הכנענית". וברמב"ן שם: "בת איש כנעני, אמר אונקלוס תגרא, כלומר איש סוחר שבא לגור בארץ בסחורתו. ודעתו לומר כי בני יעקב ישתמרו מלישא כנעניות כאשר צוה אביהם יצחק גם אברהם, וכן הזכירו בגמרא במסכת פסחים (נ' ע"א), והיו נשיהם מצריות עמוניות מואביות ומיוחסי בני ישמעאל ובני קטורה, ו
לכך יחד הכתוב על שאול בן שמעון "ושאול בן הכנענית", כי הוא לבדו בהם. וגם שם דרשו (ב"ר פ' י"א) שהיא דינה שנבעלה לכנעני". ובדרשות ר"י אבן שועיב: "ומה שמו, שלומיאל בן צורי שדי נשיא בית אב לשמעוני... לשמעוני,
שהתחיל [שמעון] בקלקולה, שנשא כנענית, דכתיב ושאול בן הכנענית, ויצא ממנו זה שעשה מעשה כנען, אמרו תולין הקלקלה במקולקל".
ז)
חטא המרגלים. בגמרא: "אמר רב שמואל בר רב יצחק, יעקב בקש רחמים על עצמו, שנאמר בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי, בסדם אל תבא נפשי אלו מרגלים, בקהלם אל תחד כבדי זה עדת קרח". ובמהרש"א שם: "בסודם אל תבא נפשי אלו מרגלים כו', י"ל מה ענין מרגלים לשבט לוי, שהרי לא היה עם המרגלים משבט לוי, ואם על שבט שמעון אמר, קשה למה נקטו יותר משאר י' שבטים, אבל רש"י בחומש פי', בסודם אל תבא וגו' זו מעשה זמרי, שנאמר בו נשיא בית אב לשמעוני ולא נאמר בן יעקב, ואולי
קבלה היה בידם שהמרגל משבט שמעון הוא היה בעל המעשה ביניהם".
ח)
כל התלונות במדבר. רלב"ג בספירה השנייה במדבר: "והנה הגיע מהתועלת בזה המספר, להודיע שיותר חסר משבטו של שמעון מכל שאר השבטים שחסר מספרם, וזה כי שבט שמעון חסר מספרם שבעה ושלושים אלף ומאה... וזה הורה
שרוב התלונות אשר היו במדבר היו מן האנשים אשר משבטו של שמעון".
הרי לפנינו שדרשו לגנאי את שמו של שמעון, את חביבותו על אחיו, את נשיאת אשתו, ואפילו תלו בו את חטא המרגלים, ועשוהו לעיקר בכל תלונות ישראל במדבר. ונראה עתה עד כמה לקה שבטו של שמעון על עוונות אלו.
רשימה ב:
גם בזה נביא מתחילה את העונשים המפורשים בתורה, ולאחריהם את אלו שדרשו חז"ל.
א)
קללות יעקב. בתורה : שמעון ולוי אחים כלי חמס מכרתיהם: בסדם אל תבא נפשי בקהלם אל תחד כבדי כי באפם הרגו איש וברצנם עקרו שור: ארור אפם כי עז ועברתם כי קשתה אחלקם ביעקב ואפיצם בישראל:
ב)
מיתת רוב השבט. בתורה בספירה הראשונה במדבר: פקדיהם למטה שמעון תשעה וחמשים אלף ושלש מאות. ובספירה השנייה היה מספרם: בני שמעון למשפחתם לנמואל משפחת הנמואלי לימין משפחת הימיני ליכין משפחת היכיני: לזרח משפחת הזרחי לשאול משפחת השאולי: אלה משפחת השמעני שנים ועשרים אלף ומאתים. ובחטא השטים כתוב בתורה : ויהיו המתים במגפה ארבעה ועשרים אלף.
וכתוב במדרש: אלה פקודי בני ישראל שש מאות אלף וגו'. אתה מוצא בכל השבטים יש מהם שהיו פחותין ממה שמצינו במדבר סיני, ויש מהם שהיו יתירים על ענין מדבר סני, ומה שהיו פחותים לא היו פחותים אחד מחמשה, אבל שבט שמעון היו פחותין יותר מן המחצית, לפי שהיה חושבן להלן ט' וחמשים אלף, וכאן היו שנים ועשרים אלף ומאתים,
מכאן אתה למד שאותם שמתו במגפה בשטים ארבעה ועשרים אלף, לא היו אלא משבט שמעון.
וברש"י שם : לפי החסרון שחסר משבט שמעון במנין זה ממנין הראשון שבמדבר סיני, נראה שכל כ"ד אלף נפלו משבטו של שמעון. וברלב"ג שם: והנה הגיע מהתועלת בזה המספר, להודיע שיותר חסר משבטו של שמעון מכל שאר השבטים שחסר מספרם, וזה כי שבט שמעון חסר מספרם שבעה ושלושים אלף ומאה, וכל שאר השבטים שחסר מספרם והם ראובן וגד ואפרים ונפתלי לא חסר ממנו כי אם שלושה ועשרים אלף ותשע מאות ועשרים, וזה הורה שרוב התלונות אשר היו במדבר היו מן האנשים אשר משבטו של שמעון. וברמב"ן : ולפי דעתי אין מספרם ראיה, בעבור כי עדיין יחסרו שלשה עשר אלף ויותר מלבד המתים במגפה. וגם משאר השבטים יחסרו קצת, כי בני גד חסרו חמשת אלפים ובני אפרים שמונת אלפים. ועוד כי הכתוב שאומר ויצמד ישראל לבעל פעור, ואמר קח את כל ראשי העם, נראה שהיו בהם מכל השבטים וכל דייניהם ישפוטו בם, וכן אמר ולא כליתי את בני ישראל בקנאתי... וראיתי במדרש רבה (במדב"ר כ"א ח'), ששה משפחות נחסרו על הזנות בעצת בלעם, ומנה משפחה אחת לשמעון וחמשה מבני בנימין, והנה לדעתם בנימין חטא יותר משמעון באותו החטא.
ג)
העדר ברכת משה. ובמדרש: "י"א שבטים ברך משה,
ולמה לא ברך לשבטו של שמעון, לפי שהיה בלבו עליו על אותו המעשה שעשה בשטים וכו', ואעפ"כ טפלו ליהודה דכתיב וזאת ליהודה ויאמר שמע ה' קול יהודה, ואין שמע אלא שמעון שנאמר כי שמע ה' כי שנואה אנכי, משל לשור שהיו עסקיו רעים, עמד צייר וצר איקונין של ארי באבוסו כדי שיהא מביט ומתיירא, כך נמשל שמעון כשור ויהודה כאריה, ולפיכך טפלו ליהודה".
וברש"י בעניין הארורים של משה : "ראיתי ביסודו של רבי משה הדרשן, י"א ארורים יש כאן כנגד י"א שבטים, וכנגד שמעון לא כתב ארור לפי שלא היה בלבו לברכו לפני מותו כשברך שאר השבטים, לכך לא רצה לקללו". ובדעת זקנים: "ושמעון לא ברך, כמו שלא ברכו אביו משום מעשה דשכם אמר אתם עכרתם אותי, ועוד הוסיף על חטאתו פשע במעשה זמרי, ואף על פי שגם לוי היה באותו מעשה דשכם ולא ברכו אביו, מ"מ ברכו משה לפי שתקן המעוות בעגל שנא' ויאספו אליו כל בני לוי. ומיהו נרמזה ברכתו קצת שנא' שמע ה' קול יהודה". וברלב"ג : "שרוב התלונות אשר היו במדבר היו מן האנשים אשר משבטו של שמעון, ולזה נפקדה ברכתו בפרשת וזאת הברכה". וברמב"ן: "וחלילה שימנע משה מלברך את שמעון, ולא ימחה שבט מישראל, שכבר כלו הנצמדים לבעל פעור כמו שאמר "כי כל האיש אשר הלך אחרי בעל פעור השמידו ה' אלהיך מקרבך", ואלה הנשארים כולם כתיב בהם "ואתם הדבקים בה' אלהיכם חיים כולכם היום", ולמה לא יברכם ... והנכון בעיני, כי הכתוב לא ימנה בשבטי ישראל רק שנים עשר, וכך אמר בברכת יעקב כל אלה שבטי ישראל שנים עשר. והנה יעקב הזכיר בניו השנים עשר והזכיר יוסף בשבט אחד, ומשה ראה להזכיר ביוסף שני שבטים כמו שאמר והם רבבות אפרים והם אלפי מנשה. והנה השאיר שמעון שלא היה שבטו גדול, ולא היתה בו ברכת יעקב אביהם מרובה אבל חלקם ביעקב והפיצם בישראל, והנה יתברכו גם הם מברכת שאר השבטים אשר המה בתוכם... ואמר [בברכת יהודה] "ידיו רב", שיקח מצריו ויכבוש מהם ארצות רבות יותר מן הראוי לו בנחלתו, ירמוז שינחיל מנחלתו לשמעון אחיו, הוא שנאמר "מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם", והנה הזכיר שמעון ברמז עם יהודה".
ד)
אי נטילת חלק באר"י. בנביא בחלוקת הארץ: "ויצא הגורל השני לשמעון למטה בני שמעון למשפחותם ויהי נחלתם בתוך נחלת בני יהודה: [...] מחבל בני יהודה נחלת בני שמעון כי היה חלק בני יהודה רב מהם וינחלו בני שמעון בתוך נחלתם". בתרגום יונתן: אפליג אחסנת בנוי דשמעון לתרין חולקין, חולק חד יפוק ליה מגו אחסנת בני יהודה, וחולק חד ביני שאר שבטיא דיעקב. [כתר יונתן: אחלק אחוזת בני שמעון לשני חלקים, חלק אחד יצא לו מתוך אחוזת בני יהודה, וחלק אחד בין שאר השבטים של יעקב].
ויותר מזה ברש"י: "אלה עריהם עד מלוך דוד. פתרון, כשהרבו בני יהודה, עשו תרעומות על בני שמעון מימי שאול ורצו לגרשם מארצם, ולא היה יכול לגרשם, ואף כי היה כל ימיו בטירדה ובמלחמות, וכשמלך דוד באו שבטו לשאול מבני שמעון את ארצם שהשאילו להם, והלך דוד וגר שם, כי שאול לא חשש בכך מפני שנאת דוד שהיה מיהודה, וזהו שכתב אלה עריהם עד מלך דוד, וכשמלך גרשם. מפי' רבי אליעזר בר משולם ז"ל וכן פי' לי רבי שלמה בר לוי אחי רבי משה הדרשן". ובפנים יפות : "ויש לפרש כפשוטו, שלא נתן חלק ונחלה ללוי וכן לשמעון, כמ"ש בס' יהושע
ששמעון לא היתה לו נחלה אלא בחבל בני יהודה כי היה רב להם, ואח"כ כשנתרבו בני יהודה גרשום, וע"כ אמר שמגורתם שיתגוררו בתוך השבטים אינו בדין".
ה)
אין לו לא מלך ולא שופט. במדרש: "
ומכל השבטים יצאו שופטים ומלכים, ומשבט שמעון דלא קם שופט ומלך בשביל החטא שעשה זמרי בשיטים, ללמדך כמה חמורה הזנות". עוד במדרש: "מכל השבטים יצאו שופטים ומלכים,
ומשבט שמעון לא קם לא שופט ולא מלך בשביל החטא שעשה זמרי בשבטים, ללמדך כמה חמורה הזנות, עתניאל בן קנז משבט יהודה, אהוד משבט בנימן, דבורה וברק מהר אפרים ומקדש נפתלי, גדעון משבט מנשה ואבימלך בנו אחריו, תולע בן פואה משבט יששכר, יאיר הגלעדי מחוות יאיר משבט מנשה, וכן יפתח מיושבי גלעד, אבצן מבית לחם יהודה, אלון משבט זבולון, עבדון בן הלל משבט אפרים, שמשון משבט דן, עלי ושמואל משבט לוי, ומבנימן יצאו מלכים, ומיהודה מלכים, ומאפרים ירבעם, וממנשה יהוא בן נמשי, אבל שמעון לא העמיד לא שופט ולא מלך בשביל עון הזנות".