ואשר הגדלת להפליא על דברי רבינו הרב דקאמר מכין את הטף לפי חרב והשתוממו מחשבותיך ונבהלו רעיוניך ונפלא הדבר בעיניך, באמרך "חלילה לאל מרשע וכי היכן מצינו קטן חייב שזה חייב". למה תשומם ותשתאה. פקח עיניך וראה בעדת קרח אשר ירדו הם ונשיהם ובניהם הנסמכים עמהם חיים שאולה. והתבונן באנשי יבש גלעד שבשביל האנשים שחטאו אשר לא באו אל ה' המצפה הכו הטף והנשים ואם אנשים חטאו טף ונשים מה חטאו. וכן בשאול כתיב (ש"ב כא) ינתן לנו שבעה אנשים מבניו והוקענום לה'. ואם שאול חטא בניו הבאים אחריו מה חטאו. אלא חומר הוא שהחמיר הקדוש ברוך הוא בעבודה זרה ושבועה וחילול ה' להחרים ולהשמיד הכל למען ישמעו ויראו הנשארים, כי יש לך אדם שבנו קטן חביב עליו מגופו.
.והא ודאי תמיהא טובא. דאטו מעשה דקרח ומעשה דאנשי יבש גלעד לדורות כתיבי. הוראת שעה היתה וליכא למילף מינה לדורות. ובכמה דוכתי (פסחי' פב ב, יומא סט ב, יבמו' לה א, כתובו' טו א - ב, סנה' עח ב, פ ב, ע"ז כד ב, הוריו' ו א, זבחי' קח ב, קיט ב, מנחו' נ א - ב, תמורה טו ב, פרה פ"ז מ"ו) פרקינן הוראת שעה היתה. וכל שכן דמעדת קרח ליכא למילף כלל, דמיתה בידי שמים שאני. והרי אמרו חכמים (שבת לב ב) בעון נדרים בניו ובנותיו של אדם מתים כשהם קטנים. ואי כדקאמר מר, ניקום ונילף מינה למיעבד בה מעשה. והוא הדין נמי גבי מעשה דאנשי יבש גלעד ומעשה גבעונים גזרת שעה היתה. שכן ב"ד מכין ועונשים שלא מן התורה ולא לעבור על דברי תורה אלא לעשות סייג לתורה ומעשה באחד שרכב על סוס בשבת והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכה לכך (סנה' מו. וש"נ) ואי הויא מילתא כדקאמר מר ניקום ונילף מינה לדורות
וכשיהרגו אנשי מדינה עובד עבודה זרה יהרגו הזקן ההוא העובד ובנו ובן בנו ובן בן בנו שהוא הולד הרביעי, ובאלו ספר שמכלל מצותיו יתעלה מכלל פעולותיו בלא ספק שיהרג זרע עובדי עבודה זרה אף על פי שהם קטנים בחטא אבותם ואבות אבותם, וזאת המצוה מצאנוה נמשכת בתורה בכל מקום, כמו שצוה בעיר הנדחת החרם אותה ואת כל אשר בה, כל זה למחות הרושם ההוא המביא להפסד הגדול כמו שבארנו.
סטפנסקי כתב:עלהגר''מ פיינשטיין מובא שהתחלת סדר לימודו היה שתי פרקי נ''ך בכל יום
מקדש מלך כתב:אגב,
... בכל ספרי הנביאים הראשונים, ואיני רוצה להאריך. ואני יכול להבין היטב את ההגיון בדרישה ללמוד אותם רק אחרי שמכירים את הסיפורים מאספקלריית הגמרא, וגם לאחר בגרות ובשלות.
הרואה כתב:אם אני מבין נכון, השאלה שלך היא שהרי הם לא חטאו.
כלומר אתה מניח הנחת יסוד שאיש בחטאו ימות, ואין לנשים וטף חלק בחטא האנשים, ולכן קשה לך.
הנחת היסוד הזו שגויה. למה? שאלה טובה.
אבל ילד שלומד תנ"ך מבין כמושכל ראשון שככה זה.
הרואה כתב:אין לי תשובה ברורה, אבל הכיוון הכללי הוא שיש מושג של ישות של שבט ומשפחה בישראל, כפי שרואים בכמה מקומות (שעכן נלכד לשבטו ולמשפחתו, שהרגו הנשים והטף לבנימין וליבש גלעד על פי אורים ותומים, ששאול הבין שצריך להרוג את נוב, שמשפחת אחאב מתה כולה, ועוד ועוד (גם אם תפרוך אחת או יותר מהדוגמאות בתירוץ אחר, יש עוד הרבה) וגם בחז"ל על משמרת בלגה ועוד).
הרואה כתב:וכמו שאדם שחטא בידו לא אומרים ידו תקצץ, אלא כולו חייב, כך גם משפחה ושבט, הכל לפי סוג העבירה האם זה חטא שיש בו שייכות למשפחה ולשבט או שזה חטא פרטי של האדם (למשל המקושש / צלפחד, ובני קרח לא מתו (תלוי איך נסביר את זה) ועוד), וחומרת המעשה.
מעט דבש כתב:ובענין זה כתב רבנו אהרן מלוניל לרמ"ה (אגרות הרמ"ה סימן כז): וכו' וכו'
עקביה כתב:הרואה כתב:אם אני מבין נכון, השאלה שלך היא שהרי הם לא חטאו.
כלומר אתה מניח הנחת יסוד שאיש בחטאו ימות, ואין לנשים וטף חלק בחטא האנשים, ולכן קשה לך.
הנחת היסוד הזו שגויה. למה? שאלה טובה.
אבל ילד שלומד תנ"ך מבין כמושכל ראשון שככה זה.
בחידר של אמציה למדו תנ"ך?
מלכים ב פרק יד
(ה) וַיְהִי כַּאֲשֶׁר חָזְקָה הַמַּמְלָכָה בְּיָדוֹ וַיַּךְ אֶת עֲבָדָיו הַמַּכִּים אֶת הַמֶּלֶךְ אָבִיו:
(ו) וְאֶת בְּנֵי הַמַּכִּים לֹא הֵמִית כַּכָּתוּב בְּסֵפֶר תּוֹרַת מֹשֶׁה אֲשֶׁר צִוָּה ה' לֵאמֹר לֹא יוּמְתוּ אָבוֹת עַל בָּנִים וּבָנִים לֹא יוּמְתוּ עַל אָבוֹת כִּי אִם אִישׁ בְּחֶטְאוֹ יוּמָת:הרואה כתב:אין לי תשובה ברורה, אבל הכיוון הכללי הוא שיש מושג של ישות של שבט ומשפחה בישראל, כפי שרואים בכמה מקומות (שעכן נלכד לשבטו ולמשפחתו, שהרגו הנשים והטף לבנימין וליבש גלעד על פי אורים ותומים, ששאול הבין שצריך להרוג את נוב, שמשפחת אחאב מתה כולה, ועוד ועוד (גם אם תפרוך אחת או יותר מהדוגמאות בתירוץ אחר, יש עוד הרבה) וגם בחז"ל על משמרת בלגה ועוד).
היכן כתוב שהנשים והטף לבנימין וליבש גלעד נהרגו ע"פ או"ת? לא זכור לי דבר כזה.
עכן נהרג לבדו.
הסיפור של שאול בנוב עיר הכהנים זועק נוראות ואין בו שום יישוב, אף כי נכון שהרושם דומה.
משפחת אחאב זו כנראה משפחה רעה שצריכה לעבור מהעולם.
על משמרת בלגה הגמ' הסבירה את הטעם.הרואה כתב:וכמו שאדם שחטא בידו לא אומרים ידו תקצץ, אלא כולו חייב, כך גם משפחה ושבט, הכל לפי סוג העבירה האם זה חטא שיש בו שייכות למשפחה ולשבט או שזה חטא פרטי של האדם (למשל המקושש / צלפחד, ובני קרח לא מתו (תלוי איך נסביר את זה) ועוד), וחומרת המעשה.
אולי יש כאן איזה כיוון, אבל בשום אופן א"א לומר שזה אמור להיות מושכל ראשון של ילד. המושכל הראשון הוא שמי שלא חטא לא אמור להיענש, כפי שהבין אמציה.
מקדש מלך כתב:(ארמוז קצת. קריאה רצופה ופשטנית. בפרט של ילד עם שכל רענן בלי דעות קדומות, מעלה את המסקנה שהם פשוט לא היו 'חרדים' כמונו, וד"ל).
הרואה כתב:מקדש מלך כתב:(ארמוז קצת. קריאה רצופה ופשטנית. בפרט של ילד עם שכל רענן בלי דעות קדומות, מעלה את המסקנה שהם פשוט לא היו 'חרדים' כמונו, וד"ל).
מה אתה מתכוון?
צביב כתב:סטפנסקי כתב:עלהגר''מ פיינשטיין מובא שהתחלת סדר לימודו היה שתי פרקי נ''ך בכל יום
וכן מובא על רבי משה פינשטיין שכשהלך לנוח בצהריים לקח עימו תנ''ך, וכשפקח עיניו מיד נטל את התנ''ך להמשך הלימוד .
יש שמועה שסיפר הרב צבי יהודה קוק ( נדפס בספריו) על הנצי''ב שלמד כל יום פסוק בדברי הימים,
( ואיני זוכר מי עוד מוזכר שם, ולא הבנתי שמועה זו)
מקדש מלך כתב:הרואה כתב:מקדש מלך כתב:(ארמוז קצת. קריאה רצופה ופשטנית. בפרט של ילד עם שכל רענן בלי דעות קדומות, מעלה את המסקנה שהם פשוט לא היו 'חרדים' כמונו, וד"ל).
מה אתה מתכוון?
מה יש כאן להסביר?
כל חיי ההלכה מוצנעים עד לא קיימים.
וסגנון החיים כה שונה מאורח השמרן של חיי יהודי שומר תורה ומצוות בימינו.
גם הצדיק של התנ"ך כה שונה מהצדיק של ימינו.
אל תנסה לתרץ לי כי אני יכול גם כן (ובכמה אסכולות חשיבה. אפשר להתחבר לאיזו שאתה רוצה, ואפשר לשלב ביניהם).
אני מדבר על רושם של ילד. וזה מטריד בהחלט.
הרואה כתב:מקדש מלך כתב:הרואה כתב:מקדש מלך כתב:(ארמוז קצת. קריאה רצופה ופשטנית. בפרט של ילד עם שכל רענן בלי דעות קדומות, מעלה את המסקנה שהם פשוט לא היו 'חרדים' כמונו, וד"ל).
מה אתה מתכוון?
מה יש כאן להסביר?
כל חיי ההלכה מוצנעים עד לא קיימים.
וסגנון החיים כה שונה מאורח השמרן של חיי יהודי שומר תורה ומצוות בימינו.
גם הצדיק של התנ"ך כה שונה מהצדיק של ימינו.
אל תנסה לתרץ לי כי אני יכול גם כן (ובכמה אסכולות חשיבה. אפשר להתחבר לאיזו שאתה רוצה, ואפשר לשלב ביניהם).
אני מדבר על רושם של ילד. וזה מטריד בהחלט.
אני גם הייתי ילד, ולמדתי לבד יחסית הרבה תנ"ך. ברור לי לחלוטין (והיה ברור לי גם אז) שמה שצריך לעשות אני לומד מהתורה הקדושה ולא מהחיידר והעיתון. ואם משהו לא מסתדר, אני מבכר את תורת ה' מפטפוטי השקפה רכלנית בסגנון ס'פאסט נישט.
אני מאמין באמונה שלמה שכל התורה כולה עכשווית, עדכנית, ומתאימה כפשוטה וכמדרשה גם לאורח החיים המודרני.
אני מאמין באמונה שלמה שהנביאים היו חכמים מאתנו לאין ערוך בנושאי הליבה של החיים, ואין בנו שום צד קלוש יותר נאור מהתורה הקדושה.
אם הצדיק של התנ"ך שונה מהצדיק של ימינו (לא הבנתי את המשפט הזה), כנראה שהוא הצדיק, ולא הצדיק של ימינו.
לי כילד כל הדברים האלו לא היו קשים כלל, ולכן אני לא מבין את השאלה.
מה שיכול להיות ותקן אותי אם אני טועה, שלא ממש למדת תנ"ך כילד בצורה רצינית, אלא קצת דפדפת פה ושם, ולכן נוצרה אצלך סתירה.
ישא ברכה כתב:מקדש מלך כתב:הרואה כתב:מקדש מלך כתב:(ארמוז קצת. קריאה רצופה ופשטנית. בפרט של ילד עם שכל רענן בלי דעות קדומות, מעלה את המסקנה שהם פשוט לא היו 'חרדים' כמונו, וד"ל).
מה אתה מתכוון?
מה יש כאן להסביר?
כל חיי ההלכה מוצנעים עד לא קיימים.
וסגנון החיים כה שונה מאורח השמרן של חיי יהודי שומר תורה ומצוות בימינו.
גם הצדיק של התנ"ך כה שונה מהצדיק של ימינו.
אל תנסה לתרץ לי כי אני יכול גם כן (ובכמה אסכולות חשיבה. אפשר להתחבר לאיזו שאתה רוצה, ואפשר לשלב ביניהם).
אני מדבר על רושם של ילד. וזה מטריד בהחלט.
אם הגישה הזו צריך לצנזר גם את המקרא וגם את התלמוד, אפילו אם הראשונים לא הכל שמרני כפי שאנו רגילים.
ובאמת הקשיים נכונים והם צריכים הסבר, ועל חלקם יש הסבר, ואולי על חלקם איננו יודעים את ההסבר. הפיתרון הקל הוא לומר שבהכל יש סודות ואין לנו השגה וכו' וכו', יש אפשרויות נוספות, ובכל מקרה צריך להדגיש את גדולת האישים שעוסקים בהם שזכו לדעת את ה'. אבל אדרבה רוב הקשיים מתעוררים לאדם המבוגר שבא לבנות את השקפת עולמו על בסיס מה שלמד. הילד הצעיר לומד את התנ"ך בתור ספר שצריך ללמוד, התמימות הילדותית זורמת עם הסיפורים, (בדיוק כמו חומש בראשית), לפעמים יש פסוקים שמחליקים יותר, ולפעמים אפשר להדגיש לילד תכנים קליטים יותר.
גביר כתב:בזמנו בשיחות בישיבה האריך אחד מהרבנים שליט"א שיש הבדל מהותי בין זמן התנ"ך, שהוא זמן של גילוי, נבואה וכו', לבין הזמן שאחר הפסקת הנבואה, שהוא זמן של הסתר, ועל רקע זה יש להבין את הכתובים, לי, עכ"פ, יישבה הבחנה זו קושיות הרבה.
מקדש מלך כתב:פשוט לא נכון. חיי חז"ל וראשונים וחיינו דומים בהחלט (אני לא מדבר על לבישת שטריימל וגארטל, אני מדבר על המצוות הבסיסיות ביותר, וכמו כן החילוק בין תרבות החיים שונה באופן קיצוני). אם יש קצת חילוקים, ודאי שלא ברמה מעוררת אי נוחות. (אפילו עם דניאל כבר די הסתדרתי. הוא אוכל כשר ומתפלל).
בקשר למה באמת ההסבר, אין לי כעת אפשרות להיכנס על כך לדיון. אולי בהמשך.
אבל הקביעה שהשאלות עולות דווקא למבוגר ולא לילד אינה מובנת לי.
אני מספר לך על עדות אישית ואתה משיב בתאוריות?
השאלה היחידה היא, כמה אחוזים הם כמוני, והאם שוה למעט בתנ"ך גם בשביל אחוז קטן.
תוכל לעשות סקר ולבדוק האם אני החריג או שמא לא.
בתור מבוגר איני מוטרד כלל מהשאלות הללו. כי יש לי מטען ידע מספיק על מנת להתמודד עימן.
ולפני הכל, ההבנה הפשוטה שאף שכל ספר סיפורים חרדי משתיל אינסוף מצוות בתוך הספר (הגיבור מחזיק עימו תפילין, ותמיד ניתן לשים לב לכך. הוא גם מתפלל ולומד, מברך תמיד ברכת המזון וכו'. לעולם לא יתואר זביחת כבש ואכילתו מבלי לציין את בדיקת הסכין, השחיטה והמליחה והניקור וכו') הרי שהתנ"ך לא חייב לראות צורך לציין דברים כאלו.
המבוגר גם נוטה להיעצר על שאלות נקודתיות, ושאלות מעין אלו מודחקות אוטומטית. (גם בלימוד הגמרא יש סוג של 'שאלות תם' שילדים שואלים, והמבוגרים פשוט למדו להדחיק את הסוג המטריד הזה אוטומטית. התיאור שלך על התמימות הילדותית נכון, אבל הזרימה שלה היא לא תמיד בכיון שאתה חושב, או רוצה לחשוב).
אגב,בתור ילד או בחור, לא זוכר, קראתי את הספר 'הנערים מביתן 3'. וגם שם קפץ לי מיד היעדר תיאור של שמירת הלכה (הנערים קמים ואוכלים. אין איזכור של תפילות וכו'), עד שתהיתי במבט ראשון האם מדובר בספר דתי או חילוני. יתכן שהסיבה לכך היא מפני שמדובר בפרי ביכורים של סופרת נקבה. ויתכן שאדרבה, מדובר בסוג סיפורת אולי משובח יותר, שנוטה להתמקד אך ורק בעלילה הנצרכת. אבל התנ"ך רחוק מאוד מ'הנערים מביתן 3...'
מקדש מלך כתב:ספר בראשית הוא לפני מתן תורה, ממילא לא תיתכן שום שאלה לגביו.
לא אמרתי שמדניאל ואילך הכל טוב, אלא שהדברים משתנים בהדרגה ככל שהנביא מאוחר יותר.
אני חושב שהטיעון ש'יכלת לקבל תשובה' אינו מדויק כל כך.
אין לנו משנה ברורה בהרבה נושאים השקפתיים.
קל וחומר שילד לא יכול להבין הכל. ועל זה נאמר 'כשתגדל תבין' (ומה הקשר בין הנקודה שהעליתי לבין לסמוך על הבורא גם אם איננו מבינים את הוראותיו?).
ובסיום, מנין הביטחון שילד צריך ללמוד תנ"ך, עד שיש למשכוני נפשין לתרץ את מה שכתבתי? אולי באמת רוב כלל ישראל שממעט בזה אינו שוטה עד כדי כך?
אף על פי שהקטן פטור מכל המצות וגם אביו אינו חייב לחנכו במצות מן התורה אלא מדברי סופרים אבל תלמוד תורה מצות עשה מן התורה על האב ללמד את בנו הקטן תורה אף על פי שהקטן אינו חייב שנאמר ולמדתם אותם את בניכם לדבר בם. ומאימתי אביו חייב ללמדו משיתחיל לדבר מלמדו תורה צוה לנו משה וגו' ופסוק ראשון מפרשת שמע ישראל ואח"כ מלמדו מעט מעט פסוקים פסוקים בעל פה עד שיהא בן חמש שנים דהיינו בשנה חמישית שאז מלמדו לקרות תורה שבכתב מעט מעט בביתו עד שיהיה בן שש או בן שבע וקודם לכן בשנה הרביעית מלמדו אותיות התורה כדי שירגיל עצמו לקרות בתורה בשנה חמישית. וכשיהיה בן שש או בן שבע שלימות הכל לפי בוריו וכחו מוליכו אצל מלמד התינוקות לקרות בתורה כל היום כולו עד שיקרא תורה שבכתב כולה עם נביאים וכתובים כולם פעמים רבות עד שיהיה בן עשר שנים. ובימיהם שהיו מספרים הרוב בלשון הקודש וגם התינוק כשמתחיל לדבר היה אביו מספר עמו בלשון הקודש ועל כן לא היו צריכין ללמד התינוקות פירוש המלות רק הקריאה בנקודות וטעמים וקרי ולא כתיב כי לא היו הנקודות והטעמים כתובים בימיהם אלא כספר תורה שלנו והיו לומדים הנקודות והטעמים בכל המקרא בעל פה והיו אז עוסקים ה' שנים בלימוד כל המקרא עם התינוקות פעמים רבות מאד. ואחר כך ה' שנים בלימוד המשניות בעל פה שהן הלכות פסוקות בלי טעמים. ואחר כך ה' שנים בתלמוד שהוא לידע בדרך קצרה הטעמים של ההלכות והדינים ומקורם מתורה שבכתב בי"ג מדות שהתורה נדרשת ושאר כל דרשות חכמים או בקבלה הלכה למשה מסיני או מסברא או מתקנות חכמים שעשו סייג וגדר לדברי תורה. ואחר כך כל ימיו של אדם איש לפי שכלו ויכלתו בפלפול התלמוד בקושיות ופירוקים לירד לעמקי הטעמים ודרשות ולהבין דבר מתוך דבר לחדש הלכות רבות ודרשות פסוקים אשר על זה אמרו בן ארבעים לבינה. וכן כל דברי חכמים וחידותם שהסמיכום ודרשום על פסוקי תנ"ך הנקראים הגדות:
ולכן לא נהגו עכשיו ללמד להתינוק כל התנ"ך כבימיהם רק תורה לבדה כי סומכים שילמוד בעצמו כשיגדיל
מה ראה אדוניה לעשות האולת הזאת, למלוך בחיי אביו בלא דעתו, ולא ידע כי יתודע הדבר לאביו ומלבד שלא ישיג התכלית עוד ישנאהו על כי חשב למרוד בו, ויקדים להמליך את שלמה כאשר היה כן באמת, ואם אבשלום מרד על פני אביו קשר קשר ויט כל ישראל אחריו, לא כן אדוניה שלא היו דבריו רק עם יואב ואביתר, וטוב היה לו להמתין עד ימות אביו, שאז יעשה מה שלבו חפץ, לכן הקדים הסבות שהניעו את הדבר הזה, הנה לא ירא שיהיה כמורד במלכות אביו כמו אבשלום, כי אבשלום עשה זה בעוד מלך דוד ועשה חיל, וזהו און ומרד להעביר את אביו בעוד כחו חזק להנהיג ולמשול, לא כן עתה המלך היה זקן וגם בא בימים, רצה לומר זקן באפיסת כחותיו וגם היה בן שבעים, וכבר הפסיק מלהנהיג ולמלוך כי שכב על ערש מכוסה בבגדים: ולא יחם לו. פי' המפ' שלא היה מחמם א"ע (ושרשו יחם והיו"ד אית"ן מהקל) כי אפס חומו הטבעי, ולכן לא הועילו הבגדים שהם אין מחממים בעצם רק שומרים האויר המקיף שלא יקררהו, ובזה לא היה מקוה עוד להתחזק ולמלוך כי אפסו כחותיו, ונדמה בענין המלוכה כאילו אינו בעולם והגיע העת שבניו ינהיגו את המלכות תחתיו:
ובזה הודיע מה שעלה על לב אדוניהו למלוך בירושלים בלא דעת אביו, ואיך יצוייר זה הלא תיכף יודע מעשהו למלך ע"י עבדיו וע"י נשיו, בפרט בת שבע תגיד זאת, רק אחר שנשיו כולם לא באו לפניו, וגם משרתיו נכלאו ממנו שאין מן הצניעות לשכב עם נערה בפני שום אדם, רק אבישג לבדה שרתהו ואצרה אוצרותיו והיתה עמו, חשב כי יעלם הדבר מן המלך באשר אין בא בחדרו, ולולא נתן הנביא ששלח את בת שבע לא היה דוד יודע מאומה כי היה מופרש מן העם ומבני ביתו:
מקדש מלך כתב:(ארמוז קצת. קריאה רצופה ופשטנית. בפרט של ילד עם שכל רענן בלי דעות קדומות, מעלה את המסקנה שהם פשוט לא היו 'חרדים' כמונו, וד"ל).
מקדש מלך כתב:כל חיי ההלכה מוצנעים עד לא קיימים.
וסגנון החיים כה שונה מאורח השמרן של חיי יהודי שומר תורה ומצוות בימינו.
גם הצדיק של התנ"ך כה שונה מהצדיק של ימינו.
מקדש מלך כתב:בתור מבוגר איני מוטרד כלל מהשאלות הללו. כי יש לי מטען ידע מספיק על מנת להתמודד עימן.
ולפני הכל, ההבנה הפשוטה שאף שכל ספר סיפורים חרדי משתיל אינסוף מצוות בתוך הספר (הגיבור מחזיק עימו תפילין, ותמיד ניתן לשים לב לכך. הוא גם מתפלל ולומד, מברך תמיד ברכת המזון וכו'. לעולם לא יתואר זביחת כבש ואכילתו מבלי לציין את בדיקת הסכין, השחיטה והמליחה והניקור וכו') הרי שהתנ"ך לא חייב לראות צורך לציין דברים כאלו.
דכתיב (ש"א טז, יח) ויען אחד מהנערים ויאמר הנה ראיתי בן לישי בית הלחמי ידע נגן וגבור חיל ואיש מלחמה ונבון דבר ואיש תאר וה' עמו וגו'. ואמר רב יהודה אמר רב: כל הפסוק הזה לא אמרו דואג אלא בלשון הרע: ידע נגן - שיודע לישאל, גבור - שיודע להשיב, איש מלחמה - שיודע לישא וליתן במלחמתה של תורה, ונבון דבר - שמבין דבר מתוך דבר, איש תואר - שמראה פנים בהלכה, וה' עמו - שהלכה כמותו בכל מקום.
וְכִרְאוֹת שָׁאוּל אֶת דָּוִד יֹצֵא לִקְרַאת הַפְּלִשְׁתִּי אָמַר אֶל אַבְנֵר שַׂר הַצָּבָא בֶּן מִי זֶה הַנַּעַר אַבְנֵר וַיֹּאמֶר אַבְנֵר חֵי נַפְשְׁךָ הַמֶּלֶךְ אִם יָדָעְתִּי:
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ שְׁאַל אַתָּה בֶּן מִי זֶה הָעָלֶם:
וּכְשׁוּב דָּוִד מֵהַכּוֹת אֶת הַפְּלִשְׁתִּי וַיִּקַּח אֹתוֹ אַבְנֵר וַיְבִאֵהוּ לִפְנֵי שָׁאוּל וְרֹאשׁ הַפְּלִשְׁתִּי בְּיָדוֹ:
וַיֹּאמֶר אֵלָיו שָׁאוּל בֶּן מִי אַתָּה הַנָּעַר וַיֹּאמֶר דָּוִד בֶּן עַבְדְּךָ יִשַׁי בֵּית הַלַּחְמִי:
וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל מַלְאָכִים אֶל יִשָׁי וַיֹּאמֶר שִׁלְחָה אֵלַי אֶת דָּוִד בִּנְךָ אֲשֶׁר בַּצֹּאן: וַיִּקַּח יִשַׁי חֲמוֹר לֶחֶם וְנֹאד יַיִן וּגְדִי עִזִּים אֶחָד וַיִּשְׁלַח בְּיַד דָּוִד בְּנוֹ אֶל שָׁאוּל: וַיָּבֹא דָוִד אֶל שָׁאוּל וַיַּעֲמֹד לְפָנָיו וַיֶּאֱהָבֵהוּ מְאֹד וַיְהִי לוֹ נֹשֵׂא כֵלִים: וַיִּשְׁלַח שָׁאוּל אֶל יִשַׁי לֵאמֹר יַעֲמָד נָא דָוִד לְפָנַי כִּי מָצָא חֵן בְּעֵינָי:
וּבֹעַז עָלָה הַשַּׁעַר וַיֵּשֶׁב שָׁם וְהִנֵּה הַגֹּאֵל עֹבֵר אֲשֶׁר דִּבֶּר בֹּעַז וַיֹּאמֶר סוּרָה שְׁבָה פֹּה פְּלֹנִי אַלְמֹנִי וַיָּסַר וַיֵּשֵׁב:
וַיִּקַּח עֲשָׂרָה אֲנָשִׁים מִזִּקְנֵי הָעִיר וַיֹּאמֶר שְׁבוּ פֹה וַיֵּשֵׁבוּ:
וַיֹּאמֶר לַגֹּאֵל חֶלְקַת הַשָּׂדֶה אֲשֶׁר לְאָחִינוּ לֶאֱלִימֶלֶךְ מָכְרָה נָעֳמִי הַשָּׁבָה מִשְּׂדֵה מוֹאָב:
וַאֲנִי אָמַרְתִּי אֶגְלֶה אָזְנְךָ לֵאמֹר קְנֵה נֶגֶד הַיֹּשְׁבִים וְנֶגֶד זִקְנֵי עַמִּי אִם תִּגְאַל גְּאָל וְאִם לֹא יִגְאַל הַגִּידָה לִּי ואדע וְאֵדְעָה כִּי אֵין זוּלָתְךָ לִגְאוֹל וְאָנֹכִי אַחֲרֶיךָ וַיֹּאמֶר אָנֹכִי אֶגְאָל:
וַיֹּאמֶר בֹּעַז בְּיוֹם קְנוֹתְךָ הַשָּׂדֶה מִיַּד נָעֳמִי וּמֵאֵת רוּת הַמּוֹאֲבִיָּה אֵשֶׁת הַמֵּת קָנִיתָה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ:
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לֹא אוּכַל לִגְאָל לִי פֶּן אַשְׁחִית אֶת נַחֲלָתִי גְּאַל לְךָ אַתָּה אֶת גְּאֻלָּתִי כִּי לֹא אוּכַל לִגְאֹל:
וְזֹאת לְפָנִים בְּיִשְׂרָאֵל עַל הַגְּאוּלָּה וְעַל הַתְּמוּרָה לְקַיֵּם כָּל דָּבָר שָׁלַף אִישׁ נַעֲלוֹ וְנָתַן לְרֵעֵהוּ וְזֹאת הַתְּעוּדָה בְּיִשְׂרָאֵל:
וַיֹּאמֶר הַגֹּאֵל לְבֹעַז קְנֵה לָךְ וַיִּשְׁלֹף נַעֲלוֹ:
וַיֹּאמֶר בֹּעַז לַזְּקֵנִים וְכָל הָעָם עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם כִּי קָנִיתִי אֶת כָּל אֲשֶׁר לֶאֱלִימֶלֶךְ וְאֵת כָּל אֲשֶׁר לְכִלְיוֹן וּמַחְלוֹן מִיַּד נָעֳמִי:
וְגַם אֶת רוּת הַמֹּאֲבִיָּה אֵשֶׁת מַחְלוֹן קָנִיתִי לִי לְאִשָּׁה לְהָקִים שֵׁם הַמֵּת עַל נַחֲלָתוֹ וְלֹא יִכָּרֵת שֵׁם הַמֵּת מֵעִם אֶחָיו וּמִשַּׁעַר מְקוֹמוֹ עֵדִים אַתֶּם הַיּוֹם:
החושב כתב:לא כ"כ הבנתי מדוע הוצרכת להאריך כ"כ... הרי לא הוספת לא נימוק ולא הסבר מעבר לטענתך הגורפת ששום דבר ממה ששואלים לא רלוונטי.
לפי גישה זו, גם אם היו טוענים שבזמן הנביאים כבר היו מחשבים וטלפונים ניידים, לא היה בכך תימה כלל. כי אולי אכן היו וגם היו [אלא אחר כך נשכחו סודות הטכנולוגיה] אלא שלא הוזכר במקרא מחוסר עניין לציבור.
דרומי כתב:דברי הרב יקים לא הניחו את דעתי.
דוקא מה שכתוב על קיום מצוות מסויימות בתורת חידוש (כגון פסח יאשיהו - הפטרת יום ב' דחג הפסח בחו"ל) מחזק את הרושם שבדרך כלל לא כ"כ קיימו אותם.
דרומי כתב:וכבר הערתי פעם שבכל שנה מחדש כשמגיעים להפטרת פרשת חיי שרה איני מצליח להבין מה הענין לקרוא ברוב עם ועדה את הפסוקים הראשונים שם ('והמלך דוד זקן .. ותהי לו סוכנת וחם לאדוני המלך'). וה' יאיר עיני.
מעט דבש כתב:א.
ראשית, כמו שכתב 'מקדש מלך' עצמו, התנ"ך אינו ספר הסטוריה. אין מטרתו לתאר את התקופה, וגם לא את כל הרקע לכל דבר. "נבואה שהוצרכה לדורות - נכתבה, ושלא הוצרכה - לא נכתבה" (מגילה יד.).
, ואין זה דוקא בדרך הדרוש.
לייטנר כתב:דרומי כתב:וכבר הערתי פעם שבכל שנה מחדש כשמגיעים להפטרת פרשת חיי שרה איני מצליח להבין מה הענין לקרוא ברוב עם ועדה את הפסוקים הראשונים שם ('והמלך דוד זקן .. ותהי לו סוכנת וחם לאדוני המלך'). וה' יאיר עיני.
כל הסיבה לקריאת פרק זה להפטרת חיי שרה, הוא בגלל הפסוק הראשון...
אוצר החכמה כתב:גם אני התפלאתי על הדבר הזר הזה שכתב דרומי.
.
משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו־ 75 אורחים