מבנה, סדר, כפילות, בפרשיות התורה - גישות פרשנות

[רעואל המדייני]

חובה עלי להדגיש כי כל אשר כתבתי לעיל מבוסס על עיון בחלוקת הפרשיות בתורה, ולע"ע לא זכיתי לעיין כלל בעניין חלוקת הפרשיות בנ"ך.

[דרופתקי דאורייתא]

ובכן, הבה ונסקור את כל סוגי החלוקה שיש לפנינו בתורה:

[א]. חלוקת החומשים. חלוקה עניינית ומובנת, שהגר"ל הוסיף להעמיק בה באר היטב במאמרו שנדפס כאחד מפרקי המבוא בספר בן מלך בראשית א. ניתן לחלק את התורה באופנים שונים, אולם חלוקת חמשת החומשים נהירה ומובנת.
הרב יהודה ראק כתב לי שלדעתו אף חלוקת החומשים אינה חלוקה לנושאים, ואם יסביר כאן שוב את דעתו נדון כאן בנושא.

.

הנראה לענ"ד

[א]. חלוקת החומשים. בוודאי שהיא חלוקה מסיני כיוון שיש הפסק שורות בין חומש לחומש.
על עניינו של כל חומש כתב הרמב"ן בהקדמה לכל חומש, והספורנו בהקדמה לתורה.
.

חמישה חומשי תורה מוזכר בכ"מ, לדוג' נדרים כב: אילו לא חטאו ישראל לא ניתן להם אלא חמישה חומשי תורה וס' יהושע בלבד, ע"ש. ועוד בכ"מ.

האם יש בזה צדדים אחרים? או מישהו שסקר דברים אלו?

[דרופתקי דאורייתא]

[ב]. חלוקת הפרשות. חלוקה לנושאים, מחשבת בצורך שלא תהיינה פרשות ארוכות מידי, מתחשבת בצורך להתחיל בדבר טוב, ומתחשבת קצת בצורך לסיים בדבר טוב. [שומע ומשמיע ביקש מקור, לא זכור לי כעת מקור].

[ב]. חלוקת הפרשות. יתכן שהיא מימי עזרא, ויתכן שזה מנהג קדום יותר ועזרא תיקן בא"י חלוקה לשלוש שנים כיוון שרצה להחדיר את דברי התורה למי שלא ידעם ו'תפסת מרובה לא תפסת'.
היו בקהילות ישראל כמה שינויי מנהגים במקומי התחלת הפרשיות (כגון פרשת 'אם כסף' בקטלוניא) ומובאים חלקם ב'תיקון יששכר'.
רוב פשטני הפשט התעלמו בלימוד הפשט מחלוקת הפרשיות, אך הרש"ר הירש ביארם ולמד על פיהם את הפשט. פרשני הדרוש למדו רבות מחלוקת הפרשיות אך לא כפשט.

האם ידוע מישהו שעמד בענין זה?

לעיל נכתב

דוגמא לחלוקה 'שרירותית' לכאורה - פ' ויגש.

בלקוטי שיחות (ח"י עמ' 49) ציין בנידון (של חלוקת הפרשיות) לזהר ח"ב ר"ו ע"ב. ושם נתפרש שהחלוקה היא ממרע"ה.

האם יש ללמוד מכאן שכל החלוקת פרשיות ממרע"ה? מי יוכל להמציא דברי הליקוטי שיחות הנ"ל?

[דרופתקי דאורייתא]

[ג]. חלוקת העליות. חלוקה לנושאים, אך מתחשבת מאד בצורך של התחלה וסיום בדבר טוב [כהתחשבות בעולים לתורה...], ובאורך העליות. ממוצא דבר אתה למד שקצת מתמיה המנהג לקרוא במנחת שבת ובשני ובחמישי עד עליית 'שני', שכן בצורה זאת מפסיקים באמצע עניין.

[ג]. חלוקת העליות. בימי הראשונים היו סדרים רבים מאוד של חלוקת עליות, והגם שאחת מהם נדפסה איני יודע האם זה בגלל שיש לחלוקה זו חשיבות יתרה, או בגלל שאין חשיבות לנושא הזה. (אגב הגר"ע יוסף הפסיק לעליות לא לפי החומש).

היכן מתועד בכלל חלוקת העליות?
על פי הקבלה כמדומני יש חלוקה אחרת, והגרב"צ מוצפי בספרו מביא מכתבי אביו חכם סלמן מוצפי זצ"ל חלוקה של העליות על פי הקבלה, שהיא שונה מהנדפס בחומשים.

[נוטר הכרמים]

ח, ו-ז קַ֚ח אֶת־הַלְוִיִּ֔ם מִתּ֖וֹךְ בְּנֵ֣י יִשְׂרָאֵ֑ל וְטִהַרְתָּ֖ אֹתָֽם: וְכֹֽה־תַעֲשֶׂ֤ה לָהֶם֙ לְטַֽהֲרָ֔ם הַזֵּ֥ה עֲלֵיהֶ֖ם מֵ֣י חַטָּ֑את.

יש להתעורר על כפילות ענין קיחת הלויים תחת כל בכור שכבר נאמר עניינם ובא באריכות בפרשת במדבר, ומהי חלוקת הענינים. [שמעתי מהגרי"י קלמנוביץ שליט"א שהיה לו בזה איזה מהלך ואינו זוכרו כעת].

ונראה מסדר המקראות, כי אמנם בפר' במדבר מיירי מבחירת הלויים ולקיחתם כשומרי משמרת הקודש ואיסור הכניסה לזרים, ונכתב בתוך הפרשה של חניית בני ישראל וסדר הדגלים, ונראה שיש בזה בחירה של 'מחנות', והיינו שהכהנים והלויים נבחרו להיות שומרי משמרת הקודש וממונים ואחראים על המשכן, ומותרים ליכנס לתוכו, וזה נקרא בלשון המקרא 'עבודת אהל מועד', ובזה החליפו את חלק הבכורים, והחילוף בא באופן של פדיון שהבכורים פדו את עצמם אצל הלויים.

אבל בפרשתן מיירי מלקיחת שבט לוי לעבודת המשכן ממש, הכהנים לעבודת הקרבנות והלויים לעבודת משא ועבודת השיר, וזה נחשב שעובדים את עבודת ד', ולזה לא די רק במעשה הפדיון ובעצם הבחירה, אלא לזה צריך מעשה שלם של טהרה והבאת קרבנות.

[לבי במערב]

. . בלקוטי שיחות (ח"י עמ' 49) ציין בנידון (של חלוקת הפרשיות) לזהר ח"ב ר"ו ע"ב. ושם נתפרש שהחלוקה היא ממרע"ה.

האם יש ללמוד מכאן שכל החלוקת פרשיות ממרע"ה? מי יוכל להמציא דברי הליקוטי שיחות הנ"ל?

ז"ל הזה"ק (ח"ב רו, ב):

אסיר לי' למאן דקארי באורייתא, למפסק פרשתא או אפילו מלה חדא, אלא באתר דפסק משה פרשתא לעמא קדישא, יפסיק, ולא יפסיק מלין דפרשתא דשבתא דא, בפרשתא דשבתא אחרא. רזא דא, בשעתא דאיפסיקו פרשיין, כל חד וחד אתעטרא וקיימא קמי קודשא בריך הוא, כיון דאשלימו למפסק הני פרשיין דכל שתא, אתעטרו קמי' קודשא בריך הוא, ואמרי אנא משבת פלוני (ס"א מצבורא פלוני), ואנא משבת פלוני (מצבורא פלוני), בההיא שעתא קרא ליופיא"ל רב ממנא, ולחמשין ותלת רתיכין קדישין דתחות ידי', דאתמנון בשמושא דאורייתא, וכל רתיכא ורתיכא, מני לי' להאי רתיכא על פרשתא פלניא דבשבת פלוני, ורתיכא פלוני על פרשתא פלניא דשבת פלוני, וכל חד וחד משמשא לאורייתא דההוא שבת דילי', ואסיר לן לערבא אלין באלין, ולא לאעלא רתיכא ברתיכא דחברי', אפילו כמלא נימא, ואפילו בחד תיבה או אפילו באת חד, אלא כל חד וחד כמה דפסיק לון קודשא בריך הוא, וכמה דמני לון באינון פרשיין כל חד וחד על מטרי'.
ועל דא כד מתעטרא פרשתא דא, סלקן אינון מלין דההיא פרשתא דאשתלים בצבורא, ונטיל לון ההוא רתיכא דממנא בההיא פרשתא, וסליק לון קמי קודשא בריך הוא, ואלין מלין ממש קיימין קמי', ואמרין אנא פרשתא פלניא דאשלימו לי צבורא פלוני הכי והכי. אי אשתלים כדקא חזי לי', סלקין אינון מלין, ומתעטרן על כורסייא קדישא, וההוא רתיכא משמשא קמי', כל רתיכא ורתיכא פרשתא דכל שבתא ושבתא, וכלהו מתעטרן בגו כורסייא קדישא, ובהו איהי סלקא לאתיחדא לעילא לעילא, ואתעביד כלא כללא חדא, בגין כך זכאה חולקיה מאן דאשלים פרשתא דכל שבתא ושבתא כדקא יאות, כמה דאפסיקו לעילא.

וראה לקו"ש שם הע' 4.

[עזריאל ברגר]

חלוקת הפרשיות - היא מהדברים הפוסלים ס"ת.
דהיינו שהיא פרט במ"ע של כתיבת ס"ת.
אז מוכרחים לומר שהיא דאורייתא, ושכך כתב משה רבינו ע"ה את יג ספרי התורה שכתב.

[סופר-סתם]

האם יש מאמר / חיבור המבאר את הפרשיות במשנה תורה מה התחדש בכל פרשה, מה נכפל ומדוע?