פרט היסטורי לא מוכר - ביקוריו של ר' אריה לוין במושב השיתופי אמציה שבחבל לכישהמושב אמציה עלה לקרקע כהיאחזות נח"ל בקיץ של שנת התשט"ו ונקרא על שם מלך יהודה אמציה שנהרג בסביבות לכיש. אותן שנים סבל לא מעט מפעולות פדאיון, ניתוק גיאוגרפי, ומיעוט מתיישבים. שנת התשי"ט היוותה ציון דרך בדרכו של המושב - נערכה בו חתונתם של חיים (ויטאלי) לבית אבודרהם, יליד תורכיה, ואולגה לבית זריהן, ילידת מרוקו.
לכבוד האירוע - חתונה יהודית ראשונה במזרח לכיש לאחר אלפיים שנות גלות - הזמין
צבי חרמוני, איש בית"ר ומאסירי המחתרות, את ר' אריה לוין זצ"ל, אותו הכיר כנראה עוד לפני קום המדינה, לנקודה הצעירה. לאחר הביקור כתב אודותיו ר' אריה שורות קצרות: "לעולם לא אשכח את ידידנו היקר מר צבי חרמוני בעד החסד אשר עשה עמדי תהי משכורתו שלמה מאת ד'".
אכן בחודש אב שנת תשי"ט הגיע ר' אריה למושב המרוחק, בג'יפ צבאי, וערך את חופתם של שני המתיישבים הצעירים.
הנה שני מכתבים שכתב ר' אריה בכתב ידו הפניני ושלח אל שלמה אברבאל (תצלומם קבוע עד היום בקיר בית הכנסת של קהילת "כרמי קטיף", מגורשי היישוב קטיף באמציה):
1.
בעזרת השי"ת
יום שהוכפל כי טוב י"ד מנ"א שנת השמיטה לפ"ק ירושלים עה"ק תוב"א
שלום וברכה לידידי היקרים הרחוקים ממני וקרובים לרעיוני, מר שלמה אברבנאל הי"ו, מזכיר המשק מאיר על הלול, והחתן מר חיים על הבטחון, הנה לא ינום שומר ישראל, והממונה על העדר וכבוד המדריך הנכבד הי"ו.
וכל אחינו ואחיותנו שי'.
צור ישראל יקום בעזרת ישראל [א-ל מחוברות] ויחזק כל הבונים ולעדור במערכה לישוב אר"י לבית ישראל יבוא ויטול שכרו להצליחו סלה.
מר שלמה וידידינו היקרים שי', אין מילין בפי עטי להביע אף מקצת איך שנתרשמתי מביקורי אצליכם, ומה שזכיתי בנסיעתי לראות חלק גדול וחשוב מהארץ הטובה אה"ק, אשר על נקודה ונקודה ברכתי ברוך מציב גבול אלמנה [א-ל מחוברות] בדמעות של גיל. ביחוד נתרשמתי ממסירות נפש שלכם בעד הישוב בשמחת לב בסיפוק נפש.. [שתי נקודות במקור] משמרתיכם שלמה מעם ד' זרעו לכם בצדקה וקצרו לפי חסד.
הנני מצטער שלא הספיק הזמן להשיח מעט ולהתבונן. אמנם קשר נפשי תשאר בינינו תמידי לע"ע בכתב.
אולי חסר לכם בעניני דת, הנני מוכן בעזה"י להשתדל עד כמה שאפשר. שכחתי לשאל [א-ל מחוברות] אם תקנתם עירוב סביב המשק בכדי לאפשר לשאת משא בש"ק, ואם עדין לא תקנתם החובה מאד לתקן לזכות את הרבים.
בבקשה שטוחה שתואילו בטובכם להשיב לי.
ידידכם הנאמן באהבה רבה
ארי' לוין
2.
ב"ה
יום ראשון בשבת ד' לחדש אלול שנת השמיטה לפ"ק ירושלם עה"ק תוב"א
שלום וברכה וכט"ס לכבוד ידידי רצוי נפשי יקר ערך ונעלה מר שלמה אברבנאל [א-ל מחוברות] הי"ו, ולכל אחינו היקרים העובדים על אדמת הק' לבנין האומה בדרך טובה וישרה להתהלך ברחבה בפקודי ה' ישרים, ויהי נועם העליון ית"ש עליהם סלה.
יקרת מכתבך מיום כ"ו מנ"א קבלתי בזמנו ובבקשת סליחה שאחרתי תשובתי ותדון אותי לזכות עפ"י הדחק של בריות גופא. ואסתפק גם כעת בקצרה ידיעתך יקירי בהלכות עירובין נאה מאד: לתת להמקום שם מחנה העומד על הספר אמנם זה פוטר רק מעירוב חצרות. אמנם עמודי החשמל של הבטחון לאורך גדר המשק סביב אם החוטין מונחין על העמודין ולא מן הצד, אז טוב וישר.
לא הספקתי עוד לעין בזה אמנם לא רציתי לעכב תשובתי ובעזה"י אכתוב באריכות יותר. יחזקנו השי"ת ויזכנו להרים קרן ישראל [א-ל מחוברות] באר"י בשיבת בנים לגבולם. ומלא[ה] הארץ דעת את ה'.
והנני מביע את ברכתי בלב שלם ברכת השנה כתוח"ט בספר הצדיקים לחיים טובים ולשלום לגאולה בחדת ה' על אדמת הקודש בתשועת עולמים.
מאת ידידכם המצפה לרחמי שמים מי יתן מציון ישועת ישראל [א-ל מחוברות]
ארי' לוין
ר' אריה הוסיף ושמר על קשר עם תושבי המושב. כעבור כשנה, בתחילת תמוז תש"ך, שב וחזר אל היישוב, להשתתף בברית המילה של הבן
אמציה יהודה. שוב, זו הייתה ברית המילה הראשונה בחבל ארץ ישראל זה, לאחר אלפיים שנה. ההורים קראו לבנם בשם אמציה, על היותו הבן הראשון הנולד בישוב. אמציה זה גדל והיה בנעוריו מגלה "מערות חזן", השיא משואה ביום העצמאות, השתתף במלחמת של"ג ונהרג כקצין צנחנים בתאונת דרכים. שני ההורים, החתן והכלה של ר' אריה, מתגוררים במושבם עד היום.
אמנם לא כל הפרטים לפני כעת, אבל נראה שהקשר בין הנהגת היישוב ור' אריה נשמר לאורך השנים. הנה למשל, שלוש שנים לאחר ברית המילה, בשנת תשכ"ג, אנו מוצאים את ר' אריה שולח שתי גלוית ברכה מודפסות ומעוצבות, לקראת השנה החדשה, אל ראשי המושב. על הנוסח המודפס הוסיף פנינים בכתב ידו. בשולי הגלויה הראשונה, כנראה אל אברנאל הנזכר, כתב: "שנת שלום ושלוה לפ"ק. לבי רוחש אליך אך טוב מראשית שנה עד אחרית שנה, באהבה", ובראש השניה כתב: "לאחינו היקרים שלומי אמוני ישראל
[א-ל מחוברות] במשק אמציה".
בע"ה אשתדל להעלות כאן בעתיד מתצלומי ר' אריה המבקר במושב.