נשיקת הילדים

[איש גלילי]

הדגל מחנה אפרים לא היה אז ילד ככל הנראה אלא מבוגר יותר. ולא על זה הוא הדיון אלא על נשיקת ילידם.

למה שתהיה בעיה לנשק ילדים יותר מאשר לנשק מבוגרים?

[דרומי]

לא בעיה חלילה. רק מה שהזכירו מקודם שכאשר אדם מנשק את ילדיו הצעירים הרי זה מחיבה ותאווה כו', מה שאין כן כשאדם מנשק חבר או תלמיד מבוגר הרי זה מבטא חיבה יותר רוחנית ופחות תאוה בשרית.

וסמך לדבר, שאסור לאדם לנשק את ילדיו, ובכל זאת ראינו חסידים ואנשי מעשה שפגשו זה את זה בבית הכנסת והתחבקו והתנשקו שם. ורגיל בסיפורים על דורות עברו שהיה איזה תלמיד שאמר סברא יפה והרב נישקו על מצחו וכיו"ב, שלכאורה אין כל חשש לעשות זאת גם בבית הכנסת כי אין בזה הבעת חיבה בשרית.

[כ"ז לפלפולא... ולמעשה כבר כתבו לעיל כו"כ שבימינו בוודאי יש להרבות גם בנשיקות לילדים צעירים]

[חיימשה]

למיטב זכרוני, נשיקה לילד רך יש לה השפעה גם על גידלו הפיזי, ואינני רואה מקום לומר שדווקא בימינו זה נדרש. כך היא בריאת האדם, ודברי החסידות שהובאו לעיל מיועדים ליחידי סגולה

[מלפנא]

אהבת מישרים..pdf

(122.04 KiB) הורד 508 פעמים

[איש גלילי]

לא בעיה חלילה. רק מה שהזכירו מקודם שכאשר אדם מנשק את ילדיו הצעירים הרי זה מחיבה ותאווה כו', מה שאין כן כשאדם מנשק חבר או תלמיד מבוגר הרי זה מבטא חיבה יותר רוחנית ופחות תאוה בשרית.

וסמך לדבר, שאסור לאדם לנשק את ילדיו, ובכל זאת ראינו חסידים ואנשי מעשה שפגשו זה את זה בבית הכנסת והתחבקו והתנשקו שם. ורגיל בסיפורים על דורות עברו שהיה איזה תלמיד שאמר סברא יפה והרב נישקו על מצחו וכיו"ב, שלכאורה אין כל חשש לעשות זאת גם בבית הכנסת כי אין בזה הבעת חיבה בשרית.

[כ"ז לפלפולא... ולמעשה כבר כתבו לעיל כו"כ שבימינו בוודאי יש להרבות גם בנשיקות לילדים צעירים]

מעניין. אני אישית מעולם לא נפגשתי עם מציאות של אדם שמנשק את חבריו ואינו מנשק את ילדיו. יש שמנשקים כאן וכאן (ולהיפך, את ילדיהם מנשקים בלחי, ואילו את חבריהם מנשקים על גב היד, כמו ששיבח רבי עקיבא את מנהג המדיים), ויש שאינם מנשקים כאן וכאן (מעטים הם, ולדעתי גם לא שפויים, על אף שהם מקובלים מאד בציבור).

[לייטנר]

ולגבי אם הילד נקרא 'ערל', ידוע בדרך בדיחותא השאלה: למה כשמביאים את התינוק לברית כולם נעמדים, ואילו כשהוא יוצא אין פוצה פה ומצפצף? ומסבירים, שכאשר הוא נכנס הוא עדיין 'ערל', ויהודים מדרכם לכבד את ה'ערלים' - מפני דרכי שלום וכו' - ולכן נעמדים, אולם כשהוא יוצא הוא כבר סתם 'יהודי משלנו' ותו לא...

viewtopic.php?p=111849#p111849

[הסרפד]

לא בעיה חלילה. רק מה שהזכירו מקודם שכאשר אדם מנשק את ילדיו הצעירים הרי זה מחיבה ותאווה כו', מה שאין כן כשאדם מנשק חבר או תלמיד מבוגר הרי זה מבטא חיבה יותר רוחנית ופחות תאוה בשרית.

וסמך לדבר, שאסור לאדם לנשק את ילדיו, ובכל זאת ראינו חסידים ואנשי מעשה שפגשו זה את זה בבית הכנסת והתחבקו והתנשקו שם. ורגיל בסיפורים על דורות עברו שהיה איזה תלמיד שאמר סברא יפה והרב נישקו על מצחו וכיו"ב, שלכאורה אין כל חשש לעשות זאת גם בבית הכנסת כי אין בזה הבעת חיבה בשרית.

[כ"ז לפלפולא... ולמעשה כבר כתבו לעיל כו"כ שבימינו בוודאי יש להרבות גם בנשיקות לילדים צעירים]

מעניין. אני אישית מעולם לא נפגשתי עם מציאות של אדם שמנשק את חבריו ואינו מנשק את ילדיו. יש שמנשקים כאן וכאן (ולהיפך, את ילדיהם מנשקים בלחי, ואילו את חבריהם מנשקים על גב היד, כמו ששיבח רבי עקיבא את מנהג המדיים), ויש שאינם מנשקים כאן וכאן (מעטים הם, ולדעתי גם לא שפויים, על אף שהם מקובלים מאד בציבור).

כסמך לדבריך, יצויין שבפולין וגליציה סלדו מאוד מנשיקת חברים דרך חיבה או נשיקת תלמיד לרב דרך כבוד, וכידוע זה אחד מחילוקי התרבות שבין יהודי גליציה לשכניהם מעבר להרי הקרפטים. כמדומני שרוב הצדיקים מונעי נשיקת ילדים היו מגלילות גליציה.

[כדכד]

על הבעש"ט הק' עצמו מסופר בזה"ל ("היום יום" טז תמוז, והוא מספר השיחות תש"א ע' 32):

אהבת ישראל של הבעש"ט - אין לשער. הרב המגיד אמר: הלואי היו נושקים הספר תורה באותה האהבה שהיה מורי מנשק את הילדים בהוליכו אותם אל ה'חדר' כשהיה 'באהעלפער'.

וראה גם את שכתב נכד הבעש"ט בספר 'דגל מחנה אפרים' (עמ' רנז):

עוד פעם אחת שמעתי ממנו בליל שבת דאמר לי בתוך אשר ביאר הפסוק מי יעלה לנו השמימה וחיבק ונשיק אותי ואמר...

כתב זאת בחלק החלומות היינו שחלם שהיה כך ואין מכאן ראיה שהיה באמת

[כדכד]

[quote="דרומי"

אמנם, מעניין לציין, לדברים אחרים ושונים שכתב הרה"ק מקומרנא ('אוצר החיים' פרשת בהר, ובסגנון שונה בספר 'שלחן הטהור' סי' קט):

שמעתי מורי [הבעש"ט] שאמר לאיש אחד חכם שנשק את בנו, ואמר לו בני, הוה יודע שאני אוהב את נפחות שבפחותים מישראל מכל מה שתוכל לדמות מן הפחיתות, יותר הרבה ממה שאתה אוהב את בנך יחידך, אעפ"כ איני נושק אותו. וזה החכם היה הרב אב"ד דק"ק קאלמינע, תלמיד מובהק של מרן אור ישראל אור שבעת הימים מרן הבעש"ט

לא מצצאתי כלל בשלחן הטהור שמצויין כאן

[מצפה]

לא בעיה חלילה. רק מה שהזכירו מקודם שכאשר אדם מנשק את ילדיו הצעירים הרי זה מחיבה ותאווה כו', מה שאין כן כשאדם מנשק חבר או תלמיד מבוגר הרי זה מבטא חיבה יותר רוחנית ופחות תאוה בשרית.

וסמך לדבר, שאסור לאדם לנשק את ילדיו, ובכל זאת ראינו חסידים ואנשי מעשה שפגשו זה את זה בבית הכנסת והתחבקו והתנשקו שם. ורגיל בסיפורים על דורות עברו שהיה איזה תלמיד שאמר סברא יפה והרב נישקו על מצחו וכיו"ב, שלכאורה אין כל חשש לעשות זאת גם בבית הכנסת כי אין בזה הבעת חיבה בשרית.

[כ"ז לפלפולא... ולמעשה כבר כתבו לעיל כו"כ שבימינו בוודאי יש להרבות גם בנשיקות לילדים צעירים]

מעניין. אני אישית מעולם לא נפגשתי עם מציאות של אדם שמנשק את חבריו ואינו מנשק את ילדיו. יש שמנשקים כאן וכאן (ולהיפך, את ילדיהם מנשקים בלחי, ואילו את חבריהם מנשקים על גב היד, כמו ששיבח רבי עקיבא את מנהג המדיים), ויש שאינם מנשקים כאן וכאן (מעטים הם, ולדעתי גם לא שפויים, על אף שהם מקובלים מאד בציבור).

כסמך לדבריך, יצויין שבפולין וגליציה סלדו מאוד מנשיקת חברים דרך חיבה או נשיקת תלמיד לרב דרך כבוד, וכידוע זה אחד מחילוקי התרבות שבין יהודי גליציה לשכניהם מעבר להרי הקרפטים. כמדומני שרוב הצדיקים מונעי נשיקת ילדים היו מגלילות גליציה.

דווקא יודעני על צדיקים שהיו מנשקים תלמיד לרב דרך כבוד, אבל לא היו מנשקים ילדיהם. ושמעתי שהוא מסוגל לאריכות ימים. ובאופן כללי זה ברור שאם אין בכח האב להוכיח אהבתו לבניו באופן אחר, לכאורה אין לו להמנע.

[יצחק אייזיק]

בספר שלחן הטהור קאמרנא סימן צ"ח ס"ב כתב וז"ל: "החסיד שיורד עליו אור עליון ותוקף אהבה ינשק לבניו הקטנים להשפיע מרוחו עליהם".
וצ"ע קצת מה בין זה להנהגת ר' אליעזר צבי מקומרנא שהובאה לעיל, ויש ליישב.

[מצליח]

כתב באלשיך 'הקדוש' פ' יתרו ד"ה בחודש:
הנשיקה היא חיבור נפש בנפש, כי על כן אב את בן ירצה על פיו ישק, להורות כי נפשו קשורה בנפשו

[אבא יודן]

רמ"א או"ח צח א

ואסור לאדם לנשק בניו הקטנים בבית הכנסת כדי לקבוע בלבו שאין אהבה כאהבת המקום ברוך הוא.

ומכלל לאו אתה שומע הן שמצוה לנשקם בכל מקום זולתו, ואין ראיה גדולה מזה [לאחרונה יש התדרדות נורא כאן בפורום אף בדברים פשוטים, כבר 51 תגובות ואף אחד לא מביאו]
ואגב מספר חסידים יח ומובא במגן אברהם רלב ג

לא יקח ילד בחיקו סמוך לערב דשמא יטנף בגדיו ובעוד שיחזור אחר מים יעבור מנחה או יתאחר לבוא לבה"כ.

למדתי שלא בזמן מנחה מצוה לקחת ילד בחיק!

[בערל]

אסור לילך ד"א בלי נט"י
ומכאן דאחר שיטול ידיו מצוה להלך כמה שיותר
אסור לאכול לפני התפילה
מכאן שאחרי התפילה מצוה להרבות באכילה
אסור לדבר באמצע התפילה או בבית הכנסת
מכאן שלא בשעת התפילה או מחוץ לביהכ"נ מצוה לדבר כמה שיותר
ואפשר להמשיך לפי סדר השו"ע

[הגיונות]

נתקלתי כעת בעדותו של הגרי"ד סולוביציק בספרו 'דברי הגות והערכה' (עמ' 174):

אבא ז"ל היה נאה דורש ונאה מקיים. מעולם לא זכיתי בנשיקה ממנו. כשהיה נפרד ממני היה לוחץ את ידי ואומר "לך לשלום וישמרך אלוקים". אדם זר, שהיה נוכח בעת מעשה ושמע מלים של שיגרא כאלו היה תמה ומלמל "קרירות בריסקאית מה טבעה!"… היה שומר על עיקרון הצניעות בחיי הרגש…

[רון]

נתקלתי כעת בעדותו של הגרי"ד סולוביציק בספרו 'דברי הגות והערכה' (עמ' 174):

אבא ז"ל היה נאה דורש ונאה מקיים. מעולם לא זכיתי בנשיקה ממנו. כשהיה נפרד ממני היה לוחץ את ידי ואומר "לך לשלום וישמרך אלוקים". אדם זר, שהיה נוכח בעת מעשה ושמע מלים של שיגרא כאלו היה תמה ומלמל "קרירות בריסקאית מה טבעה!"… היה שומר על עיקרון הצניעות בחיי הרגש…

כדי שלא יבא מאן דהו ללמוד מהדברים הנ"ל חלילה,
אוי ואבוי לילדים שהוריהם לא מתנהגים איתם בחמימות!!!!!
בדור שלנו שכולו מלא בריגושים, בצבע, האם אפשר להסתפק במילים יבשות כמו בעדות הנ"ל?
וכי אפשר לנהוג בתשעט' כמו בתרפו'?
יש לך סוסיתא?

מה הענין להביא עדויות מדורות קודמים שלא רלונטים להיום?

פעם באחת השיחות שלי עם בחור מהישיבה אמרתי לו "אני אוהב אותך" ואז תפסתי את עצמי
וכי כשאני הייתי בחור, מו"ר דיבר איתי בסגנון כזה?

אך התשובה פשוטה הלא כשאנחנו היינו בחורים המקום הטבעי היה בבית המדרש למי שהוא מיושבי בית המדרש, וגם אם מדי פעם חטאנו בכל מיני יציאות למקמות שלא לענין, אך ידענו שמקומנו באמת הוא בבית המרדש.

היום זה לא מובן מאליו!
כלום לא מובן מאליו, רק צריך למושכם בעבותות אהבה, שידעו שהמקום היחיד שבאמת אוהב אותם הוא בבית, ובישיבה.

לחבק את הילדים כמה שיותר!
אין בזה חשש בל תוסיף!
להראות גילויי חיבה וחמימות כמה שיותר!
וגם לנשק!

[מענה איש]

כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין רגשותיהם שווים.
יש אנשים עם טבע של להחצין רגשות ויש אנשים שפחות אוהבים להחצין רגשות.
מה יעשה הבן שיש לו אבא שאין טבעו להביע רגשות בצורה מופרזת.
ומה יעשה האבא שבנו ממש ממש לא מתחבר לכל החיבוקים והאהבות האלה, ויש כאלה ילדים.
(ואגב ראיתי פעם באיזה מגזין שנשאל בזה איזה יועץ ואמר שלחבק אותו בע''כ)

כל התפיסה הזאת שדוחפים לנו לראש כל היום שיש רק דרך אחת לאהוב ילדים והיא דרך 'החיבוקים והנשיקות' לא יודע מאיפה זה הגיע אולי זה מהעולם הכללי שהתפיסה של החצנת רגשות היא מאוד מרכזית אצלו (כפרה, נשמה וכו' וכו') אחד אוהב את ילדו דרך חיבוקים ונשיקות ואהבות, ואחד דרך משהו טעים שקונים לו עם מילה טובה ואחד די לו בטיול עם טפיחה על השכם.

[גימפעל]

נשיקה חסידית:http://www.chabad.org.il/Magazines/Article.asp?ArticleID=5638&CategoryID=1252

[רון]

כשם שאין פרצופיהם שווים כך אין רגשותיהם שווים.
יש אנשים עם טבע של להחצין רגשות ויש אנשים שפחות אוהבים להחצין רגשות.
מה יעשה הבן שיש לו אבא שאין טבעו להביע רגשות בצורה מופרזת.
ומה יעשה האבא שבנו ממש ממש לא מתחבר לכל החיבוקים והאהבות האלה, ויש כאלה ילדים.
(ואגב ראיתי פעם באיזה מגזין שנשאל בזה איזה יועץ ואמר שלחבק אותו בע''כ)

כל התפיסה הזאת שדוחפים לנו לראש כל היום שיש רק דרך אחת לאהוב ילדים והיא דרך 'החיבוקים והנשיקות' לא יודע מאיפה זה הגיע אולי זה מהעולם הכללי שהתפיסה של החצנת רגשות היא מאוד מרכזית אצלו (כפרה, נשמה וכו' וכו') אחד אוהב את ילדו דרך חיבוקים ונשיקות ואהבות, ואחד דרך משהו טעים שקונים לו עם מילה טובה ואחד די לו בטיול עם טפיחה על השכם.

אף אחד לא אמר שיש רק דרך אחת להראות אהבה לילדים,
רק באנו להדגיש נקודה אחת,
שמה שהיה פעם אינו רלוונטי להיום.

רק צריך לבדוק ולדון בכל תקופה וצרכיה,
ובדרך כלל הדור היום זקוק ליותר חמימות מפעם.
וכמו שפעם לא הלכו לחוגים, ולא היתה ספריה עירונית, לא הבנים ולא הבנות,
והיום השתנו הדברים.

איני יודע בן כמה כבודו,
אך לפני 40 שנה לא ישבו לדבר עם הילד על הרגשות שלו, לא ההורים ולא המורים,
היום הכל השתנה ומי שלא מבין זאת אסור לו לחנך, חד משמעי!

אמנם,
גם זה נכון שלא כל הפרצופים שווים ויש שצריכים יותר חמימות ויש פחות ......
[כל המילים שהבאת שם בסוגריים לא ממין הטענה כלל וד"ב]

[צביב]

בספר שלחן הטהור קאמרנא סימן צ"ח ס"ב כתב וז"ל: "החסיד שיורד עליו אור עליון ותוקף אהבה ינשק לבניו הקטנים להשפיע מרוחו עליהם".

המקור הוא ספר חסידים

[רון]

הבעיה שמי שלא קיבל נשיקות קשה לו לתת נשיקות ,כך מקובלנו מחכמי הנפש.

אתה רק מגדיל את הבעיה,
שיראה איך שכל החברים מסביבו מקבלים חמימות ורק אצלו הכל יבש.
אבל האמת שזה באמת תלוי באופי,
ואדרבא הוא יכול לראות זאת כחולשה אצל אחרים.

[עובר ושב]

אסור לילך ד"א בלי נט"י
ומכאן דאחר שיטול ידיו מצוה להלך כמה שיותר
אסור לאכול לפני התפילה
מכאן שאחרי התפילה מצוה להרבות באכילה
אסור לדבר באמצע התפילה או בבית הכנסת
מכאן שלא בשעת התפילה או מחוץ לביהכ"נ מצוה לדבר כמה שיותר
ואפשר להמשיך לפי סדר השו"ע

חזק...

[עובר ושב]

כל התפיסה הזאת שדוחפים לנו לראש כל היום שיש רק דרך אחת לאהוב ילדים והיא דרך 'החיבוקים והנשיקות' לא יודע מאיפה זה הגיע אולי זה מהעולם הכללי שהתפיסה של החצנת רגשות היא מאוד מרכזית אצלו (כפרה, נשמה וכו' וכו') אחד אוהב את ילדו דרך חיבוקים ונשיקות ואהבות, ואחד דרך משהו טעים שקונים לו עם מילה טובה ואחד די לו בטיול עם טפיחה על השכם.

לא דוחפים לנו לראש, אלא זאת המציאות - אדם שלא קיבל נשיקות ומגע פיזי בילדותו, גדל עם חוסרים קשים. הבנים יחפשו חום ואהבה אצל חבריהם השבבניקים. שלא לדבר על בנות, שיחפשו אחר כך חום ואהבה במקומות אסורים. הדברים האלה נכתבו בדם, ע"י אנשי חינוך מפורסמים מאוד בציבור החרדי, שנתקלו באין ספור מקרים שכאלה. המסקנה שלהם - חשוב שהלחי של הילד יהיה רטוב תמיד מנשיקות.

[תוכן]

יש להבחין בין נשיקת האבא והאמא. האשה שכולה רגש, אינה יכולה להכיל את רגשותיה ועל כן מחבקת ומנשקת ילדיה, וכן הוא בשיר השירים ח' א': 'אמצאך בחוץ אשקך'. וכן מבואר בתוספתא טהרות פ"ג ה"ח: 'ארבע ספיקות אמרו חכמים בתינוק. הניחתו אמו ובאת ונמצאת כמו שהוא, טהור. אמר ר' יהודה, במה דברים אמורים בזמן שהניחתו מלוכלך, אבל הניחתו נקי טמא מפני שהנשים נדות מגפפות אותו ומנשקות אותו. אמר לו, כדבריך אפילו הניחתו מלוכלך נמי, מפני שמעבירין אותו מפני רגלי אדם ומפני רגלי בהמה'. ומבלי להכנס למחלוקת ר' יהודה וחכמים, ברור הוא שדרך הנשים לגפף ולנשק, וכל שכן ילדים שלהם עצמם.

במה דברים אמורים, באמא, אבל באבא שהוא אמור להשלט על ידי השכל, אז הקשר בינו לבין בנו אמור להיות מאופיין בחשיבה ובאיפוק. וכן הם דברי בראשית רבה פ"ע סימן י"ב: 'כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה, (שמואל א' י') ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרקים (שמות ד') וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות (רות א') ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו'. ומבואר שנשיקת אב לבן חשוב נשיקה של תפלות, אם זה לא באחד מהמקרים המנויים הנ"ל.

היום, בהשפעת הפסיכולוגים רוצים להפוך את הכל הזכרים לנקבות, ומטיפים ומלעיטים שעל האב להתנהג כאשה ולהחצין את רגשותיו, שפעמים רבות אינם קיימים כלל, והכל בשם 'טובת הילד'. ואני הקטן והעני בדעת אומר, אין כאן טובת הילד אלא השחתת הילד. כדי שילד יגדל מאוזן ובריא, הוא צריך לדעת שיש אבא ואמא, ויש הבדל מהותי ביניהם, וכמו שכתב רש"י ויקרא י"ט ג': 'אמו ואביו תיראו, כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים'. טובת הילד מחייבת שהאבא יהיה דמות סמכותית שאינו מרעיף אהבה ללא הגבלה על הילד, כי רוב האהבה שוחק את היראה, וכמאמר הספרי דברים ל"ב: 'שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת מקום בלבד'. אז אם טובת הילד הוא בראש מעייננו, נשאיר את הנשיקות לאמא, ואת הסמכות לאבא, ואל יבוא זה בתחום זה.

[רון]

אחרי דברי כת"ר המלאים תוכן כתמיד,
אף שהדברים נכונים וברורים בלא פקפוק שהרגש האימהי נועד בשביל זה בדיוק,
בשונה מהאבא שמתוקף מהותו הוא הסמכותיות ["חכה עד שאבא יבא"....]
עדיין יש בספקטרום מספיק מקום גם להישאר סמכותי וגם להראות גילויי חיבה כפי הצרכים של הילד.
ודאי שלא התכוונתי שהאבא צריך להיות אמא ח"ו שזה היפך צורת המשפחה שיש דיכרא ויש נוקבא ומבין שניהם גודל הילד!

רק באתי להדגיש שהחמימות שבבית, ולאו דוקא נשיקה, אבל העיקר לשדר חום ואהבה. וכן, אני במפורש מדבר על החצנה של רגשות. איך עושים זאת כל אחד יעשה כפי שכלו.
ועדיף להיכשל בעודף חום, מאשר חשש של העדר....

[עובר ושב]

יש להבחין בין נשיקת האבא והאמא. האשה שכולה רגש, אינה יכולה להכיל את רגשותיה ועל כן מחבקת ומנשקת ילדיה, וכן הוא בשיר השירים ח' א': 'אמצאך בחוץ אשקך'. וכן מבואר בתוספתא טהרות פ"ג ה"ח: 'ארבע ספיקות אמרו חכמים בתינוק. הניחתו אמו ובאת ונמצאת כמו שהוא, טהור. אמר ר' יהודה, במה דברים אמורים בזמן שהניחתו מלוכלך, אבל הניחתו נקי טמא מפני שהנשים נדות מגפפות אותו ומנשקות אותו. אמר לו, כדבריך אפילו הניחתו מלוכלך נמי, מפני שמעבירין אותו מפני רגלי אדם ומפני רגלי בהמה'. ומבלי להכנס למחלוקת ר' יהודה וחכמים, ברור הוא שדרך הנשים לגפף ולנשק, וכל שכן ילדים שלהם עצמם.

במה דברים אמורים, באמא, אבל באבא שהוא אמור להשלט על ידי השכל, אז הקשר בינו לבין בנו אמור להיות מאופיין בחשיבה ובאיפוק. וכן הם דברי בראשית רבה פ"ע סימן י"ב: 'כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה, (שמואל א' י') ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרקים (שמות ד') וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות (רות א') ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו'. ומבואר שנשיקת אב לבן חשוב נשיקה של תפלות, אם זה לא באחד מהמקרים המנויים הנ"ל.

היום, בהשפעת הפסיכולוגים רוצים להפוך את הכל הזכרים לנקבות, ומטיפים ומלעיטים שעל האב להתנהג כאשה ולהחצין את רגשותיו, שפעמים רבות אינם קיימים כלל, והכל בשם 'טובת הילד'. ואני הקטן והעני בדעת אומר, אין כאן טובת הילד אלא השחתת הילד. כדי שילד יגדל מאוזן ובריא, הוא צריך לדעת שיש אבא ואמא, ויש הבדל מהותי ביניהם, וכמו שכתב רש"י ויקרא י"ט ג': 'אמו ואביו תיראו, כאן הקדים אם לאב, לפי שגלוי לפניו שהבן ירא את אביו יותר מאמו, ובכבוד הקדים אב לאם, לפי שגלוי לפניו שהבן מכבד את אמו יותר מאביו, מפני שמשדלתו בדברים'. טובת הילד מחייבת שהאבא יהיה דמות סמכותית שאינו מרעיף אהבה ללא הגבלה על הילד, כי רוב האהבה שוחק את היראה, וכמאמר הספרי דברים ל"ב: 'שאין לך אהבה במקום יראה ויראה במקום אהבה אלא במדת מקום בלבד'. אז אם טובת הילד הוא בראש מעייננו, נשאיר את הנשיקות לאמא, ואת הסמכות לאבא, ואל יבוא זה בתחום זה.

חבל שאינך יודע פסוקים פשוטים, ולפיכך נזקקת לפלפול מגוחך זה.

"וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי. וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ".

"וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת, וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם".

"וַיִּקְרָ֤א אֶל־אַבְשָׁלוֹם֙ וַיָּבֹ֣א אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ ל֧וֹ עַל־אַפָּ֛יו אַ֖רְצָה לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשַּׁ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ לְאַבְשָׁלֽוֹם".

גם הראיה שהבאת, מלמדת על חוסר הבנת הנקרא. תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?

וזוהי ההוספה של רבי תנחומא: "רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות". שאין פריצות כלשהי בנשיקה בין קרובים.

מה שכתבת שרוב האהבה שוחק את היראה, אדם חכם יכול לתת אהבה במידה מספקת ועם זאת לדאוג שתהיה יראה.

[תוכן]

אף שהדברים נכונים וברורים בלא פקפוק שהרגש האימהי נועד בשביל זה בדיוק,
בשונה מהאבא שמתוקף מהותו הוא הסמכותיות ["חכה עד שאבא יבא"....]
עדיין יש בספקטרום מספיק מקום גם להישאר סמכותי וגם להראות גילויי חיבה כפי הצרכים של הילד.
ודאי שלא התכוונתי שהאבא צריך להיות אמא ח"ו שזה היפך צורת המשפחה שיש דיכרא ויש נוקבא ומבין שניהם גודל הילד!

רק באתי להדגיש שהחמימות שבבית, ולאו דוקא נשיקה, אבל העיקר לשדר חום ואהבה. וכן, אני במפורש מדבר על החצנה של רגשות. איך עושים זאת כל אחד יעשה כפי שכלו.
ועדיף להיכשל בעודף חום, מאשר חשש של העדר....

השאלה פה היא אחרת, נניח שיש אבא עם נטיות נפש מסויימות, נניח שיש לו קושי להחצין את הרגשות שלו, או שלגמרי אין לו רגשות חזקים כל כך שיש מה להחצין, האם מצות חינוך מחייב אותו לשנות את האופי שלו, כדי שימלא את חובתו. והתשובה היא, שהאבא אמור לשדר סמכותיות, איפוק וחשיבה, וברוח זו לחנך את הילדים שלו. כמובן, כל מקרה לגופו, כל אבא לפי נטיות נפשו וכל ילד לפי הצרכים שלו. אבל הקו הכללי כפי העולה מהתורה ומחז"ל, הוא כפי שתיארתי לענ"ד. וא"כ להיפך, אב שהוא בעל רגשות סוערים ונוטה להחצינם, כשזה מגיע לחינוך ילדיו, אז דוקא על ידי האיפוק וההליכה כנגד טבעו במידה זו או אחרת, זה מה שיבטיח חינוך מוצלח.

וכבר כתבתי על זה בעבר, אבל לא לפני הרבה שנים, הדברים הנ"ל היו פשוטים לכל אחד, וכלל לא ראינו שהם פחות הצליחו בחינוך ילדיהם מאשר ההורים של היום, ואדרבה!

[אוצר החכמה]

לדברי עובר ושב.

בלי קשר לדיון.
הטיעון שאתה טוען על ראיתו של תוכן צריך ביאור. הוא הביא מדרש שנשיקת אהרן למשה אינה תפלות בגלל שהיא נשיקה של פרקים.
כמו שאתה שואל " תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?" אפשר לשאול איזה פריצות יש בנשיקת אהרן למשה.

גם מה שכתבת
זוהי ההוספה של רבי תנחומא: "רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות". שאין פריצות כלשהי בנשיקה בין קרובים.
אינו נראה לי
רבי תנחומא הוסיף נשיקה מחמת קורבה ולא נשיקה בין קרובים.
לא נראה לי שראוי שאדם ישק סתם את בת דודתו אפילו שהיא קרובתו. אפילו הוא צדיק כיעקב וכל העניין שם היה מחמת שרצה להראות הקורבה.

לעצם העניין אתה צודק שאין ראיה מכל אלה שבכל אלה נשאלת השאלה למה שישק סתם אדם את רעהו ועל זה אומר המדרש אה"נ אהרן לא סתם נושק למשה אא"כ נפרד ממנו ופגשו. אבל אב הנושק לבנו, ושוב בלי קשר לדיון כאן, וודאי מטרתו להראות חיבת האב לבן ואין שאלה מדוע שיעשה ואינו קשור לדברי המדרש.

[רון]

אף שהדברים נכונים וברורים בלא פקפוק שהרגש האימהי נועד בשביל זה בדיוק,
בשונה מהאבא שמתוקף מהותו הוא הסמכותיות ["חכה עד שאבא יבא"....]
עדיין יש בספקטרום מספיק מקום גם להישאר סמכותי וגם להראות גילויי חיבה כפי הצרכים של הילד.
ודאי שלא התכוונתי שהאבא צריך להיות אמא ח"ו שזה היפך צורת המשפחה שיש דיכרא ויש נוקבא ומבין שניהם גודל הילד!

רק באתי להדגיש שהחמימות שבבית, ולאו דוקא נשיקה, אבל העיקר לשדר חום ואהבה. וכן, אני במפורש מדבר על החצנה של רגשות. איך עושים זאת כל אחד יעשה כפי שכלו.
ועדיף להיכשל בעודף חום, מאשר חשש של העדר....

השאלה פה היא אחרת, נניח שיש אבא עם נטיות נפש מסויימות, נניח שיש לו קושי להחצין את הרגשות שלו, או שלגמרי אין לו רגשות חזקים כל כך שיש מה להחצין, האם מצות חינוך מחייב אותו לשנות את האופי שלו, כדי שימלא את חובתו. והתשובה היא, שהאבא אמור לשדר סמכותיות, איפוק וחשיבה, וברוח זו לחנך את הילדים שלו. כמובן, כל מקרה לגופו, כל אבא לפי נטיות נפשו וכל ילד לפי הצרכים שלו. אבל הקו הכללי כפי העולה מהתורה ומחז"ל, הוא כפי שתיארתי לענ"ד. וא"כ להיפך, אב שהוא בעל רגשות סוערים ונוטה להחצינם, כשזה מגיע לחינוך ילדיו, אז דוקא על ידי האיפוק וההליכה כנגד טבעו במידה זו או אחרת, זה מה שיבטיח חינוך מוצלח.

וכבר כתבתי על זה בעבר, אבל לא לפני הרבה שנים, הדברים הנ"ל היו פשוטים לכל אחד, וכלל לא ראינו שהם פחות הצליחו בחינוך ילדיהם מאשר ההורים של היום, ואדרבה!

אשתף את מר שליט"א בהתלבטות שהיתה לי כשבני היה קטן, ואם זה היה היום לא היתה לי שום התלבטות וזה דוגמא למה שאני מבקש לומר.
בני למד בחיידר בשכונה בירושלים שם למדו כל המשפחות הטובות לפני עשר שנים.
אני באופיי פרומר וכאשר בני ביקש שאקנה לו נעלי ספורט לא הסכמתי והתלבטתי וכו'.
אם זה היה היום זה היה עוול שאין דוגמתו אם לא הייתי מסכים. הרי כולם הולכים ככה, ודאי שהוא ירגיש יוצא דופן אם לא הייתי קונה לו
אני מתכוון לומר,
שאם הבן רואה את החמימות שרוב הילדים מקבלים היום גם מהאבא. חד משמעית גם מהאבא.
אז אם הבן ירגיש שונה מכולם זה כבר סיבה להחצין כלפיו רגשות קצת גם אתה לא כזה באופייך.
אנשים לא קולטים שהדור השתנה ......

[תוכן]

במה דברים אמורים, באמא, אבל באבא שהוא אמור להשלט על ידי השכל, אז הקשר בינו לבין בנו אמור להיות מאופיין בחשיבה ובאיפוק. וכן הם דברי בראשית רבה פ"ע סימן י"ב: 'כל נשיקה לתפלות בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים, נשיקה של פרישות. נשיקה של גדולה, (שמואל א' י') ויקח שמואל את פך השמן ויצוק על ראשו וישקהו. נשיקה של פרקים (שמות ד') וילך ויפגשהו בהר האלהים וישק לו. נשיקה של פרישות (רות א') ותשק ערפה לחמותה ורות דבקה בה. רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות, שנאמר וישק יעקב לרחל שהיתה קרובתו'. ומבואר שנשיקת אב לבן חשוב נשיקה של תפלות, אם זה לא באחד מהמקרים המנויים הנ"ל.

חבל שאינך יודע פסוקים פשוטים, ולפיכך נזקקת לפלפול מגוחך זה.

"וַיֹּ֥אמֶר אֵלָ֖יו יִצְחָ֣ק אָבִ֑יו גְּשָׁה־נָּ֥א וּשְׁקָה־לִּ֖י בְּנִֽי. וַיִּגַּשׁ֙ וַיִּשַּׁק־ל֔וֹ".

"וְעֵינֵ֤י יִשְׂרָאֵל֙ כָּבְד֣וּ מִזֹּ֔קֶן לֹ֥א יוּכַ֖ל לִרְא֑וֹת, וַיַּגֵּ֤שׁ אֹתָם֙ אֵלָ֔יו וַיִּשַּׁ֥ק לָהֶ֖ם וַיְחַבֵּ֥ק לָהֶֽם".

"וַיִּקְרָ֤א אֶל־אַבְשָׁלוֹם֙ וַיָּבֹ֣א אֶל־הַמֶּ֔לֶךְ וַיִּשְׁתַּ֨חוּ ל֧וֹ עַל־אַפָּ֛יו אַ֖רְצָה לִפְנֵ֣י הַמֶּ֑לֶךְ וַיִּשַּׁ֥ק הַמֶּ֖לֶךְ לְאַבְשָׁלֽוֹם".

גם הראיה שהבאת, מלמדת על חוסר הבנת הנקרא. תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?

וזוהי ההוספה של רבי תנחומא: "רבי תנחומא אמר אף נשיקה של קריבות". שאין פריצות כלשהי בנשיקה בין קרובים.

לא עלי תלונתך אלא על המדרש. גם המדרש ידע על הפסוקים הנ"ל, ומכל מקום אמר שכל נשיקה אחרת היא נשיקה של תפלות. ובאשר לפסוקים אלו, קל ליישבם שמדובר בנשיקה של פרידה וכיוצא, וכמו שכבר עמדו המפרשים על כל זה.

ומה שכתבת שתפלות פירושה פריצות, אין זה נכון, אלא פירושה נמי דבר בטל וזול. וזיל קרי ביה רב.

[מקדש מלך]

ייתכן ומסתבר שהנשיקה של יעקב ליצחק היתה כמו הנשיקות שבני שושלת רוז'ין נותנים זה לזה ביד כשנפגשים, שודאי אינם עניין כלל לנידון.

[תוכן]

לעצם העניין אתה צודק שאין ראיה מכל אלה שבכל אלה נשאלת השאלה למה שישק סתם אדם את רעהו ועל זה אומר המדרש אה"נ אהרן לא סתם נושק למשה אא"כ נפרד ממנו ופגשו. אבל אב הנושק לבנו, ושוב בלי קשר לדיון כאן, וודאי מטרתו להראות חיבת האב לבן ואין שאלה מדוע שיעשה ואינו קשור לדברי המדרש.

לענ"ד אינך צודק. דזה גופא מה שהמדרש בא ללמדנו, איזה נשיקות הן לענין, ואיזה הם סתם מיותרות. וזה מה שבא המדרש ללמדנו, דדוקא אלו לענין, ולא כל השאר. אבל בזה אתה צודק, שאם יש צורך, אז בודאי על האב לנשק בניו, ולא על זה אנו דנים פה, אלא על הגישה הכללית.

[תוכן]

אשתף את מר שליט"א בהתלבטות שהיתה לי כשבני היה קטן, ואם זה היה היום לא היתה לי שום התלבטות וזה דוגמא למה שאני מבקש לומר.
בני למד בחיידר בשכונה בירושלים שם למדו כל המשפחות הטובות לפני עשר שנים.
אני באופיי פרומר וכאשר בני ביקש שאקנה לו נעלי ספורט לא הסכמתי והתלבטתי וכו'.
אם זה היה היום זה היה עוול שאין דוגמתו אם לא הייתי מסכים. הרי כולם הולכים ככה, ודאי שהוא ירגיש יוצא דופן אם לא הייתי קונה לו
אני מתכוון לומר,
שאם הבן רואה את החמימות שרוב הילדים מקבלים היום גם מהאבא. חד משמעית גם מהאבא.
אז אם הבן ירגיש שונה מכולם זה כבר סיבה להחצין כלפיו רגשות קצת גם אתה לא כזה באופייך.
אנשים לא קולטים שהדור השתנה ......

מה שאתה מתאר זה שאלה של שיקול הדעת, ולא על זה אנו דנים פה.

[לייטנר]

סיפר לי בנו של אחד מגדולי המקובלים בירושלים לפני שני דורות, שאביו לא היה מנשק אותם הילדים. אך בלילה, כשישנו, היה נושק להם.

[עובר ושב]

הוא הביא מדרש שנשיקת אהרן למשה אינה תפלות בגלל שהיא נשיקה של פרקים.
כמו שאתה שואל " תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?" אפשר לשאול איזה פריצות יש בנשיקת אהרן למשה

אתה טוען שנשיקת אהרן למשה אינה פריצות, משום שהיא נשיקה של פרקים, ואז אתה שואל איזה פריצות יש בנשיקה זו?

[עובר ושב]

לא עלי תלונתך אלא על המדרש. גם המדרש ידע על הפסוקים הנ"ל, ומכל מקום אמר שכל נשיקה אחרת היא נשיקה של תפלות. ובאשר לפסוקים אלו, קל ליישבם שמדובר בנשיקה של פרידה וכיוצא, וכמו שכבר עמדו המפרשים על כל זה

שוב, חוסר בהבנת הנקרא.

אותו מדרש שהבאת, אותו מדרש במדוייק כותב שנשיקה של קרבה אינה נשיקה של תפלות. "רבי תנחומא אמר, אף נשיקה של קריבות" (היות והמדובר שם הוא על בת דודה, אז קל וחומר אב לבנו). ראה בתגובה הבאה מה מחלוקת רבי תנחומא ותנא קמא.

ובאשר לפסוקים אלו, יעקב לא נפרד מיעקב כשנישק אותו. ולא שום דבר אחר. אלא נישקו כדי להביע את אהבתו. חבל שהוא לא קרא את הפלפול המלומד שלך, המבדיל בין ביטוי אהבת אב לאהבת אם...

גם המפרשים שאתה נתלה בהם כטובע נאחז בקש, עברתי עליהם ולאף אחד לא היתה אפילו הוה אמינא שמשהו בנשיקת יצחק לבנו אינו בסדר. כך גם בנשיקת וחיבוק יעקב לנכדיו, אף אחד מהמפרשים לא דיבר על כך. גם נשיקת דוד לאבשלום נועדה להביע אהבה לבנו.

[עובר ושב]

ומה שכתבת שתפלות פירושה פריצות, אין זה נכון, אלא פירושה נמי דבר בטל וזול. וזיל קרי ביה רב.

כתבתי את לשונו של הכתב והקבלה, שהיה אחד מגדולי רבני גרמניה בזמן המלבי"ם:

"וישק יעקב לרחל... ורבותינו אמרו ברבה, כל נשיקה לתפלות (פריצות) בר מן תלת, נשיקה של גדולה, נשיקה של פרקים ונשיקה של פרישות וגו' ר' תנחומא אומר אף נשיקה של קריבות' שנאמר וישק יעקב לרחל, כי סבת הנשיקה היא לרוב אהבה וחשק הבוער בלב להתחבר יחד עד ששפתותיו משיקות איש אל אחיהו, מלבד אלה השלשה שהם צובעות מצד אהבת הנפש, כי נפשו אוהבת את נפש רעהו ומדרך אלו השלשה שתתעורר הנפש להדבק עם רעהו, עת שרואהו לפרקים אז תתעורר אהבה עזה בלב, וכן אם רעהו עולה לגדולה, וכן עת יתפרד ממנו כי קשה עליו פרידתו, ולר' תנחומא גם בין הקרובים מצד שנפשותם מתאחדות, וזה היתה נשיקת יעקב לא מפני דבר אחר, והנה ת"ק ור' תנחומא פליגי בשתי לשונות דעולא (שבת י"ג) דלחד לישנא לא אסרה תורה אלא קורבה של גלוי עריות לבד, ולחד לישנא אפילו שום קורבה אסור משום לך לך אמרינן נזירא וכו', וללשון זה דנשיקה של קורבה ג"כ אסור נראה לפרש נשיקה דכאן, התחברות מחשבי והתדבקות רצוני כענין צדק ושלום נשקו (תהלים פ"ה) שטעמו ע"ד מליצה דבקות מחשבי, שהצדק יהיה מדובק ומתאחד עם השלום ולא יפרדו".

ואין בדבריו שום חידוש, כי המילה תפלות מופיעה גם במשנה מסכת סוטה פרק ג: "רבי אליעזר אומר כל המלמד בתו תורה כאילו לומדה תפלות רבי יהושע אומר רוצה אשה בקב ותפלות מתשעה קבין ופרישות".

רמב"ם: "השוא ודברי ההבל" (כוונתו דברי הבל של עריות).

ר' עובדיה מברטנורא: "חבור משכב אנשים". רוצה אשה בקב... ליזון מזונות מועטים, ויהא תשמיש מצוי לה" (תפלות = תשמיש)

הון עשיר יבמות פרק ז: "כתב התי"ט בשם התוס' (סט: ד"ה ונשאת) תימא דלא תנן ונכבשה עם העבד, כדתנן ונכבש עם השפחה, דנשואין לא שייכי בה, עכ"ל. ולעד"נ דלא קשיא, כי ברישא דקתני והלך הבן, שייך שפיר לומר נכבש דפירושו נדחק, כלומר בעל כרחו שיצרו תקפו לפסול זרעו בשפחה, מסתמא לא ישנה בזה, אבל הכא דקתני והלכה הבת, קתני נשאת דכשהרגילה עצמה פעם אחת, היא תהיה להוטה אחריהם כאילו נישאת להם, כי רוצה אשה בקב ותפלות (סוטה פ"ג מ"ד) וכל שכן דהזכיר הכא נכרי שהוא ערל, דאמרינן בעלמא דאשה להוטה היא אחר הערלה".

הרמב"ן גיטין דף ל: "ושאני אשה שהוא סבור שאם בא לפייסה תתפייס שהנשים נוחות להתפייס לבעל ורוצות הן בקב ותפלות".

רבינו יהונתן על הרי"ף מסכת כתובות: "רוצה אשה בקב ותפלות, כלומר נוח לה לאשה להתגולל במיעוט ותטפל עם בעלה בכל שבת ושבת משתתעשר על ידי פרישות".

יש עוד הרבה, נלאיתי מלהעתיק.

[עובר ושב]

ייתכן ומסתבר שהנשיקה של יעקב ליצחק היתה כמו הנשיקות שבני שושלת רוז'ין נותנים זה לזה ביד כשנפגשים, שודאי אינם עניין כלל לנידון.

אולי אפשר לפרש גם שהחיבוק של יעקב לנכדיו היה חיבוק וירטואלי, הוא סימן להם מרחוק שהוא אוהב אותם, ולא חיבוק ממש ח"ו.

[תוכן]

יש עוד הרבה, נלאיתי מלהעתיק.

גם רוב מה שהעתקת היה מיותר (חוץ מדברי הכתב והקבלה). לא אמרתי ש'תפלות' אין פירושה פריצות, אלא אמרתי שפירושה 'פריצות' וגם דבר זול ובטל. ראה ירמיה כ"ג י"ג: 'ובנביאי שמרון ראיתי תפלה', ופירש במצודת ציון: 'תפלה, ענין דבר גרוע מבלי טעם'. וכן מצאנו שימוש דומה לזה בחז"ל הוריות י"ב ב': 'כל קרע שאינו מבדיל שפה שלו, אינו אלא קרע של תפלות'. וכל האריכות בזה אך למותר.

[אוצר החכמה]

הוא הביא מדרש שנשיקת אהרן למשה אינה תפלות בגלל שהיא נשיקה של פרקים.
כמו שאתה שואל " תפלות פירושה "פריצות". איזו פריצות יש בנשיקת אב לבנו?" אפשר לשאול איזה פריצות יש בנשיקת אהרן למשה

אתה טוען שנשיקת אהרן למשה אינה פריצות, משום שהיא נשיקה של פרקים, ואז אתה שואל איזה פריצות יש בנשיקה זו?

אני שואל? אתה שאלת.
כפי ששאלת איזו פריצות יש בנשיקת האב לבנו? כך תשאל איזו פריצות יש בנשיקת אהרן למשה.
ןאת התשובה הנכונה כתבתי למעלה.