הודעהעל ידי .השוחט » א' אפריל 28, 2019 1:28 am
א.
לא זכיתי כלל להיות מתלמידיו ומקורביו, ואין לי זכרונות רבים ממנו זצ"ל.
אבל יש בידי שיחה אחת מאלפת במיוחד, ואנסה להעלותה כאן.
זה יקח מעט זמן ולסירוגין ועמכם הסליחה.
[כבר רשמתי בכגון דא, שעל כל סיפורון שבידי, יש מקורבים עם אלפים כאלו, ותמה תמה אקרא מדוע בכלל נותר לי מקום להתגדר בו].
אקדים, למרות שאני מנסה לדייק, אין לי ספק כלל שיש אי דיוקים בדבריי, ולוואי ויעמידו הדברים על האמת.
הדברים רגישים ויסודיים, על כן לא כדאי לסמוך כלל וכלל על דבריי למעשה.
אני מניח את הדברים בס"ד על שולחן הקוראים כפי שהם רשומים בזכרוני הדל, ועשו עמם כהבנתכם, לאחר שיקול דעת זהיר.
ואם יוכיחוני שצריך למוחקם, בלי נדר לא אמנע.
ב.
במסגרת עבודתי כמרביץ תורה לצעירים, נזדמן שלמדו במוסד שלנו כמה וכמה ממשפחת רבינו וממקורביו.
ועלתה סוגיא חשובה.
אם ישנו אב ת"ח בעל דעות בחינוך שונות מדעת מנהלי הישיבה שבה הוא שלח את בנו ללמוד.
עד כמה הוא רשאי להוביל את הבן בדרכו גם כשזה בהכרח נוגד לדעת הישיבה והתנהלותה.
חלק מהדברים של אותם אבות נאמרו בשם רבינו, כאילו הוא סבור שא"צ לקבל את מרות הישיבה,
ורבינו רצה להזים זאת, ולרגל כך התקיימה השיחה המופלאה דלהלן.
ואספר דברים כהוייתן, דבר דבור על אופניו.
ג.
יום אחד, בין הזמנים אב, ניגש אליי חתנו של רבינו, הלוא הוא הרב בן דב שליט"א, ואומר לי שרבינו רוצה לדבר איתי.
ושהוא פינה לכך זמן, מחר בבוקר בשעה פלונית. [מדובר על שלהי תש"ן].
כמובן התייצבתי בשעה הנקובה.
רבינו שכב במיטה, ואמר לי לסגור את הדלת, מכיון שהדברים רגישים ולא כדאי שיישמעו בחוץ.
ד.
פתח ואמר:
אני חושב שחלק גדול מהמתחים בין תלמידים לישיבה הם בענין השחרית.
ונקודה בעייתית נוספת, שצריך להשאיר זמן לאב ללמוד עם בנו.
ונקודה שלישית, הם ארוחות הבוקר והערב, בעיות כשרות, וזה גם הקושי הטכני והכלכלי בהחזקת הישיבה.
ובכן, העלו רעיון להקים גרעין קטן של ישיבה קטנה בלי שחרית ובלי סדר ג',
וממילא גם בלי ארוחות.
מספיק לזה חדר אחד, עם ר"מ אחד לבוקר וא' לאחה"צ.
יתפללו הנערים שחרית באחריות אביהם, יאכלו בבית ויבואו ב9 לסדר א' עם שיעור עיון.
בצהרים יחזרו הביתה כנהוג. ויבואו שוב אחה"צ לסדר ב' עם שיעור בקיאות.
ואז ישובו הביתה לאכול, וילמדו בסדר ג' באחריות האב, אולי אף עמו ממש אם אפשר.
[א.ה. אני לא רוצה לחרוג לדיון בעצם הענין. בסוף זה לא יצא וכדלהלן, גם מסיבות עקרוניות].
אני תמכתי בזה, והיה מדובר שילמדו כאן באחד מחדרי בית המדרש שלי. היה מסוכם עם רמי"ם וכו'.
היה לי לא נעים מחכם פלוני שיש לו ישיבה מצויינת וכמה מנכדיי לומדים שם, כאילו אני מביע אי אימון בו,
לכן שיתפתיו כל הזמן במחשבותיי וכו'.
למעשה זה לא יוצא לפועל, ורציתי להודיעו שאני מעביר אליו את כל הקבוצה (8 תלמידים).
הוא בא אצלי לאמירת קינות בת"ב, והיה לי נוח לדבר עמו אחרי הקינות.
ואף שהסתפקתי אם הגון לשמחו בת"ב, למעשה דיברתי עמו כנ"ל שזה לא נפתח והתלמידים יעברו אליו.
והנה להפתעתי, במקום לשמוח, אני רואה על פניו שהוא לא שמח בכלל.
הבנתי שיש קשיים עם הקרובים לי שכבר לומדים אצלו. התפלאתי מאד שלא שמעתי כלום.
וכמה שניסיתי להוציא ממנו מה הבעיות, הוא מילא פיו מים.
לכן קראתי לך, ואני מבקשך מאד בתחנונים, דבר איתי משוחרר ופתוח ואל תחוש לשום דבר.
ה.
ובכן, אין מסרבין לגדול, התחלתי לפרט לפניו את הקשיים.
הצד השוה שבכולם, שלמרות שהתלמידים נפלאים ביר"ש ובכשרונות והתמדה,
אבל הם עושים דין לעצמם על כל צעד ושעל, בגיבוי ההורים וכביכול בשם רבינו, וזה באמת קשה מאד להתנהל כך כמובן.
מחבל בסמכות של הצוות וכו' וכו'.
רבינו שואל אותי למה לא שמתם אותם במקום?
אמרתי בעיקר מכיון שהדברים נאמרו בשמו...
הוא ממשיך ושואל אותי מדוע לא ניסיתם לדון איתי על זה?
מה ההיגיון לסבול זמן רב כל כך, שנתיים, בלי לנסות לדון?
אמרתי שאני באמת תמהתי על זה, ואמרו לי "אל תדון עם שתקיף ממך".
אני רואה שהוא מגחך...
הוא אומר לי אתה לא יודע איך פידחת את פלוני... (מסתמא הוא השתמש במילה אחרת).
אתה חושב שכוונתו לפסוק בקהלת ואתה לא רואה בעיה לצטט זאת בפניי,
אבל הוא כנראה מתכוון לאגרות חזון איש שכותב למישהו שהוא מפסיק להתווכח עמו
היות שאל תדון עם שתקיף ממך "ואין לך תקיף יותר גדול ממי שאינו מבין"...
מעניין, אני עוד אהרהר בדבר מדוע חושבים אותי לאינו מבין בסוגיא זו...
הוא ממשיך:
לגוף הענין אני ארצה לשמוע את כל הפרטים ואטפל בהם בלי נדר אחת לאחת.
אבל לפני כן אקדים לך שתי עובדות שאירעו עמי, וגדלתי עמם כל ימיי,
ומכך תבין שלא יתכן כלל שאני המקור להנהגה הזו.
ו.
עובדה ראשונה.
בילדותי בחיידר [דומני שאמר שזה היה עוד בחו"ל]
המלמד התנהג בצורה מאד לא יפה.
באתי הביתה וסיפרתי על כך לאבא בזעזוע.
אבא [הג"ר שמואל זצ"ל] נזף בי בחומרה ואמר לי וכי אתה יכול לשפוט את המלמד?
הלוא הוא מבוגר ממך, וחכם ממך, ובטח יש לו סיבות טובות מאד מדוע עשה מה שעשה.
ובפרט שאתה התלמיד והוא הרב, מהיכן החוצפה להעביר עליו ביקורת.
כעבור כמה שנים נודע לי באקראי שבאותו יום הלך אבי להנהלה ודאג שיפטרו את המלמד הזה...
ומאז חדרה בי ההבנה שלמרות שאבא האמין לי והזדעזע מאד בעצמו,
בכל זאת לגביי היה צריך לומר לי שלא עלי לשפוט את רבותיי הגדולים ממני.
ז.
עובדה שניה.
בבחרותי למדתי בתפארת ציון.
היתה אז תקופה שהוריי היו באמריקה וישנתי אצל מורי דודי החזו"א,
שגידלני בתקופה ההיא ממש כגדל אב את בנו.
החזו"א עודד אותנו, אחייניו הצעירים, שראוי לסיים ש"ס מקופיא בגיל צעיר,
שתהא גירסא דינקותא בכל הש"ס.
[דומני שהוא אמר להשתדל לסיים עד גיל 15 או 16,
ודומני עוד שהוא אמר טעם נוסף, כדי לקבל מושגים בהיקף התורה,
ואולי כלול בזה רווחים נוספים, כמובן].
החזו"א הדריך אותי שבכל רגע פנוי מהלימודים ושאר מיני עיסוקים, להתקדם בש"ס היכן שאני אוחז.
ובכן, היה לנו בישיבה סדר המיועד לחזור על השיעור,
אני חזרתי על השיעור בכמה דקות, ומיד נפניתי ללימוד הש"ס.
ניגש אליי אחד מרבני הישיבה ומחה בי,
ואמר לי שצריך להקדיש יותר זמן לחזרה על השיעור,
ולחזור באופן איטי ויסודי, אחרת לא גדלים בתורה כראוי.
אמרתי לאותו רב שזה בהדרכת החזו"א.
הוא אמר לי אני לא חושב שלזה התכוון החזו"א,
הוא התכוון אחרי שתלמד כראוי מה שאתה צריך ללמוד.
סיים ואמר: כמובן אם תביא הוראה מפורשת מהחזו"א להניח לך,
אבטל דעתי מפני דעתו.
כששבתי הביתה, לבית מרן, ביקשתי ממנו "פתק" לאותו רב.
החזו"א, לקח פיסת נייר ורשם עליה מילים ספורות בלבד.
קיפלה ואמר לי זה לא עבורך...
למרות סקרנותי לא קראתי, למרות שזה לא היה סגור בכלל.
בבואי לישיבה ניגשתי לאותו רב ומסרתי לו את הפתק.
הלה ניגש לארון, הוציא איזו גמרא, ועיין בה מהורהר.
הבנתי שהחזו"א רשם איזה מראה מקום, והלה חושב כעת מה כוונת החזו"א.
ואכן, בסיימו להרהר הוא ניגש אליי ואמר לי בתקיפות,
אתה תעשה כאן בישיבה מה שרבותיך אומרים לך,
אם אנחנו נראה שאתה באמת כזה עילוי שמספיק לך כמה דקות לחזור,
אנחנו כבר נדריך אותך לסיים מהר וללמוד אח"כ דברים אחרים.
כל עוד אנחנו לא מדריכים אותך בכיוון הזה, תהיה כמו כולם.
עברו כמה שנים טובות, הייתי כבר אברך,
ניגשתי לאותו ת"ח ושאלתיו אם הוא זוכר את הסיפור ומה היה כתוב.
הוא זכר שהיה כתוב "עדויות סוף פרק חמישי".
אמר אותו רב: פתחתי עדויות וראיתי שנאמר שם כך:
בשעת מיתתו (של עקביא בן מהללאל) אמר לבנו וכו',
אמר לו אבא פקוד עלי לחבריך, אמר לו איני מפקיד,
אמר לו שמא עילה מצאת בי,
אמר לו, לאו, מעשיך יקרבוך ומעשיך ירחקוך.
עד כאן המשנה.
הבנתי, ממשיך אותו רב, שהחזו"א רומז לי שזה שאתה מבקש ממנו פתק להורות לצוות איך להתנהל עמך,
זה בבחינת פקוד עלי לחבריך...
והוא מרמז לי שתשובתו איני פוקד...
מעשיך יקרבוך וכו', כלומר שעליי לומר לך מה שאמרתי אז,
שהצוות הוא זה שצריך לומר לך שאתה צריך לקצר בלימודים הרגילים,
וכל עוד הוא לא אומר לך זאת, הרי זה בבחינת מעשיך ירחקוך, בינתיים תלמד כמו כולם.
ח.
ממשיך רבינו הגרח"ש:
ובאמת הוא הבין נכון את כוונת החזו"א.
ואני חי חזק עם שתי העובדות הללו שסיפרתי לך,
ומכך תבין שלא יתכן כלל שאני אסכים למלחמות עם צוות
ועוד להדריך ילדים להתנהג שונה ממה שאומרים להם בישיבה.
אמנם יש לפעמים ילדים שלא מתאים להם ישיבה, מסיבות שונות,
אז צריך לדאוג להם למסגרת עצמאית בלי ישיבה,
אבל לא יתכן להכניס לתוך ישיבה, ולנהלם בשונה מהנהוג בישיבה.
גם אני גידלתי חלק מהילדים שלי בלי ישיבה,
אבל הושבתים ללמוד בבית תחת חסותי,
[הוא סיפר משהו על בדיקת מחברות, ואיך אפשר בזמן קצר להפעיל פיקוח הדוק על לימוד של שבוע שלם,
בחצי שעה של קריאת המחברת אפשר לדעת בדיוק כמה זמן למד הבן כל השבוע וכמה השקיע,
ובשורה אחת שכותבים לו שבח או ביקורת בונה, מכפילים את המוטיבציה לשבוע הבא.
אבל זה כבר נוגע לכבוד בניו גדולי התורה שליט"א, לכן אקצר,
ובפרט שאני בטוח שאת זה יש יודעים מדוייק יותר].
יתכן שחלק מהאבות שיש להם ויכוח עם הישיבה,
זה נובע מכך שהם לא למדו בישיבות בעצמם
ואין להם מושג מה זו ישיבה..
לכן אמרתי שפשוט שאתם צריכים לעמוד על שלכם,
והם כבר יבינו איך מתנהלים מול ישיבה.
ועכשיו, ממשיך רבינו, אנא תפרט לי דוגמאות,
ובלי נדר אטפל בכל אחד מהדברים שתאמר לי.
[אצ"ל שהייתי במצב מאד מאד מביך,
אבל רבינו בעוצמתו הנוראה, ארי במלכותו,
פשוט לא היה שייך לעמוד נגדו...]
ט.
בלית ברירה, פתחתי בסיפור מרכזי.
בשנה הראשונה לישיבה למדו מסכת בבא קמא,
חלק בבוקר וחלק אחה"צ, עם הרבה חזרות ומבחנים.
נותר להשלים רק פרק החובל.
בשנה השניה למדו כבר בבוקר מסכת אחרת, ואחה"צ השלימו את החסר.
בחנוכה עמדנו לערוך סיום חגיגי מאד.
כ-20 נערים ששולטים בכל ב"ק עם כל התוספות.
הישג מיוחד לפי כל קנה מדה.
רה"י שלח מכתב מרגש לבית התלמידים והוא מבקש שגם האמהות תשתתפנה
ורצוי בבגדי שבת.
[מסתמא עמד לנגד עיניו הסיפור הידוע על הרידב"ז
שאמר שמה שהחזיק אותו איתן בסערות התקופה המשכילית,
הוא שכילד בסיימו ב"ק, לבשה אמו את בגד היו"ט שלה...]
הסיום נערך ברוב שמחה ורגשי קדש.
בסיומו ליויתי את רה"י וסיכמנו את האירוע.
ראיתי בעיניו כאב,
או כפי שאומרים בספרות, לחלוחית חשודה נצצה בעיניו,
והוא אומר לי כשיש מלמד שמשקיע ומקדם ילד שלי
אני הופך את העולם להכיר טובה.
אם במתנה, אם הוא מסכים לקבל,
ואם לאו, אני מחפש הזדמנות להשתתף באופן מיוחד בשמחה אצלו, וכדומה.
והנה כאן כזו השקעה, ואנו ממש מתחננים להשתתפות של ההורים,
וזה חשוב לילדים שלהם לא פחות מאשר עבורינו,
והנה קבוצה שלימה של אבות לא השתתפו כלל, אפילו לכמה דקות.
נכון שהם ת"ח מופלגים וכל רגע שלהם באמת קדש ליגיעה בתורה,
אבל בכל זאת...
רבינו היה מאד מזועזע,
הוא שואל אותי: פלוני בין אלו שלא היו. אישרתי.
פלוני [ומדובר בת"ח שאיני ראוי להיות עפר תחת כפות רגליו],
ישב אז ולמד בביהמ"ד או באיזה חדר.
רבינו קרא לו ושאל אותו בנוכחותי,
אמור נא השתתפת בסיום ב"ק שנערך בחנוכה האחרון?
הלה משיב שלא.
רבינו: מדוע?
הלה: אני צנוע וביישן, לא חש בנוח בין אנשים..
רבינו: בחתונה אצלכם היית?
הלה: הרב מתכוון בחתונה של בני פלוני?
[אמרו לי שבאמת בשמחות אצלו היה צריך בדיקה לאור הנר כדי למוצאו בא' החורים או הסדקים].
רבינו: לא, בחתונה שלך בעצמך...
ומסתמא ישבת במרכז ורקדו סביבך. איך עמדת בזה?
הלה: אפילו עכשיו כשאני נזכר בזה, אני ממש מתכווץ...
רבינו: ובכל זאת היה ברור לך שמה שחייבים, עושים.
אני עוד אדבר עמך אחר כך, חזור לתלמודך...
י.
אני ממשיך לספר..
שמתי לב שלפני הבדלה בישיבה חלק גדול מהתלמידים הולכים.
זה על חשבון סדר חזרה חשוב של מוצ"ש.
לשאלתי, הסבירו לי שהם לא יוצאים חובת הבדלה על היין שיש בישיבה.
זה לא יין "שלהם".
ניסיתי לומר להם שזה יין שמביא רה"י בעצמו, הוא גם מאנ"ש.
[הוא מהדר בזה עד היום להיות בכלל "מי שנותנים יין לקידוש ולהבדלה"].
זה לא סיפק אותם.
אמרתי שאם כן, במטותא ימתינו מלשתות ולאכול עד בואם הביתה ב-9.
זו לא חכמה להדר בהבדלה על ידי היפטרות מסדרים.
ובטח לא בלי תיאום עם איש הצוות שבשטח.
אמרו לי: כך אמרו לנו לעשות...
שוב רבינו מזדעזע מאד.
הוא אמר לי: עוד מעט תשתכח תורת ע"א נאמן באיסורים...
בנוכחותי הוא התקשר לרה"י ושאל אותו אם יש לו יין בשפע...
הוא רוצה לרכוש ממנו כמה בקבוקים,
ובתקופה הקרובה להבדיל בדוקא על יינו...
[אני לא יודע אם זה יצא לפועל ממש. דומני שכן].
יא.
וכך היו המוני פרטים, על לימוד חומש עם רש"י, על לימוד מ"ב,
שמיעת שיחות מוסר, דרך ארץ כלפי כל אנשי הצוות,
הליכה ללמוד עם האבא בלי תיאום עם הישיבה, ועוד ועוד.
בכולם הוא טיפל בנחישות.
[על כל פרט זכיתי לשמוע ממנו משהו מחכים. אבל לא אוכל לדייק].
הוא התקשר בפניי ודיבר עם אחד האבות.
יותר מאוחר הגיע לביתי אב נוסף, ואמר שרבינו שלחו לקבל הדרכה...
הוא אמר לי עוד תראה שהקבוצה החדשה שתיכנס,
יהיו למופת ולסמל בהנהגתם.
יב.
התלוננתי על העדרות משחרית בישיבה.
הוא אמר לי: אתה תמים, אם אתה חושב שהם מתפללים אצלי.
אצלי מתפללים יותר מוקדם..
הם סתם קמים מאוחר.
וכי יש סיבה לחשוב שאני לא מסכים עם הלכה מפורשת של במקום רינה שם תהא תפילה?
יג.
בתוך הדברים הוא שאל אותי אם יש מכנה משותף לכל ההתנהלות הזו.
אמרתי שאני חושב שכן, אבל אני לא מסוגל לומר...
הוא דחק בי מאד (ובכל זאת קצת צר לי שבסוף העזתי).
אמרתי לפניו שבנוהג שבעולם אדם שולח בן להתחנך.
יתכן בהחלט שהמקום לא לגמרי לפי רוחו,
ולפעמים הוא בוחר את הרע במיעוטו,
אבל אחרי שהוא שלח, ידוע לו שזה מקום חינוך בנו,
וכל ההתנהלות בהתאם.
אבל יש יחידים, שבגלל גדלותם, והמסורת החזקה שבידם, הם נשארים המחנכים.
בדרך הלימוד, בהנהגה, בהכל.
[זה מצוי לענ"ד בחוגים נוספים. ודי לחכימא].
אלא שאין להם זמן להיות עם הבנים כל הזמן.
לכן הם מחנכים כמה שעות בשבוע, ושאר הזמן הם זקוקים לשמרטף.
והם בוחרים את הישיבה שהכי מתאימה להיות שמרטף.
אבל ממילא החיוב שלהם כלפי המקום אינו כחיוב כלפי מקום החינוך,
אלא כמו החיוב לנערה שעושה בייביסיטר...
וכי מה כבר אפשר לצפות מאבא ת"ח ביחסו לשמרטף?
והילדים כמובן קולטים את היחס הזה, וגם הם מתנהגים בהתאם...
רבינו בהתחלה היה קשה לו לשמוע את זה,
אבל אחר כך הוא חזר על זה כל הזמן,
[כל סיפור שהוספתי, הוא הפטיר: נו, בייביסיטר...].
וראיתי שהוא קיבל את ההגדרה הזו.
[ושזה כמעט מוכרח שזה יקרה, ללא מודעות וטיפול].
ושמעתי שהוא אמר זאת גם אחר כך לכמה אנשים.
יד.
ארכו הדברים עד מאד.
[השיחה ההיא בשעתה, ארכה כמעט שעתיים !].
אסיים בטוב.
טרם יצאתי רבינו נתן לי יד ואחזני בידו.
ואמר לי זו תקיעת כף...
שתבוא כאן מדי פעם, תיכנס מיד בלי שום תור,
ותדווח לי על מצב הקבוצה.
למעשה לא ממש באתי במיוחד, אבל הייתי פוגש כל כמה שבועות בשמחות, וניגש.
ועל סמך זה כולם רעדו והתנהגו באופן מושלם.
מעולם לא היתה קבוצת תלמידים מושלמת שכזו,
לא רק בהתמדה ויר"ש, אלא גם במידות טובות ודרך ארץ.
[כשאני פוגש א' מהם, אני מוכרח להסב את הדיבור להבלים,
כי אם אדבר בלימוד, אוצג מיד ככלי ריק...].
אמר לי אז יהודי ר"מ בישיבה אחרת,
שהרגישו מיד שינוי גם על התלמידים שהיו אצלם,
וסיפרו להם שזה בעקבות השיחה הזו.
וגם אמר לי פעם א' מגדולי רבני החוג, כשזה היה יותר קרוב,
[כעת כבר עבר מאז למעלה מחצי יובל שנים, מאז שסיימו],
שהקבוצה הזו, בני אותו גיל, ניכרת היטב,
וכל רואיהם מכירים בהם שהם מחונכים כראוי.
מלבד מה שניתן ללמוד משיחה זו על רבינו זצ"ל,
וגם לענ"ד יש ענין בדברים עצמם,
אני אישית למדתי מזה שאפשר לחנך !
אבל מסקנות כבר אשאיר לאחרים.
[א.ה.
יש לי עוד 3 זכרונות זוטות מרבינו זצ"ל
איני יודע אם יש בהם ערך וענין,
אהרהר בדבר...]
נערך לאחרונה על ידי
.השוחט ב ב' יוני 10, 2019 2:59 am, נערך 5 פעמים בסך הכל.