טבילה שלא לשם היתר בפועל - האם מברכים?

[בברכה המשולשת]

לא כל כך לפי הבנתי. כי לא המדובר כאן לארגן משהו אלא האם למנוע.
על מניעה יש גמרא מפורשת שמותר למנוע איסור גדול אף שיעשו איסור קטן. גבי גברי ונשי לביטולי הא מקמי הא.
ומה שלא קשה מזה על העקידה הוא כי יש חילוק בין לארגן ללמנוע. כנלענ"ד.

הזכרתי את העקידה, כי הנדון לעיל הסתעף לעידוד פנויות לטבול, ולא רק אי מניעה

[אוצר החכמה]

זה באמת דבר שצריך לחשוב עליו. העקידה דיבר על מקום שבו שציבור מארגנים בית מיוחד לענין והדבר חוסה תחת הציבור.
מצד שני יש את הגמרא שהזכרתי.

זה שרב יאמר לפנויות אם אתן בלאו הכי עוברות על האיסור לפחות תטבלו. האם זה דומה למקרה של העקידה או למקרה של לביטולי. צריך לעיין בזה בסברא ולחפש ראיות.

[יושב ירושלים]

האם כוונת הגרי"ס היא שהיה מצוי ביאת פנויה בימיו?

לפו"ר נראה שכוונתו הפוכה, שבימי הריב"ש היה חשש כזה ולכן אסר אבל בימינו איכשר דרא לפחות לדעתו ואין כלל חשש שיבואו לידי מכשול.
כעת ראיתי שמה שנשתנה הוא גיל הנשואין שמתחתנות מבוגרות יותר ואין מי שילמדם (אולי לא רצו ללמוד).

יש בדברי הגרי"ס ב' נושאים:
א. למה לחדש הנהגה שלא נהגה עד היום [או בקיצור: מה התועלת] - וע"ז באה תשובתו שכיום מתחתנות בגיל מבוגר שכבר א"א ללמדם [ולכאורה הכוונה היא כפי שביארתי].
ב. איך ההצעה שלו מסתדרת עם הבעיה של הריב"ש [או בקיצור: מה עם הנזק] - וע"ז באה התשובה הסתומה[?] שבזמנינו 'הענין נשתנה להיפך כמעט מן הקצה אל הקצה', לפרש לשון זו על צדקות יתר, ובפרט לאור האמור בסעיף הקודם, הוא תמוה ביותר.

[דנני]

מן הסתם מוסכם שמותר לפנויה ללכת לים אף שנטהרת בכך, ומדוע יאסר עליה ללכת למקוה.
נשים בצד את שאלת ההפס"ט הז' נקיים ומניעת החציצה - מאחר והיתר או איסור הטבילה לא תלויים בכך.
אגב, לטבילה ליום הכפורים לכאורה אין צורך בהפס"ט ז' נקיים ומניעת חציצה.

מעודי תמהתי על הארגונים האוסרים בתוקף לפנויות חילוניות לטבול, אף שיש להן חבר, מה זה העסק שלהם?
וכי מישהו יכול ליטול על עצמו את איסור הכרת הודאי שיעברו מכאן ועד עולם?
כד הוינא במילואים בעזה בשנת תשנ"א, סיפר מילואימניק אחד חילוני לחבריו כמה נפלא מה ששולח את חברתו למקוה, והמליץ לכולם.

כתוב כאן בחוסר עדינות משווע המלכלך ומטמם את הקוראים ובזאת קריאה להנהלה למחוק או לשפץ הודעה זו

[כדכד]

האם כוונת הגרי"ס היא שהיה מצוי ביאת פנויה בימיו?

לפו"ר נראה שכוונתו הפוכה, שבימי הריב"ש היה חשש כזה ולכן אסר אבל בימינו איכשר דרא לפחות לדעתו ואין כלל חשש שיבואו לידי מכשול.
כעת ראיתי שמה שנשתנה הוא גיל הנשואין שמתחתנות מבוגרות יותר ואין מי שילמדם (אולי לא רצו ללמוד).

יש בדברי הגרי"ס ב' נושאים:
א. למה לחדש הנהגה שלא נהגה עד היום [או בקיצור: מה התועלת] - וע"ז באה תשובתו שכיום מתחתנות בגיל מבוגר שכבר א"א ללמדם [ולכאורה הכוונה היא כפי שביארתי].
ב. איך ההצעה שלו מסתדרת עם הבעיה של הריב"ש [או בקיצור: מה עם הנזק] - וע"ז באה התשובה הסתומה[?] שבזמנינו 'הענין נשתנה להיפך כמעט מן הקצה אל הקצה', לפרש לשון זו על צדקות יתר, ובפרט לאור האמור בסעיף הקודם, הוא תמוה ביותר.

זה משום שכת"ר החליט שהבעיה בלימוד נשואות מבוגרות את דקדוקי הטבילה היא משום פריקת עול ואילו אני סבור שזו בעיה פרקטית ולא עקרונית ולכן נראה לי יותר כמו שכתבתי

[פלוריש]

הרב אי"ס,
אולי אפשר לדון על שאלתך מהדיון האם תברך כשטובלת כשהיא טהורה, למשל היושבת על דם טוהר, או בחומרא וכדו'. ועסק בזה הגר"י הוטנר בסה"ז לפחד יצחק.

[יושב ירושלים]

זה משום /כת"ר החליט שהבעיה בלימוד נשואות מבוגרות את דקדוקי הטבילה היא משום פריקת עול ואילו אני סבור שזו בעיה פרקטית ולא עקרונית ולכן נראה לי יותר כמו שכתבתי

א. אתה מבין את הבעיה הפרקטית שיש בזה או שאתה משער השערה סתמית?
ב. כמדומני שקורות התקופה ההיא מטים יותר לכיוון שלי, יבואו הבקיאים ממני ויחכימונו.

[לב חיים]

מן הסתם מוסכם שמותר לפנויה ללכת לים אף שנטהרת בכך, ומדוע יאסר עליה ללכת למקוה.
נשים בצד את שאלת ההפס"ט הז' נקיים ומניעת החציצה - מאחר והיתר או איסור הטבילה לא תלויים בכך.
אגב, לטבילה ליום הכפורים לכאורה אין צורך בהפס"ט ז' נקיים ומניעת חציצה.

מעודי תמהתי על הארגונים האוסרים בתוקף לפנויות חילוניות לטבול, אף שיש להן חבר, מה זה העסק שלהם?
וכי מישהו יכול ליטול על עצמו את איסור הכרת הודאי שיעברו מכאן ועד עולם?
כד הוינא במילואים בעזה בשנת תשנ"א, סיפר מילואימניק אחד חילוני לחבריו כמה נפלא מה ששולח את חברתו למקוה, והמליץ לכולם.

כתוב כאן בחוסר עדינות משווע המלכלך ומטמם את הקוראים ובזאת קריאה להנהלה למחוק או לשפץ הודעה זו

גא"מ

[י. אברהם]

נמחק אחרי תיקון הדברים בידי הכותב

[חלמישצור]

.

[מקדש מלך]

איני מבין את המוחים כל כך.
ההנהלה הרי לא תמחוק!

אז אפשר לפנות באישי, ואז הדברים יעשו פירות. אין לאף אחד ענין להרגיז אף אחד. בדרך כלל כל אחד מחבירנו יסכים לשנות לפי הצורך והבקשה.

אפשר גם לפרסם ברבים (כפי הדין הברור שיוכיחנו בגלוי תחילה בלשון קשה, ואחר כך בסתר). וכמובן לצטט את המשפט. להפוך את מחיקתו לבלתי אפשרית ולהשאיר את העימות להנאת הקוראים הבאים.

אז תדעו. יש תיבה אישית. אפשר לפנות ואז יש מה לעשות.

כל זאת בלי להביע דעה לגופו של ויכוח. (אני מתנצל שזה כן מפורסם ברבים, מסיבות כנראה מובנות...).

[יואל שילה]

לכל הצדיקים המגנים והמצטרפים להודעות הגינוי
יתכן שאתם צודקים, צינזרתי את הודעתי כבר לאחר המגנה הראשון, ונמצא שהזֵכר לחוסר העדינות נותר רק בהודעות שלכם... והצדיקים האחרונים כלל לא טרחו לבדוק לפני שגינו.
ומעניין מה סברתם, כיצד מסתדר עם העדינות שלכם - לתקוף בגלוי לפני כולם - לפני שאיש מכם פנה אלי באופן אישי?
לפנות להנהלה, אולי גם לחסום, ואולי גם לשלוח פשקווילים כמנהג בעלי בתים חשובים?
לא מכיר כזה היתר, ובפרט שזהותי היא היחידה הגלויה בין כולכם, וכולכם מסתתרים מאחורי איזה ניק עלום.
אף שאני יכול להבין מה הפריע לכם, ולכן מחקתי, אך אינני מבין למה זה באמת מפריע לכם.
כוונתי היתה שיש אפילו דרישה חילונית לטהרה, במקוה כשרה, עם בלנית יראת שמים, בזמן הנכון, ואולי אף עם ההכנות הראויות, ואין לאיש רשות למנוע זאת מהן. וכי מאחר ואנחנו מהדרים שלא להזדקק להיתר פילגש, שיש ראשונים שהתירוה אף למי שאיננו מלך, ויש אחרונים שאף כתבו כך כהיתר לכתחילה, האם ההידור שלנו יכול למנוע מהן טבילה כשרה? באיזו רשות?
התפקיד היחיד המיועד לבלנית בהלכה הוא לוודא שהשערות נכנסות למים. זהו. את זאת הבעתי בכאב על ריבוי הכריתויות הלא מוצדקות שיש מחמת מדיניות זו.
אין זה דומה לאלו שחיללו שבת בבניית גשר יהודית, ובאמצע העבודה עשו 'קידוש' מגוחך לעיני המצלמות - ששם אין מצוה לספק להם יין, אלא זה דומה למי שנכנס לחנות כשרה ומבקש אוכל כשר, אלא שלנו ידוע שלא יברך על כך, ואנו נמנעים מלמכור לו כשר אף שברור שיאכל טרף.
אין אלו המצאות שלי, אלא הנחיות ברורות שקיבלתי מפוסק חשוב לפני שמסרתי כמה שיעורי הלכה לבלניות.
אמנם, כשייצגתי בלנית בבית המשפט נגד אלו שתפרו לה תיק - אכן ייצגתי את הצד שהיא עשתה כדין כשהכריחה את הטובלת להבדק על ידה, וב"ה שהיא זכתה במשפט, אך באמת באמת, אין לה זכות לבודקה ללא רשותה.

ויש לי להוסיף עוד נקודה לא קשורה.
לכל אדם יש תחושת בעלות שהרגשות והתובנות שלו הן הדבר הנכון היחיד, ומה שבעיניו כשר וישר - כך הוא גם בעיני אלקים ואדם, אלא שזו תחושה המעידה על ילדותיות.
אף שאינני זקן [גיל 52.5], אך עברתי בחיי דברים שמן הסתם כולכם לא תעברו עד זיקנה, וכבר אינני רואה את התובנות שלי כמוכרחות, ומקוה אני שזה משתקף בהודעות שלי.
זכיתי בחיי לשמש חכמים באופן שמן הסתם כולכם יחד לא תעשו, ובמסגרת זו קיבלתי הנחיות ברורות לגבי מאות נושאים תורניים ונושאים מהחיים, ומעט מכך מובע בהודעותי, ואף שלא חייבים להסכים, אך גם לא חייבים לחשוב מיידית שכל מה שיוצא ממקלדתיי הוא שטויות ופריצות וכדו', אלא מותר לדעת שכדאי להתבגר מעט לפני שתוקפים.

בעת שליחת ההודעה ראיתי שכבר הקדימוני אלו שלא הבינו את הלחץ, יישר כחם.

[אוצר החכמה]

זה ידוע. זה בדיוק העניין ששאלתי. הסיבה שאסרו הפוסקים על זה שלא תחשוב שהיא טהורה מטומאת נדה ואיסורה קל ותבא לזנות. אבל כאן דיברו על מישהי שלא רוצה להטהר אינה מפסיקה בטהרה ואינה סופרת שבעה נקיים וודאי לא נחשבת כטהורה מטומאת נדה. רק טענתם היתה שכיוון שלמעשה הווה טבילה מדאורייתא הוא מעשה מצווה וחייבת לברך.

לעצם העניין אני לא חושב שזה טענה בכלל. אפילו למאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה אין איסור על אדם לעשות פעולה שאינו מכוון בה למצווה כיוון שאינו מברך.

אדם שתוקע בשופר שכשר מדאורייתא ופסול מדרבנן צריך לברך?!

לא הבנתי מה אתה שואל אותי. על עניין זה שהטבילה היא רק מדאורייתא האריך הרב איש ספר בכל דבריו בפתיחת הנושא. וכמדומני שגם אתה הגבת לדבריו.

אני כתבתי שאפילו על הצד שצריכה לברך כשרוצה לטבול, אין עליה איסור לרחוץ במים ולא לברך כשאינה רוצה לטבול.

[נוטר הכרמים]

לכל הצדיקים...
אף שאינני זקן [גיל 52.5], אך עברתי בחיי דברים שמן הסתם כולכם לא תעברו עד זיקנה, וכבר אינני רואה את התובנות שלי כמוכרחות, ומקוה אני שזה משתקף בהודעות שלי.
זכיתי בחיי לשמש חכמים באופן שמן הסתם כולכם יחד לא תעשו, ובמסגרת זו קיבלתי הנחיות ברורות לגבי מאות נושאים תורניים ונושאים מהחיים,

מאגרי תורה ויראה מצויים לנו לרוב בספרים ובתוכנות האדירות, המצרך הכי מבוקש עבורינו הוא 'שימוש חכמים'. מסקרן אותנו מאוד, מי הם החכמים שאותם זכית, הרב שילה הנכבד, לשמש באמונה, ולקבל, לכל הפחות, מעט מהאוצר שלך ב'מאות נושאים תורניים ונושאים מהחיים'.

ניתן לקבוץ על יד, דוגמת הרב השוחט שליט"א שמעשיר את נשמות כולנו.

תודה מראש

[בברכה המשולשת]

זה משום /כת"ר החליט שהבעיה בלימוד נשואות מבוגרות את דקדוקי הטבילה היא משום פריקת עול ואילו אני סבור שזו בעיה פרקטית ולא עקרונית ולכן נראה לי יותר כמו שכתבתי

א. אתה מבין את הבעיה הפרקטית שיש בזה או שאתה משער השערה סתמית?
ב. כמדומני שקורות התקופה ההיא מטים יותר לכיוון שלי, יבואו הבקיאים ממני ויחכימונו.

קורות התקופה הם שרח"ל נשים נשואות רבות הפסיקו לטבול (ובדור אח"כ עורר על כך רבות מרנא הח"ח). אולם, למיטב ידיעתי אפילו הגויים ימש"ו לא החציפו בביאת פנויות, וק"ו יהודים.

[יואל שילה]

לכל הצדיקים...
אף שאינני זקן [גיל 52.5], אך עברתי בחיי דברים שמן הסתם כולכם לא תעברו עד זיקנה, וכבר אינני רואה את התובנות שלי כמוכרחות, ומקוה אני שזה משתקף בהודעות שלי.
זכיתי בחיי לשמש חכמים באופן שמן הסתם כולכם יחד לא תעשו, ובמסגרת זו קיבלתי הנחיות ברורות לגבי מאות נושאים תורניים ונושאים מהחיים,

מאגרי תורה ויראה מצויים לנו לרוב בספרים ובתוכנות האדירות, המצרך הכי מבוקש עבורינו הוא 'שימוש חכמים'. מסקרן אותנו מאוד, מי הם החכמים שאותם זכית, הרב שילה הנכבד, לשמש באמונה, ולקבל, לכל הפחות, מעט מהאוצר שלך ב'מאות נושאים תורניים ונושאים מהחיים'.

ניתן לקבוץ על יד, דוגמת הרב השוחט שליט"א שמעשיר את נשמות כולנו.

תודה מראש

א - חבל על הציניות שלא במקום
ב- כוונתי 'כולכם' לארבעת המזדעזעים עלומי השם והזהות, ולא לכל חכמי הפורום
ג'- פנה אלי באישי או טלפונית, הן כבר הסברתי לא פעם מדוע אני נאלץ להעלים פרטים.

[י. אברהם]

אני מבין שהשלב הבא הולך להיות דיון על היתר פילגש בזה"ז לאור המציאות ואתגרי הזמן וכו' וכו'.

רוח הקודש?

[איש_ספר]

לכל הצדיקים...
אף שאינני זקן [גיל 52.5], אך עברתי בחיי דברים שמן הסתם כולכם לא תעברו עד זיקנה, וכבר אינני רואה את התובנות שלי כמוכרחות, ומקוה אני שזה משתקף בהודעות שלי.
זכיתי בחיי לשמש חכמים באופן שמן הסתם כולכם יחד לא תעשו, ובמסגרת זו קיבלתי הנחיות ברורות לגבי מאות נושאים תורניים ונושאים מהחיים,

מאגרי תורה ויראה מצויים לנו לרוב בספרים ובתוכנות האדירות, המצרך הכי מבוקש עבורינו הוא 'שימוש חכמים'. מסקרן אותנו מאוד, מי הם החכמים שאותם זכית, הרב שילה הנכבד, לשמש באמונה, ולקבל, לכל הפחות, מעט מהאוצר שלך ב'מאות נושאים תורניים ונושאים מהחיים'.

ניתן לקבוץ על יד, דוגמת הרב השוחט שליט"א שמעשיר את נשמות כולנו.

תודה מראש

לצורך כך היה ראוי לפתוח אשכול במשפחות סופרים שיעסוק בדמותו של הכותב. אבל כבר נמנו וגמרו שלא לאפשר עיסוק בחיים עמנו לאורך ימים ושנים.

יש כאן כמה בעיות בהתנהלות. לענ"ד כמובן.
ראשית לדברים שבצנעה הוקדש פורום מיוחד ממנו מדירים רגליהם מי שנפשו היפה ודעתו האנינה (ניתן להוסיף מרכאות לפי הענין) לא מוצאת נחת לעסוק בהם בפומבי.
שנית. סמכות הבלניות וטבילת רווקות הם נושאים ידועים ומדוברים, (ובמידה בלתי מבוטלת הם הפכו לדגל של חוגים מסוימים וידועים) ובכן, אם יש מקור חדש (כמו דברי הגרי"ס !) יש מקום להביא, אם יש עדות על דעתו של אחד מגדולי ההוראה, ג"ז עשוי לעניין, אבל איש לא מתעניין כאן, מה עמדותיהם האישיות של הכותבים - הגלוים והנסתרים - בשיעור האחריות של הבלנית למשל. אין כאן משטר כתיבה. ומותר לכתוב גם בנושאים משעממים וחסרי ענין, אבל ככל שמדובר בנושאים טעונים - ציבוריים, כתיבה כזו מזמינה תגובות בהתאם. והבכיינות היא היתממות בלתי אמינה ובלתי מתקבלת.

[יושב ירושלים]

זה משום /כת"ר החליט שהבעיה בלימוד נשואות מבוגרות את דקדוקי הטבילה היא משום פריקת עול ואילו אני סבור שזו בעיה פרקטית ולא עקרונית ולכן נראה לי יותר כמו שכתבתי

א. אתה מבין את הבעיה הפרקטית שיש בזה או שאתה משער השערה סתמית?
ב. כמדומני שקורות התקופה ההיא מטים יותר לכיוון שלי, יבואו הבקיאים ממני ויחכימונו.

קורות התקופה הם שרח"ל נשים נשואות רבות הפסיקו לטבול (ובדור אח"כ עורר על כך רבות מרנא הח"ח). אולם, למיטב ידיעתי אפילו הגויים ימש"ו לא החציפו בביאת פנויות, וק"ו יהודים.

א. אז לדבריך הכוונה היא כהצעתי השניה.
ב. ביאת פנויות איני יודע, אבל ריקוד ושאר מיני קרבה כמדומני שכן.

[איש_ספר]

הרב אי"ס,
אולי אפשר לדון על שאלתך מהדיון האם תברך כשטובלת כשהיא טהורה, למשל היושבת על דם טוהר, או בחומרא וכדו'. ועסק בזה הגר"י הוטנר בסה"ז לפחד יצחק.

זה לאידך גיסא. עכ"פ בענין זה זכינו לדברי החת"ס והתשובה מאהבה בשם מורו הנוב"י.

[יושב ירושלים]

זה ידוע. זה בדיוק העניין ששאלתי. הסיבה שאסרו הפוסקים על זה שלא תחשוב שהיא טהורה מטומאת נדה ואיסורה קל ותבא לזנות. אבל כאן דיברו על מישהי שלא רוצה להטהר אינה מפסיקה בטהרה ואינה סופרת שבעה נקיים וודאי לא נחשבת כטהורה מטומאת נדה. רק טענתם היתה שכיוון שלמעשה הווה טבילה מדאורייתא הוא מעשה מצווה וחייבת לברך.

לעצם העניין אני לא חושב שזה טענה בכלל. אפילו למאן דאמר מצוות אין צריכות כוונה אין איסור על אדם לעשות פעולה שאינו מכוון בה למצווה כיוון שאינו מברך.

אדם שתוקע בשופר שכשר מדאורייתא ופסול מדרבנן צריך לברך?!

לא הבנתי מה אתה שואל אותי. על עניין זה שהטבילה היא רק מדאורייתא האריך הרב איש ספר בכל דבריו בפתיחת הנושא. וכמדומני שגם אתה הגבת לדבריו.

אני כתבתי שאפילו על הצד שצריכה לברך כשרוצה לטבול, אין עליה איסור לרחוץ במים ולא לברך כשאינה רוצה לטבול.

צודק. כוונתי היתה על שאלת הרב 'לענין' על אשה הרוחצת בים וכדו' שאף הטבילה עצמה פסולה מדרבנן שהרי לא עשתה עיון וחפיפה [האמת היא שבשו"ע מבו' שבלא עיינה הטבילה פסולה מדאורייתא וצ"ע שהרי כדי לוודא שאין רובו המקפיד לא צריך עיון].

[יואל שילה]

לשלוח לך הודעה פרטית לא הצלחתי
אשמח לשוחח עמך טלפונית 050-4127719 בשעה מאוחרת יותר.

ולדברי א"ס - קיבלתי את הדברים
לא בדיוק התבוננתי האם הנושא דידן משוייך לאספקלריא
פשוט כתבתי את שחשבתי שראוי לכתוב.
ולקח לכולנו - פניה אישית ומכובדת היא יעילה, ואין צורך לירות במרגמות בגלוי.

[בברכה המשולשת]

זה משום /כת"ר החליט שהבעיה בלימוד נשואות מבוגרות את דקדוקי הטבילה היא משום פריקת עול ואילו אני סבור שזו בעיה פרקטית ולא עקרונית ולכן נראה לי יותר כמו שכתבתי

א. אתה מבין את הבעיה הפרקטית שיש בזה או שאתה משער השערה סתמית?
ב. כמדומני שקורות התקופה ההיא מטים יותר לכיוון שלי, יבואו הבקיאים ממני ויחכימונו.

קורות התקופה הם שרח"ל נשים נשואות רבות הפסיקו לטבול (ובדור אח"כ עורר על כך רבות מרנא הח"ח). אולם, למיטב ידיעתי אפילו הגויים ימש"ו לא החציפו בביאת פנויות, וק"ו יהודים.

א. אז לדבריך הכוונה היא כהצעתי השניה.
ב. ביאת פנויות איני יודע, אבל ריקוד ושאר מיני קרבה כמדומני שכן.

א. לא הבנתי כ"כ (אולי החמצתי את נקודת הדיון. סליחה)
ב. בוודאי, ובכ"ז זה לא אותו דבר.

[יושב ירושלים]

א. אז לדבריך הכוונה היא כהצעתי השניה.
ב. ביאת פנויות איני יודע, אבל ריקוד ושאר מיני קרבה כמדומני שכן.

א. לא הבנתי כ"כ (אולי החמצתי את נקודת הדיון. סליחה)
ב. בוודאי, ובכ"ז זה לא אותו דבר.

א. הכוונה היא למה שכתבתי כאן: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=45640#p543999
ב. והלא דברים ק"ו אם בשביל שלא ייכשלו בקרבה לנדה יש לתקן עאכו"כ כדי שלא ייכשלו בביאת נדה. או שבאת לומר שלא מסתבר שבשביל זה היה הגרי"ס מציע את מה שהציע?

[בברכה המשולשת]

א. אז לדבריך הכוונה היא כהצעתי השניה.
ב. ביאת פנויות איני יודע, אבל ריקוד ושאר מיני קרבה כמדומני שכן.

א. לא הבנתי כ"כ (אולי החמצתי את נקודת הדיון. סליחה)
ב. בוודאי, ובכ"ז זה לא אותו דבר.

א. הכוונה היא למה שכתבתי כאן: https://forum.otzar.org/viewtopic.php?f=17&t=45640#p543999
ב. והלא דברים ק"ו אם בשביל שלא ייכשלו בקרבה לנדה יש לתקן עאכו"כ כדי שלא ייכשלו בביאת נדה. או שבאת לומר שלא מסתבר שבשביל זה היה הגרי"ס מציע את מה שהציע?

א. ייש"כ, ואכן כן (אבל לפי זה הם הם דברי הרה"ג כדכד ששכתב שאולי לא רצו ללמוד)
ב. תפוס לשון אחרון (כי לא היה חשש כזה, לענ"ד, באותה עת)

[עזריאל ברגר]

אני מבין שהשלב הבא הולך להיות דיון על היתר פילגש בזה"ז לאור המציאות ואתגרי הזמן וכו' וכו'.

רוח הקודש?

כבר ארז"ל (ב"ב יב,א) "מיום שחרב בית המקדש ניטלה נבואה מן החכמים וניתנה לנביאים ... וחכם עדיף מנביא".

[בתבונה]

דעת ריו"ח דבעינן מדאורייתא כוונת טהרה בטבילה, לא קשור לעניינו, שהרי מכוון הוא לטבול לשם טהרה, אלא שאינו מכוון לשם דבר פלוני, ודין זה לכו"ע אינו אלא מעלה שאינה נוהגת בחולין, ואם מחנה לויה כחולין גם ריו"ח יודה בנידו"ד.

1. למעשר לתרומה ולקודש לא די לשם טהרה, אלא בעינן כוונה למעשר או לתרומה או לקודש (כמבואר בחגיגה יח:)
ואם הר הבית לאו כחולין אז בעינן כוונה להיתר מחנה לוויה.
ואלא כוונתך שבטבילת נידה לריו"ח סגי בכוונה לשם טהרה, זאת מניין לך,
שלכאורה לא משמע כך בתלמוד (חולין לא.)

א"ל רבא לר"נ לרב דאמר טהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעיא

ואם גם לריו"ח בטבילה לשם טהרה בעלמא טהורה לביתה יקשה גם לריו"ח, בטבילה לשם טהרה שטהורה לביתה ואסורה לאכול בתרומה (שהרי אף טבל למעשר אסור בתרומה), עון כרת הותרה איסור מיתה מיבעיא?
וכן לכאורה משמע בפת"ש (יו"ד קצ"ח סקכ"ו).

א. יישר כח שביארת כוונתי בטוטו"ד.
ב. המקור לדעת ריו"ח דבעינן כוונה לטהרה מבואר בתלמוד שם [לא:] מדהוקש תכבוסת שניה לראשונה דבעינן דעת, ומנא לן לרבות כוונה לטהרה מסויימת?
ג. קושיית רבא לרב נחמן היא משום שלא ידע הסברא ד'בעלה חולין הוא' ולהבנה זו ייתכן שהבין שריו"ח פליג אהא גופא, וממילא אה"נ יצטרכו כונה לטהרה מסוימת כתרומה.
ד. יפה כתבת 'לכאורה משמע' מהפת"ש, וז"ל הפת"ש שם:

פתחי תשובה יורה דעה סימן קצח ס"ק כו

(כו) בלא כוונה - כתב בספר חמ"ד כ"י אם היה בעלה חולה ר"ל וספרה שבעה נקיים וטבלה בכדי שתוכל ליגע בו ולא כוונה לתשמיש נראה דאותה טבילה מהני אף לתשמיש:

אני מבין שאתה מוכיח מההו"א שלו, נו..

א. כל זה הוא רק אם טבילה להר הבית כחולין אבל אם הוא כקודש לא יועיל כוונה לחולין.
ב. לעצם המו"מ אוסיף מקופיא שאיני בסוגיא כלל

1. בשו"ת אדמת קודש משמע בדבריו שטבילה בעלמא לא תתיר לריו"ח.
(חלק יורה דעה סימן י )

אפילו את"ל שלא נתכוונה לטבול ליטהר לבעלה אפ"ה עלתה לה אותה טבילה שטבלה לשם הצדיקים אם חפפה ראשה ועשתה את צפורניה ובדקה עצמה כטומאת הנדה דטבילת אשה ליטהר לבעלה לא בעי כוונה וכמ"ש הר"מ פ"א מה' מקואות וז"ל כל הטובל צריך להתכוון לטבילה ואם לא נתכוון עלתה לו טבילה לחולין ואפי' נדה שטבלה בלא כוונה כו' ה"ז מותרת לבעלה. והורה גבר מרן מקורו מפ"ב דחולין פלוגתא דרב כו' ופסק רבינו כרב משום וגו'

ואם גם לריו"ח טבילה לטהרה בעלמא תתיר אז גם טבילה לקברי צדיקים בכלל זה .
2. הלכאורה ראייה מהפת"ש בשם החמודי דניאל, הוא מזה שחידושו היה רק בטבלה כדי שתוכל ליגע, (שבזה י"ל שחשיב כוונה שהרי איסור קריבה תלייה באיסור תשמיש). ולא חידש אף בטבילה בעלמא כדי להיטהר (לשם מעלת הטבילה או לשם כניסה לביהכ"נ או להשתטח על קברי צדיקים), אמנם אמת שהיא ראייה חלשה, שמא הביא דוגמא מצויה יותר.
3. יש מהראשונים שביארו בריו"ח שצריך כוונה בטבילה לחולין שהוא מדין מצוות צריכות כוונה, ולדבריהם לכאורה טבילה לשם טבילת בע"ק בזה"ז לא הוי קיום מצווה (מדלא מברכים עליה ואף שיש בזה מעלה) .
4. בתכבוסת יש כוונה להדיא לראות אם יפשה הנגע או יעמוד או יכהה.
5. מקופיא היה מקום לתלות זאת בביאור המילים טבל ולא הוחזק כאילו לא טבל שלר"י לא חשיב טבילה גם לחולין שאם המשמעות לא הוחזק היינו שלא נתכוון לשם טהרה, אז די בכוונה לטהרה, אבל אם הביאור הוא כוונה להדיא להיתר מסוים אז לא יועיל כונה כללית. (וראיתי בעבודת הלוי הלכות תמורה פרק ד (שר"ל לומר שהוא מחלוקת הרמב"ם והרש"י, שלהרמב"ם בפיה"מ בחגיגה הוחזק היינו לשם היתר מסוים. ולרש"י הוחזק היינו כוונה כללית וכוונה זו מועילה אף לקודש אלא שאם כיוון רק לחולין גרע . ואפשר שיש לחלק).
6. ובהגהות אשרי מסכת חולין פ"ב סי' ח' חילק בדעת רבי יוחנן. בין טבילת נידה לשאר טבילה לחולין וז"ל
quote]נדה שנאנסה וטבלה כגון שנפלה מן הגשר או שירדה להקר רב אמר טהורה לביתה ר' יוחנן אמר אף לביתה לא טהרה אף על גב דבעלמא חולין לא בעי כונה ונראה לכאורה דהלכה כרבי יוחנן כלפי רב (לא שנא) אבל אנסה חבירתה ואטבלה כוונת חברתה כוונה מעלייתא. מהרי"ח[/quote] (ולכאורה קשה מהגמ' חולין לא:).
7. אמנם בגמ' חולין ל"א ע"ב הגמ' הקשתה מהברייתא שטבל ולא הוחזק מותר לחולין ואסור למעשר, ולא חילקה בין טבילת נידה שיש בו עוון כרת לשאר טבילה לחולין. וכבר הקשה כן הרש"ש (וכתב ויש ליישב ולא ביאר הישוב). ומשמע שלמסקנא הסברא ד'בעלה חולין הוא' גם לריו"ח.
8. אמנם ברוקח סוף סי שע"ט פסק כריו"ח שטבילת נידה בעי כוונה לשם טבילת טהרה, משמע שלדעתןו בחולין די בכוונה כללית, (אמנם ראה סעיף 5 בשם עבודת הלוי שדעת רש"י שכוונה כללית מועילה אף לקודש, וא"כ אין ראייה אי נפרש כהרמב"ם).

[פרי יהושע]

לא הצלחתי למצוא באוצר

אשה הטובלת שלא ע"מ לשמש. אבע"א בעלה בחו"ל ויחזור אחרי שתיטמא שוב, אבע"א אלמנה הטובלת לטומאתה מאיזה טעם (אולי ערב יו"כ), האם תברך?


כמובן שיסוד הספק שטבילה היא כהכשר מצוה (א"נ דטבילה בזמנה לאו מצוה).

נמחק

[כדכד]

זה משום /כת"ר החליט שהבעיה בלימוד נשואות מבוגרות את דקדוקי הטבילה היא משום פריקת עול ואילו אני סבור שזו בעיה פרקטית ולא עקרונית ולכן נראה לי יותר כמו שכתבתי

א. אתה מבין את הבעיה הפרקטית שיש בזה או שאתה משער השערה סתמית?

אני משער שיש בעיה פרקטית שאני יכול להבין כמו שכשבת מבוגרת היא כבר לא גרה עם ההורים אם הם בכלל חיים או שקשה יותר להדריך בנושאי צניעות אך לא משום פריקת עול אלא בשל קשיים אחרים

[בתבונה]

במחילה הרב שילה, אין לך שום דבר חדש ומקורי לומר בסוגיא ידועה זו.

אני משער שלא התכוונת למכתב המצו"ב, אבל לכה"פ הוא בבחינת 'ניבא ולא ידע מה ניבא':
מצו"ב מכתב ממרן אור ישראל הגרי"ס [התפרסם בקובץ 'יגדיל תורה'] הקורא להנהיג בקביעות טבילה לפנויות משעת וסתן, כי בתקופתינו המצב הוא ממש להיפך מהריב"ש:

ואין בזה משום מנהג כיון שהענין נשתנה להיפך כמעט מהקצה אל הקצה

מכאן הלכה שמנהג כזה שהענין נשתנה להיפך כמעט מהקצה אל הקצה, אין בו משום מנהג.
ונפק"מ לגבי מחנה לוייה בזה"ז לאלו שחששו בזה משום מנהג
viewtopic.php?f=54&t=45102#p535116

[כדכד]

אדרבה
מכך שלא קבלו את הצעת הגרי"ס יש ראיה להיפך

[כזית]

אשה הטובלת שלא ע"מ לשמש. אבע"א בעלה בחו"ל ויחזור אחרי שתיטמא שוב, אבע"א אלמנה הטובלת לטומאתה מאיזה טעם (אולי ערב יו"כ), האם תברך?
......
כמובן שיסוד הספק שטבילה היא כהכשר מצוה (א"נ דטבילה בזמנה לאו מצוה).

לענ"ד שורש הנידון הוא זה, ידועים דברי הרמב"ם בסה"מ (מצוה קט) שמנה כל הטבילות למצוה אע"פ שאין מצוה על הטמאים לטבול ואפי' בזמנה קי"ל דלאו מצוה, אך מנאם במנין המצוות כיון שמנה דין כמצוה. ונראה שזה הטעם שמנה מצות שחיטה, והשיגו הראב"ד במנין הקצר, אך הרמב"ם מנה השחיטה למצוה כיון שמנה גם דין.

ומעתה יפלא, כיון שטבילה ושחיטה אינן מצוות מדוע מברכים עליהם "אשר קדשנו במצוותיו וציונו", והתשובה, כיון שלצורך היתר הבשר חייב בשחיטה, ולהיתר הטמא צריך טבילה, וה"ה בטבילת הנדה לבעלה, וטבילת זב ובע"ק להכנס להר הבית, וטמא מת לעזרה, וכל כיוצא באלו.

עיקר הספק הוא במקום שע"י הטבילה נעשה ההיתר בפועל אלא שאין בו צורך למעשה, האם אפשר לברך מחמת עצם ההיתר או לא. ולענ"ד נידון השחיטה והטבילה אחד הוא, ולמ"ד שמברכים על שחיטה שלא לצורך ה"ה בטבילה.

ובשו"ת יחוה דעת (ח"ו סי' נ) הביא את עיקרי השיטות בזה, וז"ל:

כתב הפרי חדש (בקונטרס אחרון ליורה דעה סימן יט) שהשוחט להאכיל פועלים גוים, ובקי בבדיקה, אף על פי שאין דעתו לאכול בן /מן/ הבהמה לאחר שחיטה ובדיקה, אלא להאכילה לגוים או לכלבים, יכול לברך על השחיטה, כיון שראויה לאכילה. ע"ש. ובליקוטי הפרי חדש ליורה דעה (שבסוף הפרי חדש אורח חיים דף נח ע"א), הוסיף, שכן מצא בתשובת הריב"ש (סימן שצח), שהשוחט את המסוכנת אף על פי שאין דעתו לאכול ממנה מברך על השחיטה. ע"ש. וכן פסק השמלה חדשה (בסימן יט סק"א), והוסיף בתבואות שור (שם סק"ד), שאפילו אין דעתו לבודקה, כיון שאם ירצה לאכול ממנה יכול לבודקה ולאכול ממנה צריך לברך על השחיטה, ושלא כדמשמע מהפרי חדש שצריך שיהיה בדעתו לבודקה. ע"ש. גם הפרי מגדים (בשפתי דעת סק"ב) פסק, שהשוחט לכלבים יברך על השחיטה, כיון שאם ירצה לאכול ממנה יכול לאכול, ובלבד שיש שם מי שבקי בבדיקה. ע"ש. וכן כתב בשו"ת שבות יעקב חלק ב' (סימן לו). וכן כתבו הלחם הפנים והבית לחם יהודה שם. וכן פסקו החכמת אדם (כלל ה' סימן ב'), והערוך השלחן (סימן יט סעיף א'). אמנם הגנת ורדים בקונטרס גן המלך (סימן נה) כתב, השוחט עוף ואינו צריך אלא לדמו, חייב לכסות בברכה, אך על השחיטה אינו מברך, דשאני גבי כיסוי הדם דסתמא כתיב ושפך את דמו וכסהו בעפר, ולא תלאו הכתוב באופן שירצה לאכול ממנו. ומה שכתוב אשר יאכל, לא בא למעט אלא מין שאינו ראוי לאכילה, כגון עוף טמא.

וראה עוד שם.

[בתבונה]

אדרבה
מכך שלא קבלו את הצעת הגרי"ס יש ראיה להיפך

1 מי לא קיבל לא מדובר בקול קורא אלא במכתב פרטי 2. המכתב היה מתאים למקומו וזמנו ולא לכל העולם.
3. גם אלו נניח שהיו מתנגדים (כמו לכל דבר), אולי אם היו סבורים שיש בזה רק תועלת אדם כזה היה מסכים לדברי הגרי סלנטר.
4. אמנם כידוע יש ראייה כעין זו, שלשון הרע זה לא כזה חמור ויש הרבה להקל. וראיה מזה שלא קיבלו את הצעת ספר החפץ חיים.

[בתבונה]

השוחט להאכיל פועלים גוים,

והטבילה אחד הוא

השאלה למה לא מברכים על כל טב"ק משום מתיר במחנה לוויה.
ונדון למעלה, שאם סתם טבילת קרי מתיר למחנה לוויה או שסתם טבילה חשיב 'טבל ולא הוחזק'.
והאם מחנה לוויה כחולין

[כדכד]

אדרבה
מכך שלא קבלו את הצעת הגרי"ס יש ראיה להיפך

1 מי לא קיבל לא מדובר בקול קורא אלא במכתב פרטי 2. המכתב היה מתאים למקומו וזמנו ולא לכל העולם.
3. גם אלו נניח שהיו מתנגדים (כמו לכל דבר), אולי אם היו סבורים שיש בזה רק תועלת אדם כזה היה מסכים לדברי הגרי סלנטר.
4. אמנם כידוע יש ראייה כעין זו, שלשון הרע זה לא כזה חמור ויש הרבה להקל. וראיה מזה שלא קיבלו את הצעת ספר החפץ חיים.

איני מבין מה משנה אם זה מכתב או קול קורא לא שמענו על מי שתיקן כמו שהציע הגרי"ס וגם הוא עצמו לא תיקן זאת לרבים. לא ידוע לי שלא קבלו את ספר החפץ חיים אלא להיפך שהוא הפוסק היחיד בהלכות לשון הרע.

[בתבונה]

אולי בגלל שהוא ראה שלא יהיה לזה תועלת, או שבאמת ראה שיש בזה משום תקלה למקומות אחרים וכדו'

[מעט דבש]

קנה בשם - טבילה בלי בדיקות 1.PNG (220.29 KiB) נצפה 7559 פעמים

קנה בשם - טבילה בלי בדיקות 2.PNG (132.09 KiB) נצפה 7561 פעמים

[עושה חדשות]

יש לציין -אם עדיין לא הוזכר- לספר שערי טהרה (רבי מיכל שטרן) סי' עב שהאריך בנידון.