בשולחן ערוך הרב סוף סי' תלג - לגבי כיסי הבגדים:
"... וכל זה במי שדרכו לפעמים ליתן חמץ לתוך הבתי ידים והכיסים של הבגדים. אבל מי שלעולם אין דרכו בכך אין צריך בדיקה כלל, לא בליל י"ד ולא בשעת הביעור, ומכל מקום המחמיר - תבוא עליו ברכה"!
ולעת עתה לא מצאתי מקור קדום ל'ברכה' זו, ונראה שהיא ברכה מחודשת של רבינו בעל התניא והשו"ע.
ואולי י"ל שהלשון "המחמיר תבוא עליו ברכה" (שכך מסתיים סי' תלג) מתייחסת לא רק לפרט האחרון אלא לכללות הסימן המדבר על המקומות שצריך בדיקה ואלו שא"צ, שהמחמיר בכל מקום של ספק וכו' "תבוא עליו ברכה". ומתאים הדבר להמסופר על בעה"ת עצמו שהאריך מאוד בבדיקה.
ובדרך צחות י"ל שנאמרה 'ברכה' זו דוקא בענין הכיסים, שכן בכיס מחזיק אדם את כספו - ולכן ממשמש אדם בכיסו כל שעה כו' - ולכן שם הוא מקום הברכה...