ארזי הלבנון כתב:מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.
האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.
והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.
יישר כח.
אך ק"ש שעל המיטה דווקא?
אם כן אין בזה חידוש גדול לענ"ד.
יואל שילה כתב:לענ"ד הפתרון איננו פתרון הלכתי כדי לשכנע את הקורא ק"ש או הנוטל וכיו"ב שיצאו ידי חובתם, וכן הבודק בביהכ"ס או הטובלת ומי שלא נרגע גם כשבדק עשר פעמים שהדלת נעולה.
צריך להקדים הקדמה, שלענ"ד היא המפתח לפתרון הבעיה.
האדם עושה פעולה, ובאופן רגיל, לאחר שעשה - הוא חש מעין רגיעה הנובעת מכך שהפעולה נעשתה.
תחושת הרגיעה נובעת מחומר המופרש במוח, שגורם לתחושת הרגיעה, ואז המוח מפרש שכעת הכל נעשה באופן תקין.
אצל מי שחולה בכפיתיות, לעתים מנגנון זה נפגם, והחומר לא מופרש כיאות, וממילא גם לאחר שמוחו יודע שעשה את הפעולה התקינה באופן התקין - אך עדיין חסרה תחושת הרגיעה.
הפתרון לזה הוא באופן מודע להחליט שאני חדל מלעשות את הפעולה לאחר פעם אחת - למרות שעדיין אין תחושת רגיעה, כי השכל הכריע שהפעולה נעשתה כראוי, למרות שהתחושה משדרת שעדיין יש חסרון.
כלומר, צריכים החלטה מושכלת שדי בנטילת יד מכל צדדיה פעם אחת בשפע מים - כדי לחדול, אף שלא שודרה תחושת הסיפוק שהכל נעשה כראוי.
תחושת הסיפוק לא תגיע מעצמה אצל מי שהמנגנון פגוע.
יואל שילה כתב:לענ"ד הפתרון איננו פתרון הלכתי כדי לשכנע את הקורא ק"ש או הנוטל וכיו"ב שיצאו ידי חובתם, וכן הבודק בביהכ"ס או הטובלת ומי שלא נרגע גם כשבדק עשר פעמים שהדלת נעולה.
צריך להקדים הקדמה, שלענ"ד היא המפתח לפתרון הבעיה.
האדם עושה פעולה, ובאופן רגיל, לאחר שעשה - הוא חש מעין רגיעה הנובעת מכך שהפעולה נעשתה.
תחושת הרגיעה נובעת מחומר המופרש במוח, שגורם לתחושת הרגיעה, ואז המוח מפרש שכעת הכל נעשה באופן תקין.
אצל מי שחולה בכפיתיות, לעתים מנגנון זה נפגם, והחומר לא מופרש כיאות, וממילא גם לאחר שמוחו יודע שעשה את הפעולה התקינה באופן התקין - אך עדיין חסרה תחושת הרגיעה.
הפתרון לזה הוא באופן מודע להחליט שאני חדל מלעשות את הפעולה לאחר פעם אחת - למרות שעדיין אין תחושת רגיעה, כי השכל הכריע שהפעולה נעשתה כראוי, למרות שהתחושה משדרת שעדיין יש חסרון.
כלומר, צריכים החלטה מושכלת שדי בנטילת יד מכל צדדיה פעם אחת בשפע מים - כדי לחדול, אף שלא שודרה תחושת הסיפוק שהכל נעשה כראוי.
תחושת הסיפוק לא תגיע מעצמה אצל מי שהמנגנון פגוע.
אוצר החכמה כתב:יואל שילה כתב:לענ"ד הפתרון איננו פתרון הלכתי כדי לשכנע את הקורא ק"ש או הנוטל וכיו"ב שיצאו ידי חובתם, וכן הבודק בביהכ"ס או הטובלת ומי שלא נרגע גם כשבדק עשר פעמים שהדלת נעולה.
צריך להקדים הקדמה, שלענ"ד היא המפתח לפתרון הבעיה.
האדם עושה פעולה, ובאופן רגיל, לאחר שעשה - הוא חש מעין רגיעה הנובעת מכך שהפעולה נעשתה.
תחושת הרגיעה נובעת מחומר המופרש במוח, שגורם לתחושת הרגיעה, ואז המוח מפרש שכעת הכל נעשה באופן תקין.
אצל מי שחולה בכפיתיות, לעתים מנגנון זה נפגם, והחומר לא מופרש כיאות, וממילא גם לאחר שמוחו יודע שעשה את הפעולה התקינה באופן התקין - אך עדיין חסרה תחושת הרגיעה.
הפתרון לזה הוא באופן מודע להחליט שאני חדל מלעשות את הפעולה לאחר פעם אחת - למרות שעדיין אין תחושת רגיעה, כי השכל הכריע שהפעולה נעשתה כראוי, למרות שהתחושה משדרת שעדיין יש חסרון.
כלומר, צריכים החלטה מושכלת שדי בנטילת יד מכל צדדיה פעם אחת בשפע מים - כדי לחדול, אף שלא שודרה תחושת הסיפוק שהכל נעשה כראוי.
תחושת הסיפוק לא תגיע מעצמה אצל מי שהמנגנון פגוע.
סתם שאלה של סקרנות מאיפה אתה יודע שזה עובד? כלומר מי אמר שהחלטה מודעת וכולי פותרת את הבעייה?
אוצר החכמה כתב:אני לא מבין אתכם. אתם חושבים שאדם שסובל מזה לא ניסה כבר אלף פעמים להחליט שיעשה פעם אחת ולהסתפק בזה. האנשים האלה סובלים סבל נפשי ממשי מזה ולא ראוי להמציא תרופה קלה מסוג מה הבעייה תחליט ודי. לכן שאלתי אם יש לו נסיון שזה מצליח.
אין קשר לדברי החזון איש לעניין. החזון איש כמו רוב ספרי המוסר דברו לאנשים רגילים שמתמודדים עם יצרם.
מקדש מלך כתב:במקרים קשים הפתרון הוא תרופתי. למקרים קלים, אפשר להציע את שלל הפתרונות שהוצעו כאן (פשוט התפלאתי שאף אחד לא העלה זאת אפילו כאופציה. מה זה? כולכם ממתנגדי החיסונים פה?).
אוצר החכמה כתב:יתכן שדברי הרב לענין נכתבו באופן מפחיד. אבל ההערה שלו נכונה. וזאב ערבות טועה בעניין מאד. אולי ד"ר וגנר לא מטפלת בתחום הזה אבל זה לא אומר שלא מדובר במשהו אמיתי. ובמידה מסויימת הוא עושה כאן דבר דומה אם כי לא זהה למה שעושים מתנגדי החיסונים.
מדובר בבעיה אמתית שיש לאנשים והם צריכים עזרה. ומאד קשה לאדם הסובל לחשוב שיושבים אנשים שלא מבינים את צערו וקשייו וממציאים פטנטים שיעזרו לו ויפתרו את כל בעיותיו. וגרוע מזה לפעמים זה רק מחזק אצלו את התחושה שהוא לא בסדר והנה מה שכולם יכולים לפתור הוא לא מסוגל. כשהאמת אינה כן ויש לו קושי אמיתי שצריך עזרה מאדם מומחה שיוכל להקל עליו.
ולכן המצב כן יהיה קשה יותר מאשר הוא.
אין בעייה לתת רעיונות לקשיים אם הם מוצעים בדרך סבירה. גם אדם שחולה לא על כל ישראל במחלה קשה לפעמים שומע עצה שמועילה לו להקל על כאביו מסתם אדם.
כך שאם אנשים היו כותבים כאן בזהירות המתבקשת ושואלים אולי אם יקבע בדעתו כך וכך יעזור לו זה סביר. אבל לבא ולהציע הסבר מלומד על הבעייה והצעת הפתרון שאמור לפתור את הבעייה את זה יכול להציע רק מי שיודע על פי מומחים שהדבר עוזר.
אוצר החכמה כתב:ואני התכוונתי למה שדברתי עליו ההצעה של האנשים לתת פתרונות פשוטים לבעיות רציניות.
יואל שילה כתב:כוונתי לא היתה לחולי או סי די קליניים ברמה כזו, אלא לנערווען הישיבתי שהוא שילוב של יראת שמים עם כפייתיות ברמה נמוכה.
לאחד כזה מועיל לעתים פסק הלכה שאסור לו להשתהות בבית הכסא יותר משלש דקות, שאסור לו לחזור על שמע ישראל יותר מפעם אחת, וכדו', ועל זאת ציינתי שכפי שזה מועיל, אמור גם להועיל כשהאדם מחליט שאף על פי שעדיין אין לי תחושה של יצאתי ידי חובה, או תחושה שנעלתי את הבית - מ"מ - עבורי לא צריכה להיות תחושת הסיפוק הזו, כי משהו אצלי במוח דפוק ביצירת התחושה הזו.
כדכד כתב:הרב אוצר החכמה לעיל חילק בין הבנת הגדולים שצוטטו עד כאן לבין הרעיון של הרב יואל שילה
כדכד כתב:הרב אוצר החכמה לעיל חילק בין הבנת הגדולים שצוטטו עד כאן לבין הרעיון של הרב יואל שילה
פרנקל תאומים כתב:ארזי הלבנון כתב:מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.
האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.
והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.
יישר כח.
אך ק"ש שעל המיטה דווקא?
אם כן אין בזה חידוש גדול לענ"ד.
אם זה קר''ש עה''מ אין בזה חידוש כלל, והחידוש הוא שבכלל מישהו שאל רב כזאת שאלה. וכי קר''ש עה''מ היא מדאו' או מדרבנן?
ספרים וועלט כתב:פרנקל תאומים כתב:ארזי הלבנון כתב:מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.
האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.
והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.
יישר כח.
אך ק"ש שעל המיטה דווקא?
אם כן אין בזה חידוש גדול לענ"ד.
אם זה קר''ש עה''מ אין בזה חידוש כלל, והחידוש הוא שבכלל מישהו שאל רב כזאת שאלה. וכי קר''ש עה''מ היא מדאו' או מדרבנן?
מדרבנן!
פרנקל תאומים כתב:ספרים וועלט כתב:פרנקל תאומים כתב:ארזי הלבנון כתב:מתון כתב:ראיתי פעם בספרו של ר' יעקב מאיר שכטר (או שמעתי ממנו הסיפור בע"פ), שפעם בא אצלו אחד להתייעץ מה לעשות עם בנו שהיו לו בעיה זו לגבי קרי"ש שעל המטה, והורה לו הנ"ל שלא יקרא כלל קרי"ש לכמה שבועות או חדשים עד שיצא הספק מלבו..., והאב לא היה רגוע בזה, והלך להג"ר מאיר ברנסדורפור ז"ל ושאלו האם נכון להורות לבנו שלא לקרות כלל קרי"ש, והשיב לו שאינו יודע "היתר" לזה עפ"י הלכה.
האב חזר לרי"מ וסיפר לו מה שפסק ר' מאיר. רי"מ צלצל לר"מ ואמר לו שאה"נ שכבוד הרב בקי בהלכה יותר ממנו אבל בתורת הנפש הוא בקי יותר, ואם ברצונו שהבחור יבריא אז מוטב שלא יקרא כלל לאיזה זמן, ואחר כך יתחיל שוב לקרות שמע בבדיקה אם שכח מהרגלו.
והודה רבי מאיר לרבי יעקב מאיר. ועל פי שני הרבנים קיבל עליו הבחור כן, ולאחר איזה זמן נתרפא מזה.
יישר כח.
אך ק"ש שעל המיטה דווקא?
אם כן אין בזה חידוש גדול לענ"ד.
אם זה קר''ש עה''מ אין בזה חידוש כלל, והחידוש הוא שבכלל מישהו שאל רב כזאת שאלה. וכי קר''ש עה''מ היא מדאו' או מדרבנן?
מדרבנן!
חז''ל תיקנו כן אבל האם זה בגדר "מצוה מדרבנן"? כמו הדלקת נר חנוכה? כמו פורים?
מתהלך כתב:ערב הרצאות ללא תשלום של עזר מציון בבני ברק בנושא OCD
רצוי להירשם מראש בקישור: https://bit.ly/3DgGnwt
ארזי הלבנון כתב:מתהלך כתב:ערב הרצאות ללא תשלום של עזר מציון בבני ברק בנושא OCD
רצוי להירשם מראש בקישור: https://bit.ly/3DgGnwt
יישר כח. האם קיימת הקלטה או הסרטה מאותו ערב?
ארזי הלבנון כתב:מתהלך כתב:ערב הרצאות ללא תשלום של עזר מציון בבני ברק בנושא OCD
רצוי להירשם מראש בקישור: https://bit.ly/3DgGnwt
יישר כח. האם קיימת הקלטה או הסרטה מאותו ערב?
משתמשים הגולשים בפורום זה: גבול ים ו־ 359 אורחים