רשב"ם כתב "פורס", הוא התכוון לכיסוי מפה והגר"א מפרש לחתוך לחם

[אור החכמה]

ויש כאן גם חידוש דין מהאור זרוע דהמקדש על הפת אין צריך לכסות רק אחר המוציא, נגד המשנה ברורה

כתב המשנה ברורה סימן רעא ס"ק מ"א: כתב באליה רבה ודרך החיים כשמקדש על הפת יניח ידיו על המפה ועל הלחם משנה בשעת הקידוש, וכשיגיע להמוציא יגלה הלחם משנה, ויניח ידו עליהם ויברך המוציא, וכשיגיע להשם יגביה שניהם למעלה עד שיגמור השם, ואח"כ יניחם, ואחר גמר המוציא יחזור ויכסה במפה, ויניח ידו עליהם עד שיגמור הקידוש:

וחידוש גדול מצאתי בגירסת האור זרוע (הלכות ערב שבת סימן כ"ז) בציטוט מרשב"ם (וכן היא בפסקי האור זרוע): ומדרב שמעינן דמקדש על הפת ואומר ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו אוכל גם לא פורס מפה עד שיקדש אחרי כן. עכ"ל. הנה כאן בהדיא דעד אחר המוציא אין צריך לכסות כלל.

אלא דגירסת האו"ז ברשב"ם חדשה היא מאוד, דלפנינו הגירסא ברשב"ם (פסחים ק"ו ב' ד"ה דחביבא): ומברך המוציא ואינו אוכל, גם לא יפרוס עד שיקדש אחרי כן. ופירש הגר"א בסי' תפ"ג סק"ג דכוונתו דלא יפרוס הפת עד אחר הקידוש, וכן למדו כל האחרונים. והמג"א בסי' רע"א ס"ד למד מזה דיש לומר גם ברכת הקידוש על לחם משנה, וכדכתב הטור בשם רע"ג: ומברך ברכת המוציא ואינו פורס וגומר הקידוש ופורס. ופורס כאן היינו בוצע.
יחכימוני החכמים, מה פשר דבר?

[אור החכמה]

אשמח לתגובות
זה בדף היומי של היום

[יהודה בן יעקב]

וחידוש גדול מצאתי בגירסת האור זרוע (הלכות ערב שבת סימן כ"ז) בציטוט מרשב"ם (וכן היא בפסקי האור זרוע): ומדרב שמעינן דמקדש על הפת ואומר ויכולו ומברך ברכת המוציא ואינו אוכל גם לא פורס מפה עד שיקדש אחרי כן. עכ"ל.

לא הבנתי גירסא זו.
הוא לא פורס מפה עד שהוא מקדש, ואילו אחרי שקידש הוא פורס מפה? מה הכוונה?
לכא' יותר נראה שגירסא זו טעות. (אולי כך היה כתוב ברשב"ם שהיה ביד האב ובנו, אך לכא' זה טעות).

גם בפירוש רשב"ם ע"פ ערבי פסחים, שיצא לאור ע"פ כתבי יד, לא הביאו גירסא זו.

[אור החכמה]

איני אומר בהכרח שכך גרס האור זרוע ברשב"ם, אלא יתכן שזה פירוש שהוסיף בתוך הדברים

על כל פנים לא כמו שחשבת הרב בן יעקב שכוונת האו"ז שאחר הקידוש יפרוס מפה, שזה כמובן חסר טעם
אלא כוונתו שרק אחר המוציא עת מתחיל לקדש אז יפרוס מפה. דלא כמו שכתב המ"ב בשם האחרונים שיכסה ויגלה וכו' אלא עד אחר המוציא לפני שהחל בקידוש אין ענין לכסות הפת, ורק כשמקדש צריך לכסות הפת.

ובעצם זה גם יסוד דברי הא"ר והדה"ח שכתבו "ואחר המוציא יחזור ויכסה במפה" רק שאינו מסכים איתם בפרטי הדין שכתבו לכסות לפני כן.

ואם זו כוונת רשב"ם שרק לברכת הקידוש צריך לפרוס המפה, יוצא שמה שלמדו האחרונים מרשב"ם דסובר שהמקדש על הפת צריך לומר גם ברכת הקידוש על לחם משנה (ולא רק ברכת המוציא) שוב אינו מוכרח כלל, דכוונת הרב רק לומר דרק אחר ברכת המוציא צריך לפרוס מפה על הפת לצורך הקידוש. אבל לעולם יש כמה וכמה שיטות שפורס הפת מיד אחר המוציא עוד קודם קידוש (וכתבתי על זה מאמר נפרד ומחודש למעוניינים).

והסיבה שצריך לכסות הפת בשעת הקידוש הוא מהיכן שכתבו הרשב"ם ותוס' בשם השאילתות כי היכי דתייתי סעודתא בייקרא דשבתא, שהאוכל מכוסה בשעת קידוש ורק אחרי שקידשו את היום מביאים סעודה ולא שעושים טכס בעלמא בקידוש