רבי יעקב קמנצקי זצ"ל

[מתפעל]

יישר כח

ראיתי מובא דבר מעניין שנהג בו ר' יעקב, אבל לא מובא הסבר בזה,

שכל ספר שרכש, היה רושם בשולי הספר כמה שילם עבורו, ברמז, וכן תאריך שקנה הספר.
מדוע זה כ"כ חשוב?

[אפשר]

.

[איתן]

אולי כדאי להעלות פה את חידושו הייחודי על הברייתא במסכת שבת (חברי הפנה את תשומת ליבי לחידוש הזה):
תלמוד בבלי מסכת שבת דף קג עמוד ב

מיתיבי: וכתבתם - שתהא כתיבה תמה; שלא יכתוב אלפין עיינין, עיינין אלפין, ביתין כפין, כפין ביתין, גמין צדין, צדין גמין, דלתין רישין, רישין דלתין, היהין חיתין, חיתין היהין, ווין יודין, יודין ווין, זיינין נונין, נונין זיינין, טיתין פיפין, פיפין טיתין, כפופין פשוטין, פשוטין כפופין, מימין סמכין, סמכין מימין, סתומין פתוחין, פתוחין סתומין. פרשה פתוחה לא יעשנה סתומה, סתומה לא יעשנה פתוחה. כתבה כשירה, או שכתב את השירה כיוצא בה, או שכתב שלא בדיו, או שכתב את האזכרות בזהב - הרי אלו יגנזו!

הוא טען שחלק מאותיות שהובאו אינם אלא ביוונית. הנני מצרף כאן את הקובץ. עיינו בקטע המתחיל ב"והנראה בדעת הרמב"ם" ואילך. ללא ספק לא מכל ראש ישיבה היה יכול לצאת חידוש כזה.

[מיללער]

שמעתי שר' יעקב קיבל בו זמנית הצעה להיות ר"מ בישיבה יוניברסיטי ובתורה ודעת. הוא החליט לקחת את ההצעה של YU אבל בנו ר' שמואל שליט"א (יבדל לחיים ארוכים) שכנע אותו ללכת לתורה ודעת.

הרב עמו משוחח רבי יעקב נראה כר' מרדכי וויליגר ז"ל

[תנא קמא]

שמעתי שר' יעקב קיבל בו זמנית הצעה להיות ר"מ בישיבה יוניברסיטי ובתורה ודעת. הוא החליט לקחת את ההצעה של YU אבל בנו ר' שמואל שליט"א (יבדל לחיים ארוכים) שכנע אותו ללכת לתורה ודעת.

הרב עמו משוחח רבי יעקב נראה כר' מרדכי וויליגר ז"ל

מי? ר' מרדכי בנימין שנפטר בהאי שתא בתשרי? היה נראה כך בשנות הל'?

[מיללער]

שמעתי שר' יעקב קיבל בו זמנית הצעה להיות ר"מ בישיבה יוניברסיטי ובתורה ודעת. הוא החליט לקחת את ההצעה של YU אבל בנו ר' שמואל שליט"א (יבדל לחיים ארוכים) שכנע אותו ללכת לתורה ודעת.

הרב עמו משוחח רבי יעקב נראה כר' מרדכי וויליגר ז"ל

מי? ר' מרדכי בנימין שנפטר בהאי שתא בתשרי? היה נראה כך בשנות הל'?

ר' יוסף בנימין וויליגר שנפטר השתא היה בנו של הרב ר' מרדכי וויליגר ז"ל שנראה בהתמונה

[וואלף]

מתפעל כתב:
שמעתי שר' יעקב קיבל בו זמנית הצעה להיות ר"מ בישיבה יוניברסיטי ובתורה ודעת. הוא החליט לקחת את ההצעה של YU אבל בנו ר' שמואל שליט"א (יבדל לחיים ארוכים) שכנע אותו ללכת לתורה ודעת.

בספר כתבי רבי מענדל (הגר"מ זקס) נדפס מכתב מהגרי"ק לבנו רבי נתן שאמר שלא קיבל משום שחשש מעצמו מה יאמרו בניו בלבם ולא שהגר"ש שכנע אותו. והראתי מכתב זה לפני שנה להגאון רבי שמואל ועיין בהכתב יד והי' משמע לי שאף שידע אודות ההצעה ל YU מ"מ הסיבה שלא קיבל הי' חידש אצלו, ואולי כבר ידע רק שהוא רצה שאני ירגיש שחידש לו משהו אמר כן.

Screenshot %282%29.png (122.13 KiB) נצפה 13612 פעמים

[שיף]

לפני שבוע נפטר בארה"ב בנו הגדול הג"ר בנימין זצ"ל בגיל תשעים ושלש
כיהן כראש ישיבת תורת חיים ומתיבתא עטרת יעקב בלונג איילנד
היה חתנו של האדמו"ר רבי פינחס אליהו שפיגל מאוסטרוב קאלושין זצ"ל
תנצב"ה
על משפחת חותנו יש באריכות כאן
http://www.ivelt.com/forum/viewtopic.php?f=31&t=8754

[השעיר החיי]

מכתב הגר"י מטורנטו לרב וקסמן


download/file.php?mode=view&id=45748

[ברוז]

מיהו רבי יצחק קמינצקי זה רב בברדיטשוב ?

[מתפעל]

תמונה יפה של רבי יעקב עם הגרש"ז והגרא"מ שך, זכר הצדיקים לברכה,

77.jpg (102.12 KiB) נצפה 12553 פעמים

[מאיר נפתלי]

שמעתי שהקפיד לא לקרוא בשתי שמות לילד אחד, לכן בנו נקרא ר׳ ׳נתן׳ ולא ר׳ ׳נתן צבי׳ על שם האלטער מסלבודקא, ידוע למישהו משהו כזה?

[מתפעל]

יישר כח, זה מעניין, אכן כל ילדיו עם שם אחד בלבד.
מעניין מה המקור שלו, הרי אם רוצים ליתן שם על שם מישהו שנקרא בב' שמות, מקובל הפוך, שאם נותנים רק שם אחד, זה לא נקרא שקראו על שמו.

[שיף]

ומצד שני יש קפידא לקרוא לילד בשמו המלא שנקרא בברית כל ימי חייו דאל"כ אי"ז שמו ומהותו ולכן הרבה מעדיפים לא לקרוא לילד ב' שמות כלל וגם לא לקרוא לו בכינוי [או לקרוא לו כל פעם בשמו המלא]

[מתפעל]

"יש קפידא לקרוא לילד בשמו המלא שנקרא בברית כל ימי חייו ".

מה המקור לקפידא זו?


רוב הילדים שאני מכיר שיש להם ב' שמות, לא קוראים להם בשניהם.

[כלבאשבוע]

ברוך דיין האמת
בנו הגאון רבי נתן קבינצקי זצ"ל.
נפטר בשבת

[בן ירושלים]

בד"ה. ר' נתן זצ"ל
ר' נתן זצ"ל שימש כחבר הנהלה וכמנהל הישיבה באיתרי שנים רבות.
היה סלבודקאי בכל נימי נפשו התנהגות אצילת ונעימה. גם כשעלתה פרשת ה"בוך" הוא עמד על דעתו אך הגיב בצורה נעימה יחסית להתקפות עליו מצד רוב גדולי הדור.


נפטר בערב שבועות והיה זה סמלי כי בשנים עברו היה מתארח ב'איתרי' בשבועות והיה מוסר שיעור -שיחה בסעודת החג ביום. היה לו מבט מקורי בלימוד ( באחת השנים עסק בביטוי " ותקראנה לו השכנות" ותמה מה ענין השכנות לנתינת השם, ונדמה לי שביאר בהרחבה ש"שכנות" זה מלשון שכינה , אך לא זוכר בדיוק. )
פעם סיפר לי על כך שסבתו אשת המשגיח ר' הירש הלר עלתה לארץ לעת זקנותה ואכלה תקופה בבית הזוג הצעיר משפ' אלישיב (הגרי"ש ורעיתו). כשר' נתן כתב ספרו על אביו הגדול רצה לשמוע פרטים והגיע לרבנית אלישיב. לפני שיצא רצה להיכנס לרב אולי יוסיף לו פרטים, אך הרבנית בתוקף סרבה : "הרב בצעירותו מרוב שקיעה בלימוד לא תמיד זכר את שמות הילדים, אז אתה רוצה לגזול זמנו בשביל סיפורים?!"


יש עוד דברים מענינים עליו וסיפורים על גדו"י ממנו ועוד חזון למועד.

[חרסון]

https://tablet.otzar.org/he/book/book.p ... &pagenum=1

[גביר]

בד"ה. ר' נתן זצ"ל
ר' נתן זצ"ל שימש כחבר הנהלה וכמנהל הישיבה באיתרי שנים רבות.
היה סלבודקאי בכל נימי נפשו התנהגות אצילת ונעימה. גם כשעלתה פרשת ה"בוך" הוא עמד על דעתו אך הגיב בצורה נעימה יחסית להתקפות עליו מצד רוב גדולי הדור.


נפטר בערב שבועות והיה זה סמלי כי בשנים עברו היה מתארח ב'איתרי' בשבועות והיה מוסר שיעור -שיחה בסעודת החג ביום. היה לו מבט מקורי בלימוד ( באחת השנים עסק בביטוי " ותקראנה לו השכנות" ותמה מה ענין השכנות לנתינת השם, ונדמה לי שביאר בהרחבה ש"שכנות" זה מלשון שכינה , אך לא זוכר בדיוק. )
פעם סיפר לי על כך שסבתו אשת המשגיח ר' הירש הלר עלתה לארץ לעת זקנותה ואכלה תקופה בבית הזוג הצעיר משפ' אלישיב (הגרי"ש ורעיתו). כשר' נתן כתב ספרו על אביו הגדול רצה לשמוע פרטים והגיע לרבנית אלישיב. לפני שיצא רצה להיכנס לרב אולי יוסיף לו פרטים, אך הרבנית בתוקף סרבה : "הרב בצעירותו מרוב שקיעה בלימוד לא תמיד זכר את שמות הילדים, אז אתה רוצה לגזול זמנו בשביל סיפורים?!"


יש עוד דברים מענינים עליו וסיפורים על גדו"י ממנו ועוד חזון למועד.

זכר צדיק לברכה, התאפיין בתומתו, בישרותו, בטוב לבו, בענוות חן ובנועם הליכות. זכור במיוחד שיעור שלו על 'ארבע פרשיות', שדומה שהיה חביב עליו ביותר.

[פרנקל תאומים]

שמעתי שהקפיד לא לקרוא בשתי שמות לילד אחד, לכן בנו נקרא ר׳ ׳נתן׳ ולא ר׳ ׳נתן צבי׳ על שם האלטער מסלבודקא, ידוע למישהו משהו כזה?

??

הגר''י קמנצקי זצוק''ל היה חתנו של הגה''צ רבי דב צבי הלר זצוק''ל המשגיח דסלאבדקא.

[פרנקל תאומים]

ומצד שני יש קפידא לקרוא לילד בשמו המלא שנקרא בברית כל ימי חייו דאל"כ אי"ז שמו ומהותו ולכן הרבה מעדיפים לא לקרוא לילד ב' שמות כלל וגם לא לקרוא לו בכינוי [או לקרוא לו כל פעם בשמו המלא]

"יש קפידא לקרוא לילד בשמו המלא שנקרא בברית כל ימי חייו ".

מה המקור לקפידא זו?

רוב הילדים שאני מכיר שיש להם ב' שמות, לא קוראים להם בשניהם.

וגם אצל גדו''י לא מצינו בדר''כ שהקפידו על כך, וגם מצינו שהיו קוראים לצאצאיהם בכינויים או בשמות קיצור.
הקפידא היא לכאו' רק שלא יהיה ''נשתקע שמו'', ולכך מהני שמעלים אותו לתורה בשמו המלא, וכן לבנות שישתדלו מדי פעם לקרוא להן גם בשמן המלא, וכמו''כ במסמכים רשמיים ובמקומות בהם חותמים את שמם, טוב לכתוב את השם המלא.

[בן ירושלים]

זכרון מתוק לזכרו וע"נ של ר' נתן.

בשנת תש"מ הגיע לארץ הגאון ר' יעקב קמנצקי זצ"ל להשתתף בכנסיה הגדולה. הוא גם הגיע מאוחר יותר (בתשמ"א ובתשמ"ב) או פעם או פעמיים(איני זוכר)
בפעמים שהגיע ביקר בישיבת איתרי. באחת הפעמים דבר על המושג "שנתיים וחצי" היינו שלעיתים מודגש בגמ' שההבדל בגיל היה שנתיים וחצי, והאריך לבאר שהפרש כזה זה כבר בדברים מסויימים דור אחר.
באחת הפעמים הי גם בשבת בישיבה. ר' נתן הכניס , בעיקר אברכים ובחורים מבוגרים לפי תור לר' יעקב. חלק דברו איתו בענינים שונים וחלק בקשו ברכות.
התחננתי לר' נתן שיכניס אותי כי יש לי כמה שאלות, ובסוף ביום ראשון הוא 'דחף' בין התורים. אבל הזהיר שאביו מאד חלש ( הוא היה אז למעלה מגיל תשעים) וא"א לדבר איתו הרבה זמן.
הוא פרגן לי באזני אביו והקדמתי שבאתי לברר כמה דברים שהטרידו אותי. ר' יעקב חייך ואמר שאנשים נכנסו אליו ל'ברכות' כאילו היה חסידישע רעב'ה.
בתחילה שאלתי על ללמוד וללמד, מה עדיף. הגר"י לא הבין למה זאת סתירה. לבסוף אמר ,שווה לעצמך שאדם יכול להיות ת"ח אם ימשיך בעלייתו בתורה ומצד שני יהיה מלמד דרדקי לילדים בני שש ויוכל לגדל את הגאון מוילנא, מה עדיף? אמרתי שזו בדיוק השאלה.
היה ברור לו שהעיקר הוא כבוד שמים והתועלת לרבים וגם אם הוא עצמו לא יגדל כ"כ. כי זה רצון ה'. ואז סיפר על עצמו : "אני הגעתי לכלל ידיעת גפ"ת אבל העיסוק בניהול של תורה ודעת מנע ממני לגדול כמו שאם לא היו לי הטירדות, אבל עשיתי רצון ה'. בזכות זה יכלו לגדול הרבה ת"ח בישיבה וזה עדיף על כך שהייתי מתעלה לעצמי יותר."
ואז הזכיר את ר' שניאור קוטלר "לרפואה שלמה" (שהיה אז חולה מאד.) ואמר שהקדיש את חייו לישיבה ומסתובב במטוסים בכל העולם כדי להחזיק את לייקווד ולגדל תלמידים. אם היה לומד לעצמו היה הרבה יותר גדול . וכאן אמר שהוא לא נפל בכשרונות מר' אהרן (ודומני שאפילו אמר שהיה יותר מר' אהרן, אבל כבר התנפלו עלי כו"כ שזה לא יכול להיות אז כבר אבדתי קצת מהבטחון ששמעתי שהיה יותר), והוא הקריב את גדלותו העצמית כדי להעמיד תורה. והדגיש כי זה רצון ה'.
כשראה שקשה לי לקבל הדברים הביא הגמ' בקידושין "אם בנו זריז וממולח בנו קודם" (וכששאל אם אני מכיר הגמ' ולא ציטטתי בלשון המדויקת העיר שצריך להתרגל להביא הגמ' בלשונה), רואים שעושים חשבון של תועלת מי כשרוני יותר ואיך תהיה יותר תועלת לכלל ישראל וזה רצון ה'.
ניסיתי לטעון שזה נאמר רק כלפי בנו שיש מצוה ללמד בנו תורה אבל הגר"י לא הסכים עם זה : "תסתכל במפרשים שם שזה נאמר בכל אדם" אמר.


בהמשך שאלתי על היחס בין לימוד תורה למצוות. הוא ביקש דוגמה , והבאתי לו את מה שהיה אז באופנה - ללכת להניח תפילין במקום ללמוד.
ר' יעקב שאל אותי : "אתה לובאביצ'י?" כשעניתי בשלילה אמר שיש אחד הראשונים (דומני הסמ"ג) שדן אם בכלל כשאין טהרת המחשבה צריכים להניח תפילין,. וודאי שגם אם חייבים אז מי שבתחנה מרכזית ויש שם את כל המראות האם יש ענין לעמוד שם?
וכי מי שהולך להניח לנשיא תפילין מבלי שהוא מאמין זוכה לעוה"ב? (זה היה תורף הדברים - לא ציטוט מדויק.)
ואז סיים כשתזדמן לבני ברק תיכנס אצל גדול הדור (לא פירש למי כוונתו) ותשאל אותו את זה. אני בטוח שגם הוא יענה לך אותו דבר.
תוך כדי השיחה ר' נתן ניסה להתערב ולטעון שזה כבר נמשך הרבה זמן והאבא חלש , אך ר' יעקב המשיך לדבר ושיתף פעולה. בשלב הזה ר' נתן כבר הפסיק בתקיפות ואמר שזה כבר הרבה זמן ויש עוד כמה שרוצים להכנס.
בקשתי מר' יעקב שלא יגרע חלקי מאלו שקבלו ברכות ושיברך גם אותי. זכיתי וקבלתי ממנו שפע ברכות בכל הדברים.

לאחר שנים כשר' נתן כתב את הספר על אביו פגשתיו ברחוב וסיפרתי לו בקצרה על הפגישה הזאת ואמרתי שאם זה מענין אותו אוכל למסור לו הפרטים. בו במקום שלף מכשיר הקלטה, וכך עמדנו בתחנת אוטובוס ליד משרד החינוך ברחוב שבטי ישראל ור' נתן מראיין ומקליט באמצע הרחוב.
יהי זכרו ברוך.
עוד זכרונות ממנו לכשירחיב בעז"ה

[מאיר נפתלי]

עוד זכרונות ממנו לכשירחיב בעז"ה

יישר כח על הדברים היפים.

נשמח לשמוע עוד זכרונות ומעשים ממרן ר׳ יעקב ז״ל ומבנו ר׳ נתן ז״ל שכידוע היו אוצר בלום.

[נוטר הכרמים]

תגובה מאחד מנכדיו ששלח לי:
1) בעניין הקפדה על שתי שמות. אכן ר' יעקב הקפיד לא לקרוא בשתי שמות, וכך נהג גם ר' נתן וכך גם נוהגים בניו יבלחט"א. טעם ההקפדה (כפי שהסביר לחותני שליט"א) הוא משום שבדרך כלל משתמשים לפעמים רק בשם אחד ולפעמים בשתי השמות ואז נוצרת בעיה בכתובה וכו'. כשהשווער שלי נאלץ עקב נסיבות משפחתיות לקרוא לבתו בשתי שמות, הוא השתמש בשתיהן, כהוראת סבו זצ"ל.

יחד עם זאת, הסיבה שהוא לא נקרא ר' נתן צבי, משום שסבו, ר' דב צבי הלר זצ"ל, היה עדיין חי.

2) הוא אכן הרבה לומר בחוג המשפחה שכיון שהרב אלישיב לא חיבר ספרים לכן הוא לא מודע לכך שספר הוא חלק בלתי נפרד ממחברו, ופגיעה בספר היא פגיעה אנושה במחבר...

-----

דברים נוספים אביא בהמשך אי"ה בל"נ.

-------------

הכרתי את ר' נתן זצ"ל רק משמחות. אצלי נחקק העליזות והעליצות שלו.

[נוטר הכרמים]

קטעים משמעותיים ממה שפורסם בעיתונות אודות ר' נתן זצ"ל.

בשנת תשכ"ח עלה הגאון המנוח זצ"ל לארץ הקודש, ויחד עם ידידו מנוער הגאון ר' מרדכי אליפנט זצ"ל, יסדו את ישיבת איתרי בירושלים. התקיימו בו דברי חז"ל ש"ארץ ישראל נקנית ביסורים", והתקופה הראשונה לשהותו בארה"ק הייתה כרוכה בקשיים רבים, אולם אהבתו העזה לארה"ק ולהיטותו לייסד בה מקום תורה, הם אלו שסייעו בעדו להתגבר על כל הקשיים. במשך שנים רבות הרביץ תורה בישיבה, הן בסניף המרכזי שבבית צפפה, והן בסניף 'שאפל' לבעלי תשובה. רבים מתלמידיו מאותם ימים מדגישים כי הם חבים לו את צמיחתם הרוחנית.

כל שנותיו היו שווים לטובה בניצול כל החושים לעמל התורה. כל מי שנפגש עמו נפעם להיווכח בגודל שמחתו על כל דבר חידוש ועל כל תוספת 'קנייטש' בהבנת איזה עניין. זכה המנוח ל"כח החידוש" מיוחד, ואף בשנות זקנתו המופלגת לא הכזיב מעיינו מלחדש חידושים נפלאים בכל מקצועות התורה. הצד השווה שבחידושיו, שכולם מצטיינים בחתירה בלתי מתפשרת אל האמת הצרופה, ונושאים חותם של 'גאוניות' מהסוג של דורות עברו. כל התורה כולה הייתה שווה בעיניו, ויכל לשדד מערכות בסוגיית 'אבני החושן' בדיוק כמו בסוגיית 'פלגא נזקא קנסא'. במהלך השנים פרסם חלק מחידושיו בבמות תורניות שונות, ובשנים האחרונות קיבצו בני משפחתו יבלחט"א חלק מחידושיו לקובץ בשם "אסופות נתנו".

היה בבחינת 'בר חכים' לאביו הגדול, מרן הגאון רבי יעקב זצוק"ל. דמות דיוקנו של אביו עמדה כל העת לנגד עיניו, ובכל חייו הייתה תורת אביו, בה היה בקי עד לאחת, נר לרגליו. בימים בהם ביקר אביו זצוק"ל בארה"ק, נהג להתאכסן בבית המנוח זצ"ל, והבית הפך אז לבית וועד לחכמים ולאבן שואבת לכל גדולי התורה שעלו אל ביתו בכדי לבקר את אביו זצוק"ל.

היה מלא וגדוש בעובדות והנהגות מגדולי הדורות זצוק"ל, ובפרט מגדולי ליטא בדורות האחרונים שלפני המלחמה. במתיקות וחן מיוחד ידע "להחיות" את הסיפורים, וכל מי שבא עמו במגע זכה להתבשם מהוד קדומים, ולחוש שהנה הוא נמצא כעת בסלבודקה, במיר, בקעלם ובוואלוז'ין.

דקדק בהלכה עד להפליא, והכל מתוך ליבון עצמי בסוגיות, ולא מתוך 'חיקוי' בעלמא, ממנו כה סלד. כל ימיו היה נוהג להתפלל בהשכמה ולהגיע לתפילה לפני הזמן. תפילותיו היו כמונה מעות, במתינות ובישוב הדעת.

הפליא בחסדיו עם הזולת. היה מקדיש שעות רבות מזמנו לעזור לאנשים פרטיים ולמוסדות שלא על מנת לקבל פרס, והכל מתוך נעימות וחן. נשא חן וחסד בעיני כל רואיו, וכשם שאהב, בכנות פשוטה, את כל הנברא בצלם, כן החזירו לו כל מכריו אהבה על אהבתו.

ביו"ט ראשון של פסח בשנה זו, חש ברע, ולאחר שנבדק הוברר כי בגופו מקננת המחלה הנוראה, וכך הלך ונחלש במהלך השבועות האחרונים. בשבוע האחרון לחייו זכה להתבשר כי זכה לדור חמישי עם היוולד בן לנינו.

בליל שב"ק ערב שבועות היה שרוי בתרדמת, אך לפתע התעורר, ובשארית כוחותיו ספר את ספירת העומר האחרונה, ומילותיו האחרונות היו "שבע שבועות", עליהם חזר מספר פעמים, וכך זכה ונתקיימו בו דברי חז"ל ש"כל העושה מצווה אחת סמוך למיתתו כאילו קיים כל התורה כולה ולא היה חסר אלא אותה מצווה".

------

לא אוכל להתאפק מלהעיר כי מוזרה בעיני הטענה על הגרי"ש זצ"ל, כי לו חיבר ספר, "היה מודע לכך שספר הוא חלק בלתי נפרד ממחברו, ופגיעה בספר היא פגיעה אנושה במחבר...".

אדרבה, יתכן כי דווקא משום שלא חיבר ספר יכול היה לעשות את ההפרדה לצד הטוב, ולא לפסול מחבר עקב דברים שהתעקש לכתוב בספרו. אכן, הדברים ה'בעייתיים' שנמצאו ב'בוך' היו ב'נפשו' של ר' נתן זצ"ל לכותבם, ולא נכתבו בפליטת קולמוס. ידידו ר' שלמה לורינץ שלמד עמו בחברותא נפלאה באותם ימים התריע באזניו על הצפוי לו, והוא לא נרתע. משמע, הוא עומד מאחורי הדברים, ועל כך, הגישה המחמירה שאינה מבחינה בין הכותב לנכתב היתה פוגעת אנושות במחבר, ובכוונה תחילה.

הוא לא חזר בו מעולם, והשאלה היא האם מחמת קנאתו לאמת כפי שהוא ראה אותה, או שמא ראה בכך דרך חינוכית שלא להעלים דברים.
סבורני ששני סיבות אלו אינם עילה מספקת לסערה הגדולה והפגיעה הגדולה במשפחתו של ר' אהרן קוטלר ותלמידיו, גם אם הרגישות גדולה מדי.

[ח. רוזנברג]

הכרתי את ר' נתן זצ"ל רק משמחות. אצלי נחקק העליזות והעליצות שלו.

גם אני הכרתיו רק משמחות משפחתיות, והיחס שהוא נתן לכל אחד היה כאילו מדובר באדם היקר לו ביותר.
לפני מס' שנים פגשתי אותו בשמחה של נכד אחותו (שורין) וניצלתי את ההזדמנות לברר על ה"עולת שלמה" שהיה סב-אשתו (חמיו של ר' דוד ליפשיץ), והוא סיפר לי מה שידע וכו', וקרא לאשתו בחיוך מאוזן לאוזן, תראי מי זה נכד של... ובן של... כאילו עשיתי לו את היום.

[בן ירושלים]

שמעתי היום: בהספד על ר' נתן בסיום ה'שבעה' התבקש ראש הישיבה באיתרי הגאון ר' אריאב עוזר להספידו. הוא סיפר שבשעה שהוא התחיל לומר שיעור כללי בישיבה לפני כמה שנים, ר' נתן הגיע לשמוע השיעור. היה זה שנים רבות לאחר שר' נתן לא כיהן בישיבה בשום תפקיד. הוא גם היה מבוגר ממנו בכשלשים שנה.
ר' נתן ישב והקשיב כל השיעור, ולאחריו ניגש לראש ישיבה החדש וברכו ודחף מעטפה בידו . הוא חשב שזה ברכות ואיחולים . כשהגיע לביתו ראה במעטפה סכום הגון בצרוף פתק המפנה אותו לרש"י בתענית כא, א. ד"ה מלך רבי יוחנן.
הרב עוזר אומר שעד היום הוא שומר הפתק והסכום.
הוא הוסיף בחיוך שמן הסתם הוא הראשון מאז רבי יוחנן שקיבל כסף על היבחרו לראש ישיבה...

[ארופאי]

אני חושב שפספסת את הנקודה.
אבל קודם אצטט את הרש"י שם: 'מלך רבי יוחנן- מינוהו ראש ישיבה עליהן, מנהג הוא מי שהוא ראש ישיבה היו מגדלין אותו משלהן, ומעשירין אותו, כדאמרינן לגבי כהן גדול בסיפרא וביומא (יח, א) והכהן הגדול מאחיו גדלוהו משל אחיו'.
הרב עוזר לא התרגש מזה שר' נתן קיים את המנהג... לא לכן הוא שומר עד היום את הסכום והפתק...
זה נכון שהוא אופייני לר' נתן, ליישם כל דבר הלכה למעשה, קטן כגדול,
אבל לא זאת הנקודה כאן. ר' נתן לא קיים את הרש"י הזה כבריסקער או מדקדק בהלכה ובמנהגים, ונתכוון לקיים בזה מצות קיום דין או מנהג...
ההתרגשות של הרב עוזר -ועל זה סבבו דבריו- היתה מהאהבה העזה שר' נתן העניק לתלמידים, מהחמימות, מהחיבה, ושננת לבניך אלו התלמידים, אהבת אב לבן.
היופי כאן הוא לא ה'גדלהו' שקיים ר' נתן בממונו, אלא תחושת ה'גדלהו' שהעניק לו, שמגדלו על פניו וכופף עצמו לפניו. שוה בנפשך, כבר עזב את הישיבה לפני שנים רבות, הוא מבוגר ממנו בעשרות שנים. ובכל אופן מטריח עצמו בגיל מבוגר לבוא ולשבת לפניו בשיעור ולשומעו, כתלמיד לפני רבו. 'גדלהו'.
הוא דיבר [בין היתר] על זה שר' נתן היה איהו גופי' צורבא מרבנן, אבל גם מוקיר רבנן ורחים רבנן. ואת תחושת האהבה הזאת, אהבת אב לבנו, העניק במידה גדושה לכל תלמידיו, וזכרו לו זאת כל חייהם.

[פולסברג]

"הקול קול יעקב"!

תאמינו לי חברים, שוה שמיעה... ['אמא? לימדתני בילדותי: בית שאין בו בית הכסא הרי כל הבית מטונף...', 'רבי שניאור שאל אותי על בחור שהצעתי לבתו אם הוא קורא ביכע''ר, אמרתי לו, אבא שלך קרא ביכע''ר בעצמו, ואתה דואג...' ועוד דברי תורה ומילי דעלמא שזורים בנועם שיחו].
http://www.torahdownloads.com/s-193-rab ... etzky.html

למשפחת הגר''נ יש הקלטות מרובות, מי יתן אותם על הרשת וכל עם ה' יהנו חלק כחלק!

חג שמח!

[זאב ערבות]

.

[פלוריש]

---

[זאב ערבות]

.

[אהרן מאיר]

אני מחפש דבר תורה של הגרי"ק זצ"ל בביאור הסמיכות של פרשת הרגלים לדין בשר בחלב בתורה. זכור לי בבירור שיש לו ביאור בזה, אך כשחפשתי בספרו לא מצאתי דבר. היוכל אחד החו"ר להאיר עיניי?

[הביבליופיל]

רבי יעקב זצ"ל הגיע לעת זקנותו (היה כבן 90!) לכנסיה הגדולה בירושלים. (דומני שבשנת תש"מ). הוא ביקר בישיבה באיתרי ואמר שיעור -שיחה על הגמרות שמציינות שהיה הבדל של שנתיים וחצי בין אמוראים שונים. אאל"ט הסביר שלגבי תורה זה כבר דור אחר בכל המושגים.
אז גם חיפש ראש ישיבה לתורה ודעת . בתחילה המליצו לו על הגר"ש אויערבאך, ואכן הרב שך התגייס לענין ולחץ על ר' שמואל שיסע לאמריקה. אך אצל ר' שמואל זה היה מופקע. סופו של דבר בחרו בר' ראובן פיין זצ"ל שהיה לפני כן ר"מ בבית מאיר.

נשמע מופרך. תורה ודעת חפשו ראש ישיבה ובסוף לקחו הגרר"פ זמן רב אחר שהגרי"ק כבר לא היה שם.

האם לא התמנה אחריו הגר"א פאם לראש ישיבה?

[י. אברהם]

נשמע מופרך. תורה ודעת חפשו ראש ישיבה ובסוף לקחו הגרר"פ זמן רב אחר שהגרי"ק כבר לא היה שם.

האם לא התמנה אחריו הגר"א פאם לראש ישיבה?

לא

[הביבליופיל]

נשמע מופרך. תורה ודעת חפשו ראש ישיבה ובסוף לקחו הגרר"פ זמן רב אחר שהגרי"ק כבר לא היה שם.

האם לא התמנה אחריו הגר"א פאם לראש ישיבה?

לא

אלא מתי?

[י. אברהם]

אחרי שר' יעקב עזב את תורה ודעת היה ר' גדלי' עדיין ראש ישיבה עם כי לא הרשו לו למסור שיעור כללי וכו' וכו'.
אחר פטירתו נתמנה ועד לניהול הישיבה.
הרב חזן, הרב פאם, הרב סעקולא ויבל"ח הרב וולפסון.
משום מעשה שהיה הפך הרב סעקולא להיות מנהל בלעדי של הישיבה.
אחרי פטירת הרב חזן הביא הרב סעקולא את הרב פיין