הובאו לפניי דברים שכתב הרשל"צ הגאון הרב יצחק יוסף שליט"א בספרו החדש 'דיני הכותל המערבי', אשר פורסמו כאן בערוץ שבע.
הרב התייחס בדבריו ל'איסור העלייה להר הבית', והדברים לענ"ד מעוררים תמיהה. מכיוון שזכיתי לחקור נושא זה ולאחרונה להוציא לאור את הספר 'הר הבית כהלכה', על כן אבקש, כתלמיד לפני רבו, להציע את התמיהות שהתעוררו לי בקוראי את הדברים של כת"ר.
כתב הרב: "אסור באיסור חמור להיכנס בזמן הזה להר הבית... וזו דעתם של כל גדולי הדור, ובהם הרבנים הראשיים לדורותיהם, ורוב ככל גדולי הפוסקים ובכללם כל הרבנים הראשיים לישראל לדורותיהם".
האם אכן כל הרבנים הראשיים לדורותיהם פסקו שאיסור חמור להיכנס להר הבית בזמן הזה?
ראשית, ידוע ומפורסם כי הרב הראשי לישראל הגאון הרב שלמה גורן זצ"ל התיר את העלייה להר הבית כהלכה, ואף כתב כי אין עבירה חמורה יותר מלהפקיר את הר הבית לערבים על ידי שאנו נדיר את רגלינו משם, וכתב על כך את ספרו 'הר הבית', בו האריך לדחות את כל החששות שהעלו.
בנוסף לכך, הרב הראשי לישראל הגאון הרב יצחק ניסים זצ"ל, על אף שחתום בראש הכרוז שנכתב בשנת ה'תשכ"ז לאסור את העלייה להר הבית, לאחר מכן, כאשר ראה את השתלטות הערבים במקום, הורה ליחידים היתר לעלות להר הבית כהלכה, כמובא בספר "לכלל ולפרט הלכות קצובות", ואף אמר: "איסור העליה להר הבית כמותו כהפקרת הר הבית והסגרתו לידי זרים, וחלילה לנו לעשות כן".
שנית, הרב הראשי לישראל הגאון הרב מרדכי אליהו זצ"ל קרא בכמה וכמה מכתבים להקים בית כנסת בהר הבית באופן שאין בו כל חשש הלכתי.
נציין שכבר קודם לקריאתו של הרב אליהו, קרא גם הגרי"מ טיקוצ'ינסקי זצ"ל להקמת בית כנסת בהר הבית, וישנם עוד רבנים רבים שקראו ועודדו הקמת מקום תפילה ליהודים בהר הבית, ביניהם: הר"ח דוד הלוי זצ"ל, הרב מאיר יהודה גץ זצ"ל, הר"ד חיים שלוש זצ"ל, הרצי"ה קוק זצ"ל ע"פ עדותו של הרב שאר ישוב הכהן זצ"ל, הרב מרדכי לופז זצ"ל, הרב יהודה עמיטל זצ"ל, הרב רפאל כדיר צבאן זצ"ל, הרב יוסף קאפח זצ"ל והרב יוסף שרביט זצ"ל.
יתירה מכך, גם הרב הראשי לישראל הגר"ע יוסף זצ"ל כתב בספרו (חזון עובדיה תעניות עמ' תנד): "והנכון שלא להיכנס כלל לשטח להר הבית". נראה ברור מדיוק לשונו, שנזהר לבל לומר על מותר שהוא אסור, שהרי הכניסה להר הבית כהלכה מותרת היא, ועל כן כתב רק שנכון להימנע בלבד.
אם כן, כיצד ניתן לומר שכל הרבנים הראשיים פסקו שאסור באיסור חמור להיכנס להר הבית?
ולגופו של עניין, מדוע לא לקיים את הצעתו הנפלאה של הגר"מ אליהו וסיעתו, ולהקים בית כנסת בהר הבית באופן שאין בו כל חשש?
עוד כתב הרב: ''וכבר מאות בשנים שלא העז שום אדם להכנס לכל שטח הר הבית... וכן במאות השנים האחרונות, בזמנים ששכנו כבוד בירושלים גדולי גאוני הספרדים, נהגו הכל לאסור הכניסה לשטחי הר הבית..."
לא כאן המקום להאריך ולצטט, אך כבר הבאנו בספרנו עדויות על עליית יהודים להר הבית במשך כל הדורות עד לזמנינו אנו, ופסקים של גדולי ישראל במשך הדורות, כגון הרדב"ז, המהרי"ט, המהרח"א, החיד"א, השע"ת ועוד, שפסקו להתיר עלייה להר הבית.
אם כן כיצד יתכן לומר שנהגו הכל לאסור את הכניסה לשטחי הר הבית?
כתב כבודו: "עלינו לעשות כמיטב שביכולתנו למנוע איסור חמור זה של הכניסה להר הבית, ולשמור על קדושת המקום... ונכון להעמיד דוכן הסברה עם דפי הסבר ותודעה על חומרת איסור זה, כנגד אותם המחפשים קולות למיניהם".
כאמור, על כל הטענות שכת"ר הביא לאסור את העלייה להר, יש מגדולי הפוסקים שדחו אותם בטוב טעם ודעת כמבואר באריכות בספרנו. וכיום, ישנם רבנים גדולים וחשובים המתירים וקוראים לעלות להר הבית כהלכה בטהרה ובמורא מקדש, על מנת לרשת את המקום הקדוש מידי אויבנו, ולקיים מצוות המיוחדות למקום קדוש זה. ביניהם הרבנים הגאונים שליט"א: הרב דוב ליאור, הרב נחום אליעזר רבינוביץ, הרב צפניה דרורי, הרב אליעזר מלמד ועוד עשרות רבות של רבני ערים ויישובים, דיינים וראשי ישיבות.
האם אכן המתירים עלייה להר הבית "מחפשים קולות למיניהם"? האם נכון להתבטא כך על פוסקים גדולים ומובהקים? ובפרט בימים אלו, בהם אנו עושים מאמץ מיוחד לתקן את חטאם של תלמידי ר"ע שלא נהגו כבוד זה בזה, האם לא נכון גם במחלוקת זו לכבד אחד את הדעה של השני?
יורנו המורה לצדקה ושכרו כפול מן השמים.