כל המרבה לספר ביציאת מצרים הרי זה משובח. הוא על כל הימים כמ"ש למען תזכור כו'. לכן זוכרין יצ"מ בכל יום וע"י הסיפור מתעורר קצת גאולה בכלל ובפרט כל נפש מישראל. הרי זה משובח אינו סימן שהוא משובח רק שנעשה משובח ע"י הסיפור. וכמו שהיה יצ"מ הכנה לקבלת התורה וקבלת מלכות שמים. כמו כן גם עתה כפי מה שעוסקין ביצ"מ זוכין לתורה. ואינו רחוק לומר כי מעשה בבני ברק היה בלילה אחרת שהיו מספרין אותה הלילה ביצ"מ עד אור הבוקר. דאל"ה קשה פשיטא. והיה אפשר עוד לומר כי הי' קודם אכילת מצה ומרור שהיו שוכחין לאכול ע"י הסיפור. בשגם עוסק במצוה פטור מן המצוה בפרט שבמצה פליגי אי בזה"ז דאורייתא וסיפור יצ"מ לכ"ע דאורייתא.
והדברים מחודשים מאוד לומר ששייך כאן עוסק במצוה פטור מן המצוה, כי הרי יצאו יד"ח באמירת עיקר הדברים ומה שישנו בנוסח ההגדה, וכל התוספת זהו קיום של 'כל המרבה', ואטו ידחה זה מצות מצה ומרור ועוד מצוות דאורייתא ודרבנן.
ועוד הרי חלק מהקיום של סיפור יציאת מצרים הוא על המצה, וכדרשת לחם עוני לחם שעונין עליו דברים הרבה, 'ובעבור זה לא אמרתי אלא בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך', ומה בצע כי יוסיף וירבה בסיפור ולא יקיים המצוות.
